מחמוד בדארנה נ' אמבולנט בע"מ ואח'

1.מונחת לפניי בקשת הנתבעים 3-5 לסילוק התביעה כנגדם על הסף מחמת העדר עילה וחוסר יריבות.

2.התובע, שעבד בנתבעת 1, כנהג אמבולנס מחודש ינואר 2012 ועד ליום 26.5.2015 הגיש תביעה לזכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, מכח תקופת עבודתו אצל הנתבעת 1 ו/או סיומה.

אין מחלוקת לגבי זהות הצדדים ולפיה הנתבע 2 הינו הבעלים של הנתבעת 1 והנתבעת 3 הינה תאגיד משפטי הרשום כדין בישראל, בבעלותם של הנתבעים 4-5, העוסק באותו תחום של הנתבעת 1.

בכתב התביעה טען התובע, בין היתר, כי הנתבעים טוו ביחד תוכנית זדונית וחסרת תום לב במסגרתה הוברחו ביום בהיר אחד כל נכסי הנתבעת 1 לנתבעת 3 לרבות כל הפעילות העסקית או חלקה המהותי וזאת כדי להתחמק מכל התחייבות של הנתבעת 1 כלפי עובדיה.

עוד נטען כי חלק מהאמבולנסים המעוקלים על שם הנתבעת 1 מובילים חולים לטובת הנתבעת 3 וההכנסות מוברחות לטובת הנתבעת 3.

3.לטענת הנתבעים 3-5, הם מעולם לא היו המעסיקים של התובע ולא התקיימו בינם לבינו יחסי עובד ומעביד. זאת, גם בהתאם לנטען בכתב התביעה שאינו מייחס להם קשרי עבודה מכל סוג שהוא עם התובע. עוד נטען כי גם אם תתקבל טענת התובע בקשר לעסקת "הברחת כל נכסי הנתבעת 1" (דבר המוכחש מכל וכל), הרי שגם לגישת התובע "העסקה" בוצעה כחודש לאחר שהסתיימה עבודתו של התובע, כך שאין לעסקה זו כל רלוונטיות, אין לתובע עילת תביעה נגדם ומכל מקום לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בטענות בדבר "עסקת הברחת הנכסים".

עוד נטען כי אין קשר בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 3, המדובר בחברות בעלות אישיות משפטית נפרדת ובעלים שונים שהקשר היחיד שנרקם ביניהן היה בכריתת הסכם מיום 22.6.2015 למכירת פעילות האמבולנסים, שהיה חלק מפעילות הנתבעת 1.

יתרה מזאת, אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים 4-5. בכתב התביעה לא אוזכרה כל טענה בדבר קיומם של יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבעים 4-5 ו/או בקשה להרמת מסך ההתאגדות. למעלה מהדרוש, לתובע אין עילה להרמת מסך ההתאגדות ותביעה אישית כנגד הנתבעים 4-5 שהינם הבעלים של הנתבעת 3 ואשר אינם קשורים לנתבעת 1.

4.בתגובה לבקשה טען התובע כי לפי ההלכה הפסוקה סילוק תובענה על הסף מתאפשרת במקרים נדירים ביותר שאינם מתקיימים בענייננו. הנתבעים פועלים ביחד כדי לרוקן את הנתבעת 1 מנכסיה. הנתבעים לא צירפו שום מסמך בדבר מהות היחסים החוזיים ביניהם ובכלל זה לגבי הנכסים שהועברו מהנתבעת 1 לנתבעים 3-5 והיקף הפעילות שנותרה בנתבעת 1. עוד נטען כי הנתבעים 3-5 מקימים ורושמים בכוונת זדון ומרמה חברות חדשות הנושאות את אותו שם של הנתבעת 1 והכל כדי למנוע מימוש של פסקי דין שינתנו כנגד הנתבעת 1.

הבקשה סותרת את פסיקתו של בית הדין הארצי בע"ע 3903-05-11 פאולינה איפראימוב ואח' נ' ר.צ. פלסט ואח' (ניתן ביום 4.12.2014) (להלן – ענין איפראימוב) ולפיה ניתן לחייב חברות ובעלי תפקיד שפעלו בחוסר תום לב ופגעו בזכותם של העובדים לקבל את הכספים המגיעים להם על פי דין. התובע מוסיף וטוען כי בידו שתי ראיות המלמדות על הדרכים בהם נוקטים הנתבעים כדי לרוקן את הנתבעת 1 מנכסיה. כך למשל, אמבולנס מס' 83-621-75 השייך לנתבעת 1 משמש להפקת הכנסות לטובת הנתבעת 3 והביטוח שלו נערך על ידי הנתבעת 3. עוד נטען כי הנתבעים 3-5 לא הסתפקו בשימוש בנכסי הנתבעת מס' 1 כדי לרוקן אותה מתוכן אלא גם פעלו להקים חברה נוספת בבעלותם באותו שם של הנתבעת 1 וזאת ביום 24.11.16.

התובע הוסיף כי המדובר במחלוקת עובדתית המחייבת בירור עובדתי ועל כן לא ניתן לסלק על הסף את התביעה כלפי הנתבעים 3-5.

5.בתשובת הנתבעים 3-5 נטען כי הפסיקה אליה מפנה התובע לרבות בעניין איפראימוב מתייחסת לסיטואציה שונה בה בעל המניות מרוקן את החברה המעסיקה ומעביר את הפעילות שלה לחברה אחרת בבעלותו. זאת, בשונה מהנטען בכתב התביעה ולפיו המעסיקה של התובע מסיימת את העסקתו ולאחר מכן מוכרת את הפעילות לחברה אחרת קיימת בבעלותם של אחרים. כתב התביעה וההלכה המוזכרת בתגובת התובע אינם מאפשרים שימוש בכלי של הרמת מסך כדי לייחס לנתבעת 3 את חובות הנתבעת 1, אשר הינה חברה נפרדת הקיימת שנים ואשר אין לנתבעים 1-2 כל קשר אליה ומקל וחומר לנתבעים 4-5.