סמכות לדון בתובענה שעניינה הקצאת מים לתושבי גוש חלב נתונה לביה"ד למים.

המחלוקת

1.         התובע הוא מחקלאי גוש חלב. בשנת 1998 הקצה נציב המים 950,000 מ"ק מים לחקלאי גוש חלב, כשהוא מתנה את ההקצאה בכך, שחקלאי הישוב יגיעו בינם לבין עצמם להסכמה על חלוקה פנימית ביניהם של המים המוקצים.

2.         ביום 27.7.1998 הגיעו אגודות המים השונות בכפר (נתבעות 2-5), יחד עם המועצה המקומית (נתבעת 1) ונציג משרד החקלאות (נתבע 39), לידי הסכמה בדבר חלוקת המים בין החקלאים בישוב. בגדרה של הסכמה זו הוקצו לתובע 16,009 מ"ק מים.

3.         בשנת 2005 הגיש התובע תובענה לבית המשפט זה, ובה עתר לבטל את ההסכם הנ"ל משנת 1998, משום שלשיטתו חלוקת המים המוקצים אינה שוויונית. בפסק דין מיום 23.1.2008 (כב' השופט ש' אטרש) נתקבלה התובענה ובית המשפט ביטל את הסכם החלוקה כשהוא מורה, כי עד 1.1.2009 "ידאגו המבקש והמשיבות [בעלי הדין - א.א.] להסדר אחר במקומו...".

4.         בעקבות פסק הדין פנה התובע לנתבעים בכדי לגבש הסכם חלוקה חדש, אך זכה להתחמקות של כל המעורבים, ובכלל זה של נציב המים, שלא השיב כלל לפניית המבקש (הכל - לפי העולה בכתב התביעה).

            מכאן באה תובענת התובע, ובה הוא מבקש להורות על אופן חלוקת המים בין חקלאי הישוב.

            הנתבעים ביקשו להעביר את הדיון בתובענה לבית הדין למים, משלטעמם הוא הפורום, לו נתונה סמכות עניינית יחודית לדון בתובענה. התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי תובענתו אינה נופלת בגדר הסמכויות שניתנו לבית הדין למים.

דיון

5.         סעיף 140(ב) לחוק המים, התשי"ט-1959 ("החוק") מורה כך:

"בית הדין יהיה מוסמך לדון, בנוסף לעניינים המסורים לו לפי חוק זה, בכל העניינים המסורים לשיפוטה והכרעתה של ועדת שפיטה לפי חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח-1957".

            ענייני ניקוז והגנה מפני שטפונות אינם מענייננו. אנו נותרים, אפוא, עם "העניינים המסורים לו [לבית הדין] לפי חוק זה". ואמנם, החוק פורש, לכל אורכו, עניינים למיניהם, שאדם הרואה עצמו נפגע מהפעלת סמכות מן המנויות בחוק ביחס אליהם - יפנה לבית הדין למים. בכלל זה מצינו את ההוראות הנוגעות לקיצוב מים, כגון סעיף סעיף 34(א) לחוק, הנותן זכות פניה לבית הדין למים למי שנפגע מהפעלת הסמכות לספק מים לצרכן.

6.         אכן, את תובענתו הפנה התובע כלפי אגודות המים והמועצה המקומית. אלא שהתביעה מופנית גם לנציב המים (ולמשרד החקלאות). כפי שצוין מעלה, נציב המים הקצה לכלל חקלאי הישוב 950,000 מ"ק מים, תוך שהוא מתנה את הקצאתו בכך, שהחקלאים יגיעו, בינים לבין עצמם, להסכמה בדבר חלוקה פנימית של המים. והצרכנים (האגודות) הגיעו לידי הסכמה על החלוקה, אלא שזו בוטלה בידי בית משפט זה, שקיבל בכך את תובענת התובע בדבר פגמים שנפלו בהסכמה. משכך ארע, כי אז עלה (ועדיין עולה) הצורך בהפעלה מחודשת של סמכות ההקצאה על ידי הנציב, שהרי הוא התנה את ההקצאה בהסכמה אליה יגיעו החקלאים. משאין הוא מפעיל את סמכותו, כי אז דרך המלך אותה התווה המחוקק היא בפניה לבית הדין למים כנגד הנציב, כי יפעיל את סמכותו בהקצאת המים לחקלאי הישוב.

7.         בשולי הדברים אציין, כי בטרם בוטלה ההסכמה בפסק הדין של בית משפט זה חיוו דעתם הן כב' השופט אטרש והן כב' השופט ד"ר ביין, כי שאלת ביטולו של ההסכם בשל פגמים שנפלו בו אינה הסמכות של ביה"ד למים. לדעה זו הנני מסכים, בכל הכבוד. עתה שונים פני הדברים. לאחר שבוטלה ההסכמה - חוזר העניין לפתחו של הנציב, לקצוב מחדש את המים לחקלאי הישוב, שאינם מצליחים להגיע בינם לבין עצמם להסכמה. אגב כך אציין כי התובע מבקש מבית המשפט לכרות הסכם חלוקה במקום החקלאים. בית המשפט איננו כורת הסכמים על מנת לכפותם על הצדדים. השאלה שבמחלוקת הינה הפעלת סמכות שלטונית של נציב המים, וככזו היא נתונה לבית הדין למים.

8.         סוף דבר, הסמכות לדון בתובענתו של התובע נתונה לבית הדין למים. על כן, ובגדרו של סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הנני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית הדין למים.

ניתנה היום י"ט באדר, תש"ע (5 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

000721/09א  054 איתי בהלול-גור