סימון ואח' נ' אלשלום ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה, בה חוייבו המבקשים בגין הגשת תביעה ע"ס 2,700,000 ₪.

על פי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז 2007 (להלן: "התקנות") על המבקש פטור מאגרה לעמוד בשני תנאים בסיסיים: ראשית, עליו להוכיח כי אין ביכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה, ושנית, כי קיימת עילה להליך בגינו מבוקש הפטור מתשלום האגרה.

באשר למצבם הכלכלי של המבקשים, נחה דעתי כי אין ביכולתם לעמוד בתשלום האגרה. זאת, לנוכח החלטתה של כב' רשמת בית המשפט העליון דנה כהן לקח מיום 7.3.2010, אשר בחנה מחדש את יכולתם הכלכלית ומצאה, לאור המסמכים העדכניים שהונחו בפניה, כי המבקשים מצויים במצוקה כלכלית משמעותית. על פי סעיף 14(ד)(1) לתקנות, החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה. מכאן, שעל הצד המתנגד למתן הפטור הנטל לסתור ראייה לכאורית זו. מאחר ובתשובת הפרקליטות לא מצאתי כל ראייה הסותרת את קביעת בית המשפט העליון ומראה כי יש בידם של המבקשים מניין לשלם האגרה, הרי שניתן להסתמך על החלטת בית המשפט העליון שניתנה ממש לאחרונה ולקבוע כי אין ביכולתם הכלכלית של המבקשים לעמוד בתשלום האגרה.

לגופו של עניין, המבקשים טוענים כי פסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק בע"א 10-02-7401 לפיו התקבל ערעורם של המשיבים על החלטתה של כב' הרשמת נחליאלי בדבר מתן פטור מאגרה למבקשים, הושג לאחר שהמשיבים ביצעו פעולת תרמית כלפי בית המשפט. לטענת המבקשים, לאורך שנים רבות, במהלכן ניהלו מספר לא מבוטל של הליכים משפטיים, פעלו נגדם המשיבים במזיד, תוך ניסיון להטעות את בתי המשפט באשר למצבם הכלכלי האמיתי ולמנוע מהם השגת פטור מתשלום אגרה. המבקשים טוענים כי בשל התנהלותם של המשיבים נגרמו להם נזקים כספיים כבדים, הנאמדים בסך של 2,700,000 ₪.

המשיבים, שני פרקליטים ומתמחה (לשעבר) בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), אשר ייצגו את המדינה בבקשות לפטור מתשלום אגרה שהגישו המבקשים, טוענים כי יש לסלק על הסף את התביעה, היות והיא נעדרת עילה ויריבות , טרדנית וקנטרנית.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי התביעה אינה מגלה עילה במובן הרחב של המונח, שכן סכום הנזק הנטען הינו חלק אינטגרלי מעילת התביעה וכאשר סכום זה משולל יסוד עובדתי או משפטי, לא ניתן לקבוע כי התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה. בענייננו, אין ספק שסכום התביעה מופרז על פניו מכל בחינה שהיא, ומתקבל הרושם כי מדובר בניצול של הבקשה למתן פטור מאגרה לצורך תביעת סכומים מוגזמים שלא היו נתבעים לו היו נדרשים המבקשים לשלם אגרה בגינם. בכתב התביעה אין כל הסבר כיצד ההתנגדות לפטור מאגרה מצד המשיבים בהליכים קודמים גרמה לנזקים כה כבדים. כל שמציינים המבקשים הוא שהמשיבים התישו אותם באופן חריג ומזיד וגרמו לכך שביהמ"ש לא ייתן החלטתו בבקשה לפטור מאגרה במשך שנים רבות. האם בכך גרמו לקריסה כלכלית של המבקשים בסכומים הנתבעים? על פניו, לא נראה כל קשר הגיוני וסביר בין הדברים. על מקרים מסוג זה נפסק לא אחת כי "סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' ..." (בשא (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (2001) - פורסם בנבו). ראה גם ת.א (נצ') אלפא נ' אורטל (1997) – פורסם בנבו.

זאת ועוד, מדובר למעשה במעין "תקיפה עקיפה" של החלטת כב' השופטת צ'רניאק, שקיבלה את הערעור שהגישה המדינה על ההחלטה לפטור את המבקשים מתשלום אגרה של תביעה אחרת, שכן אם המבקשים אינם משלימים עימה, שומה היה עליהם להגיש עליה בר"ע לבית המשפט העליון. בנוסף, בעקבות קבלת הערעור הוחזרה שאלת הפטור מאגרה לכב' השופטת נחליאלי כך ששאלת הפטור טרם הוכרעה וממילא לא ניתן לטעון ברצינות כי נגרם למבקשים נזק בסך של 2,700,000 ₪ רק בשל קבלת הערעור בענין שטרם הוכרע סופית.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי כעולה מנספח ה' לתגובת המשיבים, המחזיק לא פחות מ- 11 עמודים המפרטים את כל ההליכים המשפטיים בהם מעורבים המבקשים, עסקינן בתובעים היוזמים הליכים רבים מאוד. יפים לענייננו דברי כב' השופט גרוניס בבשג"ץ 11124/08 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר, שם נפסק כי "מן החומר עולה, כי עסקינן בעותר המגיש עתירות רבות מספור, עד כדי כך שקשה לעקוב אחריהן. בחלק מן העתירות הוא קיבץ יחדיו ענינים רבים ושונים... בעל דין המציף את בתי המשפט בגשם של הליכים אינו יכול לצפות שבקשותיו לפטור מאגרה יזכו להתייחסות כאילו מדובר בבעל דין רגיל". על כן, לא בנקל יזכו המבקשים בפטור מאגרה, ויש לבדוק בקפידה יתירה את עילת התביעה הנטענת על ידם. מקובלים עליי בהקשר זה הדברים שנאמרו בתיק בש"א (ב"ש) 5275/04 פרויס נ' היועמ"ש (פורסם בנבו): "ספק אם האפשרות לפטור מאגרה נועדה למקרים בהם התובע מנהל הליכים כה רבים בבתי משפט שונים ברחבי הארץ ומבקש פטור מאגרה בכל הליך וסיוע משפטי כמעט בכל הליך. ספק אם המחוקק התכוון שקופת הציבור תממן הליכים כה רבים לאדם אחד וזאת גם כשעילת התביעה, כמו בתיק זה, מוטלת בספק."

אשר על כן, חרף מצבם הכלכלי הרעוע של המבקשים, מאחר והתביעה אינה מגלה עילה במובן הרחב של המונח, הבקשה לפטור מתשלום אגרה נדחית. יש לשלם את האגרה תוך 30 יום, שאם לא כן – תימחק התביעה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א