ס' נ' אריאל בן נון בע"מ

פתיח

1. לפנינו תביעתה של גב' מ.ס. (להלן: התובעת), נגד מעסיקתה לשעבר - חב' אריאל בן נון בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה). בבסיס התביעה עומדת דרישתה של התובעת לתשלומים שונים - פיצויי פיטורים, שכר עבודה עבור הפסקות, גמול עבודת "שעות נוספות", פיצוי בגין פגיעה בזכות לישיבה בעבודה וכן "פיצויי הלנה". הנתבעת, מנגד - הכחישה זכאות של התובעת לסעדים שתבעה.

    

2. להלן נפנה להצגת העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, ותמצית טענות הצדדים; ולאחר מכן נכריע ברכיבי התביעה השונים, כסדרם.

    

   העובדות ותמצית טענות הצדדים

3. הנתבעת עוסקת בהפעלה, שיווק, אחזקה ותיקון של מכונות מכירה אוטומטיות לקפה, שתייה קרה, כריכים וחטיפים, אשר מוצבות במוסדות, מפעלים ותעשיות שונות. היא מעסיקה מספר עובדים במפעל להכנת כריכים ומצרכי מזון שבטירת הכרמל, וכן עובדים נוספים - נהגים ומפיצי סחורה, שמפזרים את הסחורה אל מכונות הנתבעת, המוצבות אצל לקוחותיה.

    

4. התובעת החלה לעבוד בשרות הנתבעת ביום 16.11.08, בהכנת כריכים - עבודה שהיא, בעיקרה, עבודת לילה.

    

5. במרבית תקופת עבודתה, התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, ומנוחתה השבועית היתה מיום שישי בבוקר, עם סיום משמרת הלילה של יום חמישי, ועד ליום שבת בערב, תחילת משמרת הלילה של יום ראשון. בסוף 2013 התובעת עברה לעבוד 5 ימים בשבוע, אך, עדיין נקראה לעבוד בימי שישי, מפעם לפעם, בהתאם לצרכי הנתבעת.

    

6. לעניין שעות העבודה: 

   התובעת טוענת - כי הן השתנו בהתאם להזמנות שהגיעו לנתבעת וצרכי העבודה. בדרך כלל עבדה מהשעה 20:00 עד 05:30 או מ-21:00 עד 06:30, אך, לעיתים נאלצה להישאר במקום העבודה עד השעה 09:00 ואף מאוחר מכך, ובמקרים אחרים נדרשה לחזור לעבודה, בשעה 10:00, והמשיכה לעבוד עוד 5-3 שעות, כדי להכין כריכים נוספים, על פי הזמנות חדשות. כמו כן, טוענת התובעת, כי בגלל אחריותה להזמנת מצרכי המזון, היא הגיעה פעמים רבות לעבודה בעת שהיא חולה, לבקשת מנהליה.

   גם לפי גרסת הנתבעת - שעות העבודה השתנו מיום ליום, אלא, שלטענתה, התובעת החלה את עבודתה, על פי רוב, בשעה 20:30 או 21:00, וסיימה אותה בין בשעה 05:00 או 05:30. הנתבעת טוענת, כי התובעת לא התבקשה להמשיך לעבוד עד השעה 09:00, וגם לא היה בכך צורך מכיוון שהכריכים היו מפוזרים למכונות הנתבעת בשעת בוקר מוקדמת על ידי עובדי ההפצה, וכי רק לעיתים רחוקות מאד, פעם בחודשיים-שלושה, התובעת התבקשה לשוב לעבודה בשעות הבוקר, כדי להכין כ-10 כריכים נוספים, אשר שימשו דוגמא ללקוחות פוטנציאליים, והדבר לא ארך זמן כה רב כפי שתיארה התובעת. לטענת הנתבעת פעמים רבות התובעת לא רשמה בדו"חות הנוכחות שסיימה לעבוד בשעה 05:30 ואחר כך חזרה בשעה 09:00, כדי לקבל שכר עבור שעות שלא עבדה בהן. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת, אכן, היתה אחראית על ביצוע הזמנת חלק מהמוצרים - לחמניות וירקות, אבל, לרוב מדובר היה בהזמנה של כמויות קבועות, שלא דרשה ממנה מאמץ מיוחד וארכה כמה דקות, בלבד. תפקיד זה הועבר לתובעת באקראי כאשר יואב בן נון, שניהל באותה עת את הנתבעת יחד עם אחיו - מר שלמה בן נון (להלן: שלמה), והיה אחראי על מטלה זו, שהה בחו"ל, ולאחר שובו הוסכם, כי התובעת תמשיך לעשות כן, בתמורה לתגמול נוסף. לטענת הנתבעת, אין בסיס לטענתה של התובעת, כי נדרשה לעשות זאת גם כשהיתה חולה, וכאשר נעדרה מהעבודה ביצעו זאת אחרים, כפי שנעשה בעבר.

    

7. במהלך שנות עבודתה התובעת מילאה דו"חות נוכחות, ידנית, והעבירה אותם לנתבעת, מדי חודש, והנתבעת שילמה לה את שכרה בהתבסס על אותם דיווחים, כאשר לטענת התובעת - היה זה רק משנת 2013, ואילו לטענת הנתבעת - היה זה בכל תקופת העבודה. התובעת אישרה, כי בתחילת שנת 2015 הוכנס גם שעון ביומטרי, ובמקביל לדו"ח הידני היה גם דו"ח של השעון [עמ' 16, ש' 8].

   במסגרת ההליך דנן הוצגו רק דו"חות נוכחות חלקיים של התובעת, והנתבעת טענה, כי רק אלה נשמרו אצלה [דו"חות ידניים, לחודשים 10-12/13, 1-10/14, 1/15 ו-3/15, ודו"חות נוכחות ביומטריים של התובעת לחודשים 1-2/15 - נ/2, נספחי ב', תצהירה של גב' דלית בן נון, אשתו של שלמה (להלן: גב' בן נון); דו"ח ידני לחודש 6/13 - כתב התביעה, נספח י'].

    

8. במהלך משמרת הלילה קיבלה התובעת שתי הפסקות, בנות 15 דקות כל אחת, בין השעות 23:15-23:00 וכן 03:15-03:00, במהלכן יכלה לעשן, לאכול ולהתרענן [תצהיר התובעת - ת/1, ס' 5; תצהירו של שלמה - נ/1, נספח א', עמ' 9 למטה].

   לטענת התובעת - למרות שלא היתה הפסקה של חצי שעה מלאה ברצף, היא גילתה, בדיעבד, שלא שולם לה על זמן ההפסקות.

   לעומת זאת, הנתבעת טוענת - התובעת יצאה להפסקות רבות, כרצונה, ובנוסף לכך פעמים רבות היא והעובדות הנוספות המתינו להגעת הלחמניות למטבח, בשעה 23:30, לאחר שסיימו את ההכנות המקדימות של חיתוך הירקות וכד', ונהנו מהפסקה ארוכה, העולה על חצי שעה. על כן, לטענת הנתבעת, היא היתה זכאית להפחית מסך שעות העבודה של התובעת מחצית השעה, בשל ההפסקה.

    

9. אין מחלוקת, שהתובעת היתה מוערכת בעבודתה. על כן, היא אף שימשה כאחראית המטבח, וקיבלה את האחריות על הזמנת מצרכי המזון בהתאם להזמנות הלקוחות.

    

10. התובעת היתה עובדת שעתית, ובסיום יחסי העבודה עמד שכרה על סך 27.5 ₪ לשעה [תלושי השכר של התובעת - ת/1, נספח א'].

     

11. התובעת טוענת - כי עבודתה היתה עבודה פיסית קשה ואת מרביתה נאלצה לבצע בעמידה - בעת שחתכה ירקות ולחמים, הכינה סלטים וכריכים, נשאה ארגזים כבדים וצידניות וניקתה את מקום העבודה. לטענתה, משטח העבודה היה גבוה, לעומת שולחן סטנדרטי, והכיסאות שהוצבו על ידי הנתבעת לא הספיקו לכל העובדות, ובכל מקרה - היו נמוכים מדי, ביחס למשטח העבודה. התובעת ועובדות נוספות ביקשו כיסאות מתאימים, גבוהים, אך, לא נענו, ולכן היא זכאית לפיצוי מהנתבעת, עקב הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007 (להלן: החוק).

    הנתבעת, מנגד, טוענת - כי החוק אינו חל עליה, ובכל מקרה, היא הציבה במטבח כיסאות לשימוש העובדות, אשר עשו בהם שימוש מעת לעת הן בזמן ביצוע העבודה והן בזמן ההפסקה.

     

12. ביום 23.3.15 התובעת יזמה שיחה עם שלמה, אשר הגיע לשם כך במיוחד, לבקשתה (להלן: השיחה מיום 23.3.15). על תוכן שיחה זו חלוקים הצדדים:

    מחד, לגרסת התובעת - באותה שיחה, היא העלתה טענות בנוגע לתנאי העסקתה והבהירה שלא תוכל להמשיך בעבודתה אם הם לא ישתנו. לטענתה, היא הבהירה שהיא סובלת מבעיות בריאות, בגלל העמידה הממושכת, שגילתה לאחרונה שהיא זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, שלא קיבלה במהלך כל שנות העבודה, וגם יש חשש שהכספים המופרשים על ידי הנתבעת לקרן הפנסיה מופרשים בחסר. לדבריה, הטענות בקשר לתנאי העבודה וחסר בהפרשות הפנסיוניות הועלו על ידה גם בעבר, אך, הנתבעת לא תיקנה את הדברים.

    מאידך, לגרסת הנתבעת - במהלך השיחה מיום 23.3.15 התובעת אמרה לשלמה שהיא מעוניינת שבשינוי בחייה, לרבות בתחום הזוגי, אך, מתקשה בכך, כיוון שהיא עובדת בלילות, ובנוסף לכך אמרה שבכוונתה להתפתח באופן אישי וללכת ללמוד. בשל אלה, התובעת מסרה לו שהיא מודיעה על התפטרותה ותיתן הודעה מוקדמת של שבועיים. לטענת הנתבעת, שלמה הצטער על הדברים, משום שהתובעת היתה עובדת וותיקה וטובה, והציע לה בונוס מיוחד, בניסיון לשכנעה להמשיך בעבודתה, אבל - היא סירבה. לפיכך, ומאחר שהיה על התובעת לתת הודעה מוקדמת של חודש, שלמה ביקש מהתובעת להמשיך לעבוד עד שבוע לאחר חג הפסח, כאשר ממילא בחג ובחול המועד המטבח סגור והיא בחופש.

     

13. ביום 31.3.15 שלח ב"כ התובעת אל הנתבעת מכתב שכותרתו: "התראה לפני התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה ו/או מחמת נסיבות שבגינן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו על פי הוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963" [ת/1, נספח ב'; (להלן: מכתב ההתראה)].

    במכתב ההתראה נטען, כי במהלך כל תקופת עבודתה של התובעת בחברה לא שולם לה גמול עבור עבודתה בשעות נוספות, כי קיימים חוסרים בהפרשות הנתבעת לפנסיה, וכי אין במקום העבודה די כיסאות ואזור מתאים להפסקה ואכילה, לכן - נדרש שהנתבעת תודיע האם בכוונתה לתקן את כל אלה.

    יש לציין - שבמכתב ההתראה לא נטען לבעיות בריאות, כביכול, מהן סובלת התובעת, עקב עמידה ממושכת בעבודה.

     

14. באותו תאריך, 31.3.15, ערך שלמה סיכום של השיחה מיום 23.3.15 [נ/1, נספח ב']; בסיכום זה מתוארת גרסת הנתבעת באשר לתוכן השיחה, כמפורט לעיל.

     

15. ביום 1.4.15 שלמה זימן את התובעת לשיחה במשרדו, בה נכחו גם גב' בן נון ובתה של התובעת (להלן: השיחה מיום 1.4.15). לגב' בן נון, שהצטרפה באותה עת לניהול החברה, לא היתה היכרות אישית קודמת עם התובעת, והיא הוצגה כעובדת חדשה בחברה, מבלי לציין את הקשר המשפחתי שלה לשלמה. הדבר אומנם מעלה תמיהה, ברם, היא הסבירה בחקירתה שרצתה לעמוד בזכות עצמה, ושוכנענו, כי עשתה זאת בתום לב [עמ' 15, ש' 17, 22-21; עמ' 18, ש' 6-5].

     

16. הנתבעת הציגה תמליל של השיחה מיום 1.4.15 [נ/1, נספח א'], ועיון בו מעלה פרטים חשובים לענייננו:

    • התובעת אמרה שהיא רוצה להתקדם בחייה וללמוד וזה לא אפשרי כשהיא עובדת בלילות ואינה מעוניינת לעבוד כל החיים בלילה, בהכנת סנדוויצ'ים; בתשובה לכך נאמר לה שתוכל ללמוד במקביל לעבודה, והוזכר שהוצע לה בונוס, אם תישאר, ותגובתה היתה - שהיא רוצה להתקדם, שעבודת הלילה היא קשה ולא מאפשרת לימודים במקביל, ושהיא צריכה לחשוב על עצמה, לעשות משהו עם חייה ולראות עתיד, דבר שאין לה בנתבעת.

    • התובעת אישרה, שכל בקשה שביקשה משלמה נענתה תמיד בחיוב.

    • בהמשך שיחה זו, שלמה הבהיר לתובעת שהוא רוצה שהיא תישאר בחברה, ושאל מה הוא יכול לעשות כדי לגרום לה להישאר; התובעת השיבה, שהיא יודעת שזה מה ששלמה רוצה, אבל, עבודת הלילה קשה לה, אינה מאפשרת לה לצאת ללמוד ואינה מאפשרת לה להיות כראוי עם ילדיה, בעת שובם בסוף השבוע מהצבא.

    • אחר כך נשאלה התובעת על אחד מימי העבודה, בהם לא החתימה כרטיס נוכחות בסיום משמרת הלילה, אלא, חזרה כעבור כמה שעות לעבודה נוספת ורק בסיומה החתימה את הכרטיס; התובעת השיבה שהדבר נעשה בטעות, מתוך שכחה.

    • בהמשך, נסבה השיחה על ענין הכיסאות במקום העבודה, כאשר שלמה טען שהיו שלושה כיסאות במקום העבודה, והתובעת טענה שהיו רק שניים. עם זאת, התובעת הודתה, שלה עצמה תמיד היה כיסא לשבת עליו, כיוון שהיא נכה וקשה לה לעמוד, כדבריה.

    • לאחר מכן, שלמה חזר ואמר שאולי כן יצליח לשכנע את התובעת להמשיך לעבוד בחברה, ובהתייחס למכתב ההתראה הבהיר שהיא תקבל את כל מה שמגיע לה; תגובת התובעת היתה שהנקודה איננה הכסף, אלא, רצונה להתקדם בחיים וללמוד.

    • לקראת סיום השיחה, התלוננה התובעת על כך שעובדת אחרת לחצה עליה שתישאר לעבוד בחברה; שלמה השיב, שזה לא נעשה בהנחייתו או מיוזמתו, ושוב ביקש ממנה לשקול במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, שעליה לתת לחברה, וחופשתה בפסח, את בקשת הנתבעת שתישאר לעבוד בחברה.

       

17. ביום 6.4.15 ענתה ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת, במכתב תשובה למכתב ההתראה, וטענה שהתובעת הודיעה לנתבעת - טרם מכתב ההתראה וגם לאחריו - כי בכוונתה להתפטר, מסיבותיה, וללא קשר לעבודתה, ומכתב ההתראה נועד לספק "כסות משפטית מקוממת ומופרכת", כלשונה, לטענה של התובעת "להתפטרות בדין מפוטר", כביכול [ת/1, נספח ג' (להלן: מכתב התגובה)].

18. במכתב התגובה הוטל ספק באמיתות דיווחיה של התובעת על שעות עבודתה, בשני מקרים - לגביהם נטען, שהיא לא החתימה שעון בסיום משמרת הלילה, אלא, רק בסיום חצי שעת עבודה נוספת, שאותה ביצעה כמה שעות לאחר סיום משמרת הלילה, ומוכחשת בו הטענה בדבר תנאי עבודה לקויים ובפרט היעדר מקומות ישיבה.

    כמו כן, הועלתה דרישה במכתב התגובה מאת ב"כ התובעת לפרט את הטענות לגבי תשלומים המגיעים לתובעת, כנטען, עקב עבודה בשעות נוספות ועקב חסר בהפרשות לפנסיה, והמובהר שאם ימצא שאכן נעשתה טעות, אזי, הטעות תתוקן וישולם לתובעת כל המגיע לה.

     

19. ביום 13.4.15 ענה ב"כ התובעת במכתב לב"כ הנתבעת, לאחר שיחה טלפונית בין השניים, באותו יום, שהתובעת תמתין, עד ליום 16.4.15, לבדיקת הנתבעת והתייחסותה לטענות בדבר הפרשות פנסיוניות בחסר ועבודה בשעות נוספות, "בטרם תודיע על התפטרותה", כמפורט במכתב ההתראה [ת/1, נספח ד'].

     

20. מיום 16.4.15 ועד ליום 26.4.15 שהתה התובעת בחופשת מחלה; לטענתה - בשל כאבי גב חזקים, כאבי ברכים ורגלים [אישור המחלה - ת/1, נספח ט'].

     

21. ביום 19.4.15 שלחה ב"כ הנתבעת מכתב נוסף לב"כ התובעת. במכתבה זה, חזרה על הטענה במכתב התגובה, כי התובעת התפטרה כבר ביום 23.3.15, מטעמיה האישיים, וכי גם לאחר מכתב ההתראה - בו נטען, לפתע, שהיא התפטרה "בדין מפוטרת", כביכול בגלל הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בגלל נסיבות ביחסי העבודה בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך לעבוד, שהתובעת שבה ואישרה - במסגרת השיחה מיום 1.4.15 - שבכוונתה להתפטר בכל מקרה, מסיבותיה שלה וללא קשר לתשלומים שהנתבעת חייבת לה; לפיכך - הנתבעת פעלה למציאת עובדת חלופית [ת/1, נספח ה' (להלן: המכתב הנוסף)].

    כמו כן, נטען במכתב הנוסף, שלאחר שהתובעת סירבה לניסיונות לשכנע אותה להמשיך בעבודתה - לרבות באמצעות בונוס כספי - סוכם שתמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, בה היא מחויבת, כפי שהסביר לה שלמה בשיחה מיום 23.3.15, קרי, עד ליום 23.4.15.

    למכתב הנוסף צורף סיכום השיחה מיום 23.3.15, שערך שלמה. על כן, כך נטען, אין בסיס להודעת ב"כ התובעת שהתובעת תמתין להתפתחויות בעניינים הכספיים בטרם תודיע אם בכוונתה להתפטר על רקע זה, שהרי - התפטרה.

    בהמשך המכתב הנוסף אף הובהר שהנתבעת מוותרת על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, ולמרות זאת תשלם הנתבעת לתובעת שכר כאילו עבדה בפועל, וסיום יחסי העבודה יהיה ביום ,23.4.15 כאשר בסמוך לכך יערך גמר חשבון במסגרתו ישולם לתובעת את שמגיע לה.

    עוד צוין במכתב הנוסף שבדיקת הנתבעת העלתה, אכן, שמחמת טעות - "לא הופרשו מלוא הכספים הנדרשים בגין ביטוח פנסיוני", וההפרש ישולם לתובעת במישרין בגמר החשבון.

    אשר לעבודה בשעות נוספות - נטען במכתב הנוסף שיש פערים משמעותיים בין הדיווחים הידניים, שמסרה התובעת, ועליהם הסתמכה הנתבעת, לבין הדיווחים בשעון הנוכחות הביומטרי והשוואה לדיווחיהן של עובדות מטבח אחרות, לכן - התובעת אינה זכאית לתשלומים נוספים; עם זאת, נכתב שהבדיקה טרם הסתיימה וככל שבסיומה יתברר שהתובעת זכאית לתשלום נוסף גם הוא ישולם לה במסגרת גמר החשבון.

     

22. בו ביום - 19.4.15 - הודיעה התובעת לנתבעת, במכתב מאת בא-כוחה, על התפטרותה בדין מפוטרת [ת/1, נספח ו' (להלן: מכתב ההתפטרות)]. במכתב ההתפטרות נטען, שלמרות דברי שלמה, בשיחה ביום 1.4.15, בה ביקש שהתובעת תישאר בעבודה והתחייב שהחסר בפנסיה וגמול השעות הנוספות ישולם לה בהקדם, התברר שהוא הוליך אותה שולל, כיון שבמכתב התגובה ב"כ הנתבעת דחתה את כל טענות התובעת. עוד נטען, שם, שלמרות שבמכתב הנוסף אישרה ב"כ הנתבעת שהיו טעויות בהפרשות לפנסיה והן יתוקנו, טעויות אלה הן כה חמורות ולכן התובעת דוחה את ההסבר וסבורה שאין כוונה מצד הנתבעת להשלים את מלוא החסר, לרבות הפסדי הריביות; ולעניין השעות הנוספות - נטען, כי התובעת דוחה את טענות הנתבעת, שנכון לאותו מועד אין היא זכאית לתשלום. לפיכך, הסתיים מכתב ההתפטרות באמירה, שלמרות ארכה שניתנה לנתבעת היא סירבה לתקן את הנדרש ועל כן - התובעת מודיעה על התפטרותה, בסיום הודעה מוקדמת בת חודש - ביום 19.5.15.

    עוד נטען במכתב ההתפטרות, שבשיחה מיום 23.3.15 התובעת לא הודיעה על התפטרותה, אלא, שהיא שוקלת להתפטר, כאשר בין יתר הסיבות האישיות ובעיות הבריאות שלה, עלו גם הסיבות שמוזכרות במכתב ההתראה, אותן השמיעה התובעת, לא אחת, במהלך תקופת עבודתה בנתבעת. אותה שיחה הסתיימה ללא החלטות, אך, מאז שלמה הודיע לתובעת, בכל הזדמנות, שיומה האחרון בעבודה הוא 23.4.15. לכן, הנתבעת התבקשה לקבל את התובעת לעבודה גם לאחר 23.4.15, או לשלם לה שכר עבודה או דמי מחלה עד ליום 19.5.15, אחרת יתפרש המכתב הנוסף כמכתב פיטורים.

     

23. ביום 21.4.15 השיבה ב"כ הנתבעת למכתב ההתפטרות [ת/1, נספח ז' (להלן: מכתב התשובה)]. במכתב התשובה הוכחשו טענות ב"כ התובעת, נטען שהן עומדות בסתירה להתנהלות בפועל ונועדו בשביל להקים לתובעת "זכות" לפיצויי פיטורים, שלא כדין.

    בנוסף, צוין שאין לנתבעת התנגדות שהתובעת תמשיך לעבוד עד ליום 19.5.15, שהרי מלכתחילה לא רצתה בסיום עבודתה של התובעת אצלה.

    יחד עם זאת, נאמר במכתב התשובה, שמאישור המחלה שהציגה התובעת, ומהאמור במכתב ההתפטרות, נראה שאינה מתכוונת להופיע לעבודה, בפועל - רק לקבל דמי מחלה, בעוד מחלתה נתונה בספק - והנתבעת מצרה על התנהלות זו.

     

24. ואכן, הלכה למעשה, התובעת לא שבה עוד לעבודתה בנתבעת, ושהתה בחופשת מחלה עד למועד סיום יחסי העבודה: ביום 3.5.15 היא שהתה בחופשת מחלה בשל בדיקת אורתופד, אשר המליץ על פניה למרפאת ירך, כדי לשקול טיפול ניתוחי, ולאחר מכן המשיכה לשהות בחופשת מחלה עד ליום 20.5.15 בהתאם למספר אישורי מחלה שניתנו לה [האישורים הרפואיים - ת/1, נספח ט'].

    נעיר, כי גם בתקופה שבין התאריכים 27.4.15 - 2.5.15 התובעת נעדרה מהעבודה, ולמרות שלא הוצג לפנינו אישור רפואי, לתקופה זו, הנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת היתה בחופשת מחלה.

     

25. ביום 26.4.15 ביקש ב"כ התובעת, במכתב לב"כ הנתבעת, לקבל דו"ח שעות עבודה של התובעת - בשל הטענה, שאינה זכאית ל"שעות נוספות" [ת/1, נספח ח']. במכתב זה לא היתה התייחסות לספק שהוטל, באמיתות מחלתה של התובעת.

     

26. התובעת סיימה את עבודתה בנתבעת ביום 19.5.15, עקב התפטרותה, לאחר 6.5 שנות עבודה בחברה זו.

     

27. ביום 11.6.15 נשלח לתובעת מכתב "גמר חשבון", יחד עם תלוש שכר, לחודש 5/15, המשקף את גמר החשבון, ושתי המחאות [נ/1, נספחי ג'-ה'].

    לפי מכתב גמר החשבון - המחאה אחת, על סך 12,924 ₪, ניתנה כתשלום הכולל גם גמול "שעות נוספות" (לאחר ניכוי 3,003 ₪, ששולמו בשיק קודם, מיום 9.6.15, ע"ח שכר חודש 5/15). גמול זה שולם - לפי מכתב הנתבעת - לפנים משורת הדין, כיוון שחושב בהתאם לרישומי השעות שהתובעת מסרה לנתבעת, ולמרות הספק שהתעורר, באשר לנכונותם, לאור הפערים בין הדיווח הידני לדיווח הביומטרי מאז התקנת שעון הנוכחות [נ/1, נספח ג', סע' 2(ד)-3].

    המחאה שניה, על סך 10,074 ₪, שולמה לידי התובעת עקב החסר בהפרשות המעסיקה לפנסיה, עבור השנים 2008 עד 2014, כולל, כאשר לפי מכתב גמר החשבון - ההפרשות לחושי העבודה בשנת 2015 הופקדו ישירות לפוליסה, בחברת "כלל" [נ/1, נספח ג', סע' 4].

    הצדדים הסכימו שבכך הוסדר נושא החסר בהפרשות לפנסיה [החלטה מיום 31.3.16, סע' 1].

     

    דיון והכרעה

28. נקדים ונאמר כבר עתה, כי בחלק מהנושאים העדפנו את גרסת הנתבעת, על פני זו של התובעת, ואילו באחרים גרסת התובעת היתה עדיפה בעייננו על גרסת הנתבעת.

    כתוצאה מכך, התקבלו חלקית - תביעות התובעת לשכר עבור שעות ההפסקה, גמול עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין פגיעה בזכות לעבוד בישיבה, אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע, ואילו תביעתה לפיצויי פיטורים - נדחתה. להלן נימוקינו.

     

    א. פיצויי פיטורים

29. התובעת טוענת, כי הנתבעת לא ביצעה לטובתה הפרשות לפנסיה לאחר 6 חודשי עבודה, אלא, רק כעבור 25 חודשים, וגם זאת - לפי שכר נמוך מהמגיע לה, כי הנתבעת לא שילמה לה עבור עבודתה בשעות נוספות, למרות שרוב המשמרות היו משמרות לילה וארכו למעלה מ-7 שעות, ובנוסף לאלה - תנאי העבודה לא היו נאותים, כיוון שלא היתה לה אפשרות לשבת, בזמן העבודה, ולא היתה לה אפשרות לצאת להפסקה, במקום המתאים לכך.

    על כן, לטענתה, היא התפטרה "בדין מפוטרת", בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח-1963, וזכאית לתשלום פיצויי פיטורים. איננו מקבלים זאת.

     

30. חוק פיצויי פיטורים קובע זכות לקבלת תשלום פיצויי פיטורים לעובד שפוטר, ובמקרים מסוימים גם לעובד שהתפטר, מיוזמתו; זאת - כאשר ההתפטרות היתה "בדין פיטורים", במקרים המנויים בחוק זה.

    המסגרת הנורמטיבית, לעניין התפטרות שדינה כפיטורים, שמקורה בהרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבה אחרת המצדיקה זאת, מצויה בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. אולם, על מנת שתיחשב התובעת כמי שהתפטרה "בדין מפוטרת", מכוח סעיף זה, אין די שתראה שהיא נכנסת בגדר אחת החלופות הקבועות בו, אלא, עליה להוכיח כי אלה הסיבות שעמדו בבסיס התפטרותה והביאו אותה לנקוט באמצעי זה.

     

31. תנאי נוסף, על מנת שתקום זכאות לקבלת פיצויי פיטורים, מכוח סעיף 11(א) הנ"ל, הוא מתן התראה למעסיק, על ידי העובד, על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאי העסקתו או על הנסיבות האחרות המצדיקות זאת.

    התכלית העומדת מאחורי הלכה זו, היא מתן אפשרות למעביד לתקן את הדברים, כמו גם המשך קיומם של יחסי העבודה, והדבר אף נובע מחובת תום הלב ביחסי העבודה. רק במקרים חריגים, בהם הסבירות, כי ההרעה בתנאי העבודה תוסר היא מזערית, לא יחול כלל זה, ואי מתן התראה, כאמור, למעביד לא יאיין את זכותו של העובד לפיצויי פיטורים.

     

32. בענייננו - לא התמלאו התנאים האמורים.

    בראש ובראשונה - כיוון ששוכנענו, כי התובעת גמרה אומר בליבה לסיים את עבודתה בנתבעת ויהי מה, מטעמיה שלה ולא מהסיבות המנויות במכתב ההתראה ובמכתב ההתפטרות, וללא קשר לפעולות כאלה או אחרות מצד הנתבעת.

    בעניין זה אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, לתוכן השיחה מיום 23.3.15, וסבורים שבאותו יום התובעת, אכן, הודיעה לשלמה על רצונה לסיים את עבודתה בהקדם, מסיבות אישיות שלה - רצונה בשינוי במישור האישי והמקצועי.

    הדברים מקבלים תימוכין גם בתמליל השיחה מיום 1.4.15, שהתקיימה מיד לאחר העברת מכתב ההתראה לנתבעת, שכן, מהתמליל עולה מפורשות שלתובעת לא היה כל עניין להמשיך לעבוד בנתבעת, ושלא היה דבר שיכלה הנתבעת להציע כדי לשכנעה להישאר בעבודתה.

    נדגיש, כי לא מצאנו בתמליל השיחה הנ"ל כל בסיס לטענת התובעת, כאילו שלמה וגב' בן נון "התקיפו אותי, הטיחו בי האשמות שונות תוך שהם מנצלים את קשיי השפה שלי, דיברו איתי בשפה גבוהה שלא הבנתי וניצלו את חוסר היכולת שלי להתבטא בעברית באופן ברור" [ת/1 , ס' 17]. להיפך - מהתמליל עולה תמונה שונה בתכלית, של שיחה נעימה, יחסית, בה מתבטאת התובעת בבהירות ועומדת בנחישות על שלה, גם כאשר שלמה מפציר בה להישאר ומוכן ללכת לקראתה.

     

33. נוסיף, בהקשר זה, שאיננו מקבלים את טענת התובעת - שעלתה לראשונה בחקירתה הנגדית - לפיה כשדיברה עם שלמה, ביום 23.3.15, על רצונה להפסיק לעבוד בלילות ולהתקדם בחיים, התכוונה להתקדמות בנתבעת עצמה, ולא במקום אחר. טענתה של התובעת, בדבר קיומה של עבודה בבוקר בנתבע,ת שהיה ביכולתה לבצע וכביכול היתה מאפשרת לה התקדמות כזו, הועלתה אף היא לראשונה רק בחקירתה, ולא הוכחה - וודאי לא בהיקף בו עבדה במהלך שנות עבודתה בחברה [חקירת התובעת - עמ' 7, ש' 14 ואילך; חקירת שלמה - עמ' 13, ש' 7-6; חקירת גב' בן נון - עמ' 18, ש' 12 ואילך].

    בכל מקרה, לא רק שהתובעת כלל לא ביקשה זאת מהנתבעת, בזמן אמת, אלא, שבשיחה מיום 1.4.15 התובעת ביטאה מפורשות את דעתה, שאינה מוצאת כל עתיד בנתבעת ועל כן ברצונה לעזוב [נ/1, נספח א', עמ' 3, ש' 7-6].

     

34. שנית, אנו סבורים, כי אף אילו היה בסיבות שעמדו בבסיס התפטרותה של התובעת כדי להעמידה בגדר מי שיכולה לתפטר בדין מפוטרת, מכוח סעיף 11(א) הנ"ל - וכאמור, אין זה כך - הרי, שהיא לא מילאה את חובתה לתת לנתבעת הזדמנות אמיתית לתקן את הדרוש תיקון בטרם תתפטר.

    לכאורה, במכתב ההתראה נתנה התובעת לנתבעת הזדמנות כזו - אבל, הנתבעת לא השתהתה וחיפשה "בשתי ידיים" את ההזדמנות לתקן את הדרוש תיקון. הדבר עולה, במפורש, מהתכתובות שהתנהלו בין באי-כח הצדדים ויתר הראיות שלפנינו.

    מהמצטבר מצטייר, כי דווקא התובעת היא שסירבה לקבל את רצונה של הנתבעת לתקן את הטעון תיקון ולשלם לתובעת את כל שימצא שמגיע לה, וניסתה ליצור לה פרשנויות הפוכות ומופרכות - בחוסר תם לב רב, יש לומר - אשר אינן עולות בקנה אחד עם תשובותיה המפורשות של הנתבעת, כי תפעל לתיקון הדרוש.

    כך למשל - ההתייחסות לרצונה של הנתבעת להמשיך בבדיקה מטעמה, בנוגע לתשלום עבור "שעות נוספות", לאחר שהתובעת הודתה שהיה מקרה אחד בו שכחה להחתים את שעון הנוכחות בין סיום משמרת הלילה לחזרתה כעבור מספר שעות, כאל סירוב לשלם לתובעת את המגיע לה, בעוד שאין ספק, כי מדובר בדבר לגיטימי וענייני - בפרט בפרק הזמן הקצר שחלף במקרה זה.

    דוגמא אחרת היא אי קבלת הסברה של הנתבעת, בדבר טעות שהביאה להפרשות בחסר לפנסיה, על אף הנכונות המיידית של הנתבעת לשלם את החסר, והתייחסות התובעת לכך כאל היעדר כוונה לשלם את הנדרש - תוך הוספת נזקים, לכאורה, שכלל לא נדרשו קודם - כביכול כתוצאה מהפסדי ריבית [מכתב ההתפטרות, ס' 8-5].

     

35. כפי שהובטח לתובעת, למן הרגע הראשון שהועלו דרישותיה במכתב ההתראה - הנתבעת ערכה בדיקה ושילמה לה את כל המגיע לה, בגין החסר שמצאה בהפרשות לפנסיה. על כך, בעצם, כבר אין כל מחלוקת.

    גם בגין עבודת "שעות נוספות" - התובעת קיבלה תשלום, בתום בדיקתה של הנתבעת את הטענות, ולמרות שאין תמימות דעים בין הצדדים, באשר לגובה התשלום שחבה הנתבעת לתובעת ברכיב זה, הרי, שהנתבעת שילמה לתובעת, ברכיב זה, את אשר דרשה, כעולה ממכתב גמר החשבון.

    נוסיף, בהקשר זה, כי שוכנענו שאי ביצוע התשלומים האמורים במועד, נבע מטעות, גרידא, מצד הנתבעת, אשר פעלה בהתאם להוראותיו של רו"ח, שאת שירותיו שכרה לעניין התשלומים לעובדיה, ולא מתוך רצון מכוון להחסיר זכות מהעובדים [חקירת שלמה - עמ' 14, ש' 25-24].

     

36. אשר לטענת התובעת, שלא ניתנו לה תנאי עבודה נאותים - אנו סבורים, שבניגוד למתואר על ידה, היה לה מקום ראוי לנצל בו את זמן ההפסקה, והיא עצמה הודתה בחקירתה, שתמיד עמד לרשותה כיסא לשבת עליו בהפסקה [חקירתה - עמ' 5, ש' 32-29; עמ' 6, ש' 19].

    אמנם, כפי שיפורט בהמשך, הכיסאות לא תאמו בגובהם את משטח העבודה, לכן, התובעת נאלצה לעמוד על רגליה במשך שעות רבות - אולם, הטענה בדבר גובה הכיסאות הועלתה לראשונה במסגרת ההליך שלפנינו, ולא נזכרה כלל במכתב ההתראה או במכתב ההתפטרות.

    על כן, ברי, כי לא מצב זה הביא להתפטרות התובעת, אשר נבעה - כפי שכבר קבענו לעיל - מסיבותיה שלה; ובכל מקרה, שעה שבזמן אמת לא הצביעה התובעת, במפורש, על עניין זה כדרוש תיקון, ברור הוא שלא ניתנה לנתבעת אפשרות אמיתית לתקן נקודה זאת.

     

37. אין מחלוקת, שהתובעת היתה עובדת טובה ומוערכת בנתבעת, ושוכנענו בכנות רצונם של שלמה וגב' בן נון בהמשך עבודתה של התובעת בחברה, כמו גם נכונותם לפעול ולעשות מה שתבקש, להגשמת רצון זה.

    כך, ככלל, ובפרט לאור הקושי במציאת עובדת מחליפה [חקירת שלמה - עמ' 12, ש' 32-30, עמ' 13, ש' 14, 21, עמ' 14, ש' 13-11; חקירת גב' בן נון - עמ' 18, ש' 25, 30-29; עמ' 19, ש' 9-1].

    למרות זאת, התובעת גמרה אומר בליבה, כפי שציינו, להביא את עבודתה בנתבעת לכדי סיום, משיקוליה - הלגיטימיים, שלא היו תלויים במעשים מצד המעסיקים; כך בחרה וכך עשתה.

     

38. בנסיבות המתוארות - התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

     

     

    ב. שכר עבודה עבור זמן הפסקות

39. התובעת, כאמור, קיבלה במהלך משמרת של יותר מ-6 שעות שתי הפסקות בנות רבע שעה כל אחת.

    איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי כיוון שהתובעת עבדה בלילות, ללא פיקוח, ושלטה על זמני ההפסקות שלה, הנתבעת היתה זכאית לנכות משעות עבודתה חצי שעה של הפסקה; זאת - מאחר שלא ניתנה לתובעת הפסקה של חצי שעה רצופה, לפחות, כהוראת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, סעיף 20.

    גם שתי ההפסקות הקצרות נעשו לבקשת התובעת, אין לראות בהן הפסקה, כמוגדר בחוק זה, והתובעת זכאית לקבל שכר על זמן זה.

    כמו כן, איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי במרבית הפעמים התובעת נהנתה מהפסקה של למעלה מחצי שעה, עת חיכתה להגעת הלחמניות. טענה זו לא הוכחה, ובכל מקרה, גם אם התובעת נאלצה לחכות להגעת הלחמניות - זמן זה נחשב כחלק משעות העבודה, שכן, מדובר בזמן "בטלה" שלא באשמת התובעת, אשר נמצאה במקום עבודתה והיתה נכונה לעבוד. ברי, כי אם היה הדבר קבוע, אזי, הנתבעת יכלה לתת הנחיה להגיע בשעה מאוחרת יותר לעבודה, כדי להימנע ממצב בו העובדות נאלצות לחכות ללחמניות, לשם ביצוע עבודתן.

     

40. אין מחלוקת, שהנתבעת לא שילמה לתובעת על שעות ה"הפסקה"; משלא הציגה תחשיב נגדי לתחשיבה של התובעת - על הנתבעת לשלם לתובעת 20,167 ₪, על זמני "הפסקות", שהופחתו משעותהעבודה בתקופת ההעסקה, כנתבע בתביעה [נספח ט', שם]. לאור מחלוקת כנה, בדבר עצם הזכאות לתשלום זה, איננו מוצאים לנכון לפסוק "פיצויי הלנת שכר" על סכום זה.

     

    ג. גמול "שעות נוספות"

41. סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, קובע שאורכה של עבודת לילה הוא 7 שעות, על כן, התובעת היתה זכאית לקבל גמול "שעות נוספות", בגין משמרותיה, שנמשכו מעבר לכך, ועל עובדה זו אין חולק.

    אין גם מחלוקת, שבכל תקופת העבודה - הנתבעת לא שילמה כך לתובעת.

     

42. רק לאחר פנייתה של התובעת לנתבעת, בעניין זה, התובעת קיבלה תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, במשכורת החודשים 3/15 ו-4/15, כמשתקף מתלושי השכר לחודשים אלה - עבור עבודתה בשעות נוספות בהם, וכן קיבלה, במסגרת גמר החשבון, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות ביתר תקופת העבודה. התובעת טוענת, כי תשלומים אלה לא היוו את מלוא הסכום המגיע לה, ברכיב זה, ונראה, שאכן נפלו כשלים מהותיים בתחשיב הנתבעת בהקשר הנדון.

     

43. לגבי חודשים שלא היה בידי הנתבעת דו"ח נוכחות של התובעת - הנתבעת חישבה את גמול השעות הנוספות בהתאם לממוצע גמול השעות הנוספות שהגיע לתובעת בחודשים מאוחרים יותר, שלגביהם כן נמצאו דו"חות נוכחות. זאת, למרות טענתה, כי בחלק גדול מהם ממוצע שעות העבודה ביום, המתקבל מחלוקת מספר שעות העבודה ששולמו, לפי כל תלוש, במספר ימי העבודה המצוינים בו, היה נמוך מ-7 שעות, ולכן, כביכול, התובעת לא היתה זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות.

    אנו מאמינים לגרסת הנתבעת, שסברה שבכך הלכה לטובת התובעת, אך, עדיין אין בזאת בכדי לקבל את עמדתה - מכיוון שחישוב השעות הנוספות הוא יומי, ויתכן מצב בו חלק מימי העבודה היו קצרים, בעוד שימים אחרים היו ארוכים והיו צריכית לזכות בתשלום יותר "שעות נוספות". מה גם, שלפי גרסת הנתבעת, אורך יום העבודה הממוצע של התובעת היה 8.5 שעות, קרי - יותר מ-7 שעות בלילה, דבר המקנה לתובעת זכות לתשלום "שעות נוספות"; ונזכיר - בחודשים שהיו בהם דו"חות נוכחות, הנתבעת לא הביאה בחשבון שעות "הפסקה".

     

44. מדו"חות הנוכחות החלקיים של התובעת, עולה, ככלל, שיום עבודתה הממוצע עמד על כ-9.5 שעות, כפי שטענה, ובמקרים ספורים בלבד פחת מ-7 שעות. אמנם, לא הוצגו דו"חות נוכחות לשנים 2008 עד 2012, אך, על כך אין הנתבעת יכולה להלין, אלא, על עצמה, בלבד - באשר חובת ניהול רישום שעות העבודה מוטלת עליה כמעסיקה.

    אף לא מצאנו ממש בטענתה של הנתבעת, שקיימים הבדלים מהותיים בין שעות העבודה בדו"חות שהתובעת מילאה בעצמה, לבין הדיווחים בשעון הביומטרי; וודאי לא כאלה המעלים חשש ממשי בדבר מהימנות הדיווח של התובעת בכל תקופת עבודתה.

     

45. בהיעדר אפשרות לבצע תחשיב מדויק יותר, עקב היעדר מלוא דו"חות הנוכחות, ובהינתן הטעויות בתחשיב הנתבעת - מקובלת עלינו עמדת התובעת, כי היתה זכאית לקבל עבור כל משמרת תשלום של 2.5 שעות נוספות, מתוכן שעתיים בתעריף של 125%, וחצי שעה בתעריף של 150%. בפועל, התובעת קיבלה עבור שעות אלה שכר בתעריף רגיל, של 100% ערך שעה [כתב-התביעה, נספח י"א].

     

46. נוסיף, כי צודקת התובעת, שתחשיב השעות הנוספות צריך שיעשה הן ברמה היומית, והן ברמה השבועית. אבל, לצורך חישוב שעות העבודה השבועיות שביצע עובד, לעניין גמול עבודה בשעות נוספות ברמה השבועית, אין מביאים בחשבון שעות עבודה שכבר שולם עבורן גמול עבודה בשעות נוספות, בתחשיב היומי. במקרה שלפנינו, כאשר התובעת עבדה 6 ימים בשבוע, שעות עבודתה השבועיות היו, לכל היותר, 42 שעות [לפי 7 שעות עבודה רגילות במשמרת, שכן, השעות שמעבר לכך כבר נלקחו בחשבון במסגרת תחשיב השעות הנוספות היומיות שלעיל, כפול 6 ימי עבודה בשבוע]; ואילו כאשר עבדה 5 ימים בשבוע, היו שעות עבודתה השבועיות, לכל היותר, 35 שעות [לפי 7 שעות רגילות ביום, כפול 5 ימים]. לפיכך - התובעת אינה זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות ברמה השבועית.

     

47. עוד נעיר, כי מתוך 15 החודשים שלגביהם הוצג דו"ח נוכחות ידני, רק פעמיים נמשכה עבודתה עד השעה 9:00, ורק בשלושה חודשים היא חזרה לעבוד כעבור מספר שעות מסיום משמרת הלילה למשך זמן מה נוסף. זאת, בעוד שלפי תיאורה של התובעת הצטיירה התמונה כאילו היה זה בתדירות גבוהה בהרבה. אלה שבהיעדר מלוא דו"חות הנוכחות של התובעת, ובמיוחד אלה עבור השנים הראשונות לעבודתה, לא ניתן לקבוע מסמרות באשר למצב לאשורו בענין זה. כך או כך, התובעת לא תבעה תשלום שעות נוספות לגבי שעות עבודה אלה.

     

48. אשר על כן - התובעת זכאית לגמול עבור עבודת "שעות נוספות" בסך 16,364 ₪ [לפי 29,837 ₪, שחושבו בתביעה, פחות 13,287 ₪, ששולמו לה עם גמר החשבון ו-186 ₪, בעיגול, ששולמו לה בתלוש 3/15 (חודש 4/15 לא נכלל בתחשיב התובעת ולא הופחתו הסכומים ששולמו עבורו)]. גם ברכיב זה שוכנענו בקיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים, לכן - איננו פוסקים עליו "פיצויי הלנת שכר".

     

    ד. פיצוי על פגיעה בזכות לישיבה בעבודה

49. חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, קובע בסעיף 2 שעל המעסיק להעמיד "לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה", ולא למנוע ממנו ישיבה בזמן העבודה - "אלא אם כן הוכיח המעסיק שביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה". "מושב לעבודה" מוגדר בסעיף 1 לחוק האמור, כך: "מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת ..." [ההדגשה הוספה]; ובסעיף 3 לחוק זה נקבע, שעל המעסיק לספק לעובדים די כיסאות לישיבה בעת הפסקה מהעבודה.

     

50. לטענת הנתבעת - החוק האמור אינו חל עליה, כיוון שסעיף 1 בו מוציא מתחולת "מקום עבודה" מקומות שחל עליהם סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970, והיא נכנסת בגדרם. ברם, אף מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי, שהסעיפים הנזכרים בפקודת הבטיחות בעבודה, קובעים הוראות דומות להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה; ולא בכדי, החוק נועד להשוות את סידורי הרווחה, לעניין מקומות ישיבה, שיש לקיים לעובדים בענפי המסחר והשירותים - עליהם לא חלה פקודת הבטיחות בעבודה - לאלה שיש לקיים לגבי עובדים המועסקים במפעלים ועליהם חלה פקודת הבטיחות בעבודה [ראו: דברי ההסבר להצעת החוק - ה"ח הכנסת תשס"ז, מס' 120, עמ' 11].

    אשר על כן - היה על הנתבעת לספק לתובעת כיסאות מותאמים, הן לעבודתה והן לזמן ההפסקות בה.

     

51. בעניין זמן ההפסקה, הוכח, כפי שכבר ציינו, כי לתובעת תמיד היה בנמצא כיסא. על כן, אף אם מספר הכיסאות במטבח הנתבעת היה קטן ממספר העובדות שם - ואיננו קובעים כי כך היה - אין התובעת זכאית לפיצוי בגין כך.

    להבדיל, באשר לזמן העבודה עצמה - הכיסאות שסיפקה הנתבעת לא תאמו את גובה משטחי העבודה במקום, ואילצו את התובעת לבצע את עבודתה בעמידה [תמונות להמחשה - נ/1, נספח ח']. נדגיש, אף אם יש המעדיפים לבצע עבודות במטבח ביתי בעמידה - אין ללמוד דין שווה לעבודה כזו במסגרת מקצועית, משך שעות מרובות, מדי יום, ובוודאי שלא על היכולת או אי היכולת לבצעה בישיבה.

     

52. במקרה שלפנינו, אנו סבורים, כי לא היתה כל מניעה אמיתית שעבודת התובעת, או, למצער, מרביתה, תתבצע בישיבה, לו היו מעמידים לרשותה כיסאות המותאמים לכך, וכזאת יכלה הנתבעת לספק בנקל. אנו קובעים, אפוא, כי התובעת זכאית לפיצוי מסויים, בגין טענותיה לפגיעה בזכות לעבוד בישיבה, ומעמידים אותו על סך 5,000 ₪.

     

    סיכום

53. התביעה התקבלה ברכיבים הבאים, אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע, ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הרכיבים הללו:

    עבור שעות "הפסקה"-20,167 ₪;

    גמול עבודה בשעות נוספות-16,364 ₪;

    עקב פגיעה בזכות לעבוד בישיבה-5,000 ₪.

    את הסכומים המצטברים הנ"ל על הנתבעת לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מאמצע תקופת העבודה - 15.2.11 - ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

54. רכיב התביעה שעניינו פיצויי פיטורים - נדחה.

     

55. נוכח התוצאה, משהתביעה התקבלה רק בחלקה - כל צד ישא בהוצאותיו.

     

56. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין.

     

     

    ניתן היום, ‏29/11/17 (‏י"א כסלו תשע"ח), בהעדר הצדדים, וישלח אליהם.

     

    גב' אהובה מטסרו נציגת עובדים		דלית גילה - שופטת אב"ד		מר יוסף משען נציג מעסיקים