חיימן נ' ווק אפ תאי בע"מ ואח'

רקע

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאי התובע, מר אולג חיימן (להלן: התובע), לזכויות שונות מתחום משפט העבודה המגן - גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פידיון חופשה, דמי הבראה, חלף אי הפרשה לפנסיה ופיצוי ללא הוכחת נזק, בשל רישום פגום בתלושי שכר - בגין תקופת העבודה, לרבות נסיבות הפסקתה, בשירות נתבעת 1 - חברת ווק אפ תאי בע"מ, ונתבעת 3 - חברת ווק אוכל אסייתי בע"מ, הן חברות אשר הפעילו בתקופה הרלוונטית לתביעה מסעדה במרכז הכרמל בחיפה, שהתנהלה כבר בעבר תחת השם "ווק", מקום בו עבד התובע בתקופה הרלוונטית (להלן: המסעדה).

2. המחלוקת המרכזית היא בשאלה - היש את מי לחייב בתשלומים שיפסקו לזכות התובע, אם יפסקו, נוכח העובדה - המוסכמת - כי שתי החברות שהפעילו את המסעדה נכנסו להליכי פירוק ועקב כך, עוכבו ההליכים נגדן, בתיק זה.

3. התובע טען ל"הרמת מסך" - נגד גב' סמר בסטוני (נתבעת 2), הרשומה כדירקטורית יחידה בנתבעת 1 (להלן: סמר), וכן נגד גב' אימאן בסטוני (נתבעת 4), משום שהינה דירקטורית ובעלת מניות בלעדית בנתבעת 3 (להלן: אימאן) [מסמכי רשם החברות - תצהיר התובע, ת/1, נספחי א']; יש לציין, כי סמר היא בתה של אימאן.

4. אין חולק, שהתובע לא הגיש תביעות חוב לנאמנים, בשני הליכי הפירוק - של נתבעות 1 ו-3 [עמ' 15, ש' 30], והשאלה הראשונה בה יהא עלינו להכריע, היא - האם יש הצדקה לבצע "הרמת מסך", בין איזה מהחברות שהעסיקו את התובע, לבין סמר ו/או אימאן (להלן, יחד: הנתבעות).

5. לטענת הנתבעות - אין יריבות בינן לבין התובע, מאחר שבנתבעת 1 היו שותפים גם שני אזרחי תאילנד, רבי-טבחים (שפים), שניהלו את המסעדה באופן שוטף, יחד עם מי שהיה המנהל "האבסולוטי" שם, מר אדם לואיס, שניהל את המסעדה עוד בתקופה שהיתה בידי הבעלים הקודם (להלן: לואיס) [תצהיר אימאן - נ/2, סע' 38]; אימאן נכנסה לתמונה בחודש 4/10, כדי "להציל את העסק", והוקמה נתבעת 3, לאחר שהחברה של סמר לא הצליחה כלכלית; ולאחר שגם נתבעת 3 "קרסה והפכה לחדלת פרעון" נמכרה המסעדה לגורם שלישי [שם, סע' 74-72].

6. כל אחד מהצדדים שלפנינו ביקש בסיכומיו, שנסיק מסקנות מפערים שיש בגרסת הצד שכנגד, כפי שהובאה בפנינו, לבין גרסאות שהוצגו על ידי אותו צד בהליכים משפטיים אחרים שניהלו.

כך, התובע ביקש שנשווה את דברי סמר בדיון כאן - בו לרוב השאלות ענתה תשובה לאקונית: "לא זוכרת" - מול דברים שהצהירה, כאשר הגישה בקשה לפירוק נתבעות 1 ו-3 [תיק פר"ק (מחוזי חי') 11721-04-15 - ת/2 (להלן: בקשת הפירוק)];

מנגד - הנתבעות ביקשו שנקבע, כי גרסת התובע לפנינו סותרת את עדותו בבית-המשפט המחוזי, בתיקים שהתנהלו קודם לכן, ובעניינם נתן תצהיר ביום 18.10.11 [תיק ע"מ (מחוזי חי') 44815-07-10 עם 13446-12-10, ווק אפ טאי בע"מ נ' רשות המיסים ואח' (להלן: תיק המיסים); תצהיר התובע בתיק המיסים - נספחי ו' לתצהירים של סמר ואימאן לפנינו, נ/1 ו-נ/2, בהתאמה; פרוטוקול הדיון בתיק המיסים - נ/1 ו-נ/2, נספחי ז'].

ואכן, לא שבענו נחת מהעדויות שנשמעו בפנינו, והיה קשה לנו לתת אמון מוחלט בדברי מי מהם.

7. למרות זאת, נקדים ונאמר, כי מאחר שאימאן, אימה של סמר, טענה שנכנסה לתמונה כדי להציל את המסעדה - עסק ש"פתחה" סמר, בהיותה כבת 18 - ומכיוון שלא הוצג לנו מסמך של סיום ההתחשבנות מול עובדי המסעדה, ובהם התובע, בעת החילוף בין החברות - אנו רואים את אימאן כמי שלקחה על עצמה את כל המחויבויות כלפי העובדים, מהתקופה בה החברה של סמר הפעילה את המסעדה.

כמו כן, מאחר שאימאן הוסיפה וטענה, כי לימים נמכרה המסעדה לגורם שלישי, אולם, גם במועד זה לא הוצג "גמר חשבון" עם התובע, על אף שבהסכם העברת הבעלות במסעדה היתה התחייבות מפורשת של "המוכרת" - שהוגדרה שם כשתי החברות, נתבעות 1 ו-3, בצוותא - לשאת באופן מלא באחריות לשכר העבודה ו/או הפיצויים ו/או הזכויות הסוציאליות של כל העובדים המועסקים באותה עת במסעדה - מצאנו לנכון, בסופו של יום, לחייב את אימאן, אישית, בכל התשלומים שקבענו שמגיעים לתובע, בגין עבודתו במסעדה וסיומה.

עובדות ועיקר טענות הצדדים