סע"ש 11143-06-14

1. לפנינו בקשת הנתבעים לסילוק התביעה שהגיש נגדם התובע על הסף מחמת היעדר יריבות, היעדר סמכות עניינית, היעדר עילה והיעדר נקיון כפיים.

2. הרקע לבקשה: בכתב התביעה בהליך שבכותרת טוען התובע כי הוא כיהן כסגן ראש המועצה המקומית מודיעין עילית בתקופה שמחודש 12/2008 ועד לחודש 10/2013. מוסיף התובע וטוען כי במהלך כהונתו אישרה מליאת המועצה כי ישולם לו שכר לפי היקף משרה בן 100%. אולם במשך 46 חודשים מתוך כל תקופת כהונתו שולם לו שכר חלקי לפי היקף משרה בן 65% בלבד. לפיכך עותר התובע לתשלום הפרשי השכר המגיעים לו לטענתו על פי החלטת המועצה.

3. הבקשה: בפתח הבקשה עותרים הנתבעים לסילוק על הסף של התביעה נגד הנתבע 2, הוא ראש המועצה המקומית מודיעין עילית. לטענת הנתבעים לא התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבין הנתבע 2 ולכן אין יריבות בין השניים. כן הם טוענים כי בכתב התביעה לא נטען לעילת תביעה אישית שיש לתובע נגד נתבע 2 ואשר יכולה לזכות אותו בסעד המבוקש בכתב התביעה. זאת ועוד פעולותיו של נתבע 2 נעשו מכוח היותו נושא משרה בנתבעת 1 ובמסגרת זו הוא פעל בסמכות ובתום לב. כך הנתבע 2 דווקא השקיע מאמץ כדי שמשרד הפנים יאשר לשלם לתובע שכר לפי היקף משרה מלא. מוסיפים הנתבעים כי לנתבע 2 עומדת חסינות מכוח פקודת הנזיקין ועל כן דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

מוסיפים הנתבעים וטוענים כי יש לסלק על הסף גם את התביעה נגד הנתבעת 1, היא המועצה המקומית של מודיעין עילית, וזאת מהטעם כי גם בינה לבין התובע לא התקיימו יחסי עבודה. לטענתה מדובר בנבחר ציבור שכיהן בתפקיד של סגן ראש המועצה בשכר, אולם לא היה עובד של המועצה. בהיעדר יחסי עבודה בין הצדדים נעדר בית הדין סמכות לדון בהליך. כמו כן שכרו של התובע שולם בהתאם להנחיות משרד הפנים אשר אישר לשלם לתובע שכר בשיעור 65% משרה בלבד ולכן אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת 1, אלא לכל היותר נגד משרד הפנים. לפיכך מבקשים הנתבעים לסלק את התביעה נגדם על הסף.

4. תגובת התובע: לטענת התובע אין בסיס למחיקת התביעה נגד נתבע 2 על הסף. זאת מהטעם שמתוקף תפקידו הוא אחראי ליישום החלטות המועצה ופעולותיה, ובתוך כך היה עליו לדאוג לכך ששכר התובע ישולם בהתאם להחלטת המועצה. לטענת התובע הנתבע 2 מנסה לחמוק מאחריות בדרך של הטלת האחריות לפתחו של משרד הפנים, כשלמעשה משרד הפנים הורה על תשלום שכר בהתאם לעמדת הנתבע 2. עם זאת רשאים הנתבעים להגיש הודעת צד ג' למשרד הפנים.

מוסיף התובע וטוען כי התביעה מגלה עילה נגד הנתבעים ולא כלפי משרד הפנים ולכן אין לסלק את התביעה נגדם על הסף. בנוגע לסמכות העניינית של בית הדין טוען התובע כי זו הוכרעה בפסק הדין בעניין בג"ץ 1898/06 משרד הפנים נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם באתר הרשות השופטת, 24.3.2008) (להלן: בג"ץ רסמי).

5. בתשובה לתגובת התובע חזרו הנתבעים על עיקר טענותיהם והדגישו כי בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בהליך. כן הוסיפו כי בהתאם לסעיף 34 לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 שכרו של סגן ראש המועצה כפוף לאישורו של משרד הפנים.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וטעמינו לכך הרי הם מפורטים מטה. בראש הדברים נתייחס לטענת היעדר הסמכות העניינית.

א. היעדר סמכות עניינית

7. צודקים הנתבעים בטענה שלפיה התובע בכהונתו כסגן ראש המועצה המקומית היה בגדר של נבחר ציבור וחלות עליו ההוראות מכוח תקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981 (להלן: התקנון). כך ובין היתר קובעת ההוראה בסעיף 30(א)(2) לתקנון כי עובד במשכורת במועצה המקומית פסול מלכהן כחבר מועצה. הוראה זו מלמדת כי חברי המועצה אינם עובדי המועצה. עם זאת בהתאם להלכה הפסוקה אין בכך בלבד כדי להוציא מידי בית הדין לעבודה את הסמכות לדון בענייניהם של נבחרי ציבור ונושאי משרה ברשויות מקומיות ואבאר.

8. בבג"ץ רסמי דן בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת ברלינר, בשאלה איזו ערכאה צריכה לברר את תביעתו של נבחר ציבור לקבל שכר בעד עבודתו. באותו עניין סקר בית המשפט העליון את שני המקרים שבהם התעוררה הסוגיה, וכן את פסקי הדין והחלטותיהם של בתי הדין לעבודה שדנו בהם. בית המשפט העליון שב ועמד על העיקרון שנקבע בדנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי פ"ד נב(4) 817 (1998) ולפיו יש לתת למושגים עובד ומעביד פירוש פונקציונלי, שאינו מתעלם מההקשר שבו נדרשת הפרשנות. בהתאם לכך קבעו בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון בעניין רסמי כי נבחרי ציבור הם עובדים "דו מהותיים" שבמקביל לקיומה של מערכת יחסים מכוח המשפט הציבורי חלה עליהם מערכת יחסים בעלת אופי חוזי בתחום המשפט הפרטי המאפשרת להחיל עליהם את חוקי המגן ולמצער חלקם. בית המשפט העליון סיכם את הדיון העקרוני בסוגיה בקביעה כי:

"משנכרת חוזה כלשהו בין רשות ציבורית לבין מי מעובדיה או נציגיה, לשם ביצועה של עבודה כלשהי, חלים על חוזה זה בה בעת דיני החוזים, כללי המשפט המנהלי ודיני העבודה, והכל בהתאם לשינויים המחויבים על פי הנסיבות. תחולה משולשת זו איננה מאיינת סמכותו של בית משפט שלו סמכות ייחודית לדון בעניינים שמהותם ביחסי עבודה, אם זהו הרכיב הדומיננטי בתובענה" (בסיפא לסעיף 21 לפסק הדין).

לגבי עניינו הספציפי של רסמי (שנדון בבג"ץ רסמי) קבע בית המשפט העליון כי "שאלת הליבה היא ... שכר העבודה, והערכאה הייחודית שהוקמה כדי לדון בשאלת ליבה זו, תעשה שימוש בכל הכלים המשפטיים הנחוצים".

9. על יסוד האמור דעתי היא כי בהיות התובע נבחר ציבור יש להתייחס אליו כאל עובד "דו מהותי" כמשמעות המונח בפסיקה שנזכרה לעיל. משמעות הדבר לענייננו היא כי אין מניעה להחיל עליו עקרונות ממשפט העבודה המגן.

עילת התביעה היחידה בתביעה שלפניי היא דרישת התובע לתשלום הפרשי שכר עבודה. עילה זו נמצאת בסמכותו העניינית הייחודית של בית הדין לעבודה ומשכך יש לדחות את טענת הנתבעים להיעדר סמכות עניינית לדון בהליך. נטעים, כי אין בידנו לקבל את טענתם המרומזת של הנתבעים ולפיה יש להבחין בין עניינו של רסמי לבין עניינו של התובע שכן כאן אין עסקינן בשכר שאושר ולא שולם כי אם בתשלום על פי האישור של משרד הפנים. נזכיר כי בעניין רסמי נדונה גם פרשת נחמני שלה מאפיינים דומים לאלה שבענייננו ומכל מקום דעתנו היא כי אין המדובר בהבחנה שיש בה כדי להוציא את תביעתו של התובע מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

ב. היעדר יריבות והיעדר עילה כלפי הנתבע 2