סמעאן נ' בולוס(המנוח) ואח'

פסק דין

נתוני רקע

1.התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעים. בהתאם לנטען בכתב התביעה הנתבעים היו בעלי שליטה בחברות לבנייה בעכו. נטען כי הנתבעים הציעו לתובע לרכוש שטח מסחרי במבנה שאמור להיות מוקם בגדרו של פרויקט "מול הים". נטען כי הוצג בפני התובע פרויקט אטרקטיבי וכדי לשריין לו שטח מסחרי כולל של כ-140 מ"ר בקומת הקרקע של המבנה ובצד הפונה לים (ובעלות של 3,000 דולר למ"ר) עליו להקדים ולשלם מקדמה כספית של 70,000 דולר. התובע שילם לנתבעים סך 70,000 דולר הנ"ל. הפרויקט לא יצא לפועל. הכספים לא הושבו לתובע, חרף הבטחות הנתבעים להשיב הסך הנ"ל במרוצת השנים. בסופה של דרך נטען על ידי הנתבעים כי החוב שייך לחברה שהייתה בבעלותם ובשליטתם, היא חברת בולוס גד בע"מ (להלן – "החברה"). הנתבעים טענו כי את טענותיו של התובע יש להפנות לחברה. משעה שהיא נקלעה לקשיים כספיים, והיא נמצאת בהליכי פירוק, יש להפנות ההליכים כנגד מפרקי החברה והמנהלים המיוחדים שלה.

2.הנתבעים הם אב ובנו. האב, הוא הנתבע 1 (להלן, גם "המנוח"), נפטר במהלך ההליכים המשפטיים ובעקבות זאת הוגש כתב תביעה מתוקן בגדרו נתבעו אף הנתבעים 4-3 אשר יחד עם הנתבע 2, הוא הנתבע המקורי ובנו של המנוח (להלן, גם "יעקוב"), הם יורשיו של המנוח.

3.עוד בטרם הוגשו כתבי טענות מתוקנים בעקבות פטירת המנוח הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהיר בנו, מר כמיל סולימאן. מטעם הנתבעים הוגש אך תצהירו של יעקוב. אכן מהנתונים שבפניי עולה כי המוציא והמביא בפרשה הנדונה היה המנוח, ואולם כעולה מתצהירו של יעקוב בעת הגשת התצהיר כבר היה מצוי המנוח בעקבות אירוע מוחי כשהוא רתוק לכיסא גלגלים ואיננו מסוגל לדבר ולתקשר.

4.זימנתי ישיבת הוכחות שבמהלכה נחקר התובע על תצהירו (ת/1). בעיצומה של חקירתו הנגדית קטעתי אותה. רשמתי בהחלטתי כי "לאחר דיון עם ב"כ הצדדים החלטתי לקטוע את עדותו של העד. הבנתי כי חברת גד בולוס בע"מ נמצאת בהליכי פירוק ומונה לה מנהל מיוחד. מן הסתם בספריה של החברה אמור להיות תיעוד האם הסכום של 70,000 דולר בערכו השקלי שולם לידי החברה, אם לאו. ככל שב"כ הנתבעים לא יזכה בשיתוף פעולה של המנהל המיוחד, בדעתי להורות לו להגיש לבית המשפט בקשה לקביעת ישיבת קדם משפט ולזימון המנהל המיוחד לעדות לשם כך. משתוגש בקשה כאמור היא תיענה. עוד הבהרתי לב"כ הצדדים כי ככל שיוכח לי שהתשלום האמור לא שולם לידי החברה, ממילא לטעמי יזכה התובע בדינו. ככל שיוכח לי שהתשלום האמור שולם לידי החברה אבחן עם ב"כ הצדדים מה נותר לדיון עובדתי ומשפטי..." (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 7.11.11).

5.ב"כ הנתבעים פנה למפרק החברה, רו"ח שי גלינגהופר. מפרק החברה השיבו כי "לחברת בולוס גד בע"מ הוצא צו הקפאת הליכים ביום 10.4.03. רו"ח י. מיזלס ז"ל שימש כמנהל המיוחד של חב' בולוס גד מאז ראשית הליכי חדלות הפרעון של החברה בשנת 03' ועד ליום ה- 22.2.09 ולאחר מכן שימש כמפרק החברה עד ליום פטירתו ב- 20.9.10" (סעיף 1). "בעקבות פטירתו המצערת של רו"ח י. מיזלס מונה הח"מ כמפרק החברה ביום 15.3.11" (סעיף 2). "מאחר שמדובר בעסקה אשר התרחשה לטענתך בשנת 02' אין ביכולתי לאתר את הקבלה המבוקשת כיוון שספרי הנה"ח לשנה זו אינם נמצאים ברשותי" (סעיף 3).

6.בהמשך הדרך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. נדרשתי אף לסיכומי תגובה.

7.עתה ראוי להרחיב קמעא באשר למסכת העובדתית. התובע טוען כי סכום של 70,000 דולר שולם בשני תשלומים. הראשון, בסכום מזומן השווה לסך של 50,000 דולר שולם ביום 11.11.01 לידיו של יעקוב. על סכום זה קיבל התובע קבלה שצורפה כנספח א' לתצהירו, החתומה על ידי יעקוב. השני, בסכום במזומן השווה לסך של 20,000 דולר נמסר למנוח, בנוכחותו של יעקוב. על סכום זה לא ניתנה קבלה, שהרי נמסר לתובע על ידי הנתבעים כי ממילא ייחתם בימים הקרובים בין הצדדים זיכרון דברים בגדרו יאושרו כל התשלומים אשר שולמו על ידי התובע.

8.עוד בכתב ההגנה הודו הנתבעים בתשלומים האמורים. הם אף הודו בכך שפרויקט "מול הים" אמור היה להיות מוקם על ידי החברה. אותה שעה החברה הייתה חברה ידועה ורבת- מוניטין שמניותיה נסחרו אף בבורסה. לב הגנתם של הנתבעים נעוץ בכך שהתובע התקשר בעסקה עם החברה, אכן באמצעותם, יו"ר וחבר במועצת המנהלים שלה, ולא עמם באופן אישי. ועוד נרשם כי בגין התשלומים האמורים הנפיקה החברה קבלה בתאריך 14.2.02 והקבלה נמסרה לתובע. התובע מכחיש זאת מכל וכל. הקבלה האמורה לא ניצבת לנגד עיניי.

9.מנגד, במצורף לתצהירו של יעקוב צורף מסמך מיום 19.2.02, משמע חמישה ימים לאחר מועד הקבלה הנטענת, שנרשם על גבי הלוגו של החברה וכותרתו "קבלה והתחייבות" (להלן – "מסמך ההתחייבות"). נרשם בו כי –

"קיבלנו ממר סמעאן בשם גאלרי סמעאן סך ששווה ערך לשבעים אלף דולר 70,000 דולר והונפקה קבלה מהחברה (ההדגשה במקור – ש.ל.) על הסך הנ"ל בסכום של 340,039 ₪ בתאריך 14.2.02. גם כן קיבלנו ממר בשיר חורי שווה ערך של 45,000 דולר על אותו בניין, הידוע בשם "מול הים" גוש 18008 חלקה 13.

היות ועוד לא התחילו בבנייה מסיבות שתלויות בעירייה והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לכן אנו מתחייבים שעם התחלת הבנייה תירשם "הערת אזהרה" למר סמעאן ולמר בשיר על החלק המסחרי אשר סוכם עליו ואשר מיועד להיות ... בצד המערבי צפוני לסמעאן והצד המערבי דרומי לבשיר מהבניין שיוקם על הקרקע.

ואם לא נתחיל בבניין תוך שלושה חודשים מהיום אנחנו נתחייב ברישום "הערת אזהרה" כביטחון לחלקם של סמעאן ובשיר בסכום ששולם על החלקה 16 בגוש 18006 אשר נמצאת בדרך הארבעה מס' 17".

10.במוקד המחלוקת, איפוא, ניצבת השאלה מי הוא המקבל של סך 70,000 דולר, שתשלומם אינו מוכחש. האם מדובר בנתבעים אישית, כגרסת התובע, באופן שהם מתחמקים מהתחייבותם כאשר הם מסתתרים מאחורי החברה שנקלעה להליכי פירוק ומן הסתם אינה מסוגלת להשיב הסך הנ"ל; או שמא מדובר בחברה, כגרסת הנתבעים, באופן שהתובע מיתמם, שהרי הוא יודע שהוא התקשר עם החברה אך לימים, משעה שהחברה נקלעה להליכי פירוק, שלא בתום לב הוא מבקש להיפרע מן הנתבעים.

לעניין זה נמצאו לי שיקולים לחובת התובע ולחובת הנתבעים. על כך להלן. ואולם ראוי לסלק מן הדרך טענת התיישנות הנטענת כנגד התביעה.

התיישנות התביעה?

11.אכן בכתב ההגנה נטענה טענת התיישנות. טענה זו לא פורטה. אין לי אלא להניח כי כוונת הנתבעים הייתה להתיישנות התביעה רק ככל שעסקינן בתשלום הראשון ששולם ביום 11.11.01, והדבר אף מתועד בקבלה של יעקוב מאותו מועד. התביעה שבפניי הוגשה ביום 11.11.08 ואני מניח שעל יסוד זאת נטענת טענת ההתיישנות. מכל מקום ברי כי ככל שעסקינן בתשלום השני הנטען, שנעשה שבועיים מאוחר יותר, ברי שהתביעה לא התיישנה.

12.ואולם אף לגבי התשלום הראשון התביעה לא התיישנה. שהרי סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 מורה אותנו כי "תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחודש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש". ואכן בפרשה דומה דחה כב' השופט אקסלרד טענת התיישנות בגין תגמולי ביטוח, המתיישנים לאחר שלוש שנים, בעקבות אירוע ביטוחי שארע ביום 14.5.10, כאשר התביעה הוגשה ביום 14.5.13 (וראו ת.א. (ק"ג) 30647-05-13 עתאמנה תחסין נ' איי.אי.גי ישראל חברה לביטוח בע"מ, במאגרי "נבו").

13.ואולם גם משנדחית טענת ההתיישנות אין צל של ספק שקיים שיהוי חמור ביותר כאשר התביעה מוגשת ביום האחרון בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. ואכן נדבך זה הוא אחד הנדבכים השוקלים לחובת התובע. לעניינם אגיע עתה.