סמכות ביה"ד לדון בתביעת גירושין של אשה יהודיה, שאינה אזרחית או תושבת ישראל, נגד בעלה היהודי שהוא אזרח או תושב ישראל.

תאריך פרסום : 15/06/2006 |

- נגד -
תיק רבני בית דין רבני גדול	1625 29/08/2004
בפני השופט: 1. הרב משה טופיק - דיין יו"ר 2. הרב שלמה בן שמעון - דיין 3. הרב חגי איזירר - דיין
התובע: פלוני	הנתבע: פלונית עו"ד פאול שטרק
פסק-דין

ערעור בדבר סמכותו של בית דין רבני לדון בתביעת גירושין של אשה יהודיה, כאשר בהליך קודם שהתנהל בין בני הזוג בארה"ב ניתן כבר פסק דין גירושין אזרחי, וכאשר התובעת אינה אזרחית ישראל ואינה תושבת ישראל, אך בעלה הנתבע הוא אזרח ישראל ותושבה.
הצדדים נישאו כדמו"י בניו יורק ביום ל' תשרי תשמ"ז. כמו כן הם נישאו בנישואין אזרחיים בניו-יורק ביום 9 בספטמבר 1986. לצדדים נולדו שני ילדים, האחד יליד 1987, והשניה ילידת 1991.
נישואי הצדדים לא צלחו. האשה פנתה לבית דין רבני בארה"ב בתביעת גירושין. הבעל הוזמן אך סרב להתייצב. הוצא נגד הבעל כתב סרוב, והאשה קיבלה היתר מבית הדין להגיש את תביעותיה נגד הבעל בערכאות האזרחיות. בקיץ תש"ס (2001) הותרו הנישואין האזרחיים של בני הזוג בבית המשפט העליון של מחוז קווינס בניו יורק. כמו כן, פסק בית המשפט האזרחי את מזונותיהם של ילדי הצדדים.
הבעל חזר לישראל בקיץ תשס"ב (יוני 2002). מאז חזר הוא להיות תושב ישראל.
ביום כ"ט סיון תשס"ג (29.6.03) הגישה האשה בבית הדין בירושלים, באמצעות בא-כוחה, עו"ד פאול שטרק, את תביעתה לגירושין. בתביעתה היא מציינת, כי הבעל הוזמן לבית דין בארה"ב אך סרב להתייצב. כן היא טוענת בדבר אלימות של הבעל נגדה ונגד הקטינים. היא טוענת כי הבעל מסרב לתת לה גט פיטורין וכי היא עגונה. האשה תובעת כי בית הדין יחייב את הבעל במתן גט ויפעיל לצורך כך את הכלים העומדים לרשותו.
במקביל להגשת תביעת הגירושין, הגישה האשה בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ. בקשתה נענתה במעמד צד אחד, ונקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים.
ביום 8.7.03 כתב הבעל לבית הדין, כי ביום אתמול קיבל הזמנת בית הדין לדיון בענין הגירושין וכן הזמנה לדיון בנושא עיכוב היציאה מן הארץ. הוא מודיע כי הוא התחתן והתגרש בניו יורק. לכן, אין זכות לכל בית דין או בית משפט בישראל לדון שוב בנושא הגירושין. הוא שב לישראל כשנה קודם לכן, לאחר שגרושתו ניסתה לסחוט ממנו כספים, כשהשתמשה לצורך כך במשטרת ניו יורק. כן הוא מדווח שאין הוא עובד וכי הוא מתגורר בבת ים. לאור האמור, הוא מבקש, לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ, לבטל את ההזמנה לבית הדין, להעביר את התיק לבית הדין הרבני בתל אביב ושבית הדין יעמיד לרשותו טוען.
בדיון שהתקיים בבית הדין ביום כ"ג תמוז תשס"ג (23.7.03) התייצב הבעל כשהוא מיוצג על ידי עורכת דין. באת-כח הבעל העלתה טענה מקדמית אשר נסובה לענין הסמכות המקומית בלבד. לא הועלתה כל טענה לענין הסמכות הענינית. לגופה של תביעת הגירושין, אמר הבעל, כי בית הדין באמריקה הגיש הצעת פשרה שנחתמה על ידי האשה וגם הוא הסכים להתגרש על פי תנאיו, הוא קיים את חלקו, בעוד שהיא העלתה דרישות כספיות נוספות. לעומת זאת, ב"כ האשה טען כי הבעל הוא זה שלא עמד בהסכם. לנוכח מחלוקת זו הציע בית הדין כי הבעל יפקיד גט, אך הוא לא יימסר אלא לאחר שבית דין יבדוק אם האשה עומדת בהסכם. ב"כ האשה הסכים להצעה, והבעל ביקש שהות להימלך בדעתו. בהחלטה מאותו יום הורה בית הדין להעביר את התיק לנשיא בית הדין הרבני הגדול, על מנת שיחליט בקשר לסמכות המקומית, בהתאם לסמכותו על פי תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים - התשנ"ג. נשיא בית הדין הרבני הגדול החליט כי הדיון בתיקי הצדדים ימשיך להתקיים בהרכב המיוחד לעגונות בבית הדין האזורי בירושלים.
ביום 20.1.04 הגיש הבעל בקשה בכתב לבית הדין בה דרש שלא לדון בתביעת האשה עקב חוסר סמכות. בבקשתו זו הוא מסתמך על כך שבית המשפט בניו יורק נתן פסק דין לגירושין, וכי פסק דין זה הוגש על ידו למינהל האוכלוסין בישראל, ועל סמכו שונה מצבו האישי מנשוי לגרוש. בתמיכה לטענתו, הוא מציג תמצית רישום ממרשם האוכלוסין בה רשום מצבו האישי "גרוש". לדבריו, משרד הפנים שינה את מצבו כאמור, על סמך חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958, ומשמעות שינוי המצב האישי במשרד הפנים הוא, כי לפי החוק במדינת ישראל הוא גרוש לכל דבר. לאור האמור - לדבריו - הוא איננו במצב של "טרום גירושין", ולכן אין לבית הדין הרבני סמכות לדון בענין, כאשר כל הצדדים הנוגעים בדבר לא הביעו הסכמת לכך.
בהחלטה מיום כ"ח טבת תשס"ד (22.1.04) דחה בית הדין את הטענה בדבר חוסר סמכות. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור, והערעור שבפנינו אינו מתייחס להחלטה זו.
שני דיונים נוספים התקיימו בבית הדין קודם למתן פסק הדין נשוא הערעור. בדיון שהתקיים ביום ב' שבט תשס"ד (25.1.04) העלתה שוב באת-כח הבעל טענה מקדמית חדשה, שיש ספק בדבר יהדותה של האשה. לטענת הבעל, אבי האשה הינו גוי בוודאות. לגבי האם יש ספק. בהמשך הדיון הודה הבעל כי האשה נהגה כיהודיה, וילדי הצדדים לומדים בבית ספר יהודי. בית הדין דן בדיון זה לגופה של תביעת הגירושין. הצדדים הופנו לשאת ולתת בקשר לתנאי הגירושין, ונקבע תאריך להמשך הדיון.
בדיון שהתקיים בבית הדין ביום ז' אייר תשס"ד (28.4.04) הציג ב"כ האשה תעודת יהדות מבית הדין דאמריקא, ולפיה האשה הינה יהודיה, בת לאם יהודיה (ואב נכרי). בדיון זה העלה הבעל לראשונה נימוק חדש לחוסר סמכות בית הדין לדון בתביעה. לטענתו, מעבר לנימוק שכבר העלה, לפיו הוא כבר גרוש על פי החוק, קיים נימוק נוסף, והוא עובדת אי-היות האשה אזרחית או תושבת ישראל. לדבריו, תנאי לסמכות בית הדין בישראל לדון בתביעת גירושין בין יהודים, ששני הצדדים הינם אזרחי ישראל או תושביה, כאמור בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן - חוק שיפוט בתי דין רבניים).
בית הדין ציין כי משמעות העלתה טענה זו עתה, על רקע טענה קודמת שהתברר שאינה נכונה - שכביכול אין האשה יהודיה - היא, שהבעל בא לבית הדין ב"ידיים שאינן נקיות".
בית הדין קיים דיון לגופו של ענין, ובסיומו ניתן פסק הדין נשוא הערעור. בפסק הדין קובע בית הדין כי לו הסמכות לדון בתביעה, לאור העובדה כי אין ערכאה מוסמכת אחרת לדון בתביעה, והואיל והבעל הינו אזרח ישראל והצדדים נישאו כדמו"י. בית הדין קבע כי הבעל חייב במזונות האשה וקבע מועד לדיון בנושא. בית הדין פסק כי תנאי הבעל לגירושין אינם מאפשרים גירושין, ויש לראות בכך סחיטה, ועל כן חייב הבעל לגרש את האשה בהתאם לתנאים שפורטו בפרוטוקול הדיון מאותו יום. אם הבעל לא יגרש, ידון בית הדין בהטלת צווי הגבלה על פי החוק. נקבע תאריך לסידור הגט, ונקבעו תנאים להבטחת הופעת הבעל לדיון. כן הוארך עיכוב היציאה מן הארץ לשנה או עד למתן הגט.
נגד פסק דין זה הוגש הערעור שבפנינו.
בערעורו טוען הבעל נגד סמכותם של בתי הדין הרבניים בישראל לדון בכל תביעה לגירושין או בכל תביעה בעניני גירושין של המשיבה נגד המערער. לדבריו, ראשית, הואיל והמשיבה לא היתה מעולם אזרחית או תושבת ישראל, אין פרשה זו עומדת בתנאי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. שנית, ניתן פסק דין לגירושין אזרחיים על ידי בית משפט בארה"ב, פסק דין זה הוכר על ידי משרד הפנים, והוא רשום כיום כגרוש במירשם האוכלוסין. על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הוא גרוש. לכן אין סמכות לדון שוב בתביעת גירושין. לתמיכה בטענותיו מפנה המערער לשורה של פסקי דין של בית המשפט העליון.
נציין כי בכתב הערעור וכן בדיון שבפנינו לא טען הבעל לגופו של ענין, נגד עצם חיובו בגט כדמו"י. טענותיו הן אך ורק במישור החוקי - נגד עצם ההתדיינות בבית הדין הרבני. משכך, נעסוק גם אנו אך ורק במישור זה.
בתשובה לערעור מציין ב"כ האשה, כי הצדדים מסוכסכים שנים רבות. לדבריו, הבעל הורשע במדינת ניו-יורק בעבירות של אלימות נגד המשפחה וקיבל את עונשו. הוא מאשים בכך את האשה ודורש ממנה, כתנאי למתן הגט, לשנות את תוצאות ההרשעה, דבר שאינו ביכולתה של האשה. הבעל דורש דבר בלתי אפשרי - התחייבות שפרקליט המחוז בניו יורק יאמץ המלצה של האשה בענין זה. הצדדים נישאו גם כדמו"י והגירושין האזרחיים אינם מתירים נישואין אלו. באשר לטענת חוסר הסמכות, טוען ב"כ האשה, כי בדיון שהתקיים בבית הדין קמא ביום 23.7.03 היה הבעל מיוצג על ידי עורכת-דין, והטענה היחידה שהועלתה בקשר לסמכות היתה קשורה לזירת הדיון, היינו שאין סמכות מקומית לבית הדין בירושלים אלא לבית הדין הרבני בתל-אביב. טענת חוסר סמכות עניינית יש להעלות בהזדמנות ראשונה, דבר שלא נעשה במקרה זה. מוסיף ב"כ האשה וטוען כי טענת חוסר סמכות בנימוק שהאשה אזרחית או תושבת מדינה זרה, יכולה להיטען רק על ידי האשה עצמה. לעומת זאת, כאשר היא פונה לסיוע בית הדין בישראל, היא מקבלת על עצמה את סמכותו. לתמיכה בגישתו, מפנה ב"כ האשה לפסקי דין של בית המשפט העליון.
ביני לביני קיים בית הדין האזורי דיון בענין מזונות האשה, וניתנה החלטה המחייבת את הבעל במזונות זמניים. גם על החלטה זו הוגש ערעור, אך לא נדון בו. החלטה בדבר מזונות זמניים טעונה רשות ערעור. לא הוגשה בקשה למתן רשות כאמור, והרשות לא ניתנה. לא הוסבר גם מדוע קיימת דחיפות לדון בפסק דין זמני, בטרם יינתן פסק הדין הסופי. לפיכך, הננו מתלים את הדיון בערעור לגבי המזונות. זמנו של ערעור בנושא המזונות יבוא, לאחר שיינתן פסק דין סופי למזונות. כמו כן לא מצאנו בדברי הבעל טעם מספיק, שבגינו נסטה מן המדיניות הנקוטה על ידינו, שלא לעכב ביצוע פסק דין למזונות. בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין למזונות זמניים, נדחית, איפוא.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

הודעה

Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

שאל את המשפטן יעוץ אישי, שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך

 *



 *

 *

 *

סמכות ביה"ד לדון בתביעת גירושין של אשה יהודיה, שאינה אזרחית או תושבת ישראל, נגד בעלה היהודי שהוא אזרח או תושב ישראל.

חיפוש עורך דין לפי עיר