-
הנתבעת 2, גב' מאיה פאר, רשומה כעוסקת מורשה ובמסגרת זו הפעילה יחד עם בעלה, מר ראול פאר (להלן- "ראול"), שתי חנויות לממכר שעונים ותכשיטים במרכז העיר ירושלים (להלן: "החנות" או החנויות"). החנות הראשונה, המוכרת בשם הנתבעת 1 "קריסטיאן דיור – להיט בראש", היא החנות הרשומה על שם הנתבעת 2. החנות השניה מופעלת באמצעות עוסק מורשה הרשום על שם ראול.
-
התובע, מר שלומי כהן, הועסק בחנויות של בני הזוג פאר בתפקיד של מוכר.
-
לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים הגיש התובע תביעה זו לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה ובכלל זה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, דמי מחלה, פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
-
הנתבעים הודו בכתב ההגנה בזכאות התובע לפדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (בסכומים נמוכים מהסכומים אותם הוא תבע). הנתבעים הכחישו את טענת התובע כי הוא פוטר. לטענתם, התובע הפסיק להופיע בעבודתו מתוך חשש להיתפס על ידי המשטרה שפתחה בחקירה נגדו על תלונה לפיה לתובע הייתה מעורבות בגניבה. לטענת הנתבעים, התובע גנב מהחנות שלהם מוצרים יקרי ערך וממילא הייתה להם עילה המצדיקה פיטורים תוך שלילת הזכות לפיצויי פיטורים. הנתבעים ביקשו לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, ככל שייפסק, את הנזקים שנגרמו להם לטענתם בגין גניבות התובע ואי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
-
בדיון המוקדם מיום 14.1.13 הודיע התובע כי הוא מוחק את תביעתו לפיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ודמי מחלה וכי הוא מצמצם את הסכומים שהוא תבע בגין פדיון חופשה ודמי הבראה. על יסוד המוסכמות אליהן הגיעו הצדדים באותו דיון, המבוססות על הודאות הנתבעים בכתב ההגנה ותחשיביהם, נקבע כי לתובע מגיע פדיון חופשה בסך 3,654 ₪; דמי הבראה בסך 1,949 ₪ ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,416 ₪ ואלה הסכומים שאנו פוסקים לתובע, כפי שיפורט להלן בסוף פסק הדין.
-
הכרעתנו בהליך היא בתביעותיו של התובע ברכיבים הבאים: גמול בעד עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וטענות הקיזוז שהועלו על ידי הנתבעת כמבואר לעיל.
העובדות
-
התובע הועסק חמישה ימים בשבוע (במחלוקת שבין הצדדים לעניין זה עדיפה עלינו גרסת הנתבעים שהתיישבה עם הראיות שהובאו לפנינו, כפי שיפורט להלן).
-
התובע החל את עבודתו אצל הנתבעים בחודש אפריל 2005 עד חודש ינואר 2008. בתקופה שבין חודשים פברואר 2008 עד ספטמבר 2008 התובע לא עבד אצל הנתבעים (במחלוקת שבין הצדדים לעניין זה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים, בשינוי קל, כפי שיורחב להלן).
-
התובע חזר לעבודתו אצל הנתבעים בחודש אוקטובר 2008 עד לסוף חודש אפריל 2011.