סלונקי נ' מדינת ישראל

החלטה

העורר עובד זר שמוצאו מהודו מטפל בקשיש באליכין, שליד העיר חדרה.

המתלוננת, כפי הנראה היתה חברתו תקופת מה, מסרה תלונה במשטרה ביום 7/8/11, כי הוכתה על ידו ביום 4/8/11, על רקע רצונו להיפרד ממנה.

בתיק החקירה נראה שטף דם מתחת לעין שמאל.

העורר טען בחקירה מפורטת כי מדובר במתלוננת שכעסה ולא קיבלה את רצונו לעוזבה. בעבר שתתה סבון כדי להתאבד, ואף הפעם דפקה ראשה בקיר ומכאן הסימן על פניה.

העורר נעצר ביום 8/8/11 והובא לבית המשפט היום, 9/8/11, בבוקר.

כב' השופטת פנינה ארגמן, מבית משפט השלום בחדרה (להלן: "בית המשפט קמא"), עיינה היטב בתיק החקירה, פירטה את הראיות שמצאה, את הבעייתיות שבהן ובסופו של דבר ציינה בהאי לישנא:

"לפיכך איני מוכנה לקבוע שקיים יסוד סביר לחשד שהחשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו ואין לי ספק שהייתי יכולה להגיע להחלטה מושכלת יותר, לו המשטרה היתה מבצעת פעולות חקירה נוספות לפני הבאתו היום לבית המשפט. יחד עם זאת, הואיל ומדובר בעובד זר שנמצא בישראל במעמד מיוחד, מוכנה אני להורות על הארכת מעצרו לפרק זמן קצר ביותר על מנת שהמשטרה תעשה פעולות חקירה הכרחיות על מנת להפריך או לאשש את החשד, ובהתאם לכך היא תשקול את מסקנותיה בתיק החקירה"

אשר על כן החליט בית המשפט קמא בתיק מ"י 15003-08-11, נושא הערעור, לעצרו את העורר עד למחר, 10/8/11, שעה 13:00.

טרונייתו העיקרית של ב"כ העורר, עו"ד י. ניב, נעוצה בטענתו כי בהעדר יסוד סביר לחשד אין סמכות לשופט לעצור אדם ואף לא לקבוע תנאי שחרור בערובה, למעט תנאים המבטיחים התייצבותו לחקירה ולמשפט אם יהיה כזה.

ב"כ המשיבה, פקד סבג, קצין החקירות של תחנת חדרה, למעשה לא היתה בפיו תשובה לטענה הנ"ל מן הבחינה המשפטית, אך טענתו היא שדווקא בנקודה זו שגה בית המשפט קמא, כיוון שלדעתו יש ויש חשד סביר לביצוע העבירה ע"י העורר ובשל כך, מסר לעיוני את תיק החקירה כולו.

עיינתי בתיק החקירה ואכן נראה שבית המשפט קמא עשה חריש עמוק בראיות והגיע למסקנה כי לא קיים יסוד סביר לחשד שהעורר ביצע את העבירה המיוחסת לו.

לאחר עיון בתיק יתכן ואילו אני במקום בית המשפט קמא הייתי מגיע למסקנה שונה. אולם, הדיון שבפני הוא הליך של ערר אשר הגיש העורר באמצעות סניגורו ולא הוגש בפני ערר ע"י המשיבה, שלא הוגש ניתן היה לטעון כי קיים יסוד סביר לחשד.

סעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") קובע לאמור: "שופט לא יצווה על מעצרו של אדם, אלא אם כן שוכנע כי קיים חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא...".

משקבע בית המשפט קמא שלא קיים יסוד סביר לחשד כי החשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו, צודק הסניגור שלא קמה סמכות מעצר וממילא לא קמה סמכות לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, אלא כאלה המבטיחים את התייצבותו לחקירה ולמשפט אם יהיה.

בהעדרו של ערר מטעם המשיבה אין זה ראוי כי אקבע, בניגוד לדעת בית המשפט קמא, שיש יסוד סביר לחשד כי העורר ביצע את העבירה המיוחסת לו.

לאור האמור, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר בערובה, בתנאים הבאים:

א.העורר ימסור התחייבות עצמית לפיה יתייצב בתחנת המשטרה כל אימת שיקרא לצורך החקירה ולמשפט במידה ויוגש כתב אישום נגדו.

ב.העורר יתן ערובה עצמית בסך 5,000 ₪ וכן יתן ערבות צד ג', ערב מטעמו, אשר תופקד בבית המשפט קמא, עד מחר, 10/8/11, שעה 15:00, וזאת על מנת להבטיח את התייצבותו לחקירה ולמשפט.

ג.העורר יפקיד דרכונו בידי המשיבה. אכן ראיתי כי דרכונו צולם אולם, לטענת הליווי מטעם שב"ס, הדרכון מצוי בכליו אצלם ואני מורה להעבירו לידי ב"כ המשיבה.