ניניו נ' בונה טל מהנדסים בע"מ

האם נפל פגם במשא ומתן לכריתת חוזה העבודה בין הצדדים המצדיק תיקון חוזה העבודה בדיעבד, תוך תשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות? זו בתמצית המחלוקת העיקרית בתיק זה.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

הנתבעת הינה חברה העוסקת בהנדסה, ניהול פרוייקטים ופיקוח על בנייה. התובע התקבל אצלה לעבודה בתפקיד מפקח ומנהל פרויקט באתר בניה שלה בשכונת יד אליהו שבתל-אביב. התובע עבד החל מיום 18.6.17 ועד ליום 31.12.18.

1. ביום 6.7.17 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה. בהסכם פורט כי התובע נדרש לעבוד בהיקף משרה מלאה (186 שעות) עם שכר גלובאלי, חמישה ימים בשבוע. כן נרשם כי יתכנו שעות נוספות בהיקף של 40 שעות חודשיות נוספות ללא תוספת שכר, כשהשכר המוסכם עמד על סך של 14,500 ₪ ברוטו (נספח א' לכתב ההגנה).

   במשא ומתן לכריתת הסכם העבודה, הוצע לתובע להיקלט בתור "פרילנסר" בעבור תמורה כוללת של 25,000 ₪ + מע"מ. התובע סירב לכך, ועל כן הוצע לו השכר הנקוב בהסכם ההעסקה. לטענתו, שכר זה מבוסס על התמורה הקבלנית שהוצעה לו, כשלשיטת המעסיקה, שילוב שכר זה בצירוף עם העלויות הנלוות בגין הזכויות הסוציאליות ותוספות אחרות, הינו שווה ערך לתמורה הקבלנית. המעסיקה אף הציגה לו תחשיב כיצד הגיעה לחישוב הנ"ל (נספח 1 לכתב התביעה).

   התובע החל בעבודתו. במהלך אוגוסט 2018 התברר לו לטענתו, כי במסגרת התחשיב שהוצג לו עלות רכב הליסינג שקיבל מהנתבעת עמדה על כ-6,800 ₪, בעוד שהעלות האמיתית עומדת על כ-2,700 ₪ בלבד, וזאת בהתבסס על הצעת מחיר שקיבלה הנתבעת מחברה לשירותי ליסינג. מכאן, שלשיטתו מדובר בפער של כ-4,000 ₪ שהיה צריך להיות חלק משכרו, במובן זה ששכרו ברוטו היה צריך להיות גבוה יותר.

   התובע פנה אל נציגי הנתבעת והסביר את טענותיו, תחילה בדואר אלקטרוני (נספח 3 לכתב התביעה) ולאחר מכן התקיימה ביום 14.8.18 פגישה בין הצדדים. משלא קיבל התייחסות עניינית פנה פעם נוספת ביום 26.8.18 וזאת לאחר שהבין כי הנתבעת במשך שנת עבודתו גם לא העבירה לקרן הפנסיה שלו את הניכויים משכרו (נספח 4 לכתב התביעה).

   במענה שקיבל התובע נאמר לו כי עלות העסקתו האמיתית עומדת על 22,940 ₪, הגם שהתחשיב שהוצג לו התבסס על 25,000 ₪. לשיטתו, המשכורת הנכונה הייתה צריכה לעמוד על 16,999 ₪, היינו כ-2499 ₪ יותר. במסגרת המענה הסכימה הנתבעת להוסיף לו 1,000 ₪ בגין ההפרש, כמו גם לכסות את ההפרש רטרואקטיבי (נספח 5 לכתב התביעה).

   בין לבין גילה התובע כי הנתבעת לא פעלה בהתאם להסכם ההעסקה במובן זה שעד ספטמבר 2018 לא ביצעה הפרשות לקרן השתלמות ולביטוח המנהלים שלו. זאת, על אף שניכתה משכרו, כאשר גם ניכויים אלה החלו באיחור ולא מחודש עבודתו הראשון. זאת, למרות שהתובע הגיע עם פוליסה פנסיונית קיימת (ביטוח מנהלים). תשלומים אלה הועברו רק ביום 2.9.18 כך שהתובע הגיש תביעה בגין ההלנה והאיחור בתשלום לבית דין זה (סע"ש 71440-11-18) תוך שנתבקש פיצול עילות. דיון מקדמי התקיים ביום 17.11.19 בפני כב' השופט אלעד שביון. נציין כבר כעת כי לאחר שהוגשה התביעה העיקרית (סע"ש 19482-04-19) אוחדו שתי התביעות והועברו לטיפול מותב זה.

   לטענת התובע, במהלך אוקטובר 2010 נמסר לו על ידי עודד כי הצדדים "חייבים להיפרד" ולאור בקשת התובע הבטיח עודד כי ימסור לו מכתב פיטורים מסודר. עוד הוא טוען כי בהמשך החליטה החברה לחזור בה מפיטוריו, אולם הוא לא הסכים לכך, ועל כן ביום 2.12.18 נשלח מכתב מבא כוחו ובו מפרטות ההפרות השונות שביצעה הנתבעת, וכן דרישה לקבלת מכתב הפיטורים בתוך שבוע ימים (נספח 9 לכתב התביעה).

   במכתב תגובה מבא כוח הנתבעת מיום 3.1.19 סירבה הנתבעת לדרישות התובע וטענה כי הוא סיים עבודתו ביום 31.12.18 (נספח 10 לכתב התביעה).

   ביום 8.4.19 הגיש התובע כתב תביעה במסגרתו תבע הפרשי שכר וכן פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן ההשתלמות ולביטוח מנהלים של התובע, פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ובגין הנפקת תלושי שכר כוזבים וכן פיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה.

   הנתבעת הגישה ביום 20.5.19 כתב הגנה במסגרתו טענה כי הצדדים סיכמו על שכר, כשהטבלה שהוצגה לתובע הייתה הערכה בלבד ואינה מחייבת. מעבר לכך, הנתבעת באה לקראת התובע והסכימה להעלות את שכרו מבלי שהיא מחויבת לכך ב-1,000 ₪ לחודש, אולם התובע סירב להצעתה ובסופו של יום החליט להתפטר.

   מטעם התובע הוגש תצהירו וכן זומן למתן עדות מר אבי ווקס, יזם אחד הבניינים בפרויקט "יפתח" עליו פיקח התובע. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר עודד בונה ומר אריה טל, בעלי מניות בנתבעת וכן של מר רוני חובן מנהל החשבונות של הנתבעת ומר רג'א שינאוי, הקבלן הראשי בפרוייקט בנייה "יפתח" בתל אביב.

   דיון הוכחות ראשון התקיים ביום 6.5.21, במהלכו העידו התובע והעד מטעמו. דיון הוכחות שני התקיים ביום 11.1.22, במהלכו העידו עדי הנתבעת. בתום שלב העדויות ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיע העת לדון ולהכריע בתובענה.

   דיון והכרעה