בקשה לסילוק תביעה על הסף.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים "בגין הכפשה ופגיעה בכבוד האדם".
על פי האמור בכתב התביעה האמור בתגובה שהוגשה מטעם הנתבעים במסגרת ת.מ. 122/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "
התגובה") מהווה "הכפשה אחת גדולה ללא מעצור וללא התייחסות לדברים אשר מראים על כוונת כתב ההגנה".
בכתב התביעה נטען על ידי התובע שהמדינה אינה יכולה להרשות לעצמה לפגוע באזרחים כאוות נפשה, ויש לרסן תופעה חמורה זו וכי "הנתבעים מצאו לעצמם רשות להכפיש ללא מעצורים ויש על כך לתת את הדין".
הנתבעים הגישו כתב הגנה, ועתרו לסילוק התביעה על הסף בכך שהדברים שנכתבו בכתבי טענות מהווים "פרסום מותר" במובנה על פי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "
החוק"), וכן כי התביעה נעדרת עילה ו/או מחמת היותה של התביעה טרדנית וקנטרנית.
בישיבה המקדמית שהתקיימה לפני חזר התובע על כך כי הוא נלחם על שמו הטוב וכי הכפישו אותו ולכן עתר לקבלת התביעה.
הנתבעים מנגד, חזרו על טענות הסף וביקשו לסלק התביעה על הסף.
לפיכך יש לדון בבקשה המקדמית.
עיון בתגובה עולה שבין היתר, טענו הנתבעים כי הנתבע אינו מייצג הולם, וזאת לאור הוראות סעיף 8(א)(3) לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו- 2006 הקובע כתנאי לאישור תובענה כתביעה ייצוגית כי בית המשפט ימצא כי "קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת". עוד נאמר בה כי התובע, "המתיימר לקבוע מעשה בית דין לקבוצה גדולה ובלתי מוגדרת של ניצולי שואה הסובלים מנכויות שונות, אינו משתמש בשירותי עורך דין, ובחר לנסות ולייצג את התביעה בעצמו... אין צורך להזדקק להכרעה בעניין זה בנסיבות דכאן, באשר ברור מאליו כי המבקש אינו 'מייצג הולם'.... יש לתת את הדעת גם לשאלה האם למבקש עצמו הכישורים הנדרשים, לפעול במידת המקצועיות, הרצינות והחריצות הראויה לניהול התובענה ביעילות... המבקש, אשר אינו עורך דין, ולמיטב ידיעת המשיבים אף אינו בעל השכלה משפטית פורמלית, הגיש בשנים האחרונות עשרות הליכים לערכאות שונות... ניתן להיווכח מפסקי הדין שניתנו בהם על רמת הייצוג לה מסוגל המבקש".
כאמור, טוענים הנתבעים כי הדברים שנכתבו בתגובה מהווה פרסום מותר.
הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש.
בבוא בית המשפט לשקול אפשרות זו לנהוג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (ראה: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פ"ד לז (4) 721,; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם);
על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת.
חובת הזהירות מקבלת משנה תוקף, מקל וחומר, כאשר מדובר בדחיה על הסף, היוצרת מטבעה ככלל מעשה בית דין (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 9, 175-174).
בנסיבות העניין, ובמיוחד כי המדובר בתביעה שהוגשה על ידי הנתבע שהוא מוכר כנכה רדיפות הנאצים ובתחושתו הסובייקטיבית שהאמור בתגובה פגע בו, הכפיש את שמו והוא נלחם על שמו הטוב, חזרתי ובחנתי את הסוגייה פעמים מספר, אולם נראה לי, שדינה של התובענה להמחק על הסף.
כתב התביעה מנוסח באופן כוללני וחסר פרטים מהותיים, מבלי לפרט אילו ביטויים מהווים הכפשה לשיטתו של התובע. במסגרת הדיון שהתקיים לפני, עת פנה בית המשפט וביקש לברר מהם הביטויים המכפישים, חזר והעלה כי האמור בתגובה הוא זה שגרם להכפשת שמו.
המדובר בטענה כללית שאינה מפורטת. נראה שכוונת התובע היא לחלקים מסויימים בתגובה שלכאורה פגעו בו, אולם הוא לא סייג את האמור וצמצמה לאמירות שכביכול הן שגרמו לפגיעה בשמו הטוב.
על פי הוראות תקנות סדרי הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 כתב התביעה צריך להכיל בין היתר את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה - במקרה דנן, טוען התובע שאין המדובר אלא בכל האמור בתגובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, יחד עם זאת, היה עליו לפרט את את הביטויים המכפישים, לטענתו, על מנת שניתן יהיה לברר תביעתו זו. משלא עשה זאת, למרות שבית המשפט ביקש ממנו לעשות זאת, אלא חזר על האמור כי התגובה היא שמכפישה את שמו ופוגעת, הרי התביעה אינה מגלה כל עילה.
למרות האמור, על מנת שמלאכתי לא תהא קלה, בחנתי לגופם את הדברים שנכתבו בתגובה, ובחנתי, האם במידה ויתברר שהם "פרסום לשון הרע" כשמשמעותו בחוק, כי אז תעמוד לנתבעים עומדת הגנה של פרסום מותר בהתאם להוראות סעיף 13 (5) לחוק, כנטען על ידם.