1.התובעת הועסקה על ידי המנוחה, גב' טוכמן ריטה ז"ל, אמו של הנתבע, כמנקה וכמבשלת.
לאחר פטירתה של גב' טוכמן, הוגשה תביעה זו כנגד בנה, ובמסגרת נתבעת שורת זכויות הנובעות מיחסי העבודה עם המנוחה (שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים).
בנסיבות אלה, השאלה המרכזית אותה יש לבחון היא אם יש לחייב את הנתבע, בנה של המנוחה, בחובות הנובעים מהעסקתה על ידי אמו, בין כמעסיק של התובעת ובין בעילה משפטית אחרת.
2.רקע עובדתי
א.התובעת, ילידת רומניה, עבדה אצל גב' ריטה טוכמן ז"ל (להלן – המנוחה), כמנקה ומבשלת במשך מספר שנים עד לפטירת המנוחה בחודש אפריל 2016 (לטענת התובעת, היא עבדה אצלה החל מחודש אפריל 2005, לטענת הנתבע - משנת 2008).
בשלב כלשהו התובעת גם ערכה קניות עבור המנוחה. הצדדים חלוקים בשאלה אם התובעת זכאית לשכר עבודה בגין זה ובמשך כמה זמן ביצעה משימה זו.
ב.לתובעת שולם סך של 270 ₪ בגין יום בו ניקתה את ביתה של המנוחה. בגין יום בו התייצבה לבשל עבור המנוחה, קיבלה 200 ₪.
ג.שכרה של התובעת שולם על ידי המנוחה, אשר קבעה את סדרי עבודתה.
ד.הנתבע הוא בנה של המנוחה.
ה.הקשר בין התובעת והמנוחה נוצר באמצעות גב' ברכה בר, גרושתו של הנתבע.
בנוסף לעבודה אצל המנוחה, התובעת עבדה גם בביתו של הנתבע, בביתה של ביתו (גב' ליטל קורן), בביתה של גרושתו (גב' ברכה בר) ובבתיהם של מספר חברים של הנתבע - כלנית רייף, ציפי לביא, יקותיאל לוי (עדות הנתבע בעמוד 13 שורות 7 -29).
ו.בסביבות שנת 2012 לערך הנתבע פיטר את התובעת מעבודתה בביתו וכך גם יתר קרובי המשפחה והחברים, להוציא המנוחה שעמדה על כך שהתובעת תמשיך לעבוד בביתה.
התובעת הגישה תביעות כנגד מעסיקים אלה. התביעות הסתיימו בפשרה (דמ 15070-11-13, פסק דין מיום 2.10.14 שם במסגרת פשרה שולמו לתובעת 1,000 ש"ח, דמ 1678-03-13 במסגרתו שולמו לתובעת 3,000 ₪ (ציפי לביא), דמ 15039-11-13 פסק דין מיום 26.8.14 במסגרתו שולמו לתובעת 900 ₪ (ברכה בר) - נספחים א' - ד' לכתב ההגנה).
ז.לאחר מות המנוחה ירשו שני בניה (הנתבע ואחיו, מנדל, המתגורר בארצות הברית) את הכספים שהופקדו בחשבון הבנק של המנוחה. לטענתם מדובר בסכום של 50,000 ₪ ובניכוי חובות העזבון לעובדת הזרה שטיפלה במנוחה (5,050 ₪, ר' העברה מחשבון הבנק של הנתבע מיום 3.5.16- נספח ו' לכתב ההגנה) ועוד 3,300 ₪ בגין מצבה (ר' חשבוניות מיום 2.5.16 ומיום 20.5.16 1,300 ₪ ועוד 2,000 ₪ - נספח ו' לכתב ההגנה), נותר סכום של 40,000 ₪ שהתחלק בין שני הבנים היורשים (עמוד 16 שורות 23 -33).
תדפיס חשבון בנק לא הוצג כראיה, אך אין חולק שהועבר לתובעת, כעולה מחקירתו הנגדית של הנתבע (עמוד 17 שורות 21 -23). כך שלמעשה, התובעת אינה חולקת על הטענה לפיה הנתבע ירש 20,000 ₪.
על פי מסמך שהוגש על ידי הנתבע לאחר ישיבת ההוכחות, אחיו של הנתבע תמך גם הוא באם המנוחה ולאחר מותה האח קיבל מהנתבע 5,600 דולר המהווים מחצית הסכום שנצבר בחשבון הבנק של המנוחה (ר' החלטה מיום 10.10.18). סכום זה תואם לסכום שהנתבע העיד שירש מאמו, בהתחשב בשערי הדולר היציג באותה עת (כמפורסם באתר בנק ישראל).
3.בדיון ההוכחות נשמעו רק עדויות בעלי הדין, לא הוזמנו ולא התייצבו עדים נוספים. זאת למרות ששני הצדדים הגישו תצהירי עדים נוספים. התובעת הגישה תצהיר של אחותה, גב' גרישרו ניקולינה וכן של גב' רודיקה מנולה, שהיא העובדת הסיעודית שטיפלה במנוחה. הנתבע הגיש תצהירים מטעם גרושתו, גב' ברכה בר ושל בתו, גב' ליטל קורן.
מכיוון שנותני התצהירים לא התייצבו לישיבת ההוכחות, איננו נדרשות לאמור בהם.