אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 18978-03-14

סע"ש 18978-03-14

תאריך פרסום : 09/08/2016 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
18978-03-14
01/08/2016
בפני השופטת:
חופית גרשון-יזרעאלי

- נגד -
תובעת:
לירז תמם
עו"ד נונו אברהם
נתבעות:
1. עיריית יהוד-מונוסון
2. נ.צ.ת. תקשורת בע"מ

עו"ד נירה דרור- לזר
עו"ד ליאת שני- דיחובסקי
עו"ד אמיר כץ
עו"ד אתי עטיה
פסק דין
 

 

התובעת, אשר שימשה כדוברת עיריית יהוד – מונסון (להלן: "העירייה"), פוטרה מעבודתה בחודש השישי להריונה.

ממועד זה ואילך החלו הנתבעות להטיל זו על זו את האחריות להעסקת התובעת ולפיטוריה, והתובעת נאלצה לפנות לבית הדין בבקשה לצו מניעה, למניעת פיטוריה.

בתביעה שלפנינו התבררה השאלה מי העסיק את התובעת, ונדונו זכויותיה בגין תקופת עבודתה וסיומה.

העובדות וההליכים המשפטיים הכרוכים בהן

  1. הנתבעת 1 היא עיריית יהוד מונסון.

     

  2. הנתבעת 2 היא חברה פרטית, העוסקת במתן שירותי דוברות וייעוץ אסטרטגי לגופים וחברות שונות (להלן: " חברת נ.צ.ת.").

     

  3. בין הנתבעות נחתם בחודש אוגוסט 2009 הסכם למתן שירותי ייעוץ תקשורתי (נספח 1 לתצהיר מר לניאדו), אשר תוקפו הוארך מעת לעת. חברת נ.צ.ת. הציבה תחילה בתפקיד דוברת העירייה עובדת במשרה חלקית, גב' סיוון פרץ, אשר מילאה במקביל תפקידים נוספים.

     

  4. התובעת הועסקה כעובדת חברת נ.צ.ת. מחודש מרץ 2010.

     

  5. תחילה, שימשה התובעת משך מספר חודשים כדוברת המועצה האזורית חוף השרון, במשרה חלקית. מחודש אוקטובר 2010 ואילך נבחרה התובעת לשמש כדוברת העירייה. התובעת נבחרה לתפקיד על ידי ראש העירייה דאז, מתוך מספר מועמדות שהציעה חברת נ.צ.ת.

     

  6. תפקיד דוברת העירייה היה תפקיד במשרה מלאה, והתובעת עבדה ממשרדי העירייה 8 שעות ביום לפחות, בכפיפות ישירה לראש העירייה. יוער, כי בחודשי העבודה הראשונים, מחודש אוקטובר 2010 ועד לינואר 2011, עבדה התובעת 5 שעות ביום בעירייה. לאחר מכן הסכימו הצדדים על הרחבת היקף העסקתה, להיקף של משרה מלאה.

     

  7. לצורך ביצוע העבודה העירייה סיפקה לתובעת משרד, טלפון ומחשב. התובעת נדרשה להחתים כרטיס נוכחות בבניין העירייה.

     

  8. העירייה מימנה עבור התובעת תשלום לאיגוד הדוברים (סעיף 67 לתצהיר מר לניאדו; נספח יב' לתצהיר התובעת).

     

  9. בכל תקופת העבודה כדוברת, קיבלה התובעת את שכרה מחברת נ.צ.ת., אשר הנפיקה חשבוניות לעירייה וגזרה עמלה חודשית מוסכמת מן התמורה שהועברה אליה על ידי העירייה. שכרה החודשי של התובעת הועלה בתקופת עבודתה, עד אשר עמד על סך 8,961 ₪ בחודש מאי 2012.

     

  10. בחודש יוני 2012 התבקשה התובעת למלא תפקיד נוסף, האחראית על תכנית "עיר ללא אלימות", תכנית אשר הופעלה בעירייה במשותף עם המשרד לביטחון פנים ובמימונו. ממועד זה ואילך הועלה שכרה של התובעת, ועמד על סך 11,550 ₪ לערך. העירייה לא שילמה לחברת נ.צ.ת. כל עמלה בגין תוספת השכר שקיבלה התובעת בגין עבודתה בפרויקט "עיר ללא אלימות".

     

  11. בהתאם לאישורי המשרד לביטחון פנים (נספח ו 1 לתצהיר התובעת), העלות השנתית של תכנית "עיר ללא אלימות" לשנת 2013 עומדת על סך 70,000 ₪, כאשר המשרד מממן 70% מסכום זה, 49,000 ₪, והרשות מממנת 30%, 21,000 ₪.

     

  12. ביום 28.2.14 תמה ההתקשרות בין הנתבעות. העירייה הודיעה לתובעת בעל פה, כי לאור סיום ההתקשרות הגיעה לסיומו אף תפקידה כדוברת וכי בכוונתה לפרסם מכרז לעובד שימלא את תפקיד הדובר. עוזרת ראש העירייה הוציאה ביום 3.3.14 הודעה לעיתונות (נספח ב' לתצהיר התובעת), לפיה:

    "לירז תמם, דוברת העירייה של יהוד מונוסון, סיימה את עבודתה אתמול"

     

    באותה עת הייתה התובעת בהריון.

     

  13. התובעת פנתה לבית הדין לעבודה ביום 10.3.14, בבקשה למתן צו שיקבע כי פיטוריה נעשו שלא כדין, ואשר יורה על השבתה לעבודה. בדיון שנערך ביום 14.5.14 הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת ההליך לסעד זמני. בהתאם להסכמה תשוב התובעת למלא את תפקידה בתכנית "עיר ללא אלימות" בעירייה, ושכרה וזכויותיה ימשיכו להיות משולמים לה במלואם באמצעות חברת נ.צ.ת., כפי ששולמו בעבר.

     

  14. במקביל, ביום 27.2.14 פנתה חברת נ.צ.ת. לממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה, בבקשה למתן היתר לפיטוריה של התובעת (נספח ג' לתצהיר מר מור). לאחר שנגבו הודעות מן התובעת וממר מור, מנכ"ל חברת נ.צ.ת, משכה החברה את בקשתה להיתר והתיק נסגר בהתאם למכתב מיום 13.7.14 (נספח ג' לתצהיר מר מור, עמוד אחרון).

     

  15. התובעת המשיכה בעבודתה, בהתאם להסדר בין הצדדים, עד למועד הלידה במזל טוב. התובעת שבה לעבודתה לאחר תום חופשת הלידה.

     

  16. ביום 30.12.14, עם תום התקופה בה הייתה התובעת מוגנת מפיטורים בהתאם לחוק עבודת נשים תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), היא קיבלה מכתב בחתימת מנכ"ל העירייה, מר עובד קונה, שכותרתו "הזמנה לשימוע לקראת סיום התקשרות עם מעסיקתך" (נספח טז1 לתצהיר התובעת). השימוע נערך ביום 4.1.15 (נספח טז3 לתצהיר התובעת), ובסיומו נרשמה החלטת העירייה בזו הלשון:

    "הגב' לירז סבו תמם לא הראתה כי התקבלה כדין כעובדת עירייה. כמו כן, לא מצאנו בדבריה הסבר מדוע לטענתה אינה עובדת של חברת נ.צ.ת. תקשורת בע"מ בהתאם להסכמים שנחתמו עם העירייה.

    ועדת השימוע מחליטה להפסיק את שירותיה של חב' נ.צ.ת. עם עיריה יהוד מונוסון. כמו כן, הוחלט להפסיק את שירותיה של לירז תמם סבו עובדת חברת נ.צ.ת.

    ועדת השימוע מפסיקה את עבודתה במיידי תוך כדי הודעה מוקדמת של חודש".

     

  17. התובעת סיימה את עבודתה ביום 11.2.15.

     

  18. במסגרת הדיון בתיק העיקרי נשמעה עדותה של התובעת, לתמיכה בתביעתה. מטעם העירייה העידו מר גל לניאדו, גזבר העירייה ומר עובד קונה, מנכ"ל העירייה לשעבר. מטעם חברת נ.צ.ת. העיד מנהלהּ, מר נתן (נתי) מור.

    טענות הצדדים

  19. אלו הן טענותיה העיקריות של התובעת:

    • התובעת הועסקה על ידי שתי הנתבעות במשותף כדוברת העירייה. התובעת הועסקה בתפקיד דוברת העירייה ולא במסגרת משימה זמנית.

      • התובעת השתלבה באופן מלא בעבודת העירייה. התובעת נבחרה לתפקידה על ידי ראש העירייה מתוך 4 מועמדות, מכלול תנאי עבודתה נקבעו על ידי העירייה, בין התובעת לעירייה התקיימו יחסי כפיפות. התובעת השתלבה באופן מלא בעבודת העירייה, התייצבה לעבודתה בבוקר וסיימה בערב, תוך שהיא מחתימה כרטיס נוכחות פעמיים ביום. לצורך עבודתה של התובעת ניתנו לה משרד וציוד על ידי העירייה. התובעת השתתפה בישיבות הנהלת העירייה ומועצת העיר, עבדה רק בימים בהם משרדי העירייה היו פתוחים ותיאמה את ימי חופשתה עם העירייה. העירייה שילמה עבור התובעת דמי חבר לאיגוד דוברי הרשויות המקומיות, יצאה לקורס דוברים מטעם העירייה ולהשתלמויות במימונה.

      • חברת נ.צ.ת הייתה אך צינור להעברת הכספים המגיעים לתובעת עבור עבודתה. כל תפקיד הדוברות היה בסמכות התובעת.

      • במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות" אין ספק כי התקיימו יחסי עובד ומעביד עם העירייה, ולכל הפחות היו הנתבעות מעסיקות במשותף, מן הסיבות הבאות:

        • היוזמה להעסקת התובעת הגיעה מן העירייה. התבעת מונתה במינוי אישי של מנהל התוכנית הארצית.

        • חברת נ.צ.ת. לא קיבלה כל עמלה בגין העסקת התובעת כמנהלת התוכנית.

        • התוכנית אינה קשורה לתחומי העיסוק וההתמחות של חברת נ.צ.ת.

        • המשרד לביטחון פנים השתתף בעלות שכרה של התובעת ולמעשה בפועל מימן את שכרה.

        • מנהל התוכנית פועל בכפיפות ניהולית לראש הרשות או למנכ"ל.

           

      • התובעת פוטרה מעבודתה כשהיא בחודש השישי להריונה ללא שימוע כדין על ידי מי מן הנתבעות, ללא הודעה מוקדמת וללא מכתב אודות סיום העסקתה. בקשת חברת נ.צ.ת. לקבלת היתר לפיטורים נמחקה. לתובעת לא נותרה ברירה אלא להגיש בקשה למתן צו מניעה, בעקבותיו שבה לעבודתה בהתאם להסכם שקיבל תוקף של פסק דין. חזרתה של התובעת לעבודה אכן צמצמה את הנזקים שנגרמו לה, אולם היא נאלצה לשאת בתשלום שכ"ט עו"ד.

      • גם בפיטוריה השניים של התובעת, נערך לה שימוע שתוצאותיו היו ידועות מראש, ומיד בתום השימוע היא התבקשה להתחיל בחפיפה עם מחליפה בתפקיד. בנסיבות העניין, התובעת זכאית מן העירייה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 6 משכורות, בסך 68,562 ₪.

      • בפרויקט "עיר ללא אלימות", שולמה לתובעת תמורה חודשית בסך 2,900 ₪. בסה"כ קיבלה התובעת שכר בסך 34,800 ₪ לשנה, במקום 70,000 ₪, שהוא הסכום בו תוקצבה התוכנית, אשר מומנה ברובה על ידי המשרד לביטחון פנים. התובעת זכאית להפרש בסך 61,593 ₪ מן העירייה, בגין עשיית עושר ולא במשפט. העירייה התעשרה שלא כדין בסכום זה ועליה להשיבו לתובעת. העירייה למעשה פעלה מתוך מרמה, והציגה כלפי התובעת והמשרד לביטחון פנים מצג שווא כי שולם לתובעת מלוא הסכום השנתי על סך 70,000 ₪.

      • מאחר שהתובעת היא עובדת עירייה, היא זכאית לפיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בשיעור 7.5% משכרה, בסך 875 ₪ לחודש, ובסך 44,564 ₪ בגין כל תקופת העסקתה, ולפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בשיעור 6% משכרה, בסך 696 ₪ לחודש ובסך 36,192 ₪ לתקופת העסקתה. בניכוי הכספים שהופרשו בפועל זכאית התובעת לפיצוי בסך 13,806 ₪.

        לחלופין, ככל שיפסק כי רק בתוכנית "עיר ללא אלימות" התובעת היא עובדת עירייה, היא זכאית לפיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בשיעור 7.5% משכרה, בסך 11,310 ₪ בגין 52 חודשי העסקה, ולפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בשיעור 6% משכרה, בסך 9,048 ₪ עבור 52 חודשי העסקה.

      • אין חולק, כי התובעת פוטרה מעבודתה, אולם עד היום טרם שולמו לה פיצויי פיטורים. עבור 52 חודשי עבודה זכאית התובעת לפיצויים בסך 58,000 ₪ (11,600 X5), בניכוי הסכום שהופרש עבורה וטרם שוחרר. התובעת קיבלה שכר בסך 11,600 ₪, ומתוכו עבור תכנית "עיר ללא אלימות" שולמו לה 2,900 ₪. לכן, על העירייה לשאת בתשלום 25.3% מפיצויי הפיטורים ועל חברת נ.צ.ת. לשאת בתשלום 74.7% מהפיצויים.

        יובהר, כי כתב התביעה אינו כולל תביעה לפיצויי הלנה, אף שבסיכומי התובעת נזכרת דרישה לתשלום פיצויי הלנה.

      • על העירייה לשלם לתובעת דמי הבראה ופדיון חופשה בגין התקופה בה שבה לעבודה לאחר פיטוריה הראשונים. בתקופה זו עבדה התובעת בפרויקט "עיר ללא אלימות" בלבד, ללא כל קשר לחברת נ.צ.ת. ולפיכך על העירייה בלבד האחריות לתשלום זכויותיה. בהתאם לתלוש השכר לחודש פברואר 2015, התובעת זכאית לפדיון 13.44 ימי חופשה, ולפי תחשיב של 519 ₪ ליום היא זכאית לפדיון חופשה בסך 6,975 ₪. כן היא זכאית לדמי הבראה עבור 7 חודשים, בסך 1,518 ₪.

      • במהלך ההליכים המשפטיים העירייה הרחיבה את החזית, וטענה כי לו הייתה התובעת עובדת עירייה, היה שכרה על סך 7,779.3 ₪ ומסכום זה יש לגזור את ההטבות המגיעות לה. לטענה זו אין זכר בכתב ההגנה וממילא בעדות הגזבר התברר כי העובדים שהחליפו את התובעת מקבלים שכר גבוה יותר מזה שקיבלה התובעת, כ- 50% משכר בכירים עבור הדוברות וסך של כ- 11,000 ₪ עבור "עיר ללא אלימות".

      • העדים שהביאה העירייה לא היו מעורבים בקליטתה לעבודה ולא יכלו להעיד על אופי העבודה. העיריה נמנעה מהזמנת ראש העירייה הקודם והמנכ"ל הקודם, שיכלו להעיד על אופי העבודה.

         

  20. העירייה מכחישה את טענות התובעת, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

    • העירייה התקשרה עם קבלן חיצוני, לצורך קבלת שירותי ייעוץ תקשורתי ודוברות. ההתקשרות עם חברת נ.צ.ת. נעשתה על רקע ניסיונו המקצועי העשיר של מר נתי מור. התובעת נתנה שירותים לעירייה כעובדת של חברת נ.צ.ת. לאורך כל תקופת ההתקשרות הועסקה התובעת על ידי חברת נ.צ.ת וראתה עצמה ככזו. עסקינן במיקור חוץ אמיתי ואותנטי.

      בהתאם להסכם בין הנתבעות משנת 2009 (נספח 1 לתצהיר מר לניאדו) התחייבה חברת נ.צ.ת לספק שירותי דוברות ותקשורת והוסכם כי מר מור ואדם מטעמו ישמשו כדוברים בפועל של העירייה. התובעת לא הייתה מגיעה לתפקידה לו לא הייתה עובדת חברת נ.צ.ת.

    • בשנת 2010 עזבה גב' סיוון פרץ ששימשה כדוברת במשרה חלקית מטעם חברת נ.צ.ת ועם עזיבתה דאגה החברה למחליפה, היא התובעת. גב' פרץ לא דרשה ולא קיבלה זכויות כשל עובדת העירייה. חברת נ.צ.ת בחרה 4 נציגות מטעמה אשר עברו לאישור ראש העירייה דאז. התובעת החלה לעבוד 5 שעות ביום ומשנת 2011 נחתמה תוספת לחוזה בין הנתבעות, לפיה ישב נציג בבניין העירייה לפחות 8 שעות ביום, משך 5 ימים בשבוע. בהתאם שונה שכר הטרחה ששולם לחברת נ.צ.ת.

    • בשנת 2012 נערכו הליכים נוספים לבחינת הצעות ממשרדי תקשורת שונים. התובעת הגיעה לפגישות כעובדת מטעם חברת נ.צ.ת. ההתרשמות מן התובעת היוותה 15% בלבד מן הציון המשוקלל שניתן לחברת נ.צ.ת בהליך הבחירה.

    • התובעת חתמה על דוח הנוכחות בתקופת עבודתה, אולם הדוח הועבר לאישור ובחינת חברת נ.צ.ת, והיא שהפיקה דוח מאושר של התובעת. גם עובדים אחרים במיקור חוץ עושים שימוש בשעון הנוכחות של העירייה.

    • כל החלטה חשובה שהיה על התובעת לקבל בעניין הדוברות נשלחה לאישור מר נתי מור. התובעת הייתה כפופה ישירות למר מור, הכירה אותו היטב והגיעה לפגישות עבודה עמו. העירייה, ובפרט ראש העירייה, היו בקשר ישיר עם מר מור, והוא היה היועץ הראשי מבחינתם.

    • התובעת עודכנה בימי החופשה בעירייה מתוך כוונה שתתאם את החופשות שלה עם עובדי העירייה. כשהתובעת נטלה חופשה שלא בימי החופשה הכלליים דאגה חברת נ.צ.ת לספק לה מחליפים (נספח 21 לתצהיר מר לניאדו). הסתייעות בעובדים לביצוע העבודה מחזקת את הטענה שמדובר בעובד חיצוני.

    • הנטל על התובעת להוכיח כי יחסי העבודה הם בניגוד להסכמים הכתובים, ולמצג לרשויות המס. התובעת הייתה מודעת למערכת החוזית שבין הנתבעות, הייתה מרוצה מתאני עבודתה ואין לה טענות לגבי קיפוח ברכיבי השכר על פי חוקי העבודה הכלליים.

    • בחודש יוני 2012 הוחלט להשתמש בשירותי התובעת לצורך תכנית "עיר ללא אלימות". התובעת נשלחה לראיון במשרדי הממשלה והוצגה בפירוש כעובדת משרד חיצוני.

    • התובעת מעולם לא עברה מכרז לתפקיד הדובר והמשרה והתקן לא נכללו בתקציב העירייה. תנאי השכר של התובעת היו באחריות חברת נ.צ.ת. היא קיבלה שכרה ללא קשר לסכומים שהעבירה העירייה. התובעת לא ראתה עצמה ולא הציגה עצמה כעובדת העירייה. התובעת הייתה מרוצה מתנאי העסקתה ולא ביקשה לשנותם.

    • לקראת סיום ההתקשרות בין הנתבעות, הוחלט להעסיק דובר לעירייה במשרה מלאה, שיהיה עובד העירייה. לכן, נשלחה לחברת נ.צ.ת הודעת סיום התקשרות. לתובעת לא נשלח מכתב פיטורים שכן לא הייתה כוונה שסיום ההתקשרות יוביל לפיטוריה. התובעת לא פוטרה על ידי העירייה. טענת התובעת בדבר פיטוריה באה בדיעבד, בניסיון להיקלט כעובדת עירייה ולזכות בתשלומים שונים. לא ניתן צו שיפוטי בעניין השבת התובעת לעבודתה, אלא הושג הסדר מוסכם לסילוק טענות הצדדים. לאחר ההסדר בחרה הנתבעת 2 בחוסר תום לב למשוך את הבקשה שהגישה למתן היתר לפיטורי התובעת.

    • לתובעת נערך שימוע ביום 4.1.15, עקב סיום ההתקשרות עם הנתבעת 2. מטרת השימוע הייתה ליתן לתובעת לפנים משורת הדין הזדמנות להוכיח כי התקבלה כדין כעובדת עירייה והועסקה ככזו.

    • שכר התובעת שולם בהתאם להסכמות עם הנתבעת 2, אשר הייתה אחראית לתשלום זכויות התובעת לרבות דמי הבראה במהלך השנים. כל הפרטים אודות השכר של התובעת מצויים בידית הנתבעת 2. תפקיד הדובר אינו תפקיד חובה בעירייה ואינו מוגדר בחקיקה. התובעת לא הוכיחה מדוע יש להניח כי הייתה אמורה להשתכר שכר בכירים בהתחשב בניסיון המועט ובעובדה שלא פורסם באותה עת מכרז לדובר. לו הייתה התובעת מועסקת כעובדת עירייה, הייתה זכאית לשכר בסך 7,779.30 ₪, סכום הכולל את כל התוספות והנמוך משמעותית מהשכר שקיבלה התובעת בפועל.

    • התובעת אינה זכאית להפרשי שכר כמנהלת תכנית "עיר ללא אלימות". התקציב שהועבר לעירייה נוגע לעירייה ולמדינה ואינו משפיע על שכרה של התובעת. אין כל התחייבות אישית לתובעת בהכם עם משרד הפנים.

    • התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין מהעירייה, שכן לא הייתה עובדת עירייה. העירייה עשתה כל שביכולתה על מנת לאפשר לתובעת להמשיך ולהתפרנס בתקופה שבה הנתבעת 2 מיאנה מלבצע את חובותיה כמעסיקה. בתום תקופת ההתקשרות נעשה לתובעת שימוע כדין. התובעת זלזלה בהליך השימוע, הגיעה ללא ייצוג וסירבה לפרט טענותיה.

    • התובעת לא הייתה עובדת עירייה, לא מונתה במכרז כדין, ולא הייתה זכאית להפרשות לקרן השתלמות ולפנסיה בהתאם לתביעה, וכן אינה זכאית לפיצויים מאת העירייה. על התובעת לא חלה חוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות.

    • התובעת לא הוכיחה זכאות לדמי הבראה ופדיון חופשה, ובמהלך תקופת ההתקשרות הנתבעת 2 הייתה אחראית לתשלום רכיבים אלה.

    • התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שהמתינה עד לסיום ההתקשרות עם הנתבעת 2 ורק אז טענה להיותה עובדת העירייה. אף הנתבעת 2 נהגה בחוסר תום לב כאשר סירבה ליטול אחריות ביחס לתובעת באופן שטרפד ניסיונות פשרה עם התובעת.

       

  21. ואלו הן טענותיה העיקריות של חברת נ.צ.ת:

    • הנתבעות התקשרו ביום 23.8.09 בהסכם למתן שירותי דוברות וייעוץ אסטרטגי, אשר הוארך מעת לעת. עם סיום תפקידה של גב' סיוון פרץ, הדוברת הקודמת בעירייה, התבקשה חברת נ.צ.ת להציע לפני ראש העירייה דאז, מר יוסי בן דוד, ומנכ"ל העירייה מר בהירי, מספר מועמדות מתאימות לתפקיד, והעירייה ביקשה לבחור את הדובר החדש.

    • התובעת נבחרה לאחר הליך של "מכרז פנימי" בעירייה, ולאחר שהמועמדות השונות עברו ראיונות בעירייה. לחברת נ.צ.ת לא היה חלק בבחירת התובעת.

    • מרגע בחירתה של התובעת לתפקיד הפכה העירייה את התובעת לעובדת שלה, תוך ניטרול כל השפעה או יחסי מרות של החברה על העובדת ותוך הפרה של ההסכם בין הנתבעות. זאת, להבדיל מתקופת ההעסקה של ג' פרץ אשר הייתה כפופה לחלוטין למרות של חברת נ.צ.ת. העירייה שינתה באופן חד צדדי את ההסכם עם חברת נ.צ.ת ונהגה במציאות כלפי התובעת כפי שראתה לנכון.

    • התובעת נדרשה על ידי העירייה להחתים כרטיס נוכחות, בהתאם להחלטת המנכ"ל. התובעת הוצגה כלפי חוץ כדוברת העירייה ונדרשה לדווח על פעילותה לראש העירייה ולמנכ"ל ולא לחברת נ.צ.ת. לחברת נ.צ.ת לא הייתה ידיעה ושליטה על שעות העבודה של התובעת.

    • בפועל, התובעת הייתה עובדת בלעדית של העירייה, וכלל תנאי עבודתה נקבעו על ידי העירייה. בפרויקט "עיר ללא אלימות" לחברת נ.צ.ת כלל לא היה יד ורגל. תפקיד התובעת בתכנית עיר ללא אלימות לא היה חלק מההסכם בין הנתבעות והתובעת הייתה עובדת העירייה במסגרתו.

    • פיטוריה של התובעת נעשו בפועל על ידי העירייה, כמי שהייתה עובדת עירייה לכל דבר. למעשה העירייה הפרה את החוזה עם חברת נ.צ.ת והעסיקה את התובעת כעובדת שלה לכל דבר ועניין.

      דיון והכרעה

      האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין העירייה

  22. בפתח הדברים יודגש, כי ההכרעה בתיק זה עניינה היחסים שבין התובעת לנתבעות, או מי מהן. ההליך, ופסק הדין, אינו עוסק בשאלת היחסים שבין שתי הנתבעות לבין עצמן.

     

  23. שאלת בחינת קיומם של יחסי עובד - מעביד נדונה בפסיקה ענפה. בתוך כך, התפתחו מבחנים שונים לקביעת מעמדו של אדם כ"עובד". בהקשר זה נפסק כי:

    "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'".

    ע"ע (ארצי) 283/99 שמעון ברק נ' הקריות בע"מ ואח', פד"ע לה 641 (2000).

     

  24. בהתאם להלכה הפסוקה, המבחן העיקרי הנוהג כיום לפיו נקבע מעמדו של אדם כ"עובד", הינו המבחן המעורב. במסגרת המבחן המעורב, נקבע מבחן מרכזי - "מבחן ההשתלבות", הבוחן את מידת השתלבותו של "העובד" במפעלו של "המעסיק", על שני פניו - החיובי והשלילי. הפן החיובי קובע כתנאי להשתלבות במקום העבודה קיומו של מקום עבודה, כגון מפעל יצרני לשירותים או אחר, שניתן להשתלב בו, כאשר הפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של מקום העבודה. על מבצע העבודה להיות חלק בלתי נפרד מן המערך הארגוני הרגיל של המפעל.

    ראו: דב"ע (ארצי) לד/3-9 אדמון – מדינת ישראל, פד"ע ה 169 (1974).

     

  25. בפן השלילי, יש לבחון האם האדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המספק שירותים למפעל כגורם חיצוני.

    ראו: דב"ע (ארצי) לא/3-27 עיריית נתניה- בירגר, פד"ע ג 177 (1971).

     

  26. כן נשקלים מבחני משנה נוספים, בהם מבחן הפיקוח, שאלת קיומו של קשר אישי בין הצדדים, צורת תשלום השכר וניכוי המסים ועוד.

    ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 300267/98 יוסף טויטו- מ.ש.ב. הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ פד"ע לז 354; ע"ע (ארצי) 300021/98 טריינין - חריש, (7/3/2002); (ע"ע (ארצי) 14122-07-10 מכללת רמת גן - פרייס, (13.09.12).

     

  27. אף סוגיית זיהוי המעביד ביחסי עבודה מורכבים נדונה בפסיקה בהרחבה, ויפים הדברים שנקבעו בפסק הדין הוותיק המנחה בעניין דב"ע (ארצי) נב/ 142- 3 חסן אלהרינאת – כפר רות פד"ע כד 535 (1992), (להלן: "עניין כפר רות"):

    "סוגיית זיהוי המעביד מבין מעבידים נטענים עשויה להיות בעייתית בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, שבהן מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו.

    כך, יהא סבוך לעיתים זיהוי המעביד, כל אימת שנחזית העסקה באמצעות "קבלני משנה"; או על ידי הצבת עובדי גוף אחד לביצוע עבודה עבור גוף אחר, או השאלתם, או במקרים העשויים להתפרש כתיווך להספקת כוח עבודה, ושעה שמועסקת קבוצת עובדים כיחידה אחת לביצוע עבודה מסוימת.

    בהסדרי העסקה בלתי שגרתיים, בהם מעורב צד שלישי בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו, עשויה להתעורר במלוא חריפותה שאלת זיהוי המעביד "המשפטי" בשל השלכותיה בתחומים שונים: סימני ההיכר המצביעים עליו לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים, ולעיתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן, אולם בהצטברם כולם או חלקם - הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלים עליו כלפי העובד".

     

  28. מבחני העזר שנקבעו בעניין כפר רות לצורך זיהוי המעביד במסגרת יחסי עבודה משולשים, עומדים על כנם בפסיקה עדכנית, כדלהלן:

    "בעניין כפר רות נקבעה שורת מבחני עזר לקביעת זהות המעסיק, אשר נועדו לסייע לבית הדין להגיע למהותה של ההתקשרות בהתחשב בכלל הנסיבות. מבחני עזר אלה עדיין עומדים על כנם בפסיקה הנוכחית, וביניהם השאלות מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי קובע את מכלול תנאי עבודתו לרבות תנאי שכרו והתנאים הנלווים; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; בידי מי הכוח לפטרו; ועוד.

    ....

    מבחני העזר אינם עומדים לפיכך בפני עצמם, ואין ליישמם באופן טכני, אלא מטרתם לחשוף את זהותו האמיתית של המעסיק על מנת לממש את תכליתם של דיני העבודה, תוך התחשבות במאפייניהם הייחודיים של יחסי עבודה מורכבים

    ...

    לא לכל המבחנים אותו משקל, ולא לכל מבחן רלוונטיות בכל סוגי ההתקשרות. יישומם של חלק מהמבחנים אף תלוי במשכה של ההעסקה המשולשת. כדוגמא, בהעסקה לתקופה קצרה ייתכן שיינתן משקל נמוך לבדיקת אפשרויות הקידום ותחושת השייכות, בעוד שבהעסקה ממושכת מצופה כי המעסיק האמיתי יעמיד מול עיניו את הצורך בהם."

    ע"ע (ארצי) 478/09 חסידים- עיריית ירושלים, (13.1.2011).

     

  29. בענייננו, בחינת הסממנים המאפיינים את מערכת היחסים שהתקיימה בין התובעת לבין העירייה, שקילתם ואיזונם, מובילים למסקנה הברורה כי בתפקידה כדוברת הועסקה התובעת במשותף על ידי שתי הנתבעות, ונפרט.

     

  30. התובעת שימשה כדוברת העירייה, תפקיד חשוב המשולב בעבודתה השוטפת של העירייה. יתרה מכך, בהתאם לעדויות כיום מועסק בתפקיד דובר העירייה אדם שהוא עובד העירייה לכל דבר ועניין, ונבחר במכרז כדין (ראו: עדות מר לניאדו עמוד 45 שורה 25). לא הוכח כי התובעת עבדה במקביל בעבודות אחרות, ולא נטען כי הייתה בעלת עסק עצמאי.

     

  31. אין גם חולק, כי התובעת נבחרה למעשה לתפקיד על ידי ראש העירייה הקודם, מתוך מספר מועמדות שהציעה חברת נ.צ.ת, אף שהצדדים הגדירו את הליך הבחירה בדרכים שונות. כך, העידה התובעת כי:

    "נערך מכרז פנימי בעירייה יהוד, שנכחו ראש העיר ומנכ"ל העירייה. הנתבעת 2 הציגה 4 מתמודדים לבחירת הנהלת הרשות ואני הייתי מתוכם" (עמוד 19 שורות 9 – 10).

    ...

    "אני נבחרתי על ידי ראש הרשות והוגדרתי כדוברת העירייה" (עמוד 19 שורה 16).

     

    מר לניאדו אישר למעשה את הדברים בלשונו, כדלהלן:

    "ש. אני מבין שראש העיר עצמו עשה את כל הראיונות ל- 4 העובדות שהוצבו בפניו, נכון?

    ת. למיטב ידיעתי, ראש העיר ומנכ"ל העירייה" (עמוד 55 שורות 3 -4).

     

    בהקשר זה העיד מר מור כי לא היה מעורב כלל בתהליך הבחירה של התובעת ובכניסתה לתפקיד:

    "היא הייתה דוברת מועצה איזורית קודם. והליך בחירתה לתפקיד, היה כזה שאני באופן אישי לא התערבתי, לא בכניסתה לתפקיד ולא באופן התנהלותה השוטפת" (עמוד 63 שורות 25 – 26).

     

  32. עיקר עבודתה השוטפת של התובעת הייתה מול ראש העירייה ומנכ"ל העירייה. התובעת, כמו גם מר מור, העידו כי לא הייתה כל מעורבות של מר מור בעבודתה השוטפת של התובעת, אלא בעניינים נקודתיים. בהקשר זה העידה התובעת כי:

    "ת.מייל אחד שהצגתם לא מראה על כל ההתנהלות השוטפת במהלך כל השנים שעבדתי. גם אם תדברו אם אחד העיתונאים אף אחד לא יכיר את נתי מור. כל ההתנהלות מול כלי התקשרות נעשתה דרכי.

    ש.האם מנהל הנתבעת 2 היה מאשר החלטות עקרוניות או טקטיות בכל מה שנוגע לענייני תקשורת ודוברות בעירית יהוד?

    ת.רק כשהיה מדובר בהליכים פליליים של ראש הרשות הקודם או עניניים כבדי ראש.

    ש.עניניים תקציבים הם עניינים כבדי ראש?

    ת.לא. אני הייתי אחראית" (עמוד 22 שורות 12- 19).

     

    מר מור העיד כי:

    " ת.אני לא עוסק בדוברות. לא עסקתי בדוברות. ואני לא מתכוון לעסוק בדוברות. אסביר אם אפשר מה אני עשיתי. אני יועץ אסטרטגי. אתן לכם דוגמא לשני נושאים שאני טיפלתי בהם בעיריית יהוד. הביאו אותי לעיריית יהוד לא כדי לספק שירותי דוברות..." (עמוד 61 שורות 25 – 27)

     

    עדויות אלה, שהיו עקביות וללא סתירות, אמינות עלינו.

     

  33. לעומת עדויות התובעת ומר מור, לא העידו עדי העירייה מידיעתם האישית אודות עבודתה השוטפת של התובעת משך מרבית תקופת העבודה. מר לניאדו העיד לפנינו, כי לא היה מעורב בעבודת הדוברות השוטפת, אשר כללה את התובעת, המנכ"ל וראש העירייה (עמוד 49 שורות 29- 30). אף מר עובד קונה, שעבד בעירייה משך כשנה ושלושה חודשים, לא הכיר את התובעת משך מרבית תקופת עבודתה (עדות מר קונה, עמוד 35 שורות 9 – 10). במהלך חקירתו הנגדית של מר קונה בגד בו זכרונו פעמים רבות, והוא העיד כי אינו זוכר פרטים רבים הנוגעים להתקשרות עם התובעת. כך, העיד מר קונה בתשובה למספר שאלות רצופות, כי אינו זוכר אם התובעת יצאה להשתלמות על חשבון העירייה, אינו זוכר כמה פעמים נפגש עם מר מור ואינו זוכר כמה פעמים שוחח עם מר מור בענייני התכנית עיר ללא אלימות (עמוד 37 שורות 21 – 27).

    למרות האמור, בחרה העירייה שלא לזמן לעדות את מנכ"ל העירייה בתקופה הרלוונטית, ואת ראשי העירייה הנוגעים בדבר.

     

  34. מר קונה העיד לפנינו, כי התובעת הייתה כפופה בעבודתה לראש העירייה (עמוד 36 שורות 10- 11). משמע, עיקר השליטה והפיקוח על עבודתה היומיומית של התובעת הייתה נתונה לעירייה, ולא לחברת נ.צ.ת. אמנם, טענה העירייה כי חברת נ.צ.ת העמידה מחליפים לתובעת בזמן החופשות שנטלה, אך בחקירתו הנגדית של מר לניאדו עלה כי ככל הנראה אין המדובר בעובדים שהתייצבו לעבודה בפועל במשרדי העירייה, אלא במחליפים לשעת חירום, לפי קריאה (עמוד 52 שורות 11 – 12). מכל מקום, לא הובאו ראיות המעידות על כך שאדם אחר ביצע עבודת דוברות בפועל תחת התובעת בתקופות כלשהן, לרבות כאשר שהתה בחופשה.

     

  35. התובעת עבדה מעמדת עבודה במשרד שהוקצה לה בבניין העירייה, וקיבלה מן העירייה את הציוד הנחוץ, ובכלל זה טלפון ומחשב (עדות מר קונה עמוד 37 שורות 5 – 6; עמוד 41 שרות 7 - 8). דמי החבר לאיגוד דוברי הרשויות המקומיות עבור התובעת כדוברת שולמו על ידי העירייה ולא על ידי חברת נ.צ.ת (עדות מר לניאדו, עמוד 50 שורות 30 – 31) והעירייה מימנה עבורה השתלמויות מקצועיות שונות (סעיף 18י לתצהיר התובעת, אשר לא נסתר). התובעת אף נדרשה להחתים כרטיס נוכחות בעירייה, והעידה כי הדבר נבע מדרישת העירייה (עמוד 31 שורות 7 – 8). עדות התובעת בהקשר זה לא נסתרה, שכן, כאמור, מנכ"ל העירייה בתקופה נשוא העניין לא הובא לעדות, ומר לניאדו העיד כי אינו יודע אם החתמת כרטיס הנוכחות נבעה מדרישת המנכ"ל (עמוד 55 שורות 25 – 26). גרסת התובעת אף נתמכה בעדותו של מר מור, לפיה מנכ"ל העירייה הוא שדרש מן התובעת להחתים כרטיס נוכחות מדי יום, כיתר עובדי העירייה (סעיף 10 לתצהיר מר מור).

     

  36. עבודתה של התובעת לא הושפעה כלל מן המכרזים השונים שערכה העירייה מפעם לפעם לבחירת משרד לייעוץ תקשורתי, ומן ההגדרות שנכללו במסגרתם. התובעת המשיכה לשמש בכל התקופה ברציפות באותו תפקיד.

     

  37. הקשר העיקרי שבין התובעת לחברת נ.צ.ת התמצה בתשלום השכר, שמומן על ידי העירייה, בהנפקת תלושי השכר ובדיווח לרשויות המס. במקרים חריגים ובאירועים תקשורתיים בודדים יוצאי דופן, נערכה התייעצות מקצועית גם עם מר מור. התובעת אף העידה כי במהלך תקופת עבודתה כדוברת העירייה הגיעה לעתים רחוקות מאד למשרדי חברת נ.צ.ת:

    "ש. כמה פעמים במהלך תקופת עבודתך בעיריה, ביקרת במשרדי הנתבעת 2?

    ת. אולי פעמיים בכל השנים". (עמוד 30 שורות 32 – 33).

     

  38. סיכומו של פרק זה, פרט לתשלום השכר באמצעות חברת נ.צ.ת התקיימו בהעסקת התובעת על ידי העירייה מרבית הסממנים המאפיינים יחסי עבודה. לפיכך, יש לראות בנתבעות מעסיקות במשותף.

     

  39. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים ביחס לעבודתה של התובעת במסגרת תכנית "עיר ללא אלימות". אין חולק למעשה, כי היוזמה להעסקת התובעת, כמו גם הפיקוח והשליטה על עבודתה בהקשר זה הייתה בידי העירייה באופן בלעדי. מר לניאדו העיד לפנינו כי ההחלטה למנות את התובעת לתפקיד הייתה החלטת מנכ"ל העירייה, אשר תיאם את הנושא עם מר מור (עמוד 50 שורה 12).

     

  40. התובעת מונתה במינוי אישי על ידי המנהל הארצי של התכנית (נספח ד' לתצהיר התובעת). במכתב המינוי אין כל אזכור לחברת נ.צ.ת.

     

  41. התובעת הוכשרה לתפקיד על ידי גורמים בעירייה וברשויות מקומיות אחרות, ללא קשר לחברת נ.צ.ת (עמוד 24 לחקירת התובעת, שורות 6 – 8).

     

  42. העיסוק בתחום התכנית אינו נוגע כלל לתחומי העיסוק של חברת נ.צ.ת. באופן מובהק, שימשה חברת נ.צ.ת אך "צינור" להעברת שכרה של התובעת, ומחלק זה של השכר אף לא נגזרה עמלה לטובת חברת נ.צ.ת.

    מר מור העיד, בעדות אמינה אשר לא נסתרה כהוא זה, אודות חוסר מעורבותו בתחילת עבודתה של התובעת בפרויקט, בקביעת תנאי ההעסקה ובעבודה השוטפת, כדלהלן:

    "ש. כמה פעמים התבקשת לתת ליעוץ בנושא עיר ללא אלימות, אם בכלל?

    ת.מעולם לא.

    ש.אין לך שום נסיון בעיר ללא אלימות ושום ידע, בסופו של דבר חתמת על הסכם להציב את התובעת בעיר ללא אלימות, איך אתה מסביר את זה?

    ת.ביום אחד אני לא זוכר את התאריך, ביקש ממני מנכ"ל העירייה לבוא ולשבת איתו עשר דקות. הגעתי. ואז הוא אמר לי אנחנו רוצים לעזור ללירז להעלות את שכרה ולתת לה פרויקט נוסף. אמרתי לו אוקיי. מה מדובר. אמר לי התפנה אצלי פרויקט בשם עיר ללא אלימות, גם ככה היא אצלנו כל היום, אמרתי אוקיי. ומה זה אומר מבחינתי, והוא אמר לי אני צריך להעביר דרכך סכום של כ-2,900 . שאלתי אותו אם הוא דיבר עם התובעת וסגר איתה את הסכום הזה, הוא אמר לי שעדיין לא. אמרתי לו אני לא סוגר איתך שום דבר, קודם כל תסגור עם התובעת את הנושא הכספי. אני רק צינור פה. אחרי יומיים מדברת איתי התובעת ואומרת לי תראה יש את הסוגיה של עיר ללא אלימות, הוא רוצה לשלם לי פחות ממה שהוא צריך לשלם לי והוא מאיים עלי. אמרתי לתובעת לא יכול להתעסק בזה. זה לא קשור אלי הסיפור בינכם, רק תעשי לי טובה תסגרו את זה. חזר אלי מנכ"ל העירייה ואמר לי פגשתי את התובעת וסיכמתי איתה את הדברים, רק תחתום. אנחנו למעשה עושים לה טובה ומשדרגים לה את השכר וחתמתי.

    ש.מה היה ההפרש בשכר?

    ת.נדמה לי 2,900 .

    ש.ומזה היה לך אחוזים?

    ת.כלום. לא קשור אלי. לא ניהלתי גם את המו"מ הכספי. הם ניהלו אותו ישירות.

    ש.אני רוצה להקשות עליך, למה לא אמרת להם, זה לא קשור אלי, תעשו חוזה ישר עם התובעת?

    ת.הנושא הוצג על ידי העירייה, כרצון לשדרג את שכרה של התובעת. דבר שתמיד אני בעד. סוגיה שאני לא יכול להיפגע ממנה בשום אופן, ושהדרך הפורמאלית היחידה היא להתקשר זה בדרך הזו.

    ש.מי אמר לך את זה?

    ת.מנכ"ל העירייה.

    ש.אני רוצה להבין אותך נכון. אתה קראת את התביעה של התובעת?

    ת.כן. לא שאני זוכר את כל הפרטים.

    ש.אם אני מבין אותך נכון, אתה מוכן לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים ללא החלק של עיר ללא אלימות, נכון?

    ת.אני אמרתי באופן מפורש ואין בן אדם אחד בכל העולם שיכול לטעון אחרת. פרויקט עיר ללא אלימות לא קשור אלי!!!! ..."

    (עמוד 59 שורה 28 – עמוד 60 שורה 26)

     

  43. בהתאם לתמליל שיחה מיום 4.3.14 בין התובעת למר עובד קונה, מנכ"ל העירייה (נספח ז' לתצהיר התובעת), טוענת התובעת לפני מר קונה כי בתכנית "עיר ללא אלימות" שימשה למעשה כעובדת העירייה, ומר קונה מאשר את הדברים במילה "כן" (תחתית עמוד 1 לתמלול), ומוסיף כי הוא רוצה להאריך את החוזה בכל הנוגע לתובעת, אך אינו רוצה להאריך את החוזה עם חברת נ.צ.ת. שכן "הוא לא נותן לי שום שירות" (עמוד 2 לתמלול, שורה 15 מלמעלה).

     

  44. במסגרת החוזה בין העירייה למשרד לביטחון פנים (נספח ה' לתצהיר התובעת) נקבע מפורשות כי:

    "מנהל התכנית היישובי יפעל בכפיפות ניהולית לראש הרשות המקומית או למנכ"ל הרשות בלבד". (נספח 1, פסקה 3).

     

  45. בנסיבות אלה, הייתה העירייה המעסיקה של התובעת במסגרת תכנית עיר ללא אלימות.

    בהקשר זה השוו: סע (תל אביב) 21700-11-11 רוני תגור - עיריית לוד, (20.03.15), שם נקבע כי מדריכה ומנחה בפרויקט "עיר ללא אלימות" הינה עובדת עיריית לוד. להשלמת התמונה יוער, כי העירייה שם הגישה ערעור על פסק הדין, בשל טענות קיזוז והשבה להן טענה בהליך זה, ואשר לא הועלו במסגרת ההליך שלפנינו. במסגרת הערעור הוסכם כי פסק הדין יבוטל, אך הסכומים ששולמו לתובעת מכוחו לא יושבו לעירייה.

     

    פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

  46. התובעת פוטרה מעבודתה פעמיים. לראשונה, פוטרה התובעת במהלך הריונה, בתחילת חודש מרץ 2014, עם תום ההתקשרות בין העירייה לחברת נ.צ.ת (להלן גם: "הליך הפיטורים הראשון"). אין חולק כי שתי הנתבעות ידעו על הריונה של התובעת במועד פיטוריה וכי לא קדם לפיטורים הליך שימוע מסודר.

    לאחר שפנתה התובעת לבית הדין לעבודה בבקשה לסעד זמני הושגה, כאמור, הסכמה אשר אפשרה את המשך עבודתה בתכנית "עיר ללא אלימות", והמשך תשלום שכרה וזכויותיה. בסופו של דבר התובעת לא נפגעה בשכרה. התובעת פוטרה שנית לאחר הליך שימוע שערכה העירייה ביום 4.1.15, ועבודתה הסתיימה ביום 11.2.15 (להלן גם: "הליך הפיטורים השני").

     

  47. התובעת טוענת כי פוטרה שלא כדין, ללא שימוע וללא הנמקה, ולפיכך היא מבקשת שהעירייה תחויב בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 6 משכורות, בסך 68,562 ₪.

     

  48. העירייה מכחישה את זכאות התובעת לפיצוי, וטוענת כי כלל לא פיטרה את התובעת, שכן לא העסיקה אותה. לטענת העירייה נערך לתובעת שימוע לפנים משורת הדין, טרם פיטוריה בסיום תקופת ההתקשרות עם חברת נ.צ.ת, בהתאם לכללי המנהל התקין. חברת נצ.ת טוענת כי הפיטורים בפועל נעשו על ידי העירייה (סעיף 26 לתצהיר מר מור).

     

  49. חובת השימוע לעובד מקורה בהלכה הפסוקה, בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה. בפסק הדין בעניין בע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003) נפסק בהקשר זה כי:

    "זכות הטיעון איננה מטבע לשון... זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשוני של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו בהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו."

     

    ראו גם: ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל - תורג'מן (3.3.09); ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ (15.7.07).

     

  50. אין לראות בשימוע טקס שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, אלא יש לאפשר לעובד לפרוש את טיעוניו, תוך שהמעביד יתן דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה. כמו כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, ולפרט לפניו את הטענות שיישמעו כנגדו. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים שעה שמדובר ברשויות ציבוריות, ובהן רשויות מקומיות.

     

  51. זכות הטיעון כוללת בחובה אף את הזכות להיוועץ ולהיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך השימוע. כן נפסק, כי על המעביד ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להיערך להשמעת טענותיו.

    ראו: ע"ע (ארצי) 1349/01 אסחאק – מדינת ישראל (16.2.04); ע"ע (ארצי) 620/07 דב גמליאל-חברת החשמל בישראל בע"מ (19.6.08).

     

  52. בענייננו, לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הליכי פיטוריה.

     

  53. אין חולק כי התובעת פוטרה בפעם הראשונה בהיריון, ללא הליך שימוע מסודר. ברי, כי פיטוריה של התובעת עומדים בניגוד מוחלט להוראות חוק עבודת נשים תשי"ד – 1954.

     

  54. לאחר שקבענו, כמפורט לעיל, כי התובעת הייתה עובדת עירייה, הרי שעמדה לה זכות להיקרא לשימוע טרם תוכרע הכוונה לפטרה, ולהשמיע את עמדתה ואת טיעוניה. יתרה מכך, לא ניתן היה לפטרה ללא פנייה לקבלת היתר כדין לפיטורי עובדת בהיריון.

     

  55. אשר לחברת נ.צ.ת, זו לא טענה ולא הוכיחה כי פעלה על מנת למצוא לתובעת תפקיד חלופי לתקופת הריונה, תחת עבודתה בעירייה. חברת נ.צ.ת התנערה למעשה מכל אחריות להעסקת התובעת, בטענה כי התובעת הועסקה על ידי העירייה. עם זאת, מאחר שהתביעה לפיצוי מופנית בהקשר זה נגד העירייה בלבד, לא נרחיב בעניינה של חברת נ.צ.ת.

     

  56. התובעת, בחודש השישי להריונה, נותרה כמטוטלת בין שתי מעסיקותיה, כאשר כל אחת מטילה את האחריות, ואת האשמה, על משנתה.

     

  57. במסגרת הליך פיטוריה השניים של התובעת נערך אמנם שימוע לתובעת, אך שוכנענו כי הדבר היה על מנת לצאת ידי חובה בלבד, ולא מתוך כוונה כנה לשקול את טענות התובעת. על פני הדברים, טענות התובעת כלל לא נשקלו, שכן מיד בתום הישיבה התבקשה התובעת להתחיל בהליך חפיפה עם מחליפהּ בתכנית "עיר ללא אלימות" (עדות מר לניאדו, עמוד 52 שורות 23 – 25).

     

  58. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפגמים החמורים בהליך פיטוריה.

     

  59. אשר לשיעור הפיצוי הראוי, מצאנו כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי בפועל שבה התובעת לעבודתה לאחר פיטוריה הראשונים, ולא נגרמו לה נזקים ממוניים כתוצאה מהליך הפיטורים, פרט להוצאות משפטיות. הפיצוי הנפסק הוא בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעת בשל הליכי הפיטורים.

     

  60. בנסיבות העניין, תשלם העירייה לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 4 משכורות, בסך 46,200 ₪.

     

    הפרשי שכר בגין תכנית "עיר ללא אלימות"

  61. העובדות נשוא רכיב תביעה זה אינן שנויות במחלוקת.

    התקציב השנתי שהוקצה לתוכנית "עיר ללא אלימות", אשר התובעת ניהלה בהיקף שהוגדר כ- 50% משרה, עמד על סך 70,000 ₪. מתוך סכום זה 21,000 ₪ מקורם מתקציב העירייה ו- 49,000 ₪ מקורם בהקצבה של המשרד לביטחון פנים (נספח ו2 לתצהיר התובעת, עדות מר לניאדו, עמוד 47 שורות 27 – 30).

     

  62. לטענת התובעת, היה על העירייה לשלם לה את הסכומים האמורים במלואם כשכר עבודה בגין ניהול התוכנית, ובפועל שולמה לה תוספת שכר חלקית, בסך 2,900 ₪ לחודש בלבד. בכך, לטענתה, עשתה העירייה עושר שלא במשפט ולפיכך היא תובעת את ההפרש בגין תקופת עבודתה, בסך 61,593 ₪.

     

  63. אין למעשה חולק כי התוספת בפועל לשכרה של התובעת, בגין תכנית "עיר ללא אלימות", עמדה על כ- 2,900 ₪ לחודש (עדות מר לניאדו, עמוד 47 שורות 17 – 20). טוענת העירייה, כי שכרה הכולל של התובעת עלה על התקציב שהוקצב לפרויקט והיא אינה זכאית לכל הפרשי שכר (עדות מר לניאדו, עמוד 47 שורות 1 – 3).

     

  64. מן הראיות מסתמנת תמונה, המותירה תחושה בלתי נוחה, לפיה ייתכן שהעירייה ניצלה לצרכים שונים תקציב חיצוני, אשר יועד לפרויקט ספציפי חשוב. הטענה לפיה שכרה הכולל של התובעת עלה על סכום ההקצבה לתוכנית אינה ממן העניין, שכן התובעת המשיכה לשמש במקביל בתפקיד הדוברת, שאינו נוגע כלל לתוכנית "עיר ללא אלימות", ולכל הפחות 50% משכרה שולם בגין עבודה זו.

    עם זאת, אין בכך כדי להועיל לתובעת, אשר לא הוכיחה זכות מוקנית לתשלום מלוא התקציב שהוקצה לתוכנית, כשכר עבודה.

     

  65. התובעת אינה צד להסכם שבין העירייה למשרד הפנים, ואינה זכאית באופן אישי לזכויות מכוחו. ההסכם בין העירייה למשרד הפנים לא הוגש במלואו, והסעיפים החלקיים שהוצגו (נספח ה' לתצהיר התובעת) אינם מעידים על התחייבות לשלם שכר בשיעור מסוים למנהל התוכנית. אף המסמך בדבר התקציב לתוכנית עליו מסתמכת התובעת (נספח ו3 לתצהיר התובעת), מציין כי התקציב הוא עבור "עלות כוללת של הפרויקט", ולא צוין המונח "עלות שכר".

     

  66. בנסיבות אלה נדחית התביעה להפרשי שכר בגין תכנית "עיר ללא אלימות".

     

    דמי הבראה ופדיון חופשה

  67. לאור הקביעה, כי התובעת הועסקה על ידי העירייה בתכנית "עיר ללא אלימות", על העירייה לשאת בתשלום זכויותיה בגין העסקתה בתפקיד זה, לרבות תשלום דמי הבראה ופדיון חופשה.

     

  68. בתקופה שמחודש מרץ 2014 ועד לסיום עבודתה של התובעת לאחר פיטוריה, ביום 11.2.15, הועסקה התובעת בפרויקט "עיר ללא אלימות" בלבד. בתקופה זו שולם לה שכרה, ללא תשלום זכויות נלוות.

     

  69. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה בסך 6,975 ₪, בהתאם לתלוש השכר האחרון לחודש פברואר 2015 (נספח יט לתצהיר התובעת), ולדמי הבראה בסך 1,518 ₪, כנתבע על ידה.

     

  70. בהקשר זה יובהר, כי לא ניתן לקבל את טענת העירייה, אשר כלל לא הועלתה בכתב ההגנה, לפיה לו הייתה התובעת מועסקת כעובדת עירייה היה שכרה מסתכם בסך 7,779.30 ₪ בלבד, ומסכום זה יש לגזור את זכויות התובעת (סעיף 96 לתצהיר מר לניאדו). טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה, פרט לצירוף הדמיית שכר כללית, ללא הסבר וביסוס נתוניה. יתרה מכך, הובהר בעדויות כי שני העובדים הממלאים את התפקידים שמילאה התובעת בעבר משתכרים היום שכר העולה על השכר ששולם לתובעת.

    מר לניאדו עצמו העיד, כי כיום שכר הדובר משולם כנגזרת משכר בכירים, ולא בהתאם לדירוג ודרגה. מר לניאדו הסביר כי שכר המנכ"ל הוא כ- 30,000 ₪, ושכר הדובר הוא 60% ממנו (עמוד 46 שורות 12 – 14). כן העיד, כי העובד הממלא את התפקיד שביצעה התובעת בתכנית "עיר ללא אלימות" משתכר שכר חודשי של כ- 10,000 ₪ (עמוד 46 שורות 18- 20). כן העיד מר לניאדו מפורשות, כי:

    "היום העירייה משלמת בסכום התקציבי הכולל להפעלת עיר ללא אלימות והדוברות ביחד, סכום גבוה יותר מאשר בשיטה כאשר הנתבעת 2 הייתה קשורה בחוזה בעירייה". (עמוד 49 שורות 4- 5).

    וכי:

    "אמרתי שמבנה העסקה החדש אכן יקר יותר מהמבנה העסקה שהיה קיים בתקופה הקודמת". (עמוד 54 שורה 19).

    פיצויי פיטורים

  71. התובעת פוטרה מעבודתה ללא ששולמו לה פיצויי פיטורים. בהתאם לחישובי התובעת, אשר לא נסתרו, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 58,000 ₪, בהפחתת הסכומים שהצטברו עבורה בקרן לפיצויים.

     

  72. העירייה חלקה על החבות לשלם פיצויי פיטורים, מן הטעם שלא שררו לגרסתה יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כן טענה, כי ככל שהתובעת זכאית לפיצויים, יש לחשב את הפיצויים לפי השכר שהייתה מקבלת כעובדת עירייה, לשיטתה. טענות אלה נדחו, כאמור.

     

  73. חברת נ.צ.ת אינה חולקת על חבותה בתשלום, אלא על החבות לשלם פיצויים בגין חלק השכר ששולם לתובעת עבור פרויקט "עיר ללא אלימות" (עדות מר מור, עמוד 60 שורות 23 – 27).

     

  74. חישובי התובעת בהקשר זה, אשר לא נסתרו, התבססו על שיעור השכר הקובע- 11,600 ₪, אשר מתוכו שולמו 74.7% בגין עבודת הדוברות, ו- 25.3% בגין תכנית "עיר ללא אלימות".

     

  75. בנסיבות העניין, לאור הקביעה כי בתפקידה כדוברת הועסקה התובעת על ידי שתי הנתבעות ואילו בתפקידה כמנהלת תכנית "עיר ללא אלימות" הועסקה על ידי העירייה בלבד, זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורים כנתבע על ידה, כדלהלן:

    • סך 43,326 ₪ ישולמו על ידי הנתבעות, יחד ולחוד, בגין עבודת הדוברות.

    • סך 14,674 ₪ ישולם על ידי העירייה, בגין העבודה בתכנית "עיר ללא אלימות".

       

  76. מסכום זה יש לנכות, בהתאם לחישוב האחוזים האמורים לעיל, את הסכומים שהופרשו עבור התובעת בגין פיצויי פיטורים, בכפוף להמצאת מכתבי שחרור לידיה. משמע, 25.3% מן הסכום שהופרש ינוכה מחיוב העירייה בגין תכנית "עיר ללא אלימות" ו- 74.7% מסכום ההפרשות ינוכה מן החיוב המשותף לשתי הנתבעות.

    פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה

  77. לעמדת התובעת, כפועל יוצא מן הקביעה כי שררו בינה לבין העירייה יחסי עובד ומעביד, היא זכאית לפיצויי חלף הפרשות לקרן השתלמות (7.5%) ולקרן פנסיה (6%), בשיעור מקביל להפרשות המשולמות לעובדי עירייה.

    התובעת הסתמכה באופן כללי על חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, אשר לא צורפה, ולא הפנתה לסעיפים ספציפיים.

     

  78. לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי דין רכיב תביעה זה להידחות, על אף העובדה שהתובעת הייתה עובדת עירייה. ויובהר, כי הקביעה בדבר קיום יחסי עובד ומעביד אין בה כדי להפוך את התובעת לעובדת עירייה קבועה.

     

  79. לתובעת הופרשו הפרשות לקרן פנסיה, ולא פורט איזה אחוז משכרה הופרש. לא הובא מקור נורמטיבי שיש בו כדי להוכיח כי כל עובד עירייה, בכל מעמד, זכאי להפרשות בשיעור גבוה מזה שהופרש לתובעת.

     

  80. קרן השתלמות לא נפתחה עבור התובעת והתובעת לא הצביעה על מקור זכאות לפיצוי חלף הפרשות רק מכוח קיומם של יחסי עובד ומעביד.

     

  81. התביעה לרכיבים אלה נדחית.

     

    סיכום

  82. סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת ברובה. הנתבעת 1 תשלם לתובעת את התשלומים הבאים:

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 46,200 ₪.

      • פדיון חופשה בסך 6,975 ₪.

      • דמי הבראה בסך 1,518 ₪.

      • פיצויי פיטורים בסך 14,674 ₪, בגין העבודה בתכנית "עיר ללא אלימות".

         

  83. הנתבעות 1 ו- 2 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, פיצויי פיטורים בסך סך 43,326 ₪ בגין עבודת הדוברות.

     

  84. מפיצויי הפיטורים האמורים ינוכו הסכומים שהופקדו לזכות התובעת, כאמור בפסק הדין.

     

  85. כמו כן, ישאו הנתבעות, יחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 20,000 ₪. בקביעת סכום זה נלקחו בחשבון ההוצאות המשפטיות שנגרמו לתובעת במסגרת ההליכים לסעד זמני ובמסגרת ההליך העיקרי.

     

  86. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום.

     

    ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ו, (01 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    Picture 1

     

     

         

    תמונה 2

    גב' נאוה קרמר

    נציג מעסיקים

         

    חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ