סמכויות דיין עמית; פרשנות תקנות הדיון תכליתית ולא לשונית דווקנית

לפנינו הצורך להכריע בערעורה של המערערת על פסק הדין לגירושין שנתן בית הדין הרבני האזורי תל אביב בעניינם של הצדדים.

עוד לפנינו בקשה להנמקת החלטתנו לדחות את הערעור בעניין דרישת המערערת לפסול את הרכב בית הדין הרבני האזורי תל אביב שדן בעניינם של הצדדים.

יוער כי הבקשה ובוודאי ההסברים שניתנו בה מדוע חובתנו לנמק את ההחלטה שניתנה תוך כדי הדיון – אך למותר הם. בעת הדיון עצמו כבר הבהרנו כי אנו דוחים את הבקשה לפסול את הרכב בית הדין האזורי וכי ניתן את הנימוקים לכך בהמשך.

א.   אי־פסילת בית הדין האזורי

נפתח בערעור על אי־פסילתו של מותב בית הדין האזורי את עצמו ובבקשה כי נחליט אנו על פסילתו:

המערערת לא הראתה כי הוראות סעיף 19א לחוק הדיינים, הסעיף העוסק בכשרות או פסלות דיין, מצריכות את פסילת דייני בית הדין האזורי או באופן ממוקד יותר את פסילת יושב ראש המותב שבו התמקדו טענותיה, הגר"י שחור.

כהונת דיין עמית כאב בית דין ומעמד החלטות שנתן כאב בית דין אם אינו יכול לכהן ככזה

המערערת ביקשה שנורה על פסילת ההרכב משום שלדעתה הגר"י שחור המכהן כדיין עמית שימש אב בית דין בדיונים אף שדיין עמית אינו רשאי על דרך כלל לכהן בכהונת אב בית דין. בא כוח המערערת הסביר כי לדעתו יש בכך עילת פסלות, אף שאין הדברים נכנסים בגדרי סעיף 19א האמור, שכן מדובר כביכול במצב מקביל למצב שבו יושב בדין דיין שלא מונה כחוק.

נבהיר:

גם לו קיבלנו את טענת המערערת לגופה היה עלינו לדחות את ערעורה בעניין אי־פסילת המותב ואת בקשתה לפוסלו משום שאין טענתה בגדר עילת פסלות הקבועה בחוק, ואין צריך לומר שאין היא עילת פסלות על פי ההלכה.

אכן לו קיבלנו את הטענה כי אחד הדיינים דן בתיק ללא שיהיה ממונה כחוק היה עלינו לקבוע כי החלטותיו של בית הדין בטלות מחמת חוסר סמכות והתוצאה המעשית הייתה אולי דומה לזו של קביעת פסלותו של דיין, אך עדיין לא היה מדובר בקביעת פסלות אלא בקביעה בעניין חוסר סמכות.

אגב הכי, נעיר כי טענות המשיב בדיון בעניין זה כי טענת סמכות צריכה לעלות בהזדמנות הראשונה – ספק אם יש לה מקום בענייננו, הן משום שיכול מתדיין שלא להיות מודע לעובדה בפלוני הדן בעניינו לא מונה כחוק ועל כן שלא להעלות טענה כזו, הן משום כשאין כל יסוד לסמכות – ולא שנטען נגדה בנסיבות או הקשר מסוימים כגון בעניין ההסכמה לסמכות, מקום שזו רלוונטית; תנאי הכריכה, מקום שהללו רלוונטיים; וכיוצא באלו – אין הסמכות יכולה להיווצר יש מאין אך משום שלא טענו נגדה, ואין פסק דין שניתן בהעדר יסוד ותשתית מינימליים לסמכות ליתנו יכול לקבל את תוקפו יש מאין, אך משום שפלוני לא טען זאת בהזדמנות הראשונה.

מכל מקום לענייננו אין גם מקום לקבל את הטענה כטענה נגד סמכותו של בית הדין, ולא זו בלבד שכאמור לעיל אין בה משום טענת פסלות קבילה, שכן משמונה דיין לכהן כדיין עמית הרי שאין כל ספק כי מוסמך הוא לדון וסמכותו זו לא תתאיין אף אם יכונה בטעות בתואר אב בית דין במקום שהחוק אינו מאפשר לו להחזיק בתואר זה.

רק אם נתן הדיין האמור החלטה שהסמכות ליתנה נתונה לאב בית הדין בלבד, שעה שאינו ממונה כחוק להיות אב בית דין, יש מקום לטעון לבטלותה של אותה החלטה עצמה מחמת חוסר סמכות. ולא בהכי עסקינן.

נוסיף גם כי החוק מאפשר אף לדיין עמית לכהן בכהונת אב בית דין, לפי סעיף 8(ח) לחוק האמור, אם קבע כך נשיא בית הדין הרבני הגדול "לעניין הרכב מסוים", ואין כל מקום לפרשנותו של בא כוח המערערת כי נדרשת הסמכה או קביעה של כבוד הנשיא "לעניין מסוים".

בא כוח המערערת ניסה להראות פלוגתא בשאלה אם שיקוליו של כבוד הנשיא חייבים להיות נוגעים לכישוריו הייחודיים של הדיין העמית המסוים לעסוק בעניין מסוים או שיכולים הם להיות שיקולים אחרים. למעשה לא ראינו בדברים משום פלוגתא של ממש שבה עמדת כבוד הנשיא שאותה הביא בא כוח המערער היא 'עמדה מקלה' כדברי בא כוח המערערת, העובדה שמאן דהו העלה טענה וזו נדחתה בדברי כבוד הנשיא אין בה כדי להחשיב את מעלה הטענה כ'מאן דאמר' בעניין זה. אולם אף לו הייתה פלוגתא של ממש בדבר הרי שהייתה היא נוגעת כאמור לשיקוליו של הנשיא ואולי הייתה מאפשרת לתקוף בבג"ץ את החלטתו, אך לא היה בה כדי לשנות את המפורש בחוק, שיכול הנשיא למנות – בלי קשר לשאלה מה השיקולים שעל פיהם יעשה או לא יעשה זאת – דיין עמית לשמש אב בית דין "לעניין הרכב מסוים" ולאו דווקא "לעניין מסוים". וברור גם כי מינוי שמינה הנשיא תקף כל עוד לא בוטל, אף אם יש למאן דהו השגות על שיקול הדעת שעל פיו מינה הנשיא את מי שמינה.

נוכח האמור לא זו בלבד שבקשת הפסילה הייתה מופרכת מעיקרה אלא שאף טענת חוסר סמכות הנשענת על שנטען בבקשת הפסילה משוללת היא כל יסוד חוקי ודינה להידחות. צר כי המערערת ובאי כוחה, במקום להתמקד בטיעונים משפטיים והלכתיים, נגררו להפרחת טענות מופרכות ולהאשמות משוללות יסוד על אחד מוותיקי וחשובי אבות בתי הדין, המכהן כיום כאמור כדיין עמית, כאילו פעל שלא כחוק ושלא בסמכות, והגדילו אף לעשות בבקשת פסילה וערעור על דחייתה, ובתלונה לנציב התלונות על שופטים ודיינים, שנדחתה אף היא ולא בכדי.

ב.   פסק הדין לגירושין