סלים נ' אמ. ג'י. אס. ספורט טרדינג בע"מ

החלטה

בעניין: בקשה לביטול פסק דין, תגובה, תגובה לתגובה ובקשה למתן החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 9/7/13.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה לפיצוי בשל העובדה שהמשיבה לא סיפקה למבקשת סחורה, בגדים, שהזמינה לחנות האופנה שבבעלותה "אופנת ראן". סכום התביעה הינו הפסד הרווח שהיה צפוי מהמכירה והנזק למוניטין של המשיבה.

כתב התביעה נמסר ל"שושנה" מטעם המשיבה ביום 8/5/13, ולבקשתי הגישה המשיבה תצהיר נוסף ומפורט יותר להוכחת סכום התביעה.

המבקשת עתרה ביום 20/11/13 לביטול פסק הדין, והוגשו תגובות כדין. המבקשת טענה כי נודע לה אודות פסק הדין רק ביום 17/11/13 עם קבלת אזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ, כי הגב' שושנה, שהינה פקידה אצל המשיבה לא קיבלה את כתב התביעה ולא חתמה על אישור המסירה. עוד טוענת המבקשת כי ב"כ המשיבה ידע על ייצוגה של המבקשת, והיה עליו למסור את כתב התביעה גם אליו.

אף שהמבקשת טוענת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, היא מעלה את נימוקי הגנתה לפיהם כלל לא השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים, כי הנזק הנטען ע"י המשיבה ערטילאי, וכי סירובה של המבקשת היה מוצדק עקב דרישת המשיבה להוזלת מחירים, שלא יכלה להסכים לה.

לבקשה צורפו תצהירי מנהל המבקשת, יעקב פרץ, והפקידה, שושי הררי.

המשיבה בתגובתה טענה כי הן כתב התביעה והן פסק הדין נמסרו ע"י דואר ישראל במועדים: 8/5/13 ו-5/8/13 (צורפו אישורי המשלוח ואישורי המסירה), לאותו מען והתקבלו ע"י אותה שושי, שגם קיבלה לפי הודאת המשיבה את האזהרה (צורפו אישור המסירה והתצהיר על מסירת האזהרה. המשיבה טוענת כי המבקשת לא הגיבה לאף אחת מהמסירות לפני פתיחת תיק ההוצל"פ, ואינה מתייחסת למסירת פסק הדין.

לגוף התביעה מפנה המשיבה לכתב התביעה ולמסמכים, שצורפו לו וטוענת כי קיימות הזמנות וחשבוניות מס, וכי הגנת המבקשת סתמית כללית. לתגובה לא צורף תצהיר.

בתגובה לתגובה חוזרת המבקשת על טענותיה ומכחישה גם קבלת פסק הדין. המבקשת מפנה להשוואת החתימות על מסירת כתב התביעה ופסק הדין לחתימה, שאינה מוכחשת, על האזהרה. המבקשת מציינת כי המשיבה לא התייחסה לכך שלא שלחה את כתב התביעה או פסק הדין גם לב"כ המבקשת, שזהותו היתה ידועה לה, וחוזרת על טענות ההגנה, תוך טענה כי המשיבה לא התייחסה אליהן. גם לתגובה לתגובה לא צורף תצהיר.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, אני מוצאת שיש מקום לבטל את פסק הדין, ולשמוע את התיק לגופו.

טענות המבקשת בעניין המסירה של כתב התביעה ופסק הדין אינן עולות בקנה אחד עם חזקת התקינות של המסירות המבוצעות ע"י חברת דואר ישראל, ובמיוחד לאחר ששתיהן נמסרו לאותה נציגה בשני מועדים שונים. מאחר ודואר ישראל החזיר את המסירות כמבוצעות לא היתה גם סיבה לצפות מב"כ המשיבה לבצע מסירה גם לב"כ המבקשת. מן הצד האחר החתימות בשם "שושנה" על אישורי המסירה, המוכחשים, שונות למראה מהחתימות על האזהרה והתצהיר "שושי", אלא אם כן ישנה עובדת אחרת של המשיבה בשם שושנה. אני קובעת כי לצורך הבקשה לא מוצדק לקבוע דיון לחקירת המצהירים, ואני מבטלת את פסק הדין מחמת הספק במסירת כתב התביעה ופסק הדין טרם מועד מסירת האזהרה.

הזריזות, בה פעלה המבקשת להגשת הבקשה עם קבלת האזהרה, מחזקת את טענתה כי לא היתה לה כוונה להתעלם מההליך.

בנוסף, מצדיקים נימוקי ההגנה את ביטולו של פסק הדין, ומצטרפים להם ההליכים שטרם מתן פסק הדין. גם אני לא נטיתי לתת פסק דין, אפילו בהעדר הגנה, בתביעה לסכומים כל כך כלליים, כפי שהועלו בכתב התביעה (ראה החלטתי מיום 4/7/13 ותצהיר המשיבה מיום 9/7/13). המדובר בתביעה שיש להוכיחה בכמה רבדים, ראשית את קיום ההתחייבות, שנית את הפרת ההסכם ע"י המבקשת באופן לא מוצדק, לאחר מכן את גובה הנזק, ולבסוף את הקשר הסיבתי. העובדה שהמשיבה לא הגיבה לטענות המבקשת בעניין נסיבות המקרה וההגנה, אלא בצורה כוללנית, מחזקת טעם זה לביטול פסק הדין.

בית המשפט, ובמיוחד בערכאה הראשונה, יטה לברר את העובדות לאשורן בהליך מלא במעמד שני הצדדים, לפחות פעם אחת, ולא ליתן פסק דין על סמך מחדל דיוני, אם היה.

מאחר ולא הוכח כי היה מחדל דיוני ומן הצד האחר יש הגנה ראויה לבירור, אני מבטלת את פסק הדין, ואיני מוצאת מקום לחייב מי מן הצדדים בהוצאות משפט.

המבקשת תגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.