פאולינה בן עמי בע״מ נ׳ רויטל בן סדון

1.הצדדים בתובענות שבפנינו הם עובדת ומעסיקתה לשעבר, אשר הגישו תביעות הדדיות, לאחר שיחסי העבודה שנמשכו כשבע שנים הסתיימו בפיטורי העובדת.

לשם הנוחות, גב' רויטל בן סדון, תכונה העובדת ואילו פאולינה בן עמי בע"מ תכונה המעסיקה או החברה.

2.רקע עובדתי:

א.החברה קיימת מזה למעלה מ – 15 שנים והיא עוסקת בעריכת פטנטים ורישומם.

ב.העובדת החלה עבודתה בחברה ביום 10.10.2010 בתפקיד מנהלת כספים, במשרה חלקית.

ג.בין הצדדים נחתם חוזה עבודה (נספח 1 לתצהיר בנט) לפיו העובדת תעבוד 37.5 שעות בשבוע (83% משרה). במהלך השנים היו שינויים בהיקף עבודתה של העובדת, אך היקף המשרה לא עלה למשרה מלאה (ר' למשל הודעת דוא"ל מיום 18.9.16, נספח 4 לתצהיר בנט).

ד.החברה פנתה לייעוץ בנושא הליכי עבודה אצלה (גבייה). במהלך הבדיקה הציעה היועצת, גב' עליזה לביא, שהחברה תבדוק גם את נושא שכר העובדים.

במהלך בדיקה זו, בה נדגמו נתוני שכר של מספר עובדים, נבדקו גם נתוני השכר של העובדת (התובעת בתיק 28140-11-17).

התגלה שקיים פער בין דוחות נוכחות, הודעות דוא"ל ומספר השעות הנוספות בתלוש השכר של העובדת.

ה.בעקבות כך, סמוך ליוני 2017 החברה פנתה למשרד חקירות. על פי עדותו של החוקר, מר ירון עידן, החקירה התמקדה בבדיקת פעילות חשבונאית של העובדת, אך לא הגיעה למיצוי, מאחר שהחברה הודיעה כי התגלו ממצאים מובהקים בנושא "מעילה" דרך שכרה של העובדת.

ו.ביום 4.9.17 העובדת נקראה לשיחת בירור, בה נכחו מר גד בנט – שותף ומנהל בחברה שהיה ממונה ישירות על העובדת וכן החוקר, מר ירון עידן. השיחה צולמה והוקלטה.

בשיחה הוצגו לעובדת הממצאים של החקירה בנוגע לדיווחי שעות עבודה מופרזים ושעות בהן העובדת לא עבדה, דיווחים בדבר עבודה מהבית בזמן שהמחשב של העובדת לא היה מחובר לרשת של העבודה וכן טענות לגבי גובה החזר הוצאות הנסיעה ששולמו לעובדת (ברוטו/ נטו).

ז.במהלך אותה פגישה, העובדת התבקשה לחתום על מסמך שבו היא מודה במיוחס לה. העובדת עברה על הנוסח והעירה את הערותיה (עמוד 29 לתמלול, נספח 4 לתצהיר החברה). להלן נוסח המסמך שהעובדת חתמה עליו:

הנדון: הודאה

אני רויטל בן סדון נושאת ת.ז. ... מודה באמצעות מסמך זה בחתימת ידי כי:

1.הוספתי לעצמי שעות עבודה פיקטיביות

2.דיווחתי על שעות עבודה מהבית שלא עבדתי בהן.

3.גילמתי את שכר הנסיעות שלי כשכר נטו.

ח.בהמשך אותו יום פנתה ב"כ העובדת לחברה במכתב בו התכחשה להודאת העובדת, בטענה כי זו אולצה לחתום עליה ודרשה את תשלום משכורתה.

ט.ביום 5.9.17 הודע לעובדת כי היא מושעית מכל תפקיד בחברה וכי היא מוזמנת לשימוע לפני פיטורים, שיתקיים ביום 7.9.17. במכתב הזימון לשימוע (נספח 15 לתצהיר בנט), פורטו בהרחבה טענות החברה.

י.לבקשת העובדת, השימוע נדחה ובסופו של דבר התקיים 13.9.17, בנוכחות העובדת ובן זוגה, ב"כ החברה, מנהלי החברה – ה"ה גדי בנט ואבי אביטל.

השימוע הוקלט ותמלולו הוגש לתיק (נספח 23 לתצהיר בנט). ניתן להתרשם מהתמלול (תוכנו ואורכו) כי ניתנה לעובדת הזדמנות מלאה להשיב לטענות החברה כלפיה, לרבות הגשת מכתב אותו הקריאה במהלך השימוע.

יא.משכורותיה של העובדת לחודשים אוגוסט וספטמבר 2017 קוזזו במלואן כנגד חובה לחברה (בעילות נשוא הבירור שהתקיים לעובדת והנושאים הנדונים בהליך זה).

יב.העובדת פוטרה ביום 17.9.2017.

יג.ביום 30.10.17 החברה הגישה תלונה במשטרה. התיק במשטרה נסגר "בהעדר ראיות מספיקות".

3.בתובענה של החברה כנגד העובדת, נתבעו 264,447 ₪ בגין השבת שכר ששולם כנגד דיווח פיקטיבי של שעות עבודה (לרבות עבודה מהבית ושעות נוספות) והשבת סכומים ששולמו לעובדת בגין החזר הוצאות נסיעה בנטו. כמו כן התבקשו סעדים הצהרתיים בדבר שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

בתובענה של העובדת, שסכומה הכולל 876,512 ₪, נתבעו שכר החודשים אוגוסט וספטמבר 2017, הפרשי שכר, הפרשים בגין הוצאות נסיעות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין אי מתן הסכם עבודה, פיצויי הלנה וכן פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בעילות של עגמת נפש, אפלייה, לשון הרע וחדירה לפרטיות.

בסיכומי העובדת היא לא חזרה על טענותיה בכלל הנושאים שפורטו בכתבי הטענות מטעמה, ובסיכומיה עתרה לסעדים הבאים: החזר ניכויים שלא כדין מהשכר, החזר השכר שלא שולם, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין אי עריכת שימוע וכן פיצויים בלתי ממוניים בגין עגמת נפש ולשון הרע.

על כן יש לראות את העובדת כמי שוויתרה על התביעות בנושא הפלייה והפרת פרטיותה. אשר לתביעה בנושא לשון הרע – הנושא לא פורט בסיכומי העובדת, למעט אזכורו בסיפא של פירוט הסכומים הנתבעים, ועל כן יש לראות בעובדת כמי שוויתרה גם על רכיב זה.

4.בשתי ישיבות הוכחות העידה שורה ארוכה של עדים. מטעם העובדת נשמעה עדותה ועדותו של מר בן חמו, שהיה בתקופה הרלוונטית בן זוגה. חוקר פוליגרף שמסר תצהיר מטעמה לא התייצב לישיבת ההוכחות ועל כן לא ניתן משקל לתצהירו.

מטעם החברה, המעסיקה, העידו הממונה הישיר על העובדת ואחד המנהלים בחברה – מר גדי בנט, מר דורון בן ארי שהעניק שירותי מחשוב לחברה, מר ירון עידן – בעל משרד חקירות, גב' עליזה זאבי – יועצת בהליכי גביה, מר יורם זר – עצמאי השוכר חדר במשרדי החברה ומספק לה שירותים שונים.

5.שתי שאלות עיקריות עומדות לדיון. ראשית, אם נפל פסול בהתנהגות העובדת ואם עליה להחזיר כספים ששולמו לה בגין עבודה בשעות שדיווחה עליהן, אך לא עבדה אותן.

בכלל זה, יש לקבוע אם העובדת פעלה בידיעתה ובאישורו של הממונה עליה, מר גד בנט (להלן – בנט) או שפעלה על דעת עצמה, תוך ניצול האמון שניתן בה והעובדה שבנט סמך עליה "בעיניים עצומות".

ודוק - השאלה אינה אם העובדת עבדה בשעות נוספות, שהרי הדעת נותנת כי מנהלת כספים בחברה נדרשת מעת לעת לעבוד בשעות נוספות, וזאת כביטוי למשרת האמון שאותה היא ממלאת. השאלה היא אם העובדת דיווחה דיווחי שעות עבודה נכונים או שניצלה את האמון שניתן לה ו"ניפחה" את דיווחיה.

השאלה השניה היא אם בנסיבות פיטוריה של העובדת, היא זכאית לפיצויי פיטורים או שיש לקבל את עמדת החברה כי יש לשלול אותם לחלוטין, לרבות הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה

6.אין חולק שהעובדת פוטרה מעבודתה. על מנת לבחון את זכאותה לפיצויי פיטורים, יש לעמוד על הסיבות לפיטוריה (ובשלב שני גם לבחון אם נפלו פגמים בהליך הפיטורים).

עניין זה קשור בטבורו לשאלה הראשונה העומדת לדיון – האם נפל פסול במעשי העובדת ואם היא הפרה את האמון שניתן בה.

7.נקדים ונאמר כי לאחר ששמענו את העדים ועיינו במסמכים הרבים שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי יש לקבל את גרסת החברה, לפיה העובדת אכן מעלה באמון שניתן בה וקיבלה שכר מבלי שעבדה בשעות עליהן דיווחה.

8.החברה הציגה דוגמאות רבות בהן הדיווח היה דיווח שאינו אמת. לא מצאנו דרך אחרת לפרש את העובדות שהוצגו. כך למשל, בדוחות נוכחות רבים מאוד מופיעה כוכבית לצד שעת היציאה או שעת הכניסה (או שתיהן), המעידה על תיקונים ידניים של הדיווח. אין חולק כי התיקונים בוצעו על ידי העובדת, שהיתה אמונה על נושא זה ביחס לכלל העובדים בחברה. מספר התיקונים אינו סביר בכל קנה מידה.

כמו כן, התגלו דיווחים על עבודה בימים שדווחו כימי חופשה או מחלה (היינו תשלום כפול). זאת ובנוסף – למרות שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות שהיתה אמורה למלא כמשרה חלקית רגילה, היא דיווחה על עבודה בשעות נוספות. כלומר, קיבלה שכר מלא, ללא ניכוי של אי מילוי היקף המשרה המוסכם וכן שכר בגין עבודה בשעות נוספות שדווחו, אך לא בוצעו בפועל (לרבות דיווח על עבודה מהבית בתקופה בה העובדת נותקה מהרשת של החברה).

מדובר בפרטים רבים שהוצגו בהרחבה על ידי החברה בתצהיריה ובנספחים הרבים שהציגה ואף תוארו בסיכומיה. ר' למשל סעיפים 25 – 29, 35 – 38 לתצהיר בנט, סעיפים 10 – 24 לתצהירה של גב' עליזה זאבי וסעיפים 24 – 57 לסיכומי החברה. חקירותיהם הנגדיות של בנט ושל זאבי שהעידו על עניינים אלה, תמכו בגרסת החברה.

9.במסגרת חקירתה הנגדית, העובדת התבקשה להסביר נתונים שהחברה הצביעה עליהם כדוגמאות ל"ניפוח" דוחות הנוכחות, אך תשובותיה לא היו מספקות. ניתן היה להתרשם כי העובדת הוסיפה בדיווח שלה שעות עבודה, גם אם לא תאמו בהכרח עבודה בפועל, אלא על סמך הערכה כללית שלה לפיה היא מקדישה שעות רבות לעבודה. ר' למשל תשובותיה לגבי יום 30.1.17, בעמוד 9 לישיבת ההוכחות השניה, החל משורה 5:

"ש.מפנה ליום 30.1 שזה יום שלא עדכנת ידנית וסיימת לעבוד בשעה 15:45.

ת.במשרד, כן.

ש.סך הכל עבדת באותו יום 7 שעות ו-11 דק'.

ת.במשרד.

ש.ולא עבדת בש"נ בכלל באותו יום.

ת.לא זוכרת.

ש.מפנה לסעיף 19 לתצהירך, תראי לי בדו"ח איפה כתוב שעבדת 6 ש"נ באותו יום.

ת.זו דוגמא נפלאה לכך שעבדתי יותר ש"נ בבית בשעה 08:47 אולם דיווחתי רק על שעתיים נוספות. כל הציונים שלי היו בממוצע שעתיים ביום, לאורך כל השנים. מה שאומר שגם אם עבדתי 6 שעות או שעתיים נוספות, וזו עבודה מהבית או מחו"ל או בחופש או בביה"ח, לא ציינתי במדויק את השעות והדקות, הם היו יוצאים בנזק הרבה יותר גדול, לא באתי לעשוק ולעשות עושר על חשבון אחר, פשוט חייבתי בממוצע, כי היו ימים שעבדתי חצי שעה ושעה וזה התקזז עם הימים שעבדתי 5 שעות.

ש.איפה רשמת את השעתיים האלה?

ת.בתלוש, בדיווח. סוף כל חודש אני מדווחת לחשבת שכר על השכר של העובדים והשעות כולל שלי, ואני מציינת לה שם שתמיד גדי היה שם CC מכותב לידיעה, שאני הוספתי לעצמי X שעות, שזה אומר לא יום זה שעה זה, אלא 20 ימי עבודה, כפול שעתיים או שעתיים וחצי שווה X ולהוסיף לי לנוספות וגדי תמיד היה מכותב לידיעה והחשבת שכר על פי זה הכינה את התלוש, כל הזמן, כולל החשבת שכר שנפטרה, הראשונה, שלומית, לפני עשור, כלל כוכבה ארד המנהלת חשבונות שהתחלפה שלא הכרתי לא את זו ולא את זה. כל הדיווחים עברו במיילים, וגדי היה מכותב.

ש.רשמת לך את ה- 6 ש"נ איפשהו?

ת.הסברתי, רשמתי אותן בכללי.

ש.מפנה לעמ' 217 לתצהירך, דוא"ל יוצא, אנחנו רואים שהמייל האחרון ששלחת ב- 30.1 יצא ב-15:32, וזה בעצם תואם את שעות העבודה שעבדת באותו יום כפי שדיווחת בדו"ח שלך.

ת.נכון.

ש.אז בכל 6 השעות הנוספות שאת טוענת שעבדת באותו יום לא שלחת מייל אחד אפילו.

ת.העבודה שלי היא לא רק מיילים, מיילים זה חלק מהעבודה שלי. היתה לי עבודה עם ניירת ועם דוחות שאני בניתי ושל טלפונים שעשיתי, ועבודת הכנה למזכירה למחרת, הייתי לוקחת חוברות שלמות הביתה כמו מורה בביה"ס, לבדוק את כל מה שעשו העורכי פטנטים וזה לא אומר שאם לא הוצאתי מיילים לא עבדתי. אז לא הוצאתי מייל ועבדתי. הייתי צריכה לנתח את כל השעות של העובדים, את התפוקה שלהם, כי המשכורת של העורכי פטנטים היתה מושתת גם על תפוקה.

ש.אני שוב מתעקשת על אותו תאריך.

ת.אני לא זוכרת וגם לא רשמתי. היה לנו אמון שכל זמן שאני עובדת גדי ויודע ומאשר וגדי מסכים, והוא ידע תמיד ואישר את זה תמיד.

ש.אני שואלת ספציפית על ה- 30.1

ת.מה את שואלת?

ש.את אומרת שאת לא זוכרת מה עשית באותן 6 שעות, אבל את התצהיר שלך חתמת ב-9/19, ז"א כשאת כתבת את התצהיר הזה ואת זוכרת שעבדת באותו יום 6 שעות, זה שנתיים ו-8 חודשים לאחר אותו אירוע, והיום את לא זוכרת לספר לנו מה עשית? איך זכרת שעבדת 6 שעות נוספות כשחתמת על התצהיר?

ת.עבדתי על משכורות, ובסוף חודש יש הרבה עבודה. גם לא יכולתי לצאת לחופשים בסוף חודש, זה היה עולה לי בעבודה מהחופש. בסוף דצמבר הייתי בסרי לנקה, ועבדתי משם וגדי עד ואישר והסכים וביקשתי חופש ועבדתי כי המשרד צריך מענה ב- 31 לחודש ולא מעניין אותו אם את בחופש, גולשת או חולה. יש 25 עובדים על הכתפיים, 3 מנהלים בכירים ועורכי פטנטים שהם תחת אחריותי, ואני בתפקיד יחיד במשרד הזה.

ש.באותו דו"ח נוכחות אנו רואים שהגעת ל-133 שעות סך הכל כל החודש, מפנה לינואר 2017, עמ' 552 לתצהיר גדי, אבל לפי הדו"ח הזה יש לך אפס שעות נוספות.

ת.נכון.

ש.תסכימי איתי שלפי הדו"ח הזה גם אחרי כל השינויים שעשית, אין לך אפילו יום אחד שאת עובדת יום מ-9 שעות.

ת.במשרד? זה דו"ח של המשרד שבו יש 22 ימי עבודה, מתוכם 3 ימי עבודה מהבית, אפשר להביא את התלוש של אותו חודש ולראות. אפשר להביא את הדיווח למנהלת החשבונות?

ש.מפנה לעמ' 542, זה אכן תלוש ינואר 2017.

ת.יש לי 54 ש"נ.

ש.כשבדו"ח הנוכחות שלך יש אפס.

ת.נכון.

ש.זה נראה לך סביר?

ת.בהחלט. כי זה 22 יום כפול שעתיים בממוצע, תעשי חשבון?

ש.יצא לי 44, איך הגעת ל-54?

ת.אז כנראה שהיו שעות רבות יותר. יש לנו 3 ימים של עבודה מהבית מתוכם, שבהם קיזזתי את הנסיעות כי כשאני עובדת מהבית אני לא מחייבת נסיעות, ויש לנו 54 ש"נ. ..."

ר' גם תשובותיה לגבי עיתוי עריכת "התיקונים" לדוחות הנוכחות (עמוד 15 שורות 25 – 30):

"ש.ראינו שיש הרבה תיקונים שעשית בדוחות הנוכחות. ואת אומרת שעבדת מעבר לכך ממוצע של שעתיים בכל יום, אז למה תיקנת את דוחות הנוכחות שלך לשעה 16:00 ולא לשעה שבאמת את טוענת שסיימת לעבוד?

ת.זה מגוחך לצאת מהמשרד בארבע, לעשות דברים, ולעבוד אח"כ, רצית שאכתוב שעבדתי רצוף עד 20? לא ידעתי כמה זמן ידרש לעבוד בבית ובגלל זה החיוב היה מראש ולא בדיעבד. את לא באמת שואלת את זה"

10.העובדת הציגה מסרונים ורשימת הודעות דוא"ל אשר לטענתה תומכות בגרסתה, לפיה הדיווחים היו אמת ושיקפו את מציאות תפקידה, שהצריך עבודה בשעות רבות ביממה. לא התרשמנו כי ראיות אלה מעידות על עבודה אינטנסיבית בשעות ארוכות, מעבר למסגרת העבודה המוסכמת.

כך למשל, מהמסרונים שהוצגו עולה כי אמנם נשלחו בשעות שונות של היום (אם כי לא בלתי סבירות), אך מדובר בתזכורות או הפניות להמשך טיפול, שאינו בהכרח מיידי (למשל – "לא קיבלתי ממך שום דו"ח", "ראי את המייל שנשלח, תחזרי אלי ואליהם מה קורה", "לא שלחת תזכורת ושכחתי... חתמתי עכשיו") או בהודעות שנשלחו על ידי העובדת עצמה לקראת סוף היום.

אשר להודעות דוא"ל – לא הוצג תוכן, אלא רק כותרת הנושא, כך שאי אפשר לדעת אם מדובר בהודעה קצרה, מענה או הודעה המשקפת עבודה מהותית וממושכת.

11.מסקנה זו גם נתמכת באופי העבודה בחברה, עליה העיד בנט. ר' בעמוד 23, שורות 26 -31:

ש.לא היה סיכום ביניכם שהיא צריכה להיות זמינה גם אחרי השעות שהיא במשרד?

ת.אנחנו משרד לעריכת פטנטים, אין שום דבר דחוף שקורה בלילה. אני אישית לא זמין בלילה ולא ביום שישי או שבת, הטלפון שלי מכובה כל לילה. בתפקיד של רויטל אין שום דבר שדורש דחיפות וביצוע פעולה. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה שאם צריך לבצע העברה דחופה לספק בחו"ל, אם הגענו ליום האחרון. מט"ח פתוח רק בימים שני עד חמישי עד 15:00. להגיד שציפינו להגיד ממנה 24/7 זה מגוחך.

בהתאם, אם היו פניות לעובדת או שנדרשה להשיב בענייני העבודה לאחר שעות העבודה הרגילות, מדובר היה בפניות נקודתיות ולא בביצוע עבודה מהותית. ר' בעדותו של בנט, עמוד 24, שורות 3- 17:

התכתבנו גם אחה"צ וגם בערבים. לפעמים יש שאלה, היא גם לא היתה במהלך היום הרבה שעות, אז יכול להיות שלא היתה במשרד אז שאלתי אותה אח"כ אבל לא היה מצב שביקשתי ממנה לעשות עבודה משמעותית. גם היינו ביחסים קרובים והיא הרגישה מאוד נוח אתי, היא פנתה אלי בשמונה בערב, למשל ביקשה מתאם חשמל לנסיעה לסרי לנקה. היא גם הרגישה נוח לפנות אלי בשעות הערב.

לשאלתך, דווקא בחו"ל בכנסים אני כמעט ולא עובד ואני בודק רק דברים דחופים, אם אני צריך מרויטל משהו כמו להעביר תלשום או אם לקוח מסוים שילם, היא יכולה לעשות בניחותא במהלך יום העבודה. נכון שיש הפרשי שעות אבל אופי השאלות לא דרש ממנה שעה עבודה. היא גם יכלה לענות למחרת כשהגיעה למשרד או שידעה את התשובה ויכלה לענות בשלוף. התשובה בוואטסאפ היו דברים שיכלה לענות בשלוף. במיילים, צריך לעבור ולראות.

ש.היו מקרים שרויטל היתה בחופשה ואתה זה שאישרת לה ובכל זאת פנית אליה?

ת.היה מקרה אחד שאני זוכר. לפעמים, מה לעשות, יש דברים דחופים, יש שאלה מה קרה, היא האדם שיש לו את הידע הזה. יכול לקרות. אבל זה שאלה שהתשובה נמצאת בראש והיא מיידית. זה לא דורש ממנה 3 שעות עבודה כשהיא בחופש.

ור' גם בעדותו של מר יורם זר, נותן שירותים לחברה שהיה בקשר מקצועי עם העובדת (עמוד 22 שורות 10 – 23):

"ש.היו מקרים שפנית אליה לאחר השעה 15:00?

ת.היו מקרים חריגים אם הייתי צריך לשאול שאלה חשובה.

ש.מקרים חריגים באיזה תדירות?

ת.פעם בחודש אולי. לא יודע.

ש.היו פעמים שהעברת לה במיילים דרישות בשעות מאוחרות יותר?

ת.אני עובד בערך עד 18-19 בערב, אז סביר להניח שהוצאתי מיילים שביקשתי חשבונות עסקה גם אחרי שעות העבודה שלה ולא היתה צפייה שהיא תענה לי בשעות האלה כי הדברים לא היו דחופים.

ש.אתה יכול לאשר שכשפנית אליה מראש, מבחינת זה לא היה דחוף, היו מקרים שקיבלת מענה בשעות הערב?

ת.בשעות אחה"צ לעיתים קיבלתי תשובות. לא זוכר כמה מקרים כאלה היו אבל היו. "

12.לאחרונה התייחס בית הדין האזורי לעבודה בחיפה לסוגיה זו (סע"ש (חי') 29078-02-21 סבן – אס. אם די גרופ בע"מ, 19.4.23) ונפסק על ידי כב' השופטת כרמית פלד, כך:

"האפשרות להכרה בזמן של שימוש במכשיר הסלולרי לטובת העבודה כ"זמן עבודה" המזכה בתשלום היא מורכבת ותלויה בנסיבותיו של כל מקרה. מבלי לקבוע מסמרות נציין כי לא ניתן לקבוע באופן גורף שכל חלופת תכתובות בענייני עבודה, הנעשית מחוץ לשעות עבודה, תצדיק בהכרח הכרה במסגרת הזמן במהלכה הוחלפו תכתובות אלה כזמן עבודה המזכה בתשלום. הכרה בהחלפת תכתובת, לטובת העבודה, באמצעות מכשיר סלולרי כ"זמן עבודה" המזכה בתשלום מצריכה בחינת שאלות עובדתיות שונות, כגון (ומבלי למצות): מהות הסיכום בין הצדדים ליחסי העבודה, ככל שישנו, בכל הנוגע לשימוש בטלפון הנייד לצרכי העבודה מחוץ לשעות העבודה; שאלת ערותו של המעסיק לשימוש זה; מידת נחיצותו של שימוש זה לביצוע התפקיד; האם השימוש האמור מהווה חלק מהותי מהגדרת התפקיד של העובד והאם היקף השימוש בטלפון הנייד עולה כדי עמידה לרשות העבודה כמשמעה בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה וכפי שפורש סעיף זה בפסיקה ענפה, או שמא מדובר בזוטי דברים גרידא [עיין בהקשר זה במאמרה של כב' השופטת אופק-גנדלר "ענוחה-בין עבודה למנוחה בעידן הדיגיטלי", עיוני משפט מ' 5 (2017) ור' להשוואה סע"ש (אזורי חי') 43010-09-17 יהודה - שטראוס בריאות בע"מ (25.12.19); סע"ש (אזורי ת"א) 46323-09-14 מלמדובסקי - קריגר נדל"ן טי.אל.וי.בע"מ (13.1.18); ]."

האמור מעלה משקף אף את עמדתנו בנושא.

בעניינה של העובדת, כאמור, הוצגו ראיות לגבי תכתובות קצרות בדבר תזכורת לפעולות שיש לבצע או שבוצעו. אין הן מעידות על עבודה משמעותית לאורך פרקי זמן שמצריכה עצירה של סדר היום הפרטי והקדשת הזמן לעבודה.

13.יודגש כי העובדת עצמה הודתה במיוחס לה במסגרת שיחת הבירור מיום 4.9.17, בניגוד לטענתה המאוחרת, מקריאת תמלול הבירור לא ניתן להתרשם כלל שהופעלו על העובדת לחצים לחתום על ההודאה. נהפוך הוא - העובדת נימקה את מעשיה במצוקה כלכלית, אמרה במפורש שהיא מבינה ש"נתפסה ("busted" במילותיה), לא הסכימה לחתום על חלק בהודאה שנגע להחזר הנסיעות ושיחת הבירור נמשכה גם לאחר שהעובדת חתמה על המסמך. ניכר מקריאת התמלול כי השיחה הסתיימה ברוגע, גם אם היה מתח בין הצדדים לה, לאור נושא השיחה.

14.מכאן נעבור לשאלה הבאה והיא אם העובדת פעלה בידיעתו ובאישורו של הממונה עליה, בנט.

בעניין זה עדותו של בנט היתה מהימנה וכנה. הוא היכה על חטא שסמך על העובדת ולא בדק את הדברים. ר' בעמוד 22 משורה 10:

ש.מי בדק את רויטל?

ת.לגביה לצערי אף אחד. לשאלתך, מי היה אמור לבדוק זאת, זה תחת אחריותי, אבל אנחנו חברה קטנה, לעורכי הפטנטים יש הרבה עבודה, שילמתי למישהי, סמכתי עליה ולא העלתי על דעתי שהיא מרמה אותי. לשאלתך, היתה לי בהחלט אפשרות לעשות זאת, אבל יש לי תיקים שלי ואני גם עוסק בשיווק של המשרד ואת הפעולות המנהליות האלה סמכתי עליה ולא עשיתי אותן.

ש.לא בדקת מעולם את הדיווחים של רויטל?

ת.לא בדקתי את תלושי המשכורת של כל העובדים, כולל רויטל.

ש.לא מדובר בבדיקות בהיקפים גדולים?

ת.כשמודעים שזה יכול להיות מאוד בעייתי, זה יכול להישמע לא היקפים גדולים ובדיעבד כולנו חכמים, אבל באותה תקופה לא היתה לי סיבה לבדוק בציציות.

ש.אנחנו מדברים על כשבע שנים.

ת.כן, אני סמכתי שזה מתנהל על מי מנוחות. זה היה תפקיד שלה לבדוק אם היו בעיות בתלושים של עובדים ולא העליתי בדעתי שהיא בשלה מתמרנת ככה.

ובהמשך:

ש.ובפגישה עם רויטל לא עשית בדיקה מוקדמת של התלושים שלה?

ת.הלוואי שהייתי עושה, אבל לא. לא הסתכלתי על התלושים של רויטל עד שהתחילה החקירה של עליזה. עד שנעשתה הבדיקה לא ידעתי על היקף השעות הנוספות שהיא מכניסה לעצמה כל חודש ולא ידעתי שהיחידה בחברה שהיא משלמת לעצמה נסיעות בנטו ולא בברוטו. היה מקרה בחקירה הזו גילינו עובד נוסף בשם דורון גץ, עובד ותיק שעבר להתגורר בגדולת, בצפון, ומדי פעם כשהוא בא לרחובות, שילמו לו דלק ריאלי, הוא הביא קבלה. כשהוא חזר לעבוד בחברה, דמי הנסיעות שלו נשארו בנטו, כנראה בגלל טעות ומכיוון שזו טעות של 30 ₪ בחודש, לא התייחסנו לזה. אבל מעבר לזה אף עובד בחברה לא קיבל נסיעות בנטו. המקרה שלו שונה, הוא לא הכניס לעצמו שעות וזו לא היתה טעות שלו.

ר' גם בעמוד 28, שורות 18 -25:

אני רוצה להעלות פה עוד נקודה לעניין הנוכחות. אני ואבי הערנו לה ב- 2016, יש את המייל, שהיא נעדרת המון מהמשרד. היא שלחה לנו קובץ שהוציאה מהשעון, מתוקן, עם כל הימים שכביכול נמצאת ואין שום היעדרות. אפילו ביקשה שנבקש ממנה סליחה.

ש.ואתם קיבלתם את זה? כלומר היו בדיקות.

ת.היו תהיות אבל כשאתה מאמין לבנאדם שהוא קרוב ואתה לא מעלה על דעתך שמישהו קרוב אליך עושה לך את זה, אתה לא רואה את זה. כשהיא שלחה לנו את הקובץ המתוקן, הנחנו שזה אמיתי ואמרנו "אוקיי, היא כן עושה מספיק שעות". המייל מצורף.

15.עדותו של בנט נתמכת בעדותו של החוקר, עידן, שהוא עד חיצוני לסכסוך בין בעלי הדין כאן. ר' תיאורו בעמוד 8 שורות 7 -15:

"במשך כל התקופה הזו, אני ליוויתי את כדי במשבר הזה והוא היה מיוסר וכל הזמן היה מתקשר ואומר לי – אני לא מאמין שהיא גונבת ואני ניסיתי להעביר אותו מהמקום הרגשי לפסים פרקטיים, מה החוק אומר, מה ניתן, מה הזכויות שלו כמעסיק ובאמת תיארתי לו את שתי האפשרויות של תלונה במשטרה ולפעול להשבת הכספים ובציר השני אפשר לקרוא לה, אם תודה ותסכים להחזיר את הכספים ולסגור את זה בבית. אני לא ייעצתי, אין לי קשרים רגשיים לתיקים. הכל מקצועי.

מרגע שהוא הבין את התמונה מהדו"ח השני שהיא נוטלת כספים במאות אלפי שקלים, ממש כך, לבו נשבר, כי היא היתה קרובה אליו, יד ימינו, מנהלת הכספים שלו, אשת סודו ובעיניו זו היתה בגידה לכל דבר ועניין."

16.להשלמת הדיון בהתרשמות מעדותו של בנט, מצאנו להביא בלשונו את האופן שבו הוא תפס את מעשיה של העובדת, כפגיעה אישית, דווקא על רקע היחסים הקרובים והטובים שהיו בין הצדדים. ר' בעמוד 33 משורה 17:

"ש.בשיחת העימות שנערכה בנוכחותך ובנוכחות ירון אילן ורויטל, תאשר לי שמעמד הפגישה לא היה נעים במיוחד.

ת.ברור שהוא לא היה נעים, זה מעשים מאוד חמורים, למישהו שהוא מאוד מאוד קרוב אליך. (מתרגש). זה קצת כמו שיחת בגידה בין בני זוג. שזה קשה גם לבוגד וגם לנבגד. ברור שהיה קשה, זה היה קשה לה, ולי, ירון איש מקצוע חיצוני, וזו היתה שיחה קשה. אתה מגלה שאחרי כל השנים שאתה סמכת עליו, הוא נתן לך סכין ישר בלב.

ש.אם קיבלת את זה ככה, למה ביקשת להיות רך עם רויטל במהלך העימות?

ת.אני לא איש של נקמות. האופציה שהוא הציע לה "תודי, תבקשי סליחה, תחזירי את הכסף" מודה עוזב מחזיר את הכסף ירוחם, היא הודתה, היא ביקשה סליחה, אם היתה מחזירה את הכסף, היינו כנראה גומרים את זה שם. ההודאה היתה הודאה במעשים שלה, אבל נאמר שהיא תחזיר את הכספים ונעשה חשבון.

ש.איפה זה נאמר?

ת.בואי נראה יחד בתמלול. בעמ' 679, מסוף שורה 3, מקריא. אני חושב שזה מאוד ברור.

ש.ובכל זאת ביקשת להיות רך איתה. אחרי כל הפגיעה הקשה מאוד הזו.

ת.אין לי רצון לנקמה. אני מנסה למזער חלק מהנזק שנגרם לי. זה ברור שלא תבענו את כל השנים והשעות. אין לי רצון לנקום בה. הדבר הזה גוזל מאיתנו משאבים כספיים, רגשיים וזמן, אני יכול לסיים את זה על המקום אילו היתה מחזירה את הכסף והיינו מוצאים פשרה והיא היתה הולכת לדרכה. אח"כ היא חזרה בה מההודאה והלכה למסלול אחר. לשאלתך אני הגשתי את התלונה במשטרה. "

17.גם העובדת אישרה שלבנט היה קשר אישי קרוב אליה: "הוא ליווה אותי בנישואים, בגירושין, במעבר הדירה, הוא היה חשוף להכל. המצוקה הכלכלית היתה נכונה והדבר ידוע ומדויק וידוע לגדי, גדי היה הרבה מעבר למעסיק..." (עמוד 15 לישיבת ההוכחות השניה, שורות 20-19).

העובדת גם אישרה שבנט סמך עליה, כמעט בעיניים עצומות. ר' בעמוד 18 לישיבת ההוכחות השניה, משורה 1:

ש.נכון שהיית בחברה כפי שאת שיתפת קודם באחד התפקידים הרגישים ביותר ובמיוחד היית יד ימינו של גדי?

ת.כן.

ש.תסכימי איתי שהרגשת בבית וגדי היה כמו משפחה בשבילך וגם את עבורו?

ת.כן.

ש.והוא סמך עליך בעיניים עצומות?

ת.הוא סמך עליי.

ש.ולכן הוא גם לא ישב איתך על המשכורות של כל העובדים מידי חודש?

ת.לא כל חודש, בד"כ בשיחות משוב כשאני הייתי פונה אליו, וכשהייתי מפנה את תשומת ליבו מידי פעם כשהיו דברים שלא יכולתי להתמודד איתם לבד, והיה מצריך את אישורו. הוא דיי נתן לי יד חופשית עם הסכמה מראש על דברים סטנדרטיים. אנחנו 8 שנים כמעט עבדנו יחד.

ש.לא עברתם תלוש תלוש?

ת.לא.

ש.את היית מכינה את החומר לכוכי, היא הכינה תלושים, את בדקת אותם, ובסוף אומרת לגדי כמה צריך להעביר נגיד 100,000 ₪ לכל המשכורות יחד?

ת.מהיום שהתקבלתי לעבודה, זו היתה השיטה, לכוכי היתה את אותה שיטה, שיטה שגדי הנחה אותנו, להעביר לגדי בסוף לידיעה זה לא להגיד לו אני צריכה מאה אלף ₪ למשכורות אלא רשימה לפי שמות העובדים והסכומים. זו רשימה שמית. הסך הכל יש לו פירוט.

ש.והוא נותן הוראה לשלם את הסך הכל?

ת.הוא פותח אחד אחד ורואה מה היה הסכום שכל אחד מקבל ויש טוטאל, רק הוא יכול היה לבצע את הפעולה הזו. הוא ראה את המשכורות של כולם כל חודש בפירוט, וכשהוא היה מבקש מידי פעם תגידי לי כמה זה מקבל וכמה זה מקבל, גדי מאוד עמוס, עם המון דברים על הראש, הוא היה מבקש חידודים ואני הייתי שם לחדד.

18.בשאלה אם בנט היה מודע להתנהלותה של העובדת, עולה מתשובות העובדת בחקירת הנגדית, כי לא הסתירה ממנו באופן אקטיבי את תיקוני הנוכחות שערכה, אך גם לא הפנתה את תשומת לבו לכך והסתפקה בכך שהוא היה מכותב להודעות דוא"ל ששלחה לחשבת השכר. בנוסף, פירשה את מדיניותו הליברלית לגבי עיגול שעות עבודה, באופן מרחיב ולא מידתי. בראות עינינו, מדובר בהיתממות שאינה ראויה, במיוחד נוכח תפקידה של העובדת (אשת כספים) והאמון שניתן בה. לא מצאנו כל הגיון בהתנהלותה של העובדת, שידעה שיש לקבל את אישורו של בנט למקרים חריגים של עובדים אחרים בחברה, ואילו בעניינה האישי לא ביקשה את אישורו, אלא הסתפקה בכך שהנתונים נשלחו לו במסגרת התכתבויות דוא"ל (כמכותב ולא כנמען).

ר' בעדותה, בעמוד 16 לשיבת ההוכחות השניה, שורות 12 – 32:

"...וגדי היה אומר בפירוש שהם לא מתקטננים ומעגלים שעות ולא צריך להוריד, ואם היא נתנה תפוקה אין לי בעיה שהיא עבדה מהבית יותר או פחות. כל סוף חודש הייתי מגיעה לגדי עם הדוחות של כולם, עם חריגים.

ש.מה זה חריגים?

ת.מי שחסר לו שעות, מי היה כותב לי אם הוא רוצה לעלות בשכר או לשנות את השכר, עשה עבודה מיוחדת או לא, מעיר הערות וגם אני. הרוב היה בע"פ, הייתי יושבת אצלו במשרד עם ניירת.

ש.מפנה לתצהירך לסעיף 27, שורה אחרונה, נכון שהיה מדובר במקרים בהם לעובד היה דקות בודדות להשלמת המשרד?

ת.לא, גם ימים וגם שעות.

ש.תסכימי איתי שגדי מעולם לא עיגל 25 שעות לעובד.

ת.לא להוריד לו יום, יומיים, לשרון חסר יום, לסיגל יומיים, זה 16, שעות זה 18 שעות, תעגלי לה.

ש.ונכון שאת ישבת איתו על כל מקרה כזה?

ת.הייתי מביאה לידיעתו את המקרים.

ש.החריגים.

ת.כן, גם. מידי פעם.

ש.אז למה לא כל חודש אמרת לו "אני החודש עבדתי רק 105 ולא את כל ה- 160 שאני צריכה, אז אתה מוכן לעגל ל-55 שעות"?

ת.אמרתי וציינתי קודם שאת המייל עם השעות החריגות של כולם כולל שלי, נשלח לחשבת שכר עם גדי CC בידיעה קבוע. ..."

משכך גם לא מצאנו לקבל את גרסת העובדת, כאילו "האישור שלי מגדי היה אישור גורף" (עמוד 17 לישיבת ההוכחות השניה, שורה 3). הדעת נותנת שאם היה אישור כאמור, הוא היה מוצא ביטוי בחוזה העבודה של העובדת או לכל הפחות באחת מכל ההתכתבויות הרבות בינה ובין בנט או מי מהחברה.

מסקנה זו מתיישבת עם העובדה שאושרה על ידי העובדת, לפיה היתה מודעת שבנט אינו בודק את דוחות הנוכחות שלה. תשובתה מעידה בעינינו יותר מכל על גישתה הפסולה לעניין זה (עמוד 19 לישיבת ההוכחות השניה, שורות 17 -18):

"ש.אבל ידעת שגדי לא עובר על דוחות הנוכחות שלך.

ת.בעיה שלו ולא שלי. מה הוא עשה עם זה זה עניין שלו. "

19.ויודגש כי עוד בבירור שנערך ביום 4.9.17, העובדת לא הכחישה את הטענות לגבי "ניפוח" דיווחי השעות. בעמוד 31 לתמלול הבירור, העובדת אמרה את הדברים הבאים, ובכך למעשה אישרה את טענתה העקרונית של החברה:

"רויטל:תקשיב, אתה מציג את זה כאילו הקופה של המשרד התרוקנה

ירון:דין פרוטה כדין מאה, זאת בכלל לא השאלה.

רויטל:לא, אני מדברת

ירון:את מעלת באמון של המעסיק שלך.

רויטל:תשמע, ההגדרה של זה, החומרה של זה היא לא מבוטלת, או קי, ההתייחסות של זה, באמת, כאילו שמו השנים וכל מה שאני עשיתי ובניתי פה, הוא , בגלל זה שאלתי כמה שינים אתה פה, מכלום, נעשו פה דברים שהם הרבה מעבר לזה, זה הנשמה והתחת והלב והעצבים והלקוחות והאיכפתיות והבאמת כאילו מבפנים.

ירון:אז למה לקחת כסף בצורה כזאת עקומה?

רויטל:זה לא, מה זה לקחת כסף, אתה מבין מה קשה לי, עם הלקחת כסף. אני לא לקחתי את הכסף.

ירון:בטח שכן.

רויטל:לא, כשאתה מדבר על כסף

ירון:זייפת, זייפת דוחות, למה זייפת דוחות?

רויטל:מצוקה

ירון:למה זייפת דוחות?

רויטל:מצוקה כלכלית

ירון:את במצוקה כלכלית?

רויטל:מאוד. גדי יודע.

ירון:היית במצוקה כלכלית, היית יכולה לפנות לגבי ולהגיד לו אני במצוקה כלכלית,

רויטל:פניתי וגם לקחתי הלוואות."

ובהמשך אמרה העובדת: "עכשיו אני מבינה את זה, אני מבינה את המשמעות ובסטד (busted) וברור... מבינה את, אם אני מוקלטת אז שיהיה ברור שאני מבינה... את המעשה".

20.זאת ובנוסף – בהינתן מעמדה של העובדת ותפקידה הבכיר בחברה, לרבות תחום עיסוקה (כספים), הדעת נותנת שאם אכן העובדת היתה מגלה שהיא עובדת שעות רבות מעבר לשעות המוסכמות (ויוזכר שהעובדת עבדה במשרה חלקית), היה מקום לפנות למעסיק ולבקש את הגדלת המשרה, שינוי היקף העבודה, העלאה בשכר או תוספת שעות נוספות גלובליות.

במקום זאת, עולה מהראיות שהעובדת מצאה דרך אחרת לפצות את עצמה על השעות הרבות שלשיטתה הקדישה לעבודה, וזאת בדרך של שינוי דוחות הנוכחות, ללא אישור או יידוע, בניצול העובדה שהנתונים הגולמיים הועברו לממונה עליה, שסמך עליה ולא בדק אותם.

21.לסיכום, החברה שגתה בכך שלא בדקה את דיווחיה של העובדת ובנט סמך על העובדת "בעיניים עצומות". מאידך גיסא, העובדת ניצלה את האמון הרב שניתן בה ודיווחה דיווחי שעות עבודה שאינם משקפים את עבודתה בפועל, וזאת לאורך תקופה ממושכת.

22.לא מצאנו לקבל את הטענה כאילו העובדת עבדה שעות רבות שלא דיווחה עליהן, ולכן בסך הכל, אין מקום לקביעה שקיבלה שכר בגין פרקי זמן בהם לא עבדה. זאת מאחר שתביעתה של החברה נוגעת רק לדיווחים בגין פרקי זמן בהם הוכח שהעובדת לא עבדה. מעבר לכך, מאחר שמלכתחילה, העובדת היא שדיווחה על השעות בהן עבדה, הרי שלדעתנו – לטוב ולרע, אין היא יכולה להיבנות מדיווח חסר שלה עצמה.

23.לסיכום כל האמור לעיל – מתקבלת גרסת החברה, לפיה העובדת דיווחה דיווחים לא נכונים לגבי שעות עבודתה, ללא אישור הממונים עליה. למעשה, כאשר החברה שילמה לעובדת שכר וכן תמורת עבודה בשעות נוספות, על יסוד דיווחיה ומבלי שבדקה אותם, העובדת קיבלה שכר בשיעור העולה על זה שהיה זכאית לו.

ברי שאת הסכומים שקיבלה בשל כך עליה להשיב לחברה. גם אם החברה כשלה בביקורת של נתוני הנוכחות ודיווחיה של העובדת, אין הדבר מצדיק הותרת הסכומים שהעובדת קיבלה ביתר ושלא כדין בידיה, במיוחד מקום בו הדברים נעשו באופן קבוע לאורך זמן ולא כעניין מזדמן, תוך הפרת אמון שניתן בעובדת שהיתה אמונה על נושא הכספים בחברה.

24.סוגיה אחרונה שיש לבחון בהקשר זה היא תשלום החזר הוצאות נסיעה בנטו לעובדת. בנסיבות בהן החברה היתה מוכנה לא לעמוד על עניין זה במסגרת הבירור שהתקיים ביום 4.9.17 (ר' בתמלול בעמוד 29 שורה 22, עמוד 30 שורה 1), כאשר ברי כי חלק מהאחריות למצב שנוצר מוטל גם על החברה שלא בדקה את הדברים בזמן אמת, ובשים לב לגובה הסכום ביחס לסכומים האחרים שנתבעו, כאשר ממילא עניין זה אינו עומד בלב המחלוקת בין הצדדים, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה.

25.לסיכום כל האמור לעיל – משהוכחו עיקר טענותיה של החברה לגבי שכר ביתר שהעובדת קיבלה על בסיס דיווחיה המופרזים, שאינם משקפים עבודה בפועל, התביעה של החברה כנגד העובדת מתקבלת בעיקרה.

בהתאם לפירוט שבסיכומי החברה, היא זכאית לקבל מהעובדת את הסכומים הבאים:

א.החזר סך 185,077 ₪ ששולמו לעובדת בגין גמול עבודה בשעות נוספות, למרות שהעובדת לא עבדה אותן או לא השלימה את מכסת השעות בהיקף המשרה המוסכם;

ב.החזר 40,060 ₪ בגין דיווחים על עבודה מהבית שלא בוצעה;

ג.החזר 20,622 ₪ בגין תיקונים בדוחות הנוכחות שאינם משקפים את עבודתה של העובדת בפועל;

כל זאת בניכוי 23,077 ₪ שכבר שולמו על ידי העובדת, בדרך של קיזוז משכורות אוגוסט וספטמבר.

סך הסכום שעל העובדת להשיב לחברה הוא 222,682 ₪.

26.מכאן נעבר לבחינת הליך הפיטורים.

נקדים את המאוחר ונציין כי לא מצאנו שנפל פגם בפיטורי התובעת, המצדיק בנסיבות העניין פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין או פיצויים בגין עגמת נפש.

העובדת זומנה לבירור, בסופו הודתה במיוחס לה ולאחר מכן זומנה לשיחת שימוע לפני פיטורים, אשר נדחתה לבקשתה (בשלב בו כבר היתה מיוצגת). טענות העובדת נשמעו וזכותו של המעסיק שלא לקבל את גרסת העובד למעשיו ולהחליט על פיטוריו. שאלת תקינות הליך הפיטורים אינה נוגעת לפררוגטיבה של המעסיק בליבת שיקול דעתו אם להעסיק עובד או לפטרו.

27.בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם בהליך הפיטורים של העובדת.

על כן התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ועגמת נפש נדחית.

28.מכאן נעבור לשאלה אם בנסיבות העניין, נוכח הטענות כנגד העובדת והעובדות שהוכחו בהליך זה, יש להיעתר לבקשת החברה ולשלול מהעובדת את מלוא פיצויי הפיטורים.

29.לפי הוראות חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), שלילת פיצויי פיטורים, במלואם או בחלקם, יכולה להתבצע רק לפי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק.

מאחר שלא נטען כי חלות על הצדדים הוראות הסכם קיבוצי או צו הרחבה, הרלוונטיות לסוגיית שלילת פיצויי פיטורים, סעיפי החוק הרלוונטיים בענייננו הם סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת).

בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע:

"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –

(2)על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."

30.על פי ההלכה הפסוקה, בית הדין לעבודה מנחה עצמו – בהקשר של שלילת פיצויי פיטורים לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, על פי הוראות תקנון העבודה בענף התעשייה, ש"הן בבחינת מסגרת לשיקולים המנחים את בית הדין, בהפעלת שיקול דעתו בשלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת" (ע"ע (ארצי) 300353/98 הרמן – סונול ישראל בע"מ, 29.12.02; להלן – פרשת הרמן).

מעשיה של העובדת, אשר פורטו לעיל והיא אף הודתה בהם, עולים כדי "הפרת משמעת חמורה", לגביה מתחם הענישה המשמעתית נע בין הפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום ועד פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

לדעתנו, בנסיבות העניין, הרף התחתון של הענישה אינו הולם את המעשים, כיוון שגניבה ממעסיק יכולה גם להיות עבירה פלילית.

31.מעבר להוראות תקנון העבודה, המהוות מסגרת לשיקולים שעל בית הדין לשקול, נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/ 3-23 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, (31.5.07)).

32.בבחינת השאלה מה יהא שיעור שלילת פיצויי הפיטורים, יש לנהוג לפי הנפסק בעניין אלוניאל שנזכר לעיל:

"בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים להלן –

השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו."

33.בעניינה של העובדת – מדובר בהפרת אמון חמורה, שכן העובדת היתה אשת כספים וזכתה לאמון רב מהממונים עליה. העובדה שהודתה במסגרת הבירור במעשיה אינה עומדת לזכותה, לאחר שחזרה בה (ולראיה - טענותיה בהליך בבית הדין). חומרה מיוחדת יש ליתן למעמדה כאשת אמון – מנהלת כספים של החברה, כאשר המעשים שביצעה מהווים הפרת אותו אמון, וזאת לטובתה האישית.

לכף זכות יצויין כי אין לחברה טענות לגבי איכות עבודתה של העובדת או הדיווחים שהיא מסרה לגבי עובדים אחרים. הטענות מתרכזות בדיווחים שהעובדת דיווחה בגין עבודתה שלה (עדות בנט, עמוד 28 שורות 1-2). ניתן לראות זאת כטיעון מקל, היינו כי העובדת לא מעלה בתפקידה לכל רוחב האחריות שהוטלה עליה. מצד שני, ניתן לפרש זאת גם לחובתה, שכן העובדת ניצלה את האמון שניתן בה, כדי "לעשות לביתה". היינו מטעמים אישיים ולצורך רווח אישי שלה בלבד.

עוד יש לקחת בחשבון כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בהתנהלות שנמשכה תקופה ארוכה.

34.בשקלול כל האמור לעיל, בשים לב לכך שתשלום פיצויי הפיטורים הוא גם חלק מהחיסכון הפנסיוני של העובד, אך גם בהתחשב בחומרת המעשים (ברף העליון של עבירות המשמעת) וכי עבדה שבע שנים, אך הממצאים בעניינה נמצאו משנת 2012 (לאחר שהבדיקה הראשונית היתה משנת 2015), אנו סבורים כי יש לשלול מהעובדת את הזכאות להודעה מוקדמת וכן 50% מהסכומים שהחברה הפקידה בקופת הגמל. מובהר כי מעבר לשחרור מחצית הסכום שבקופת הגמל לידי העובדת, אין החברה נדרשת לשלם דבר כהשלמת פיצויי פיטורים לעובדת.

35.סוף דבר –

תביעת החברה (סע"ש 11238-11-17) מתקבלת בעיקרה ועל העובדת לשלם לחברה סך 222,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, סכום פיצויי פיטורים שהופקדו לזכות העובדת על ידי החברה יחולק בין החברה ובין העובדת, כך שכל אחת מהן תקבל 50% מהסכם הנצבר (קרן ופירות).

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"ג, (27 אפריל 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.