פלוני נ׳ רשות מקרקעי ישראל

לפני בית הדין תביעת התובע לתשלום פיצוי בגין התעמרות והתנכלות לעובד ציבור, פיטורים שלא כדין ופגמים בהליך הפיטורים, אובדן הכנסות, הפרת חוק איסור לשון הרע, פגיעה בהתארגנות לפי חוק הסכמים קיבוציים ועוגמת נפש. עוד עתר התובע לביטול הפיטורים ושיבוצו בשירות המדינה בתפקיד דומה בדרגתו לתפקיד שמילא בטרם הפיטורים. התובע העמיד את התביעה על סכום של 477,490 ₪.

בסיכומיו עתר התובע לעילות ולסכומים הבאים:

• פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים בגין שני אירועים, בסך של 100,000 ₪.

• פיצוי בגין התעמרות, התנכלות ועוגמת נפש בסך של 100,000 ₪.

• פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופגמים בהליך הפיטורים בסך של 144,000 ₪.

• ביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפטורים.

   

  הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע, התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה במישור האישי והמקצועי, לא נפל פגם בהליך הפיטורים שנערך לו ודין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

   

  התביעה הוגשה תחילה גם כנגד הגברת חנה גד, חשבת רשות מקרקעי ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה, הגב' אלה ירניצקי, סמנכ"לית כוח אדם ברשות מקרקעי ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה ומר עדיאל שמרון מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל.

   

  הנתבעים הגישו בקשה לסילוק הנתבעים 2-4 על הסף, וביום 5.2.18 ניתן פסק דין שבו התקבלה הבקשה והתביעה כנגדם נדחתה ללא צו להוצאות.

   

  העובדות

  1. התובע (להלן: "התובע" או "פלוני") עבד אצל הנתבעת (להלן הנתבעת או הרשות) מיום 1.8.13 ועד לסיום העסקתו ביום 25.5.16.

  2. התובע עבד בתפקיד ראש תחום גביה, לאחר זכיה במכרז.

  3. בחודש 5/2015 אושרה תקופת הניסיון של התובע, ומאז הוגדר כעובד קבוע.

  4. על הצדדים חלות הוראות התקשי"ר לעובדי המדינה.

      

     המחלוקת

     1. האם הגברת גד אישרה את עמידתו של התובע בתקופת הניסיון ואת העברתו למעמד של עובד קבוע?

     2. האם השימוע שנערך לתובע נערך על פי חוזר נש"מ מספר 1246-2009?

     3. האם פיטורי התובע נערכו שלא כדין כמפורט בכתב התביעה או שמא נערכו כדין ובהתאם לנסיבות כטענת הנתבעת? האם כל הטענות שהועלו במכתב סיום ההעסקה הועלו בזימון לשיחת השימוע והאם כטענת התובע, עלו טענות שלא הועלו בשיחת השימוע ולא ניתנה לתובע הזכות להגיב לטענות? האם ניתנה לתובע אזהרה טרם עריכת השימוע? האם המדינה טיפלה בנושא תלונותיו של התובע טרם עריכת השימוע? האם התקיימה שיחת בירור טרם עריכת השימוע בין התובע לבין גב' גב' גד גד?

     4. האם הגברת חנה גד (להלן: "גב' גד" או "החשבת") התעמרה בתובע, וככל שכן, האם התעמרות זו הובילה לפיטורי התובע?

     5. האם התובע הגיש תביעה זהה בגין התנכלות כנגד מקום העסקתו הקודם, עיריית רמלה?

     6. האם פרוטוקול שיחה עם התובע מיום 12.11.2014 אמיתי?

     7. האם הגב' גד חסמה את האפשרות של התובע להיבחר לועד העובדים ואיימה עליו אם יתמודד ומבחינתה מדובר בחציית קו אדום?

     8. האם נשקלו חלופות אחרות בכדי למנוע את הפיטורים?

     9. האם נשקלו הערכות העובד וההמלצות שניתנו לתובע על ידי מנהלו הישיר ואחרים, טרם ההחלטה על פיטוריו?

     10. מה הרקע שהוביל לפיטורי התובע והאם הפיטורים נערכו בשל אי התאמה או בשל קשיי משמעת?

     11. האם המדינה דנה בערר שהגיש התובע לנציב שירות המדינה?

     12. האם 13 עובדים התלוננו על התובע כפי שנכתב במכתב סיום יחסי העבודה מיום 25.5.16?

     13. האם הוגשה תלונה נוספת כדוגמת התובע כנגד הגב' גב' גד גד ומה משמעות הדבר?

     14. האם התובע זכאי לפיצוי בגין התעמרות והתנכלות תעסוקתית? לפיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין? לפיצוי בגין פגיעה ברצונו להתמודד לועד העובדים?

     15. האם התובע זכאי למתן צו להשבתו לשירות המדינה, נוכח פיטורים שנעשו בניגוד לנוהל פיטורי אי התאמה?

          

         הכרעת הדין

         האם הגברת גד אישרה את עמידתו של התובע בתקופת הניסיון ואת העברתו למעמד של עובד קבוע?

         1. פלוני מסר בתצהירו כי גב' גד אישרה את תקופת הניסיון, והפלוגתא נוסחה כך בטעות (תצהיר התובע, רישא עמוד 6).

         2. גם עולה גם מעדות פלוני (עמ' 4 שו' 5-7, שו' 13-23) וממסמכים שונים שהוגשו (נספח 30 לתצהיר התובע, סעיפים 9,18 לתצהיר הגב' גד, נספח 3 לתצהירה, סעיף 5 לתצהיר הגב' ירניצקי (להלן: הגב' ירניצקי) ; עמ' 50 לתצהיר גילוי מסמכים מטעם הנתבעת).

         3. מהאמור עולה כי הגב' גד אישרה את הקביעות של פלוני.

             

            הרקע לפיטורי התובע

            האם הפיטורים נערכו בשל אי התאמה או בשל העדר משמעת?

            האם הגברת גב' גד גד התעמרה בתובע, וככל שכן, האם התעמרות זו הובילה לפיטוריו?

            האם זכאי לפיצוי בגין התעמרות והתנכלות תעסוקתית?

            האם הגב' גד חסמה את האפשרות של התובע להיבחר לועד העובדים ,האם התובע זכאי לפיצוי בגין פגיעה ברצונו להתמודד לועד העובדים?

             

            טענות התובע

         4. פלוני טען כי היה עובד אהוד, הסתדר עם הגב' גד ולעיתים נסע עמה הביתה ברכבה. בסוף חודש 6/14, במהלך נסיעה הביתה ברכבה של הגב' גד, היא התפרצה עליו כיוון ששמעה שהוא הולך להתמודד לוועד העובדים ואף טענה טענות כלליות על מקצועיותו. התובע הופתע מאוד והבין שעליו להתחיל לתעד. עוד טען פלוני כי היחסים עם הגב' גד התדרדרו לאחר שסמנכ"לית הרשות אז, הגב' ליאורה טושינבסקי התייעצה עמו, ללא ידיעת גב' גד, אשר לא הייתה במשרדה באותו מועד. מאותה תקופה, גב' גד מנעה מפלוני לבצע את עבודתו, תוך העלאת טענות לא ענייניות על מקצועיותו, מנעה ממנו לצאת לפגישות עבודה והפלתה אותו משאר עובדי האגף. כמו כן, לגרסתו "סימנה" אותו, והחלה להעלות נגדו טענות שקריות על אופן התנהלותו, תפקודו ואי סדרים בשעות העבודה שלו. הוא הפריך טענותיה, אולם טענותיו נדחו על הסף.

         5. למחרת אותה שיחה, יזם פלוני שיחה עם מנהלו הישיר באותו מועד, מר דוד מזרחי ( להלן: "מר מזרחי"), וסיפר לו על השיחה עם גב' גד. מר מזרחי אמר כי הוא לא רוצה לדבר בשמה של הגב' גד, "מה ששבר את גב' גד זה עניין הועד שהיא שמעה"

         6. בתאריך 3.7.14 יזם פלוני שיחה נוספת עם הגב' גד, על מנת לתעד ולהקליט את עמדתה בעניין הצטרפות לוועד העובדים. לטענתו, בשיחה זו אמרה הגב' גד כי יפגע אם יצטרף לוועד העובדים.

         7. בתאריך 6.9.15 הכין פלוני מכתב שכותרתו: "הנידון: פלוני – טיהור שם". המכותבים למכתב: נציבות שירות המדינה, החשבת הכללית – גב' מיכל עבאדי בויאנג'ו, רשות מקרקעי ישראל – פנימי ורשות מקרקעי ישראל – ועד ארצי. מכתב זה כולל 8 עמודים ובו פרט פלוני אירועים שונים החל מחודש 5/2014. פלוני ביקש להורות על עריכת חקירה יסודית, על מנת לנקות את שמו הטוב, את תיקו האישי, את הפגיעה המתמשכת ומסכת ההשפלה שהוא עובד, ולהשיב לו את כבודו האבוד, וזאת בהתאם לסעיף 45.111 לתקשי"ר.

         8. למחרת שלחה הגב' גד מכתב למנכ"ל מר שמרון (להלן: "מר שמרון"), לפיו כל הטענות שהועלו במכתב משוללות כל יסוד וחסרות שחר, ובעקבות כך, מר שמרון הוציא מכתב לפיו אין במכתב ממש.

         9. בחודש 11/2014 בקש פלוני להיפגש עם גב' גד ב"ארבע עיניים" על מנת ללבן את היחסים ביניהם, אולם במקום זאת, הוזמן לפגישה בנוכחות גב' גד, הגב' ירינצקי ומנהלו הישיר באותה תקופה, מר יחזקאל. יתר הנוכחים הוזמנו ללא ידיעת פלוני, והדבר נודע לו רק במהלך הישיבה. פלוני טען כי במקום "שיחה ידידותית" נערכה לו מעין שיחת שימוע, בהעדר התראה מראש. הגב' גד העלתה טענות שונות, ללא בסיס ראייתי, לא אפשרה לו להתגונן ולתת תשובות, ניסתה להפחידו ולגרום לו לעזוב את מקום עבודתו וטענה כי הוא בתקופת ניסיון והיא לא חייבת לתת לו דין וחשבון על האשמותיה. הגב' גד טענה שיש ברשותה מסמכים שמבססים את טענותיה, אך סירבה להראות לו אותם, ונופפה בדפים סתמיים שאינם קשורים אליו, במטרה להפחידו.

         10. בעקבות שיחה זו, הגב' גד פעלה להדיחו מתפקידו, והתכוונה להעביר את תפקידו לעובדת חיצונית, אליה היא מקורבת. הגב' אושרת דוד. מר יחזקאל לא הבין את רצונה, נוכח מקצועיות התובע, ובהעדר שיתוף פעולה מצדו, המהלך כשל.

         11. בחודש 01/2015 התפרסם מכרז, בהוראת גב' גד, לתפקיד של "רכז גביה". הגב' גד הייתה מעוניינת שתיבחר עובדת מסוימת, הגב' ליאת לוי (להלן: "ליאת"). מספר שעות לפני קיום הוועדה, כשהבינה שמר יחזקאל לא מתכוון לבחור באותה מועמדת, השתמשה בסמכויותיה על מנת להדיחו מהליך הבחירה, מינתה את עצמה ובחרה באותה עובדת. לטענת התובע, תפקיד של "רכז גביה" אמור להיות כפוף לראש תחום הגביה, היינו אותה עובדת הייתה אמורה להיות כפופה לתובע, אולם הגב' גד החליטה, משיקולים זרים, שהתובע יהיה ראש התחום היחידי באגף הכספים שהרכזת לא תהיה כפופה אליו. זאת כחלק מההתעמרות בו, על מנת להגביל את סמכויותיו ולגמד את מעמדו. בנוסף, הגב' גד אסרה על פלוני לצאת לפגישות עבודה מחוץ למשרדו . איסור זה פגע ביכולת עבודתו העצמאית, בסמכויות הניהול וביכולתו לבצע את תפקידו, חרף הישגיו הבולטים כראש תחום הגבייה.

         12. התובע טען כי לא ניתנה לו כל הנמקה לאיסורים, וכשהעז להתעמת על כך עם הגב' גד, הוא הושתק וההתעמרות בו החריפה. התנהלותה לטענת פלוני עולה כדי הפרה חמורה של חובות רבות הקיימות לעובדת ציבור. עוד טען כי הגב' גד הייתה נוהגת לצרוח עליו, ולהטיח בו האשמות שהוא עוקב אחריה. התנכלותה השפיע חמורות על מצבו הבריאותי והנפשי, הוא הסתובב בעבודה בחרדה קשה ולעיתים סבל לחצים בחזה. פלוני אף פונה באמבולנס לאור מצבו הרפואי.

         13. כאשר פלוני הבין כי התנהלות הגב' גד פוגעת בבריאותו, הוא פנה לסגן החשב הכללי באוצר, מר יהלי רוטנברג, וקבע עמו פגישה. בפגישה נכח גם מר ויקטור וייס, סגן בכיר של החברת הכלכלית. מר רוטנברג אמר לפלוני כי עליו להגיש תלונה בכתב. פלוני חשש אך החליט לקבל את ההמלצה. הוא גולל את מעשי ההתעללות וההתנכלות בכתב, אך בטרם שליחת המכתב לנציבות שירות המדינה, העביר את המכתב לעיונם של גורמים בוועד העובדים הארצי, ולמנהלת כוח אדם, הגב' רחל לוציאנו ולסגני החשבת הכללית, על מנת להיוועץ עמם בטרם שליחת המכתב. פלוני ציפה שיוזמן לבירור בעניין המכתב, אולם במקום זאת, הוא לא קיבל התייחסות. בדיעבד התברר לו כי כחודש לאחר מכן, מר שמרון פנה במכתב לאגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, ולחשבת הכללית ובו טען כי תלונות התובע בלתי מוצדקות. בתשובה, כתבה החשבת הכללית למר שמרון כי טענות התובע נבדקו ונדחו, על אף שלא נעשתה כל בדיקה ולא נעשה בירור עם התובע ומכתב התובע לא הוגש בפועל לנציבות שירות המדינה. במכתבה דרשה החשבת הכללית ממר שמרון לבדוק את התאמת התובע לתפקיד. לטענתו מדובר בחריצת דינו, ללא בדיקה ובירור.

         14. לאחר שפלוני העלה את תלונתו על הכתב, הגב' גד ביקשה משתי עובדות המקורבות לה, הגב' יעל מזרחי (להלן: "יעל"), מזכירתה האישית והגב' ליאת, שיגישו תלונות על פלוני, והן נענו לבקשתה. יעל טענה שלא נעים לה בסביבתו והחלה לפתוח מכתבים שקיבל, וליאת החלה לבצע מעקבים אחריו, להקליט ולצלם אותו בזמן העבודה, והדגישה בפניו שבעברה עבדה כחוקרת פרטית. עובד נוסף, מר עומדי ורדיקה (להלן: "עומרי") מסר לתובע כי ביקשו ממנו לכתוב מכתב תלונה על התובע, וכך הוא עשה.

         15. בחודש 10/2015, חודש לאחר שהתובע התלונן כנגד הגב' גד, מר יחזקאל עבר תפקיד במסגרת רוטציה. במקביל, נודע לגב' גד, לגב' ירינצקי ולמר שמרון על קיום הפגישה החשאית עם מר רוטנברג. שעתיים לאחר שמר יחזקאל הודיע לעובדים על עזיבתו, נקרא התובע לשיחת בירור עם הגב' ירינצקי. להפתעת התובע, במקום שהשיחה תוקדש לבירור תלונתו, נאמר לו כי עובדים רבים התלוננו עליו, כבר חודש קודם לכן, לא הוצגו לו התלונות, וגם כאשר שאל, לא קיבל תשובה קונקרטית, ומשכך לא יכול היה להתגונן. התובע חש כי נערך לו משפט שדה והוא התהלך בעבודה פגוע, חסר אונים, במצב נפשי מדורדר וחרד לביטחונו הכלכלי ולביטחון משפחתו.

         16. מחודש 11/2015 פנה לעו"ד והחלה שרשרת התכתבויות בין ב"כ לנתבעת, ובמקביל לנציבות שירות המדינה. הנתבעת העלתה לראשונה טענות כנגד התובע, אשר לא הושמעו כלפיו מעולם. התובע, באמצעות ב"כ השיב לכל טענות הנתבעת, תוך הסתמכות על ראיות, אולם הנתבעת התעלמה מראיותיו. בקשתו לקיום בירור מעמיק בתלונתו נדחתה על הסף והוא מצא עצמו נרדף ומאוים בסכנת פיטורים, אשר התממשה בהמשך, אך ורק משום שהעז להתלונן על הגב' גד.

              

             טענות הנתבעת

         17. הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע. מדובר בעובד אשר הגורמים הממונים עליו אבדו האמון בו בשל מעשיו והתנהלותו, באופן שהצדיק וחייב את פיטוריו. התנהגותו לגרסת הנתבעת הביאה לקרע חמור ביותר ובלתי הפיך ביחסים שנוצרו בין הנתבעת ועובדיה לבין התובע, זאת כתוצאה ממעשיו החמורים בעיניה , כגון איומים, הקלטות של עובדים ותיעוד פעולותיהם של העובדים. התנהלותו הלקויה של התובע למול עובדי הכספים בנתבעת יצרו אווירה קשה, שהעכירה את סביבת העבודה בארגון. בשל כך, גם ועד העובדים התלונן עליו ודרש לנקוט באמצעים מידיים על מנת להפסיק את התנהלותו הבעייתית, שפגעה בסביבת העבודה.

         18. בנוסף, לגרסת הנתבעת נמצאו פגמים בהתנהלותו המקצועית, באשר התובע סרב להפנים ולהפיק לקחים וגם מטעם זה לא היה מנוס אלא לסיים העסקתו.

         19. בתאריך 12.11.14 נערכה לתובע שיחת הבהרה, לאור התנהלותו הלקויה במהלך תקופת עבודתו. בשיחה זו השתתפו התובע, גב' גד, מר אסף יחזקאל, המנהל הישיר של פלוני והגב' רחל לנציאנו (להלן: "רחל") כנציגת אגף כוח אדם.

         20. מטרת השיחה הייתה להבהיר לתובע את מצבו מבחינת הגורמים הממונים עליו, לאור בעיות בתפקודו. במסגרת השיחה צוין בפניו עניין הנסיעות המרובות לת"א, למרות שמקום עבודתו בירושלים ולמרות שהתבקש שלא לנסוע במהלך השבוע לת"א, וככל שנדרש, שהנסיעות יהיה באישור. עוד הוער לו על התנהלותו העצמאית מול גורמים בכירים ברשות מבלי לקבל אישור כנדרש, הוער לו על שינויים ידניים רבים בדו"חות הנוכחות, היעדרויות רבות מהעבודה וחסרים רבים. גב' גד ציינה כי היא מצפה ממנו לאמינות ונוהגת כלפיו ביחס שווה לעובדים תחתיה. התובע טען כי חלק ממעשיו נעשו בתיאום, והוא התנצל שקבע פגישה אצל מנהל הרשות בהשתתפות גורמי חוץ, מבלי שיידע את גב' גד ומבלי שזימן אותה לפגישה. בסיום הפגישה התובע ביקש הזדמנות להוכיח את התנהגותו. הממונים על התובע החליטו לתת לו הזדמנות נוספת ולשפר את התנהלותו.

         21. בחודש 5/2015 אישרה הגב' גד כי התובע עמד בתקופת הניסיון, ואושר לו תקן של עובד קבוע, על אף שבאותו מועד הצטברו תלונות כנגד עבודתו והתנהגותו של התובע. לטענת הנתבעת, יש בעובדה זו כדי להפריך את טענת ההתנכלות וההתעמרות . סמוך לאחר שניתן לתובע אישור על סיום תקופת הניסיון, התובע שב לסורו והממונים נאלצו להעיר לו על התנהלותו ולדרוש שינהג בהתאם להוראות הממונים עליו.

         22. מחודש 9/2015 התקבלו אצל הנתבעת מספר רב של תלונות של עובדים שהיו להם ממשקי עבודה עם התובע. תוכן התלונות אינו פשוט ומלמד על דפוס פעולה בעייתי של התובע מבחינה מקצועית ואישית.

         23. הנתבעת הפנתה לתלונות של ליאת (4 תלונות), עובדי אגף החשבות, תלונת יעל ותלונת הועד.

         24. לטענת הנתבעת, העובדה שהתקבלו תלונות רבות נגד התובע מלמדת כי טענתו לפיה חווה התנכלות והתעמרות מצד הממונים עליו היא טענה שאין לה כל שחר, וכי היה ממש בדרישת הממונים כי הוא ישפר התנהלותו.

         25. עוד טענה הנתבעת כי התגלו פגמים ובעיות מקצועיות בהתנהלות התובע, לרבות: נסיעות רבות לעבודה מחוץ למשרד, בניגוד להנחיית גב' גד והיעדרויות מהעבודה;

         26. לטענת הנתבעת בחודש 12/2014 ביקש התובע מאגף מערכות מידע לתת למשרד רו"ח חיצוני הרשאה המאפשרת ביצוע שינויים בתיקי חייבים, על אף שכל שאושר לאותו משרד חיצוני על ידי משרד האוצר, הוא הרשאת צפייה בלבד, וזאת למרות שהנושא לא היה בסמכותו. הרשאה זו יצרה סיכון חמור מאוד שבמסגרתו גורם חיצוני לנתבעת יכול היה למחוק חובות בתיקי חייבים. עניין זה התגלה רק בדיעבד וההרשאות הוסרו באופן מידי.

         27. עוד, בחודש 07/2015 הנחה התובע גורמים מקצועיים ברשות לעכב הנפקת שוברי תשלום לחוכרים באיו"ש. הנחיה זו ניתנה בחריגה מסמכותו, ובסתירה לעמדת גב' גד, האחראית על התחום; בשנת 2015, במהלך ישיבה שכללה גורמים חיצוניים (נותני שירות לרשות) לשאלתה של גב' גד מדוע פלוני לא מדווח לה על פעולות משמעותיות שביצע, כדוגמת שליחת קבצים שהכילו אלפי תיקי חוכרים למנהלי מרחבים ודרישה לטפל בתיקים אלה, השיב באופן בוטה ומזלזל כי הוא מדווח רק למר יחזקאל , המנהל הישיר שלו. מנהלת המרחב פנתה לגב' גד קודם לכן וציינה כי היא אינה מבינה מדוע הפעולות של התובע אינן מתואמות איתה; בחודש 8/2015 נשאל התובע על ידי גורם מקצועי ברשות, האם תשלום באשראי בגין חוב לרשות שווה ערך לתשלום במזומן. פלוני הפגין חוסר ידע, ובמקום לפנות לגורם המקצועי הרלוונטי, פנה לגורמים שאינם רלוונטיים, יצר בלבול, דיון עקר ובזבז את זמנם של עובדי הרשות; בחודש 9/2015 בקש התובע להעביר לגביה בהוצל"פ פסק דין שבו הזוכה אינה הנתבעת. התובע לא קרא את פסק הדין, הטריח עובדים שונים בטיפול והתעסקות בעניין מיותר זה, לא הפיק לקחים ולא קיבל את טעותו אלא העלה טענות שונות תוך התנצחות בלתי ראויה; בחודש 12/2015 התובע הכין מצגת ובה נתונים בדבר תקבולים כספיים שהתקבלו כתוצאה מפעילות שביצע משרד רו"ח חיצוני שסיפק שירותים לרשות. מבדיקה שנעשתה לאחר מכן עלה כי התובע קישר בין תקבולים שהתקבלו בתיקי חייבים מסוימים לפעולות שביצע לכאורה משרד רו"ח חיצוני, למרות שבפועל בתיקים אלו לא בוצעה כל פעילות על ידי אותו משרד. מדובר בטעות חמורה שהוצגה באופן רשמי למשרד האוצר. גם כשהטעות התבררה התובע לא התנצל והדף את הטענות, במקום לקבלן.

         28. ביום 6.9.15 התובע פנה לנציבות שירות המדינה (להלן: "הנציבות") בטענה להתנכלות מצד הגב' גד. התובע לא פנה או עדכן קודם לכן את הממונים עליו. הנתבעת והנציבות בחנו תלונתו והשיבו לטענותיו של התובע, ולאחר בחינה מצאו כי אין ממש בטענותיו.

         29. הנתבעת טענה כי מרבית האירועים שעליהם התלונן התובע במכתב התלונה ובשימוע אירעו לפני חודש 5/2015. למרות האמור, במועד זה הגב' גד בחרה להודיע לתובע כי עמד בתקופת הניסיון, ומכך ניתן ללמוד כי אין ממש בטענות התובע באשר להתעמרותה ולהתנכלותה. מהתנהלותה ניתן להוכיח כי היא נהגה התובע באופן מקצועי, ראוי ואף למעלה מכך.

         30. בתמיכה לטענת הנתבעת לפיה פלוני לא סבל מהתנכלות טענה כי בחודש 5/2016, על אף היחסים הרעועים בין התובע לגב' גד, היא אישרה את השתתפותו בתחרות ספורט שנמשכה מספר ימים בעיר אילת, וכללה סבסוד חלקי של המשרד.

              

             הכרעת הדין

             ההקלטות ומשמעותן

         31. לביסוס טענותיו בקש התובע להסתמך על הקלטות של שיחות שונות שערך עם מספר עובדים.

         32. הנתבעת הגישה בקשה להוצאת ההקלטות מתיק בית הדין.

         33. בתאריך 21.5.20 נדחתה בקשת הנתבעת להוצאת ההקלטות מהתיק בהחלטה מפורטת. נקבע כי ההקלטות הועברו לנתבעת הגם שלא צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. עוד נקבע כי ככל שלטענת הנתבעת התובע הגיש הקלטה חדשה, אשר לא נמסרה במסגרת תצהיר גילוי המסמכים, תגיש הנתבעת בקשה מפורטת ביחס לאותה הקלטה. וכן נקבע כי נוכח הסכמת התובע, ככל שיש הקלטה כזו, היא תוצא מתיק בית הדין. משלא הוגשה בקשה כאמור במועד שנקבע, או בכלל, כל ההקלטות שהוגשו התקבלו כראיות בתיק.

         34. הנתבעת טענה כי יש לדחות טענת התובע לפיה הותקנה בפלאפון תוכנה להקלטה שכן התובע לא קיבל מכשיר טלפון ולא השתמש בקו הטלפון של הנתבעת, כך שהטענה לא מתיישבת עם המציאות (עמ' 18 שו' 1-11).

         35. לחילופין ביקשה הנתבעת לתת להקלטות משקל נמוך ביותר כיוון שהתובע לא הגיש את ההקלטות באמצעות סליל הקלטה או המדיה הדיגיטלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה, מועדה וזהות המשתתפים בשיחה; התובע לא הזמין לעדות את מי שהקליט, באופן שאין אפשרות לדעת האם אכן אותם גורמים הוקלטו ואמרו את הדברים המיוחסים להם. התמיהה בעניין זה מתחזקת במיוחד כאשר בית הדין אפשר לתובע לזמן חלק מהעדים, כך לדוגמא מר שושנה, אך התובע נמנע מלעשות כן, באופן תמוה.

         36. עוד טענה הנתבעת כי לאורך תקופת עבודתו התובע עשה שימוש פסול ולקוי בכך שהקליט בסתר עובדים רבים, בתוך המשרד ומחוצה לו, ללא ידיעתם ובאופן חסר תום לב. הנתבעת טענה כי כאשר נשאל אם נהג להקליט גם במקום עבודתו הקודם, השיב התובע: "לא זוכר" (עמ' 27, שו' 18-19) לטענתה מתשובתו ניתן להסיק כי הקליט עובדים גם בעיריית רמלה והקלטת עובדים היא דרך פעולה שגרתית בה הוא נוהג בכל מקום עבודה. עוד טענה הנתבעת כי בתי המשפט ביקרו בחריפות התנהלות של עובד שמקליט בסתר עובדים ונקבע כי הקלטת עובד נגועה ככלל בפגם מוסרי. בעניין זה הפנתה הנתבעת לבר"ש 4550/15 שמואלי נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין שמואלי").

         37. בנוסף טענה הנתבעת כי יש לדחות טענת התובע לפיה כולם אצל הנתבעת הקליטו, משנטענה בעלמא, ואין להסיק מכך שמנהל הרשות לשעבר, מר ליברמן, הקליט עובדת, כדי להעיד כי זו היתה הנורמה. מעבר לכך, מר ליברמן ננזף על כך שבחר להקליט (בד"מ 87/15 עו"ד יוחאי שמואל נ' ברוך צבי ליברמן (31.10.18) מעמוד 86 ואילך) (להלן: "עניין ליברמן").

         38. בעניין ליברמן נציבות שירות המדינה הגישה תובענה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, בגין שני סעיפי אישום, בטענה שפעל תוך ניגוד עניינים והפר את ההסדר למניעת ניגוד עניינים שעליו חתם עם כניסתו לתפקד ראש מנהל מקרקעי ישראל. בהכרעת הדין שבה הורשע, נקבע כי מר ליברמן הקליט את החשבת, הגב' גב' גד גד בשיחה עמו. בית הדין הפנה את הצדדים לקביעת כבוד השופט רובינשטיין בעניין שמואלי וקבע כי הדין המשמעתי אוסר על הקלטת סתר של עובד את רעהו (אף אם מקליט השיחה הוא אחד הצדדים לה). נקבע כי "הדברים חמורים שבעתיים עת ההקלטה בוצעה על ידי ראש הרשות בעצמו".

         39. התובע לא הוכיח כי הקלטות היו עניין שבשגרה אצל הנתבעת, אף לא הוכיח כי משהו פרט לו עצמו הקליט, למעט ראש הרשות, כאמור. מכל מקום בוודאי שאין מדובר בנורמה תקינה ומקובלת. יחד עם זאת, אף לפי הפסיקה, יש לבחון את נסיבות ההקלטה לגופן.

         40. בעניין שמואלי נפסק:

             • "בשונה מהדין הפלילי הרלבנטי הקבוע בחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, המגדיר האזנת סתר כ"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה" (סעיף 1 לחוק, הדגשה הוספה – א"ר), דהיינו אין הוא כולל בגדרי האזנת סתר מצב בו מקליט השיחה הוא אחד הצדדים לה, הדין המשמעתי ככלל אוסר על הקלטת סתר של עובד את רעהו או הממונה עליו. כפי שקבע לעניין זה השופט זמיר:

               "התנהגות כזאת, שמקורה בחשדנות או בתככים, עלולה לזרוע חוסר אמון בין העובדים לבין עצמם, לשבש את היחסים בקרב שירות המדינה, ובסופו של דבר אף לפגוע בשירות שהוא נותן לציבור. עצם השיבוש ביחסים ובתפקוד די בו כדי לקבוע שהתנהגות כזאת היא התנהגות שאינה הולמת את עובד המדינה" (עש"מ 5246/99‏ אהרוני נ' נציבות שירות המדינה, פ''ד נו(1) 481, 489 (1999)).

               הלכה זו ראויה לאישוש ולחיזוק. הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי, שלמותר להכביר עליו מלים; הרי שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה "משפטנית" על כל מלה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר. המקליט ועושה בכך שימוש, הריהו עושה ככלל מעשה אשר לא יעשה "ברשות התורה" להבדיל, ויחשוב כל אחד מאתנו מה היה הוא חש אילו נודע לו שהוקלט על-ידי פלוני מחבריו לעבודה בלא ידיעתו.

                

             • בית המשפט המחוזי נתן דעתו להלכה זו, אולם סבר כי בנסיבות, כיון שענייננו בעובדת המסוכסכת עם הממונים עליה ונמצאת בעיצומו של הליך משפטי הנסב על אותה סוגיה, אין למנוע ממנה את האפשרות להוכחת טענותיה באמצעות הקלטת הממונה עליה שלא על דעתה. כאמור, גם אם דעתי העקרונית היא כפי שהובעה ובמובהק, אין הדבר נדרש להכרעה בענייננו, בהעדר בקשת רשות ערעור מטעם המדינה, ועל כן לא אדרש גם לגופם של דברים במקרה הפרטני."(דגש ש.ש.)

         41. מהאמור עולה כי קביעת כבוד בית המשפט המחוזי לא בוטלה, ולפיה:

             "במקרה דנן מדובר היה בעובדת הנאבקת על שימור עבודתה הקיימת, עת שהיא מסוכסכת עם הממונים עליה, ולאחר שהועברה כבר מתפקידה הקודם.

             כאשר עובד כלשהו – וגם עובד מדינה – מצוי במלחמה על מקום עבודתו, וכאשר יש לו יסוד להאמין שחבריו לעבודה "יסגרו שורות" ויסרבו להעיד למענו, מתוך חשש לעבודתם שלהם, סבור כי אין למנוע ממנו לפעול למען שימור פרנסתו.

             במצב דברים מסוג זה, כל עוד פועל עובד המדינה באופן חוקי – שכן מותר להקליט שיחה בה המקליט בינו אחד המשוחחים – אינני סבור כי פעולותיו, או פעולות המערערת, למען ליקוט ראיות לצורך הצגתן בערכאות המשפטיות, הן בגדר התנהגות שאינה הולמת, גם אם היינו רואים אותה כזו, במנותק מנסיבות המקרה.

             ער אני לכך שבפסיקה זו מאבחן אני – ויש שיאמרו שמצמצם יתר על המידה – את הלכת עמ"ש אהרוני.

             ברם, סבור אני כי גם על פי העקרונות העולים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לאפשר למערערת לאסוף ראיות בדרך של הקלטת חברה לעבודה, כדי "לאזן" בין העובד הבודד (ובעיקר שבפניי התגלתה תמונה, לפיה, כאמור, למערערת הייתה תחושה סובייקטיבית של בדידות מיוחדת), לבין מערכת נציבות השירות המדינה והמשרד המעסיק. פערי כוחות אלה בין המדינה לבין העובד היחיד שימשו, בין היתר, בסיס להחלטתי בעמ"ש...". (דגש ש.ש.)

         42. דברים אלו יפים לענייננו ככפפה ליד.

         43. כך אף נפסק על ידי אב בית דין זה בבשא (י-ם) 15289/04 קדמי סימונה נ' הקונגרס היהודי העולמי ישראל: "לעניין ההקלטות, ביה"ד מוצא כי אין בהקלטות כשלעצמן לפגוע בניקיון כפיה של המבקשת עת במבוי סתום מצאה עצמה... אין בעצם ההקלטות כדי למנוע החזרתה לעבודה ואין לקבל שהמטען שנוצר ע"י המוקלטים הינו כזה שאין להתגבר עליו במקום קאן. כל הנוגעים בדבר וותיקים הם ולכולם ברור כי נקלעו באותה עת לסחרור. נראה כי יוכלו עתה להתעלות מעל נושא ההקלטה...".

         44. בניגוד לטענת הגב' גד לפיה: "פלוני הקליט אותי בערך מהיום הראשון שהוא פגש אותי" (עמ' 54 שו' 31). התובע הבהיר כי החל להקליט רק לאחר אותה שיחה שבה הגב' גד צעקה עליו. בנוסף, בניגוד לטענת הנתבעת לפיה היה "התובע ביצע שימוש רחב היקף וחוצה משרדים של הקלטות בכמות ובאיכות, באופן חסר תום לב שמלמד באופן מובהק על חוסר התאמתו למשרד" (סעיף 54 לסיכומי הנתבעת) התובע הגיש הקלטות בודדות, של שיחות שיזם בעצמו, במטרה להוכיח לאחר מכן את טענותיו מזמן אמת.

         45. הנתבעת טענה כי חלק מההקלטות התחילו באמצע באופן לא מוסבר, אולם התובע הבהיר כי יש לו תכנה להקלטת שיחות במכשיר הנייד, אשר אינה פועלת באופן אוטומטי, אלא הוא נדרש ללחוץ כאשר מבקש להקליט שיחה. עדותו זו מתיישבת עם ההקלטות שהוגשו. כך לדוג' שיחה שהוא יזם עם הסטודנטית טבע דר (להלן: "טבע") הוקלטה עוד בטרם טבע ענתה לשיחה. לעומת זאת, בשיחה שטבע התקשרה לאחר מכן לפלוני, ההקלטה מתחילה במהלך השיחה עצמה.

         46. טענת הנתבעת לפיה התובע הקליט שיחות רבות, אך בחר להגיש רק את חלקן, לא הוכחה ונדחית.

         47. מהאזנה להקלטות ומהתמלולים עולה כי במצב אליו נקלע לא מצא אפשרות אחרת לאסוף ראיות, אלא באמצעות ההקלטות. כפי שיפורט, חלק מהדוברים מסרו בהקלטות עצמן כי לא ימסרו את הדברים בבית הדין, על אף שהדברים עצמם נכונים. דוברים אחרים הכחישו במהלך ההליך המשפטי דברים מפורשים שנאמרו על ידם.

         48. הנתבעת טענה כי יש פגם בהקלטות שהתובע מסר נוכח עדותו שההקלטות המקוריות נמחקו עקב וירוס במחשב, והוא הצליח לשחזר רק את חלקן. בתיק בית הדין שני דיסקים זהים, אשר לא ברור מתי הוגש כל אחד מהם. ביום 27.4.20 הגיש פלוני דיסק עם הקלטות אליו צורפה ההודעה: "במועד ההוכחות התברר לנו שההקלטות בתיק לא הגיעו אלייך ולכן שלחתי אותם שנית בדואר רשום בתאריך 5.4.20 אך מכיוון שהם עדיין לא הגיעו הגעתי ומסרתי העתק נוסף של הדיסק באופן אישי לבית המשפט". לצד כל הקלטה נרשם "תאריך שינוי" הקובץ, ובו לכל קובץ תאריך שונה, ככל הנראה תאריך ההקלטה. ממאפייני הקובץ עולה כי כולם שוחזרו ביום 26.4.20. כך שניתן לראות מתי נוצרו הקבצים ומתי שוחזרו. מסמכי התמלול הוגשו עוד קודם לכן, ומשלא נטען כי ההקלטות נערכו, לא נפל בהקלטות כל פגם הגורע מקבילות ההקלטות.

         49. בע"ע 36076-06-10 י.קל לי תעשיות בע"מ נ' דימיטרי מלי קבע כבוד בית הדין הארצי כי אין להוציא תמליל מתיק בית הדין, על אף שההקלטה לא הוגשה כלל, התמליל לא נערך באופן מקצועי, נערך על ידי מנהל הנתבעת, לא נשא תאריך, לא נרשמו שמות הדוברים בהקלטה, לא הוסבר מי הקליט את השיחה וכיצד נשמרה ההקלטה. עוד נקבע כי על הערכאה נדיונית לקבוע אם יש הצדקה לקבל הקלטה או תמליל כראיה, גם אם לא הוגשו בדרך המלך, תוך שמירה על עקרונות בסיסיים של דיני הראיות, ולשם השגת התכלית של השגת האמת ועשיית צדק. לשם כך יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת. אין להקשות בדרישות פורמליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט.

         50. נוכח האמור, ניתן לחלק את ההקלטות לשלוש קטגוריות, ולקבוע את משקלן בהתאם.

         51. הקלטות של עדים שנחקרו בבית הדין – הגב' גד, הגב' ירניצקי עדות אלה לא הכחישו כי הן שהוקלטו בשיחה, לא הכחישו את עצם אמירת הדברים, לא טענו כי השיחות שהוקלטו נערכו באופן שדבריהם הוצאו מהקשרם, ומשכך להקלטות אלו יינתן משקל מלא.

         52. הקלטות של עובדים שלא התייצבו להעיד אך מההקלטה עולה כי אף אם היו מתייצבים, לא היו מגלים את שאמרו בהקלטה, משאין זה ראוי בעיניהם, כך לדוג' הגב' מרינה והסטודנטית טבע. יש בדבריהם בהקלטה עצמה הסבר המצדיק החלטת התובע שלא הזמין אותם לעדות. יחד עם זאת, על אף שהתמלול לכל אחת מהן (לכל הפחות) היה בידי הנתבעת, אף הנתבעת לא ביקשה להזמינם לעדות ולהפריך את האמור בהקלטות. משכך להקלטות אלו יינתן משקל מלא.

         53. הקלטות עובדים שלא התייצבו להעיד, מבלי שניתן כל הסבר לאי התייצבותם. מר שושנה ציין בשיחה שהוקלטה עמו כי יהיה מוכן להתייצב להעיד. התובע בקש להזמינו ובית הדין קבל את הבקשה. התובע לא הסביר מדוע בסופו של יום לא הגיש תצהיר ולא התייצב בבית הדין. משכך, לשיחות אלו לא יינתן משקל מועט, רק ברמה של תנא דמסייע , חרף חשיבותן. פלוני טען שמר שושנה הביע חשש להגיש מסמכים, אך לא ביקש להעיד אותו ללא תצהיר.

         54. הקלטות של יהלי וויסאם. משקלן יהא בהתאם להקשר הדברים ותמיכתם בהקשר זה.

         55. כל ההקלטות התקבלו כראיות קבילות כאשר משקלן יבדק לגופם של דברים.

             מהכלל אל הפרט

         56. הקובץ הראשון בזמן הוא הקלטה של שיחה בין התובע לבין מר דוד מזרחי, שהיה מנהלו הישיר באותו מועד, מיום 1.7.2014. הקובץ שונה בתאריך 1.7.14 בשעה 16:50. אורך ההקלטה 35:58 דקות. תמליל השיחה צורף כנספח 2 לתצהיר התובע.

         57. מההקלטה והתמליל עולה כי פלוני הוא שיזם את השיחה, בעקבות שיחה יום קודם לכן עם הגב' גד, שהפתיעה את פלוני. דוד ציין כי יש לחלק בין התנהגות מקצועית לבין ""המסביב" (עמ' 1 שו' 15). מבחינה מקצועית ציין: "מבחינה מקצועית אין לי שום, אין לי שום טענה" (עמ' 2 שו' 4) ובהמשך: "המקצועי יש הרבה הרבה דברים... שצריכים לשנות, לשפר, אבל זה לא דברים שגם אני הייתי, אם לא הייתי יכול, לא הייתי פותר בזמן אמת. אבל סה"כ זו לא הבעיה... נראה לי את ההתנהלות. כן, אני חושב שיש מה לשפר" (עמ' 2 שו' 9-19). פלוני בקש את הכוונתו על מנת להבין מה דורש שיפור, ציין כי הוא עובד חדש ורוצה לשמוע אם יש דברים שעושה לא בסדר. דוד השיב: "... לא תפקידי לאפס אותך במובן של לאפס אותך, כי אנחנו לא עוסקים פה בחינוך" (עמ' 3 שו' 1-2). למרות זאת, דוד אמר כי מפריע לגב' גד שפלוני נמצא יום בשבוע בתל אביב. פלוני טען שהוא נמצא בת"א פחות, ובקש לבדוק את העובדות בעניין זה, אך דוד השיב: "פלוני, בוא לא נתחיל לבדוק את העובדות אם הם נכונות או לא נכונות. פלוני: אבל זה חשוב, אם אתה אומר משהו אז, אז אה דוד: פלוני אתה נמצא הרבה בת"א. פלוני: ממש לא. דוד: אתה נמצא הרבה. פלוני: בוא נבדוק, בוא נבדוק. בוא נבדוק עובדתית, נעבור, נעבור על כל הזה." (עמ' 3 שו' 15-22).

         58. דוד, המנהל הישיר העלה טענה, שלדבריו מפריעה גם לגב' גד, המנהלת שמעליו, אך כאשר פלוני ביקש לבדוק את העובדות, נענה כי אין מקום לבחינה אמיתית של הדברים, הגם שמדובר בעובד שמעביר כרטיס נוכחות ובקלות ניתן לבדוק את הטענה באמצעות דו"חות הנוכחות. הסירוב לא נבע מקושי טכני, אלא כדברי דוד: "אל תבדוק מילה שלי מול מילה שלך, כי חשוב פה התחושות. כי אני חושב שכן יש לך פוטנציאל להגיע הכי רחוק פה בארגון, וכדאי לך לממש אותם, זה עובד הרבה עם עניין של תחושות. ואם, אפילו אם אני טועה ויש לי תחושה כזאת, אז יש בעיה, יש בעיה מסוימת" (עמ' 5 שו' 17-21). (דגש ש.ש.)

         59. עוד בעניין "התחושות" ו"הנראות" ציין דוד דוגמא נוספת להתנהלות התובע שאינה מתקבלת בעין יפה, והיא בקשת פלוני להשתתף במחוזיאדה: "התקשי"ר מתיר לך ויש לך את הזכויות, אבל זה לא נראה טוב. קח את זה איך שאתה רוצה, זה לא נראה טוב. אני אומר לך את האמת, יש אנשים במשרד שהולכים למחוזיאדה, יש אנשים שלא הולכים למחוזיאדה, אני אומר לך תחושתי זה נראות, אני לא פוסל בגלל זה... בעיניי זה לא נראה טוב. בעייני זה ממש לא בסדר. פלוני: תגיד לי. דוד: אל, אל, עכשיו שוב. אל, אל תיכנס אם זה נכון או לא נכון, זה התחושה, אה, אני אומר לך, בחשב הכללי בחיים לא היו מעיזים ללכת לדברים הללו. למרות שיש לנו זכות, למרות שיש לך זכות ללכת. קח את זה לתשומת לבך. פלוני: אז למה אתה לא אומר לי את הדברים האלה בזמן אמת: אני מדבר איתך... אתתה, יודע, לבוא ולהגיד אה, דוד: זה מסוג הדברים פלוני: מה? דוד: שאני מרגיש לא צריך להגיד לעובדים.. זה לא, זה תכונות שאדם, צריך להריח" (עמ' 6 שו' 21- עמ' 7 שו' 15)(דגש ש.ש.).

         60. אסף ציין בשיחה כי גב' גד מאוד מעריכה את פלוני (עמ' 11 שו' 11-12), אולם שני דברים נוספים הפריעו לה בעניינו: האחד – גב' גד שמעה שפלוני שוקל להצטרף לוועד העובדים, והשני – פלוני הוזמן לישיבה עם הגב' ליאורה דרייפוס, ללא ידיעת גב' גד. בשל חשיבות הדברים, יובאו חילופי הדברים בעניין זה במלואם:

             "דוד: מה ששבר את גב' גד זה ענין של הועד שהיא שמעה.

             פלוני: מה הועד? שאנשים רוצים שאלך לועד?

             דוד: פלוני

             פלוני:? מה אני יכול לעשות?... ואני לא רוצה ד"א, אני לא רוצה, אין לי זמן.

             דוד: אני אומר. זה שוב מה שדיברנו בתחילת השיחה יש מקצועיות ויש נראות, ... על אגף החשבות כמו שהוא, כגוף שהוא מקצועי ומוביל, במיוחד אדם כמוך שמהצעירים המובילים יש חלוקת תפקידים, ...

             פלוני: אבל אני אמרתי שאני לא רוצה ללכת להיות בועד.

             דוד: פלוני, כשאני הלכתי להיות כלכלן ראשי, שילמתי על זה גם מחיר, גם אישי, וגם... יום יבוא ואני אספר לך אין מה לעשות. עצרו אותי, פנו אליי, הכל טוב ויפה, הכל טוב ויפה, יש נראות...

             פלוני: אבל אני לא עושה כלום.

             דוד: זה לא משנה.

             פלוני: אז מה? בגלל שמדברים שרוצים אותי? מה אני יכול לעשות?

             דוד: לא, תראה. א' תראה אתה יכול,

             פלוני: בוא תכוון אותי, אני לא רוצה.

             דוד: אתה צריך להגיע למצב שבכלל.. אלא אם כן זה חשוב לך.

             פלוני: לא חשוב, אין לי זמן לזה.

             דוד: אך אחד לא יכול להגיד לך.

             פלוני: אבל אני לא רוצה, קודם כל אני גם אמרתי את זה לגב' גד, בסדר? תשמעו אני לא יודע מה הולך פה, אני חונכתי בצבא עשר שנים, אני לא עושה דברים כאלה משמעותיים לפני שאני מקבל את ברכת הדרך מהמנהל שלי שלמרות שפה אני בכלל לא צריך את זה, אבל ככה חונכתי, בסדר? אבל כרגע אני בכלל לא יודע אם אני בכלל יכול להתמודד, כי צריך וותק מסוים.

             דוד: עזוב, לא ניכנס לזה.

             פלוני: לא מעניין אותי.

             דוד: בסדר.

             פלוני: לא מעניין אותי. אמרתי את זה מפורשות לגב' גד, צחקתי אפילו אמרתי לה תקשיבי.

             דוד: נו

             פלוני: ביקשו ממנו, רוצים ממני, אני אבל אמרתי שאין לי זמן לזה, אין לי זמן לזה.

             דוד: אני לא נכנס אם זה נכון או לא נכון, תדע שאמירה של מישהו שהוא הולך לוועד יוצרת תחושה לא טובה, יוצרת תחושה לא טובה. רצו אותי, פנו אליי... מבחינתי יש נראות ויש מקצועיות שני דברים שלא יעזור שום דבר. נראות זה אחד ויש אלף ואחד גורמים שמובילים למשהו מסוים. זהו. זה הנקודות.

             פלוני: אז עוד הפעם, אני לא מתמודד, אני לא מתעסק עם זה אפילו, אני לא מתעסק עם זה.

             דוד: אל תתווכח אפילו אם אתה צודק בכל הנקודות יש רושם שעולה, שצף. 

             פלוני: אז איך אני יכול לתקן את הרושם? ותעזור לי, תכוון אותי.

             דוד: זה לטיפולך. 

             פלוני: תכוון אותי, יש לך את הניסיון, איך?" (עמ' 9 שו' 8 - עמ' 10 שו' 27)(דגש ש.ש.).

             דוד בוחר שלא לתת תשובה ולא לכוון את התובע בעניין זה. למרות שהתובע מדגיש שאינו מתכוון ללכת להיבחר לוועד נענה "זה לא משנה".

             על מקצועיות אינו חולק ומדגיש דוד כי " יש מקצועיות... על אגף החשבות כמו שהוא, כגוף שהוא מקצועי ומוביל, במיוחד אדם כמוך שמהצעירים המובילים ..."

         61. עוד הוסיף כי גב' גד בטוחה שפלוני ישב עם הגב' ליאורה דרייפוס, ללא ידיעתה ולדבריו: "יש לזה מחיר" (עמ' 11 שו' 18).

         62. דוד לא הוזמן לעדות מטעם מי מהצדדים. בנסיבות אלה, אמור היה משקלה של ההקלטה להיות מצומצם, אולם, אמירותיו של דוד בשיחה מתאימות לדברים שנאמרו על ידי גב' גד עצמה, בהקלטה עמה, ומשקיבלה חיזוק כאמור, יינתן להקלטה משקל בהתאם.

         63. נספח 2 לתצהיר התובע כולל תמליל שיחתו עם הגב' גד מתאריך 1.7.2014. בשיחה זו מסרה כי מבחינה מקצועית הגם שיש מה לשפר, אין חוסר שביעות רצון הן מצידה והן מצד דוד:

             "אמרת את זה אני לא רוצה לשמוע, אני אמרתי לך שנעשו הרבה דברים טובים, אמרת לי לא, זה אני, אני רוצה את ההערות כדי להשתפר. פלוני: נכון. גב' גד: אז אלה ההערות, ההערות הם סביב המסביב, המעטפת ואני חושבת שגם דוד אמר לך שמבחינה מקצועית אה, נכון, יש עוד הרבה מה לעשות, כי המקום הזה אה, דורש עוד הרבה הרבה מה לעשות ו-, אבל בסה"כ אנחנו רואים שיפור, אנחנו רואים תהליכים שמתקדמים. כל זה לא קשור ל-, למסביב, זה באנו, לא אמרנו אנחנו לא מרוצים ולא, אם לא היינו מרוצים היינו יכולים להגיד הערכת עובד, לא, לא מרוצים, תודה רבה, ניסינו, לא הולך. זה לא המצב" (עמ' 20 שו' 1-12).

         64. יש שביעות רצון מקצועית לדברי גב' גד, על אף שבשיחה עלו שלושת הנושאים שעלו גם בשיחה עם דוד, היינו נסיעות תכופות מחוץ למשרד, השתתפות בוועד העובדים והפגישה עם הגב' ליאורה. "המסביב" כהגדרתה.

         65. בעניין הפגישה עם ליאורה אמרה גב' גד כי בעניין זה אין לה כל טענות אליו, היא הלכה לליאורה וביקשה ממנה שלא להזמין עובדים שלא באמצעותה ושהיא מבינה שליאורה העמידה את התובע במצב לא נעים. יחד עם זאת, אמרה שהתובע היה צריך היה להתקשר אליה בזמן אמת, ולא להיפגש עם ליאורה ללא ידיעתה (עמ' 20 שו' 13 - עמ' 21 שו' 18).

         66. בעניין הנסיעות התכופות מחוץ למשרד ביקשה כי פלוני ירכז את כל הפגישות לימי חמישי דווקא. פלוני הסביר פעם אחר פעם כי אין לו העדפה בקביעת הפגישות, אלא מתאים את עצמו ליתר המשתתפים, וכי הוא מנסה לרכז את הפגישות ליום אחד, על מנת לצמצם את הימים שבהם נוסע. לאחר שהבין את עמדתה אמר "אבל זה, זה כואב לי כי זה יפגע לי בעבודה, זה יפגע לי בעבודה, זה מה שאני מנסה להגיד... ביום שאני מגיע לבאר שבע אני מנצל את זה עד תום. זה לא שעה וחצי שאני מגיע לועדה וזהו וזה נגמר, לא. אני גם קובע פגישה של לפחות שעה וחצי עם אילונה ועם אה, עם מירב... זה לא רק שעתיים ואני הולך הביתה, לא. זה כבר נהפך להיות ארבע - חמש שעות רק איתם אחרי זה אני עובד כל המיילים וגם התחברתי לפלאפון, כי, כי היו כמה דברים שלא, שאני עושה מהדרך, כי ראיתי שיש פער מסוים ו-, ובסוף ביום חמישי, שכולנו ביום די לחוץ שלהם, לתפוס את כולם בכל הפגישות האלה זה לא ילך. אז זאת אומרת מה יקרה? אז יקרה שיום אחד אני צריך לנסוע לשעה וחצי לזה ועוד יום אחד אני צריך לנסוע רק בשביל להיפגש איתם, חבל. אני רוצה לתפוס את הכול ביום אחד" (עמ' 17 שו' 21 – עמ' 18 שו' 25)(דגש ש.ש.).

         67. הגב' גד הבהירה פעם אחר פעם שפלוני צריך להיות במשרד בירושלים בימים א'-ד', ובקשה שירכז את הפגישות בימי ה' בלבד, גם אם ימים אלו יהיו יעילים פחות, כך לדוג': "למה אתה לא יכול לקבוע בבאר שבע בשעה 12, מה הבעיה? תיסע לבאר שבע. פלוני: כי זה לא מתחיל. גב' גד: תקום מאוחר ותיסע לבאר שבע" (עמ' 18 שו' 1-4).

         68. בשיחה גב' גד שבה וטענה כי ניתן לקבוע פגישות בת"א בימי חמישי, משעות הצהריים. ממייל שהגיש התובע עולה כי פלוני התבקש על ידי הגורמים שעמם בקש להיפגש בת"א להזיז את הפגישות ליום אחר. כך בנספח 5 לתצהיר התובע, רו"ח אילנה פייגין, ראש תחום בכיר כספים (מחוז דרום) שלחה לפלוני מייל ביום 14.8.14: "אני רואה שאתה ממשיך להתעקש על יום חמישי למה זה כל כך עקרוני". וביום 17.8.14 כתבה: "כפי שכתבתי והסברתי בעבר לך וגם לגב' גד, יום חמישי זה יום מאוד עמוס. ועדת עסקאות מתארכת הרבה שעות ואין לה מועד סיום קבוע, בנוסף מנהל מחוז שלנו מנצל את יום חמישי שלנו, אז אם אפשר להתחשב ולהזיז ליום אחר – נשמח".

         69. התובע הוכיח כי הסביר עניינית לגב' גד את הקושי בשיחה תוך הפניה לאילוצים של גורמים שלישיים. עולה מהנספח שגם רו"ח פייגין הסבירה זאת לגב' גד.

         70. בכך הופרכה טענת הנתבעת לפיה מקובל אצל הנתבעת כי ההנחיה לקיים פגישות עבודה מחוץ למשרד רק בימי חמישי קיימת ברשות מזה שנים רבות, והיא תקפה גם לגורמים בכירים מפלוני פגישות מחוץ למשרד נערכות בימי חמישי דווקא (ס' 20 למכתב סיום יחסי עבודה, נספח 40 לתצהיר התובע). הנתבעת לא הגישה נוהל בעניין זה, או כל ראיה אחרת להוכחת הטענה.

              

             פגיעה בהתארגנות

         71. בעניין הוועד אמרה הגב' גד כי זה: "אחד הנושאים הכי מהותיים מבחינתי".

         72. פלוני השיב כי הבין גם מדוד שמדובר בקו אדום ושלא התכוון ללכת לוועד כי אין לו זמן לפעילות זו.

         73. בתגובה השיבה גב' גד: "אני רוצה להגיד לך באמת עכשיו לטובתך. תסתכל מה חושבים על אנשי הועד, איך הם נתפסים, עזוב אותי, בעיני ההנהלה. מי זאת "ש" בעיני ההנהלה? טראבל מייקרית שלא עושה כלום. עזוב, אני אומרת לך, אני לא, זה לא משנה, נכון להיום היא עושה עבודה נהדרת לגבי העובדים ובטח אה, היא עושה מה שהיא עושה ו-, אבל כי היא נתפס כבן אדם טראבל מייקר, איפה שיש אפשר לעשות צרות היא עושה צרות. לא משנה שהיא בהרבה מקומות מצליחה להשיג תוצאות נפלאות לעובדים, אני לא אומרת.

             פלוני: וזה הסיבה שאני לא רוצה להיות שמה.

             גב' גד: עדיין זה לא, אה, תבין שמבחינת הנהלה וקידומים, אנשי ועד אין, אין להם מקום, בדרך כלל. וגם על זה דיברנו. זה לא אנשים ברמה של "ג" היא חריגה בנוף. מי שהולך לועד זה אנשים שאין להם הרבה מה לעשות בחיים.

             פלוני: תגידי ו"ב"...

             גב' גד: הם לא עורכי ולא סגני מנהל מחוז.

             פלוני: ו"ב" מה את אומרת עליו

             ...

             גב' גד: אני לא יודעת. אני אומרת לך שאני מבחינתי עובדי חשבות, אם הם רוצים להיות בועד הם יהיו, הם לא יהיו עובדים מרכזיים בחשבות. אין, ה לא מסתר, זה לא ילך, אין איזה מישהו שהוא הא לועד והוא לא בא לעבוד, זה לא יעזור" (עמ' 3 שו' 21 – עמ' 4 שו' 17). (דגש ש.ש., השמות נמחקו מטעמי צנעת הפרט).

         74. יש לראות בחומרה אמירות אלו של גב' גד בעניין המועמדות וההיבחרות לוועד העובדים בהקשר של הערמת קושי עקב כך לקידומם בתפקיד המקצועי . למרות ש:" בהרבה מקומות מצליחה להשיג תוצאות נפלאות לעובדים". דיו רבה נשפכה בפסיקה על חשיבות התארגנות עובדים ושמירה על זכויות הפרט באמצעות ההתארגנות, ולא ניתן להפריז בחשיבותה. אין כל הצדקה שאיש ועד יינזק בשל כך בעיכוב או פגיעה בקידומו המקצועי.

         75. בעדותה בבית הדין נשאלה על כך גב' גד, והשיבה:

             "ת. פלוני נהג לנסוע איתי מידי יום ברכבי הפרטי, הסעתי אותו כמעט עד הבית כי אנחנו גרים קרוב. נסענו מירושלים עד חולדה, פלוני גר בקריית עקרון, דרך ארוכה אחרי יום עבודה. למיטב זכרוני ומהשיחות שנחשפתי אליהן פה, פלוני הקליט אותי בערך מהיום ראשון שהוא פגש אותי. אני רואה כאן קטעי שיחות, דברים לא ברורים, דברים שחוזרים על עצמם. טוען פלוני שב-30/06 שזה יום ברית המילה של הבן של היועץ המשפטי הוא ביקש לנסוע איתי ואני הסכמתי, הוא טוען שאני צרחתי עליו. אני לא צרחתי עליו, ייתכן שצרחתי עליו והוא ביקש לחזור איתי לביתו אחרי ברית המילה? הוא מביא תמליל של כביכול יום למחרת, שבו הוא שוב מבקש לנסוע איתי. האם סביר שבן אדם שצרחו עליו קודם יבקש לנסוע איתי. הנושא של הוועד עלה בשיחות אקראיות לחלוטין, אני אמרתי לפלוני שתחום הגבייה הוא תחום גדול וחשוב ושעליו להתמקד וללמוד אותו, שהוא בתחילת הדרך ושאני לא חושבת שנכון שעובד שנמצא חודשים ספורים בגוף כמו רשות מקרקעי ישראל, גוף מורכב ביותר מבחינה מקצועית, אני לא חושבת שנכון שעובד יתחיל להתעסק בענייני הוועד. זו דעתי גם היום. יש שני גזברים שהיו כפופים אליי מקצועית, אנשים בכירים במערכת, שהיו חברי וועד, לא מנעתי מהם ולא דיברתי איתם על זה, אבל חשוב לציין שהעובדים האלה, לפחות אחת מהן, 30 שנה במנהל. יש הבדל עצום בין עובד שנקלט לפני חודשים ספורים לבין אנשים שיודעים את עבודתם ונמצאים זמן רב. אני לא איימתי על התובע.

             ש. יש הקלטה. אני מעולם לא ביקשתי להתמודד לוועד, בגלל שהגיעו שמועות החלטת לאיים.

             ת. אני אומרת ברור, לא איימתי עלייך מעולם. חזרת והעלית את הנושא הזה, אפילו בישיבה מפורסמת עם מנהלת משאבי אנוש, אמרתי לך באופן נעים ברכב את דעתי, שאני חושבת שאתה צריך להתמקד בעבודה, לא היו שום צרחות, בוודאי ובוודאי לא איומים.

             ש. ז"א עובד שיהיה בוועד לא יהיה עובד מרכזי זה לא איום.

             ת. זה לא איום. לא היה כאן שום איום. "(דגש ש.ש.)

         76. אכן אין באמור "איום", יחד עם זאת, ההקלטה מדברת בעד עצמה. לא נאמר דבר לגבי הוותק או הניסיון אלא נאמרו דברים חמורים, שלא היו צריכים להיאמר, לפיהם ההנהלה לא רואה בעין יפה חברות בוועד העובדים, ואלו לא יהפכו להיות עובדים מרכזיים באגף, היא לא מכחישה את עצם האמירה אלא רק את הגדרתה כ"איום" .הדברים שנאמרו משקפים את עמדת החשבת וסגנה ואין להם מקום, בוודאי שלא בשירות הציבורי.

         77. מכל מקום התובע הבהיר בשיחה חד משמעית, פעם אחר פעם כי אין לו כוונות להגיש מועמדות לוועד העובדים, לא יודע אם הוא יכול בכלל לגשת או רוצה לגשת (עמ' 5 שו' 9-13) וכך גם בשיחה עם דוד. יחד עם זאת, ייתכן שפלוני היה שוקל אם לגשת, ככל שהיה מקבל לכך גיבוי ממנהליו, אולם נוכח עמדתם התקיפה, ויתר על כך.

         78. בסעיף 33ח. לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 נקבע: "לכל עובד הזכות לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".

         79. הנתבעת טענה כי בסופו של יום פלוני לא הגיש מועמדות לוועד. פלוני העיד בעניין זה:

             "ש. בסוף לא הגשת מועמדות לוועד נכון?

             ת. כשכתבתי את התצהיר אני לא זכרתי אבל יכול להיות... בתצהיר לא התייחסתי לנושא הגשת מועמדות בוועד, אבל יכול להיות שחודשיים לפני הפיטורים שלי יכול להיות שאני ביקשתי, אני לא זוכר, אבל מה שבטוח אני יודע שלא הייתי מועמד" (עמ' 21 שו' 20-23).

         80. יש להניח שהיה זוכר אם עשה צעד שמבחינת מנהליו היווה "קו אדום", לאחר שבשיחותיו עמם ציין כי היה בצבא, ולא יעשה צעד כזה מבלי לקבל את ברכת הממונים עליו. משלא הוכח אחרת ההנחה שהתובע לא הגיש מועמדות לוועד לא נסתרה.

         81. התובע אמר במפורש כי לא התכוון להתמודד לוועד ללא ברכת מנהליו – דוד וגב' גד. משלא קיבל את ברכתם, ונוכח האמירה לפיה מדובר ב"קו אדום" והאמירה כי לא יוכל להיות עובד מרכזי בחשבות, בחר לא להתמודד לוועד העובדים. התנהלותם של ממוניו כאמור אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 33 ח' לחוק הסכמים קיבוציים. משכך, הנתבעת התנהלה שבניגוד לחוק הסכמים קיבוציים.

         82. פלוני זכאי לפיצוי בגין התנהלות הנתבעת שלא כדין, ובניגוד לסעיף 33 ח' לחוק הסכמים קיבוציים. בשים לב לנסיבות שפורטו, הנתבעת תשלם בגין התנהלות זו סך של 25,000 ₪.

              

             טענות הנתבעת ביחס להתנהלות התובע והסבריו לכל אחת מהן.

         83. הוכח כי בחודש 7/2014, גב' גד ודוד היו מרוצים מקצועית מעבודת התובע, באופן כללי, הגם שסברו כי יש דברים שעליו לשפר. הנסיעות התכופות לטעמם מחוץ למשרד לא היוו עילה לפיטוריו.

         84. בתאריך 6.11.14, בקש פלוני בהודעת מייל לקיים עם גב' גד שיחה אישית. פלוני כתב "בעקבות כל האירועים האחרונים אני נמצא בתחושות שמישהו הוציא עלי לשון הרע והצליח לשכנע אותך עד כדי שתשני את דעתך עלי. השיא שבהם היה ההודעה ששלחת לי ביום חמישי שעבר, בהמשך ההתכתבות רשמת לי שנדבר שתחזרי למשרד. את אחת המנהלות הטובות שהיו לי, לתחושתי יחסי העבודה שלנו היו מעולים עד לפני כמה חודשים על כן אבקש להיפגש אתך לשיחה אישית. אני מתואם עם אסף בנושא זה" (נספח 3 לתצהיר התובע).

         85. פלוני לא פרט במייל זה או בתצהירו מהם אותם אירועים, מה היה תוכן ההודעה מיום חמישי שקדם למייל ולא הגיש את הודעת המייל (אולם התוכן הובהר בשיחה ביניהם כפי שיפורט בהמשך). בתצהירו טען כי ככל שעבר הזמן התגברו התלונות של גב' גד עליו והיא ניהלה נגדו מסע התנכלות אישי, לא ענייני וללא רצון לבדוק עובדות. היא התחילה למנוע ממנו לצאת לפגישות עבודה, והוא היחיד באגף שנדרש לקבל אישור על כל פגישה. רבים באגף ריכלו עליו בעקבות כך, ועל כן שלח את המייל על מנת ליישר את ההדורים ולהבהיר פעם נוספת שאין לו כוונת להתמודד לוועד העובדים.

         86. שיחה בארבע עיניים לא התקיימה, חרף בקשתו.

         87. בתאריך 12.11.14 פלוני נקרא לשיחה במשרדה של גב' גד, בנוכחות גב' גד, רחל לנציאנו ואסף. פלוני לא ידע על השיחה או על הנוכחים מבעוד מועד. גב' גד אמרה שאחרי מחשבה רבה החליטה לקיים את השיחה במתכונת הזאת. בסיכומי הנתבעת נכתב כי מדובר ב"שיחת הבהרה" אולם זו לא הוגדרה כך מבעוד מועד.

         88. מהקלטת השיחה ניכר שגב' גד התכוננה אליה היטב, הוציאה חומרים, טענה טענות אולם לא הייתה נכונה לשמוע הסברים וכל הסבריו נדחו ללא כל בחינה ובדיקה.

         89. בכתב ההגנה נטען כי מדובר היה ב"שיחת אזהרה" ולאחריה ניתנה לו "הזדמנות נוספת" לתקן את דרכיו. לא נטען ולא הוכח כי מטרת השיחה הוסברה לפלוני בטרם קיומה, ניכר מתוכן הדברים כי הופתע וככל שמדובר בשיחת הבהרה/ אזהרה ו/או שימוע, לא התקיימו הכללים לכך.

         90. גם שיחת אזהרה מחייבת את המוזמן להתכונן, לא נתנה לתובע כל אפשרות כזו.

         91. מתמלול השיחה שהוגש כנספח 8 לתצהיר התובע עולה כי בשיחה גב' גד העלתה מספר עניינים:

             • המשך ניהול פגישות עבודה מחוץ למשרד, בימים א-ד ובניגוד לדרישתה שלא לקיים פגישות מחוץ למשרד, אלא בימי ה'. פלוני מסר בעניין זה כי מאז שהורתה לו שלא לצאת לפגישות אלא בימי ה', לא יצא, וכן לא יצא לישיבות מבלי לתאם זאת עם דוד, שהיה הממונה הישיר. לאחר מכן אף ביטל את כל הישיבות שקבע מחוץ למשרד, דיווח על כך לאסף ומאז לא יוצא לישיבות עבודה. גב' גד הזכירה יום ראשון מסוים שבו מנהל הרשות ביקש נתונים בעניין מכללת שנקר, וכשחיפשה את פלוני התברר כי הוא בפגישות בת"א. פלוני השיב כי פגישה זו הייתה מתואמת עם דוד. גב' גד ענתה: "אני מקווה שהוא ידע מזה, אני מקווה שהוא ידע והוא אישר את זה".

               מדובר בעניינים עובדתיים, שניתנים לבדיקה באופן פשוט ומהיר, אולם גב' גד לא ערכה בדיקה בטרם הטיחה בפלוני האשמות אלו. יכלה לברר בשיחה טלפונית במקום.

             • שינויים רבים בדו"חות הנוכחות. גב' גד אמרה "לא יצרתי תאימות אחד לאחד, אני אומרת ב-, בזהירות בהודעות האלה. אז אה, אנחנו נבדוק את הימים האלה... דו"ח נוכחות הוא עילה לתשלום משכורת ודינו סופר סופר מחייב שתנהגו במשנה זהירות בשינויים בדו"ח נוכחות. אין דבר כזה, זה הדבר הכי קדוש שצריך להיות. .. בלי תיעוד איך אני יכולה לדעת אם הוא היה או לא היה" (עמ' 2 שו' 14-27) , "... יכול להיות שיש הסברים. אני, בינתיים ממה שאני רואה יש אי התאמות (עמ' 6 שו' 14-15)(דגש ש.ש.) . גב' גד טענה כי לפלוני שינויים רבים בדו"חות הנוכחות, וכי דיווחיו אינם אמינים ועליה לבדוק אותם. מדוע לא בדקה לפני הפגישה איתו כדי לבסס התלונה כלפיו? לזאת לא קיבלנו תשובה. מנגד התובע עמד על כך שפעל כפי שהונחה, הוא עובד חדש וקרה ששכח את כרטיס העובד יחסית הרבה, אולם הקפיד לדווח ולשלוח מייל מיד כשהגיע. פלוני אף מסר כי יש לו את הדו"חות ובכל פעם ששלח מייל לאדיר (שאליו דיווח על שינויים בדו"חות הנוכחות), תייק את המייל, ומשכך יכול להוכיח שדיווחיו אמת ולא רימה בעניין זה. גב' גד שאלה אם מחתים את הכרטיס כשמגיע לאחר שהתחיל את יום העבודה ממקום אחר, פלוני השיב שלא קורה שמתחיל במקום אחר ואז מגיע במהלך היום. גב' גד אמרה שיש ימים רבים חסר דיווח. פלוני ביקש לבדוק את הנתונים ובתגובה גב' גד השיבה:

               "פלוני, אני רוצה להגיד לך משהו. אנחנו לא חייבים לבדוק שום דבר... אני רק מודיעה לך מה הדברים שמתועדים כאן ומעבר לזה אני אומרת יש כאן רמת התנהלות ועל זה חזרתי ואמרתי עשר פעמים. אני מול העובדים שלי רוצה לא אמון, אתה לא עובד במשרד אמון אצלי, אני רוצה אמינות. אתה לא עובד שלי ואתה לא חייב להסכים לדעות שלי, אתה צריך להיות אמין בדיווחים...". ובהמשך: "פלוני: אז את, את מטיחה בי כל מיני האשמות שאת אומרת לי שאני לא אמין ו-, אני רוצה, גב' גד: זאת ההוכחה. פלוני: בואי נבדוק, אני רוצה באמת לבדוק. אני שמח שאת בודקת, אני שמח מאוד שאת בודקת, אני שמח מאוד שאת בודקת, שאת אה, גב' גד: אני מבקשת פלוני לא לתת לי ציונים. אתה נוהג לתת לי ציונים. פלוני: אני לא נותן. גב' גד: ואתה מתבלבל, אתה מתבלבל. כי אתה, אל תתן לי ציונים ואל תבדוק אותי, בסדר? פלוני: אני לא בודק אותך. גב' גד: אני בודקת אותך. פלוני: אני לא בודק אותך. גב' גד: נקודה. פלוני: אני, אני לא, אני לא נותן. גב' גד: כן. פלוני: לך ציונים. גב' גד: אני יודעת על מה אני מדברת, אני מודיעה לך. אתה, אל תיתן לי ציונים, בינתיים מי שבתקופת ניסיון זה אתה... "

               הטקסט מדבר בעד עצמו. גב' גד הטיחה בפלוני כי יש פגם בדיווחיו ובאמינותם, אולם לא בדקה את הדברים טרם אמירה זו, ולטעמה אף לא חייבת לבדוק את הדברים, אלא די בחשדותיה כדי להוכיח שהתנהלותו אינה תקינה. במקום התובע מסביר שפני הדברים שונים, שמטיחה בו האשמות ועם זאת מוכן לבדוק טענותיה.

               בניגוד לאמור, בעדותה מסרה כי לא טענה לפגמים באמינותו אלא: "זה כתוב בתמלילים שלך, אמרתי שאני לא חושדת בך אלא מעירה לך על ההתנהלות. אני חושבת שזה מחובתי כמנהל להעיר לך על ההתנהלות הזו" (עמ' 56 שו' 1-2). אין חולק כי מחובתו של מנהל לבדוק ולברר נתונים , גם על נוכחות עובד אך זאת בטרם יבוא באשמה לעובד. השיחה המתומללת לא עולה בקנה אחד עם עדותה בפנינו.

             • פלוני העלה את טענת גב' גד באותו מייל, לפיה פלוני מנסה לעקוף את סמכותה. פלוני טען כי רצה לתאם פגישת עבודה בת"א, קיבל אישור מאסף בכפוף להסכמת גב' גד, שלח הודעה לגב' גד ומשלא אישרה, ביטל את הפגישה ולא קיים אותה. בעניין זה גב' גד השיבה: "פלוני, נראה לי שאתה לא מבין את רוח השיחה... אתה לא מבין. אני מודיעה לך שההתנהלות שלך לא מקובלת עליי, לא מקובלת עליי דרך ההתנהלות הזאתי. אני חוזרת ואומרת, ה-, הדברים שלך הם, יש בהם כל כך הרבה אי דיוקים, כל כך הרבה דברים שאתה מנסה כל הזמן. יכול להיות שבמקרה... ביום שב- ביקשת מאסף ואולי הוא אישר ואני לא אישרתי ואולי כתבתי לך למחרת שלא היית צריך לבוא. יכול להיות, אני לא בבית דין ואני מודיעה לך. פלוני: לא. גב' גד: תקשיב טוב, אני מודיעה לך שכשאתה פנית אליי ואני אמרתי לך לא, בזה זה נגמר. פלוני: נכון. גב' גד: נקודה, סוף. פלוני: נכון, נגמר. גב' גד: אוקי? פלוני: זה נגמר. גב' גד: יפה, בסדר, עכשיו. אתה בא עם כל מיני עניינים. אתה קבעת את הפגישה ותיאמת. לא קבעת ולא כלום, רחל, אה, חלי קבעה את הפגישה ביוזמתה... אתה רצית להצטרף לפגישה. פלוני: גב' גד, גב' גד, אני, יש לי מתועד. את ביקשת ממני במאי. גב' גד: עזוב. פלוני: אבל את אומ-, את מטיחה עליי משהו ושאני צריך לבוא להגיד לך משהו את אומרת לי עזוב? יש לי מייל מתועד על זה שאנחנו דיברנו במאי, על התחשבות, אה, תקבע סטטוס.. מייל שאני, שאני ביקשתי... גב' גד: לפי דברי חלי: פלוני: לפי בקשתי, גב' גד: היא קבעה. פלוני: אז אין בעיה, אז בואי אני אראה לך. גב' גד: כן, בסדר. פלוני: אני, שאני אראה לך. גב' גד: אז אתה קבעת את זה. פלוני: אני, בעקבות בקשה שלך במאי לסטטוס. גב' גד: בסדר... יכול להיות. פלוני: אבל את מבינה? אתם מסיקים מסקנות, תוקפים אותי ושזה מ-, שאני מוכיח לך שזה לא נכון, אז את אומרת לי אז עזוב את זה. גב' גד: לא, אני אומרה שבמקרה, פלוני: גב' גד. גב' גד: הזה. פלוני: אבל במקרה בזה ובמקרה הזה ובמקרה הזה. גב' גד: במקרה הזה יכול להיות שאני טועה, אבל אגב, אם ביקשת כבר אישור לאסף, למה באת לבקש את האישור שלי? בשביל מה היה צריך? הרי לכאורה אני אמרתי לך תפנה לאסף. פלוני: כי אסף. גב' גד: מה עוד אפשר? פלוני: ביקש ממני לדבר איתך. גב' גד: אחרי שהוא אמר לך, פלוני: כן. גב' גד: לדבר עם גב' גד? פלוני: כן" (עמ' 7 שו' 8 – עמ' 10 שו' 1)(דגש ש.ש.).

               מהאמור עולה כי על אף שהתכוננה לפגישה, גב' גד לא בדקה את הדברים די הצורך, אף לא עם אסף. כאשר הבינה כי ככל הנראה טעתה ופלוני פעל בהתאם להנחיות שלה ושל אסף, מיד העבירה נושא והטיחה בו האשמה נוספת. לא הייתה מצידה כל נכונות לשמוע באמת את הדברים ולהפנים שפעל כנדרש.

             • טענתה לחוסרים רבים ובלתי סבירים. כך טענה כי לאחר שבועיים של חופש סוכות נעדר עוד מספר ימים. פלוני הבהיר שמדובר ביום אחד נוסף, שביקש וקיבל אישור להעדר בו. גב' גד טענה כי למחרת הגיע רק בשעה 14:00. פלוני תחילה לא זכר ולאחר מכן מסר כי בנו היה חולה ולא היה לו סידור, הוא יכול היה לקחת יום מחלה, אולם הייתה לו הרבה עבודה ולכן ביקש מחמיו שיגיע לשמור על הילד, הגיע בצהריים ונשאר עד מאוחר. פלוני בקש לפתוח את דו"ח הנוכחות על מנת להראות את הדברים, אולם גב' גד השיבה: "אני בדקתי, שלחתי לאסף גם מייל על זה" (עמ' 12 שו' 9). מיד עברה גב' גד לעניין אחר וטענה לגבי ימי החופשה שנטל פלוני כי "התדירות והכמות היא לא סבירה". פלוני השיב כי בכל יולי-אוגוסט לא נטל יום חופש אחד, על מנת לעמוד ביעדים. בתגובה השיבה: "היית בחופשה שבוע, אדוני". פלוני תמה: "שבוע שלם?" וגב' גד השיבה שכך כתב במייל לרחל – מיום 17-21.8. ניכר מתגובתו של פלוני כי היה מבולבל, לא בדק את הדברים לפני הפגישה, ולא התכונן אליה, לאחר מספר שאלות הבין מדברי גב' גד כי כך הודיע מראש לרחל ובתגובה הבהיר כי התבקש מראש לציין מתי הוא מתכוון להיות בחופש, ולכן מסר מועדים אלו, אולם בסופו של יום, לא לקח חופש בפועל. בתגובה השיבה גב' גד: "תרשמי את זה בבקשה. הוא מודיע ואחר כך הוא רק תכנן בין ה -17 ל-21". מהמייל עצמו ברור כי התובע השיב לשאלה כפי שהתבקש, וכי אין מדובר בבקשה לחופשה, פלוני ציין כי לא סגר חופשה.

             • מכל מקום, אין כל פסול בכך לו התובע היה יוצא לשבוע חופש בתקופת הקיץ, תוך תיאום והודעה מראש ומדובר בעניין מקובל ובזכות שקיימת לו. פלוני אף שאל אם ככל שלקח חופש הייתה בכך בעיה וגב' גד השיבה: "לא" (עמ' 13 שו' 28). גב' גד שינתה טענתה ואמרה כי "במקרה הזה אני אגיד לך בהזדמנות מה הבעיה, בסדר? אני רק מודיעה לך שכשאתה מודיע זה צריך להיות תואם לדוחות הנוכחות שלך, זה הכל. אתה לא יכול להודיע אני ביום חופש ופתאום אתה לא ביום חופש, זה לא יכול להיות המצב הזה (עמ' 14 שו' 4-7) (דגש ש.ש.) וכי למה לא? אם עובד מגלה שיום החופש לא נחוץ לו, יכול לבוא לעבודה. בכך אין כל פסול. ההיפך אסור - להיעדר בלא להודיע אבל לא זה היה המקרה. גם בעניין זה לקתה אמירתה כלפיו בפגם. פלוני השיב שתאם הכל מול דוד וגב' גד השיבה: "אוקיי, אנחנו נבדוק את זה. פלוני: תבדקי. גב' גד: בסדר. אז אני שוב אומרת לך פלוני, אתה לא מבין את המסר, ואני ניהלתי אתך... מאה שיחות, אני לא יודעת למה זה קורה רק איתך... יש פה 17 עובדים... עם אף עובד זה לא קורה" (עמ' 14 שו' 10-21). פלוני השיב כי פועל בדיוק לפי הנחיותיה, לא יוצא לישיבות, ולבקשתה הכל עובר דרך אסף. מתמליל זה עולה בבירור כי תוקפת "רק איתך" ללא סיבה וללא בדיקה עובדתית ואף לא מקשיבה לעובדות.

             • רחל הוסיפה בעניין זה: "אני רוצה להגיד משהו לגבי זכויות. יש לכל אחד מאתנו את הזכויות שלנו כעובד מדינה ואף אחד לא מנסה לקחת לנו את זה. יש לך את ה-22 ימי חופשה בשנה וזה שלך וזה מגיע לך. אבל אני אומרת משהו לא בפן של משאבי אנוש, אלא אני אומרת בפן גם של עובדת וגם של מנהלת. יש גם איזושהי מידה של סבירות בניצול הימים האלה. אף אחד לא אומר שלא צריך להיות עם הילד כשהוא חולה, לכולנו יש ילדים קטנים ואנחנו יודעים מה זה. אבל לפעמים כשאתה אה, מבקש חופש מיד אחרי חופשה של עשרה ימים, אז גם מנהל שהוא מאוד מתחשב, בעיניו זה קצת צורם. אז אני אומרת עוד הפעם, זה לא שהיא אומרת לך אתה לא זכאי לחופשה הזאת, אתה זכאי לחופשה הזאת, זה ימים שלך, אף אחד לא יגיד לך מתי ואיפה לקחת אותם. אבל אני אומרת יש משהו בהתנהלות של עובד שאם אתה מעיר לו כמה וכמה פעמים על דברים אחרים ושזה גם מתווסף לזה, אתה אומר צריך להיות איזושהי מידה של איזושהי התחשבות של העובד גם בצרכים של המערכת. הייתה חופשת סוכות של עשרה ימים, חזרנו כולנו לפול טיים ג'וב, עם הרבה מטלות וכל זה, אני הייתי מצפה מהעובדים שלי שיעשו מאמץ ובימים האלה כן יגיעו ואת הסידור שהם היו צריכים לעשות, אולי לעשות ב- , בשבועיים אחר כך או אני לא יודעת כמה זמן אחר כך. אני אומרת לך, אני היום חזרתי מחופשה של יומיים, לא הייתי בעבודה. הבת שלי קמה היום בבוקר חולה עם חום, אני לא העזתי אפילו לחשוב על להישאר איתה בבית, כי לא היה נעים לי.

               פלוני: זו הסיבה,

               רחל: זה לא נעים לי.

               פלוני: וזה הסיבה שאני גם מסנג'ר את חמי וחמותי.... וגם ימי מחלה, אני מגיע לפה לפעמים חולה. אני מתחילת השנה, מתחילת השנה אולי לקחתי יום אחד של מחלה ואני מגיע לפה חולה. היה איזה יום אחד שכבר לא יכולתי, בצהריים אני הלכתי. אז אה, אני מקסימום, מקסימום אה, אני מגיע לפה. ..

               רחל: חבל שזה לא מצטייר ככה... (עמ' 27 שו' 7- עמ' 8 שו' 16).

               מהדברים עולה כי בניגוד למה ש" מצטייר" אצל רחל , התובע לא ניצל את זכויותיו ולא נטל ימי חופשה ומחלה ללא שיקול דעת או באופן חריג. יתר על כן על אף שבנו היה חולה, דאג לסידור עבורו והגיע מאוחר לעבודה ביום זה ונשאר עד מאוחר . הנתבעת לא הוכיחה כי נטל מספר רב או חריג של ימי חופשה או מחלה. הטענה היחידה הייתה שיום לאחר חופשת סוכות ביקש עוד יום חופשה, ושיום למחרת הגיעה בשעה 14:00 בשל מחלת בנו. טענתו כי נשאר עד מאוחר ביום זה לא נסתרה.

               משכך גם לא נפל פגם בנראות התנהגותו לו נבדקה גרסתו בזמן אמת. אולם זו לא נבדקה חרף נימוקיו .

             • גב' גד טענה שהתובע קבע שבועיים קודם לשיחה פגישה אצל מנהל הנתבעת לבד, תוך עקיפת סמכויות. בעניין זה פלוני נטל אחריות, התנצל ואמר פעם אחר פעם כי טעה טעות חמורה ועשה מעשה שלא צריך היה לעשות. די היה בכך לסיים את העניין. מדובר בעובד חדש ומותר לטעות.

             • לאחר מכן שבה גב' גד לדיון בעניין דוחות הנוכחות והשינויים בהם, ושוב טענה כי כמויות החופש מאז חג סוכות הן בלתי סבירות כיוון שיום למחרת בקש חופש, ויומיים לאחר החג הגיע בשעה 14:00.

             • הוכח כי גב' גד העלתה טענות רבות בעניינו של פלוני חלקן הארי לא נבדק. הגם שלא התכונן לפגישה, השיב התובע לטענותיה אחת לאחת, אולם גב' גד לא הסכימה לבקשתו לברר את טענותיו והנמקותיו, ונותרה מקובעת בעמדתה לפיה נפל פגם בכלל התנהלותו, ולא רק בפגישה עם מנהל הנתבעת לגביה התנצל.

         92. הוכח כי לכל אחת מאשמות גב' גד היה לתובע מענה והסבר וכי עשה ככל יכולתו לציית להנחיותיה ולפעול לפיהן. גם דברי רחל בדבר זכות עובד לימי חופשה וימי מחלה לא נראו לה כמזכות ביישום לגבי התובע. התובע הוכיח גרסתו באמור לעיל.

             האם פרוטוקול שיחה עם התובע מתאריך 12.11.2014 אמיתי?

         93. למרות שהתובע ביקש בשיחה שוב ושוב כי טענותיו ייבדקו, לאחר השיחה לא הודע לו על ביצוע בדיקה כלשהי, או כי טענותיו התקבלו או נדחות. התובע קיבל עותק מהפרוטוקול שערכה הנתבעת, שנכנס גם לתיקו האישי.

         94. התובע לא טען דבר בזמן אמת, ולא ביקש לתקן את הפרוטוקול.

         95. נספח 9 לתצהיר התובע הוא פרוטוקול שיחה שערכה הנתבעת. התובע טען כי אינו משקף את הדברים שנאמרו בשיחה. תמלול השיחה כולל 33 עמודים, והפרוטוקול כולל כעמוד אחד. משכך ברור כי הפרוטוקול אינו משקף את כל מה שנאמר בשיחה. יחד עם זאת, עיקרי הטענות כנגד פלוני נכללו בו ואף תמצית תגובה מטעמו.

         96. הפרוטוקול אמיתי במובן שנעשה בזמן אמת ואותנטי , אולם אינו משקף את מכלול הנאמר אלא בקליפת אגוז.

              

             הצעד הראשון בהליך סיום ההעסקה

         97. התובע טען כי בעקבות שיחה זו גב' גד פעלה להדחתו. תחילה רצתה להכניס במקומו מקורבת שלה בשם אושרת דוד, אך אסף לא אישר זאת, ולכן הדחתו לא אושרה. התובע לא ביסס טענה זו ביחס לאושרת, אולם אסף אישר כי לאחר הפגישה גב' גד הודיעה לו שבכוונתה לפטר את פלוני. אסף כתב כך בתצהירו, התייצב לעדות בבית הדין ועדותו לא נסתרה. בכך התנהלה הנתבעת שלא כדין כמפורט מטה.

         98. בחודש 5/2015 הסתיימה תקופת הניסיון של התובע, ומאז היה עובד קבוע. גב' גד טענה כי החליטה לאשר את סיום תקופת הניסיון ומתן קביעות, לאחר התלבטות, ואילו התובע טען כי נאלצה לאשר, חרף רצונה, בשל תמיכת אסף. אסף היה הממונה הישיר של פלוני מחודש 7/14 עד 10/15, היינו במועד אישור הקביעות. מר אסף יחזקאל הגיש תצהיר אולם לא כתב דבר בעניין זה בתצהירו. גם בעדותו בבית הדין לא העיד בעניין. יחד עם זאת, ציין בתצהירו לעניין חנה גד כי "לאחר הפגישה חנה גד הודיעה כי בכוונתה לפטר את פלוני, לא יכולתי להתנגד, אך לא ראיתי כל סיבה לפיטוריו", זאת חרף הטענות הרבות שהופנו אליו בשיחה מחודש 11/14. אסף אף אמר כי התלונות עסקו באירועים שקדמו להעסקתו שלו, היינו לפני חודש 7/14.

         99. עדות מר יחזקאל תמכה בגרסת התובע כי בשיחה כבר החליטה הגב' גד על סיום העסקתו וחתרה לכך. מר יחזקאל לא ראה לכך הצדקה.

              

             המכרז לתפקיד "רכז גביה"

         100. בינואר 2015 הנתבעת פרסמה מכרז לתפקיד "רכז גביה".

         101. פלוני טען כי העובד בתפקיד זה היה צריך להיות כפיף שלו ומנוהל על ידו. בפועל טען כי ניטלו ממנו סמכויות אלו, כאשר נקבע כי העובדת שהתקבלה לתפקיד נוהלה ישירות ע"י מר יחזקאל, ולא על ידו.

         102. מר יחזקאל מסר בתצהירו כי גב' גד לא שיתפה אותו לגבי אפיוני התפקיד. גב' גד קבעה שהרכז לא יהיה תחת ניהולו של ראש תחום הגביה – התובע , כך שמר יחסקאל היה צריך לנהל את הרכזת, במקום ראש התחום. כלומר, גם לדעת מר יחזקאל , התובע צריך היה לנהל את הרכזת, ולא הוא. בכך תמך בגרסת התובע.

         103. גב' גד מסרה בתצהירה כי באותה תקופה הרשות הייתה בעיצומה של רפורמה, אחריות והגדרות התפקידים נבחנו מחדש. נדרשה רכזת גבייה בחשבות ונדרש היה להגדיר מחדש את התחומים והסמכויות של חלק מבעלי התפקידים בחשבות. טענה זו כלל לא הוכחה ואף נסתרה . מר יחזקאל מסר בעדותו כי הרפורמה בנתבעת התרחשה טרם הגעתו לעבוד בנתבעת.

         104. עוד מסרה גב' גד כי לא התכוונה להדיח את פלוני על מנת למנות במקומו את גב' דוד, והיא לא התמודדה על התפקיד. וכך העידה גב' גד:

              "פלוני התקבל לעבודה באוגוסט 2013 במרכז פומבי, במועד שהוא התקבל לא היה תחום גבייה במנהל, אני זו שביקשה תקן וקיבלנו תקן, קיבלנו את פלוני במכרז. באותו מועד לא היה קיים תקן נוסף לגבייה. כשנה לאחר מכן הרשות נכנסה לרפורמה ארגונית גדולה מאוד שהפכה אותה ממנהל מקרקעי ישראל לרשות עצמאית רמ"י. לאחר שאני קיימתי דיונים רבים עם סגנית מנהל הרשות גב' טושינסקי ובחנו פונקציות שונות בחשבות רשות מקרקעי ישראל. המכרז אינו סגן של מרכז הגבייה הוא לא סגן של פלוני, התפקיד מוגדר כרכזת גבייה. הוא אושר אחרי דיונים רבים בעיקר הדיונים היו האם התפקיד הזה יהיה במטה המנהל אולי במחוזות, כך שבוודאי לא ניטלו סמכויות מהתובע כי הן לא היו אז במועד שהוא התקבל. הייתה התלבטות האם לשים את התקן הזה במטה או באחת הגזברויות וההחלטה הייתה להשאיר אותו במטה עם אופציה להעביר אותו לגזברויות. כל התפקידים מאושרים על ידי אגף כוח אדם ובוודאי על ידי סגנית מנהל הרשות" (עמ' 53 שו' 19-28)(דגש ש.ש.).

              היא מעידה כי התובע נכנס ב-8/13 וכשנה אח"כ הייתה הרפורמה. מר יחזקאל נכנס ביולי 2014. כלומר עדותו שהרפורמה הייתה לפני שנכנס נכונה. משמע שהמכרז נשוא המחלוקת בינואר 2015 לא היה קשור כלל לרפורמה. טענה זו של התובע הוכחה.

         105. מר שמרון מסר בעדותו בענין זה:

              "ההחלטה התקבלה משיקולים ענייניים על ידי אגף משאבי אנוש וקיבלה את כל האישורים הנדרשים, היא הייתה עניינית ומקצועית. אני עומד מאחוריה. זה דבר שבשגרה שלצרכי התייעלות ואם חושבים שצריך לעשות משהו כזה באופן אחר, יש שינוי בכפיפות ותחומי אחריות, סביר לחלוטין ונורמלי, אין שום בעיה עם זה.

              ש. אתה רוצה להפנות אותי לשיקולים האלה.

              ת. אני לא חושב שאני צריך. אני לא מבין את הרלוונטיות. זו לא החלטה שאני קיבלתי, יש מנהל ליחידה, המנהל של היחידה מדבר עם אגף משאבי אנוש, מנהל אגף משאבי אנוש שוקל את העניין, נענה או שלא ומיידעים אותי היכן שצריך."(דגש ש.ש.)

         106. אולם הנתבעת לא פרטה מהם השיקולים העניינים שבגינם התקבלה ההחלטה, אף לא צירפה מסמכים המעידים על התייעצות בנושא עם כח אדם כפי שהעיד מר שמרון.

         107. אין חולק כי קביעת כפיפות ויחסי מרות מצויה בפררוגטיבה של המעסיק. עיון במכרז שבו זכה התובע מצביע על פירוט התפקיד בהרחבה. לא צוין כי יהיה ממונה על עובד או כי יידרש לנהל עובדים.

         108. התובע טען כי תנאי המכרז שלו ושל ליאת זהים, ושהוא היה ראש תחום היחיד באגף שהרכז לא היה בסמכות ראש התחום.

         109. בסעיף 23 למכתב סיום העסקת התובע (נספח 40 לתצהיר התובע) נרשם כך: "בדקנו טענתך באשר לאי הכפפת רכז הגבייה אליך בחודש ינואר 2015. מדובר בהחלטה שהתקבלה משיקולים ענייניים ע"י אגף משאבי אנוש ברשות באישור הנהלת הרשות. מטרת ההחלטה הייתה לחלק את נושאי העבודה הרבים בתחום הגבייה בין שני עובדים שכל אחד מהם יהיה כפוף לתפקיד סגן החשבת ולא האחד לשני, בכדי שתחום הגבייה ינוהל ע"י גורם בכיר אחד, הוא סגן החשבת.

              איננו מקבלים טענתך כי אתה ראש התחום היחידי שרכז התחום אינו כפוף אליו. קיימים ראשי תחומים נוספים אשר לא כפופים להם רכזי תחומים, לדוגמא מר עומרי ורדיקה (להלן: "עומרי"), ראש תחום פרויקטים ומר יוסי בנג'ו (להלן: "יוסי"), ראש תחום עסקאות". טענה זו של הנתבעת לא הוכחה בהליך. כאמור לא הובאו מסמכי כח אדם או אישור הנהלת הרשות. אף לא מסמכים המתייחסים למר ורדיקה ומר בנג'ו.

         110. בשיחה עם ליאת אמר פלוני: "דובר שאני אקבל בין שניים לחמישה עובדים. דבור. היא הציעה את זה מול כולם, יש מצגות, הכל. אז מה קרה פתאום היא שוללת לי את הקטע הניהולי? למה היא פוגעת בי? (נספח 25 לתצהיר התובע, עמ' 32 שו' 5-7). אין ספק כי פלוני נפגע שליאת לא הוכפפה אליו. יחד עם זאת, פלוני לא הוכיח כי ניטלו ממנו סמכויות שהיו לו. אין מחלוקת כי בכל תקופת העסקתו לא היו תחתיו עובדים.

              יודגש כי השיחה ארוכה ונינוחה. התובע מדגיש שאין לו דבר נגדה, שמעריך כנותה ושהוא נפגע מכך שלא הוכפפה אליו לפי מה שהובטח. הוא מציין שבכל עניין יכולה לפנות אליו. ליאת התלוננה שאינו יוזם עמה ישיבות צוות ואף ציינה שהיה ביניהם קשר מצוין לפני השיבוץ לתפקיד הזה. אף קשר של פתיחות אישי, דיבור וצחוקים. והתובע עונה: "ואני רוצה להמשיך לצחוק איתך ולדבר איתך... אין לי שום דבר נגדך, אני מאד מחבב אותך...." וליאת עונה:" בסדר אבל אני פגעתי בך בהתחלה, ואז אמרתי אולי אתה מתנכל לי בגלל זה...." והתובע עונה: "לא לא.." ליאת לא נשמעת מבוהלת כלל ולולא הייתה האווירה העכורה שיצרו סביבו, עולה מהשיחה שהיו יחסיהם ממשיכים להיות חבריים כשהיו טרם כניסתה למעגל זה.

              גם טענה זו של הנתבעת נסתרה בתוכן השיחה והנימה בה.

         111. בעניין זה פעלה הנתבעת במסגרת הפררוגטיבה לנהל את ענייניה, אך ללא תיעוד כנדרש או מצופה מרשות ציבורית.

               

              אירוע מחודש יוני 2015

         112. פלוני טען כי בחודש יוני 2015 גב' גד האשימה אותו כי הוא עוקב אחריה, הוא בקש לברר את העניין אך בקשתו לא טופלה.

         113. גב' גד הכחישה טענה זו בעדותה:

              "ש. טענת שעקבתי אחרייך, אני ביקשתי לתאם בירור, כי בכל המסדרונות יש מצלמות.

              ת. איפה אמרתי שעקבת אחריי?

              ש. בעדות של אסף הוא מצהיר שהמקרה הזה קרה. מפנה לתצהיר אסף בסעיף 8.

              ת. לא קרה דבר כזה. אני לא טענתי שאתה עוקב אחרי" (דגש ש.ש.)

         114. מר יחזקאל מסר בתצהירו "ביוני 2015 טענה חנה גד שפלוני עוקב אחריה, אני קראתי לפלוני לשיחה אישית והסברתי לו שאם הדבר נכון אני אדרוש את פיטוריו. פלוני דרש שיערך בירור בנושא, היות ויש מצלמות אבטחה בכל מסדרון בכל קומה וניתן בקלות לדעת האם יש אמת בדבריה" (ס' 8 לתצהיר)(דגש ש.ש.).

         115. בעדותו בבית הדין מסר מר יחזקאל בעניין זה:

              "ש. יכול להיות שבמהלך תקופת העבודה שלך הגישו עליו תלונות ולא הגישו לך אלא לגורמים אחרים.

              ת. אני לא יודע מה זה יכול להיות שהגישו לאנשים אחרים, אני הממונה שלו. כל עוד אני לא יודע זה לא קיים. אני יודע רק על תלונה אחת, על אותו סכסוך שהיה עם גב' גד שהיא חשדה שהוא עוקב אחריה. זה הדבר היחיד. אני לא הייתי במשרד היא התקשרה אליי כועסת מאוד, היא ישבה בחדר עם דני מזרחי והוא פתח את הדלת במשרד אחר שהיא ישבה בו בישיבה, הוא פתח את הדלת, זה מה שהיא אמרה. היא אמרה אני לא מוכנה שהוא יעקוב אחרי. הייתי מחוץ למשרד, היא ישבה בישיבה, הוא פתאום פתח את הדלת והיא הייתה בטוחה שהוא עוקב אחריה ".(עמ' 11 שו' 23-29)(דגש ש.ש.).

               

         116. מר יחזקאל היה עקבי בתצהירו ובחקירתו הנגדית וסתר את הכחשת הגב' גד. הוכח כי הדברים נאמרו על ידה ובגינם ומן התובע לשיחה אצל מר יחזקאל ואף היה מוכן להיות מעומת עם צילומי המצלמות.

         117. בנספח 12 לתצהיר פלוני צורפו שתי שיחות עם טבע, סטודנטית שעבדה במועד הרלוונטי אצל הנתבעת. שתי השיחות מיום 19.11.15. במועד זה אף צוין כי הקובץ שונה בדיסק.

         118. בשיחה הראשונה אישרה טבע את עצם קרות האירוע, את העובדה שבאוצר ביקשו ממנה שלא לכתוב על כך דבר ושככל שתישאל תספר מה שקרה:

              "פלוני: את זוכרת שלפני אה, כמה חודשים היה את האירוע שהחשבת התחילה לצרוח עליי ולהגיד שאני עוקב אחריה ואת היית עדה לאירוע הזה, את זוכרת את זה?

              טבע: נכון. 

              פלוני: ואת זוכרת שביקשתי ממך לכתוב מכתב ואז אה, כי התחלנו את הבירור ואז אה, אה, אמרו לך,

              טבע: נכון.

              פלוני: באוצר שעדיף ש-, שלא תכתבי, אבל הם יקראו,

              טבע: כן.

              פלוני: לך לעדות, אז את אה, תגידי את מה שהיה.

              טבע: נכון,

              פלוני: יפה.

              טבע: נכון.

              פלוני: אז הגענו לשלב הזה. אה וב-, וב-, כאילו יתחילו עוד מעט שלב שפשוט יקראו לאנשים וישאלו אותם שאלות אז רציתי לדעת, אה, להגיד לך,

              טבע: הבנתי.

              פלוני: שזה השלב.

              טבע: אה-אה, אוקיי.

              פלוני: ובסך הכל אני מבקש שתספרי את האמת, זה הכל.

              טבע: אוקי, בסדר.

              ...

              אבל את זוכרת את האירוע?

              טבע: כן". (דגש ש.ש.)

         119. באותו יום, לאחר מכן, תועדה שיחה נוספת בין השניים, ובה טבע התקשרה לפלוני והודיעה לוי כי היא מעדיפה שלא "לתפוס צד" בקשר לאירוע:

              "טבע: "שאם אני אקח איזשהו צד, אז אני חושבת שכאילו, אז אני מעדיפה להמשיך בקו הזה ובאמת לא לקחת, לא לתפוס צד,

              פלוני: לא, את לא לוקחת צד.

              טבע: אני לא רוצה,

              פלוני: את אה, את לא לוקחת צד, את אה, את, את לא לוקחת צד, אני נותנת,

              טבע: אני,

              פלוני: עדות על אירוע שאת היית בו.

              טבע: כן, עדות אבל שבאיזשהו מקום יוצרת מ-, כאילו אני באיזה צד מסוים ואני מעדיפה שלא.

              פלוני: לא, את לא לוקחת,

              טבע: אני פשוט מעדיפה שלא להיכנס.

              פלוני: טבע, את לא, את לא נוקטת צד, את בסה"כ מתארת את מה שהיה.

              טבע: נכון, ואני מבינה את זה, אבל פשוט כאילו אני מ-, אני מעדיפה של באמת, באמת לא להיכנס, לא להיכנס לזה, א להיכנס ביניכם ו-,

              פלוני: טבע זה לא להיכנס.

              טבע: אני לא חושבת שזה.

              פלוני: זה לא, זה לא, את ממש לא נכנסת. את מתארת.

              טבע: זה כן.

              פלוני: מה ש-, מה שראית, אן, אם, אם,

              טבע: נכון.

              פלוני: אם שמעת שהיא,

              טבע: וזה להיכנס אבל.

              פלוני: טבע, כאילו תשמעי

              טבע: לא, אני לא, אני ממש לא בקטע של אה, כאילו לצאת נגדך או משהו כזה ו-,

              ... אז אני פשוט כאילו מעדיפה לו להיות מעורבת... בכל התהליך הזה... אני חושבת שזה לא מתאים.

              פלוני: אבל תשמעי, את אה, את זוכרת ש-, היה את ה-, את ה-, את האיומים וש-, אה, היא צעקה ש-, שאני עוקב אחריה ואת הצרחות ואת היית עדה, היית עדה לאירוע, אה ו-, והיא, וכאשר ש-,

              טבע: נכון, אבל אני מעדיפה לא, לא ל-, לא להעיד.

              ...

              פלוני: כאילו פשוט ישאלו אותך מה, מה, מה היה, מה קרה.

              טבע: מה זאת אומרת ישאלו אותי? אז סבבה, אז אני גם לא חייבת לענות. אני יכולה להגיד שאני מעדיפה לא, לא להיות חלק בזה ולא לענות על זה.

              פלוני: מה קרה טבע,

              טבע: אם,

              פלוני: מישהו דיבר איתך?

              טבע: מה הקשר מישהו דיבר איתי?

              פלוני: לא, כאילו,

              טבע: אני יושבת, כי אני חושבת על זה ואני חושבת באמת פה. לא, כי ישבתי וחשבתי על זה ואני חושבת שזה פשוט כאילו לא מתאים שאני אכנס ואתערב בזה. לא, לא קשור למישהו דיבר איתי, אני חוש-, אני, אני חושבת לבד ואני הגעתי לבד למסקנה הזאת של, שלא בא לי להיכנס, פשוט אני לא רוצה להיכנס לזה... ואני, אני, אני בסה"כ סטודנטית פה כאילו שעובדת, אני לא איזה משהי שעבדה פה איזה כמה שנים,

              פלוני: אני לא מבין מה הקשר.

              טבע: זה לא ענייני.

              ...

              טבע: אז אני אגיד מה שאני חו-, מה שאני חושבת, כאילו מה שאני רוצה.

              פלוני: מה זאת אומרת? את לא תגידי את מה שהיה באירוע?

              טבע: אני אגיד שאני מעדיפה לא להיכנס לזה... וכן ואני אגיד שאני לא רוצה להגיד מה היה באירוע.

              פלוני: למה, מאיזה סיבה?

              טבע: לא זוכרת.

              פלוני: מה זה?

              טבע: אני אגיד שאני לא זוכרת מה היה, לא זוכרת, לא יודעת בדיוק.

              פלוני: אה, אני, אני, כאילו בבוקר אמרת לי שאת זוכרת הכל, אני לא, אני לא, טבע, מה קרה?

              טבע: מה זה אני זוכרת הכול? אני, אני זוכרת בכללי ואני חושבת ש-, שפשוט אה, אני פשוט לא רוצה להיכנס לזה, זה הכול. פלוני, אני לא כאילו רוצה להתווכח אתך עכשיו על זה או לא יודעת מה.

              פלוני: טוב, עזבי.... אני רוצה להאמין שלא דיברו איתך ולא אה, הפעילו עלייך לחצים...

              טבע: וואי, ממש לא... אני סתם חשבתי על זה עם עצמי, זה הכל... מאז שדיברתי איתך הבוקר חשבתי על זה הרבה, כן, זה פשוט הבנתי שכנראה זה לא מתאים לי...".

         120. טבע אישרה חד משמעית הן את עצם קרות האירוע שבו גב' גד טענה שפלוני עוקב אחריה והן שגב' גד צעקה על פלוני באותו אירוע. למרות זאת, מסרה כי ככל שתוזמן לעדות היא לא תעיד על האירוע, תנסה לחמוק ותגיד שהיא "לא זוכרת". בנסיבות אלה, ברור מדוע פלוני לא הזמין את טבע לעדות בעניין זה, ומדוע נאלץ להקליט את השיחות עמה. פלוני לא ידע אם טבע תסכים להעיד, ובסופו של יום למרות שאישרה את האירוע , סירבה להעיד על כך. ככל שפלוני לא היה מקליט את טבע, לא הייתה לו דרך להוכיח שהייתה עדה לאותו אירוע. כאמור, גב' גד הכחישה את עצם קרות האירוע הכחשתה נסתרה גם בהקלטת טבע..

         121. במכתב סיום העסקה נרשם כי "באותו זמן נכחה בחדרך גב' לוי... ולא נכחו עובדים אחרים כנטען על ידך" (נספח 9 לתצהיר התובע). ככל שפלוני היה מעביר לנתבעת את ההקלטות טרם השימוע, הייתה בפני הנתבעת תמונה שונה, שאולי היה בה כדי לגרום לנתבעת לקבל החלטה אחרת בעניינו.

         122. מר יחזקאל טען בתצהירו שהתובע ביקש שהנתבעת תבצע בדיקה במצלמות, על מנת להוכיח שלא עקב אחרי גב' גד. לטענתו יש במקום הרלוונטי מצלמות אבטחה וניתן היה אז בקלות לבדוק בזמן אמת אם אכן עקב אחריה. בדיקה לא נערכה ובכך נפל פגם נוסף בהתנהלות הנתבעת. לא ניתנה לפלוני ההזדמנות להגן על שמו הטוב, מול טענת החשבת שהתלוננה כי עוקב אחריה הן בפני עובדים אחרים והן בפני מנהלו הישיר.

         123. התובע הוכיח טענתו לפיה גב' גד האשימה אותו שהוא עוקב אחריה וצעקה עליו, והפריך טענות גב' גד כי האירוע לא קרה וכי היא לא צעקה. עוד, לא נסתרה טענתו כי לא עקב אחריה מאחר והנתבעת לא ביצעה בדיקה. גם בעניין זה מתקבלת גרסת התובע שלא עקב אחרי גב' גד.

         124. בעקבות האירוע, טען התובע כי חש לחצים בחזה, הקיא ולא ישן כל הלילה. למחרת לא הרגיש טוב במהלך יום העבודה, יצא בשעה 11:00 ופנה למרפאה. לאחר בדיקת א.ק.ג. הובהל באמבולנס לבית החולים קפלן. פלוני הגיש אישור רפואי לפיו הגיע לבית החולים באמבולנס. צוין כי הגיע בשעה 14:34 באמבולנס, בעקבות הרגשה של דקירות, שריפה בחזה, כאבים ביד שמאל ומרפק שמאלי, מיום קודם. שעת הבדיקה: 22:02 (נספח 11 לתצהיר התובע).

         125. הנתבעת טענה כי באישור לא נרשם שהפניה לטיפול הרפואי הייתה בעקבות אירוע בעבודה. פלוני מסר בענין זה בעדותו:

              "ש. בדרך כלל רשום בעקבות התפרצות בעבודה, במשרד.

              ת. אני לא מכיר את הכלל הזה. הגעתי לקופת חולים עשו לי א.ק.ג. והפנו אותי בעקבות זה למיון.

              ש. איפה כל המסמכים האלה. ת. אני לא מכיר את החוקים. הייתי בסערת רגשות. כאב לי החזה. הלכתי לקופת חולים יום אחרי האירוע. באותו רגע לא חשבתי שאני צריך לרשום כך וכך. אותי עניין הבריאות שלי באותו רגע" (עמ' 24 שו' 24-28)(דגש ש.ש.).

              אכן לא כתוב כי היה אירוע בעבודה אך כן כתוב:" חולה בן 32, בריא בדרך כלל , .... מאתמול הרגשה של דקירות, שריפה בחזה , כאבים ביד שמאל , מרפק שמאלי..."(דגש ש.ש.) אין חולק על סמיכות הזמנים. הפסיקה מתייחסת לסמיכות זמנים כזו עקב אירוע התרגזות חריג.

               

               

               

               

              מכתב התובע  מתאריך 6/9/2015 ומענה גב' מתאריך 7/9/15

         126. ביולי 2015, לבקשתו, נפגש התובע עם מר יהלי רוטנברג (להלן: "יהלי"), שבאותו מועד היה סגן בכיר לחשבת הכללית במשרד האוצר, ועם מר ויקטור וייס (להלן: "ויקטור"), שהיה מנהלה הישיר של גב' גד. בפגישה התלונן התובע על התנהלות גב' גד. במהלך הפגישה יהלי בקש ממנו להעלות את התלונה על הכתב, וכך עשה.

         127. התובע טען כי בקש לשלוח את המכתב לנציבות שירות המדינה, על מנת שיפעלו בהתאם לנוהל 45.111, אולם החליט לשלוח את המכתב לעיונם של גורמים בוועד העובדים, למנהלת כוח האדם (רחל) ולסגני החשבת הכללית, על מנת להיוועץ עמם בטרם שליחת המכתב.

         128. מדובר במכתב של 8 עמודים ובו טענות קשות מאוד כלפי גב' גד כגון: "... החשבת ניצלה את מעמדה על מנת להכשיל אותי בתפקידי, לתפור לי תיק, לאיים עלי, להתנכל לי, לפגוע בסמכויותיי בניהול תחום הגבייה, לערוך לי משפט שדה ולהעביר עלי דיווחים כוזבים, תוך שהיא פעלה נמרצות ליצירת רושם שלילי כלפיי, לצורך בידודי המקצועי והחברתי, באמצעות הפצת שמועות זדוניות ויצירת מעטפת שקרית עליי, הכל בכדי להדיח אותי מתפקידי ומשירות המדינה בכלל" (סעיף 3). ובהמשך: "איסורים והפליות בשילוב הפצת שקרים היו דרכה האכזרית של החשבת להפגין את שלטונה ועריצותה, תוך שהיא רואה בי "טרף קל" נוכח העובדה שהייתי בתקופת ניסיון ובמעמד נמוך בהיררכיה מולה" (סעיף 4).

         129. במקביל טען פלוני: "9. בתקופה זו הייתי אחראי על מס' רב של שיפורים מערכתיים משמעותיים אשר תרמו ויתרמו רבות להגדלת הכנסות, צמצום משמעותי של חובות הרבות ובטיובים כספיים במערכת בסכומים של מעל 700 מיליון ₪ (בחצי השנה הראשונה שלי ברשות טייבתי כ 100 מיליון ₪) מחשבונות רשות מקרקעי ישראל. 10. תוכנית העבודה והיעדים של אגף הכספים בשנת 2014 היו ברובם המוחלט בנושאי גבייה אשר בהצלחתם הייתי הגורם המרכזי הבולט ביותר באגף ובנוסף ריכזתי עבור החשבת את תוכנית העבודה של כל האגף. אף אין לי ספק שהיא תמצא כבר את הנימוקים ה"ראויים" על מנת לשלול ממני את זכאותי לתגמול".

         130. שליחת המכתב, לגורמים שמחוץ לנתבעת מהווים התנהלות לא ראויה מצד התובע, וזאת בוודאי בטרם פנייתו לגורמים בתוך הנתבעת. התובע אף אישר בתצהירו כי לאחר שלא יצרו עמו קשר על מנת לפעול לבירור טענותיו, הראה את המכתב למספר עובדים. גב' גד ראתה את פלוני כשהראה את המכתב לעומרי (סעיפים 52-53 לתצהיר התובע). התובע לא הראה את המכתב לעובדים שיש באפשרותם לתרום לתיקון היחסים, אלא הראה מתוך מצוקתו האישית. ברי כי לאחר שליחת המכתב חל משבר אמון חמור בין גב' גד לפלוני.

         131. מר שמרון, שהגיש תצהיר מטעם הנתבעת, החל תאורו בעניין סיום העסקת פלוני במכתב זה, משכך אף הוא ראה בו את הטריגר לסיום ההעסקה.

         132. הגם שלחלק מטענותיו היו לתובע הוכחות, כגון הקלטת השיחה עם גב' גד ובה אמירותיה בעניין ההליכה לוועד, אולם התובע , מטעמיו שלא פורטו, בחר שלא להגישם לגורמים המוסמכים באותו מועד. בנסיבות אלה, מדובר היה במילה כנגד מילה. פלוני לא הוכיח טענותיו, ואין לדעת מה היו תוצאות הבירור, ככל שהראיות היו מובאות בפני הגורמים הרלוונטיים מבעוד מועד.

         133. למחרת, בתאריך 7.9.15 כתבה גב' גד מכתב שבו טענה כי כל טענות התובע משוללות יסוד (נספח 18 לתצהיר פלוני). במכתב פרטה גב' גד כי אישרה את תקופת הניסיון של שהתובע , על אף שהתלבטה כיוון שעמד במטלות שהוטלו עליו. אולם, במהלך התקופה היו אירועים שלא תאמו את הוראותיה והנחיותיה ובכללי הרשות. נעשה עמו בירור, הועלו הנקודות הטעונות שיפור ובמעמד שבו הודיעה לפלוני על עמידתו בתקופת הניסיון, הבהירה לו את נורמות ההתנהלות הנדרשות כעובד מדינה ועובד החשבות. עוד ציינה כי ממועד אישור תקופת הניסיון, התובע אינו מקבלת את מרותה. בין היתר ציינה כי התובע העביר ללשכת מנכ"ל נתונים ללא בדיקתה ואישורה, חרף הנחיה ברורה בעניין זה; פלוני קבע ישיבה בהשתתפותו אצל מנהל הרשות, יחד עם גורמי חוץ, ללא ידיעה ומבלי שהזמין אותה לישיבה זו; פלוני לא פעל בהתאם להנחיה שניתנה לו, כמו ליתר עובדי האגף לפיה ישיבות במרחבים יתקיימו ככלל בימי חמישי; פלוני הוציא הנחיות שסתרו את הנחיותיה, כך למשל בעניין עיכוב הוצאת עיבוד שנתי לאגרות לחוכרים במחוז יו"ש; שלח מיילים רבים בהם פרשנותו לעניין תפלונים בכרטיסי אשראי, בסתירה להנחיה קודמת שלה. פעולות אלה יצרה בלבול וכעס בקרב מנהלים בכירים במרחבים ובמטה. במהלך ישיבה עם גורמי חוץ התברר לגב' גד כי התובע העביר כ-3,000 תיקי חובות לטיפול במרחבים, ללא ידיעתה. לשאלת גב' גד מדוע לא עדכן אותה, השיב כי הוא מדווח רק למנהל שלו – סגן החשבת; פלוני התקין מערכת מחשוב ללא ידיעת גב' גד וללא אישורה. המערכת הותקנה שלא כחלק מרשת המחשבים של הרשות, הגישה אליה הוגדרה רק עבור פלוני, ומדובר בהתקנה של מערכת עם גישה לנתונים רגישים המחייבת אישור ובקרה מתאימים. עוד טענה כי התובע מתמקד בתיעוד התנהלות באופן מוגזם, ומעלה טעם לפגם בהתנהלות בין ממונה לעובד, באופן שפוגם במהלך התקין של העבודה.

         134. מדובר בטענות קשות, הדורשות בחינה ועימות מול התובע. מתצהירו והנספחים שצורפו עולה כי חלק מהטענות מתייחסות לאירועים שקדמו לאישור עמידתו בתקופת הניסיון, כגון העברת נתונים לליאורה, ללא ידיעתה, קביעת הפגישה אצל מנהל הרשות, שעליה התנצל פלוני, קביעת פגישות שלא בימי חמישי, ועוד.

         135. ביחס לחלק מהטענות יש בידי התובע תשובות המניחות את הדעת, ונתמכות במסמכים. כך לדוג' לגבי עיכוב הוצאת עיבוד שנתי לאגרות לחוכרים במחוז יו"ש – מעדותה של גב' גד עולה כי נדרשה לפנות בעניין זה ליועץ המשפטי, ומשכך ברור כי לא הייתה הנחיה ברורה שלה בעניין זה, לפיכך התובע לא פעל בניגוד להנחיה (עמ' 58 שו' 1-2);

         136. התובע הכחיש שלא עדכן אותה, אלא רק את מר יחזקאל, וצרף מיילים ובהם עדכונים בנושאים שונים (נספח 21 לתצהירו). אכן כך.

         137. בעניין התקנת התוכנה צרף התובע מייל מתאריך 1.10.14, היינו קודם למועד אישור תקופת הניסיון, אשר נשלח למספר גורמים, ביניהם גב' גד, ובו הצעה לרכישת מערכת לבקרה תקציבית והוצאת תיקים לתביעה משפטית. פלוני פרט באריכות את הקושי במצב הקיים, ואת ההצעה לשיפור וייעול הם הצעות לפעולה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בסיום המייל ביקש את עזרת המכותבים באפיון וקבלת הצעות מחיר לצורך העלאה בוועדת המכרזים הקרובה. הוכח שהתכנה נרכשה לאחר אישור, כפי שאף עלה מעדות גב' גד, מדובר בפעולה שנעשתה על ידי אנשי המחשוב, ולאחר שרכישת התוכנה אושרה בוועדת מכרזים:

              "ש. טענת שהתקנתי מערכת מחשוב ללא אישורך וללא ידיעתך, ציינת שהחלטתי בעצמי לעשות את הדברים האלה, מה את אומרת שאני כל יכול, שאני עושה מה שאני רוצה. שאני מחליט ומתקין תוכנות בלי מכרז ואומר לאגף המחשוב תשים את התוכנה.

              ת. המכרז הוא הליך הרכש של התוכנה ופלוני אכן לא מעורב בהליך הרכש. אבל מהרגע שהתוכנה הזו נרכשה ואושרה בוועדת המכרזים היית צריך ליידע אותי שאתה מתכוון להתקין אותה אך ורק במערכת כשרק אתה חשוף אליה, לא מערכת רמי, לא אף אחד מעובדי רמי לא היה מרושת לתוכנה הזו מלבדך. פלוני רצה לייעל את העבודה לטענתו והוא הציע לרכוש תוכנות על מנת לעשות בקרות – אנחנו הסכמנו, הוא ביקש שנרכוש את התוכנה הנ"ל. לאחר שנרכשה התוכנה היא הותקנה על המחשב האישי של פלוני שאינו מחובר לרשת של רמי שרק הוא יכול היה לראות את הנתונים במערכת הזו.

              ש. מפנה אותך לנספח 23 לתצהירי שם רושמים מאגף המחשוב למה הם עשו את זה, זה לא שיקול דעת שלי, לא אני מחליט ולא אני רוצה את זה. זו החלטה נטו שלהם. הם מציינים שהם הולכים להקים עוד עמדה, איך זה מסתדר עם מה שאת טוענת.

              ת. כנודע לי שיש רק עמדה אחת אצל פלוני אני ביקשתי באופן מיידי להתקין עוד עמדה כדי שעוד עוד או מנהל יוכל לראות את הנתונים, זה הטעם שאגף המחשוב החליט להתקין את זה, אני פניתי אליהם.

              ש. ז"א את טוענת שבכלל לא היית מעורבת בהליך, לא ידעת והופתעת פתאום, לא ידעת שיש הדרכות ושהולכים להתקין לי את המערכת במחשב.

              ת. הרכש נעשה כדין בוועדת המכרזים, ההתקנה נעשתה באופן עצמאי, דרך מערכת המחשוב אמנם, אבל אך ורק על המחשב של פלוני ולעמדה שלו (עמ' 57 שו' 7-26)(דגש ש.ש.).

         138. עובדות מהותיות אלו לא פורטו במכתבה של גב' גד. אף לא בתצהירה.

         139. התובע הוכיח כי הטענה שהתקין תוכנה במחשב באופן לא תקין הופרכה כליל. התובע קיבל את אישור כל הגורמים להתקנת התוכנה. הוכח כי פעל לייעול העבודה, כי המערכת הותקנה לאחר מכרז ובאישור הגורמים המוסמכים באגף המחשוב ולא נפל כל פגם בהתנהלותו. זה שהגב' גד לא הבינה את משמעות התוכנה ואופן התקנתה אין לזקוף לחובתו. אולם הגב' גד זקפה לחובתו בעניין זה טענות לא מבוססות שנסתרו בעדותה עצמה.

         140. גם בעניין זה דין טענות הנתבעת להידחות.

               

               

              תלונות על התובע- האמנם?

               

         141. כפי שהוכח לעיל מקצועית לא הייתה מחלוקת בדבר יכולותיו והייתה שביעות רצון.

         142. הנתבעת טענה כי התקבלו תלונות רבות על פלוני.

         143. מר יחזקאל העיד שבמהלך תקופת עבודתו לא התקבלו תלונות על התובע כלל, למעט תלונתה של גב' גד לפיה הוא עוקב אחריה (עמ' 11 שו' 23-24).

         144. עוד טענה הנתבעת כי חלק מהתלונות הוגשו על ידי ליאת, שהתקבלה לעבודה כרכזת גביה. בנספח 26 לתצהירו, צירף התובע תמלול של שיחה עם ליאת. שיחה שאותה יזם התובע , ובה בקש לברר אם הוא פגע בה בצורה כלשהי, מאחר שהיא הפסיקה לדבר עמו.

         145. ליאת ציינה כי התנצלה על טענותיה כלפיו בעבר:

              "פלוני: זה לא נעים. ליאת, אין לי שום דבר נגדך. אני מאוד מחבב אותך גם לפני שעברת לפה, אין לי שום, תקשיבי, אני לא מירושלים, אני לא שייך לשום תחום גם, אני לא יודע, יש פה כאלה שמדברים ככה ויש כאלה, אני נזהר מלשון הרע. אני לא מקשיב לכל מה שיגידו וזה, אני, אני הדבר היחידי שאני שופט בן אדם לפי איך שהוא איתי.

              ליאת: בסדר, אבל אני פגעתי בך בהתחלה.

              פלוני: שניה. שניה.

              ליאת: אז אמרתי אולי אתה מתנכר בי על זה.

              פלוני: לא. לא.

              ... אבל אמרתי אולי אתה זוכר לי את ההתחלה ואני התנצלתי עד עמקי נשמתי שאמרתי שאתה שם לי רגל. נכון? עם אסף ועם הסלולאר, ואני באמת מתנצלת. אני אמרתי לך את זה... אז אמרתי אולי אתה רוצה לנקום. ואז רשמת את המייל, גם הראש שלי התחיל לעבוד... אז אני מודה שטעיתי... גם התנצלתי" (עמ' 12 שו' 5 – עמ' 14 שו' 4)(דגש ש.ש.).

         146. מהשיחה ברור למה התובע לא הזמין את ליאת לעדות. קיים ביניהם קרע וליאת הגישה מספר תלונות שבגינן בין היתר הוזמן לשימוע ולבסוף פוטר.

         147. הנתבעת שהייתה מודעת לתמלול השיחה בין פלוני לליאת בחרה שלא להזמין את ליאת על מנת לתקף את תלונותיה נגדו, לפיכך יש לתת משקל להקלטה, אף ללא עדות ליאת. יש לזקוף את אי הבאתה לעדות לחובת הנתבעת בין היתר נוכח התנצלותה בפניו בהקלטה.

         148. בתאריך 24.9.15 שלחה ליאת מייל לאלה, רחל, יעקב קווינט, מר שמרון ושלי ירמיהו שכותרתו: "פלוני – הטרדה מאיימת". ליאת הזכירה את השיחה וטענה כי פלוני "הסתכל לי בתוך העיניים – אמר לי את יכולה להקליט אותי "לי אין שום דבר נגדך", הפחיד אותי הטירוף שהיה לו בעיניים – הרגשתי מפוחדת מאוד, אני יושבת בחדר מפותלת מפחד כאשר הוא נכנס, ושהוא יוצא אני יושבת לרווחה... יצאתי מהשיחה הזאת נסערת, הלכתי לגב' שלי ירמיהו יו"ר הועד המקומי בהיסטריה שאני יושבת עם אדם מפחיד בחדר... אני מרגישה מאוימת, מפוחדת ובאין נוחות עד כדי הטרדה" (דגש ש.ש.).

         149. מהקשבה להקלטת השיחה ומקריאת התמליל אין כל דבר מאיים בדברי פלוני לפיהם אין לו כל דבר נגדה. מדובר בשיחה שנעשתה באווירה טובה, על מנת לתקן את היחסים. ליאת לא התלוננה במהלך השיחה כי היא מרגישה מאוימת.

         150. הוכח כי לא היה כל ממש בתלונת ליאת.

         151. בתאריך 7.10.15 שלח מר שמרון מכתב תגובה למכתבו של שהתובע, המכתב נשלח למר אסף רוזנברג, מנהל אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה ולגב' מיכל עבאדי בויאנג'ו, החשבת הכללית במשרד האוצר. המכתב נשלח אף לנציבות, הגם שהתובע לא שלח את מכתבו לנציבות שירות המדינה. מר שמרון ציין כי קיבל את מכתבו של פלוני בתדהמה וההאשמות שנרשמו בו משוללות יסוד, כפי שפורט במכתבה של גב' גד. עוד ציין כי התנהלותו מעלה שורת תמיהות משמעותיות, גב' גד היא שקיבלה את פלוני לעבודה, בחרה בו במכרז והעבירה לטיפולו תחומי עיסוק נכבדים. עוד כתב כי גב' גד היא שומרת סף מהמעלה הראשונה, פועלת במקצועיות, יסודיות ומתאפיינת ביושרה מקצועית ואישית, משמשת דוגמא אישית לאנשי אגף הכספים ומנחה אותם לפעול בהתאם לעמדתם המקצועית, ללא השפעה זרה. במשך שנות עבודתה לא התקבלה כל תלונה בנוגע להתנהלותה מול עובדיה. ביחס לתובע ציין כי "עובדי אגף הכספים הביעו בפניי ביוזמתם הבלעדית את מורת רוחם מ"מחול השדים" שפתחה תלונתו של מר פלוני ואת רצונם בהשבת האווירה המקצועית ויחסי העבודה להם הורגלו בעבר בעבודתם באגף הכספים" מר שמרון ציין כי ראוי לבדוק באופן מיידי את תלונת העובד, ובקש התערבותם על מנת לזרז את הליך בדיקת הטענות. עוד ציין כי בכוונתו לפעול בתיאום עם היועץ המשפטי ואנשי המקצוע הרלוונטיים ברשות, לבדוק את טענות העובד, אופן התנהלותו ואת הפעולות שיש לנקוט לאור כך. נוכח השבחים שהרעיף על גב' גד, הכתוב כי טענות התובע נבדקו והן משוללות יסוד והבקשה לבדוק את התנהלות התובע, הרמז ברור וניתן להבין כי מר שמרון בקש לפעול לנקיטת הליכים נגד התובע משמעתית נוכח הממוען למכתב ולכוון לפיטורי התובע. במכתב אין את הגדרת עילה משמעתית בגינה נשלח המכתב לממונה על המשמעת בנש"מ.

         152. העתקים מהמכתב נשלחו למר משה דיין, נציב שירות המדינה; מר ויקטור וייס, סגן החשבת הכללית במשרד האוצר; מר יעקב קוינט, היועץ המשפטי של הנתבעת; גב' גד, אלה וועד העובדים. לא נשלח עותק לתובע.

         153. מהמכתב עולה כי מר שמרון כבר הכריע שגב' גד פועלת ופעלה כדין, והפגם נעוץ בתובע ובהתנהלותו.

         154. בתצהירו מסר מר שמרון "טענותיו של מר פלוני אינן מאפיינות את הגב' גד, אותה אני מכיר היטב משנות עבודתנו המשותפת ברשות מקרקעי ישראל ומשוללות כל יסוד ובסיס". לא הוכח כי מר שמרון ערך בירור כלשהו עם התובע או עם מר יחזקאל בקשר לטענות התובע. מר שמרון הסתמך על היכרותו עם גב' גד ועל גרסתה והעדיף אותה.

         155. בנסיבות אלה הוכיח התובע מדוע לא פנה למר שמרון על מנת שיקיים בירור בעניין טענותיו כלפי גב' גד, והרגיש צורך לפנות לגורמים אחרים, מחוץ לנתבעת.

         156. יחד עם זאת, מדובר בהליך שאינו ראוי. מיצוי הליכים תקין חייב פניה ראשונה למר שמרון. במקרה כזה אם לא היה נערך בירור מעמיק יותר בטענותיו, היה מוצדק לפנות הלאה. אין בכך לגרוע מחובת הנתבעת ומר שמרון לערוך בירור אמיתי של טענותיו בטרם נכתב שהן משוללות יסוד. אולם הנתבעת אימצה גרסת גב' גד ללא בדיקה. לא הוכחה בפנינו כל בדיקה בכתב או בע"פ.

         157. בכך נפל פגם מהותי בהתנהלות הנתבעת. פגם מהותי במנהל תקין המחייב בדיקת תלונת עובד, בפרט נוכח חומרתה.

         158. לפיכך גם לא היה בסיס לתלונת מר שמרון שנשלחה לממונה על המשמעת בנציבות שירות המדינה. לא הוכח בסיס לבקשה לפתוח בבדיקת הממונה על המשמעת.

         159. בתאריך 15.10.15 הסתיימה העסקתו של מר יחזקאל אצל הנתבעת.

         160. במועד זה נתן מר יחזקאל לתובע "מכתב הערכה" בו ציין כי "פלוני עובד מצוין, מקצועי השולט בכל המערכות המקצועיות, ממושמע, בעל יחסי אנוש מעולים ואמין. במסגרת עבודתו הצליח פלוני תוך שנתיים לצמצם את חובות הרשות בכ-20% (סכומים משמעותיים), לשפר בצורה משמעותית את הבקרה התקציבית ע"י אפיוני דו"חות בקרה, הובלת שינויי ושיפורים במערכות המידע, אפיון והטמעת תוכנות שלא היו בעבר ברשות (כגון: מערכת עו"דכנית, כלי bi). במסגרת עבודתו פלוני מנהל בהצלחה רבה פרויקטים בגבייה ומתפעל שני משרדי רואי חשבון לצורך טיוב הנתונים במערכת וקידום הגביה, מכין חומרים לחשב הכללי, מרכז ביקורות מול עורכי דין חיצוניים ואף יצר ממשקים חדשים מול רשות האכיפה שלא היו קיימים ברשות. יכולותיו המקצועיות והניהוליות של פלוני בולטות, במיוחד בעבודה המקצועית ומתן מענה למרחבים בכל הארץ...". (דגש ש.ש.)

         161. המכתב מפורט, ומדבר בעד עצמו. שבח מקצועי, מבוסס על הישגים מוכחים.

         162. באותו יום קבל פלוני זימון לשיחת בירור חתום על ידי מר שמרון. במכתב נרשם כי הובאו לידיעתו תלונות שונות הנוגעות להתנהלותו. נטען כי הוא מטריד את עובדי האגף בצורה בלתי פוסקת, יצר אווירה עכורה, תוך איום ותחושת אי נוחות כלפי יתר העובדים. כמו כן נודע לו שפלוני עובר ומפיץ בין העובדים את מכתב התלונה שכתב נגד החשבת, לצד אמירות לא ראויות כנגד הארגון. משכך בקש מאלה לזמן אותו לפגישה ולשמוע תגובתו לטענות (נספח 29 לתצהיר התובע). תלונות התובע כנגד ליאת וכנגד גב' גד, לא צוינו במכתב זה כלל והנתבעת לא פעלה לבירור התלונות שהוא הגיש, אלא רק התלונות שהוגשו נגדו. משכך ברור כי תלונותיו לא נבדקו בכלל וודאי לא באופן אובייקטיבי. מאידך ניתן משקל יתר לתלונות נגדו.

         163. בתאריך 18.10.15 שלחה החשבת הכללית מכתב תשובה למר שמרון (נספח 24 לתצהיר התובע), לפיו: "מבירור שנעשה באגף, הסגנים הממונים בחנו את טענותיו של העובד, ולא מצאו בהן ממש. כפי שציינת במכתבך שבסימוכין, על מנת שאגף הכספים יתמוך במשימות מנהל מקרקעי ישראל וייתן שירות מקצועי ומיטבי, אבקשך לבחון את התאמתו של העובד ליחידה זו בכלים העומדים לרשותך". (דגש ש.ש.) העתק מכתב זה נשלח למר משה דיין, ויקטור ויהלי – סגנים בכירים לחשבת, יועמ"ש הנתבעת, גב' גד ואלה. גם מכתב זה נשלח ללא העתק לתובע.

         164. מהמכתב עולה כי נערך בירור על ידי סגני הממונים, אולם לטענת פלוני איש לא יצר עמו קשר על מנת לברר עמו את טענותיו. גם בכך נפל פגם. הסתירה העמוקה בין המלצת מר יחזקאל לבין האמור במכתבה כאשר מר יחזקאל עזב ב- 15/10/15 סמוך לפני כתיבת מכתב גב' גד ב- 18/10/15 מעלה שאלה מהותית לגבי מהימנות מכתבה. הדיסוננס עצום.

         165. כאמור, התובע לא היה מודע לתגובת מר שמרון והחשבת הכללית באותו מועד.

         166. התובע טען כי מאז שהגיש את התלונה, ליאת ויעל פעלו נגדו.

         167. התובע הגיש מיילים ששלח בזמן אמת ובהם טענות על ליאת, כך ביום 12.10.15 ליאת שוחחה על פלוני בטלפון עם ענת מילס וכינתה אותו "הבן זונה"; ביום 4.11.15 פלוני שלח מייל לאלה, רחל, גב' גד ואביחי (מנהלו הישיר באותו מועד) בעניין הפרת סיכום בינו לבין יעל בעניין הפעלת המזגן, בעקבות ויכוח מיום קודם, וכן טענה בדבר קללות חמורות שלטענתו קיללה אותו ליאת. התובע ציין כי ביום 12.10 פנה למנהלו הישיר בעניין אירוע קללות נוסף. בתגובה השיבה אלה שעליו לפנות למנהל הישיר. כאשר עובדים התלוננו על פלוני, הם לא נשלחו למנהל הישיר, אשר כאמור העיד כי לא התקבלו אצלו תלונות על פלוני כלל; בתאריך 3.11.15 שלח התובע מייל לאלה לפיו ליאת החלה לצלם אותו בוידאו, ללא רשותו והסכמתו. תלונותיו אלו לא נבדקו. גם בכך נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

         168. בתאריך 25.10.15 קיימה אלה שיחה עם התובע. הקלטת השיחה הוגשה כנספח 29 לתצהירו. אלה התייצבה לעדות ומשכך יינתן משקל מלא להקלטה זו. בתחילת השיחה הצדדים שוחחו על עניינים רפואיים – אישיים ולבקשת אלה ביום 9.9.20 ניתנה החלטה לפיה חלק זה של התמליל יהיה חסוי.

         169. בשיחה מסרה אלה שלא מדובר בשיחת שימוע ושבחודשיים האחרונים היא שומעת מעובדים אחרים "המון המון המון תלונות" על פלוני. הטענות שציינה הם "שזה שאתה בא ומראה את המכתב על גב' גד ומדבר על זה, זה מעורר תחושות מאוד לא נעימות אצל העובדים, מאוד לא נעימות.. מתלוננים עליך. שאתה גורם לתחושה מאוד לא נעימה ואתה נכנס לחדר ויש עוד פעם, אם צריך להגיע, נכנס, סוגר את הדלת, יושב, לא, אולי, אתה יודע כל אחד והרגישות החברתית שלו, אבל אה, עובדים מרגישים מאוד מאוד לא נוח. אה, נפתחה הדלת. ובאים להתלונן אז בכל מיני מקומות... מרגישים מאוד לא נוח עם ההתנהלות שלך. אז ההתנהלות שלך אה, גם מול גב' גד, בסדר? אה, גם אה, גם אה, מול העובדים בהקשר לגב' גד, וגם אה, באופן כללי... תלונות של העובדים לתחושה לא נוחה... עד כדי הוא מסתכל ככה, הוא אומר ככה, אני חושב שהוא מקליט אותי, אני חושבת שהוא מאיים עליי. דברים כאלה... תחושות, תחושות, סוג של תחושות של פחד אני שומעת מהעובדים" (עמ' 7 שו 9 – עמ' 9 שו 9)(דגש ש.ש.).

         170. אלה הטיחה בתובע טענות קשות אולם סירבה לציין את שמות המתלוננים. התלונות שצוינו אינן קונקרטיות ולא ניתן להתמודד עם טענות: "הוא מסתכל ככה", "סוגר את הדלת" "אני חושבת שהוא מאיים". בהמשך התייחסה לעובדת מסוימת אבל גם תלונה לא הובאה בבירור: "אחת העובדות שעובדת לידך, שהסתכלת לה בעיניים, אמרת לה, וואי אני כבר לא זוכרת, כל מיני דברים. ליאת שאומרת שמאוד מאוד לא נעים לה" (עמ' 20 שו' 4-9). כאמור, פלוני גם התלונן על ליאת, ולא באופן כללי "שלא נעים לו" אלא ספציפית כולל טקסט שנאמר. ימים בודדים קודם לכן התובע שלח לאלה מייל בנוגע להתנהגות של ליאת, אולם אלה לא ציינה אירוע זה כלל ולא התייחסה.

         171. אלה טענה כי "זה רק חלק מהניירות שיש לי עליך, כאילו אתה אחד התיקים שמככבים אצלי עכשיו" אך סירבה להראות לו את הניירות (עמ' 23 שו' 4-5). אף לפנינו לא הוצגו ניירות כאלה.

         172. עוד ציינה אלה שיש תלונה שפלוני "עושה שימוש במערכות מידע" התובע שאל "מה זה עושה שימוש" ואלה השיבה: "אני, עוד פעם, בינתיים אני גם לא מתייחסת לזה... אני גם לא נותנת לך את כל הדברים. אבל אם נגיד אתה אומר מחפשים אותי, אני באתי לעבוד וזה, נראה לי שיש עשן ועשן ועשן, משהו לא עובד באיך שאתה מתנהל" (עמ' 20 שו 16-24). הכל בעלמא, מטיחה אשמה ואז לא מתייחסת לזה.

         173. ככל שהוגשו תלונות היה על אלה להציג אותן בפני התובע ולקבל התייחסותו המפורטות – האם איים על עובדים, ומה בדיוק עשה, מעבר לעובדה שהראה לחלק מהעובדים את התלונה על גב' גד. היה עליה לרשום פרוטוקול עם ההתייחסות . עומרי שלח מייל שבו ציין כי פלוני הראה לו את התלונה על גב' גד והוא הרגיש לא נעים. כאמור, גב' גד נכנסה באמצע וראתה את עומרי כשהוא קרא את מכתב התלונה. מובן שמעמד זה היה לו לא נעים, ושלא רצה שגב' גד תחשוב שהוא "תפס צד" בסכסוך. עומרי רכז תחום ובמעמד מקביל לפלוני, ולא מתחתיו. גם אם עצם המעשה היה לא ראוי כאמור, אין בכך כדי להוות "הטרדה של עובדים".

         174. כאשר התובע שאל מתי החלו התלונות, השיבה אלה "בחודשים האחרונים, חודשים האחרונים, שלושה חודשים משהו כזה" (עמ' 10 שו' 23-24). לאחר מכן, כאשר פלוני טען שוב ושוב שהתלונות החלו לאחר ובעקבות מכתב התלונה של על גב' גד, ציינה אלה "גם לפני כן שמעתי קצת, אני חייבת להגיד לך, פלוני, אבל עוד פעם, כשאני שומעת רכילויות לא מתעסקת איתם" (עמ' 19 שו' 20-21) לקראת סוף הפגישה, כבר ציינה אלה: "אני מצעד של אנשים מקבלת ומקבלת עוד לפני המכתב שלך" (עמ' 35 שו' 22-23). עדותה לא עולה בקנה אחד עם עדות מר יחזקאל שעד עזיבתו באוקטובר 2015 לא היו תלונות על התובע.

         175. התובע שאל אם יש תלונה בכתב, אלה השיבה שיש "ארבעה חמישה" אך סירבה להראות לו את התלונות ואמרה שככל שיוזמן לשימוע, יקבל את כל החומרים.

         176. התובע טען שהתלונות החלו בעקבות מכתב התלונה שלו. ציין כי אצל מר יחזקאל לא התקבלו שום תלונות עליו ותאר את האירוע שבו פונה באמבולנס יום לאחר שגב' גד צעקה עליו שהוא עוקב אחריה. אלה שאלה בתגובה אם הוא מרגיש שגם הוא שותף לאירוע או שהוא בסדר וגב' גד "החליטה להוציא עליך חוזה". עוד טענה כי יש עובדת "שבאה עם התקף חרדה" (עמ' 15 שו' 6) מבלי לציין את שמה ושיש גם תלונות מוועד העובדים.

         177. התובע הסביר כי ניתן לברר את התלונות ולבדוק באמצעות מצלמות האבטחה, מיילים, פלטי שיחות האם הוא עוקב אחר העובדים, מטריד אותם או מאיים עליהם. בתגובה השיבה אלה: "לא תהיה חוחם, בוא" ובהמשך הסבירה כי לעובדים "יש תחושות" ולא נעים להם להיות בחברתו.

         178. במהלך השיחה אלה הרימה על התובע את הקול. לאחר מכן אמרה שהיא מאוד מקווה שהיא לא מוקלטת. התובע לא אישר ולא הכחיש. אלה גם ציינה כי אסור לו להקליט את השיחה.

         179. נראה כי הגם שהשיחה הוגדרה כשיחת בירור, בפועל אלה לא ביקשה לברר כלום, אלא הכריעה מבלי לאפשר לפלוני לפרוש טענותיו ולהשיב לטענות שהועלו כלפיו:

              "אלה: מבחינתי אתה פוגע בעבודה של אגף הכספים. לא יעזור כלום. אתה מבין איך רואים את זה מכאן? כשנכנסים אלי עובדים ו-, אה, מפחדים או מאוימים, או סתם מרגישים נורא לא נעים. מבחינתי אתה כאן.

              פלוני: אני לא מאיים על אף אחד.

              אלה: אתה אומר שאתה לא מאיים, אבל אני מסבירה לך.

              פלוני: יש בכתב שאני מאיים? 

              אלה: כן, כן, בפירוש ואם עובדים מתעניינים והולכים למנכ"ל, מה שלא עושים בדרך כלל ואומרים לו אנחנו לא, תפתור את המצב, האווירה אצלנו היא כזאת שמפריעה לעבודה, אתה יכול להיות הבן אדם הכי מתוק ומקסים... מבחינתי כרגע יש בעיה שקוראים לה פלוני והיא מפריעה לעבודה של אגף חשבות. בגלל זה אני קוראת לך... מבחינת הארגון אתה מהווה גורם שמפריע לעבודה. חשוב לי שתצא עם האמירה הזאת היא קשה ואני רואה שלא נעים לך לשמוע אותה" (עמ' 17 שו' 19 – עמ' 18 שו' 13).

              וכן: "זה לא נראה לי כמו סיפור קלאסי של גב' גד המטורפת המנוולת סימנה אותך ועכשיו כולם שמפחדים מגב' גד, באמת זה לא נראה ככה מהצד פלוני" (עמ' 35 שו' 19-21)(דגש ש.ש.) .

         180. התובע מסר כי הוא חש נרדף מאז ששלח את מכתב התלונה, וביקש פגישה עם מר שמרון. בקשה זו לא נענתה.

         181. יצוין כי נציג ההסתדרות שנכח בשימוע, עו"ד אייל ברגר ציין אף הוא בשימוע: "יש זיקה בין התלונה של פלוני לבין הזימון לשימוע. לא התרשמנו שנעשתה בדיקה של טענות פלוני" וכן: "צריך לבדוק את אי ההתאמה לפני התלונה על החשבת שהרי עובדה היא שהיו מרוצים מפלוני שכן הוא עבר את תקופת הניסיון וקיבל קביעות" (נספח 36 לתצהיר פלוני עמ' 2, 11 ומייל מיום 3.4.16, נספח 36 עמ' אחרון).

         182. הייתכן שעובד הוזמן לשיחת בירור בדבר תלונות שהתקבלו עליו, ובאותו שיחה מסרבים להראות לו את התלונות שהתקבלו?? כיצד מצופה מהעובד להיות מסוגל להתגונן או להסביר בנוגע לטענות שהועלו נגדו מבלי להיות חשוף לטענות עצמן ולמי שהתלונן?

         183. הוכחו הפגמים החמורים שנפלו בהתנהלות הנתבעת בשיחה זו. בהתאם לנוהל פיטורי עובד בשל אי התאמה יש לקיים שיחת בירור. השיחה עם אלה נקראה "שיחת בירור" בפועל לא עמדה במהות להוות שיחת בירור . לא הוצגו בפני התובע העובדות רק דברים בעלמא, לא נתנה לו היכולת להתייחס לאשר או לסתור את התלונה, הוטחו בו אמירות קשות וכאשר הגיב וציין כיצד ניתן לבדוק טענותיו אמרה :" לא יעזור כלום..." . ומשכך הנתבעת לא פעלה כדין בעניין זה. בירור משמעו אפשרות אמיתית לבירור של ממש ולא רק יידוע בוטה על אשמות עלומות וסירוב לנקוט בבדיקות אותן הציע לקיים.

         184. התובע טען כי היה על הנתבעת לתת לו אזהרה טרם עריכת השימוע. התובע לא הצביע על המקור הנורמטיבי לכך.

         185. התובע טען כי לאחר השיחה עם אלה ונוכח תוכנה, הבין כי ההחלטה לפטר אותו כבר התקבלה, ולכן פנה לעו"ד.

         186. בתאריך 2.11.15 פנו באי כוחו דאז, עו"ד אייל שטרנברג ועו"ד ורדית אבידן במכתב למר שמרון ובו טענו כי הליך הבירור בעניין התובע לא נעשה בניקיון כפיים, בתום לב ובאובייקטיביות. משכך, ביקשו להקפיא כל החלטה בעניינו, כל עוד לא תתבצע חקירה ובירור יסודי של תלונתו. עוד ביקשו להיפגש על מנת להציג למר שמרון את הטיעונים העובדתיים, והראיות שיש בידיו, על מנת למצוא פתרון הולם לתובע. כן ביקשו לקבל התייחסות בכתב מהגורמים המוזכרים בתלונה ששלח התובע. העתק המכתב נשלח לאלה ולחשבת הכללית במשרד האוצר.

         187. בתאריך 18.11.15 שלחה אלה מכתב תשובה לב"כ התובע עם העתקים למר שמרון, ליועמ"ש הרשות ולגב' גד. במכתב זה נכתב כי נערך בירור, גם על ידי החשבת הכללית, תלונותיו של פלוני על גב' גד נמצאו לא מוצדקות, וטענותיה כלפיו נמצאו מוצדקות. נקבע כי הוא לא עובד בכללי ודפוסי ההתנהגות הנדרשים ממנו. פלוני ממרה באופן שיטתי את הוראות גב' גד, כופר בחובתו לדווח לה על פעולותיו במסגרת עבודתו תחתיה, פעל בניגוד להנחיות המקצועיות שלה, ובניגוד לנהוג במשרדי ממשלה אחרים. עוד נכתב כי מספר עובדים באגף הכספים סבורים שפעולותיו של פלוני מפריעות לתפקודו התקין של האגף וסיפרו שהם מוטרדים ומאוימים אישית מהתנהלותו. ועד העובדים אף פנה למשאבי אנוש ולמר שמרון ובקש התערבותם להפסקת התופעה. לטענת אלה העובדה שגב' גד קיבלה את פלוני במכרז, צרפה אותו לפגישות עם דרגים בכירים, בניגוד למקובל, ואישרה כי עמד בתקופת הניסיון יש בה כדי להפריך את טענותיו בדבר התעמרות והתנכלות. אלה ציינה פגמים מקצועיים בעבודתו של פלוני, טענה כי לא נאסר על פלוני להשתתף בפגישות מחוץ למשרד, דחתה את טענותיו בעניין אי הכפפת משרת רכז הגביה לפלוני, טענה כי אין קשר בין מצבו הרפואי והנפשי לאירוע שציינו שקטליזטור, שכן האירוע נגע לאסף, ולא לפלוני.

         188. לפיכך, נכתב כי אין מנוס מהמשך בדיקת ההתאמה של פלוני לעבודה בנתבעת. בדיקה אשר מתבצעת בניקיון כפיים, תום לב ובאופן מקצועי ואובייקטיבי. אלה ביקשה כי פלוני יעביר את כל הראיות התומכות בטענותיו לדעתו.

         189. גם ממכתב זה הקובע חד משמעית פגמים בעבודתו המקצועית והתנהלותו האישית , ללא צירוף מסמכים או דרכי הבירור שבוצעו, עולה כי ההחלטה כבר התקבלה בפועל. במכתב כל טענות פלוני נדחו וטענות גב' גד התקבלו באופן גורף. משכך נראה כי בפועל, הנתבעת לא נדרשה להמשך בירור.

         190. בתאריך 3.12.15 שלחו ב"כ של פלוני תשובה מפורט ובו דחו טענות אלה, בצירוף אסמכתאות.

         191. בתאריך 20.1.16 קיבל התובע הזמנה לשימוע.

         192. במכתב ההזמנה לשימוע נטען כי השימוע יתקיים בגין התעלמות מופגנת ועקבית מהנחיות חשבת הרשות, שהיא הממונה המקצועית והניהולית עליו; התנהלות בניגוד להנחיות המקצועיות של חשבת הרשות, הנחיות וסכומי דיון כתובים של סגן החשבת הכללית במשרד האוצר והפרעה לתפקודו התקין של אגף הכספים (בכך שהתקבלו עליו תלונות של מספר עובדים על הטרדות והצקות בלתי פוסקות, כולל הקלטת עובדים ללא ידיעתם).

         193. ב"כ של התובע פנה בתגובה לנתבעת וביקש לקבל את המסמכים שעמדו בבסיס ההחלטה להזמין את התובע לשימוע. בתגובה קיבל פלוני מכתב בצירוף תלונות של ליאת, יעל ועומרי.

         194. בתאריך 31.1.16 פנה עו"ד אייל ברגר, מנהל מחוז ירושלים בהסתדרות המח"ר לנתבעת בבקשה להשתתף בשימוע ולקבל את החומרים הרלוונטיים בעניין התובע(ס' 11 לתצהיר מר שמרון).

         195. בתאריך 27.3.16 התקיים השימוע.

         196. בתאריך 25.5.16 קיבל פלוני את המכתב ובו החלטה לסיים את העסקתו אצל הנתבעת.

              במכתב זה בפעם הראשונה נכתבה התייחסות לטענות, ובהרחבה. אולם בכל מה שקדם לכך נכתב "מבירור שנעשה" או בלשון דומה ותו לא . למעשה עד למכתב מיום 25.5.16 מכתב סיום יחסי עבודה לא הייתה ההתייחסות אשר לו הייתה מתרחשת קודם הייתה יכולה לשנות פני הדברים.

              גם האמור במכתב זה אינו משקף פני המציאות. נציג ההסתדרות סבר שיש להותירו במערכת במקום אחר ולא לפטרו כלל. כפי שקבענו ההקלטה בסתר נעשתה בלית ברירה. ההתנהלות המקצועית של התובע כפי שהובררה בפנינו הייתה תקינה. ויותר מכך התובע התנצל וזה לא נרשם. לא נתייחס לכל נוסח המכתב אולם גם כשיש התייחסות היא אינה מדויקת לשון המעטה נוכח מה שהוכח בפנינו.

               

              התעמרות והתנכלות

         197. בספר החוקים אין חוק האוסר על התעמרות בעבודה.

         198. הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015 עברה בכנסת בקריאה טרומית בלבד, וטרם נכנסה לתוקף.

         199. על אף האמור, האיסור על התעמרות בעבודה נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חובת תום הלב המוגברת בדיני עבודה וחובת המעסיק לספק לעובד סביבת עבודה הוגנת ובטוחה.

         200. בית הדין האזורי לעבודה הכיר בעוולה של התעמרות בעבודה.

         201. בסע"ש 16783-04-14 גיא אליהו נ' משרד ראש הממשלה ואחר' פסקה כבוד הנשיאה (כתוארה אז) השופטת פרוז'ינין כי התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה היא:

              "התנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכד'), פגיעה במעמדם של העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה (שולמית אלמוג, התנכלות תעסוקתית (mobbing), עבודה משפט וחברה, כרך יא', תשס"ו 233; מיכל לויט, לא צריך לספוג את ההשפלה הזאת, עורך הדין, גיליון מס' 20, אוקטובר 2015).

              ... ביטוייה המעשיים של התעמרות בעבודה הם רבים ומגוונים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בצעקות, בקללות, בהאשמות שווא, בהפצת שמועות מזיקות, בגרימת נידויו של אדם או החרמתו, במתן משימות משפילות, בפגיעה בדימויו, בפגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו או בפגיעה בסיכוייו להצליח או להתקדם בעבודה וכיו"ב. על פי המפורט בהצעת החוק למניעת העסקה פוגענית, התשס"ה–2005, "התנכלות" הינה "פגיעה בכבוד העובד ובאנושיותו המתרחשת במהלך העבודה"; ו"פגיעה" הינה "פעולה הפוגעת בעובד אם באמצעות נהלי עבודה או שגרות עבודה הפוגעות באוטונומיה של העובד על גופו או בדרך אחרת לרבות איסור על ישיבה בעבודה, הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשמו הטוב, אלימות מילולית או פיזית כלפי העובד או שימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד.

              ... למרות האמור לעיל לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה "התנכלות תעסוקתית". יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה. כמו כן, יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד אף כי הינן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעביד, כגון הערות על תפקודו, קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק וכד'. למעסיק נתונה הפררוגטיבה הניהולית לנהל את עסקו כראות עיניו, ובדרך הטובה ביותר לדעתו, כל עוד הוא אינו מפר את הוראותיהם של החוקים וההסכמים החלים על הצדדים, ואינו פוגע בזכויותיו של העובד. עם זאת אין זו מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת. הפררוגטיבה הניהולית הוא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון, ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה (ע"ע 281/07 רשות הדואר – קלפנר, ניתן ביום 9.4.2008, סעיף 47 לפסק הדין) (דגש ש.ש.).

         202. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע, אשר פרט האירועים המהווים לטענתו התעמרות, כמפורט לעיל.

         203. על פי הפסיקה לעיל, התעמרות כוללת פעולה הפוגעת בעובד באופנים שונים .הוכח כמפורט לעיל בהרחבה כי גב' גד צעקה על פלוני, בפני עובדים נוספים, לפחות במקרה אחד, טענה כי הוא עוקב אחריה ומנעה ממנו לצאת לפגישות בהתאם לצורכי העבודה ,שהוכיח כי היו נחוצות,ללא תיאום מראש עמה.הוכח במיילים שהגבלה זו פגעה ביכולתו לתפקד מול גורמים מקצועיים שאף פנו לגב' גד בעניין(העבודה דווקא ביום חמישי כמפורט לעיל). חמור מכך הנתבעת לא פעלה לבירור תלונותיו של פלוני אותן גיבה במסמכים ונתן כלים לבדיקה. אופן הבירור לא פורט במכתבי הנתבעת שאימצה באופן גורף את עמדתה של גב' גד.

         204. הוכחה סתירה מהותית בין מכתבו ועדותו מר יחזקאל (שפורטו בהרחבה לעיל) שהיה ממונה ישיר, ושעדותו הייתה אמינה וקוהרנטית לפיה התובע היה עובד מקצועי, הביא רעיונות ייעול, חסך כסף והיה מקום להמשך העסקתו, לבין הטענות והאשמות הלא מבוססות שהטילו בו הגב' גד ולאחריה גב' אלה לרבות בעניין המקצועיות. אנו מעדיפים את גרסת התובע ומר יחזקאל שהיו אמינות על פני גרסת גב' גד שהוכח לעיל כי לא הייתה עקבית.

         205. התובע הוכיח כי נאלץ להקליט שכן נותר חסר אונים נוכח ה"עליהום" שספג. נוכחנו גם כי עובדים אחרים הוסתו נגדו. שמענו הקלטה לפיה הנתבעת המייחסת לו איום, אולם אין בתוכנה כל איום כי אם בקשה של מי שנלחם על חפותו.

         206. התובע אף אויים ממש ,לעניין קידומו ומעמדו, כפי שהתייחסנו בהרחבה לעיל, עת רק קיבל הצעה להצטרף לועד העובדים ,זכות מהותית המוקנית לו! והגם שהצהיר לפני כולם שאין בכוונתו לעשות כן המשיכו להציק לו.

         207. חמור מכך התובע צירף את נספח 1, ממנו עולה כי בחיל האויר עיסוקו הקודם גרף שבחים על עבודתו המקצועית. כלומר כבר הגיע עם ידע וקרדיט. מעבר לכך בנתבעת עצמה (נספח 1 עמ' 9 ואילך),היו מכתבי תודה והערכה עם מילים המצביעות על יכולותיו והצלחתו בצמצום החובות חד משמעית! ראשית מכתב מר יחזקאל מיום 15.10.15. הערכת עובד מפורטת בה גם ביחסי אנוש קיבל ציון טוב, במקצועיות היה בממוצע טוב מאד ובכללי ממוצע 8 מ-10. כל זאת בדיסוננס קיצוני ביחס למה שגב' גד ייחסה לו ואחריה גב' אלה. התיק האישי היה בידי גב' אלה. כל אלו נעלמו כלא היו. לו נעשה בירור אמיתי עם האנשים ברשות שבאמת עבדו אתו ונהנו ממקצועיותו , ולא היו במעגל המוסת סביב גב' גד, היתה מתקבלת התמונה שנפרשה לעינינו.

         208. למרבה הצער מכתב התובע מתאריך 6/9/2015 היה נכון מתחילה ועד סוף ולו הנתבעת או מי מטעמה היה בודק דברים באמת ובנפש חפצה הייתה יכולה להימנע סאגה זו. אולם הנתבעת חדלה.

         209. מכל המפורט לעיל בהרחבה רבה לעיל ,ובפרק זה בתמצות, התובע הוכיח כי התקיים בהתנהלות כלפיו האמור בפסק דינה של כב' הנשיאה פרוז'ינין פגיעה בעובד באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכד'), פגיעה במעמדו של העובד ,ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה וכן התקיימה ממש הלבנת פנים של העובד בפומבי, השפלה של העובד, פגיעה בשמו הטוב, אלימות מילולית כלפי העובד לרבות קביעה "לא יעזור לך...",הסתה של עובדים אחרים נגדו- עמיתים וממונים, ושימוש לרעה בזכות משפטית בחוסר תום לב כלפי העובד.

         210. התובע העמיד את סכום התביעה ברכיב זה על סך של 100,000 ₪. לאחר ששקלנו ועל פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה בגין התעמרות זו, זכאי התובע לפיצוי בסך 50,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובע סכום זה.

               

              הליך הפיטורים

              האם השימוע שנערך לתובע נערך על פי חוזר נש"מ מספר 1246-2009 – נוהל פיטורי אי התאמה?

              האם 13 עובדים התלוננו על התובע כפי שנכתב במכתב סיום יחסי העבודה מיום 25.5.16?

              האם המדינה טיפלה בנושא תלונותיו של התובע טרם עריכת השימוע?

              האם פיטורי התובע נערכו שלא כדין כמפורט בכתב התביעה או שמא נערכו כדין ובהתאם לנסיבות כטענת הנתבעת?

              האם נשקלו הערכות העובד וההמלצות שניתנו לתובע על ידי מנהלו הישיר ואחרים, טרם ההחלטה על פיטוריו?

              האם ניתנה לתובע אזהרה טרם עריכת השימוע? האם התקיימה שיחת בירור טרם עריכת השימוע בין התובע לבין גב' גב' גד?

              האם התובע זכאי לפיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין?

         211. התובע טען כי על פי חוזר נש"מ 1246-2009 (נספח 32 לתצהיר התובע) (להלן: החוזר) בעת פיטורי עובד בעל קביעות בעילת אי התאמה, נדרשים לנקוט בהיררכיית פעולות ברורה, אשר לא קוימה בעניינו.

         212. לטענת התובע החוזר קובע "שלב איסוף הראיות" וכי בהתאם לע"ע 411/99 מדינת ישראל נ' צפרירה צור, פד"ע לה 180) כאשר מדובר בהחלטה מנהלית שמשמעותה הפסקת שירות של עובד מדינה, נדרשת מידה גבוהה של ראיות ואיסוף נתונים.

         213. לטענת התובע, הנתבעת נדרשת להציג הערכות עובד תקופתיות, הערכות שניתנו לעובד בסמיכות זמן, מכתבי תלונה / התראה ומזכרים שנכתבו בנוגע לתפקודו והוכנסו לתיק האישי וכן סיכומים, פרוטוקולים של ישיבות, דו"חות על תפוקות ירודות וכו'. לטענת התובע, הנתבעת לא הציגה פרוטוקולים או תלונות והערכות עובד תקופתיות שליליות. בתיק האישי מצויה המלצה של המנהל הישיר והערכת עובד טובה ומקצועית טובה מאד כמפורט לעיל. עוד, בעניין זה הפנה התובע לנספח 1 עמ' 9, 26-29. הרשות באמצעות עו"ד אהרוני סגן היועמ"ש ברשות המליצה עליו ללימודי משפטים(25.5.15). מר אריה כהן סמנכ"ל מנהל הגביה הממשלתי כתב ביום 21.1.16, מר משה בקרמן ראש צוות בכיר כספים והנה"ח מרחב שירות ת"א כותבים מיילים מלאי תשבחות מקצועיות ותודות על שיתוף פעולה מצויין וחסכון כספי בזכות התובע. לדוגמא:"ראשית אני חייב לציין כי עם כניסתך לתפקיד הרמת כאן פרוייקט בקנה מידה שאיני זוכר כמוהו בעבר" וכן "..אני חייב לומר שאני מעריך מאד את שיתוף הפעולה שלך." הרגלת " אותי לקבל ממך תשובה באופן מיידי..."(דגש במקור). ועוד ועוד מיילים המשבחים את התובע בעבודתו , בשיתוף הפעולה והיחס שלו ובחסכון הכספי המשמעותי שיצר!

         214. כל אלה לא באו לביטוי בהתייחס לקבלת ההחלטה בדבר פיטוריו.

         215. עוד הפנה לעדות גב' אלה לפיה לא ידעה אם יש דברים בכתב לא ידעה לנקוב בשמות עובדים שהתלוננו, לא ידעה מדוע לא הובאו לעדות עובדים שהתלוננו ולא ידעה לפרט אירועים ספציפיים. (ע' 63 ש' 12-33)

         216. הנתבעת טענה כי גב' אלה העידה שברשות מיעטו לפטר עובדים, אולם בשל ריבוי האירועים בעניינו של פלוני, הוחלט על סיום העסקה (עמ' 63 שו' 12-19). לטענת הנתבעת, בטרם עריכת השימוע, הועברו לפלוני מסמכים רבים, ובהם נספחים 4-17 לתצהיר אלה וטען כי היקף ואיכות המסמכים, בשים לב לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת, לא מותירים ספק בדבר הצורך לסיים את העסקתו. הנתבעת טענה שהתובע לא יוכל להיבנות על טענתו לפיה לא לכל שיחה עמו יש אסמכתאות בכתב, נוכח עדות אלה לפיה מטרת השיחות הייתה שיפור העבודה ופתרון הסיטואציה, ולא "לבנות" תיק לעובד על מנת לפטרו. עוד טענה הנתבעת כי 13 עובדים הגיעו למנהל הרשות על מנת להתלונן על התובע, אולם לא כל התלונות התקבלו בכתב. לטענת הנתבעת מהחומר שהוגש עולה כי עובדים רבים התלוננו על התובע, ועובדי אגף החשבות הגישו מכתב משותף על התנהלות פלוני (נספח 5 לתצהיר גב' גד). הנתבעת הפנתה לסע"ש 5045-01-16 סייג נ' משרד החינוך התרבות והספורט שבו נקבע כי יש טעם לפגם בחוסר תיעוד על ידי המעסיקה, וככל שיש חוסר שביעות רצון מעובד, ומתנהלות עמו שיחות, יש להעלות זאת על הכתב, על מנת שהעובד והמעסיק יוכלו להתגונן ביום פקודה. יחד עם זאת, המניע להעדר תיעוד באותו עניין היה ניסיון לאפשר לתובעת להשתפר, דוחק זמן ועומס עבודה. בית הדין קבע כי אין להקל בכך ראש אך חוסר התיעוד בכתב לא גרע ממהימנות הדברים או מענייניות הפיטורים ומשכך אין בו כדי לזכות את התובעת בפיצוי. עוד טענה הנתבעת כי התובע ביקש להיבנות מהערכת עובד שקיבל, אולם אלה מסרה בעדותה כי בפועל הערכות עובדים אינן משקפות את התנהלות העובד ולפעמים ניתנות על מנת לא לייאש את העובדים. מנהל הרשות מסר כי ההערכה שקיבל התובע "ציון 8" משמעותה הערכה סבירה של ביצוע כמצופה מעובד, ולא מעבר לכך. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע היה מיוצג במועד השימוע, ומשכך הוא מושתק מלטעון בדיעבד טענות שלא העלה מבעוד מועד. בשימוע נכח גם נציג הועד, ולא היו לו טענות על תקינות ההליך.

         217. לטענת הנתבעת אין להתעלם מהתנהלותו הלקויה של התובע, אשר לבקשתו נדחה השימוע מספר פעמים לצורך קבלת המסמכים, לטענתה התובע אמר דברים שאינם אמת כיוון שטען שהקליט 3 עובדים ובפועל הקליט יותר, וביקש להכשיל את השימוע ונמנע מלהעביר את ההקלטות במסגרת השימוע. בנסיבות אלה טענה כי התובע מנוע ומושתק מלטעון טענות ביחס לשימוע שאותו נסה להכשיל ולא העביר מסמכים שלשיטתו רלוונטיים לצורך קבלת החלטה.

         218. בחוזר נש"מ מספר 1246-2009 נקבעו ההדגשים העיקריים הקבועים בעניין הליך פיטורים של עובד מדינה קבוע, מחמת אי התאמה, בהתאם לתיקון 14 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 (להלן: "חוק המינויים").

         219. במסגרת החוזר נקבע כי הבסיס המשפטי לפיטורי עובד מחמת אי התאמה קבוע בסעיף 46א לחוק המינויים לפיו:

              "(א) מצא נציב השירות כי עובד המדינה אינו מתאים למלא את תפקידו שלא מחמת עבירת משמעת אלא מחמת אי-התאמה, רשאי הוא, לאחר שנתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו, לפטרו או להפסיק את עבודתו.

              (ב) נציב השירות, באישור ועדת השירות, רשאי לאצול את סמכותו לפי סעיף קטן (א), דרך כלל או לעניינים מסוימים, לעובד המדינה, בהודעה שתפורסם ברשומות.

              (ג) עובד המדינה הרואה את עצמו נפגע מהחלטה לפטרו או להפסיק את עבודתו אשר ניתנה בידי מי שאצלה לו הסמכות לפי סעיף, קטן (ב), רשאי לערור עליה לפני נציב השירות, בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה".

         220. הנתבעת לא הגישה הערכות עובד תקופתיות שליליות. בתיק האישי הערכה שבוצעה על ידי אסף בשנת 2014. הציון המשוקלל הוא 8.28. לטענת הנתבעת מדובר בציון "סביר". אין מדובר בהערכה המצדיקה זימון לשימוע ופיטורים. בדקנו את תוכן ההערכה וממנה עולה כי בתחומים רבים נמצא תפקודו טוב מאד. לפיכך אמירת אלה כי לא כותבים אמת בהערכת עובד ואין לתת לה משקל (ע' 63 ש' 21-25) , אמירה החמורה כשלעצמה, אינה נכונה במקרה זה.

         221. בתשובתה שם אף ממעיטה מהצורך בתיעוד בכתב של אירועים בירורים ושיחות, מחמת עומס רב וקיומם של כ- 1000 עובדים אליהם עליה להתייחס. אולם שעה שיש עובד שלטענתה יש בגינו התרחשויות היה עליה ביתר שאת לנהל רישומים.

         222. הנתבעת טענה כי התקבלו על התנהלות פלוני תלונות רבות, מטעם 13 מתוך 19 עובדי אגף החשבות. הנתבעת סירבה לציין את שמות העובדים.

         223. אלה נשאלה על כך בעדותה והשיבה: "אני לא יודעת להגיד את כל השמות, אני זוכרת מצוין שהייתה התארגנות של חלק גדול מעובדי האגף, לא רק ההיא הספציפית שבה הם עלו למנהל הרשות, אבל לא רק זאת אלא גם הרבה פעמים אחרות שגם אם תבקש פרוטוקולים הם אינם... אני יכולה להגיד אחד אחד באו והתלוננו...

              ש. יש 13 תלונות, אני מבקש לראות את התלונות, האם יש תלונה בכתב.

              ת. היו אצלנו שיחות, אין לי את הדברים בכתב" (עמ' 64 שו' 3-27).

         224. אף מר שמרון נשאל על כך בעדותו:

              "ש. ... מכתב סיום העסקה... אתה רושם ש 13 מתוך 19 עובדי אגף הגישו תלונות. תוכל להראות לי? הם לא מצויים בתיק.

              ת. אני עומד מאחורי מה שכתוב בסעיף 36 למסמך. הוגשו תלונות. אנחנו בזמן אמת בעת שעשינו את השימוע הכל היה מול העיניים שלנו. כולל מסמכים. יש דברים שאני יודע מידיעה אישית... אני לא מתיימר לזכור את שמות העובדים באגף הכספים. בשימוע במכתב סיום יחסי העבודה התייחסנו לתלונות. מה שבתיק נמצא בתיק. בוודאי שהוגשו תלונות, בעל פה ובכתב (עמ' 38 שו' 11-20)(דגש ש.ש.) .

         225. בס' 11 לסיכומי הנתבעת נטען כי עדים רבים התלוננו, תוכן התלונות אינו פשוט ומלמד על דפוס פעולה בעייתי מאוד של התובע מבחינה אישית ומקצועית.

         226. התלונות שהוגשו נגד פלוני הוגשו כנספח לט לתצהיר מר שמרון. מדובר במספר תלונות של ליאת, תלונה של יעל ותלונה של שלי, יו"ר הועד. עוד נטען כי עומרי הגיש תלונה כמפורט לעיל. נבדוק כל אחת לגופה.

         227. בתאריך 7.9.15 – מייל של שלי בבקשה לדאוג לליאת למקום ישיבה אחר לאור תלונותיה על תחושה של אי נעימות, מעקב, הקלטות סתר ותחושת רדיפה מצד פלוני. נשלח לאלה, רחל, גב' גד, חיים גוטמן, דרור אהרוני ומר שמרון.

         228. התלונה טופלה וליאת קיבלה העברה לחדר אחר.

         229. תלונה של יעל מתאריך 21.9.15 נשלחה לשלי במייל. לפי התלונה פלוני שלח פקס מהחדר שלה "המתנתי דקות ארוכות שיסיים, הרגשתי שהנוכחות של פלוני משרה מתח בחדרי כאילו שהוא בוחן אותי תוך שהוא עומד מאחורי גבי וגורם לי לתחושה של אי נוחות. לאחר כמה דקות ציינתי בפניו כי איני חשה בנוח לפתוח את המחשב שלי ובתוך כך להמשיך את עבודתי היות ואיני נותנת בו אמון. פלוני ענה לי שאינו מעוניין שאראה את מכתביו האישיים שהוא שולח. עניתי שהוא לא אמור לשלוח מכתבים אישיים מכאן". תלונה תמוהה, שאין בה ממש. כל שעשה פלוני – שלח פקס ממשרדה. עמד מאחוריה ולא מולה. האוירה שנוצרה סביבו גרמה שלפעולות טריביאליות שלו יוחסו כוונות או הרגשות. "תחושה של אי נוחות " זה עניין אישי ובהעדר מעשה לא תקין אין לזקוף לחובתו.

         230. תלונה של ליאת מתאריך 7.12.15 – יושבת עם פלוני באותו חדר, הוא מקליט, צילם אותה בפלאפון, ויכוח על פתיחת וסגירת החלון, אווירה לא טובה, מבטים לא נעימים וטון דיבור.

         231. יש מספר תלונות דומות של התובע לאלה – לגבי התובע ביקשה שהוא יפנה למנהל הישיר. איש לא בירר את תלונתו.

         232. מהמסמכים עולה שליאת עצמה הייתה שותפה פעילה ליחסים שנוצרו בחדר.

         233. בתאריך 13.10.15 פלוני התלונן שיעל פותחת מכתבים ששמו רשום עליהם. כאשר הכחישה וטענה שמגיעים כך מהארכיב, בירר עם מוטי יעקב, סגן מרכז ארכיב וגניזה ונמסר לו שרק כאשר שם הנמען לא מופיע הוא פותח. התובע שלח את התשובה ליעל, שלי, גב' גד, שמרון, רחל, אלה, מוטי יעקב, יפעת להט, יעקב קווינט, דרור אהרוני ואלי מורנו. איש לא ברר את תלונתו. אמצו את טענת יעל לפיה הכחישה שפתחה מכתבים. בשימוע נאמר שהיא פותחת כדי לשים חותמת "נתקבל". היא לא טענה כך אלא הכחישה שפתחה. מכאן שתלונתו לו נבדקה הייתה נמצאת נכונה.

         234. שלי ירמיהו – שלא הובאה לעדות למרות שלכאורה התלוננה אף היא על התובע, אם בשמה ואם כיו"ר הוועד – לא הובאה לעדות ע"י הנתבעת, ללא הסבר. שלחה מייל למר שמרון, אלה, גב' גד, טלי מורלי, ליאת, רחל ודרור אהרוני – סגן היועמ"ש! לא חשבה שכיו"ר הוועד עליה לכתב גם את התובע שהוא עובד הרשות ונשוא תלונתה. היא ביקשה לדעת כיצד הנושא מטופל. אי הבאתה לעדות תפעל לחובת הנתבעת.

         235. מייל תלונה של ליאת מתאריך 9.12.15 למר שמרון לפיה סובלת מאוד ומבקשת ממנו "לפתור את בעיית פלוני. לא יתכן שכל היום הוא עסוק בלתעד ולהקליט אותי, הרי שדבר זה אינו חוקי, בנוסף, פלוני מקטין אותי מול גורמים חיצוניים, מנסה להשפיל בכל רגע נתון... כמעט כל יום אני מקבלת אמירות פוגעות ממנו, תכתובות מיילים פוגעניות, מבטים משפילים ועוד, אני לא מצליחה לתפקד בחיי הפרטיים בגלל המתח והלחץ שאני מביאה איתי מהעבודה... אני מקבלת כי יום פניות מאנשים חיצוניים – שהם אינם מצליחים להבין את פלוני שהוא לא הוגן כלפיהם שהוא אומר משהו מסוים ופועל אחרת, כאשר ביקשתי מהם לעלות בכתובים את התלונות – הם החלו להסס... פלוני גורם גם לאנשים חיצוניים לא להתעסק איתו".

         236. טענות אלו לא רק שאינן עולות בקנה אחד עם מסמכים שהגיש התובע אלא גם נסתרות בעליל במכתבו של אסף מיום 15.10.15 לפיו לפלוני יחסי אנוש טובים, ועם מכתבים ומיילים רבים מבעלי סמכות שונים ברשות וברחבי הארץ עימם עבד , שהגיש התובע המעידים על יחסי עבודה תקינים ואף טובים ומוערכים מול גורמים שונים, כך לדוגמא מר אריה כהן, סמנכ"ל רשות האכיפה כתב ב1/16: "ישר כוח על תרומתך ושיתוף הפעולה הנני מקווה שביחד עם כל הגורמים שמטפלים בנושא במשרדכם נקדם / נשפר ונייעל את הגבייה" (נספח 1 עמוד 11 לתצהיר פלוני); מר משה בקרמן, ראש צוות בכיר כספים במרחב השירות ת"א מרכז כתב ב 1/16: "אני חייב לציין כי עם כניסתך לתפקיד הרמת כאן פרויקט בקנה מידה שאיני זוכר כמוהו בעבר... לבסוף אני חייב לומר שאני מעריך מאוד את שיתוף הפעולה שלך. "הרגלת" אותי לקבל ממך תשובה באופן מיידי (אני בעצמי חוטא לפעם באיחור במתן תשובה)... אשמח מאוד להמשך השת"פ שלנו בעתיד" (נספח 1 עמ' 13 לתצהיר פלוני). הגב' עידית אשכנזי, ראש תחום בכיר כספים מרחב עסקי ירושלים, כתבה ביום 1/16: "העבודה מולך תמיד בסבר פנים יפות תוך מטרה משותפת של גביית חובות" (נספח 1 עמ' 16). ועוד. שימוש במילים משבחות וטובות, מרצונם החופשי של מי שעבד עם התובע.

         237. בניגוד למכתבים אלה, ליאת לא הגישה דבר על מנת לבסס טענתה, ולא ציינה שם אחד של עובד שטען אחרת. בשימוע הנתבעת ראתה בכך טען לפגם שפלוני דאג לאסוף המלצות, על חשבון זמן העבודה. מדובר בהתנהלות לגיטימית של עובד שנמצא לפני שימוע ורוצה להוכיח טענותיו ולהפריך טענות שיש בהן כדי לבסס החלטה לסיים את העסקתו. ממילא מדובר באנשים בגירים ,נושאי תפקידים שעבדו אתו ושהמילים שנכתבו היו שיקוף כפי הבנתם של עבודתם אתו. כל אחד בחר מילותיו.

         238. בניגוד להתנהגותו הלגיטימית כאמור, בשיחה של פלוני עם הגב' מרינה פולק, מנהלת הכספים של מרחב ת"א מיום 17.5.16, סיפרה מרינה כי אלה התקשרה אליה ושאלה "האם מה שאני כתבתי עליך, אה, כתבתי בשביל אה, ה-, הענין שלך עם החשבת" (עמ' 2 שו' 1-2). מרינה השיבה: "לא אסתיר שאנחנו ביחסים מאוד טובים ואני קצת מעודכנת במה שקורה, אבל אז כתבתי בשביל משהו אחר. אמרתי עדיין שכתבתי את זה, עדיין פלוני היה בתקופת הניסיון... צריך להראות גם את המעשים ה-, שאתה עשית ב-, בתפקידך כהגובה הראשי של המנהל וגם אה, להראות על השיתוף פעולה שיש לך עם הגזברים.... ומה שכתבתי זה באמת מה שקורה גם עד עכשיו והוא, אמרתי לה התיק הראשון שאנחנו בכלל עבדנו ככה, שסוף סוף הצליח והגיע לגביית חובות אחרי 20 שנה שאך אחד לא עשה שום דבר, אז זה גם אה, אומר בעד עצמו" (עמ' 2 שו' 5-23)(דגש ש.ש.)

         239. בשיחה נוספת בין פלוני למרינה אמרה מרינה כי תסכים לבוא ולהעיד על אופן הטיפול בחובות, אך אמרה שתסרב להעיד על כך שאלה התקשרה אליה וביקשה ממנה לחזור בה ממה שאמרה על פלוני (עמ' 3 שו' 6-9, עמ' 4 שו' 5-6, עמ' 7 שו' 1-3, עמ' 12 שו' 5-19).

         240. בתגובה למכתבה של ליאת כתב מר שמרון כי הוא מודע לתלונות נגד התובע, אך הוא מחויב לפעול על פי הדין והנהלים ופועל בהתאם על מנת לטפל בהם ולנקוט את הפעולות הנדרשות. עוד בקש מליאת להתרכז בביצוע העבודה, שלמיטב הבנתו היא עושה אותה מצוין, ולתת לו שהות נוספת, בתקווה שתהיה קצרה, על מנת לטפל בסוגיה הרגישה והמורכבת. מר שמרון ציין כי אלה מכותבת למייל והוא בטוח שהיא עושה ככל שניתן על מנת לטפל בתלונה ולנקוט בפעולות הנדרשות, אף הזמניות, כנדרש. כלומר נענה לה עוד טרם בדיקה.

         241. תאריך 25.2.16 – תלונה של ליאת לפיה הגיעה למשרד בשעה 07:15 ושמעה "רעשים חרישיים מכיוון המשך המסדרון... לפתע הגיח פלוני כשהוא מתקדם לחדרי וכשראה אותי הסתובב בחדות ובבהלה והלך לכיוון חדרו במהירות. קפאתי במקומי וחששתי להיכנס לחדרי ביחוד מהעובדה שהייתה זו שעת בוקר מוקדמת ולא הייתה נפש חיה במשרד, כחצי שעה לאחר מכן פלוני עזב את המשרד... עד מתי נתנהל במרד בפחד כשבכל פעם שהוא עובר ומפנה את מבטו מזרה האימה אשר גורם לי להתכוו במקומי?" – מה הטענה? שעבר במסדרון? בשעה שגם היא כעובדת שהתה במסדרון, מבחינה אובייקטיבית לא נטען שעשה דבר!

         242. תלונת עובדי האגף מיום 21.9.15: "עובדי האגף" שלא הזדהו בשמותם שלחו תלונה לחברי ועד העובדים והנהלות הנתבעת לפיו בשבועות האחרונים הם חווים הטרדות בלתי פוסקות מאת פלוני. הם נחשפו לכך שפלוני בוחר לתעד, לסלף להוציא מהקשר ולהעלות בכתב אירועים שלכאורה התרחשו באגף החשבות ולהעבירה בתפוצת נאטו לגורמים בהנהלת המשרד, ועד המשרד והנהלת האוצר. פלוני מסתובב בחדרים עם המכתב שניסח נגד גב' גד, ומעמיד את העובדים במצב של חוסר נוחות עד כדי הטרדה מאיימת. העובדים ציינו שאינם מסכימים להמשיך לעבוד באווירה מפלגת, מאיימת ובחוסר נוחות. הם לא מסכימים שפלוני יהלך אימים על העובדים, ויישרה אווירה של טרור ופחד ויתעד אותם. עוד ביקשו העובדים להביע תמיכתם בגב' גד "אשר פועלת ללא את [כך במקור ש.ש.] ליצירת סביבת עבודה מקצועית, פורייה וטובה כפי שהייתה עד היום". הנתבעת לא ציינה מי העובדים שחתמו על המכתב, לא הביאה אותם לעדות, וטענה כי מדובר ב-13 עובדים באגף. טענה זו לא הוכחה. אף העובדים ששמם צוין כמי שהגיש תלונה היינו ליאת, יעל ועומרי לא הובאו על ידי הנתבעת לעדות. ככל שכה חמורה הייתה הרגשתם כלפיו ונוכח התמיכה הבלתי מסוייגת בהם של גב' גד, מר שמרון ואלה לא הייתה כל מניעה שיתייצבו להעיד. בפועל הם לא התייצבו להעיד. בהתאם לפסיקה, חזקה כי ככל שהיו מתייצבים לעדות, עדותם הייתה פועלת לטובת התובע , ולחובת הנתבעת.

         243. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם גם מהתכתבות התובע הנוקטת לשון נחרצת ולא מעודנת . מעיון בחילופי המיילים שהוגשו עולה כי התובע התבטא במיילים באופן לא ראוי כלפי החשבת. כך לדוג' במייל מתאריך 21.12.15 כאשר גב' גד העירה לפלוני על עניין מקצועי, השיב: "שמציינים משפט יש לציין את כולו ולא לקטוע אותו... אין לי בעיה בהבנה ואני מאוד מקצועי".

         244. במייל מתאריך 14.10.15 כתב פלוני לגב' גד "אני מבקש שלא תכניסי לי מילים לפה. אני מנסה להישאר ענייני. הגשתי נגדך תלונה מפורטת על התעמרות ואני ממתין לתשובה. אני מבקש ממך להפסיק לחפש אותי". פלוני שלח העתק המייל עם העתק למר יעקב קווינט, ביאטריס בלהה ספקיאר, רונן בר לב, נירה שוורץ, מר שמרון, אלה, גיל אייזנשטיין – קנה, שלי, טלי מורלי, מוטי יעקב ויפעת להט. תפוצה רחבה העולה על הנדרש ואינה נחוצה. התנהלות זו אינה מכובדת, אינה ראויה, וטוב היה אם התובע היה נמנע מהתנהלות כגון זו.

         245. מר ויקטור וייס, המנהל הישיר של גב' גד השיב לפלוני "שאלתה של החשבת הינה שאלה עניינית בנושא עבודה, ומהשתרשרות המייל הגיע מהיועצת המשפטית של המחוז. מן הראוי שתענה שאלה כזו בצורה עניינית ומכובדת" (תכתובות המיילים בנספח 41 לתצהיר פלוני).

         246. הנתבעת העלתה טענות לפגמים מקצועיים בהתנהלות פלוני.

         247. כך לדוג' טענה כי התובע העביר לגביה בהוצאה לפועל פסק דין שהנתבעת לא הייתה זוכה בו, וזאת על סמך כתבה בעיתון, ובכך גרם לבזבוז זמן עבודה יקר של עובדי הנתבעת. מתכתובות המיילים שהוגשו עולה כי התובע הופנה לפסק דין, שלח מייל לפיו בכוונתו לממש את פסק הדין, וביקש אישור הלשכה המשפטית. לאחר בדיקה נמסר לו כי הנתבעת אינה הזוכה, ומשכך פסק הדין לא הועבר למימוש (התכתבויות בנספח 41 לתצהיר פלוני). פלוני לא בקש להסתמך אך ורק על כתבה בעיתון, אלא צרף למייל ששלח העתק מגזר דין ומפסק דין בעניין החייבת. משכך הופרכה כליל טענת הנתבעת. מדובר לכל היותר בטעות, שבה התובע פעל באופן זהיר ושקול, כראוי ולנתבעת לא נגרם כל נזק.

         248. עוד טענה הנתבעת כי התובע כתב במיילים שאשראי לא נחשב מזומן, למרות שלעמדת החשבת אשראי נחשב מזומן. התובע העלה את הבעייתיות המהותית בעניין זה, אולם קיבל את עמדת החשבת. גם בעניין זה, לכל היותר מדובר בנסיון להבין משמעויות והשלכות סוגיה, ולא בהתנהלות מכוונת או אי קבלת סמכות החשבת. ממילא קיבל פסיקתה.

         249. הנתבעת טענה שהתובע ערך מצגת שהוצגה למשרד האוצר ובה נתון שגוי בעניין שיוך תיקים למשרד רו"ח, הגם שלא נגבו על ידו. התובע טען כי הנתון אינו שגוי, לא יוחס לרו"ח אלא ישנם תיקים שהועברו לטיפול רו"ח אך החוב נגבה שלא באמצעותו, ואכן כך נרשם בבירור במצגת באופן נפרד. עוד טען כי ישב עם גב' גד על המצגת בטרם העברתה למשרד האוצר, והיא אישרה את תוכנה (תכתובת מיילים בנושא בנספח 40 לתצהיר פלוני). גם בעניין זה גרסתו לא נסתרה. לפיכך לא היה מקום לתלונה נגדו.

         250. יודגש כי התובע נתן מענה ספציפי לכל תלונה נגדו וגיבה אותה במסמכים. העלינו על הכתב דוגמאות רק על קצה המזלג .

         251. לאחר שבדקנו את כל תלונות הנתבעת ועובדיה , אישיים ומקצועיים מצאנו בסיכום ביניים למפורט לעיל כי לא היה בהם ממש, ולא הצדיקו לפי הנוהל את פיטוריו. הוכח כי תשובותיו ומסמכיו לא נבדקו כראוי ולא קיבלו את אותה התייחסות שקיבלו המלינים נגדו. הוכח כי חלק מהתלונות נגדו בוססו על" תחושות" ללא בסיס ענייני.

         252. כל אלו הם פגמים מהותיים בדרך ובתהליך שקדמו להליך השימוע שבוצע לו .

               

              האם כל הטענות שהועלו במכתב סיום ההעסקה הועלו בזימון לשיחת השימוע והאם כטענת התובע, עלו טענות שלא הועלו בשיחת השימוע ולא ניתנה לתובע הזכות להגיב לטענות?

         253. התובע טען כי במכתב סיום ההעסקה הועלו טענות שלא הוזכרו בזימון לשימוע ובמהלכו ומשכך לא ניתנה לו הזכות להגיב לטענות אלו. פלוני לא פרט באילו טענות מדובר, אולם שאל על כך את מר שמרון בעדותו והוא השיב:

              "ת. לא זוכר מה דיברנו או לא דיברנו בשימוע לפני חמש שנים, מה שמופיע בפרוטוקול זה מה שדיברנו בשימוע. אני לא מסכים שבהכרח אני לא יכול להעלות במכתב סיום ההעסקה דברים שלא עלו בפרוטוקול השימוע. אבל את זה יחליט ביה"ד " (עמ' 47 שו' 27-29).

         254. פלוני היה מיוצג לפני השימוע, במעמד השימוע ולאחריו (נספח 37 לתצהיר פלוני). ב"כ הצדדים התכתבו ממושכות, הן בטרם קיום השימוע והן לאחריו. משכך, ניתנה לפלוני הזדמנות להתייחס לכל הטענות שהועלו נגדו, גם אם לא הועלו בטרם השימוע או במהלכו. טענה זו נדחית.

               

              האם נשקלו חלופות אחרות בכדי למנוע את הפיטורים?

         255. בפרוטוקול השימוע נכתב כי עו"ד ברגר אמר בשימו: "מבינים שיש יחסי עבודה עכורים בין פלוני למנהלת ולעובדים אחרים. פתרון של העברה עדיף על פיטורים. ההסתדרות תומכת להשאיר את פלוני ברשות בתפקיד אחר או במקום עבודה אחר במדינה" (נספח 36 לתצהיר פלוני)(דגש ש.ש.).

         256. במייל מתאריך 3.4.16 בקש עו"ד ברגר לדייק את הדברים שאמר בשימוע: "אנו מבינים שיש יחסי עבודה עכורים בין פלוני למנהלת ולמקצת העובדות האחרות ועל כן פתרון של העברה לתפקיד אחר עדיף על פיטורין, שכן פיטורין הם האמצעי הקשה ביותר ויש פתרונות טובים יותר". (נספח 36 לתצהיר פלוני)(דגש ש.ש.) .

         257. במכתב סיום ההעסקה נכתב: "התלבטנו האם נכון להעביר אותך, לפנים משורת הדין, לתפקיד אחר ברשות, אולם מבדיקות מקדימות שערכנו מצאנו כי ממילא אין כל תפקיד מתאים" (נספח 40 לתצהיר התובע).

         258. לא ניתן כל פרוט בעניין זה, אלו בדיקות נערכו ומהן החלופות נשקלו. לא הוצע לתובע דבר.

         259. בעדותו מר שמרון נשאל על כך והשיב "ההסתדרות לא מנחה אותנו. שקלנו את זה, בחנו גם את האפשרות הזו, זה מופיע בסעיפים האחרונים של החלטת השימוע, ובנסיבות הקיימות, את חלקן פירטתי בתשובה הקודמת, חשבנו שהצעד המתאים שאני צריכים לנקוט באיזון האינטרסים הוא הפסקת עבודתך ולא העברתך לתפקיד אחר. מה גם שלא היה תפקיד כזה בנמצא לו היינו רוצים. פירטנו את זה בהחלטה" (עמ' 50 שו' 14-17).

         260. משכך, הנתבעת לא הוכיחה כי שקלה באופן אמיתי חלופות אחרות שהיה בהן כדי למנוע את הפיטורים, לא הוצגה ולו חלופה אחת שנבדקה ובניגוד למצוין במכתב הפיטורים, עדות שמרון מגלה שהסיבה לא הייתה העדר תפקיד מתאים, אלא החלטת הנתבעת לפיה יש להעדיף לסיים את העסקת פלוני. גם בכך נפל פגם בהתנהלות הנתבעת.

               

              האם המדינה דנה בערר שהגיש התובע לנציב שירות המדינה?

         261. נציבות שירות המדינה אינה צד להליך זה ולא נתבע סעד בגין התנהלות זו.

         262. מעבר לצורך יצוין כי התובע פנה בעניין זה לנציבות שירות המדינה וקיבל תשובה ביום 19.7.16 לפיה בהתאם לתיקון סעיף 2 (ב)(2) לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960, סמכויות נציב שירות המדינה לפי חוק שירות המדינה (מינויים) תשי"ט-1959, בכל הנוגע לרשות ולעובדיה, נתונות למנהל רשות מקרקעי ישראל. טענת התובע לפיה הסמכות לדון בערר של עובד מדינה נתונה ללשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה על אף שמנהל הרשות מתפקד כנציב, נדחתה.

         263. בעדותו נשאל מר שמרון מדוע הוא זה שערך את השימוע, ולא אפשר לגורם אחר לערוך את השימוע, על מנת שככל שהתובע ירצה להגיש ערר על החלטת הפיטורים, מר שמרון יוכל לדון בערר. מר שמרון השיב: "העמדה שלי ושל רשות מקרקעי ישראל הייתה ועודנה שכל ההליכים בתיק הזה לרבות הליך שימוע בוצעו על פי חוק, דין וכללים ועל פי העובדה שאני עמדתי וערכתי את השימוע. מטעמנו ככה זה היה חייב להיות וככה פעלנו "(עמ' 36 שו' 26-28).

         264. תשובה זו מתחמקת, ואין בה נימוק של ממש לשלילת היכולת של התובע או כל עובד רשות , להגיש ערר , על פי הנהלים, לו חפץ. יחד עם זאת, התובע היה מיוצג בעת השימוע, ולא העלה אז כל טענה בדבר עריכת השימוע על ידי מר שמרון.

         265. מכלול האמור לעיל, הן ביחס לסיכום הביניים לפיו התלונות נגדו לא היה בהם ממש ותלונותיו שלו לא נבדקו לפני או אחרי השימוע. וכן נוכח היעדר תיעוד לניסיון לחפש העברה לתפקיד אחר ברשות או במדינה, וכן נוכח התעלמות מוחלטת ממקצועיותו והעובדה שחסך לרשות כספים רבים ,בהיקף ניכר, בפועל - כעולה מכל ההתכתבויות נספח 1 לתצהירו ונספחים אחרים , הוכח כי ההחלטה על פיטורי התובע התגבשה עוד קודם לקיום השימוע, ולא היה בשימוע לשנות מכך. האווירה שיצרה הגב' גד סביבו , תמיכת אלה ומר שמרון בה ובגרסתה, לא הותירה לתובע סיכוי לשימוע בלב פתוח ונפש חפצה. זאת ועוד, מר שמרון כבר נקט עמדה מבעוד מועד, ומשכך ככל שהיה מקיים הליך של ערר על החלטת הפיטורים, התוצאה לא הייתה משתנה אף לו היה מתקיים שימוע בפני בכיר אחר.

         266. אכן פגמים רבים בהליך השימוע ומהלכו.

         267. מכל מקום, נציבות שירות המדינה אינה צד בעניין.

         268. הוכחו די והותר פגמים במכלול התהליך שקדם לשימוע ובשימוע עצמו, חרף היותו של התובע מיוצג. נוכח כל האמור לעיל, ולאחר ששקלנו בכובד ראש את הפסיקה ואת הראיות שבפנינו מצאנו כי יש להשית על הנתבעת תשלום פיצוי בגין הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של התובע , בסך של 80,000 ₪. סכום זה ישולם לתובע.

               

               

              האם הוגשה תלונה נוספת כדוגמת התובע כנגד הגב' גב' גד גד ומה משמעות הדבר?  

         269. התובע טען כי מר איתמר שושנה (להלן: "איתמר"), סגן החשב במשרד הקליטה, הגיש תלונה כנגד גב' גד.

         270. לביסוס טענתו הגיש הקלטה של שיחה שבה אישר איתמר את הדברים.

         271. בתאריך 15.1.19 הגיש התובע בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים ובה עתר לגילוי התלונה וכן לגילוי תלונה שהגיש רו"ח ויסאם.

         272. הנתבעת התנגדה לבקשה. ביחס לתלונת רו"ח ויסאם טענה הנתבעת כי לא הוגשה כל תלונה. בניגוד לכך, בעניין הבקשה לגילוי תלונת איתמר טענה הנתבעת כי אין כל רלוונטיות למסמכים וחשיפתם עשויה לפגוע בצדדים שלישיים שאינם חלק מההליך המשפטי. לפיכך, ביקשה כי המסמכים יוגשו לבית הדין במעמד צד אחד, במעטפה סגורה, לצורך הכרעה בבקשה.

         273. בהחלטה מיום 7.8.19 נקבע כי מתמליל השיחה עם איתמר עלה כי אמר שישמח להגיש תצהיר בעניין התנהלות גב' גד כלפיו. בנסיבות אלה נקבע כי איתמר יוכל להגיש תצהיר ולצרף לו את המסמכים שהגיש.

         274. בסופו של יום, ומבלי שניתן כל הסבר, איתמר לא הגיש תצהיר ולא הגיש העתק מהתלונה, ככל שהגיש תלונה.

         275. גב' גד הכחישה בעדותה כי הוגשה עליה תלונה בכלל, ומטעם איתמר בפרט (עמ' 54 שו' 12-15). אולם מתגובת הנתבעת עולה כי בניגוד להכחשת גב' גד, דווקא כן הוגשה תלונה על ידי איתמר. לפיכך עניין זה פוגם באמינותה.

         276. יחד עם זאת, משלא הוגשה התלונה ואיתמר לא העיד , לא ניתן לעמוד על טיבה. מכל מקום, אף אם מדובר בתלונה זהה, אין לכך כל משמעות בעניינו של התובע אשר נבדק בהרחבה לפי הראיות שהובאו בפנינו.

               

              האם התובע הגיש תביעה זהה בגין התנכלות כנגד מקום העסקתו הקודם, עיריית רמלה?

         277. התובע הגיש פרוטוקול מדיון שהתקיים ביום 13.6.13, בפני כבוד השופטת, כתוארה אז, חנה טרכטינגוט בסע"ש (ת"א) 14189-06-13. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, בהמלצת בית הדין, לפיה מבלי להודות בכל טענה, לחיסול סופי ומוחלט של כל תביעות המבקש מהמשיבה, תשלם המשיבה למבקש שכר בגין חודש הסתגלות וכן הוצאות ושכ"ט עוד. בנוסף הוסכם כי פרוטוקול השימוע יוצא מתיקו האישי של המבקש, ומנכ"ל העירייה ימציא למבקש מכתב המלצה.

         278. לא הוכח כי מדובר בתביעה זהה. מכל מקום, נוכח הדברים שעלו בהליך זה, אף לו היה מדובר בתביעה זהה, אין לכך משמעות ואין בכך כדי לקבוע שהתביעה הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה.

         279. יחד עם זאת, יצוין כי בטופס המועמדות למשרה ציין התובע כי העסקתו בעיריית רמלה הסתיימה בגין "סיום חוזה".

         280. בעדותו בעניין זה בבית הדין התובע לא הודה כי טעה או הטעה בטופס המועמדות, אלא טען כי משההליך המשפטי הסתיים בהסכמה, ופרוטוקול השימוע הוצא מהתיק, העסקתו הסתיימה בגין סיום חוזה וממילא העסקתו הסתיים פחות מחודש לפני סיום החוזה (עמ' 27 שו' 20-26). לא ניתן לקבל טענה זו. התובע פוטר. ההליך המשפטי לא שינה עובדה זו. אם כי אין להתעלם מכך שבהליך הוסכם על הוצאת הפרוטוקול מתיקו סעד לו עתר וגם קיבל כסף משמע שהיה דבר מה בתביעתו. הנתבעת לא הוכיחה כי הנסיבות שם יש בהם לשנות. מכל מקום אין לכך כל משמעות בעניינו של התובע אשר נבדק בהרחבה לפי הראיות שהובאו בפנינו.

               

               

              האם התובע זכאי למתן צו להשבתו לשירות המדינה, נוכח פיטורים שנעשו בניגוד לנוהל פיטורי אי התאמה?

         281. בבג"ץ 4485-08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת תל-אביב (להלן: "עניין אלישע") נקבע:

              "כך, קבעה ההלכה הפסוקה כי גם במקרים שבהם נפל פסול בפיטורים, יש להעדיף סעד של פיצוי על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד, מקום בו יש ביכולתו של הפיצוי להיטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה

              ...

              דרך המלך במקרה של הפרת חוזה עבודה הייתה ועודנה במתן סעד של פיצוי כספי ולא במתן סעד של אכיפת יחסי העבודה".  

         282. עוד נקבע כי הגם שבאותו מקרה סעד האכיפה היה ראוי וצודק, נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו, בהתחשב בחומרת הפגמים שנפלו בפיטורי העותרת ובפרט היעדר תום לב בהתנהלותה של המשיבה; מעמדה של המשיבה כגוף בעל סממנים ציבוריים; וההקשר התעסוקתי של יחסי-העבודה. יחד עם זאת, שיקול חלוף הזמן והקושי ביישום סעד האכיפה אינו מותיר מנוס מלקבוע כי סעד הפיצויים הוא המתאים בנסיבות העניין.

         283. נקבע כי השיקולים שעל בית הדין לשקול בעת קביעת סעד של השבה לעבודה או פיצוי הנם, בין היתר: חומרת הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ההקשר התעסוקתי, היינו היחסים שבין הצדדים להסכם העבודה, והאפשרות לנייד את העובד לתפקיד אחר וחלוף הזמן.

         284. בנוסף נקבע: "דומה כי הקושי ביישומו של סעד האכיפה במקרה זה נוכח חלוף הזמן, כשהוא ניצב אל מול התנהלות הפגומה של האוניברסיטה הוא שהביא לכך שנפסק לזכותה סכום פיצויים גבוה יחסית חלף סעד האכיפה. כאשר מביאים בחשבון את מכלול השיקולים שעליהם עמדתי לעיל, דומה שאכן יש בפסיקת פיצויים ראויים כדי לעשות צדק עם העותרת בנסיבות העניין, גם אם לא באופן האופטימלי.

         285. דברים אלו יפים אף בעניין התובע.

         286. ממועד סיום העסקת התובע חלפו למעלה מחמש שנים. התובע לא הגיש צו למניעת פיטורים. גם משכך יש להעדיף פיצוי על פני צו להחזרתו לעבודה.

         287. בשים לב למכלול השיקולים, חרף הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, ובשים לב לכלל לפיו אין לכפות יחסי עבודה, גם בשירות הציבורי, בשים לב יחסי העבודה העכורים שנוצרו, ולחלוף הזמן, יש להעדיף במקרה זה סעד של פיצוי כספי, על סעד של אכיפת יחסי עבודה.

         288. אם כי אין באי השבתו לעבודה כסעד בהליך זה כדי להביע כל עמדה לגבי כשירותו לשרת בשירות הציבורי מעתה ואילך.

         289. נוכח האמור, הבקשה למתן צו להשבת התובע לעבודה – נדחית.

               

              סוף דבר

         290. התביעה מתקבלת בחלקה.

         291. הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בגין העילות כדלקמן:

              • פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים, בסך של 25,000 ₪.

              • פיצוי בגין התעמרות, התנכלות ועוגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

              • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופגמים בהליך הפיטורים בסך של 80,000 ₪.

         292. התביעה לביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפיטורים, נדחית.

         293. בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך 20,000 ₪. אמנם התובע הגיש סיכומים בעצמו, ובסיום ההליך לא היה מיוצג, אך היה מיוצג במהלך ההליך ונגרמו לו הוצאות .

         294. הנתבעת תשלום את הסכומים שלעיל בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

              ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, (09 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

              החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

               

              נציג ציבור עובדים מר אלקנה		נציג ציבור מעסיקים גב' דרור		שרה שדיאור, שופטת