|
3. משנעתרתי לבקשה, שלחה הנתבעת 5 הודעות לעשרים ושלושה צדדים שלישיים, שאחד מהם כבר שלח הודעה לצד רביעי (ועוד היד נטויה, מאחר שמרבית צדדי ג' טרם אמרו את דברם). האם המאמצת שלחה הודעות לצדדים שלישיים, שהינם ממילא נתבעים בתובענה.
4. ביום 24.2.2016 התקיים דיון במהלכו ביקשתי לשמוע את עמדת הצדדים בנוגע לפיצול הדיון, בהתאם לתקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).
5. עוד אני עומל על כתיבת החלטה, באתי לכלל מסקנה כי ייתכן שההכרעה לא נוגעת ליישומה של תקנה 222 לתקנות, אלא נוגעת לגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, לנוכח סמכותו העניינית המוגדרת של בית משפט (כאמור בסעיף 1 ו- 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, להלן: החוק) ובראי ההלכה שנפסקה בבג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, פ"ד נה (3) 249 (להלן: פרשת דלתא). מאחר שהסוגיה כהאי לישנא לא עלתה בדיון, אפשרתי לצדדים לטעון בסוגיה (התובעת וכן הנתבעים 2-4 לא הגישו טיעונים), ולאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם, באתי לכלל מסקנה כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון במרבית ההודעות לצדדים השלישיים שהוגשו על ידי הנתבעת 5.
דיון והכרעה
הדין
|
|
|
6. מן הפן הפורמלי, נתבע בבית המשפט לענייני משפחה זכאי להגיש הודעה לצד שלישי מבלי ליטול רשות, כאמור בתקנה 216 (ראו גם שוחט ושאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, להלן: שוחט ושאוה, עמ' 231). כפועל יוצא, אין מניעה פורמלית להגיש לבית המשפט לענייני משפחה הודעות לצד שלישי גם כנגד מי שאיננו בן משפחה (שם) ובנושאים המצויים מחוץ לגדרי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. ממילא נשאלת השאלה, כלום האפשרות הפורמלית להגיש הודעת צד שלישי מקנה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בהודעה, הגם שאילו הוגשה כהליך עיקרי לא הייתה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בה? בלשון אחרת, כלום יש בכוחה של תקנה 216 להרחיב את גדרי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה?
7. תשובה שלילית לקושיה האמורה ניתנה בפרשת דלתא, בה נפסק, כי לנוכח המדרג הנורמטיבי-חקיקתי בין חקיקה ראשית לבין חקיקת משנה, אין בכוחה של תקנה 216 להקנות לבית משפט סמכות עניינית שאיננה נתונה לו בחוק (שם, עמ' 256-257). לנוכח הלכה זו מחק בית המשפט המחוזי הודעות לצדדים שלישיים בנושאים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (בש"א (חי) 3020/07 שירותי בריאות כללית נ' המוסד לביטוח לאומי (28.10.2007), תא (חי) 1256/01 י.ס. נ' אמיל דהן (30.10.2005) ).
8. אין בידי לקבל את טענת ב"כ האם המאמצת, כי מע"א 775/75 (צרקלביץ נ' אלנבולסי, פ"ד ל (3) 102, להלן: פרשת צרקלביץ) עולה גישה הפוכה מזו שנפסקה בפרשת דלתא. הסוגיה שנדונה בפרשת צרקלביץ הייתה של סמכות מקומית ולא של סמכות עניינית. ממילא, לא התעורר באותה פרשה הקושי המתעורר במקרה דנא - סתירה בין הוראות חקיקה ראשית לבין הוראות חקיקת משנה לעניין סמכות עניינית. הדברים בוארו בפרשת דלתא עצמה, בה התייחס בית המשפט מפורשות לפרשת צרקלביץ, לאמור:
אלמלא ההבדל במעמד הנורמות לא היה קושי לראות בתקנה המסדירה את מתן ההודעה לצד השלישי דין מיוחד בנוגע לסמכות העניינית, הגובר על הדין הכללי בנוגע לסמכות זאת. כך גם נפסק, הלכה למעשה, לעניין מתן הודעה לצד שלישי תוך סטייה מכללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות ולא בחוק (ראו ע"א 775/75 צרקלביץ נ' אלנבולסי).
(שם עמ' 256).
9. אמור מעתה, ככל שההודעות לצדדים השלישיים אינן מצויות, כלשעצמן, בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, אין בכוחה של תקנה 216 להקנות לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בהן. המסקנה האמורה מתבקשת, מקל וחומר, מלשונה של תקנה 258ב(ב) לתקנות, הקובעת כי הגדרות והוראות אחרות שבתקנות אלה למעט פרק כ"ב1 יחולו על תובענות בענייני משפחה ככל שאינן סותרות חלק זה, ובשינויים המחויבים לפי הענין. פשיטא, כי משעה שתקנה 216 נגפת מפני הוראות התקנות הנוגעות לתובענות בענייני משפחה, ממילא לא יעמוד לה כוחה לגבור על הוראה של חקיקה ראשית החלה על תובענות אלה. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם השאיפה להרמוניה חקיקתית בין הוראות חקיקת המשנה לבין הוראות החקיקה הראשית, החלות על בית המשפט לענייני משפחה (השווה רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז (3) 220, 242).
10. מסקנתי עד הנה: על מנת שהודעה לצד שלישי (שהוגשה בעקבות תובענה לפי אחד הנושאים המפורטים בסעיפים 1(3)-1(5) לחוק, או לפי אחד החוקים המפורטים בסעיף 1(6) לחוק), תהא בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, צריכים להתקיים בה תנאי הסמכות המתקיימים בתובענה העיקרית, בבחינת טעם העץ כטעם הפרי.
11. עם זאת, בדיקת תנאי הסמכות העניינית בנוגע להודעה לצד שלישי לא נעשית במנותק לחלוטין מהתביעה העיקרית, הן מן הטעם שהודעה לצד שלישי נסמכת על האמור והנעתר בתביעה העיקרית, והן לנוכח תכליתו החקיקתית של החוק בדבר פתרון אינטגרטיבי וכולל של "סכסוכים משפחתיים" (כהגדרתם בסעיפים 1 ו- 3 לחוק, וראו בע"מ 164/11 פלונית נ' פלוני (29.4.2012), רע"א 7277/15 תגר נ' טל בר (16.11.2015) - להלן: פרשת תגר, שאוה ושוחט עמ' 4).
|