1.מבוא – בפנינו בקשה לסילוק על הסף של שתי התביעות שבכותרת (להלן: "התביעות"), ואשר בעיקרה מבוססת על הטענה כי התביעות הוגשו במדינת ישראל, בהיותה "פורום לא נאות". נזכיר בקצרה, כי התביעות הוגשו לבית הדין על ידי התובעים, מר רבחי אבו ראס ומר מוסא אבו ראס, שהינם אחים והנדסאי בניין בהכשרתם (להלן: "התובעים"). התובעים טוענים כי הם עבדו בניגריה בין יום 30.5.2011 ועד ליום 30.4.2012 עבור הנתבעים בתיק – הנתבעת 1, שהינה חברת S.C.C. Nigeria Ltd, הרשומה בניגריה ואשר העסיקה לפי הנטען את התובעים במדינה זו (להלן: "הנתבעת 1"), וכאשר הנתבעת 1 מנוהלת על ידי אחד מבעלי המניות שלה – הנתבע 2, מר יובל לוי (להלן: "הנתבע 2"), שהינו גם אזרח ישראלי.
2.התביעה הוגשה בגין עילות שונות במשפט העבודה, ובכלל זה טוענים התובעים כי על הנתבעים לשלם להם סך כולל של 5,529,000 ₪, וזאת בגין, בין היתר, משכורת עבודה עד תום התקופה המובטחת לשיטתם (24 חודשי עבודה), מענק שנתי, עבודה בימי מנוחה וגמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשה לקופת גמל ולקרן השתלמות.
3.מהלך הדיון בבקשה – ביום 29.4.2016, ובמקביל להגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים את הבקשה המונחת כעת בפני בית הדין, וביום 15.5.2016 הגישו הנתבעים את תגובתם לבקשה. הבקשה נקבעה לדיון ביום 17.7.2016, אולם הדיון שנקבע לא נערך לגופו של עניין, וזאת בשל היעדרותו של הנתבע 2 מהדיון ובשל ישיבה דחופה בניגריה שהוא זומן לה, כך לפי טענתו. הבקשה נקבעה לדיון נוסף ביום 11.9.2016, במהלכו נחקרו העדים מטעם שני הצדדים – התובעים מחד והנתבע 2 מנגד. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים, והתיק הועבר לכתיבת החלטה.
4.טענות הצדדים – הנתבעים טוענים, בתמצית, כי בית הדין לעבודה בישראל, אינו הפורום הנאות לברר את התביעות, וזאת מהטעמים הבאים: הנתבעת 1 היא חברה שהתאגדה בניגריה, משרדיה מצויים רק בניגריה וכך גם פעילותה; מקום חתימת ההסכם בין התובעים לבין הנתבעת 1 היה בניגריה; מקום קיום ההסכם בין התובעים לבין הנתבעת 1 היה בניגריה; העוולה הנטענת על ידי התובעים וכפי שזו נעשתה לשיטתם על ידי הנתבעים – נעשתה בניגריה; סעיף בהסכם שבין הצדדים קובע כי יחול עליו הדין הניגרי; סעיף נוסף בהסכם שבין הצדדים קובע כי המסים שינוכו משכרם של התובעים יהיו לפי הדין הניגרי; השכר ששולם לחשבון שאותו פתחו התובעים היה בפרנקפורט ושולם במטבע זר – ולא בשקלים; שפת ההסכם הינה אנגלית; ההסכם אינו כולל מטבעות לשון המעידים על זיקה כלשהי למדינת ישראל; בהסכם קיימים מונחים השגורים בהסכמים הנהוגים בניגריה; העדים שיעידו בתביעות מטעם הנתבעים ואף לצורך נסיבות סיום העסקתם של התובעים, ובכלל זה מנהלי הפרויקטים שעבדו מול התובעים, מצויים לעת הנוכחית בניגריה. עוד טענו הנתבעים, כי לא קיימת יריבות משפטית בין התובעים לבין הנתבע 2, וכי תביעתם של התובעים נעדרת עילה, ואף הוגשה בחוסר סמכות.
5.מנגד, התובעים טענו בתגובתם, בתמצית, כי תנאי השכר בין התובעים לבין הנתבע 2 סוכמו בארץ, וכי הנתבע 2 הצהיר והתחייב מול התובעים בקיום ההסכם שנחתם עימם, באחריותו האישית ובערבותו. עוד הם טוענים, כי לאור העובדה שהנתבע 2 הינו אזרח ישראלי, הרי שיש בכך כדי להקנות סמכות לבית משפט בישראל לדון בתביעה, ובכלל זה לבית דין זה, ובהתחשב גם במקום מגוריו של הנתבע 2 בארץ – קרית טבעון.
6.עוד טוענים התובעים, כי הם עצמם תושבי ישראל, כי הנתבעת 1 נוסדה על ידי אזרח ישראלי (שהוא הנתבע 2), וכי ההסכם בין הצדדים השתכלל בישראל. עוד טוענים התובעים לגבי מאזן הנוחות, כי העדים שיעידו בתיק הינם אזרחי ישראל, ומנגד יהיה קושי רב לתובעים לנהל את התביעה בניגריה, וכי קבלת הבקשה משמעה למעשה חסימת דרכם של התובעים לסעד משפטי. עוד מפנים התובעים לכך שהנתבעים לא התנגדו למסירת התביעה בארץ – דהיינו, למשרד בא-כוחם, המייצג אותם גם בתביעות. באשר להסכם העבודה שעליו כל אחד מהם חתם, טוענים התובעים כי הם לא ראו אותם עד מועד הגשת כתב ההגנה בתיק, וכי על ההסכם חתום הנתבע 2 בלבד, וללא כל חותמת או חתימה של הנתבעת 1, ומבלי שצוין בו כי הנתבע 2 הינו שלוּח או נציג של הנתבעת 1. לבסוף טענו התובעים, כי פתיחת חשבון הבנק בפרנקפורט על ידם נעשתה לבקשת הנתבעים, אשר אף מימנו את השהיה בגרמניה לשם כך.
7.התשתית הנורמטיבית – המבחן הנוהג לבחינת טענת "פורום לא נאות" הוא מבחן מירב הזיקות, כאשר נטל ההוכחה כי קיים "פורום טבעי" מוטל על הנתבע/ים. במסגרת השאלה האם קיים פורום נאות יותר לדון בתובענה, הערכאה שבפניה מובאת אותה שאלה תידרש למבחן "מירב הזיקות", שבמסגרתו מוטל על הנתבע להוכיח כי קיים פורום זר מוסמך שהוא באופן מובהק בעל זיקות רבות יותר לסכסוך, וזאת כגון ביחס למקום נוכחות העדים, עלות ניהול המשפט בפורום הזר וכיו"ב, וזאת לעומת הפורום הישראלי (ראו בהקשר זה את מאמרו של עידו באום, "חופשה בטורקיה, תביעה בישראל: שיקולים ציבוריים בדוקטרינת הפורום הלא נאות", משפטים מב 2012, 309). עם זאת, לנוכח המודרניזציה בדרכי ההתקשרות והתחבורה, נוטה הפסיקה לייחס משקל מועט יותר לשיקולי הנוחות של בעלי הדין.
8.בנוסף, נקבע כי בבואו של בית המשפט לדון בטענה של פורום לא נאות, עליו לבחון האם קיים פורום זר שאליו מקיימת התובענה שבפניו זיקה כלשהי. שנית, על בית המשפט להכריע לאיזה פורום מקיים הסכסוך שבפניו קשר הדוק יותר, בהסתמך על מבחן מירב הזיקות. לצד מבחן מירב הזיקות, על בית המשפט לשקול גם שיקולי יעילות הנוגעים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים, וכן שיקולים ציבוריים הנוגעים למידת עניינה של שיטת המשפט הישראלית בתובענה והיכולת לנהל הליך יעיל בארץ. בהקשר זה, ראו בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Servicos De Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414 (2003). עוד נקבע, כי אם בשקלול ובאיזון הכולל של הדברים, מגיע בית המשפט למסקנה כי עליו להימנע מלהפעיל את סמכותו לאור קיומו של פורום זר, שהוא "טבעי" יותר לדון בתביעה, וכי המאזן נוטה בבירור ובמובהק לפורום הזר, תתקבל הטענה לפורום לא נאות – ראו ע"א 2705/91 אבו גחלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 544 (1993); רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1998) בע"מ נ' The Lockformer co, פ"ד נב(1) 109 (1998); ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה, פ"ד מח(2) 77 (1994).