עניינה של החלטה זו, בקשת התובעת לקבוע מועד נוסף לשמיעת עדיה, וזאת לאור העובדה שלדיון ההוכחות שהתקיים היום, לא הגיעו הגב' לודמילה רייזקין, אמה של התובעת (שאמורה להעיד מטעם הנתבעים), חרף החלטת בית הדין מיום 09.10.16 לזמנה; מר ארסן זבלנוב, אשר הגיש תצהיר אך לא התייצב והגב' מריה רוסנוב, אשר לדברי ב"כ הנתבעים ילדה זה לא מכבר. ביחס אליה, ביקש ב"כ הנתבעים לשקול את נחיצות העדתה ולהודיע עמדתו בתוך מספר ימים.
ב"כ הנתבעים הבהיר כי מדובר עדותם של העדים הנ"ל קריטית לניהול הגנת הנתבעים והתביעה שכנגד והסכים לכך, שאם יסתבר בסוף ההליך כי זמנו של בית הדין וזמנם של התובעת ובא כוחה הושחת לריק, ניתן יהיה לתת לדבר ביטוי, כמקובל, בפסיקת הוצאות.
ב"כ התובעת התנגד נחרצות וסמך התנגדותו, בין היתר, על הוראות 34 לחוק בית הדין לעבודה ועל הטענה כי הבקשה מנוגדת לכל פרוצדורה מקובלת וסדרי דין, באופן שהיעתרות לה, "תזעזע את אמות הספים", כדבריו ותפגע בזכויותיה הדיוניות של התובעת. לחילופין, טען, כי אם ביה"ד ייעתרלבקשה, יש להתנות זאת בחיובה של הגב' רייזקין ליתן תצהיר מטעמה ובחיובם של הנתבעים בהוצאות.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, ראינו לקבל את הבקשה, ואלו הם טעמינו.
עקרון יסוד הוא, כי בית הדין יעדיף תמיד שתיפרש בפניו התשתית הראייתית במלואה וזאת במטרה לחתור לבירור אופטימאלי של האמת. מטרה זו יכולה להיות מושגת גם באמצעות הוראתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה והסמכות שניתנה ליושב בדין לנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק בכל עניין שבסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק או בתקנות שהותקנו מכוחו.
במקרה דנן, הוגשה ע"י הנתבעים בקשה לזמן את הגב' רייזקין לעדות והבקשה נתקבלה מבלי שהתובעת השיגה עליה. העובדה שבסמוך למועד הדיון הסתבר לנתבעים ולבא כוחם כי היא שוהה בחו"ל, אינה מאיינת את זכותם להתעקש על עדותה, במיוחד שעה שנטען כי מדובר בעדות קריטית.
בהקשר זה, אף אם היה מוכח כי הנתבעים התרשלו ובשל כך נמנעה התייצבותה של הגב' רייזקין, הרי שמרגע שנטען כי עדותה חיונית, ניתן ורצוי לרפא את המחדל באמצעות פסיקת הוצאות ולא באמצעות סגירת שערי בית הדין בפני שמיעת עדותה.
הוא הדין ביחס למר זבלנוב, אשר הגיש תצהיר מטעמו אך לא התייצב. מחדלו מלהתייצב לדיון ההוכחות, ראוי שיכופר באמצעי פחות דרסטי מהוצאת תצהירו מהתיק, והוצאות משפט היא הדרך המקובלת והראויה לכך בנסיבות העניין.
אין בידינו לקבל את עמדת התובעת כי מדובר בזעזוע של אמות הספים מבחינת סדרי דין וגם לא את הטענה כי זכויותיה הדיוניות נפגעות באופן שלא ניתן לכפר על הפגיעה. אי התייצבות עד לדיון הוכחות אליו זומן, וקביעת מועד הוכחות נוסף להמשך שמיעת הראיות, אינו מצב רצוי, אך אינו אירוע נדיר או יוצא דופן ובוודאי שאין בו משום זעזוע אמות הספים.