מלכה פראדיל כהנא נ' בית חולים לניאדו

1.התובעת הועסקה בבית החולים לניאדו במשך שנים רבות, עד להתפטרותה.

התובעת טענה להתפטרות על רקע התעמרות בעבודה ובכלל זאת ניודה מתפקיד מיילדת, למחלקה אחרת. עוד דרשה פיצוי בגין התנהלות הנתבעים כלפיה, כמפורט בכתב התביעה.

2.בפנינו העידו התובעת וכן הנתבעים ומר מאיר בעלז מנהל משא"ב בבית החולים.

בתום שמיעת העדים, הוגשו סיכומים בכתב.

3.אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א.התובעת הועסקה בבית החולים לניאדו מיום 11/6/89 ועד 30/6/98 ומיום 15/11/20 ועד ינואר 2019. התובעת מיילדת מוסמכת ועדה בתפקיד זה במשך שנים רבות.

ב.נתבעת 2 היא מנהלת שרותי הסיעוד בבית החולים (להלן - גב' שיר).

ג.נתבעת 3 היא אחות אחראית חדר לידה והייתה המנהלת של התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה (להלן – גב' כהן ארזי).

ד.נתבע 4 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, רופא במחלקת יולדות (להלן – ד"ר אלתרמן).

ה.ביום 25/10/18 שלחה התובעת הודעה בקבוצת הווטסאפ בה חברות האחיות במחלקת יולדות.

ו.בעקבות הודעת הווטסאפ, פנתה אחות אחרית חדר לידה, הגב' כהן ארזי, למנהלת שרותי הסיעוד בבית החולים, הגב' שיר, והודיעה לה כי לא תוכל עוד להמשיך בניהול המחלקה כל עוד "ישנה מיילדת הדואגת להכניס טריז בגלגלי הניהול שלי השכם והערב".

ז.ביום 31.10.2018 הודיעה הגב' כהן ארזי לתובעת, כי לא תוכל להמשיך לעבוד בחדר הלידה.

ח.ביום 5.11.2018 הודיעה הגב' שיר לתובעת כי היא מועברת למחלקה הגניקולוגית.

ט.בהמשך לכך, במכתב מיום 25/11/18 זומנה התובעת לשימוע.

י.במכתב מיום 6/12/18, פירט בית החולים את הסיבות לזימון לשימוע – סירוב לקבל מרות של האחות האחראית והבעת חוסר הערכה כלפיה.

יא.השימוע התקיים ביום 18/12/18.

יב.בעקבות השימוע נשלח לבא כוח התובעת דאז מכתב מבית החולים מיום 24/12/18 (נספח ט"ו לתצהיר הגב' שיר) בו הודע לה כי הוחלט על ניודה של התובעת למחלקה הגניקולוגית, כאשר התובעת תהיה רשאית לבקש להחזירה לחדרי הלידה, לקראת חודש יולי 2019.

בסיום המכתב נאמר:

"הנסיבות והאווירה שנוצרו בין מרשתך לבין האחראית עליה פוגעות במחלקה ואיננו רואים פתרון אחר מלבד העברת מרשתך למחלקה אחרת כאמור לעיל. ככל שמרשתך מבקשת להיות מועברת למחלקה שאינה המחלקה הגניקולוגית, עליה לפנות בעניין זה למנהלת שרותי סיעוד ובקשתה תישקל ותיבדק".

יג.ביום 1/1/19 הודיע ב"כ התובעת לבית החולים כי התובעת דוחה את האמור במכתב ביה"ח, אך על מנת לצמצם את הנזקים, מסכימה להיות מוצבת במחלקת יולדות א'.

יד.במכתב נוסף מיום 7/1/19 הודיע ב"כ התובעת כי לאור הודעה בעל פה, לפיה ביה"ח לא יציב את התובעת במחלקת יולדות א', מודיעה התובעת שלא תסכים להתנהלות שכזו מטעם בית החולים והיא שומרת על כל זכויותיה.

טו.ביום 20/1/19 שלח ב"כ התובעת מכתב התפטרות. במכתב נמסר כי מדובר בהתפטרות שתכנס לתוקף באופן מיידי, וכן נטען כי מדובר בהתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

4.נבחן להלן את הסוגיות השנויות במחלוקת.

5.האירוע בשנת 2016

מהראיות עולה כי הטריגר לזימון של התובעת לשימוע בשנת 2018, הייתה הודעה ששלחה התובעת בקבוצת הווטסאפ של המיילדות, ובה הלינה על ההתנהלות בעניינה באירוע שהתרחש בבית החולים בשנת 2016, במעורבות של ד"ר אלתרמן.

6.הצדדים טענו ארוכות בתצהירים ובסיכומים לגבי האירוע משנת 2016, העדים נחקרו על כך בחקירה נגדית.

נדגיש כבר עתה כי בשל הזמן הרב שחלף ממועד האירוע, בחודש פברואר 2016 ועד מועד ההודעה ששלחה התובעת, בסוף שנת 2018, אנו ניתן משנה תוקף למסמכים שנערכו בזמן אמת, בסמוך לאירוע.

7.מהראיות עולה כי ביום 10/2/16 התרחש אירוע בבית החולים, של יולדת שילדה במהירות, בחדר הטיפולים.

לתצהיר ד"ר אלתרמן צורף תיעוד בכתב יד מזמן אמת, של האירועים ביום 10/2/16. כך נכתב:

"היולדת ניגשה לדלפק ואמרה שיש לה צירים צפופים ונשאלה האם הלידות שלה מהירות וענתה שכן ומרגישה לחץ ושנרגע היא בלידה.

התקשרנו לד"ר אלתרמן, ובדיוק הוא נכנס בדלת מחדר לידה, ביקשנו שיבדוק את האישה, ביקש מהאישה לגשת לחדר, אמרה שהיא לא מסוגלת. אמרנו לה לגשת לחדר טיפולים.

ד"ר אלתרמן ניגש לבדוק אותה ובבדיקת PV – 100% מחוק. פתיחה מלאה, ראש לוחץ, הוצאנו חב' לידה ובו זמנית התקשרנו לבקש מיילדת שתגיע.

לאחר הלידה הגיעה מלכה עם בת שירות ומתנדבת.

המיילדת ביקשה לשים את התינוקת על האשה וד"ר אלתרמן לא הסכים מכיוון שהלידה היתה מהירה והיולדת לבושה בבגדים שלה מהבית. היולדת היתה עם 25,000 – PLT, הדברים נאמרו בקולניות, לאחר מכן מלכה אמרה שהיא רואה שהרופא מסתדר בלעדיה והלכה. (יש לציין שליה עדיין לא נפרדה).

בינתיים לא הגיעה מיילדת מחליפה. התקשרנו מספר פעמים אך ללא מענה לא בחדר לידה ולא במיון.

לאחר כמה דקות ענה לטלפון בחדר לידה מרדים אמר שהוא לא מוצא אף אחד וימסור למישהו.

לאחר כמה רגעים, הגיעה בת שירות ואחריה מיילדת.

שאלנו את בת השירות למה לקח להם כ"כ הרבה זמן?

אמרה שחיכתה עד שמישהו יסיים לדבר ...

כאשר הגיעה מיילדת היא כבר PPH, ד"ר אלתרמן ביקש לקרוא לרופא והגיע ד"ר ארבל". (ההדגשות הוספו)

8.בעקבות האירוע הנ"ל, זומנה התובעת לשימוע לפני פיטורים.

במכתב הזימון מיום 1/5/16 פורטו האירועים ביום 10/2/16:

"הארוע החמור האחרון אשר היה בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" התרחש ביום 10 בפברואר 2016 כאשר במהלך עבודתך בחדר הלידה, התרחשה לידה מהירה בחדר בדירות במחלקת יולדות ב'. מיד לאחר הלידה התבקשת על ידי ד"ר אלתרמן לא להניח את הילד על היולדת ובתגובה עזבת את חדר הלידה בכעס במהלך שלב 3 בלידה (שלב יציאת השיליה).

ידוע לך היטב כי אסור היה לך בשום פנים ואופן לעזוב את חדר הטיפולים, כיוון שהיית המיילדת היחידה בחדר. קל וחומר כאשר בשלב זה של הלידה קיים סיכון לדימום".

במכתב מפורטים אירועים נוספים בהם הייתה התובעת מעורבת, משנת 2013, 2012, ועוד.

9.התובעת שלחה מכתב מיום 26/6/16 ובו פרטה את גרסתה שלה לאירוע:

"ברצוני להתייחס למספר דברים:

נקראתי לעזרה ביולדות ב', את הלידה התחיל לקבל ד"ר אלתרמן, כאשר הגעתי התינוק היה בחוץ, הושטתי את ידי כדי לתת עזרה, אך הרופא בחר לחבוט על ידי ולצעוק עלי שלא אגע בתינוק.

במצב שנוצר, בו רופא סירב לקבל את עזרתי, ואף דחה אותה, חזרתי למחלקה כדי להמשיך בעבודתי כאחראית משמרת ובניהול לידה טבעית בה התחלתי לפני עזיבתי למתן עזרה, כמו כן שלחתי מידית מילדת אחרת כדי להמשיך להגיש עזרה ככל המצטרך.

יש לציין כי הרופא הוא מיילד מוסמך ועל פי רישיונו הוא רשאי לקבל לידה מתחילתה ועד סופה, כמו כן נכחו במקום שתי אחיות מוסמכות שרשאיות לטפל באישה אחרי לידה.

מצב בו רופא מטיל איימה על מילדת, צועק ומגיב באלימות כלפי אחות/מילדת (חובט בה ... טיפול ברמות של יחסי עבודה בין אנשי הצוות כי כולם אמורים לעבוד בשיתוף פעולה בכבוד והרמוניה לטובת המטופלות.

על הצוות הסיעודי המנהלי לבסס תנאי עבודה המושתתים על כבוד הדדי, לגנות יחס זה ולהוקיע אותו, כדי למנוע חזרתם של מיקרים כאלה בחדר לידה ובכל מחלקה אחרת.

מכל המצוין לעיל עולה בברור כי כוונתי הטובה להגיש עזרה נתקלה בתגובה חסרת מידה של דחייה משפילה.

על כן אני מבקשת לבטל את הטענות כלפי ולהוציא את המכתב מיום 1/5/16 מהתיק האישי.

כמו כן, אבקש התנצלות מהרופא המעורב על האלימות שהפגין כלפי".

10.עוד צורף מכתב של התובעת בכתב יד אודות פרטי האירוע (נ/1):

"תיעוד מקרה:

נקראתי לעזור בלידה בתאריך 10/2 משמרת ערב. הלידה התרחשה ביולדות ב'. אני הייתי אחראית משמרת בחדר לידה, ניסיתי לבדוק מי מהמיילדות יכולה ללכת, אך כולן היו עסוקות ולא נענו לקראתי, כך שעזבתי את היולדת שטיפלת בה וירדתי עם בת שרות ומתנדבת לכיוון המחלקה.

נכנסתי לח. טיפולים שם שכבה האישה.

ד"ר אלתרמן היה למרגלותיה. התינוק בידיו, עדין מחובר עם חבל טבור, ד"ר אלתרמן היה לחוץ, הושטתי את ידי כדי לקחת את התינוק אך הוא סילק את ידי באופן פיזי והוסיף בצעקות, כי אקח את הידיים מהתינוק, ולא אגע בו.

הבנתי כי אין ביכולתי להגיש עזרה כי היא תידחה בגסות, ותעורר עוד אלימות...

לידה 2, לידה טבעית, 9 שב', שפקעתי מים ממש לפני שעזבתי, לכן החלטתי כי הדבר הטוב ביותר במצב זה יהיה לחזור למחלקה, ליולדת ולבקש ממיילדת אחרת לבוא למחלקה להמשך טיפול ביולדת וכך עשיתי. אמה המיילדת הגיעה כעבור כ 4 דק' לדבירה והמשיכה לטפל ביולדת ובילוד.

יש לציין כי רופא זה מתנהג באלימות מילולית כלפי אחיות, באופן תדיר".

11.מהראיות עלה כי בעקבות שיחה של התובעת עם גב' שיר, הוחלט שלא לקיים שיחת שימוע בשנת 2016, והתובעת המשיכה לעבוד במחלקת יולדות עד להתפטרותה בשנת 2018.

בעדות התובעת תארה זאת כך:

ש.ואחרי שלא פיטרו אותך ולא היה שימוע?

ת.אחרי שדיברו איתי והתעמרו ועוד פעם קראו לי לשיחה ושוב לשיחה ואנחנו כן מעיפים ואנחנו לא מעיפים, עד הגעתי למצב כזה שאני כותבת לו שאני לא יכולה יותר אז איך שהוא זה נפסק הדבר הזה אבל עד אז היו הרבה מאוד התעמרויות כאלה של בואי ולכי וכן ואולי ותעשי ככה ותעשי ככה.

ש.הורידו לך שכר?

ת.לא.

ש.פגעו לך במספר המשמרות?

ת.לא.

12.בתצהיר התובעת, תארה את האירועים בחדר הבדיקה בשנת 2016:

"ביום 10/2/16 בעת שבאתי לעזור לנתבע 4 לקבל לידה במחלקת יולדות, תוך כדי הושטת הידיים שלי לעבור התינוק, כמתבקש מתפקידי בסיטואציה, נתבע 4 סטר לידי, תוך כדי צעקות, הרמת קול והשפלות כגון: אל תעזרי לי, לא צריך את העזרה שלך, צאי מהחדר ואכן אני יצאתי מהחדר, מתוך אחריות ליולדת וליילוד, כדי להביא מיילדת אחרת שתוכל לבצע את התפקיד".

התובעת תארה בתצהיר את תחושותיה בזמן האירוע:

"...אני לא חקרתי את היולדת והיילוד. בחדר נכחו אנשי מקצוע רבים ואני התבקשתי מפורשות על ידי נתבע 4, שהוא הבכיר בצוות זה, לעזוב את החדר. בנוסף, הגיעה מיילדת מחליפה לאחר מספר דקות בלבד. חמור מכך, אני הרגשתי מושפלת המומה ולא יכולתי יותר לתפקד בסיטואציה שקרתה ובסערת הרגשות שבה הייתי, כמו כל מיילדת סבירה שחשופה למצב קיצון זה" .

בעדותה התבקשה להבהיר את ההבדל בין הדברים שכתבה בזמן אמת, כי ד"ר אלתרמן "סילק את ידה באופן פיזי" לבין דברים שאמרה בתצהיר כי ד"ר אלתרמן "סטר לידה". לדבריה "זה אותו דבר".

בעדות בפנינו, טענה התובעת שד"ר אלתרמן סילק אותה מהחדר: "הוא אמר לי תצאי מפה, תוך כדי צרחות" ואולם התובעת הודתה כי לא כתבה זאת בתיאור המקרה בזמן אמת.

13.ד"ר אלתרמן תיאר בתצהירו את האירועים:

4.ביום 10/2/16 נכנסתי מחדר הלידה למחלקת יולדות ב', ונתבקשתי מיד לבדוק מטופלת שעמדה בסמוך לדלפק הצוות הרפואי. ביקשתי מהמטופלת לגשת לחדרה, אולם היא השיבה לי כי היא אינה יכולה, ומשכך ביקשתי ממנה לגשת לחדר הטיפולים שהיה קרוב יותר.

...

7.כך, אני והאחות הנוספת שהייתה עימי התחלנו לילד את היולדת בחדר הטיפולים, כשבקביל ביקשנו שיקראו למיילדת בדחיפות.

8.הלידה התפתחה במהירות ובדיוק כשהוצאתי את התינוקת, ובשעה ששתי ידי אוחזות בה כמקובל, נכנסה התובעת לחדר והושיטה את ידיה כלפי במטרה ליטול אותה ממני ולהניחה על היולדת.

9.אלא שלאור העובדה כי היולדת הייתה בעלת היסטוריה של דמם לאחר לידה, עם מספר נמוך מאוד של טרומבוציטים (25,000) והלידה התפתחה במהירות – נתונים המגדילים את הסיכון לדימום מאסיבי לאחר לידה, שהינו אחת הסיבות השכיחות ביותר לתמותת יולדות. משכך סברתי כי יש לסיים את שלבי הלידה במהירות האפשרית ולאחר מכן לפנות את היולדת לחדר לידה בהקדם, ביחוד עת היינו בחדר טיפולים ולא בחדר לידה רגיל.

10.נוכח הסיטואציה החריגה, הסיכון הממשי לשלום היולדת והתנאים הלא רגילים לביצוע הלידה, הייתי בלחץ מאוד גדול.

11.ואבהיר, הנחת התינוקת על האם בטרם הסתיימו כלל שלבי הלידה ובטרם הועברה היולדת לחדר לידה, הייתה צפויה לעכב את שלבי הלידה ופינויה של היולדת לחדר לידה, ומשכך הרמתי את קולי על התובעת והוריתי לה שלא לגעת בתינוקת תוך שהזזתי את ידיי לכיוון ההפוך מכיוון ידיה של התובעת, מבלי שאני נוגע כלל עם כפות ידי בידיה של התובעת, ובניגוד לטענתה השקרית. בעניין זה אשוב ואבהיר כי אחזתי את התינוקת בשתי ידיי, כך שלא יכולתי כלל "לסלק" או "לסטור" על ידיה של  התובעת, כטענתה המופרכת.

עוד הוסיף כי הלידה הייתה בחדר הטיפולים ולא בחדר הלידה, כאשר היולדת שוכבת על מיטת טיפולים, לבושה בבגדים שאיתם הגיעה לביה"ח. בעדותו, הדגים כי החזיק בתינוק והפנה את גבו כדי שהתובעת לא תוכל לקחת את התינוק מידיו.

14.כפי שנאמר לעיל, חלף זמן רב מאז האירוע בחודש 2/16 ועד להודעת הווטסאפ בחודש 10/18 ובוודאי עד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים בשנת 2021. בפרק הזמן הזה התובעת עברה הליך של שימוע, העברה ממחלקת יולדות והתפטרות. ואילו ד"ר אלתרמן, פרש לגמלאות לאחר שנות עבודה רבות.

לאור האמור, אנו מוצאים לנכון להיצמד לתיאורים מזמן אמת, שתיארו ד"ר אלתרמן מחד, והתובעת מנגד, כמובא בהרחבה לעיל.

ממסמכים אלה עולה כי מדובר היה בלידה לא רגילה, שהתרחשה בחדר הטיפולים ולא בחדר הלידה, עם יולדת במצב סיכון.

הלידה התבצעה לפני שהתובעת נכנסה לחדר. התובעת נכנסה בשלב האחרון של הלידה – ניתוק חבל הטבור, מיהרה להיכנס והושיטה שתי ידיים כדי לאחוז בתינוק. ד"ר אלתרמן שהיה לחוץ לאור מיקום הלידה ולאור מצבה הרפואי של היולדת, צעק על התובעת ואף הזיז את היד שלה, שאותה הושיטה אל התינוק.

התובעת שהייתה המומה מהתנהלותו, יצאה מהחדר. לקחו מספר דקות עד שהגיעה מיילדת אחרת שסייעה לטיפול ביולדת ובתינוק.

15.הוכח שהיה מדובר על מקרה יוצא דופן של לידה שהתרחשה בחדר הטיפולים, ושל יולדת עם מצב רפואי לא רגיל.

הוכח כי הייתה הרמת קול מאת ד"ר אלתרמן על התובעת. הדברים מתועדים בזמן אמת והצדדים חזרו עליהם בעדויות.

לא הוכח שד"ר אלתרמן "סטר" לתובעת, לכל היותר ד"ר אלתרמן הדף את הידיים של התובעת אשר ביקשה להניח את התינוק על האם.

לא הוכח שד"ר אלתרמן הורה לתובעת לצאת מהחדר. הדבר לא נטען ולא נכתב בזמן אמת. מהמסמכים שנכתבו בזמן אמת, על ידי הגורמים השונים וביניהם התובעת בעצמה, עולה שהתובעת היא שהחליטה על דעת עצמה, לצאת מהחדר ולקרוא למיילדת אחרת.

כך כתבה התובעת במסמך מזמן אמת:

"הושטתי את ידי כדי לתת עזרה אך הרופא בחר לחבוט על ידי ולצעוק עלי שלא אגע בתינוק. במצב שנוצר, בו רופא סירב לקבל את עזרתי ואף דחה אותה, חזרתי למחלקה ...".

16.התובעת ביקשה להסתמך על מכתב שכתבה בת השרות הלאומי של חדר הלידה, שתיארה את האירוע –

 "שנכנסתי לחדר הטיפולים, שמעתי את ד"ר אלתרמן מרים את קולו על מלכה ומעיף את ידה מהתינוקת – כאשר היא באה להניח את התינוקת על האמא. זה היה מעשה משפיל, עד כדי שהיולדת התערבה וניסתה לרכך את העניינים."

בת השרות לא התייצבה למתן עדות. בהחלטה נקבע כי המסמך מתקבל לתיק ושאלת המשקל תתברר במסגרת פסק הדין. במסמך זה, הנחזה להיות מזמן אמת, לא צוין כי ד"ר אלתרמן הורה לתובעת לעזוב את חדר הטיפולים.

17.בירור על ידי מנהל המחלקה ד"ר ממט

מהראיות עולה כי בעקבות האירוע מפברואר 2016, הוגשה תלונה של התובעת על ההתנהלות של ד"ר אלתרמן ונערך בירור על ידי ד"ר יעקב ממט.

במהלך הבירור אמר ד"ר אלתרמן על התובעת שהיא שקרנית.

התובעת אישרה בעדותה כי גם ד"ר ממט אמר לה במחלקה בירור, שאינה דוברת אמת וכן אישרה שאמירה זו והאמירה של ד"ר אלתרמן, הן זהות, אולם בחרה שלא לתבוע את ד"ר ממט שכן לדבריה – היא רוצה להמשיך לעבוד בחדר הלידה. וכן "לא היתה שום סיבה לתבוע אותו".

לתיק הוגשה עמדתו של ד"ר אלתרמן בעקבות פניית ד"ר ממט אליו, וכן צורף מכתב של ד"ר ממט מיום 16/3/16:

"ב- 10/2/16 הייתה לידה מהירה שהתרחשה בחדר בדיקות ביולדות ב'. הרופא שקיבל את הלידה, ד"ר אלתרמן, ביקש מאחיות המחלקה שהיו איתו בחר לקרוא למיילדת, המיילדת כהנא מלכה, הגיעה וכיון שלא שמעו בקולה עזבה את המקום. לדבריה, ד"ר אלתרמן היכה אותה ביד דבר שאף אחד מהנוכחים בחדר לא ראה. כאמור, 2 אחיות מהמחלקה נכחו בחדר, ירינה ויפית. נאמר לה על ידו שזוהי האשמה חמורה מאד שמוכחשת ע"י 3 אנשים. אך אם אכן נכון הדבר, שתתבע אותו ונלבן את העניין עד תומו.

מהברור שלי נראה לי כי מיילדת שעוזבת יולדת בזמן לידה ועוד ממציאה דברים, אין מקומה עימנו.

בברור נכחו גם אריאלה שטיבל ואריאלה כהן ארזי, אחיות אחראיות יולדות ב' וחדר לידה.

כדאי גם לשמוע אותן..." 

ביום 15/9/16 נשלחה לתובעת הודעה מטעם בית החולים:

הנדון: תלונתך כנגד ד"ר אלתרמן

תלונתך הועברה לד"ר אלתרמן והוא מכחיש מכל וכל את טענותייך כי הוא נתן לך מכה על היד.

במצורף תשובת ד"ר אלתרמן לתלונתך.

כמו כן בסמוך לארוע הנטען ד"ר ממט ערך בירור עם האחיות שנכחו בחדר הלידה והם לא ראו את הנטען על ידך.

לאור כל האמור לעיל, מסיים בית החולים הטיפול בתלונתך.

18.עילות התביעה

בכתב התביעה מעלה התובעת מספר טענות הנובעות לטענתה מהאירוע משנת 2016.

האחת – טענה לתקיפה פיזית על ידי ד"ר אלתרמן, אשר "סטר לידי המיילדת".

השנייה – טענה ללשון הרע מצד ד"ר אלתרמן, אשר במהלך פגישה עם ד"ר ממט, טען שהתובעת שקרנית ויש לפטר אותה מבית החולים.

השלישית – טענה כי בית החולים לא גיבה את התובעת בעקבות אותו אירוע, והשתמש באירוע זה כדי לנייד את התובעת מתפקידה כמיילדת.

19.טענה לתקיפה פיזית על ידי דר' אלתרמן

לא ניתן להצדיק הרמת קול של רופא על מיילדת. התנהלות שכזו אינה מקובלת. אף אם מדובר במצב לחוץ במיוחד, במצב רפואי דחוף וכיו"ב, על הרופא לשמור על כבוד העובדים והעובדות בבית החולים ולהתנהל באופן מכבד וראוי.

יחד עם זאת, לא הוכחה אלימות של ד"ר אלתרמן כלפי התובעת.

בזמן אמת כתבה התובעת כי ד"ר אלתרמן "חבט בידה ו-"סילק את ידה באופן פיזי". לכך מצטרפת דברי בת השירות כי ד"ר אלתרמן "העיף" את ידיה של התובעת מהתינוקת.

טענת התובעת כי הרופא "סטר" על ידה, הינה גרסה מאוחרת יותר ואיננה מתקבלת.

מדובר על רגע לחוץ ביותר, לאחר הלידה, כאשר היולדות במצב רפואי לא פשוט.

התנהלות זו של הזזת היד של התובעת בנסיבות, אינה עולה כדי עוולת תקיפה.

עילת התביעה שעניינה תקיפה של התובעת על ידי דר' אלתרמן, נדחית.

20.טענה ללשון הרע  

התובעת טענה כי על ד"ר אלתרמן לפצות אותה בגין הוצאת דיבה, עת טען במהלך הבירור בפני ד"ר ממט, כי התובעת משקרת.

ד"ר אלתרמן אישר שאמר את הדברים ובעדות אישר כי נכחו בחדר ד"ר ממט, גב' כהן ארזי ועוד שני אחיות מהמחלקה.

בחקירתו נשאל מדוע אמר זאת והשיב:

עו"ד לוין:דוקטור אלתרמן נשאלת לגבי האמירה שלך שקרנית שאמרת למלכה שקרנית אתה יכול רק, נשאלת לגבי האמירה שלך למלכה במהלך הפגישה אצל דוקטור ממות שאמרת את המילה שקרית, אתה יכול רק להגיד בתגובה למה נאמר המילה שקרנית?

ד"ר אלתרמן: מלכה מיילדת מלכה ליד כולם אמרה שאני אלים והרבצתי לה, אתה אלים אז לא התאפקתי אני פעם ראשונה שמעתי דבר כזה כלפיי אז אמרתי שהיא שקרנית.

21.האמירה של ד"ר אלתרמן נאמרה במהלך בירור שהתקיים בפני מנהל בית החולים, בתגובה לטענות של התובעת כלפיו אשר, כפי שהובא לעיל, לא הוכחו, לא בזמן אמת בשנת 2016 ולא כעת במהלך בירור ההליך בבית הדין.

בעניין המכללה האקדמית אשקלון נקבע כי אמירות שנאמרו במסגרת בירור ולא פורסמו, אינן עולות לכדי לשון הרע.

ע"ע (ארצי) 44784-07-16המכללה האקדמית אשקלון ע"ר - ד"ר אילן ביג'אוי(10.04.2019)‏‏.

לפיכך התביעה שעניינה לשון הרע של דר' אלתרמן – נדחית.

22. טענה כי בית החולים לא גיבה את התובעת בעקבות האירוע

לטענת התובעת, לא נערך בירור מעמיק לתלונתה.

מהראיות עולה שאין ממש בטענות התובעת.

מהראיות עולה כי הנושא נחקר בזמן אמת, התקיים בירור בפני ד"ר ממט שבמהלכו נשמעו עמדות של התובעת ושל ד"ר אלתרמן והם הגישו מסמכים בכתב (כמפורט לעיל).

התובעת קיבלה מכתב המסכם את הבירור וקובע כי לא נמצאו ראיות התומכות בטענות התובעת וכי הטיפול בתלונה הסתיים.

23.התרשמנו כי התובעת לא הסכימה עם תוצאות הבירור. התובעת הצהירה על כך בתצהירה ובנוסף, הודעת הווטסאפ ששלחה באוקטובר 2018, מעידה על כך שמבחינתה הנושא טרם הסתיים. ואולם, בכל הנוגע לטיפול של בית החולים בתלונה, הרי שזו טופלה והתובעת קיבלה תשובה בכתב וחזרה לעבודה שגרתית.

24.לאור האמור, נדחית טענת התובעת כי בית החולים, הגב' שיר והגב כהן ארזי לא גיבו אותה בעקבות האירוע. כאמור – הוכח שהתקיים בירור והוצגו לתובעת מסקנותיו.

25.ניוד התובעת בשנת 2018

כאמור, התובעת פרסמה הודעה בקבוצת הווטסאפ של המיילדות, ביום 25/10/18. בהודעה נכתב:

"למה לא קורה. ועוד איך קרה לי. רופא נותן לי מכה על היד וצועק עלי בצורה מטורפת. אני עוזבת את האשה, אחרי לידה, עם רופא שתי אחיות שתי מתנדבות, קוראת למיילדת אחרת שתגיע מיד כדי לגבות אותי. אני עמדתי לפני פיטורים. אף אחד לא דיבר עם הרופא הזה. אני ורק אני שילמתי את המחיר. לא קיבלתי גיבוי מהצוות הניהולי של חדר לידה ובעקבות זאת גם לא מאחות ראשית.

אמה, אנחנו בעיקר פועלות שחורות. בלי רגשות. אנחנו אמורות להגיע למצבי קיצון ולהמשיך לתפקד. לצערי, זה מה שמצופה מאיתנו".

26.בסמוך לשליחת ההודעה הנ"ל, כאשר הגיע תוכן ההודעה לאחות האחראית במחלקה גב' כהן ארזי, הודיעה זו למנהלת שרותי הסיעוד גב' שיר, כי אינה מוכנה עוד לנהל את המחלקה כל עוד התובעת נמצאת במחלקה.

במכתבה לגב' שיר כתבה:

"... החל ממאי 2016 בעקבות ארוע בין מלכה לבין ד"ר אלתרמן בו לא גיביתי את מלכה על כך שנטשה יולדת במהלך לידה, התערערה מערכת היחסים של עובד מעביד ביני ובין מלכה.

מלכה מבהירה לצוות השכם והערב כמה הניהול שלי כושל אם במהלך משמרות ואם באמצעות הווטסאפ הקבוצתי.

לפני מספר חודשים יזמה שירי, סגנית חדר לידה, שיחה עם מלכה, בעקבות המסרים השליליים כלפיי.

שירי שאלה את מלכה: "מה את רוצה"?

מלכה ענתה: "כל זמן שאריאלה בראש היות שהיא לא גיבתה אותי באירוע עם ד"ר אלתרמן, אין סיכוי שאקבל את צורת הניהול שלה.

בתאריך ה- 23/10/18 נכתבה ע"י אחת המיילדות הודעה נגד איש צוות אחר אך מלכה הגיבה: "למה לא קורה, ועוד איך קרה לי. רופא נותן לי מכה על היד וצועק עלי בצורה מטורפת. אני עוזבת את האישה, אחרי לידה, עם רופא שתי אחיות, שתי מתנדבות, קוראת למיילדת אחרת שתגיע מיד כדי לגבות אותי.

אני עמדתי לפני פיטורים, אף אחד לא דיבר עם הרופא הזה.

אני ורק אני שילמתי את המחיר, לא קיבלתי גיבוי מהצוות הניהולי של חדר הלידה ובעקבות זאת גם לא מאחות ראשית.

אנחנו בעיקר פועלות שחורות. בלי רגשות. אנחנו אמורות להגיע למצבי קיצון ולהמשיך לתפקד, לצערי זה המצב".

בעקבות הודעה זו המסבירה שוב לצוות כמה הניהול שלי כושל אני פונה אליך ומבקשת לאפשר לי להפסיק לנהל את חדר לידה מפני שלא אוכל להמשיך לנהל כאשר ישנה מיילדת הדואגת להכניס טריז בגלגלי הניהול שלי השכם והערב".

27.בעקבות האמור, התקיימה שיחה בין התובעת לגב כהן ארזי. הגב' כהן ארזי הצהירה כי לאחר הודעת הווטסאפ זימנה את התובעת לשיחה נוספת שהתקיימה ביום 29/10/18, שבה אמרה לה התובעת כי "יש לה זכות לרכל".

במסגרת השיחה הוצע לתובעת לעבור למחלקה הגניקולוגית והתובעת סירבה.

סיכום הפגישה בין גב' שיר לתובעת מיום 29/10/18, צורף לתצהירה, ובו נכתב:

"... הוזמנה לשיחה בתאריך 29/10/18 בשל התנהגות בלתי הולמת כלפי האחראית שלה.

הנ"ל משמיצה את תפקודה של אחראית חדר לידה, למרות שבעבר שוחחתי איתה באופן אישי ונתבקשה לשנות את יחסה כלפי אחות אחראית מלכה לא מבינה מה היא עושה רע וטוענת שזכותה לרכל.

הובהר לה חד משמעית שהיא גורמת נזק והרס בחדר לידה.

לא מבינה כלל את חומרת מעשיה ולכן לא תוכל להמשיך לעבוד בחדר לידה.

הוצע לה לעבור למחלקה גינקולוגית.

טענה שלא מעוניינת בשום אופן לעבוד במחלקה גינקולוגית ושלא מבינה מה רע בהתנהלותה בחדר לידה ומבקשת להישאר בחדר לידה.

הובהר לה חד משמעית שלא תוכל להישאר בחדר לידה והחל מהסידור הבא 22/4/18 לא תשובץ בחדר לידה.

בשיחה הודיעה מלכה שבשום אופן לא תעבור לגיניקולוגיה ושאלה שאם תתפטר מיוזמתה האם תקבל פיצויים".

28.פגישה נוספת לצורך גישור על הפערים התקיימה ביום 30.10.18 בביתו של מנהל המחלקה, לבקשת התובעת. סיכום הפגישה צורף לתצהיר גב' שיר (אשר לא השתתפה בפגישה):

"נערכה פגישה בתאריך 30/10/18 בביתו של מנהל המחלקה יחד עם אחראית המחלקה אריאלה כהן ארזי ומלכה כהנא, בעקבות פניה של מלכה כהנא למנהל המחלקה.

ד"ר בן דוד נתן לאשתו מיכל לנהל את השיחה בין אריאלה כהן ארזי ומלכה כהנא.

בשיחה בלטה חוסר הערכה של מלכה לאריאלה כאחראית היא טענה שאריאלה אינה מנהיגה ועד שאריאלה לא תשנה את דרכי הניהול שלה אין סיכוי שתקבל מרות ועדיין לא מבינה מה לא תקין בהתנהגותה.

בתאריך 31/10/18 קראה אריאלה כהן ארזי למלכה כהנא והודיעה לה שלא תוכל להמשיך לעבוד בחדר לידה כיון שאינה מקבלת אותה כמנהלת ראויה".

29.מהראיות עולה כי למחרת, ביום 31.10.2018 הודיעה גב' כהן ארזי לתובעת כי היא לא תוסיף לעבוד בחדר הלידה. בהמשך לכך, ביום 5.11.2018 הודיעה מנהלת שרותי הסיעוד, הגב' שיר לתובעת כי היא תשובץ במחלקה הגניקולוגית.

30.ביום 20/11/18 פנתה התובעת באמצעות בא כוח. במכתב בו נטען כי ההחלטה על הניוד התקבלה ללא הליך שימוע, בניגוד לדין.

31.בעקבות הפנייה התובעת זומנה לשימוע במכתב מיום 25/11/18.

במכתב הזימון לשימוע פורטו הסיבות:

"... בעת עבודתה בחדרי הלידה, מרשתך כפופה לגב' אריאלה כהן ארזי אחות אחראית חדרי לידה. מזה תקופה ארוכה שמרשתך מביעה את חוסר הערכתה כלפי האחראית, מרשתך משמיצה את האחראית עליה בכל הזדמנות שנקרית לפניה ומסרבת לקבל אותה כסמכות במחלקה.

מנהלת שירותי הסיעוד ניהלה שיחה ממושכת בעניין זה, ביקשה ממנה לשנות את התייחסותה לאחראית וללא הועיל, מרשתך טענה שזכותה "לרכל" על אחראית חדרי הלידה וסירבה להבין כי התנהלותה יוצרת אוירה בלתי אפשרית לעבודת חדרי הלידה למרות שמנהלת שירותי הסיעוד התרתה בה ואמרה לה שבנסיבות אלו לא תעבוד בחדרי הלידה."

32.בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובעת פעלה במשך תקופה ארוכה להתססת הרוחות במחלקה, כנגד הנהלת בית החולים וכנגד גב' כהן ארזי האחות האחראית במחלקה. לפיכך נטען כי הייתה הצדקה מליאה להעבירה ממחלקת יולדות, למחלקה אחרת בבית החולים.

נבחן להלן את הראיות שהציג בית החולים כהצדקה להחלטה על ניוד התובעת.

33.גב' כהן ארזי העידה כי היו בעיות עם הגישה של התובעת בסוגיות שונות, כבר במשך שנים רבות.

בתצהירה פרטה אירועים משנת 2010 ומכתב ששלחה לתובעת ביום 24.4.2010 שבו כתבה כי אינה מקבלת ביקורת והיא נדרשת לשפר התנהגותה.

אירועים נוספים משנת 2011 שבעקבותיהם שוחחה עם התובעת והסבירה לה את הכשלים בעבודתה המקצועית.

עוד צוינו בתצהיר אירועים משנת 2012, 2014, 2016 וכן האירוע עם ד"ר אלתרמן משנת 2016.

בהמשך צוינה תרשומת של שיחה שערכה עם התובעת ביום 22.12.2016 בעניין יחס לא ראוי של התובעת. כך נכתב בתרשומת, נספח יז' לתצהירה:

"...יחסה של מלכה למס' מקרים בתקופה האחרונה: א. הטחת דברים במרגלית. ווטסאפ על הבלגאן של פנינה במכרז. התססת הצוות על מה שנאמר על ידה בישיבת הצוות האחרונה. התססת הצוות על הדיווח של פנינה של קריאה ב 1500 ₪ ...".

34.העדה גב' כהן ארזי ציינה תלונות של אחד הרופאים במחלקה כנגד התובעת, אשר לטענתו התובעת מתסיסה את הצוות והוא סבור כי יש לפעול לסיום העסקתה.

אין לטענה זו תימוכין בחומר הראיות ולא ברור מאימתי התלונות ואם היו כאלה, ומשכך אין להתבסס עליהן.

35.עוד ציינה גב' כהן ארזי את הודעת הווטסאפ של התובעת מיום 25/10/18.

בהמשך התצהיר אמרה:

"... אבקש להבהיר כי במהלך העסקתה בשנתיים האחרונות ניסיתי לבוא פעמים רבות לקראת התובעת, במטרה לרתום אותה לעבודתה משותפת עימי וליצור הערכה הדדית ובכך לגרום לה לשנות את התנהלותה".

36.בעדותה נשאלה גב' שיר האם הניוד של התובעת היה לתקופה או לצמיתות, ועל כך השיבה שמדובר על ניוד ללא הגבלת זמן.

37.העדה הופנתה לטענת התובעת, כי עבודת התובעת במחלקה הגניקולוגית כוללת כמות קטנה יותר של משמרות ועל כך שאין משמרות שבת, בעוד שבמחלקת יולדות עבדה בעיקר בשבתות.

העדה נשאלה האם מישהו בדק זאת לפני הניוד, והשיבה:

"קודם כל, היה לה חופשה שנתית, ואפשר לתת עד שלושה ימים ... זה רק היה לצורך התחלה. היא היתה צריכה לעבוד בימות השבוע כדי ללמוד את העבודה ואת הנהלים האדמיניסטרטיביים. את העבודה המקצועית היא ידעה אבל כדי ללמוד את ההתנהלות של המחלקה היא היתה צריכה לעבוד מספר משמרות".

ובהמשך הסבירה שלא הייתה אמורה להיגרם לתובעת הפחתת שכר, שכן התובעת הייתה יכולה לנצל יום חופש וכך לכסות על הפער בשכר.

38.גב' שיר הופנתה למכתב שכתבה לתובעת ביום 5.11.2018 ובו הודיעה לתובעת שהיא מועברת למחלקה הגניקולוגית "בשל התנהגות בלתי הולמת".

העדה נשאלה מהי אותה התנהגות בלתי הולמת והשיבה:

"רמיסה של אחות אחראית ואי קבלת מרות".

ופרטה:

"היא כל הזמן ריכלה עליה, דיברה עליה, כל דבר שהיא עשתה היא חיממה והתסיסה את הצוות".

וכשהתבקשה לתת דוגמא קונקרטית, השיבה:

"אני לא זוכרת. 4 שנים. איך את רוצה שאני אזכור?".

גב' שיר מסרה בתצהירה כי בתקופה מחודש יוני 2016, ערכה הגב' כהן ארזי ניסיונות רבים לשנות את גישתה של התובעת. בנוסף, גם הגב' שיר קיימה עם התובעת שיחה בה הסבירה לה כי התנהלותה יוצרת אוירה בלתי אפשרית לעבודה בחדרי הלידה. לא צורף כל מסמך המלמד על קיום השיחה האמורה ומועדה.

39.גב' כהן ארזי התייחסה בעדותה להתנהלות של התובעת כלפיה.

בתצהירה אמרה כי מאז האירוע בשנת 2016, התובעת ניצלה כל הזדמנות כדי לערער את סמכותה במחלקה, תוך שהיא טוענת בפני העובדות האחרות כי התפקוד של העדה – כושל.

העדה הבהירה כי המכתב שכתבה למנהלת שרותי הסיעוד בסמוך ליום 25.10.2018 לא בא על רקע טענות מקצועיות אלא "בעקבות זה שהיא לא מקבלת את מרותי ... ומנסה להצית את הצוות".

העדה אישרה שהיא והתובעת היו חברות. כן אישרה שמישהי מקבוצת הווטסאפ הראתה לה את ההודעה ששלחה התובעת.

בעדותה התייחסה למשובים שנערכו לתובעת לאורך השנים.

כך העידה בנוגע לתוכן משוב התובעת משנת 2016 –

"עו"ד בר קציר: [...] סיכום הערכה מקצועית מ-07.11.2016. [...] כן את יכולה להקריא לי?

העדה, גב' כהן ארזי:  הינך בעלת מיומנות מיילדותית גבוהה וניסיון", [...] בעלת ניסיון, חרוצה, מסיקה דבר מתוך דבר, מנהלת אירוע חריג באופן נכון, מתפקדת היטב במצבי לחץ. אינך נכנעת לדעה לא מושכלת של רופאים ומדווחת על אירועים חריגים וערנית להתרחשויות. הינך גמישה מאוד בסידור עבודה ואכפתית מאוד למתרחש בחדר לידה.

[...]

עו"ד בר קציר: [...] מקצועית הייתה לך טענה כלפיה?

העדה, גב' כהן ארזי: אם היו טענות מקצועיות, זה היה כתוב בהערכה מן הסתם.

עו"ד בר קציר: לא לא, בזה שאת אומרת, כשאת אומרת או אני או היא, האם הייתה לך בעיה מקצועית עם מלכה?

העדה, גב' כהן ארזי: בשנת 2016 לא היו לי. אני לא זוכרת בדיוק מה היה באותה שנה. אם כתבתי בהערכה, לא העליתי בעיות מקצועיות, אז כנראה הבעיה לא הייתה מקצועית.

40.סיכום כל חומר הראיות מעלה כי טענת בית החולים, לכך שהתובעת לא קיבלה את מרותה של האחות האחראית במחלקה הגב' כהן ארזי, נסמכת על עובדות אלה:

א.הודעת ווטסאפ מיום 25.10.2018 ובו מדברת התובעת על אירוע שארע בשנת 2016 ואשר נערך לגביו בירור והאירוע הסתיים ללא שימוע לתובעת.

ב.טענות בעל פה, שלא פורטו ולא הוכחו, לכך שרופא במחלקה "מספר" כי התובעת מתסיסה את הצוות מאחורי גבה של האחות האחראית הגב' כהן ארזי, במשמרות שבת.

ג.טענות של גב' כהן ארזי, לכך שהתובעת לא מקבלת את מרותה ומתסיסה את העובדות האחרות נגדה. לטענות אלה אין גיבוי בכתב, למעט המסמכים שפורטו לעיל.

ד.טענות של גב' שיר על שיחות שניהלה עם התובעת לאורך השנים ובהן הבהירה לתובעת כי לא ניתן לקבל את ההתנהלות של התובעת, אשר אינה מקבלת את מרותה של האחות האחראית במחלקה. למרבית השיחות הנטענות אין תעוד בכתב.

ה.רישום של סיכום פגישה של התובעת עם גב' שיר מיום 31.10.2018, שבו נרשם כי התובעת משמיצה את תפקודה של אחראית חדר הלידה וחמור מכך - אינה מבינה את הבעייתיות בהתנהלותה.

ו.רישום של סיכום ישיבת "גישור" בביתו של ראש המחלקה, מיום 31.10.2018, שם נרשם כי חוסר הערכה של התובעת לאחות האחראית בולט, וכי התובעת טענה שעד שהאחות האחראית לא תשנה את דרכי הניהול שלה, התובעת לא תקבל את מרותה.

41.התובעת נשאלה בעדותה על ההתנהלות שלה מול האחות האחראית גב' כהן ארזי.

התובעת הופנתה לדברים שכתבה גב' כהן ארזי במכתב הנ"ל, בהם היא טוענת שהתובעת אמרה לשירי, סגניתה של הגב' כהן ארזי, כי "כל זמן שאחרונה תיוותר בתפקידה, אין סיכוי שהתובעת תקבל את צורת הניהול שלה".

על כך השיבה התובעת:

"... זה לא נכון ומה שמפליא אותי זה כל הזמן הריכולים, שירי אמרה לזה, היא אמרה לזה, לי אסור לרכל אבל הכל היה ריכולים, אני לא אמרתי לה שום דבר בפניהם, אני כיבדתי אותה לא כעסתי עליה מימיי".

וכן השיבה:

"אני אף פעם לא אמרתי לה (לשירי, ה.י.) שום דבר אני לא מוכנה לדברים שלך, אני חולקת על דעתך. אני לא מוכנה להכנס לחדר מסוים שהיא אמרה לי, הכל ריכולים זה אמר לה וזה אמר לה".

... אני לא אמרתי את המשפט הזה לשירי. לא היה את המשפט.

ועוד טענה התובעת כי הגב' כהן ארזי כלל לא חברה בקבוצה שבה כתבה התובעת את הודעת הווטסאפ מיום 25.10.2018, וכי שירי, הסגנית, היא שהראתה לגב' כהן ארזי את ההודעה.

42.התובעת הודתה בעדותה כי "ריכלה" על מנהלת המחלקה. יחד עם זאת, לטענתה, אין מדובר בערעור על סמכותה של המנהלת או בטענות נגד אופן ניהול המחלקה.

43.סיכומו של דבר – בית החולים לא הציג ראיה ממשית להתנהלות לא תקינה של התובעת בכל הנוגע לאחות האחראית גב' כהן ארזי, זאת למעט הודעת ווטסאפ מיום 25.10.2018.

גב' כהן ארזי פרטה בתצהיר אירועים שונים שבהם הייתה התובעת מעורבת בשנים קודמות לפני האירוע משנת 2016, אולם מדובר על אירועים ספורדיים על פני שנות עבודה רבות, כאשר חלקם מתייחסים להערות מקצועיות אשר כאמור – לא היוו בסיס להחלטה על הניוד.

לא הובאה אחות מהמחלקה או עדות ישירה אחרת, שתעיד כי התובעת חתרה נגד האחות האחראית והתסיסה את העובדות במחלקה נגדה.

גב' שיר העידה שהיו לה שיחות עם התובעת בנושא לאורך השנים, אולם לא הוצגה תרשומת של שיחות כאלה, למעט שיחה שהתקיימה לאחר הודעת הווטסאפ.

מהעדויות כמו גם מעדות התובעת, ניתן להתרשם שהתובעת נהגה לרכל על האחות האחראית. ניתן גם להתרשם שהיה לתובעת קושי לקבל את מרותה של האחות האחראית גב' כהן ארזי.

ואולם, לא הובאו די ראיות כדי לקבוע כי המשך העסקתה של התובעת במחלקת יולדות, לאור התנהלותה כלפי האחות האחראית, היתה בלתי אפשרית או כי לא היתה כל אפשרות אחרת אלא להעבירה לעבוד במחלקה אחרת.

נציין בעניין זה כי הערכות העובד של התובעת (שצורפו לתצהירה של הגב' כהן ארזי) מהשנים 2011 ו-2014 מעלות כי הציונים של התובעת גבוהים, ונעים בין 90-100, כאשר גם ביחס לשיפור התנהלותה מאז המשוב אחרון, הציון שהוענק לה עומד בטווח זה.

44.זאת ועוד. מהראיות עלה כי הניוד למחלקה גניקולוגית, היה אמור להביא לפגיעה משמעותית בשכרה של התובעת.

ראשית – התובעת עבדה בעיקר בשבתות ואילו במחלקה הגניקולוגית שובצה לימי השבוע בלבד.

שנית – במחלקה הגניקולוגית שובצה לפחות משמרות, לפחות בתקופה הראשונה. התשובה שקיבלה על ההפחתה הצפויה בשכרה הייתה - שתנצל ימי חופש.

ומעל לכל אלה עומד ההיבט הפרופסיונלי שבו מיילדת מוסמכת, שמועברת למחלקה אחרת של בית החולים, לצמיתות, מחלקה בה לא תוכל להוסיף ולשמש כמיילדת, חרף הסמכתה.

45.אין לו לבית הדין אלא את שעיניו רואות. בית הדין לא נמצא במחלקת יולדות בבית החולים ולא יודע מה מדובר שם ומה אומרת כל מיילדת. מבחינת הראיות שהובאו בפנינו, לא הוכחה התנהלות של התובעת שהיתה כה בלתי נסבלת, עד שהצדיקה ניוד שלה למחלקה אחרת, לצמיתות, תוך פגיעה חמורה בתנאי העבודה ובמעמד.

46.הליך השימוע

התובעת טענה כי היא ההחלטה להעבירה למחלקה הגניקולוגית התקבלה עוד בטרם נערך השימוע.

47.כאמור, ביום 29.10.2018 נערכה פגישה בין התובעת לגב' כהן ארזי, במסגרתה הוצע לתובעת לעבור למחלקה הגניקולוגית והתובעת סירבה.

ביום 31.10.2018, הודיעה הגב' כהן ארזי לתובעת כי היא לא תוסיף לעבוד בחדר הלידה וביום 5.11.2018 הודיעה גב' שיר לתובעת כי היא תשובץ במחלקה הגניקולוגית.

מתכתובות דוא"ל מאחראית מחלקת גניקולוגיה, שצורפו לתצהירה של הגב' שיר, עולה כי התובעת נדרשה להשתבץ לסידורי עבודה במחלקה הגניקולוגית, כבר בחודש 11/2018 וסירבה.

48.ביום 18.12.2018 נערך שימוע, לאחר פניה של ב"כ התובעת. בשימוע נכחו התובעת ובא כוחה. מטעם הנתבע נכחו גב' שיר, מר בעלז והיועץ המשפטי של בית החולים.

במהלך השימוע מסר בא כוח התובעת –

"התובעת מקבלת את סמכות המנהלת אריאלה ומוכנה לעבוד תחתיה. צריך לשים הכל מאחורה ולפתוח דף חדש, אנו מבינים שמדובר באירוע נקודתי אחד שבשל כך אתם מפטרים עובדת, ורוצים לשוב לנקודה של הגישור שניקו את האווירה. היא לא תעלה יותר את אי הגיבוי, אך אנו מבקשים שתשיבו אותה."

49.ביום 24.12.2018 נמסרה לבא כוח התובעת החלטה בשימוע, בה נאמר שהתובעת תועבר למחלקה הגניקולוגית וכי היא רשאית להגיש בקשה לשוב לחדר הלידה בחודש יולי 2019.

ההבדל היחיד בין החלטה שנמסרה לתובעת על ידי גב' שיר בחודש נובמבר, לבין החלטה בשימוע בחודש דצמבר, הוא כי גב' שיר הודיעה לה על הרחקה ממחלקת יולדות לצמיתות ואלו בעקבות השימוע נאמר לתובעת שתהיה רשאית להגיש בקשה לחזור לחדר לידה, בחלוף חצי שנה.

50. מהראיות עולה בבירור שההחלטה על ניוד התובעת, התקבלה בחודש נובמבר 2018, עוד קודם לשימוע.

כפי שהובא בהרחבה לעיל, האחות האחראית גב' כהן ארזי הודיעה לתובעת כבר ביום 31.10.2018, כי היא תועבר מחדר הלידה. וביום 5.11.2018 מנהלת הסיעוד גב' שיר, מסרה לתובעת כי היא תעבור למחלקה הגניקולוגית. הזימון לשימוע נולד זמן רב לאחר שנמסרה ההודעה לתובעת, ורק לאחר שבא כוחה טען כי לא התקיים הליך שימוע.

51.עדי הנתבעת הודו למעשה, כי ההחלטה על ניוד התובעת והרחקתה ממחלקת יולדות, התקבלה זמן רב לפני השימוע.

בתצהירו של מר בלעז נאמר –

"אציין כי למיטב ידעתי התובעת לא הושעתה כי אם הועברה למחלקה הגניקולוגית ביום 5.11.2018".

לתצהירה של הגב' שיר צורפו מיילים מהגב' חנה וינברג, אחראית גניקולוגיה, מחודש 11/2018 בהם נטען כי התובעת סירבה להשתבץ במשמרות מחלקה הגניקולוגית. משמע – התובעת נוידה למחלקה זו כבר בחודש נובמבר, עוד לפני השימוע.

52.מעבר לאמור, התובעת הוכיחה כי נפלו פגמים משמעותיים בהליך השימוע עצמו.

ראשית, מפרוטוקול השימוע עולה כי השימוע היה קצר ונחתם בכך שהיועץ המשפטי של בית החולים יבחן את טענות התובעת בנוגע לגישור שנערך בין הצדדים. לא התקיים כלל דיון בנושא ההתנהלות התובעת שהובילה לזימון לשימוע, או באפשרויות חלופיות לשיבוצה של התובעת.

שנית, הזימון לשימוע לא נשלח לתובעת, כנדרש, אלא צוין כבדרך אגב, במסגרת מכתב מיום 25.11.2018 שהוא למעשה מענה לפנייה של ב"כ התובעת (בעקבות טענתו של בא כוח התובעת דאז כי לא ניתנה לתובעת הזדמנות להשמיע את טענותיה).

שלישית, מכתב הזימון לשימוע לא עמד בדרישות הדין ולא כלל דוגמאות ספציפיות להתנהלות התובעת, באופן המאפשר לה להתכונן כראוי לשימוע.

53.במכתב ההחלטה בעקבות השימוע, נאמר:

"מתברר כי מרשתך הטיחה טענות חריפות מאוד כנגד האחראית עליה וטענה כי אין לה כושר מנהיגות וניהול, לרבות אמירה חד משמעית שלא תקבל אותה כאחראית חדר הלידה אלא אם האחראית תשתנה ואולי קורס ניהול יעזור לה ללמוד כיצד לנהל נכון את המחלקה ואז יש סיכוי שמרשתך תשנה את עמדתה כלפי האחראית עליה.

במכתב לא ניתנה כל התייחסות לטענות שעלו מטעם התובעת במהלך השימוע.

54.הליך הניוד – סיכום

סיכום האמור לעיל מעלה כי נפלו פגמים משמעותיים בהליך הניוד של התובעת.

ראשית, מצאנו חוסר סבירות בכל הנוגע להחלטה על ניוד התובעת ממחלקת היולדות למחלקה הגניקולוגית.

שנית, ההחלטה על ניוד התובעת התקבלה בטרם התקיים הליך שימוע. מצאנו כי השימוע נערך למראית עין בבחינת "טקס" ולא היה שימוע בלב חפץ. גם אם נמצא שוני בין החלטה המקורית לבין החלטה בעקבות השימוע, לעניין האפשרות לשקול חזרה למחלקת יולדות לאחר חצי שנה, הרי שעצם ההרחקה ממחלקת יולדות הינה החלטה שהתקבלה בטרם התקיים הליך השימוע.

שלישית, בהליך השימוע, אשר התקיים – כאמור – למראית עין בלבד, נפלו פגמים משמעותיים כמפורט לעיל.

55.לאור כל האמור, התובעת זכאית לפיצוי בגין הליך הניוד, הן בשל ההחלטה המהותית והן פגמים שנפלו בהליך.

בקביעת גובה הפיצוי נתנו דעתנו לאלה:

• משך הזמן הארוך שהתובעת הועסקה בבית החולים בכלל ובמחלקת יולדות בפרט.

• ההשלכות של העברתה מתפקידה כמיילדת, אחראית משמרת, לתפקיד אחר שלא אליו הוכשרה.

• ההפחתה הצפויה בשעות העבודה וכתוצאה מכך בשכר.

• הליך ההעברה והפגמים שנפלו בו, כמפורט בהרחבה לעיל ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בעקבותיו.

• העובדה שבעקבות ההליך נאלצה התובעת להתפטר, בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, כפי שיפורט להלן.

• שכרה של התובעת והיקף משרתה.

   

  56.בשים לב לכל אלה אנו מעמידים את הפיצוי על סך 60,000 ₪.

   

  57.השלמת פיצויי פיטורים

  לטענת התובעת היא התפטרה בדין מפוטרת ומשכך זכאית להשלמת פיצויי פיטורים, מעבר לכספים המופקדים בקופ"ג.

   

  מהראיות עולה כי התובעת שלחה הודעת התפטרות ביום 20.1.2019, בסמוך לאחר קיום השימוע וכחודש וחצי לאחר שקיבלה הודעה מגב' שיר, כי היא מנוידת למחלקה הגניקולוגית. בתקופה זו, התובעת לא הועסקה בחדר הלידה וסירבה להשתבץ לעבודה במחלקה הגניקולוגית.

   

  בתצהיר התובעת נאמר –

  "אני לא הסכמתי לשינוי תפקידי ושכרי לרעה ונאלצתי להודיע על התפטרותי בשל הרעת תנאים, והתערערות יחסי האמון ביני לבין המעסיק שלי באופן מהותי...".

   

   

  58.נבחן להלן האם מתקיימים במקרה הנדון התנאים המזכים את התובעת בפיצויי פיטורים מכח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

   

  59.הרעה מוחשית או נסיבות אחרות

  נקבע לעיל כי ניוד התובעת למחלקה הגניקולוגית, עולה לכדי שינוי מהותי בתפקיד ומהווה הרעת תנאים.

  ניוד של התובעת לתפקיד בו לא תוכל לבצע את תפקידה כמיילדת, תפקיד שאליו הוכשרה ובו עבדה במשך שנים, ללא סיבות מספיקות, עולה לכדי נסיבות בגינן אין לדרוש מהתובעת כי תמשיך בעבודתה.

  כך, נוכח ניודה הופחת היקף המשרה שביצעה התובעת ונשללה ממנה האפשרות לבצע משמרות שבת או לשמש כאחראית משמרת.

   

  60.לטענת בית החולים ככל שיש לראות בניוד התובעת הרעת תנאים, הרי שמדובר בהרעת תנעים עתידית וזאת כיוון שהתובעת לא הועסקה ולו יום אחד במחלקה הגניקולוגית. עסקינן באחות שהינה מיילדת בהכשרת, כאשר העברתה הינה למחלקה בה לא תוכל להוסיף ולעבוד במסגרת הכשרתה כמיילדת. משכך, עצם ההחלטה על הניוד מהווה הרעת תנאים. טענת בית החולים כי מדובר בהרעה תנאים עתידית ותאורטית, נדחית .

   

  61.קשר סיבתי בין ההרעה או הנסיבות האמורות להתפטרות

  הוכח כי התפטרותה של התובעת נבעה כתוצאה מניודה למחלקה הגניקולוגית.

  התובעת הציעה במכתב מיום 1.1.2019 אפשרות אחרת לשיבוץ חלופי. הצעתה לא התקבלה על ידי בית החולים. התובעת התלוננה במפורש על הפגיעה בשכרה שתגרם נוכח העברתה למחלקה אחרת. פניותיה הושבו ריקם.

   

  62.מחומר הראיות עולה כי התובעת פעלה ללא הרף בניסיון לשנות את רוע הגזרה ולבטל את החלטת בית החולים על העברתה למחלקה הגניקולוגית ולאפשר לה להישאר במחלקת יולדות. התובעת אף הציעה חלופות להעברה למחלקה הגניקולוגית.

   

  בנוסף, במכתב מיום 7.1.2019 נאמר ע"י ב"כ התובעת, כי בית החולים כלל לא שקל את הצבת התובעת במחלקת יולדות והיא משובצת למחלקות בהן אין כל צורך במיילדות. עוד נאמר במכתב כי התנהלות בית החולים נועדה לגרום לתובעת להתפטר מעבודתה. בסיפא של המכתב נטען כי ככול ולא תבוטל העברת התובעת מחדר לידה או העברתה לילדות א, לא תהא לתובעת ברירה אלא לפעול בהתאם לדין.

   

  63.נוכח כל האמור לעיל, התובעת הוכיחה כי התרתה בנתבע לפני התפטרות, הציעה הצעות שיבוץ חלופיות ואפשרה לנתבע לתקן את ההפרה. משהנתבע לא עשה כן, לא נותרה בידיה הברירה אלא להתפטר.

   

  סוף דבר - התובעת הוכיחה כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים.

   

  64. שיעור השלמת פיצויי פיטורים

  התובעת טענה כי היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 108,000 ₪, בהתאם לשכר חודשי בסך 13,500 ₪ במכפלת התקופה הרלוונטית. התובעת אישרה בתצהירה כי החל מחודש 12/2008 הופקדו לזכותה פיצויי פיטורים מלאים, ולכן יש לקחת בחשבון רק את התקופה שקדמה למועד זה, קרי מחודש 11/2000.

   

  65.הנתבעים טענו כי התובעת הועסקה לאורך השנים בחלקיות משרה, וכי השכר הקובע לפיצויי פיטורים הוא 11,744 ₪ למשרה מלאה.

  עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן התובעת הועסקה לאורך השנים בחלקיות משרה. שכרה לחודש 9/2018 עמד על 10,569 ₪ ל-90% משרה. ולמשרה מליאה עמד על 11,744 ₪, הוא השכר שעל פי טוען הנתבע כי יש לחשב פיצויי פיטורים.

   

  נוכח כל האמור, אנו מקבלים את חישובי פיצויי הפיטורים מטעם בית החולים.

  התובעת זכאית להפרש פיצויי פיטורים בסך 61,008 ₪.

  לאור מכלול הנסיבות והעובדה שעסקינן בהתפטרות, אנו מעמידים את פיצויי ההלנה על הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

   

  66.פיצוי בגין השעיה של חודשיים

  ההודעה לתובעת על הניוד למחלקה הגניקולוגית, ניתנה ביום 5.11.2018.

  התובעת לא עבדה בפועל ממועד זה ועד להתפטרות.

  לטענת התובעת, היא זכאית לתשלום שכר עבור חודשים אלה, כאילו עבדה במחלקת יולדות.

   

  לטענת הנתבע, התובעת לא הושעתה מעבודתה אלא בחרה שלא להשתבץ לעבודה במחלקה הגניקולוגית אליה הועברה, ולכן אינה זכאית לשכר עבור תקופה שלא עבדה.

   

  67.התובעת אישרה בעדותה כי סירבה להשתבץ לעבודה במחלקה הגניקולוגית:

   

  ש:ב-20.11 היא שוב פעם כותבת שהיא פנתה אליך בהמשך לשיחה טלפונית עם מלכה לבירור משמרות לשבוע הבא, לדבריה לא תעבוד גם שבוע הבא נכון?

  ת:נכון.

  ש:זאת אומרת שאת סירבת לעבוד.

  ת:סירבתי לעבוד במקום שאין את המשמרות שמגיעות לי, כן. וגם זה לא לפי הכישורים שלי.

  ש:זה נכון גם שהוצאת תעודות מחלה בחודש נובמבר 18?

  ת:הוצאתי תעודות מחלה.

  ש:אוקי זה בסדר גמור אהבל הוצאת נכון?

  ת:כן.

  ש:ולמעשה קיבלת את השכר גם על נובמבר גם על דצמבר וגם על היתרה של ינואר בדרך של ימי מחלה וימי חופשה נכון?

  ת:כן, קיבלתי את זה כימי חופשה למרות שאולצתי להישאר בבית קיבלתי את זה כימי חופשה כן.

  ש:ובכל זאת את דורשת פה שכר של חודשיים כאילו הושעית מהעבודה.

  ת:הושעתי מהעבודה בעצם לא נתנו לי לעבוד בחדר לידה.

   

   

  בהמשך נשאלה מי הורה לה להישאר בבית באותה התקופה:

  עו"ד בר קציר:מי אמר לך להישאר בבית?

  גב' כהנא:דוקטור בן דוד ודוקטור ארבל.

  ש:מי הם? מה התפקיד?

  ת:דוקטור בן דוד הוא היה המנהל של כל האגף המיילדותי ודוקטור ארבל אחראית חדר הלידה. הם אמר אנחנו לא ניתן לך ללכת אין סיכוי בואי תורידי פרופיל חודש. שבי בבית חודש חודשים שבי בבית הכל יהיה בסדר את תחזרי לחדר לידה את תראי שהכול מסתדר.

   

  68.ככל שטוען הנתבע כי ההחלטה על העברתה של התובעת למחלקה הגניקולוגית התקבלה רק לאחר השימוע, קרי ביום 24.12.2018, הרי שלא ברור מדוע התובעת לא שובצה לעבודה במחלקת יולדות במהלך כל התקופה עד ליום 24.12.18.

   

  שעה שבית החולים לא שיבץ את התובעת למשמרות בחדר הלידה בתקופה שקדמה לשימוע, באופן העולה לכדי השעיה, וזאת ללא כל מקור חוקי המתיר זאת, זכאית התובעת לתשלום שכר בגין התקופה 5.11.2018 ועד 24.12.2018.

   

  69.בגין התקופה 24.12.2018 (מועד מסירת ההחלטה בשימוע) ועד למועד סיום ההעסקה, כאמור לעיל התובעת הועברה לתפקיד במחלקה הגניקולוגית תוך פגיעה מהותית בשכרה ובתפקידה ותוך קיום הליך שימוע שלא בהתאם לדין. בתקופה זו פעלה התובעת באמצעות בא כוחה על מנת לנסות ולשנות את רוע הגזרה ולאפשר את המשך עבודתה בבית החולים תוך מזעור הפגיעה בה. בנסיבות אלו לא ניתן היה לדרוש מהתובעת להתייצב לעבוד במחלקה הגניקולוגית. ובהתאם זכאית היא לתשלום שכר עבודה בגין תקופה זו.

   

  70.נוכח האמור התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בגין התקופה 5.11.2018 (מועד מסירת ההודעה על ידי הגב' שיר) ועד ליום 20.1.2019 מועד סיום העסקתה בבית החולים, בהתאם לשכר הקובע לפיצויי פיטורים.

   

  71.הנתבע טוען כי שולם לתובעת בגין תקופה זו כנגד תעודת מחלה שהגישה וכן בגין ימי חופשה.

   

  לעניין ימי המחלה – שעה שימי המחלה שולמו בהתאם להצגת תעודות מחלה כדין, התובעת אינה זכאית לתשלום שכר עבור ימים שבהם דווח שקיבלה דמי מחלה.

   

  לעניין ימי החופשה – התובעת טוענת כי אולצה לנצל ימי חופש בתקופה זו, וכי לא בחרה מיוזמתה לצאת לחופשה. מהראיות עולה שאכן, בנסיבות שנוצרו, התובעת אולצה לנצל את ימי החופשה על מנת לקבל שכר בתקופה שבה לא הועסקה בפועל.

  בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, רשאי המעסיק לנכות לעובד ימי חופשה בגין חופשה כפויה, ואולם, על המעסיק לתת לעובד הודעה מראש על כך. הודעה כאמור לא ניתנה בענייננו.

   

  72.בהתאם לתלושי השכר של התובעת, להיקף משרתה ולקביעתנו בעניין השלמת פיצויי פיטורים, שכרה החודשי של התובעת עומד על סך 10,570 ₪.

   

  משכך, על הנתבע לשלם לתובעת שכר בעבור התקופה 5.11.2018 עד 20.1.2018 לפי שכר חודשי בסך 10,570 ₪, סה"כ 26,425 ₪. מסכום זה יש לנכות 70 שעות מחלה, כפי שעולה מתצהיר מר בלעז ומתלוש השכר לחודש 12/2018.

   

  73.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין לאחר תלונות בגין אי חוקיות ו/או אי עמידה בנהלי בטיחות בעבודה.

  בכתב התביעה נטען:

   

  "אני באתי לחשוף שחיתויות ו/או אי סדרים, ובמקום לקבל את הגנת החוק, מצאתי את עצמי במקום שחושף אותי לפיטורים ו/או למצב שלא מאפשר לי אחרת מלבד להתפטר בדין מפוטרת."

   

  74.התובעת נשאלה על כך בעדותה והשיבה:

  עו"ד לוין:... את טוענת בסעדים שאת מבקשת שחשפת שחיתויות ואי סדרים את יכולה  להפנות אותי בתצהיר שלך איזה  שחיתויות ואי סדרים חשפת?

  גב' כהנא:   אני לא כתבתי בתצהיר שלי את השחיתות ואת האי סדרים אבל היות ואני הייתי מאוד קרובה לחדר ניתוח חדר לידה וחדר ניתוח זה אחד ליד השני, היינו משוחחות הרבה מאוד עם אחיות חדר ניתוח והיו הרבה מאוד דברים שהם סיפרו לי, אני לא העליתי אותם על הכתב אני לא חושבת שאני יוצאת עם זה.

  ש:פנית לאיזה גורמים עם זה?

  ת:לא.

   

  75.די בעדותה של התובעת כדי להבהיר שאינה עומדת בתנאים הקבועים בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) תשנ"ז-1977.

   

  76.פיצוי בגין התעמרות והתנכלות במקום העבודה

  התובעת טענה כי נוכח תלונתה על התנהלותו של ד"ר אלתרמן החלו להתעמר בה, עד שלא נותרה בידה ברירה אלא לעזוב את מקום עבודתה.

   

  התובעת נשאלה על כך בעדותה והשיבה –

   

  "אחרי שדיברו איתי והתעמרו ועוד פעם קראו לי לשיחה ושוב לשיחה ואנחנו כן מעיפים ואנחנו לא מעיפים, עד שהגעתי למצב כזה שאני כותבת לו שאני לא יכולה יותר אז איך שהוא זה נ נפסק הדבר הזה אבל עד אז היו הרבה מאוד התמרויות כאלה של בואי ולכי וכן ואולי ותעשי ככה ותעשי ככה..".

   

  77.הנתבעים הכחישו את טענתה של התובעת להתעמרות.

   

  גב' כהן ארזי העידה, שבשנת 2017 אישרה לתובעת חופשה ארוכה בחודשי יולי-אוגוסט, חרף היעדרויות הרבות הקיימות בתקופה זו וחרף הנחיית בית החולים שלא לאשר חופשות ארוכות בתקופה זו.

   

  78.מאידך, טענות התובעת נטענו בעלמא ולא הובאה ראיה להתעמרות בתובעת לאחר סיום הבירור בגין האירוע משנת 2016.

   

  79.עיון בחומר הראיות מעלה כי לאחר הבירור שנעשה בעקבות המקרה משנת 2016 עם ד"ר אלתרמן, התלונה היחידה שהוגשה נגד התובעת הינה מיום 22.12.2016

  ועוסקת ביחס של התובעת מעבר לכך לא הוכחה התנהגות פוגענית כלשהי כלפי התובעת. לאור האמור, הטענה לפיצוי עקב התעמרות, נדחית.

   

  80.לשון הרע

  התובעת הגישה תביעת לשון הרע בגין מספר אירועים:

  א.תביעה כנגד ד"ר אלתרמן כיוון שכינה אותה "שקרנית". בסוגיה זו דנו לעיל.

  ב.תביעה כנגד הגב' כהן ארזי, בגין דברים שאמרה במהלך ישיבת המחלקה "מפאת כבודה של התובעת לא נדבר".

  ג.תביעה כנגד הגב' שיר, אשר לטענת התובעת טענה כי התובעת מהווה "הרס וחורבן לחדר הלידה".

  ד.תביעה כנגד הנתבעים בגין לשון הרע כנגד מעסיקים פוטנציאלים.

   

  81התביעה נגד גב' כהן ארזי

  בתצהירה טענה התובעת כי גב' כהן ארזי נשאלה במחלקה בדבר הסיבות להפסקת העבודה של התובעת. לטענת התובעת:

   

  "היא אמרה כי אי אפשר לדבר על זה שלא בנוכחותי, ושיש סיבות הפיטורים שלי, היא אמרה כי אי אפשר לדבר על זה שלא בנוכחותי, ושיש הרבה דברים שהן לא יודעות".

   

  בעדותה התובעת נשאלה על כך, והשיבה:

  "הבנות התקשרו אליי ושאלו מה קרה, לא אמרת את כל האמת אמרתי למה לא אמרתי את כל האמת, כי אנחנו יודעים על הווטסאפ אנחנו יודעים מעבר לזה כלום. היה צפוי שאם אנחנו נשאל אותה למה מלכה פוטרה למה היא התפטרה לא משנה תגיד אוקי היה סיפור של הווטסאפ. למה להגיד לא, יש הרבה דברים שאתם לא יודעים ומפאת כבודה. אז אומרים איזה דברים אנחנו לא יודעים? מה מפאת כבודך אסור לספר? הווטסאפ אנחנו יודעים. יש עוד משהו חוץ מזה? ואז שהתחלתי לקבל מספר טלפונים הבנתי שמשהו פה לא בסדר." 

   

  הגב' כהן ארזי נשאלה על כך בעדותה ואישרה כי אמרה במהלך ישיבת צוות שמפאת כבודה של התובעת היא לא תפרט את הסיבה לניודה.

   

  82.בבואנו לבחון האם הפרסום עולה לכדי לשון הרע, אין לבחון את המשמעות הפשוטה של הפרסום, אלא ובעיקר, יש לבחון את הפרסום ביחס להקשר בו פורסמו הדברים.

  כך נקבע בעניין אפל:

  "ככלל, על-מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית-המשפט את הפרסום על-פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר".

  ע"א 1104/00דוד אפל נ' איילה חסון (2002)‏‏.

   

  וכן בעניין כפיר:

  "אמירות מהוות לשון הרע, מקום שקיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, ו/או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג מצד הבריות. משמעות הפרסום נלמדת מתוכו; הוא מתפרש על פיה המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הנו אובייקטיבי, ועקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם."

  רע"א 10520/03 איתמר כפיר נ' אמנון דנקנר (12.11.2006); אורי שנהר, דיני לשון הרע(תשנ"ז) עמ' 121.

   

  83.פירוט הנסיבות בגינן פוטר עובד עשויות להוות לשון הרע, אולם לעיתים יש צורך ליתן הסבר לפיטוריו של עובד ליתר חברי הצוות על מנת למנוע תסיסה.

  ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ (31.03.2015).

   

  עוד נקבע בעניין זה -

  "יש לקחת בחשבון שלעיתים נאמרים דברים מתוך רוגז רגעי או סערת רגשות, כחלק מהתנהלות יומיומית או בעידנא דריחתא נוכח לחץ העבודה; לא לכל עלבון יש להתייחס כאל לשון הרע במובנה המשפטי, ותיתכן בהקשר זה אף הגנת זוטי דברים".

   

  84.עיון בדברים שנאמרו מעלה כי גב' כהן ארזי לא מסרה כל מידע אודות התובעת בדבריה, אלא להפך, התחמקה ממתן מענה לשאלות המיילדות במסגרת ישיבת צוות בנוגע להפסקת העבודה של התובעת.

   

  85.לטעמנו, עמדה לגב' כהן ארזי האפשרות לענות תשובה אשר לא מרמזת כי התובעת נהגה שלא כשורה. התשובה שנתנה לחברותיה של התובעת אכן הותירה אותן בספק באשר לנסיבות סיום העבודה. יחד עם זאת, האמירה אינה עולה לכדי לשון הרע המצדיקה פסיקת פיצוי. התביעה ברכיב זה נדחית.

   

  86.התביעה כנגד הגב' שיר

  גב' שיר נשאלה ביחס לאמירה שטענה התובעת.

  כך העידה:

  עו"ד בר קציר: האמירה "הרס וחורבן" נאמרה על-ידך לתובעת. "עד הרס וחורבן בחדר הלידה".

  העדה, גברת שיר: האמירה שנאמרה על ידי שאני יודעת מבחינה משפטית שהיא כשירה זה שאת גורמת בחדר לידה להרס וחורבן. את גורמת.

  עו"ד בר קציר: למה?

  העדה, גברת שיר:  לא את הרס וחורבן.

  עו"ד בר קציר: למה? אבל למה?

  העדה, גברת שיר:  את גורמת, יש הבדל גדול.

  כב' הש' יהלום: למה מה? למה היא אמרה? או למה היא חושבת כך?

  עו"ד בר קציר: לא, למה היא גורמת להרס וחורבן?

  כב' הש' יהלום: כן.

  העדה, גברת שיר:  כי כשבן-אדם, כי כשאנחנו עוסקים בדיני חיים ומוות של נשים, אז כשלא מקבלים מרות זה פגיעה קשה מאוד במטופלים.

   

  לטענת הנתבעת היא אמרה לתובעת שהיא "גורמת להרס וחורבן בחדר הלידה" ולא כי התובעת היא הרס וחורבן לחדר הלידה.

   

  סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, קובע מהו פרסום בהתאם לחוק:

  "אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע".

   

  מחומר הראיות עולה כי הגב' שיר אמרה דברים אלו במסגרת שיחה בינה לבין התובעת. משכך, האמירה הנטענת אינה עולה לכדי פרסום בהתאם להוראות החוק, וזאת מבלי למעט מכך שמדובר בלשון שאינה ראויה ביחסים שבין ממונה לעובדת. משזו קביעתנו, אין אנו נדרשים לקבוע מסמרות בשאלה אילו מילים נאמרו בדיוק. נוכח האמור לעיל, תביעת התובעת כנגד הגב' שיר, נדחית.

   

  87.לשון הרע כנגד מעסיקים פוטנציאלים

  התובעת טענה כי במהלך הליך מיון לבית החולים הלל יפה, מסרו עליה הנתבעים לשון הרע באופן שמנע את העסקתה.

  כך לדבריה:

  "במסגרת חיפושיי למקור פרנסה חלופי, התבקשתי ע"י אנג'לה, מיילדת שעבדה קודם לכן בלניאדו, ליצור קשר עם סגנית אחראית חדר לידה בבית החולים הלל יפה, כי היא מעוניינת שאני אעבוד שם. יצרתי עמה קשר, שלחתי קורות חיים והמתנתי לתגובה, כשעבר הזמן שאלתי את אנג'לה מדוע אין תגובה מצד הסגנית, היא שאלה אותה והסגנית אמרה כי היא דיברה עם לניאדו, ואין לה צורך שאני אתייצב לעבודה משמע שברור שדיברו עלי דברים לא טובים מטעם הנתבע בית חולים לניאדו ומי מבין הנתבעים האחרים." 

   

  88.על התובעת לפרט בכתב התביעה את מרכיבי העוולה והעובדות מהן נגזרת עילת התביעה. התובעת לא פעלה כך.

  בנוסף, טענות התובעת מובאות דרך כלי שני, כאשר התובעת לא זימנה לעדות את אנג'לה או את הסגנית חדר לידה, על מנת שיצהירו על האירועים המתוארים.

   

  נוכח כל האמור לעיל נדחית טענת התובעת בגין לשון הרע גם ברכיב זה.

   

  89. הסכם עבודה והודעה על תנאי עבודה

  לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד הן במועד תחילת עבודתה והן בגין העברתה לתפקיד חדש.

   

  90.הודעה לעובד במועד תחילת העסקתה

  התובעת החלה לעבוד בבית החולים בשנת 2000, טרם כניסתו של חוק הודעה לעובד לתוקף. התובעת לא הוכיחה שפנתה בדרישה לקבלת טופס הודעה לעובד.

  לפיכך, אינה זכאית לפיצוי בגין העדר הודעה לעובד במועד תחילת העבודה.

   

  91.הודעה לעובד במועד הניוד 

  כאמור לעיל, התובעת קיבלה הודעה על הניוד למחלקה גניקולוגית, ביום 5.11.2018. במועד זה או לאחריו, לא נמסרה לתובעת הודעה בדבר תנאי העובדה, כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק הודעה לעובד.

   

  מנגד, התובעת לא התחילה לעבוד בפועל במחלקה ולמעשה הודיעה לכל אורך הדרך, שלא תסכים לעבוד במחלקה הגניקולוגית. בנסיבות אלה, אין לחייב את הנתבע בפיצוי בגין העדר הודעה לעובד.

   

  92.עוגמת נפש

  התובעת דורשת פיצוי בגין עוגמת נפש. זאת בנוסף לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין התעמרות.

  פיצוי בגין פיטורים שלא כדין הינו פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל פיטורים בחוסר תום לב, והוא ניתן בגין התנהלותו הלקויה של המעסיק ועוגמת הנפש שנגרמה בעקבותיה (ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע (27.2.2008).

  דברים אלו יפים גם מקום בו הפיצוי שנפסק הינו בגין שימוע שלא כדין. לאור זאת לא מצאנו לנכון לפסוק פיצוי בנוסף בגין חוסר תום לב, מערב לפיצוי שנפסק בגין פגמים בהליך הניוד, כמפורט לעיל. יתר על כן, בקביעת גובה הפיצוי בגין הליך הניוד, נתנו דעתנו גם לסוגיית תום הלב של בית החולים.

   

   

  93.סוף דבר

  התביעה מתקבלת בחלקה.

  בית החולים ישלם לתובעת את הסכומים הבאים:

  • השלמת פיצוי פיטורים סך 61,008 ₪.

  • פיצוי בגין אי עריכת שימוע סך 60,000 ₪.

  • תשלום עבור תקופה שבה התובעת לא הועסקה בסך 26,425 ₪, בניכוי 70 שעות מחלה ששולמו לתובעת.

     

    כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

     

    94.התביעה נגד הנתבעים 2 עד 4 , נדחית על כל רכיביה.

     

    95.בשים לב להליכים בתיק, לתקופת העבודה, לדחיית התביעה נגד נתבעים 2-4 ולמכלול הנסיבות, בית החולים יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד 15,000 ₪.

     

    ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ב, (04 יולי 2022), בהעדר הצדדים. 

     

    נציג ציבור מר יעקב חמצני		הדס יהלום, נשיאה