סמכויות בית הדין לבחון מחדש את אישורו לעסקאות בנכסי הקדש ולצוות לשם כך על איסור דיספוזיציה בהם ועל המצאת מסמכים מצדדי ג'

לפנינו ערעור ברשות על שתי החלטות של בית הדין הרבני האזורי בתל־אביב:

האחת – החלטה מיום א' באדר תש"ף (26.2.2020) בתיק 1154933/2, העוסק במינוי מנהל מיוחד להקדש "ביקור חולים", שבה החליט בית הדין על הרחבת המינוי של המנהל המיוחד עו"ד רם ז'אן וקבע שיחול גם על הקדש שלמה קרק, בנוסף להקדש ביקור חולים.

השנייה – החלטה מיום כ' באדר תש"ף (16.3.2020) בתיק 1031195/1 שבה הוחלט על השארת צו איסור דיספוזיציה בעניין המקרקעין המצויים ברחוב חגיז 12 בירושלים, הידועים כגוש 30066, חלקה 43 (להלן – "המקרקעין" או "הנכס"), על כנו לתקופה בלתי־מוגבלת וכן הוחלט בה על מתן הוראה למערערים להעביר מסמכים למנהל המיוחד.

המבקשים־המערערים (להלן – המערערים) מבקשים מבית הדין הגדול שיורה כי לא הייתה לבית הדין האזורי סמכות עניינית לתת צו איסור דיספוזיציה בנכס, שכן סמכותו של בית הדין הרבני מוגבלת ליצירת הקדש דתי ולניהולו הפנימי, ולפיכך יש להורות על בטלות הצו ועל ביטול ההוראה להעביר מסמכים למנהל המיוחד.

רקע עובדתי

בנכס מושא הסכסוך התקיים במשך שנים רבות הקדש דתי הידוע כ"הקדש שלמה קרק" אשר כונן בפני בית הדין הרבני ביום כ"ה בסיוון תרמ"ב. הנכס הוא מבנה המצוי בשכונת זכרון משה בירושלים. בשטר ההקדש נקבעו מוסדות אלו לנהני ההקדש: בית החולים ביקור חולים הוספיטל בירושלים (להלן – "ביקור חולים") בשיעור של שתי חמישיות, תלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים (להלן – "עץ חיים") בשיעור של שתי חמישיות, בית החולים עזרת נשים (להלן – "עזרת נשים") בשיעור של חמישית.

ביום כ"ג בניסן תשע"ב (15.4.2012) אישר בית הדין האזורי בירושלים עִסקה למכירת הזכויות של "עץ חיים" במקרקעין. בהתאם לנסח הטאבו, רכש את הזכויות מר יואל קרויס.

ביום י"ד בשבט תשע"ה (3.2.2015) נחתם הסכם מכר בין "עזרת נשים" ובין המבקש־המערער 2 (להלן – המערער 2) למכירת חלק "עזרת נשים" בנכס. בהחלטות בית הדין הרבני בירושלים מיום כ"א בשבט תשע"ה (10.2.2015) ומיום ו' בניסן תשע"ה (26.3.2015) אישר בית הדין ל"עזרת נשים" לחתום על הסכם המכר ומינה שלושה נאמנים לביצועו של ההסכם.

ביום י"א באייר תשע"ה (30.4.2015) פנה אל בית הדין הרבני בירושלים נאמן ההקדש מטעם "ביקור חולים" בבקשה לאשר הסכם שיתוף במקרקעין בנוגע לנכס ההקדש (להלן – "הסכם השיתוף"). על פי נוסח ההסכם בעלי הזכויות בנכס הם יואל קרויס, "ביקור חולים" והמערער 2, וברצונם להסדיר את חלוקת הזכויות בנכס. ביום כ"ה באייר תשע"ה (14.5.2015) אישר בית הדין הרבני לנאמן "ביקור חולים" להתקשר בהסכם השיתוף אשר הוגש לבית הדין.

ביום י"ב בטבת תשע"ו (24.12.2015) נחתם הסכם מכר בין יואל קרויס למערערים להעברת חלקו של קרויס בנכס אליהם.

ביום ה' באב תשע"ט (6.8.2019), לאחר שהתיק הופקד בלשכת רישום המקרקעין לצורך העברת הזכויות מ"עזרת נשים" על שם המערער 2, סירבה לשכת רישום המקרקעין להעביר את הזכויות בטענה כי נדרשת החלטה מפורשת המתירה את הרישום על שם המערער 2. לנוכח כך פנה המערער 2 לבית הדין הרבני בבקשה למתן החלטה המתירה את הרישום. ביום ט"ז באלול תשע"ט (16.9.2019) החליט בית הדין (תיק 980023/1):

בית הדין קובע דיון [...] נוכח הגילויים שהתחדשו מאז מתן ההחלטה המקורית בדבר התנהלות הקדשות 'עץ חיים' והקדשות 'ביקור חולים' יתבקשו המבקשים בדיון להרחיב ולהסביר את מהות העִסקה אותה הם מבקשים לממש.

נכון להיום טרם הושלמה העִסקה ברישום והזכויות של "עזרת נשים" בנכס עדיין רשומות על שם נאמני "עזרת נשים".

ביום י"ד באב תשע"ט (15.8.2019) מינה בית הדין את עו"ד רם ז'אן למנהל מיוחד להקדש בית החולים "ביקור חולים" ירושלים.

ביום ח' בטבת תש"ף (5.1.2020) הגיש המנהל המיוחד לבית הדין בקשה לצו איסור דיספוזיציה בנכס. המנהל המיוחד ביקש לאסור כל פעולה בנכס עד להשלמת בדיקתו את דבר קיומו ותוקפו של הסכם השיתוף שנחתם לכאורה בשנת 2015.

ביום י"א בטבת תש"ף (8.1.2020) נתן בית הדין צו איסור דיספוזיציה זמני בנכס.

ביום כ"ה בטבת תש"ף (22.1.2020) הגישו המערערים לבית הדין בקשה לביטול הצו.

ביום י' בשבט תש"ף (5.2.2020) הגיש המנהל המיוחד בקשה להורות על מסירת מסמכים הנוגעים לעניין. המערערים הגיבו לבקשה זו וטענו כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בבקשה וכי מדובר במסמכים שלמנהל המיוחד אין נגיעה בהם.