סע"ש 12541-04-13,"ש 12674-04-13

לפנינו שתי תובענות שהדיון בהן התנהל במאוחד.

התובעים, בעלי נתינות סודנית, עבדו במפעל הנתבעת מס' 2, שבאלון תבור. הם טענו, כי הנתבעת מס' 3 הינה קבלן כוח אדם, וכי היא והנתבעת מס' 2 היו מעסיקותיהם, וכי הללו קיפחו את זכויותיהם.

בתביעותיהם, עתרו התובעים לסעדים שונים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, הפרשי שכר ושעות נוספות, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, פדיון הבראה, פיצויי פיטורים, ועוד.

1. הצדדים לתובענה –

   • הנתבעת מס' 2, חברת ש.ח.ף – שדרוג חומרים בע"מ (להלן: "שחף" או "המפעל"), הינה חברה העוסקת בתחום מחזור פסולת, בעיקר פסולת פלסטית.

   • הנתבעת מס' 3, חברת א.ו. תקווה בע"מ, הינה חברה, אשר התובעים הועסקו באמצעותה אצל שחף (להלן: "תקווה").

   • התובעים, הם בעלי נתינות סודנית, עבדו במועדים הרלבנטיים לתביעה, במפעלה של שחף, אשר מצוי באזור התעשייה אלון תבור. התובע מס' 1 יכונה להלן: "מר חאטר", התובע מס' 2 יכונה להלן: "מר חאמד".

   • הנתבעת מס' 1, חברת תוסף קומפאונדס בע"מ, היא חברה שעיסוקה בתחום הפלסטיקה (להלן: "תוסף").

     בראשית טענו התובעים כי אף תוסף הייתה מעסיקתם, זאת בעיקר משום ששמה התנוסס על גבי דוחות נוכחות בעניינם.

     בכתב ההגנה, טענה תוסף כי התובעים מעולם לא עבדו אצלה; כי בינה לבין שחף אין קשר כלכלי כלל וכלל; וכי מדובר במפעלים שונים, בתחום עיסוק שונה, בבעלות שונה לחלוטין, והזיקה היחידה בין החברות היא שבעל השליטה בשחף עובד כשכיר אצל תוסף. תוסף הוסיפה וטענה, כי על פי רשותה עושה שחף שימוש בתוכנת דוחות הנוכחות שלה.

     בישיבת יום 25.12.14 הצהיר ב"כ התובעים כי הוא מסכים שהתביעה כנגד תוסף תידחה, ובהתאם ניתן פסק דין חלקי שדוחה את התביעה נגדה.

     בפסק הדין החלקי נכתב כי במסגרת פסק הדין (המשלים) תישקל בקשת תוסף לחייב את התובעים בהוצאות, תוך שהוער כבר אז שעל פני הדברים עצם הכללתה של תוסף לא הייתה "תלושה", בשים לב לחומר החלקי שהיה בידי התובעים.