א
בית משפט השלום כפר-סבא
|
3286-04
07/06/2006
|
בפני השופט:
ר. אמיר
|
- נגד - |
התובע:
וולשטיין שי עו"ד עו"ד אביטל אלמוגית
|
הנתבע:
1. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ 2. יואב צור 3. אלון צרפתי 4. גלית שפיר
עו"ד חלפון - משרד זליגמן ושות'
|
פסק-דין |
1. תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.
הפרסום, והצדדים לתביעה
2. ביום 13.2.04 פורסמה בעיתון המקומי "זמן השרון" כתבת ענק שכותרתה "מודה אני (אבל תני לי כמה ימים לחשוב על זה)".
העתק הכתבה צורף כנספח ב' לתביעה.
הכתבה סיפרה את סיפורו של אדם, שהואשם במעשה מגונה בבת משפחתו, הודה, הורשע - ואז ביקש לחזור בו מההודאה, שנתן עקב לחצו של הסנגור.
בימ"ש השלום לא קיבל את הבקשה, והותיר את ההרשעה על כנה - אך ביהמ"ש העליון הסכים לבטל את ההודאה ואת ההרשעה, והחזיר את התיק לבימ"ש השלום.
3. ואולם הסיפור, שבאמת עומד בלב הכתבה, איננו סיפורו הפרטי של אותו נאשם.
הסיפור העיקרי הוא על כך, שסנגור לוחץ על נאשם, וגורם לו ביודעין להודות בעבירה שלא ביצע.
והסיפור "העסיסי" הוא על שני הסנגורים - על הסנגור "הציבורי" שעשה כך וגרם לעיוות הדין, ועל הסנגור "הפרטי" שהצליח לתקן את העוול.
4. בכותרת המשנה של הכתבה נאמר, מפיו של הנאשם:
"לא עשיתי לה כלום, עורך הדין שלי לחץ עלי להודות".
ובגוף הכתבה נאמר, מפיו של הנאשם:
"לא היה לי כסף אז לקחתי עורך דין מהסנגוריה הציבורית...
הוא אמר לי שכדאי לי להודות...
אמרתי לו: למה לי להודות על דבר שלא עשיתי?
הוא הפחיד אותי שאני אלך לשבע שנים בכלא.
הייתי בהלם...
בסוף הודיתי שלא מרצוני".
ובמרכז העמוד הראשון של הכתבה מתנוססות תמונותיהם של שני הסנגורים, עם שמותיהם המלאים בצמוד.