התובעת נכנסה להריון כתוצאה מהטיפול וילדה במזל טוב.
14.האם הנתבע היה המעסיק של התובעת
נוכח ההחלטה על עיכוב ההליכים כנגד אילנה, הכרעתנו יכולה להתייחס אך ורק לסכסוך שבין התובעת לבין רועי. עיקר הטענה של רועי היא שהוא לא היה מעסיק של התובעת ולכן, אין עילת התביעה כנגדו.
רועי הצהיר כי הוא אכן פתח את העסק על שמו בשנת 2013. אולם, בשנת 2015 מצבו הבריאותי התדרדר, הוא סובל מכאבי ראש כרוניים, שהם תוצאה משני ניתוחים קשים שעבר. לפי הצהרתו הוא לא מסוגל לנהל סדר יום רגיל. כתוצאה ממצב בריאותו הוא נאלץ להקפיא את פעילות העסק, והודיע על כך לאמו. אז הוא גם הפסיק להתגורר בבית אימו והקדיש את כל זמנו ומרצו לטיפוליו הרפואיים.
לפי הצהרתו, מאחר שהוא קיווה שמצבו הבריאותי ישתפר ויוכל לחזור לפעילות בעסק, הוא המשיך לשכור חדר טיפולים אחד. אימו המשיכה לקבל לקוחות ולבצע טיפולים בחדר הטיפולים ללא ידיעתו ואף החלה להעסיק את התובעת תחת שמו. אז הוא ניתק קשר עם אימו, שהייתה המעסיקה היחידה של התובעת.
רועי טוען כי לא היו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין התובעת ולכן, דין התביעה כנגדו להידחות.
בניגוד לטענת הנתבע, הצהירה ג' שהיא התקבלה לעבודה על ידי אילנה, שעסקה בניהול העובדים, והבן (רועי) עסק באדמיניסטרציה (ע' 14, ש' 3 לפרוטוקול הדיון).
התובעת הצהירה כי תנאי העבודה סוכמו עם אילנה. אולם, היא מכחישה את דברי הנתבע לפיהם הוא לא הכיר אותה, ולדבריה, אף כ-3-4 פעמים במהלך התקופה היא העבירה כסף ששילמו לה לקוחות לרועי (ע' 15 לפרוטוקול הדיון).
יצוין כי על אף מחלותיו, רועי אינו פסול דין, או בעל לקות קוגניטיבית חמורה. הוא אחראי למעשיו ומבין אותם. כך הוא העיד שאמנם הפסיק את פעילות העסק, אך "השארתי את החדר בקליניקה כי רציתי להמשיך את העסק בשלב יותר מאוחר". הוא רק הודיע לרשויות המס על סגירת העסק על שמו בשלב מאוחר יותר, כשנה לפני מסירת העדות (קרי, בחודש יוני 2018 - הרבה אחרי סיום העבודה של התובעת שהיה בסוף מאי 2016). הוא אף שילם על דמי השכירות של מקום העסק (ראו ע' 17 לפרוטוקול הדיון).
רועי העיד שהוא לא הודיע לרשויות המס על סגירת העסק מאחר שהוא רצה להמשיך את הפעילות בעתיד.
בדיון שהתקיים בבקשה לביטול פסק דין הצהיר רועי שהוא לא מכיר כלל את התובעת ואינו יודע מי היא. ואולם, בחקירתו בדיון להוכחות אמר:
"לא עשיתי אצלה טיפול, בחיים לא קיבלתי ממנה כסף ולא שום דבר, בחיים לא הייתה לי התקשרות איתה בגבול ה- "שלום".
(ע' 19, ש' 17-18 לפרוטוקול הדיון)
נוכח הסתירה, אין אנו מאמינים לגרסת הנתבע. אנו מאמינים שהוא אכן הכיר את התובעת במסגרת העבודה, על אף שהוכח שהקשר השוטף היה עם אילנה, ולא איתו.
גם התברר בחקירתו הנגדית של הנתבע כי הסכסוך עם אימו התעורר לאחר סיום העסקה של התובעת, ובעקבות ההתנהלות הכספית של אילנה. כך אמר רועי בעדותו:
"אני מתגורר כרגע עם אבי, אימי ואבי גרושים. אני לא בקשר עם אימי שנה וחצי. בתקופת עבודתה של התובעת - בשנים 2015-2016 היה לי קשר רגיל, אבל לאחר מכן, גיליתי הכל, שהיא העלימה לי כמה מאות אלפי ₪ מחשבון הבנק של העסק. לטענת הבנק היה לה ייפוי כוח. זו הייתה סיבה לסכסוך בינינו. לשאלה ביה"ד מתי זה היה – אני משיב בספטמבר 2016 בערך. זה היה חודש וחצי אחרי שהיא הגישה את כתב התביעה, כשאמא שלי לקחה אותי לעורך דין, ואז גיליתי את כל מה שהולך והלכתי לבדוק את הדברים בבנק. אם בית הדין אומר לי שהתביעה הוגשה בחודש דצמבר 2016, אז חודש וחצי לאחר מכן. עד אז היחסים היו בסדר, לא תקינים, אבל המצב הרפואי שלי התדרדר לא הייתי גם בקשר טוב עם ההורים שלי, אני עזבתי את הבית, כדי להתמקד במצב הבריאותי שלי, פתחתי חשבון בנק חדש וניסיתי להתנתק מהעולם. אני בן 28. אני יליד 24.11.90". (ע. 19, ש' 1-10 לפרוטוקול
הדיון).
באותו שלב שנודע לרועי על הסכסוך עם התובעת הוא ניתק את הקשר עם אימו (ע' 19, ש' 7 לפרוטוקול הדיון).
הנתבע אף הוסיף:
"אני הקמתי את העסק, אני מבין בעסקים, ראיתי פוטנציאל טוב" (ע' 23, ש' 27 לפרוטוקול הדיון).
הנתבע, שהוא בגיר ואחראי למעשיו, רשום כבעל עסק. הוא "עוסק מורשה" מול רשויות המס וכלפי העובדים, להם הונפק תלוש שכר, כאשר "תיק הניכויים" הוא שלו, ותחת שם העסק מופיע מספר תעודת זהות שלו.
לא תמיד בעל העסק הוא זה שמנהל את העובדים, מקיים איתם משא ומתן ואף מפטר אותם. אולם עדיין בעל העסק הוא המעסיק ופועל בשמו, כפי שחברה או אישיות משפטית אחרת פועלת באמצעות מנהליה.
אין כל מניעה שייקבע כי הנתבעת היא מעסיקה במשותף, אך נוכח ההחלטה על עיכוב ההליכים כנגדה, אנו מנועים מלדון ולהכריע בטענה זו.
גם אם אילנה פעלה כלפי התובעת "מנהג בעלים", כל עוד העסק היה בבעלות רועי, שהיה מודע להמשך פעילותו, ובחר, משיקולים שלו, לא לסגור אותו, לא להודיע לרשויות המס, ולהמשיך את חוזה השכירות של העסק, אין לנו ספק כי הוא היה המעסיק של התובעת, ואחראי כלפיה לקיום של הוראות החוק.
15.פיטורים בזמן של טיפולי פוריות – המסגרת הנורמטיבית
סעיף 9 (ה) לחוק עבודת נשים קובע:
(ה) (1)לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי;
(2) הוראת פסקה (1) לא תחול על מעסיק, לגבי עובד או עובדת כאמור, שחלפו שנתיים מהיום הראשון להיעדרותם מעבודה אצלו או באותו מקום עבודה, לפי הפסקה האמורה;
(3) הוראות פסקה (1) יחולו גם על עובדת או עובד שלא נעדרו מעבודה, בתקופת הטיפולים כאמור באותה פסקה, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות או טיפולי ההפריה החוץ-גופית, לפי המאוחר, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת או העובד, לפי העניין, הודיעו למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין; הוראות פסקה זו יחולו הן על עובדת או עובד קבועים והן על עובדת או עובד ארעיים או זמניים, ובלבד שעבדו אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות; שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, לקבוע סוגים של טיפולי פוריות שהוראות פסקה זו לא יחולו עליהם.
הוראות הסעיף ואיסור הפיטורים - ללא היתר כדין - חלים אף כאשר אין היעדרויות מן העבודה בגין הטיפולים.
אשר למסירת ההודעה לגבי הטיפולים שמקבלת העובדת/העובד, היא יכולה להינתן עד תום שלושה ימי עבודה ממסירת הודעה מוקדמת על הפיטורים.
במידה שהמעסיק מפטר עובד/עובדת בשל טיפולי פוריות בניגוד לחוק, קובע סעיף 13א(א) מהם הסעדים שבית הדין מוסמך לתת, כדלקמן:
13א. (א)לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות לפי חוק זה, והוא רשאי –
(1)לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין;
(2) ליתן צו מניעה או צו עשה, אם ראה שהענקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת; בבואו להוציא צו כאמור יביא בית הדין בחשבון, בין השאר, את השפעת הצו על יחסי העבודה במקום העבודה ואת האפשרות שעובד אחר ייפגע, ולגבי פיטורים הנובעים מצמצומים בעבודה גם את הוראותיו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים; הוראות פסקה זו כוחן יפה על אף האמור בסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.
(ב) (1)מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.
(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א)תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.
16.האם פוטרה התובעת בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, בשל טיפולי פוריות?
התובעת המציאה מסמכים המוכחים שהיא ביצעה טיפולים של הפרייה חוץ גופית ולפי הצהרתה, שלא נסתרה, היא לא נעדרה עד אז, אלא הייתה אמורה להיעדר במשך שבוע, החל מיום 1.6.16 (תאריך החזרת הביציות).
אין מחלוקת שהתובעת עבדה בעסק שישה חודשים.
התובעת הצהירה בתצהירה:
"ביום 26.5.16 עברתי טיפול לקראת ההפריה החוץ גופית, ועדכנתי את הנתבעת כי עברתי טיפול קריטי טרם ביצוע טיפול ההחזרה שעתיד לחול ביום 1.6.16.
כן עדכנתי כי למן יום 1.6.16 יהא עלי להיעדר משך 7 ימים בשל טיפול ההחזרה המחייב מנוחה מרבית לשם היקלטי להריון..."
קרי, בהתאם להצהרת התובעת, שלא נסתרה, הנתבעת, שהייתה הממונה עליה והיא זו שנתנה לה הוראות הקשורות לעבודתה, קיבלה ממנה הודעה על הטיפולים שהיא עוברת ועל כך שהיא עתידה להיעדר החל מיום 1.6.16, עקב הטיפולים, במשך 7 ימים.
לתצהיר התובעת צורף תמליל של שיחה מיום 8.3.16, בין התובעת לבין אילנה, שבה היא שואלת את ג' איך היא מרגישה ואיך מתקדם הטיפול, כך:
"אילנה – תגידי לי ואיך את מרגישה. לא יצא לי לדבר איתך בכלל.
ג'- כלום, אני עכשיו אני בסדר
אילנה – ברוך השם, נו ומה עם התהליך שאת עושה? איך מתקדם?
ג' – אה...בסדר, ככה עוד זה לוקח זמן זה לא אה...
אילנה – יש לי שתי חברות מטופלות...היא סיפרה לי שנכנסו להריון"
בהמשך שואלת אילנה את ג' אם היא הלכה "לבחור" בבנק הזרע ומאחלת לה שתרגיש טוב.
מאותה שיחה שהוקלטה עולה באופן חד משמעי כי אילנה ידעה על הטיפולים שעוברת התובעת, עוד לפני מועד הפיטורים.
ביום 31.5.16 התקיימה השיחה טלפונית שבה הודיעה אילנה לתובעת על פיטוריה. אז אומרת אילנה באופן ישיר לג':
"ג', ממי, יש לי משהו להגיד לך לא כל כך נעים...שאני חייבת לפטר אותך".
בהמשך השיחה מציעה אילנה להעסיק את לפי שעות, "כאילו כשיש עבודה אני מתקשרת ואת באה".
ולאחר מכן:
"אז היום זה כאילו היום האחרון. כאילו עד עכשיו נשלם לך, מגיע לך אה כאילו הודעה מוקדמת גם, צריך לעשות לפי חוק (צוחקת) אז את תקבלי עוד שבוע עבודה גם כשאת לא עובדת, או משהו כזה....".
זו שיחה שבה הביעה אילנה את כוונתה שלא משתמעת לשני פנים לפטר את התובעת (להלן – שיחת הפיטורים).
למעלה מן הנדרש נציין כי לא ניתן היה לשנות את מתכונת העבודה של התובעת, שהיה של עובדת לפי שכר יומי, לעובדת שעתית, מה שהיווה ללא כל ספק הרעה מוחשית של תנאי העבודה.
ביום 3.8.16 התנהלה שיחה נוספת בין לבין אילנה, כאשר התקשרה. תמליל השיחה צורף לתצהיר התובעת. באותה שיחה מודיעה שהיא בהריון, לאחר שאילנה שואלת אותה:
"נעלמת לי לגמרי... מה קורה איתך?"
אומרת לאילנה:
"הטיפולים שעברתי אצלך, שעבדתי אצלך הצליחו".
אילנה לא הביעה כל הפתעה, אלא מתשובתה אפשר להסיק שהיא ידעה על הטיפולים שעברה . כך היא משיבה:
"נהדר, איזה יופי. איזה יופי. אז לא היית צריכה לעשות יותר. כמה טיפולים עשית בכלל? כלומר זה מפעם ראשונה נקלט?"
לכך השיבה בחיוב.
בהמשך אף מאשרת אילנה שהיא ידעה כי אחרי החזרת הביציות הייתה צריכה להיות שבוע במנוחה.
המסקנה החד משמעית אשר עולה מן הראיות היא שאילנה, שהייתה המנהלת בפועל של התובעת, ידעה על טיפולי הפוריות שזו עוברת, ועל הצורך העתידי להיעדר מהעבודה למנוחה של שבוע ימים. יום לפני התאריך שנקבע להחזרת הביציות (מה שהיה גם ידוע לאילנה), היא פיטרה את .
לנוכח כל זאת, אנו קובעים שהתובעת פוטרה בניגוד לאמור בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים.
17.פיצויים המגיעים לתובעת
התובעת זכאית לסעדים כדלקמן:
-
פיצוי על נזק ממוני
התובעת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים ועל כן, היא זכאית לפיצוי בגין הנזק הממוני שנגרם לה.
אין מחלוקת שהשכר הקובע של התובעת היה בסך 3,285 ₪ לחודש.
ב"כ התובעת דורש פיצוי בגין הנזק הממוני, בשיעור המוגדל של 150% (לפי סעיף 13 לחוק עבודת נשים) בגין התקופה המוגנת של טיפולי פוריות – 150 ימים לאחר הטיפול מיום 26.5.16. כמו-כן מבקש ב"כ התובעת פיצוי עבור אובדן השתכרת עד הלידה, חופשת הילדה ותקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה.
אנו סבורים כי יש בדרישה זו כפל פיצוי. זאת, מאחר שהתובעת מבקשת פיצוי על התקופה המקסימאלית המוגנת של טיפולי פוריות (כ-5 חודשים), כאשר היא נכנסה להריון לאחר הטיפול הראשון. על כן, דורשת התובעת פיצוי על טיפולים בתקופה שהיא כבר הייתה בהריון.
ב"כ התובעת ביקש לחייב בפיצוי בגובה השכר בגין תקופה של 9 חודשים, פיצוי על אי קבלת דמי לידה (14 שבועות) ו-60 ימים נוספים של התקופה המוגנת לאחר חזרה מחופשת הלידה. זו התקופה שבגינה יש לחייב את הנתבע, כדלקמן:
9 חודשים מקליטת ההיריון עד הלידה לפי סך של 3,285 ₪ = 29,565 ₪
פיצוי על אי קבלת דמי לידה – 3.5 חודשים = 11,497 ₪
תקופה מוגנת של 60 ימים – 3,285 X2 = 6,570 ₪
סה"כ פיצוי – 47,632 ₪.
-
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהעדר שימוע
סעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים מקנה סמכות לבית הדין"לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".
התובעת פוטרה בהפרה לחוק, בתקופה של טיפולי פוריות ומבלי שנערך לה שימוע כדין. על כן, ובהתחשב בתקופת העבודה, שכרה, והנזק הלא ממוני אשר נגרם לה, אנו מחייבים את הנתבע בפיצוי בסך של 20,000 ₪.
-
פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה
התובעת לא קיבלה הודעה בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002. בהתחשב כי הנתבע אמנם היה המעסיק של התובעת, אך לא קבע איתה את תנאי העבודה – (אלא אימו קבעה אותן), אנו מחייבים אותו פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין רכיב תביעה זו.
ד.פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה
התובעת טענה כי הייתה לה קופת פנסיה פעילה, ולכן על הנתבע היה להפריש, הן לפנסיה, הן לפיצויים, מתחילת עבודתה. התביעה מתייחסת לתקופת העבודה בפועל של התובעת.
על אף זאת, התובעת החלה לעבודה בחודש 11.2015 ובהתאם לאישור שהוגש מטעם "כלל פנסיה וגמל", היו הפרשות עד לחודש 3.2015, קרי לא היו הפרשות רצופות עד לתחילת העבודה אצל הנתבע.
משלא הוכיחה התובעת כי הייתה לה קופה/קרן פעילה במועד תחילת העבודה, דין הדרישה להידחות.
18.תביעה בגין פדיון חופשה
התובעת דורשת פדיון חופשה בגין תקופת העבודה בפועל.
מאחר שלא הוכיח הנתבע (שהנטל הראיתי מוטל עליו) שקיבלה התובעת ימי חופשה ו/או פדיון חופשה, אנו מקבלים את תביעת התובעת בגין 6 ימי חופשה, לפי סך של 150 ₪ ליום – סה"כ 900 ₪.
19.תביעה בגין דמי מחלה
התובעת הייתה זכאית לדמי מחלה בגין התקופה שבה הייתה צריכה להיות במנוחה, 7 ימים החל מיום 1.6.16.
התובעת זכאית לתשלום בגין 5 ימים לפי הוראות חוק דמי מחלה התשל"ו-1976, סך של 750 ₪.
20.לסיכום
נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:
-
סך של 47,632 ₪ בגין פיצוי על נזק ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החוק החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
-
סך של 20,000 ₪ בגין פיצוי על נזק לא ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החוק החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
-
סך של 1,650 ₪ בגין פדיון חופשה ודמי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החוק החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
-
סך של 1,500 ₪ בגין פיצוי על אי מתן הודעה לעובד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין
כמו-כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 8,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
21.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, 16 נובמבר 2019, י"ח חשון תש"פ, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר אברהם דיאמנט
נציג ציבור עובדים
|
|
עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד
|
|
מר יעקב ענב,
נציג ציבור מעסיקים
|