מבוא
1.עניינו של הליך זה בטענת התובעת כי פוטרה במהלך הריון ללא היתר, בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שוויון ההזדמנויות"). התובעת עתרה לרכיבי תביעה שונים, אשר כולם, למעשה, מבוססים על טענת התובעת שלפיה פיטוריה מעבודתה אצל הנתבעת, היו פיטורים שלא כדין, בהיותה בהריון, בלא שניתן היתר לפיטוריה.
2.מטעם התובעת העידה היא עצמה; מטעם הנתבעת העידו מר ג'ו פרלוב – הבעלים של הנתבעת וכן מר מוריס ליאני, אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל הנתבעת.
3.הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאותה של התובעת לקבל ממנה דבר מה.
בעניין זה נעיר, כי חלק ניכר מטענות ההגנה של הנתבעת ומההתנצחות בין הצדדים היה בקשר לשאלה אם בעת הפסקת עבודתה של התובעת – היתה הנתבעת מודעת לעניין הריונה של התובעת או אם לאו. זאת – למרות שלשאלה זו, אין משמעות ממשית למחלוקת נשוא תיק זה, כדי להכריע בתובענה שבפנינו. על כך נרחיב בהמשך.
להלן עובדות הרקע
4.הנתבעת הינה חברה העוסקת ביוזמות חינוכיות ובין היתר מלווה בני נוער יהודים המגיעים לארץ מרחבי העולם ומשתתפים בפרויקט הידוע בשם "תגלית".
5.התובעת החלה את עבודתה בנתבעת בחודש 12/09 כאשת צוות שמלווה קבוצה של משתתפי תגלית מרוסיה, התובעת עבדה 10 ימים בחודש זה.
החל מחודש 2/10 ועד לחודש 11/10 (9 חודשים), ביצעה התובעת מספר תפקידים שונים בנתבעת. הנתבעת צירפה כנספח א' לכתב ההגנה הודעה על תנאי ההעסקה של התובעת. לפי הודעה זו תאריך תחילת ההעסקה 1/2/10, משך ההעסקה: לפי צורכי החברה.
6.בסמוך לסיום עבודתה נקלטה התובעת להריון. התובעת ילדה במזל טוב, ביום 21/6/11 (ראה אישור לידה אשר צורף לכתב התביעה).
עיקר טענות התובעת
7.לגירסת התובעת, היא הודיעה על ההריון לאחראית עליה הגב' ג'יה ארנשטיין וכן למר מוריס ליאני וזאת בהיותה בחודש השני או השלישי להריונה.
8.לטענת התובעת, הנתבעת הוציאה אותה ל"חופשה ללא תשלום" החל מחודש 12/10, תוך הבטחה כי תשיב את התובעת לעבודה תוך חודש ימים – קרי בחודש 1/11.
9.בחודש 1/11 ביקשה התובעת מהנתבעת כי תשיבה לעבודה, או אז הודיעה הנתבעת לתובעת כי לנתבעת "אין עוד צורך" בה.
10.הנתבעת בחרה לפטר את התובעת ללא מתן מכתב פיטורים, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא קבלת היתר לפיטוריה, בניגוד מוחלט להוראות חוק עבודת נשים ותוך הפרה בוטה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
11.התובעת תובעת בתביעתה תשלום פיצויי פיטורים בסך של 6,000 ₪, פיצוי בגין אובדן הכנסה למשך 6 חודשים בסך 36,000 ₪, פיצוי בגין אי קבלת דמי לידה בסך 21,000 ₪, שכר עבודה עבור 60 ימי עבודה מתום חופשת הלידה בסך 12,000 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בסך 50,000 ₪, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪, פיצויים עונשיים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪, הודעה מוקדמת בסך 6,000 ₪, דמי הבראה בסך 1,885 ₪, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 2,160 ₪. מטעמי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך של 135,015 ₪.
עיקר טענות הנתבעת:
12.התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת לצורך לימודיה – לימודי תואר ראשון. חילופי הודעות דואר אלקטרוני תומכות בטענת הנתבעת כי בחודש 11/10 תמו יחסי עובד ומעסיק בין התובעת לנתבעת, וזאת על פי בקשתה של התובעת, אשר החלה את השנה השלישית ללימודי תואר ראשון.
13.התובעת כלל וכלל לא הודיעה על הריונה לנתבעת ואף לא דרשה מהנתבעת שתשיבה לעבודה בשל הריונה.
14.אם הובטח לתובעת כטענתה לחזור לעבודה בחודש 1/11, מדוע זה לא פנתה אל הנתבעת בכתב בדרישה להחזירה לעבודה?
15.התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, קרוב לשנתיים לאחר סיום עבודתה של התובעת.
16.התובעת עבדה רק 9 חודשים אצל הנתבעת, ועל כן היא אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, ואף לא לדמי הבראה משלא השלימה 12 חודשי עבודה בנתבעת. לעניין הודעה המוקדמת – לאור העובדה כי התובעת התפטרה בשל לימודיה, והודיעה היא לנתבעת על כך בחודש 10/10, הרי שהנתבעת לא חבה בשום תשלום בגין הודעה מוקדמת.
17.התובעת עבדה בשכר שעתי, ורק במשך 3 חודשים (מתוך 9 חודשי עבודתה), קיבלה היא שכר בסך של 6,000 ₪.
18.התובעת לא הקטינה את נזקיה בחודשים בהם היא דורשת שכר עבודה.
19.לעניין הפרשות לקרן פנסיה, טוענת הנתבעת כי אך ורק מתוך טעות טכנית, לא הפרישה לתובעת הפרשות פנסיוניות וזאת החל מחודש 8/10 ועד לתחילת חודש 11/10.
20.להלן השאלות העיקריות הטעונות הכרעה, בענייננו –
א.האם התובעת פוטרה מעבודתה או שמא התפטרה מעבודתה כטענת הנתבעת?
ב.במידה וייקבע כי התובעת פוטרה מעבודתה, יש לבחון השאלה, האם פוטרה התובעת כדין או שמא פוטרה מחמת הריונה והאם היא זכאית לסעדים שנתבעו מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות?
נסיבות סיום יחסי העבודה – האם התובעת פוטרה או התפטרה?
21.השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות תיקבע על ידי בית הדין ולפי הכרעתו מי הוא זה אשר פעל לניתוק יחסי העבודה. בעת ההכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון גם למי מהצדדים היתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה.
22.לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בכל החומר אשר בתיק, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת פוטרה מעבודתה. להלן נפרט את הנימוקים שהביאו אותנו למסקנה האמורה.
23.כאמור, הנתבעת טענה כי התובעת התפטרה מעבודתה לצורך לימודיה האקדמאיים.
24.שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהוגשו לתיק בית הדין הציגו בפנינו תמונה שונה, אשר עומדת בסתירה לטענות הנתבעת, ותומכת בטענות התובעת.
25.לתצהיר עדותו הראשית של מר מוריס ליאני, אשר שימש כמנכ"ל הנתבעת בתקופת עבודתה של התובעת, צירפה הנתבעת תמליל שיחה שהקליט מר ליאני עם התובעת, לאחר סיום עבודתה בנתבעת (שיחה מיום 28/2/11, נספח ג' לתצהיר ליאני).
במסגרת עדותו של מר ליאני בפנינו, טען הלה כי עובדת הנתבעת גיה ארנשטיין פנתה אליו, מספר ימים לפני קיום השיחה המוקלטת הנ"ל, וביקשה ממנו להיפגש עם התובעת. עוד הוסיף מר ליאני, כי באותה שיחה שניהל עם גיה, ציינה גיה שהתובעת בהריון. לגירסתו הוא מצא בסיטואציה זו "מצב קצת מוזר". בתשובה לשאלת ב"כ התובעת מדוע פניית התובעת נראתה לו כ"מצב קצת מוזר", השיב כדלקמן: "כי לא מצאתי מה הסיבה שעובדת אחרי שהיא סיימה ועזבה את קשרי עובד מעסיק לפי תקופה שהיתה מוגדרת מראש, פתאום היא באה מסיבה שהיא בהריון, דבר שלא היה ידוע לי והיא לא אמרה לנו ומהסיבה הזאת היא טוענת שאנו חייבים לקלוט אותה מחדש". (פרוטוקול מיום 25/6/14, עמ' 19, ש' 14-21).
26.לכל אורך עדותו של מר ליאני ולאורך כל תמליל השיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת (והוקלטה על ידו), חזרה על עצמה הטענה בדבר קיומו של חוזה עבודה לתקופה קצובה וכן חזרה על עצמה הטענה כי הנתבעת סיימה את עבודתה של התובעת בחודש 11/10, מהטעם שלא היתה לנתבעת עבודה עבור התובעת. טענה זו, של העד המרכזי מטעם הנתבעת, אין לה כל ביטוי בכתב ההגנה ובתצהיר עדותו הראשית, שהוגשו מטעם הנתבעת. לעניין זה, נפנה לתשובותיו של מר ליאני לשאלותיה של התובעת, במסגרת השיחה שהוקלטה על ידו, וכך עולים הדברים באותה השיחה:
"א.:כי לפי החוק, אם מקום העבודה מגלה שאשה נכנסת להריון אז אסור לו לפטר אותה, זה לא משנה מה היה קודם, או לא משנה מה היה אחר כך.
מוריס: (לא ברור) ...
א.: או.קיי.
מוריס: אנחנו דיברנו פעם אחרונה, ה... ההסכם שלך עם העבודה היה... נגמר בסוף נובמבר. בכל מקרה...
א.: או.קיי.
מוריס: אנחנו אחרי סוף נובמבר לא היינו אמורים להעסיק אותך, לא היה לנו איזה עבודה לתת לך. ההסכם בנינו...
א.: היה את ה-night staff...
מוריס: לא.
א.: שהיה חופש בין לבין.
מוריס: לא נכון. ההסכם בנינו היה שתסיימי (לא ברור) נובמבר... אחרי שסיימת לעבוד, או.קיי., כי בדצמבר לא היינו... לא היה לנו מה לתת לך כעבודה גם.
...
...מבחינתי, ככה אני רואה את הדברים, זה כאילו חוזה לתקופה מוגבלת. זה מה שהיה. אמרנו עד סוף... ה... עד ש... הקורס האחרון ושהרוסים עוזבים, או משהו כזה...
...
א.: אני זוכרת את זה פשוט אחרת.
מוריס: כשאני... אמרתי לך שאני אדבר עם ביל לראות אם הוא יכול לקלוט אותך כ-night staff, או.קיי, אבל עוד פעם, אי אפשר לחבר שני תקופות. לתקופה אחת סיימת לעבוד לפי ההסכם שהיה לנו ב... לפני שהתחלת לעבוד, או.קיי, חבל שזה לא היה כתוב, כנראה... לא... לא זוכר שאם היה כתוב אני לא הייתי פה."
(נספח ו' לכתב ההגנה, עמ' 3 לתמליל, ש' 13 – עמ' 5 לתמליל, ש' 28; הדגשה שלי, י.כ.).
27.תמליל השיחה שהוקלטה על ידי מר ליאני וצורף כראיה מטעם הנתבעת, תומך דווקא בגירסתה של התובעת בדבר סיום העסקתה על ידי הנתבעת. מר ליאני חוזר ואומר בתמליל השיחה כי עבודתה של התובעת הופסקה על ידי הנתבעת בחודש נובמבר 2010, וזאת לטענתו מאחר ובסוף נובמבר הנתבעת לא היתה אמורה להמשיך ולהעסיק את התובעת, הן מהטעם שלא היתה לנתבעת עבודה עבור התובעת, והן מהטעם כי מדובר בחוזה לתקופה קצובה. גירסת מר ליאני לפיה התובעת עבדה על פי חוזה עבודה לתקופה קצובה, עומדת בסתירה למסמך אותו הציגה הנתבעת ולפיו תקופת עבודתה של התובעת אינה קצובה והיא בהתאם לצרכי הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה).
לא זו אף זו, טענת התובעת לפיה הנתבעת הוציאה אותה ל"חופשה ללא תשלום", לאחר חודש 11/10, נתמכת גם היא בהקלטה שביצע מר ליאני, כמפורט לעיל. עוד עולה מתמלול השיחה כי התובעת חזרה ועמדה על התחייבות הנתבעת ועל הבטחותיה לקלוט אותה בחזרה לעבודה ב-night shift, ומר ליאני לא יכול היה לסתור את טענות התובעת.
28.מתמלול השיחה שהקליט מר ליאני, עולה כי הנ"ל הציג בפני התובעת תשובה לעניין הפסקת עבודתה בנתבעת ולפיה, הנתבעת לא יכלה להמשיך ולהעסיק את התובעת מהטעם שלנתבעת לא היתה כל עבודה עבורה.
והנה זה פלא, בחודש 10/10, פרסמה הנתבעת מודעת דרושים על מנת למצוא לתובעת מחליפה. בד בבד, שלחה גב' גיה ארנשטיין הודעת דואר אלקטרוני אל גב' אורטל נחום ובה כתבה את הדברים הבאים: "אני תיכף אשלח מייל מסודר בנוגע לדברים שהייתי צריכה לבדוק. בינתיים, אני מעבירה אליך מיילים רלוונטיים שמצאתי.
למטה יש את פרסום המשרה של א. ל-IsraelExperts. היות והיא נמנית ברשימת תפוצה אין דרך שלא יכלה לדעת שאנחנו מגייסים לתפקיד שלה" (נספח י' לכתב ההגנה).
מהמייל הנ"ל ניתן להסיק שתי מסקנות, האחת – כי האמירה של מר ליאני ולפיה הנתבעת סיימה את עבודתה של התובעת מאחר ולא היתה לנתבעת עבודה עבורה, אינה עולה בקנה אחד עם פרסום מודעת דרושים למשרה של התובעת. השנייה – מהודעתה של גיה ניתן להבין כי מלכתחילה לא היה נוח לנתבעת עם העובדה שהתובעת נמנית ברשימת התפוצה ואין דרך שהיא לא יכולה לדעת שהנתבעת מגייסת עובדת אחרת לתפקיד שלה.
29.הנתבעת קלטה עובדת חדשה, אשר החליפה את התובעת, שמה של העובדת החדשה נטע גולשטיין. עובדה זו עומדת לנתבעת לרועץ, בשים לב לתשובתו של מר ליאני, כי לא היתה לנתבעת עבודה עבור התובעת, ומנגד קלטה הנתבעת עובדת אחרת באותו התפקיד.
משמע, תשובותיו של מר ליאני לשאלות התובעת בשיחה המוקלטת מלמדות כי התובעת לא התפטרה מעבודתה, אלא הנתבעת סיימה את עבודתה והעסיקה במקומה עובדת אחרת.
30. יתרה מזו, הנתבעת טענה לאורך כל ההליך כי היא מתנהלת בצורה מאוד מסודרת וכל עובדה הכי קטנה היא מעלה על הכתובים (ראה סעיף 54 לסיכומי הנתבעת).
חרף האמור, מר ג'ו פרלוב – הבעלים של הנתבעת, לא יכול היה להסביר בעדותו מדוע אין ולו מכתב אחד המתעד את התפטרותה של התובעת ואף לא ידע להשיב מדוע אין מייל המאזכר בצורה מפורשת וברורה את התפטרותה הנטענת של התובעת. וכך העיד מר פרלוב:
"ש.האם אחד מתוך המיילים שצירפתם, ביניכם לבין התובעת או מהתובעת אליכם, תפנה אותי אליו, מייל שבו היא אומרת שהיא מתפטרת, או מייל ממכם שאומרים לה התפטרת?
ת.(מעיין) בחומר שיש בפניי אני לא מוצא."
(פרוטוקול מיום 25/6/14, עמ' 17, ש' 22-24).
31.כאן המקום לציין כי במקרה של מחליפתה של התובעת, הגב' נטע גולשטיין, פעלה הנתבעת בצורה שונה לחלוטין. הנתבעת צירפה בעצמה מכתב אשר סומן כנספח יא' לתצהיריה, ובו נכתב כי גב' גולשטיין הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 3/11/10 ועד ליום 14/4/13, ובמכתב זה צויין: "סיבת סיום ההעסקה – התפטרות".
לעומת זאת, במקרה של התובעת הוציאה הנתבעת מכתב המפרט את תקופת העסקתה של התובעת מ-2/10 עד 11/10, אולם אין במכתב זה מילה וחצי מילה על התפטרותה של התובעת (נספח יג' לתצהירי הנתבעת). כמו כן, כפי שהעיד מר פרלוב, גם בהודעות האי-מייל שצירפה הנתבעת אין כל איזכור להתפטרותה של התובעת.
הנה כי כן, המסמכים שצירפה הנתבעת, סותרים את הגנת הנתבעת להתפטרות התובעת.
32.זאת ועוד, הנתבעת ניסתה להציג בפנינו חצי אמת ולא אמת שלימה; ונפרט.
הנתבעת הציגה אי-מיילים אשר לטענתה תומכים בגירסתה לפיה, התובעת התפטרה מעבודתה לרגל לימודיה. הנתבעת מפנה לאי-מייל ששלח מוריס ליאני לגב' מרינה ביום 24/10/10 ובה הוא מבקש לעדכן את משכורת התובעת לחודש 10/10 ל-6,000 ₪ ברוטו וכן ציין "אני העדכן אותך עבור משכורת נובמבר כי היא עוזבת" (נספח ד' לכתב ההגנה). עוד הפנתה הנתבעת לאי-מייל ששלחה גיה ארנשטיין למוריס ליאני ביום 15/7/10 ובו צויין "מיום ראשון ה-18/7 א. מתחילה משרה מלאה. אני יודעת שהיא מתכוונת לבוא לדבר איתך על התנאים. לי אין מושג לגבי המשכורת וזה לא נושא שדיברתי איתה עליו. אני רק שוחחתי איתה על היקף המשרה. באוקטובר היא חוזרת ללמוד ואז נצטרך להיערך שוב בהתאם". הנתבעת מפנה גם לאי-מייל מיום 7/11/10, אשר נשלח על ידי גב' גיה ארנשטיין ובו נכתב "...אני רוצה להודות לא.... א. שחוזרת ללימודיה באופן מלא תחסר לנו מאוד..." (נספח יב' לכתב ההגנה).
לטענת הנתבעת הודעות האי-מייל אשר צירפה לכתבי טענותיה מחזקות את המסקנה כי בזמן אמת הודיעה הנתבעת על עזיבתה/התפטרותה לצורך לימודיה.
אלא מאי? במסגרת צבר המיילים שהגישה הנתבעת, קיים מייל נוסף, שבו דווקא ניתן ללמוד את ההיפך הגמור מטענות הנתבעת. ביום 4/11/10, כותבת גב' גיה ארנשטיין למר מוריס ליאני את הדברים הבאים: "היי מוריס, א. תהיה פה ביום שני להעביר חפיפה לנטע. א. לא רוצה לעזוב את החברה וכבר התחילה לשאול אותי באלו רמות או משרות היא יכולה להישאר. הצוות לילה לא בא בחשבון ולא נראה לי שביל רוצה אותה במחלקת תגלית. יש אפשרויות אחרות? היא עובדת קשה ומאוד מסורה. מה אתה חושב?" (נספח יא' לכתב ההגנה, הדגשה שלי, י.כ.). אם אכן הנתבעת רצתה להציג אמת שלימה, אזי הייתה מדפיסה את ההתכתבות המלאה בין מר מוריס לבין גב' גיה בכל הנוגע לבקשתה של גיה לקבל תשובה לעניין המשך עבודתה של התובעת. הנתבעת הייתה מדפיסה את תשובתו של מר ליאני לפניתה של גיה לגבי בקשתה של התובעת להמשך עבודתה בנתבעת, וזאת על מנת להציג אמת שלימה בפני בית הדין. מסקנתנו היא, כי הנתבעת גילתה טפח והסתירה טפחיים.
הדבר מלמד על אופן התנהלותה והתנהגותה של הנתבעת. אנו סבורים כי הנתבעת בחרה להתייחס רק אל אותם מיילים הנוחים לה, אך התעלמה מהמיילים התומכים בגירסת התובעת, הנוגעים לחוסר רצונה של התובעת להפסיק את עבודתה, העומדים בסתירה לטענת ההתפטרות שטענה הנתבעת. ההנחה היא כי אם בעל דין נמנע מהצגת ראיות רלוונטיות שברשותו, משמעות הדבר הינה כי ראיות אלה היו פועלות לחובתו.
33.לא ניסתרה מעינינו גם העובדה כי במייל שכותבת גיה ארנשטיין ביום 7/11/10, ציינה את הדברים הבאים: "כתוב שא. עוזבת בגלל לימודים..." (נספח יב' לכתב ההגנה). כאשר קוראים בצוותא חדא את המייל של גיה מיום 4/11/10, ואת המייל הנוסף הנ"ל מיום 7/11/10 (נספחים יא' ויב' לכתב ההגנה), ניתן להבין כי גיה תמהה כיצד כתוב מחד שהתובעת עוזבת בגלל הלימודים, ומאידך, היא שלחה ביום 4/11/10 אי-מייל למר ליאני המודיע לו שהתובעת לא רוצה לעזוב את החברה ואף שואלת באיזה משרות היא יכולה להישאר.
34.הנתבעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא הביאה לעדות את הגב' גיה, אשר כאמור התנהלה אל מול התובעת בעניינים האמורים והתכתבה אל מול הגורמים המוסמכים בנתבעת בכל הנוגע לסוגיית המשך עבודתה של התובעת בנתבעת. אנו סבורים כי לאור האי-מיילים הסותרים והדואליות בה נקטה הנתבעת, היתה חובה על הנתבעת להזמין את גיה לעדות.
הימנעותה של הנתבעת מהבאת עדותה של גיה, מקימה למעשה לחובתה של הנתבעת חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון וניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה עדות הייתה פועלת לחובתה של הנתבעת (ע"א 548/78 שרון – לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980).
35.מר ליאני הופנה לתמלול השיחה שהקליט עם התובעת, ונדרש להשיב מדוע לא ציין לאורך כל אותה שיחה שהתנהלה, את טענת ההתפטרות, כפי שנטענה על ידי הנתבעת, וכך עולים דברים מפרוטוקול הדיון מיום 25/6/14.
"ש.אני מפנה לאותו עמוד 3 משורות 8-11, טוענת התובעת שאתה או ביל אמרתם ושזה גורר שאף אחד לא מקבל אותה לעבודה כי היא בהריון ולא תקבל ביטוח לאומי כי הפסיקו עבודתה ואתה עונה "מה זה הפסיקו את עבודתך?", והתובעת מסבירה כי לפי החוק אסור לפטר אותה, ואתה משיב משהו שאינו ברור, למה לא אמרת לה את התפטרת, אף אחד לא פיטר אותך, למה באותה שיחה שאתה מקליט והיא חשובה ויודע שהתובעת טוענת שהבטחתם לה להיות בצוות הלילה והיא בהריון, למה בנקודה זאת אתה לא אומר לה "התפטרת..." ועוד כאשר השיחה מוקלטת?
ת.אני לא זוכר בדיוק מה אמרתי כי זה לא כתוב, גם עבר הרבה זמן, ואני יכול להיות שאמרתי לה. אך גם כתוב בשורה 18 "ההסכם שלך עם העבודה היה נגמר בסוף נובמבר בכל מקרה".
ש.איזה הסכם עבודה היה נגמר בסוף נובמבר באיזה תפקיד?
ת.התובעת התקבלה בתפקיד צוות לילה. בגלל שאנחנו בקיץ קיבלנו בפעם הראשונה שתי קבוצות דוברי רוסית, היא המשיכה לעבוד עוד חודש בערך. ההסכם עם צוות לילה הוא הסכם לחודשיים שלושה ובגלל שתי הקבוצות דוברי הרוסית היא המשיכה עוד חודש חודש וחצי, אני לא זוכר בדיוק.
ש.אני מפנה אותך לעמ' 4 לתמלול, ש' 14, התובעת אומרת, "התלונה היא לגבי ש..." ואתה משלים אותה "זה שלא לקחו אותך חזרה... לצוות לילה", התובעת עונה לך "כן" ואתה אומר "בסדר, תראי...", למה בנקודה הזאת לא אמרת לה אף אחד לא הבטיח לך שום דבר, השיחה מוקלטת, למה אתה לא מדגיש את הדברים המוחלטים. לכאורה היא משקרת ומכינה מלכודת, אתה מקליט את השיחה, למה לא אמרת את זה?
ת.עד כמה שזכור לי בשיחה הזאת אמרתי לה שלפי מיטב ידיעתי אף אחד לא הבטיח לה שום דבר.
ש.אבל אנחנו כבר הגדרנו שביל התנהל מולה והוא קבע מי יהיה בצוות הלילה?
ת.נכון."
(פרוטוקול מיום 25/6/14, עמ' 20 ש' 17 – עמ' 21 ש' 7).
36.מקריאת תמליל השיחה עולה כי מר ליאני לא אמר לתובעת באף מקום שהיא התפטרה מעבודתה בנתבעת, התנהגות זו של מר ליאני תומכת אף היא בגירסת התובעת לפיה היא לא התפטרה מהעבודה, אלא הנתבעת היא זו שסיימה את עבודתה.
37.כללו של דבר, לאחר ניתוח מכלול העדויות והראיות אשר הונחו בפנינו, אנו סבורים כי הנתבעת היא זו שסיימה את עבודתה של התובעת באקט של פיטורים. הראיות שצירפה הנתבעת – תמליל השיחה והודעות האי-מייל השונות, כמו גם חוסר העקביות בגירסת הנתבעת, הבקיעים והסתירות בגירסאות עדיה, הם שהביאו אותנו למסקנה כי מדובר במעשה פיטורים ולא במעשה של התפטרות.
סיכום בעניין כשרות פיטורי התובעת
38.משדחינו את טענות הנתבעת, כמפורט לעיל, הרי שמשהתובעת פוטרה, בהיותה בהריון, לאחר שעבדה אצל הנתבעת במשך 9 חודשים, מבלי שניתן היתר לאותם פיטורים – הרי שמדובר בפיטורים שאינם כדין. הפיטורים נעשו בניגוד לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים.
גם בהנחה שהנתבעת ידעה על הריונה של התובעת רק בחודש 2/11, ימים מספר לפני השיחה שהוקלטה עם התובעת (28/2/11), הייתה הנתבעת יכולה לפעול סמוך לאחר מכן, לשם השבת התובעת לעבודתה ולשם קבלת היתר לפיטורי התובעת.
משכך – מדובר בפיטורים שנעשו בהריון, בלא קבלת היתר לפיטורים, ומדובר בפיטורים שאינם כדין.
39.כאמור לעיל, הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת מודעותה של הנתבעת להריונה של התובעת בעת הפסקת העבודה והקדישו חלק ניכר ממרצם להעלאת טענות בעניין זה.
אלא שאין משמעות ממשית למחלוקת האמורה כדי להכריע בתובענה שבפנינו.
בהלכה הפסוקה הובהר כי החובה לקבלת היתר לפיטורים נובעת מעצם היותה של העובדת בהריון במועד הפיטורים, ואינה תלויה בידיעתו של המעסיק על כך.
בע"א 201/62 כהן – ז'רז'בסקי, פ"ד טז 2753, קבע בית המשפט העליון כי:
"לא ידיעת המעביד את דבר ההריון, ולא הודעת העובדת על דבר הריונה, מעלים או מורידים, ואין נפקא מינה לעניין תחולת איסור הפיטורים אם המעביד ידע או העובדת הודיעה, ומתי היא ידעה הוא או הודיעה היא, את דבר הריונה – ובלבד שבשעת הפיטורים היתה למעשה במצב של הריון."
בהקשר זה קבע בית הדין הארצי בע"ע 285/09 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואה שיניים והשקעות בע"מ – עדה פלדמן [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 28/12/10), כך:
"המרפאה הדגישה כי בעלי התפקידים בה לא ידעו כלל על הריונה של המשיבה בעת מתן ההודעה על פיטוריה, כך שההחלטה לפטרה התקבלה מטעמים ענייניים וללא כל קשר להריונה. טענה זו – לאו טענה היא, שכן החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להריון... הדבר עולה באופן ברור גם מנוסחם של סעיף 9ב'(1) וסעיף 13א(ב)(2) לחוק.
המרפאה מחויבת היתה לפיכך, מרגע שנודע לה דבר ההריון, להמשיך את העסקת המשיבה; לפנות לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה למתן היתר; ולהעלות לפני הממונה את מכלול טענותיה – לרבות לגבי העדר קשר בין הפיטורים להריון, לגבי אי ההתאמה הנטענת של המשיבה לתפקידה, ולגבי הנזק הנטען שעלול להיגרם למרפאה כתוצאה מהמשך עבודתה. טענות מסוג זה יכולות היו להיות מועלות בפני הממונה מכוח חוק עבודת נשים לצורך שקילת החלטתה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, אך אין להן כל רלוונטיות לצורך עצם חלוטו של סעיף 9(א) לחוק."
40.דברים אלה – יפים גם לענייננו. מרגע שהנתבעת ידעה על ההריון (ואין חולק על כך שימים מספר לפני השיחה המוקלטת מיום 28/2/11, ובמהלכה, ידעה הנתבעת על ההריון), לפיכך היה עליה לדעת שהפיטורים (אף אם נעשו לפני הידיעה על ההריון ובלא קשר אליו), אינם פיטורים. הנתבעת היתה יכולה, משנודע לה על ההריון, להשיב את התובעת לעבודה אצלה. לחלופין, היתה הנתבעת יכולה לנסות לקבל היתר לפיטורים. הנתבעת לא פעלה באחת משתי הדרכים האמורות, כך שמדובר באופן ברור בפיטורים שמנוגדים לסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים.
הטרוניה כלפי התובעת על כך שהיא לא ניסתה לחזור לעבודה
41.משהמסקנה היא שמדובר ב"פיטורים", לא ברורות טענות הנתבעת על כך שהתובעת היתה אמורה ליזום את חזרתה לעבודה, שכן אין כל סיבה לצפות מעובד אשר מפוטר מעבודתו כי הוא ייזום את חזרתו לעבודה. יחד עם זאת, מעיון בתמליל, עולה כי התובעת חזרה וביקשה לשוב לעבודתה בנתבעת. על כן, טענת הנתבעת לפיה התובעת לא ניסתה לחזור לעבודה, אין בה ממש.
אילו הנתבעת היתה מעוניינת לחדש את העסקת התובעת, היא היתה יכולה לפנות אל התובעת בהצעה לחזור לעבודה. האפשרות להציע הצעה מעין זו לתובעת היתה יכולה להיות מעשית בסמוך לאחר קיום השיחה עם מר ליאני, אשר התקיימה ביום 28/2/11, בה מבקשת התובעת בצורה חד משמעית לחזור לעבודה בצוות ה-night staff.
משהנתבעת לא פעלה להשיב את התובעת לעבודה לאחר פיטוריה, ולבטח לאחר קיום השיחה ביום 28/2/11, אין היא אמורה להישמע בטרונייתה כלפי התובעת על שהתובעת לא יזמה את החזרתה לעבודה.
נציין, כי את טענת הנתבעת בעניין העדר יוזמה מצד התובעת לחזור לעבודה, ניתן לפרש גם כטענה במישור של הקטנת הנזק. לכך – נתייחס בהמשך פסק הדין.
השכר הקובע
42.בתחילת העסקתה של התובעת נקבע כי התובעת תשתכר שכר לפי תעריף שעתי של 27 ₪ לשעה ברוטו (ראה נספח א' לכתב ההגנה).
43.מתלושי המשכורת אשר צורפו לכתב התביעה עולה שבכל תקופת עבודתה, קיבלה התובעת שכר לפי הפירוט הבא:
-
בחודש פברואר 2010 – קיבלה התובעת 3,016 ₪ עבור 110 שעות עבודה (מתוכם 5 שעות נוספות).
-
בחודש מרץ 2010 – קיבלה התובעת 1,782 ₪ עבור 66 שעות עבודה.
-
בחודש אפריל 2010 – קיבלה התובעת 1,776 ₪ עבור 65.5 שעות עבודה (מתוכם שעה נוספת אחת).
-
בחודש מאי 2010 – קיבלה התובעת 1,607 ₪ עבור 59 שעות עבודה (מתוכם שעתיים שעות נוספות).
-
בחודש יוני 2010 – קיבלה התובעת 2,417 ₪ עבור 89.5 שעות עבודה.
-
בחודש יולי 2010 – קיבלה התובעת שכר יסוד בסך של 6,000 ₪.
-
בחודש אוגוסט 2010 – קיבלה התובעת שכר יסוד בסך של 6,000 ₪.
-
בחודש ספטמבר 2010 – קיבלה התובעת שכר יסוד בסך 3,120 ₪ לפי תעריף שעתי של 32.5 ₪ לשעה.
-
בחודש אוקטובר 2010 – קיבלה התובעת שכר יסוד בסך 6,000 ₪.
-
בחודש נובמבר 2010 – קיבלה התובעת עבור 6 ימי עבודה סך של 1,500 ₪.
44.לטענת התובעת, לאור יכולותיה הגבוהות והטובות, קודמה היא על ידי הנתבעת, לתפקיד רכזת שטח והובטח לה שכר חודשי בסך של 6,000 ₪, ועל כן יש לחשב את מכלול זכויותיה על פי שכר זה.
התובעת טענה כי קודמה לתפקיד רכזת שטח ולכן הועלה שכרה בהתאם לסך של 6,000 ₪ לחודש עבור משרה מלאה.
45.מנגד, טענה הנתבעת, כי כאמור באישור ההעסקה (נספח א' לכתב ההגנה), התקבלה התובעת לעבודה בשכר שעתי בסך של 27 ₪ לשעה, במשך כל חודשי עבודתה קיבלה היא שכר על פי המוסכם בין הצדדים. בחודשי הקיץ יולי ואוגוסט 2010 וכן בחודש אוקטובר 2010, לאור העובדה כי בחודשים אלו מגיעים לארץ על ידי הנתבעת בני נוער מכל רחבי העולם, נקבעו שעות העבודה, ולכן התובעת קיבלה בגין חודשים אלה שכר של 6,000 ₪. בחודש 9/10, התובעת חזרה לקבל את שכרה לפי שעה בסך של 32.50 ₪ לשעה, על פי כמות השעות אותן עבדה. בחודש 11/10, חודש בו הסתיימו יחסי העבודה, שכרה של התובעת שולם שוב כפי שסוכם לפי שכר שעתי.
46.ביום 15/7/10, כותבת גיה ארנשטיין למר ליאני, כי התובעת מתחילה לעבוד במשרה מלאה "אני יודעת שהיא מתכוונת לבוא לדבר איתך על התנאים. לי אין מושג לגבי המשכורת וזה לא נושא שדיברתי איתה עליו. אני רק שוחחתי איתה על היקף המשרה."
במקביל, בהודעת דואר אלקטרוני מיום 28/7/10, אשר נשלחה על ידי מר ליאני למנהלת החשבונות של הנתבעת מצוין כך:
"מרינה שלום,
עדכון משכורת א. הוא 6,000 ₪ ברוטו מ-01/07/10 עד 31/08/10.
מ- 01/09/10 חוזרת לעבוד לפי שעה."
בהודעת דואר אלקטרוני מיום 24/10/10, כותב מר ליאני למנהלת החשבונות כך:
"מרינה שלום,
נבקש לעדכן את משכורת 10/10 של א.ש. ל-6,000 ברוטו.
אני אעדכן אותך עבור משכורת נובמבר כי היא עוזבת."
עיון בהודעת דואר אלקטרוני מיום 7/11/10 וכן בהודעת הדרושים אשר צורפה למייל ששלחה הגב' גיה ארנשטיין ביום 14/10/10, מלמד כי תפקידה של התובעת היה רכזת (coordinator), כפי שטוענת התובעת, שכן העובדת המחליפה הוגדרה תחת תפקיד זה.
47.מעיון בתלוש משכורת נובמבר 2010 עולה כי התובעת עבדה בחודש זה 6 ימים בלבד וקיבלה שכר יסוד בסך 1,500 ₪. שכר זה תואם לשכר של 6,000 ₪ ברוטו בחודש עבור משרה מלאה. גם מעיון בתלוש שכר 9/10 עולה כי שיעור השכר השעתי בגובה 32.50 ₪ לשעה תואם לשכר של משרה מלאה בגובה של 6,000 ₪ לחודש (32.50 x 186 שעות = 6,045 ₪). משמע, החל מ-7/10 ועד לחודש 11/10, שכרה של התובעת עמד על 6,000 ₪ לחודש עבור משרה מלאה, כטענת התובעת.
48.על כן, ולאור כל המפורט לעיל, אנו קובעים כי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב זכויותיה עומד על 6,000 ₪ (ברוטו) לחודש.
הסעדים שהתובעת זכאית להם עקב הפיטורים שנעשו בניגוד לחוק
49.בדב"ע מח/3-8 קופל – וייס – ארלוביץ, פד"ע כ 57, נפסק בין השאר כך:
"פיטורים בניגוד לחוק מגן בטלים מעיקרם. לכן היתה העובדת זכאית להמשיך בעבודתה, ומשחדל המעביד להעסיקה, זכאית היא לפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, כלומר עד יום הלידה."
להלכה המצוטטת לעיל – יש תחולה גם בעניינה של התובעת. אך נוסיף על כך שכיום – שלא כפי שהיה המצב בעת שנפסק פסק הדין שחלקו צוטט לעיל, יש הגבלה נוספת על פיטורים. ההגבלה הרלוונטית היא על פיטורים לאחר תום חופשת הלידה, לפי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, האוסר על פיטורים בלא היתר, גם לאחר חופשת הלידה, במשך 60 ימים מתום חופשת הלידה.
50.הפיצוי בעד הנזק הממוני שנגרם לתובעת עשוי להיות כפוף לטענות בעניין חובת הקטנת הנזק, בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות").
החובה להוכיח שמי שניזוק עקב הפרת וזה היה אמור להקטין את נזקיו, על פי סעיף 14(א) לחוק התרופות ולא עשה כן – מוטלת על מפר החוזה.
ראו בעניין זה, בין השאר, את מה שנפסק על ידי בית המשפט העליון בע"א 462/81 שמחון – יוסף בכר בע"מ, פ"ד לט(1), 701:
"כאשר מתעוררת השאלה, אם הקטין הנפגע את נזקו או שמא יכול היה להקטינו ונמנע מלעשות כן, הרי נטל ההוכחה בעניין זה מונח על צווארו של המפר."
הנתבעת, טענה לעניין הקטנת הנזק שהתובעת לא יזמה את חזרתה לעבודה ואף לא פנתה במכתב דרישה או בבקשה לצו מניעה. גם על כך ראוי לצטט מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין פלדמן. שם נאמר בין השאר, כך:
"אין כל דרישה בחוק, מעובדת שפוטרה בניגוד לסעיף 9, לפעול באופן אקטיבי לצורך חזרה בפועל למקום העבודה, והדבר אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק להקנות הגנה רחבה ומיוחדת לאישה העובדת בתקופת הריונה."
ובהמשך פסק דין פלדמן נקבע:
"...חובת הקטנת הנזק אינה מטילה על העובדת חובה להגיש תביעה לבית הדין, כמו גם בקשה לצו מניעה זמני, תוך כדי ההריון; גם אם "דרך המלך" הרצויה הנה החזרתה בפועל למקום העבודה – הדרך לעשות כן הנה באמצעות הרתעת מעסיקים מלהפר את הוראות החוק, ולא על ידי הטלת חובה מסוג זה על העובדת. על פי מחקרים סוציולוגיים, קיימים 3 שלבים אשר נדרשים במצטבר על מנת שאדם יפנה לערכאות משפטיות (ר' שמיר מ' שטראי, שוויון הזדמנויות בבית הדין לעבודה: לקראת סוציולוגיה של ההליך השיפטי, שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ו) 287): עצם המודעות לקיומה של זכות שהופרה; ההחלטה הנפשית להתעמת; ושלב ה"תביעה" המותנה במשאבים רבים – לא רק מבחינת העלות הכרוכה בהגשת תביעה לבית הדין אלא גם מבחינה נפשית ומבחינת משך הזמן אשר נדרש להשקיע בכך. אין זה סביר לצפות מעובדת, אשר פוטרה במהלך הריונה, לעבור את שלושת השלבים הללו במהירות הבזק ולהגיש תביעה ובקשה לצו מניעה זמני לבית הדין לעבודה בסמוך לאחר פיטוריה, והטלת דרישה מעין זו תסכן באופן ממשי את תכלית החוק."
כלומר – אף אם נפרש את טרוניית הנתבעת על כך שהתובעת לא יזמה את חזרתה לעבודה ולא הגישה בקשה לצו מניעה והשתהתה בהגשת תביעתה לבית הדין, כטענה בעניין הקטנת הנזק – יהיה נכון לדחות את הטענה האמורה.
52.אנו מודעים, כמובן, לטענת הנתבעת על כך שהתובעת לא עבדה שנה מלאה ולכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים ואף לא לדמי הבראה, אלא שזו בדיוק משמעות הפיצוי; אילו הנתבעת לא היתה מפטרת את התובעת בניגוד לדין, היתה התובעת אמורה להמשיך לעבוד ולהיות זכאית לזכויות אלה, ועל כן, משפוטרה בניגוד לדין – יש להביא בחשבון הפיצוי גם את הפסד הזכויות האמורות. נביא לעניין זה ציטוט נוסף מפסק דין של בית הדין הארצי בעניין פלדמן:
"טענתה הנוספת של המרפאה... הנה כי יש לבטל את חיובה בפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ודמי הבראה, מהטעם שהמשיבה פוטרה על ידה בפועל טרם חלוף שנה להעסקתה, ואין לגרור את מועד הפיטורים באופן מלאכותי לתום התקופה המוגנת.
...פסיקתו של בית הדין האזורי בהקשר זה תואמת פסיקה עניפה, אשר פסקה לזכות עובדות שפוטרו בניגוד לסעיף 9 לחוק לא רק פיצוי בגין השכר שנמנע מהן עד תום התקופה המוגנת, אלא גם פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות להן לו פיטוריהן היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרן.
בית הדין האזורי לא פסק למשיבה פיצויי פיטורים – שהרי פוטרה טרם חלוף שנה ראשונה להעסקתה, אלא פיצוי בגובה פיצויי הפיטורים שהיו משולמים לה לו היתה מפוטרת כדין בתום התקופה המוגנת. נוכח תכליתו הברורה של החוק להגן באופן מלא על עובדות המפוטרות במהלך הריונן ולהרתיע מעסיקים מלהפר את הוראות החוק – יש הצדקה מלאה לפצות את המשיבה גם בסכום זה.
איננו סבורים כי המעסיק יכול להישמע בטענה כי ייתכן והיה מקבל היתר לפיטורים, או שייתכן והעובדת היתה מתפטרת בעצמה בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, וזאת שכן בחר שלא לפנות לקבלת היתר והעדיף לפטר את העובדת בניגוד לחוק. במצב דוגמת מקרנו, בו הפיטורים בטלים אך העובדת לא הוחזרה בפועל לעבודה, 'מועברים' הפיטורים באופן אוטומטי למועד הראשון בו יכולים היו להתבצע כדין – תום התקופה המוגנת – והעובדת זכאית לפיצויי פיטורים, או להפרש פיצויי פיטורים, כתוצאה מהתקופה הנוספת.
כך גם באשר לדמי ההבראה אשר נפסקו לזכות המשיבה. בית הדין האזורי לא פסק למשיבה את דמי ההבראה מכוח צו ההבראה, שכן פוטרה בפועל טרם חלוף שנה ראשונה להעסקתה, אך פיצה אותה בשיעור דמי ההבראה אשר היתה זכאית להם לו היתה מפוטרת בתום התקופה המוגנת. באשר לחלף ההודעה המוקדמת – כיום ממילא מובהר בחקיקה כי לא ניתן ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים תוך כדי התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה (סעיף 9(ג)(3) לחוק), ולכן התקופה המוגנת כוללת גם תקופה של 30 יום לאחר 45 הימים (כיום – 60 יום) שלאחר חופשת הלידה. בדין פסק לפיכך בית הדין האזורי פיצוי למשיבה גם בגין 30 הימים האמורים."
53.בשל האמור לעיל, עלינו לבחון אלו זכויות היתה התובעת עשויה לקבל אילו היתה מפוטרת במועד הראשון שבו היה ניתן לפטר אותה כדין, כלומר – עם תום תקופת ההודעה המוקדמת שאמורה להימנות החל מתום "התקופה המזכה".
התובעת זכאית לפיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המזכה
54.משקבענו כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, הרי שהיא זכאית לפיצוי בגובה שכר העבודה שהיתה משתכרת מיום פיטוריה 7/11/10 (שכן עבדה 6 ימים בחודש זה), ועד למועד הלידה 21/6/11 (להלן: "התקופה המזכה").
אשר על כן, הרינו קובעים כי התובעת זכאית לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה המזכה בסכום של 6,000 ₪ x 7.5 חודשים = 45,000 ₪.
משהתובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על סך של 36,000 ₪, זהו הסכום שייפסק בגין רכיב זה.
התובעת זכאית לפיצויים בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה מוקדמת
55.התובעת טענה, כי אלמלא פוטרה שלא כדין במהלך הריונה, היתה זכאית, לפי סעיף 9 לחוק עבודת נשים, לעבוד 60 ימים לפחות, לאחר תום חופשת הלידה וכן לפחות 30 ימי הודעה מוקדמת, בטרם ניתן היה לפטרה, ועל כן זכאית היא לשכרה ב-3 החודשים לאחר חופשת לידתה, בסכום של 18,000 ₪.
סעיף 13(ג)(1) לחוק עבודת נשים אוסר על מעסיק לפטר עובדת בחופשת לידה ובמשך תקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה אולם משהפרה הנתבעת את הוראות סעיף 13(ג)(1) לחוק עבודת נשים זכאית התובעת לפיצוי בגין התקופה של 60 יום לאחר תום חופשת הלידה בסכום של 12,000 ₪ וכן לדמי הודעה מוקדמת (בגין 30 ימים) בסכום של 6,000 ₪, ובסך הכל 18,000 ₪.
פיצוי בעד הפסד פיצויי פיטורים
56.התקופה הכוללת לחישוב הפיצוי, עומדת על 20 חודשים. השכר החודשי המובא בחשבון הינו בסך 6,000 ₪, לפיכך, פיצויי הפיטורים שהתובעת הייתה זכאית לקבל אילו פיטוריה היו נדחים עד למועד שבו כבר לא היתה הגבלת פיטורים היו מגיעים לסך של 10,000 ₪ (12 ÷ 20 x 6,000 ₪). משהתובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על סך של 6,000 ₪, זהו הסכום שייפסק בגין פיצוי בעד הפסד פיצויי פיטורים.
פיצוי בעד הפסד דמי הבראה
57.על תקופת עבודה בת 20 חודשים, היתה התובעת אמורה להיות זכאית לקבל דמי הבראה בעבור 9 ימים (5 ימים על השנה הראשונה ועוד 4 ימים על השנה השנייה) ערך יום הבראה בעת סיום עבודתה של התובעת היה בסך 371 ₪, כך שאילו היתה התובעת מועסקת במשרה מלאה היא היתה צוברת זכאות לדמי הבראה בסך 3,339 ₪.
בהתאם לאמור בסעיף 43 לעיל, לא נעלם מעינינו כי התובעת עבדה במשרה חלקית במשך 7 חודשים.
משכך, במהלך 20 החודשים שבהם מדובר, היתה התובעת צוברת זכאות לדמי הבראה עבור 7 ימים, ובסך של 2,597 ₪. משהעמידה התובעת זכאותה לדמי הבראה על סך 1,885 ₪, זהו הסכום שייפסק לתובעת בגין דמי הבראה.
תשלום לקרן פנסיה
58.התובעת טענה בתביעתה כי היה על הנתבעת לצרפה לקרן פנסיה ולהפריש עבורה סכום של 2,160 ₪.
בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי במשק, אשר נכנס לתוקף ביום 1/1/08, התובעת היתה זכאית להפרשות לפנסיה.
בשנת 2009 זכאית היתה התובעת להפרשה בשיעור של 1.66% לתגמולים ובשנת 2010 זכאית היתה התובעת להפרשה בשיעור 2.5%.
59.הנתבעת הפרישה לגמל בתלושי השכר של התובעת לחודשים 7/10 עד 11/10, סכום כולל בסך של 566 ₪.
60.עבור התקופה שמחודש 2/10 עד 6/10, זכאית התובעת להפרשות לגמל בסך 258 ₪ ועבור חודש 12/09 להפרשות בסך 16.6 ₪, ובסה"כ לסך של 275 ₪.
דמי לידה
61.התובעת טענה כי היתה זכאית לדמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי לפי חישוב של 3.5 חודשי חופשת לידה, לפי השכר הקובע בסך 6,000 ₪, ובסה"כ 21,000 ₪.
62.אנו בדעה כי אין לזכות התובעת בפיצוי בגין אי קבלת דמי לידה, שכן התובעת לא הוכיחה שהיא עומדת בקריטריונים הנדרשים לקבלת דמי לידה.
פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות ופיצויים עונשיים
63.בכתב התביעה נטען כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בעד נזקים בלתי ממוניים, הן בשל הפרת חוק עבודת נשים בסך 50,000 ₪, הן בשל הפרת חוק שוויון הזדמנויות בסך 50,000 ₪ והן בשל פיצויים עונשיים בסך 50,000 ₪.
64.במקרה דנן, התובעת פוטרה בהיותה בהריון, לאחר שעבדה אצל הנתבעת במשך 9 חודשים, מבלי שניתן היתר לאותם פיטורים, כאשר הנתבעת אף לא הציגה במסגרת הגנתה כל גירסה אודות סיבה מוצדקת לכאורה לפיטורי התובעת.
מתמליל השיחה למדנו כי הנימוקים שמסר מנכ"ל הנתבעת לתובעת, ולפיהם , הנתבעת סיימה את עבודת התובעת מהטעם שהיא הועסקה בחוזה לתקופה קצובה ומהטעם שלא היתה לנתבעת עבודה עבור התובעת, לא היה להם כל בסיס.
65.התובעת כאמור עתרה לקבל פיצוי על נזק בלתי ממוני בסך של 150,000 ₪.
66. כשאנו מביעים בחשבון את הפגיעה בתובעת, אשר נותרה בלא עבודה בסמוך לפיטוריה, דעתנו היא שאכן מוצדק לחייב את הנתבעת בתשלום ההולם את נסיבות העניין.
67.בעניין זה נפסק כי נוסף לפיצוי נזק ממוני שנגרם לעובדת, זכאית העובדת גם לפיצוי בגין הכאב והסבל, הפגיעה בכבודה, וההשפלה שנגרמו לה, ואף לפיצוי עונשי שמטרתו להדגיש את חשיבות גורם ההרתעה בתחום זה (דב"ע (ארצי) נו/3-129 שרון פלוטקין – אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481).
68.בנסיבות המקרה הנוכחי, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצוי שאינו ממוני בסך 25,000 ₪.
סוף דבר
69.אשר על כן, וכאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן:
א.פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה המזכה בסך 36,000 ₪.
ב.פיצוי בגין אובדן הכנסה בתקופה המוגנת לאחר חופשת הלידה, ובגין דמי הודעה מוקדמת בסך 18,000 ₪.
ג.פיצוי בעד הפסד פיצויי פיטורים בסך 6,000 ₪.
ד.פיצוי בעד הפסד דמי הבראה בסך 1,885 ₪.
ה.פיצוי בגין העדר הפרשות לקרן פנסיה בסך 275 ₪.
ו.פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 25,000 ₪.
סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7/11/10 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
70.הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
71.כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.
ניתן היום, י"ז אייר תשע"ה, (06 מאי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר משה זיכרמן
נציג ציבור (עובדים)
|
|
יוחנן כהן
שופט
|
|
גב' מרים זרצקי
נציגת ציבור (מעסיקים)
|
קלדנית: רות רחמים.