סע"ש 14614-04-15,סע"ש 36315-04-15,"ש 35597-08-15,"ש 5111-04-15

בפניי בקשה מטעם המגשר, עו"ד אילן שטאובר (להלן – המגשר) למתן החלטה על פי תקנה 7(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים:

1.ביום 6.12.15 פנה המגשר לביה"ד וביקש את התערבותו עקב אי תשלום שכר טרחתו תוך שציין, כי עבור ישיבת הגישור הראשונה שנערכה מסר התובע המחאה דחויה שחוללה. לטענת המגשר עבור המשך הליך הגישור, שהסתיים ביום 3.11.15, לא שילם התובע דבר.

2.התובע ציין בתגובתו, כי הוא מתנצל על שאין ביכולתו הכלכלית לשאת עתה בשכר המגשר. לטענת התובע מדובר בשכר מוגזם שאינו עולה עם הוראות הדין. לדבריו הוא היה נוכח ב-2 ישיבות בלבד (ישיבה אחת בת שעתיים בנוכחות שני הצדדים וישיבה שנייה בת שעה בנוכחותו ובנוכחות ב"כ). לגרסת התובע מוסכם עליו שהוא אמור לשלם סך 1,600 ₪ בצירוף מע"מ וגם אם המגשר נדרש לעוד שעתיים ללימוד התיק, הכנת החומר ושיחות טלפון, הרי שלכל היותר מדובר בסך של 2,400 ₪ בצירוף מע"מ.

התובע ביקש מביה"ד במסגרת תגובתו ולצורך תשלום שכר טרחת המגשר, להורות לנתבעים להעביר לידיו את קרן הפנסיה או לחייבם לשלם את הסכום למגשר על דרך מימון ביניים.

3.במסגרת תגובה מטעמו ציין המגשר, כי בתום ישיבת הגישור הראשונה (ביום 3.9.15) שהתקיימה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם שילם התובע עבור הישיבה בהמחאה דחויה סך של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ, שחוללה (נספח א' לתגובה).

לטענת המגשר, בהסכם הגישור (נספח ב' לתגובה) סוכם לבקשת הצדדים, כי בהתייחס לישיבות נפרדות ישלם כל צד את מלוא שכר טרחת המגשר (800 ₪ בצירוף מע"מ לשעה). ביום 8.10.15 נערכה ישיבה נפרדת עם התובע אשר ארכה שעתיים ומחצה ובגינה חויב התובע בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המגשר הוסיף, כי בתאריכים 27.10.15 ו-3.11.15 התקיים דין ודברים טלפוני לרבות בדיקת מסמכים בין המגשר לב"כ הצדדים במטרה לסיים את הסכסוך. בסה"כ מדובר על שעה ומחצה שחולקה בין הצדדים (600 ₪ בצירוף מע"מ לכל צד).

לדברי המגשר, ביום 4.11.15 הוצא חשבון עסקה לתובע (נספח ג' לתגובה) וביום 5.11.15 הועברה בקשה לב"כ התובע לפרוע את חשבון העסקה (נספח ד' לתגובה).

בנסיבות אלו, לדידו של המגשר, על התובע לשלם לו סך של 4,930 ₪ וכן הוצאות משפט.