אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שולמן ואח׳ נ׳ מדינת ישראל - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שולמן ואח׳ נ׳ מדינת ישראל - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

תאריך פרסום : 31/05/2023 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
22595-08-20,22658-08-20
17/05/2023
בפני השופטת:
יפה שטיין

- נגד -
תובעות:
1. ענת שולמן
2. רימה כהן

עו"ד אילה הוניגמן
נתבעת:
מדינת ישראל - משרד הרווחה והשירותים החברתיים
עו"ד ג'ני בוטבול זלינגר מפרקליטות מחוז ירושלים
פסק דין
 

 

  1. זהו פס"ד בתביעת שתי התובעות גב' ענת שולמן וגב' רימה כהן  הטוענות להתעמרות והתנכלות פוגענית, ע"י עובד המשרד מר אריק שמילוביץ (להלן: מר שמילוביץ), כשע"פ הנטען המדינה לא עשתה די על מנת להפסיק את ההתעמרות בהן, למרות תלונותיהן.

  2. במקור הוגשה התביעה כנגד המדינה וכנגד מר שמילוביץ באופן אישי, אך בהתאם להודעות הצדדים, התביעה האישית כנגדו נדחתה ללא צו להוצאות (בפס"ד חלקי מיום 4/11/21 ).

  3. התביעה הינה גם לסעד כספי וכן לסעד הצהרתי הקובע כי התנהלות הנתבעת כלפי התובעות עולה כדי התעמרות אסורה, וכן לסעד הצהרתי הקובע כי בהתנהלותה פגעה הנתבעת בשמן הטוב של התובעות.

    בגין הפגיעה בהתעמרות ועוגמת הנפש מבקשות כל אחת 200,000 ₪ ובגין הפגיעה בשם הטוב ומוניטין המקצועי דורשות 100,000 ₪ לכל אחת. בנוסף, מבוקש צו כספי המחייב את הנתבעות בהוצאות התובעות.

  4. במועד הדיון ישב נציג ציבור מר מימון אסולין כחלק מהמותב, ושמע את הדיון להוכחות. אלא שמר אסולין סיים את תפקידו בבית הדין כנציג ציבור, ואינו רשאי לחתום עוד על פסק הדין. לפיכך, ובהסכמת הצדדים, פס"ד זה ניתן בהרכב חסר.

  5. הצדדים : התובעת 1  (להלן גם: גב' שולמן) - בעלת תואר ראשון ברוקחות ותואר שני בביולוגיה, ומועסקת בתפקידה (נכון למועד הגשת התביעה) מזה כ-9.5 שנים כמנהלת תחום גיהות תעסוקתית במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית (להלן המינהל) בנתבעת, ואף זכתה לתעודת הצטיינות והוקרה.  התובעת 2  (להלן גם: גב' כהן) - מועסקת במעבדת גיהות ומנהל איכות בנתבעת מזה כ 25 שנה והחל משנת 2012 הינה מנהלת המעבדה. אף היא זכתה במהלך עבודתה להערכה מקצועית גבוהה וקיבלה בעבר תעודת עובדת מצטיינת של המינהל. מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, בזרוע העבודה אשר במשרד הכלכלה והתעשייה  הינו גוף ממשתי הפועל בין השאר, מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 ומכוח פקודת הבטיחות בעבודה, התש"ל -1970.

  6. העדים בתיק:  מטעם התובעות העידו: התובעות בעצמן ומר אדוארד פאקר, סגן מנהל המעבדה הארצית (הסגן של גב' כהן).  מטעם הנתבעת העידו: גב' מיכל תא-שמע מנהלת אגף הון אנושי במשרד הכלכלה והתעשייה זרוע העבודה, וכן מר קובי שלם, מנהל תחום אתיקה (וכיום גם ממונה על המשמעת), במשרד הכלכלה והתעשייה זרוע העבודה, אשר היה זה שקיבל את התלונות מגב' כהן.

  7. טענות התובעות בתמצית:

    • כשנתיים וחצי לפני הגשת כתב התביעה, נכנס מר שמילוביץ לתפקידו כמנהלן הישיר של התובעות. עד כניסתו לתפקיד ומשך שנים רבות, שימשו התובעות בתפקידיהן לשביעות רצונם המלאה של מנהליהן ואף למעלה מכך.

    • זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, מר שמילוביץ החל לדרוש מהתובעות לבצע פעולות ומטלות העומדות בניגוד מוחלט לתקנות ולנהלים, תוך שימוש בפעולות אותן דרש מהשתיים לבצע כשיש בהן פוטנציאל פגיעה של ממש בציבור. התובעות סירבו לבצע פעולות פסולות אלו ועמדו על דעתן המקצועית. מאז סובלות התובעות מיחס אגרסיבי, פוגעני, מאיים ומשפיל מצד מר שמילוביץ, כשהמדינה לא עשתה די על מנת למנוע יחס זה ולטפל בעניין כנדרש.

    • פירוט ההתעמרות והפגיעה הנטענת בגב' שולמן : ההתעמרות הקשה והפגיעה באה לידי ביטוי בין היתר בהרמות קול וצעקות תכופות וחסרות עילה במסגרת דיונים ופורומים שונים, רבי משתתפים כמו גם בפגישות אישיות מצידו של מר שמילוביץ. בנוסף, הירבה מר שמילוביץ להשמיץ את גב' שולמן בפני עמיתיה עד כדי הוצאת דיבתה.

    • ההתעמרות הקשה בגב' שולמן מצאה, לדבריה, את ביטויה בין היתר בהערכת העובד שמר שמילוביץ כתב עליה ביחס לשנת 2018, שם ציין כדלקמן:  "..אין לי ספק שהתחושות של ענת מוצדקות ביחס להערכת החסר, אולם זו הערכתי ואני מודע לכך שהיא מושפעת בעיקר מהיחסים שהיו בנינו". 

    • בנוסף, ביום 1.4.20 דרש מר שמילוביץ להוציא את גב' שולמן לחופשה כפויה, מהרגע לרגע, ובד בבד זומנה לבירור משמעתי בפני הממונה על המשמעת במשרד, ללא כל סיבה, נימוק או הסבר. בהמשך, ביום 7.4.20 שלח לה מר שמילוביץ הודעת דואר אלקטרוני ובו הודיע לה על כי הפרה את האיסור שהטיל עליה לחתום על מסמכים במשותף עם גב' כהן, ואי לכך יערך בעניינה בירור וינקטו הליכים שיתועדו בתיקה האישי.

    • פירוט ההתעמרות והפגיעה הנטענת בגב' כהן: ההתעמרות שחוותה לדבריה, גב' כהן,  מצד מר שמילוביץ אם במישרין ואם באמצעות אחרים כוללת איסור על פנייה לגורמי חוץ מחוץ למינהל; מידור מתפקידי ליבה וקבלת החלטות בתחום, העברת תפקידי מעבדה לעובדים לא מקצועיים; דרישה להשתתפות וכתיבת מבחן לוועדות הסמכה מקצועיות, כשחלק מחבריה אינם בעלי הידע והניסיון בתחום הנבחן ואמירות עוקצניות ופוגעניות בפני עמיתיה כמו גם בארבע עיניים.

    • ההתעמרות אינה רק בגב' כהן אלא אף בעובד מעבדה הכפוף לה, בין היתר, מנע והדיר מר שמילוביץ את גב' כהן ואת עובדי המעבדה הכפופים אליה מתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לעבודתם וכן זימונם לפגישות וברגע האחרון מניעת השתתפותם לדיון שזומנו אליו, תוך מניעת השתתפותם לדיון זומנו אליו, ותוך השפלתם ברבים.

    • בנוסף, מר שמילוביץ הסיר מסגנה של גב' כהן חברות מקבוצת הווצאפ של עובדי מטה המינהל מיתר עובדי המטה - כעונש על התבטאות תמימה.

    • לא זו אף זו מר שמילוביץ חייב את גב' כהן לקבל החלטות ולבצע מטלות בניגוד מוחלט לנהלים ולכללים המחייבים ובמידה והיא סירבה לקיים הוראות לא תקינות אלו, היא "זכתה" למידור, עלבונות והשמצות מצידו. כאמור, שתי התובעות טוענות כי המדינה לא עשתה די כדי להפסיק את ההתעמרות בהן.

  8. טענות הנתבעת בתמצית:

    • הטענות על ההתנכלות מתייחסות להתנהלותו של מר שמילוביץ. השאלה היא האם יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו בשל התנכלות המיוחסות למר שמילוביץ, והאם הנתבעת פעלה באופן סביר ונכון עת נודע לה על טענות התובעות.

    • לדברי ב"כ הנתבעת, הנתבעת טיפלה כנדרש בטענות התובעות מיד עם הגשת תלונותיהן. לאור רוחב היריעה בתלונות והיקף המסמכים שהוצגו בפניה, והצורך בפנייה לגורמים חיצוניים, לקח הטיפול מספר חודשים. עם זאת בזמן הזה לא שקטה הנתבעת על השמרים, וניהלה שיחות עם העובדים המעורבים לצורך הרגעת הרוחות, וכן עם עובדים נוספים אשר היו להם טענות בעניין. מנהל המינהל הפך להיות הממונה הישיר של התובעות והיווה גורם מתווך בין הצדדים. כן מנכ"ל הנתבעת דאז בחן את כלל טענות הצדדים, הן של התובעות והן של מר שמילוביץ וקיבל החלטה כי בחלק מהמקרים פעל מר שמילוביץ במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו, ובחלק האחר של המקרים נקט אמנם במעשים ובביטויים בלתי הולמים, אולם קבע, כי אירועים אלה אינם עולים לכדי התנכלות תעסוקתית.

    • בניגוד לנטען, למינהל לא הייתה כל כוונה למדר את התובעות מתחומי הליבה במינהל ומקבלת החלטות בתחום עיסוקן. מבירור שנערך, עלה כי במספר הזדמנויות שונות לא התבקשה עמדתה של גב' כהן בנושאים הנוגעים לתחום עיסוקה (שלא בכוונת מכוון), אולם משהדבר נודע למנהל המינהל, החלו עובדי המינהל, בהתאם להנחייתו, להקפיד על שילובה באופן תדיר יותר. אלא שגם במצבים בהם נתבקשה עמדתה - כמי שאחראית מתוקף תפקידה על ביצוע ניטורים תעסוקתיים של גורמים מזיקים לבריאות העובד ואנליזות של דגימות לגורמי סיכון שונים ומחזיקה בניסיון של שנים בתחום - ניכר חוסר שיתוף פעולה ממשי מצידה.

    • התובעות אינן עובדות מוחלשות ויודעות לעמוד על דעתן. מעבר לכך, לתובעות היה חלק ביחסים העכורים שנוצרו בינן לבין מר שמילוביץ. זאת כאשר באופן שיטתי פעלו בניגוד להנחיותיו, מבלי שביקשו את הכרעת הממונה על הצדדים. בנוסף המחלוקות עם גב' כהן היו מחלוקות מקצועיות גרידא ולא הוצגו כל ראיות התומכות בטענתה להתעמרות. ההיפך הוא הנכון.

    • בחינת הראיות בתיק וחקירתן של התובעות עצמן מעלה כי לתובעות היה חלק בלתי מבוטל ביחסים העכורים אשר נוצרו בינן לבין העובד, כך פעם אחר פעם כאשר התגלעו מחלוקות מקצועיות בין הצדדים, במקום לפנות לעובד הממונה –האחראי על הכרעה במחלוקות המקצועיות בין העובדים עליהם ממונה, החליטו התובעות להפר את הנחיות מר שמילוביץ, והמשיכו לפעול כראות עיניהן.

    • לעניין גב' שולמן : לגב' שולמן  היה חלק בלתי מבוטל ביחסים העכורים שנוצרו בינה לבין מר שימילוביץ, שכן פעמים רבות פעלה בניגוד להנחיות שקיבלה, זאת מבלי שפנתה לגורם בכיר על מנת שיכריע במחלוקת. כמו כן, וכפי שקבע מנכ"ל המשרד, האירועים אותם מתארת גב' שולמן הם אירועים בודדים אשר אינם מגיעים לכדי התעמרות תעסוקתית.

    • לעניין גב' כהן: כלל טענותיה של גב' כהן,  הן טענות הנוגעות למחלוקות מקצועיות בינה לבין מר שמילוביץ. עיון בראיות אותן צירפה גב' כהן לתמיכה בטענותיה, וכן חקירתה מיום 1.6.22 מעלות כי כלל המחלוקות לא התנהלו מול מר שמילוביץ אלא מול גורמים אחרים בנתבעת, וכי בכל מקרה, גם בעניינה אין מדובר במקרים המגיעים לכדי התעמרות או התנכלות כנדרש בפסיקה.  

  9. דיון:

    • נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר ששמענו את העדויות ועיינו במלוא המסמכים שבתיק, הגענו למסקנה כי אף שבהתנהלות מר שמילוביץ יש כדי לעורר תמיהות לעניין אופן התנהגותו כמנהל, ולמרות שגם מנכ"ל הנתבעת סבר כי בחלק מהמקרים נקט במעשים ובביטויים בלתי הולמים (ובחלק אחר כי מדובר בפרורגטיבה שלו כמנהל) -   לא שוכנענו כי הדבר עולה לכדי  התעמרות המזכה בפיצויים. עוד התרשמנו כי  בתוך מערבולת היחסים העכורה שבין התובעות למר שמילוביץ, גם לתובעות היה חלק במערכת היחסים הלא פשוטה ביניהם,   וכי לעיתים גם הן מתחו את החבל מעבר לצורך. כך לא תמיד ביצעו את העבודות כפי שהיה עליהן לבצע, וכך בעניין חתימת מסמכים ללא אישורו של מר שמילוביץ שהיה אחראי עליהן, וללא שמירה על הכללים הנדרשים, כפי שנפרט בהמשך. 

    • עניינה של  גב' שולמן: 

      בנספח ג' שצורף לתיק ע"י גב' שולמן, ציין מר שמילוביץ כדלקמן: "הבהרתי לענת את ציפיותיי ממנה, אני רואה בה פוטנציאל אדיר לקידום ולהובלת נושאים במינהל. כולי תקווה שהיחסים בינינו השתפרו ויביאו לתוצאות טובות לעשייה משותפת. אני מאמין בה מאוד. כולי תקווה שהשיחות האחרונות שקיימנו יובילו לדרך חדשה ביחסים ובשיתוף, הפעולה. אין לי ספק בתחושות של ענת מוצדקות ביחס להערכת החסר אולם זו הערכתי ואני מודע לכך שהיא מושפעת בעיקר מהיחסים שהיו ביננו".

    • כשנשאל (במכתב) מר שמילוביץ לאיזה תחום/תפקיד (תנועת רוחב) מומלץ לתובעת לעבור במסלול ההתפתחות המקצועית, השיב, כי: "לענת יש פוטנציאל גדול להיות מנהלת תחום בכיר יחד עם זאת היא חייבת ללמוד לרתום את המנהלים שלה ולעדכן אותם בפעילות לרבות קביעת סדרי עדיפות".

    • ביום 7.4.20 שלח מר שמילוביץ לגב' שולמן דואר אלקטרוני ובו כתב:  "שלום, אני אסרתי עליכם לחתום במשותף. מבחינתי זאת שוב הפרה של הוראה מפורשת שנתתי. אדאג לזמן אותך בהקדם לשיחת בירור בנושא. המייל הזה (כמו נוספים שבהם את פועלת בניגוד להנחיות) כמובן גם ייכנס לתיק האישי שלך ולהמשך הטיפול המשמעתי שאפעל כנגדך".

    • ביום 31.5.20 נערכה הערכת עובד לשנת 2019 לגב' שולמן על ידי מר שמילוביץ ללא נוכחותה של גב' שולמן. הציון הסופי שהוענק לה הוא 1.85.

    • בחקירתה הנגדית עמ' 6 ש' 22-32, ועמ' 7 ש' 1-3 העידה גב' שולמן כדלקמן:

      "ש. בהתייחסות שלך באותה ההערכה את אומרת שיש דברים שאת מסכימה עם אריק ב 2018?

      ת. עם חלק כן, מן הסתם כן. חלק כן, וחלק לא.

      ש. אריק גם כותב שהוא רואה בך פוטנציאל אדיר.

      ת. כן.

      ש. אריק גם המליץ לתת לך שכר מומחים, ואכן קיבלת?

      ת. כן. 

      ש. בשנת 2020 במרץ ואפריל, הרבה עובדים היו בסגרים בחופשה כפויה בגלל הקורונה.

      ת. כן.

      ש. זה היה אחרי שהתקבלו החלטות משרדיות והמדינה מי עובד חיוני ומי לא, נכון?

      ת. נכון.

      ש. את בפועל לא היית בחופשה כפויה.

      ת. לא הייתי.

      ש. בנספח ד' לתצהירך, אריק כותב שהוא הזמין אותך לשיחת בירור, נכון?

      ת. כן" (ההדגשות לא במקור – י.ש).

    • בהמשך נשאלה גב' שולמן האם היא פעלה ע"פ הנחיות של מר אריק שמילוביץ ובאישורו, והיא השיבה: (עמ/ 7 ש' 25-31 ועמ' 8 ש' 1-4 ו13-17):

      "ש. אני מפנה להודעת וואצאפ עם הזמנה לכנס שאת מופיעה בו כמרצה, הודעה מ 17/2/19, והכנס מ 12/3/19.

      ת. כן.

      ש. ביקשת אישור מאיזה ממונה במשרד, אריק כי חזי עוד לא היה, להשתתף באותו כנס.

      ת. יש אישור להשתתפות, יש לי את האישור שלו, של אריק. אני מוכנה להעביר את זה, זה במיילים שלי.

      ש. אריק לא יודע מזה, ביקשת ממנו אישור להשתתף בכנס או לא

      ת. כשרוצים שאני אשתתף בכנס, אני מבקשת את אישור הממונה, ואני אומרת למארגנים שלא יפנו אלי אלא לממונה שלי לבקש אישור, ואני יכולה להראות לך הרבה מיילים על זה. אני נמצאת בהרבה כנסים.

      ש. אני מדברת על הכנס הזה שהפנתי.

      ש. את השבת להודעת וואצאפ הזאת.

      ת. לא יודעת אם השבתי. אבל השתתפתי וקיבלתי את אישורו בוודאות.

      ש. את תמיד פועלת לקבל אישורים להשתתף בכנסים?

      ת. כן, לאישור מראש בכנסים (ההדגשות לא במקור י.ש).

    • גב' שולמן צירפה את האישור שטענה לו, אלא שמכתובת המייל שצורפה עולה כי אין המדובר באישור ממר שמילוביץ. מדובר בתכתובת מול מנהלת תחום הדרכות והסמכות במינהל הבטיחות בנתבע, אשר הועברה למר שמילוביץ ביום 17.2.19 בשעה 15:10 לאחר שזה פנה אליה בתכתובת הווצאפ המצורפת, כפי שטען הנתבע בסיכומיו.

    • עניינה של גב' כהן:

      בחקירתה הנגדית נשאלה גב' כהן לעניין התכתובות אותן צירפה לטענותיה, וכך העידה: (עמ' 9 ש' 31-32 ועמ' 10 ש' 1-8):

      ש. בנספח ג' לתצהירך שאליו את מפנה בסעיף קטן ג', כדוגמה לנטילת סמכויות, את מצרפת לתמיכה בדבר הזה מייל שכתב חזי. נכון שחזי כתב את המייל הזה?

      ת. חזי כתב את המייל שייבחר נציג המנהל, ונציג המנהל שנבחר היה אריק.

      ש. סגן מנהל המנהל לא ראוי לשבת בוועדות.

      ת. תקנה נכתבה על ידי ומן הראוי שאני הייתי צריכה לשבת בוועדה.

      ש. בנספח ד' לתצהיר שלך את מפנה לתמיכה בטענות שלך, והמייל הזה שוב הוא התכתבות מול חזי?

      ת. ראש הוועדה נקבע על ידי חזי כאריק. אריק לא בודק מוסמך אפילו, הוא לא יכול לבחון אנשים כאשר הוא לא בעל ידע.

      ש. אבל ההחלטה היתה של חזי. והבעת תרעומת בפני חזי שהוא קיבל את ההחלטה.

      ת. ברור לנו שהתשובות הוכתבו על ידי אריק. (ההדגשות לא במקור – י.ש)

       

    • התכתובות אותן צירפה גב' כהן כלל לא כללו את מר שמילוביץ .

      בהמשך, נשאלה לגבי הזימון במייל, מול מי התנהלה, מול חזי או מול אריק ומי הוציא את הזימון, וכך העידה: (עמ' 10 ש' 31-32):

      "ש. מי שהוציא לך זימון באותו המייל נספח ו' לשיחה על נושא אכיפת הממונים הוא חזי?

      ת. או.קי. זימון הוציא חזי, אבל אני חוזרת על אותה תשובה. זה בא ממישהו אחר."ההדגשות לא במקור – י.ש).

    • העד מטעם התובעות, מר אדוארד פאקר, העיד על ההתנהלות עם מר שמילוביץ בעבודתם, כדלקמן: (עמ' 13 ש' 1-20):

      ש. השתתפת בישיבות זום בתקופת הקורונה?

      ת. לא בקורונה. השתתפתי.

      ש. מופיע לך משפט שאתה מחכה שיכניסו אותך.

      ת. כן.

      ש. קודם אמרת שאינך זוכר מי זימן את הישיבה הזאת.

      ת. לא זוכר בדיוק מי זימן.

      ש. אז למה החלטת שמי שמנע את הכניסה ממך זה אריק.

      ת. הוא היה האדמיניסרטור. בזימון רשום מי האדמיניסטרטור.

      ש. ניסיתם לפנות לאריק תוך כדי שראיתם שלא מאשרים לכם את הכניסה לזום?

      ת. אני לא פניתי.

      ש. בהודעת הווצפ לגבי ימי מחלה, היו תגובות בקבוצה?

      ת. לא. ישר אריק. התכתבתי איתו.

      ש. הוחזרת למחרת לקבוצה.

      ת. לא. פניתי לרימה בעניין הזה, היא פנתה לחזי שיחזירו אותי. החזירו. לא למחרת.

      ש. סמוך לאחר מכן.

      ת. כן.

      ש. ב-2018 אושר לך שכר מומחה.

      ת. כן.

      ש. אריק המליץ לאשר.

      ת. יכול להיות. כן (ההדגשות לא במקור – י.ש).

       

    • מחקירתו של מר אדוארד פאקר עולה עוד כי לדבריו היה חוסר רצון מצד מר שמילוביץ לשתף את אנשי המעבדה, ביניהם גב' כהן, בקיום מפגשים ובפגישות, על אף שתחילה הזימון הגיע ממר שמילוביץ ולאחר מכן חזר בו בכך שיהיו נוכחים. יחד עם זאת עולה כי לא ידע בוודאות כי מי שמנע את כניסתו לישיבת הזום היה מר שמילוביץ , אלא סבר שהוא עשה כן בהיותו האדמינסטרטור. כך גם עולה כי הוא לא פנה בעניין זה למר שמילוביץ. בפועל כן הוחזר לישיבות (גם אם לא מיד), ואף קיבל שכר מומחה בהתאם להמלצת מר שמילוביץ. אין בעדותו של מר פאקר כדי לחזק את הטענה כי הייתה התנכלות ביחס למי מהתובעות (ואף לא לו באופן אישי).

    • גב' כהן טענה בחקירתה כי לא בוצעה שום שיחות איתן מאף אחד, ולא קיבלו תשובות (עמ' 11 ש' 10). אעפ"כ, בחקירתו מר קובי שלם עד מטעם הנתבע, עולה כי הדברים מעט אחרים. וכך העיד (עמ' 14 משורה 4): 

      ש. ב-04/20 קיבלת את התלונות מרימה.

      ת. כן.

      ש. ציינת שב-05/20 ביצעת בדיקת היתכנות. מה היא כללה

      ת. נסעתי לת"א, פגשתי את שתי התובעות, שמעתי מהן את הטענות, שוחחתי עם מנהל המנהל בסוגיה מסויימת, ועם עו"ד בלשכה המשפטית לאמת פרט מסויים, ודיווחתי ללשכה המשפטית ולמנכ"ל את הטענות.

      ש. מתי דיווחת

      ת. לא זוכר מתי. דיווחתי.

      ש. סמוך?

      ת. ברור. כתבתי למנכ"ל. שנים אני הייתי ממונה משמעת במשרד הכלכלה. עם החיבור למשרד העבודה מישהו החליף אותי, אמרו לי תבדוק את זה כי הבחור מנוע מלבדוק. בדקתי, כתבתי למנכ"ל את טענותיהן, ביקשתי גם אסמכתאות ושלחתי את זה ללשכה המשפטית (ההדגשות לא במקור -י.ש).

       

    • ובהמשך (עמ' 14 משורה 22): "ש. ציינת שאת התלונה של רימה וחלק מהתלונה של ענת העברת לביקורת פנימית. הם ערכו דו"ח?

      ת. הם בתהליך של דו"ח. עדיין. לא ראיתי דו"ח.

      ש. סעיף 5 לתצהירך, הנושא עדיין בבדיקה?

      ת. יש ביקורת פנימית, איני יודע אם ספציפית בדברים הללו או משהו רחב יותר. אני לא קיבלתי תוצאות.

      ש. ציינת שהעברת את התלונה של ענת לאגף חקירות נש"מ, והם ב-08/20 השיב את זה לבדיקה נוספת, ובדקת שוב, וב-18.10.20 העברת את מסקנותיה לאגף חקירות, וקיבלת תשובה שתטפלו בזה במישור הניהולי של המשרד.

      ת. כן " (ההדגשות לא במקור-י.ש).

      טו.בחקירתה של גב' תא-שמע מטעם הנתבעת נשאלה העדה והשיבה (עמ' 15 משורה 28 ועמ' 17 משורה 1) כי: "ש. סעיף 14, ענת אומרת לך על רקע הערכת עובד קודמת שביצע לה אריק, בהערות הוא כתב שנתן לה הערכה בחסר על רקע מחלוקות אישיות. ומאז המצב הסלים. היא מבקשת שהוא לא יערוך לה הערכת עובד. הצעת לה שתי חלופות: תשמיעי בפניו את הטענות שלך בהערכת עובד, והשניה, שיעשה הערכת עובד בלעדיך. מצטטת.

      ת. זה נעשה בבדיקה עם הנציבות, אלו החלופות המוצעות.

      ... ש. האם את יודעת שחדשות לבקרים במצבים כגון אלו בשרות המדינה יש המון פתרונות: לא לעשות הערכת עובד באותה שנה; גורם אחר שיעשה הערכת עובד.

      ת. אני לא מכירה, אבל לאור הבקשה של ענת הגשנו בקשה לנש"מ לבחון אפשרות לשנות את הממונה שיעריך אותה, וקיבלתי תשובה שלילית(ההדגשות לא במקור-י.ש).

      טז.מתוך העדויות ניתן לראות כי אכן היה טיפול בעניינן של התובעות מצד הנתבע, אף כי טוב היה לו המערכת הייתה פועלת בקצב מהיר יותר, ומתוך רגישות רבה יותר , במיוחד לאור מערכת היחסים העכורה והעובדה שכל יום שחלף טמן בחובו פוטנציאל להגברת המתיחות בין הצדדים. בנסיבות אלו ראוי היה לבצע את המהלכים באופן מהיר יותר בטרם מערכת היחסים מגיעה לנקודת האל חזור. אעפ"כ, לא שוכנענו כי הדברים הגיעו לכדי התנכלות/התעמרות מצד המדינה.

      יז.לעניין טענת ההתנכלות יש להוסיף ולציין כי כידוע, נכון לעכשיו טרם נחקק חוק המגדיר מהי "התנכלות" או "התעמרות" בעבודה, אף כי ברור ומובן מאליו כי המעסיק מחוייב לנהוג עם עובדיו בהגינות ובתום לב ואינו רשאי להתנכל לו או להתעמר בו (גם אם טרם אושר החוק בעניין זה).

      יח.בנושא העסקה פוגענית בעבודה ניתן פסק דין בבית הדין האזורי בירושלים (סע"ש  38335-03-14 מנחם נפתלי - מדינת ישראל (ניתן ביום 10.2.2016)  (להלן: "פסק דין מני נפתלי") שעסק בנושא ההתנכלות. וכך נאמר בפס"ד זה: "מהי העסקה פוגענית?

      בעת האחרונה גברה המודעות להעסקה פוגענית הנקראת גם התנכלות תעסוקתית או התעמרות במקום העבודה. מדובר בהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכד'), פגיעה במעמדם של העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה (שולמית אלמוג, התנכלות תעסוקתית (mobbing) , עבודה משפט וחברה, כרך יא', תשס"ו 233; מיכל לויט, לא צריך לספוג את ההשפלה הזאת, עורך הדין, גיליון מס' 20, אוקטובר 2015)." (עמ' 14 לפסק דינה של כב' הנשיאה השופטת (בדימוס), דיתה פרוז'ינין – ההדגשות לא במקור).

      יט.עוד נאמר בפס"ד זה (בפסקה 21 ) "למרות כל האמור לעיל, לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה "התנכלות תעסוקתית". יחסי עבודה מעצם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה. כמו כן, יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד אף כי הינן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעביד, כגון הערות על תפקודו, קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק וכד'. כל זאת, כאשר...לא משיקולים זרים, ותוך שמירה על כבודו של העובד..."

      כ.גם פסק דין תע"א 10690-07 גליה אאוסקר - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (ניתן ביום 31.3.2014) ציין לגבי התנכלות: "יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד, כגון קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק, אולם ככל שמדובר בהערכה אמיתית וכנה הניתנת על פי מיטב שיפוטו של המעסיק ולא משיקולים זרים, ונמסרת לעובד באופן ראוי תוך שמירה על כבודו, ברור שמתן הערכה לא חיובית לעובד אינו בגדר "התנכלות תעסוקתית". בהקשר זה ציינה אלמוג במאמרה "התנכלות תעסוקתית" את הצעת החוק הבריטית בה הוגדרה "התנכלות תעסוקתית" כ – "behavior on more than one occasion which is offensive, abusive, malicious or intimidating", וציינה כי "ניתן לפתח מבחן משולב, שידרוש קיומה של פגיעה סובייקטיבית, אך גם מבחן אובייקטיבי, אשר יבחן אם מדובר בהתנהגות אשר מנקודת מבט חיצונית לעובדת או לעובד בהם מדובר עשויה להיתפס כפגיעה" , זאת, כדי שלא יראו כ"התנכלות תעסוקתית" מקרים בהם אולי נגרמה לעובד פגיעה רגשית, אך בחינה אובייקטיבית של הסיטואציה בה מדובר אינה מצדיקה מתן סעד." (עמ' 15, פסקה 53 לפסק הדין).

      כא.ולענייננו: לאחר ששמענו את העדים ולאור מכלול הראיות שהובאו בפנינו, ולאור הפסיקה- מצאנו כי לא ניתן לקבוע כי הייתה התנכלות כלפי התובעות, כמפורט מטה.

      כב.לגבי גב' שולמן: לאחר עיון במכלול הטענות של גב' שולמן, עולה כי הדבר היחידי אשר נראה לכאורה כהתעמרות הינו בנוגע להערכת העובד שמילא מר שמילוביץ בשנת 2018, כאשר כתב: " אולם זו הערכתי ואני מודע לכך שהיא מושפעת בעיקר מהיחסים שהיו ביננו". אלא שלמשפט זה קדם משפט נוסף והוא: "הבהרתי לענת את ציפיותיי ממנה, אני רואה בה פוטנציאל אדיר לקידום ולהובלת נושאים במינהל. כולי תקווה שהיחסים ביננו ישתפרו ויביאו לתוצאות טובות לעשייה משותפת. אני מאמין בה מאוד. כולי תקווה שהשיחות האחרונות שקיימנו יובילו לדרך חדשה ביחסים ובשיתוף הפעולה. אין לי ספק כתחושות של ענת מוצדקות ביחס להערכת החסר – אולם זו הערכתי ואני מודע לכך שהיא מושפעת בעיקר מהיחסים שהיו ביננו".

      כג. משפט זה מתבהר לנו לאחר שאנו רואים את התייחסותה של התובעת 1 למשוב, כי: "ענת מסכימה עם חלק הנושאים. לדעתה יש הערכת חסר בהערכת העובד בשל יחסיים בין אישיים עכורים בשנת 2018, מניחה ומקווה שלאחר שיישרנו את ההדורים המצב ישתנה ונוכל לשתף פעולה בצורה מיטבית. וכל זה במטרה משותפת אחת והיא קידום המטרות של הבריאות התעסוקתית והמינהל בכלל".

      כד.עוד עולה מהראיות כי גב' שולמן הפרה לא פעם הנחיות שניתנו על ידי מר שמילוביץ. היא פעלה בניגוד להנחיותיו, והדבר התבטא בשליחת מיילים וחתימתם במשותף יחד עם גב' כהן לאחר שמר שמילוביץ אסר עליהם לעשות כן. לכן בהערכתו המסכמת, כתב: "לענת יש פוטנציאל גדול, להיות מנהלת תחום בכיר, יחד עם זאת היא חייבת ללמוד לרתום את המנהלים שלה ולעדכן אותם בפעילות לרבות קביעת סדרי עדיפות".

      כה.אין מדובר, אפוא, בהתנכלות המגיעה מתוך רצון לפגוע בה, אלא מדובר בהערכה כללית, הכוללת בצד דברי שבח כלפיה, גם ביקורת, אף כי הדברים שרשם בהמשך לגבי הערכתו כי הוא "מודע לכך שהיא מושפעת בעיקר מהיחסים שהיו ביננו", אינה ראויה. מכל מקום, לאחר עיון במכלול הראיות, ובמלוא המסמכים והעדויות איננו סבורים כי התייחסותו של מר שמילוביץ לגב' שולמן עולה לכדי התעמרות, ומכל מקום – לא הייתה כאן התעמרות של הנתבעת ביחסה אליה, גם אם הטיפול בעניינה מוטב היה שייעשה מהר יותר. בהערת אגב נציין כי טענות התובעת לעניין חופשה כפויה שנכפתה עליה ע"י מר שמילוביץ התבררה לא כחופשה כפויה ובוודאי שלא מדובר במשהו אישי כלפיה.

      כו.לעניין גב' כהן – מתוך ניתוח עדותה עולה כי מרבית טענותיה נוגעות למחלוקות מקצועיות בינה לבין מר שמילוביץ וכי חלק ניכר מהמחלוקות כלל לא היו ישירות עם מר שמילוביץ אלא עם גורמים אחרים. בכל מקרה גם בעניינה נראה לנו כי מדובר בחיכוכים בעבודה שאינם עולים לדי "התנכלות", וכאשר הנתבעת פעלה בעניינה כנדרש (אף כי, כאמור, נכון היה לזרז את הטיפול בתלונותיה).

      כז.כפי שפורט לעיל, טענותיה אלה גב' כהן בהן היא מעלה השערות שהתשובות הוכתבו על יד אריק שמילוביץ -אינן יכולות להתקבל כמוכחות. להשערותיה אלו לא הובאו ראיות ואין כל ראיה כי מי שנתן את ההנחיות בפיו של מר חזי שוורצמן היה מר שמילוביץ – מבלי שהובאה ולו גם לא ראשית ראייה בעניין זה.

      כח.באשר לישיבת זום אליה מתייחסים מר אדוארד פקאר וגב' כהן, כי לא זומנו - עולה מעדותו של מר פקאר שהוא לא ידע מי זימן את אותה ישיבה, וכן גם אם במידה ואכן לא הוכנסו לישיבת הזום למרות שזימנו אותם, אין אנו יודעים באופן וודאי כי מי שלא הסכים להכניסן היה מר שמילוביץ, וכי הדבר נעשה בכוונת מכוון.

      כט.ע"פ הפסיקה אין די במקרה חד פעמי כדי לקבוע כי ישנה התנכלות, אלא בחשיפה מתמשכת למעשים אלו. במקרה שבפנינו נראה כי ישנה התייחסות רק לישיבת הזום והתייחסות לגביה ולא למקרים דומים או זהים לאחר מכן.

      ל.כאמור, כמו בעניינה של גב' שולמן, נראה כי גם בעניינה של גב' כהן, חלק מהאירועים המתוארים נופלים לגדר חיכוכים, מתיחות ואי נעימות, ואף יחסי עבודה טעונים, אך אינם מצמיחים עילת תביעה בגין התנכלות בעבודה/התעמרות. עוד יצויין כי חלק מהאירועים ביחס למר שמילוביץ מצויים בגדר הפררוגטיבה הניהולית, אך כפי שהפסיקה קובעת, כי לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה התנכלות תעסוקתית. ובענייננו, גם במקרים בהם מר שמילוביץ נקט במעשים ובביטויים בלתי הולמים, לא מצאנו ע"פ הראיות שהובאו בפנינו, כי הדבר עולה לכדי התנכלות תעסוקתית.

      לא.בכל מקרה, מנכ"ל הנתבעת בחן את כלל טענות הצדדים, ועל פניו נראה כי העניין נבדק בצורה יסודית וראויה. וכך כתב למר שמילוביץ (ההדגשות לא במקור): "לאחר בחינת האירועים שהוצגו במכתבי התלונה, אני סבור, כי בחלק מהמקרים נקטת במעשים ובביטויים בלתי הולמים, אולם, לעניות דעתי, אירועים אלה אינם עולים לכדי התנכלות תעסוקתית. לא מצאתי שמכלול יחסי העבודה ששררו בינן לבין העובדות היו מטרידים, בלתי נסבלים, משפילים ומעליבים באופן חוזר ונשנה תוך יצירת סביבה עוינת במסגרת העבודה. להוסיף על כך שבחלק האחר של המקרים השתכנעתי, כי אלו נבעו מהפררוגטיבה הניהולית שלך כממונה ולא משיקולים זרים כאלה או אחרים. כך, למשל כשבקשת לאשר מראש את ימי העיון בהן מבקשות העובדות להרצות, על מנת לוודא כי עמדתם עולה בקנה אחד עם המנהל וכי השתתפות מאושרת לפי כל הנהלים בשירות המדינה ; או כאשר בקשת כי לא ישלחו מיילים בחתימה משותפת ; מתן ההוראה שלא להוציא הנחיות בעניין הקורונה אשר מסורות למשרד הבריאות וכיו"ב. אשר על כן, כאמור, הנני סבור שבנסיבות הללו, יש לרשום הערה בתיק האישי שלך, וכך לשלב אותך בתכנית מנטורינג ייעודית". לאור כל האמור לעיל – לא מצאנו כי מדובר בהתנכלות/התעמרות המצדיקה פיצוי כספי לתובעות, והתביעה נדחית.

      סוף דבר: התביעה נדחית. ולעניין ההוצאות: אף שמצאנו כי נכון היה מבחינת הנתבעת לזרז את עניינן של התובעות, לאור תלונותיהן הקשות ולאור האווירה העכורה - לא מצאנו כי הן זכאיות לפיצוי כלשהו, ולכן ניתן היה לפסוק לחובתן הוצאות. אעפ"כ, משהתובעות, שהינן בעלות רקורד וניסיון מרשים בנתבעת, ואף ממשיכות לעבוד במקום, ולשביעות רצון מהן מבחינה מקצועית, ולאור מערכת היחסים הלא פשוטה לה היו שותפים שני הצדדים, החלטנו שלא לפסוק הוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

      תמונה 3

       

       

       

      Picture 1

      נציג ציבור(ע) מר משה נחמיה

       

      יפה שטיין, שופטת בכירה

      אב"ד

       

      ניתן היום, כ"ו אייר תשפ"ג, (17 מאי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       

      Picture 1

       

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ