ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא
|
25528-02-10
31/08/2010
|
בפני השופט:
הרווי גרובס
|
- נגד - |
התובע:
דבורה סיגלית
|
הנתבע:
1. אירית רוטשילד 2. הראל חברה לבטוח בעמ
|
פסק-דין |
פסק דין
בפני תביעה לפיצוי כספי בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.7.09 בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת 1 אשר היה מבוטח בכל המועדים הרלוונטיים לתביעה על ידי הנתבעת 2. התובעת עותרת לסכומים הבאים:
שכ"ט שמאי 1,180 ₪.
ירידת ערך 1,853 ₪.
טרחה ועוגמ"ש 500 ₪.
סה"כ: 3,533 ₪ והוצאות משפט.
אין מחלוקת כי הנתבע היה אחראי לתאונה והדיון התמקד בגובה הנזק. הנתבעת 2 סירבה לשלם לתובעת את מלוא הסכום שהיא שלמה עבור דוח השמאי ולא קיבלה את העתירה לירידת ערך.
בעניין ירידת הערך חברת הביטוח טענה כי :
א. ירידת הערך נקבע קודם לתיקון הרכב. יש לקבוע את ירידת הערך לאחר התיקון שכן באיכותו תלויה ירידת הערך, באם אכן תגרם כזו.
ב. ערך רכבה של התובעת לא חושב תוך הפעלת קריטריונים שונים כדוגמת: סוגי בעלויות קודמות ואופיין, מספר קמ' ואירועים תאונתיים קודמים (תאונה בעברו עם ירידת ערך בגין צבע למוקד).
ג. בהתאם להנחיית המפקח על הביטוח 2001-5850 ולפסיקת בימ"ש "יישום העיקרון שבדיני הנזיקין של השבת המצב לקדמותו בצורה מדויקת יותר בפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך של רכב שטרם נמכר, יהיה נגזרת מערכו של הרכב ביום מתן פסק הדין."
לטענת הנתבעות מחקירת עברו הביטוחי של רכב התובעת עלה כי הרכב הנדון היה מעורב בתאריך 24.9.08 באירוע תאונתי קודם אשר בגינו הופחת ירידת ערך בגין צבע. התובעת קיבלה כבר בעבר תשלום בגין ראש נזק זה ואין מקום לתשלום נוסף.
בעניין שכ"ט שמאי עמדת הנתבעת 2 היא כי היא שילמה לתובעת מעל ומעבר לנהוג בעבור שכ"ט שמאי. לטענתו על התובעת להוכיח שהיא מבחינתה עשתה את המוטל עליה ובדקה את גובה שכ"ט השמאי. נציג הנתבעת 2 טען כי מחשבונית שכ"ט השמאי ניתן ללמוד כי לא מדובר בביקור חריג המצדיק את השכ"ט הגבוה. לטענת נציג הנתבעת 2, המפקח על הביטוח קבע כי גובה שכ"ט שמאי הינו 421 ₪. לכן, אין לשלם מעל 2,000 ₪ עבור בדיקה בסיסית.
לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את העדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקי:
ירידת הערך בשל נזק לצבע: אכן נפגע רכב התובעת בשנת 2008 ואכן חושבה ירידת ערך בגין הנזק שנגרם לצבע (בינות לשאר נזקים שבגינם ירד ערך הרכב). אכן פוצתה התובעת בעבור ירידת ערך זו לפי תנאי הפוליסה שהייתה רלוונטית לתאונה משנת 2008. מפירוט חוות דעת השמאי כי ירידת הערך הנוגעת לצביעה משנת 2008 מתייחסת לדלת קדמית שמאלית (0.65%) ולכנף שמאלית (0.5%) ואילו ירידת הערך הנוגעת לצבע בתאונה הנוכחית מתייחסת למגן (0.3%), מכסה מנוע (1.3%), וכנפיים קדמיות (כל אחת 0.5%). החפיפה אם ישנה מתייחסת לכנף שמאלית בלבד העומדת על 0.5% ירידת ערך בלבד (המחושב מערך השוק של הרכב אשר הינו 115,825 ₪. כלומר סך של 579.125 ₪). אך הפגיעה שספג רכבה של התובעת בתאונה הנוכחית הביאה לירידת ערך בגין הפגיעה הנוכחית. העובדה שהצבע היה כבר "פגום" לא משנה לעניין חישוב ירידת הערך אשר נעשה בהשוואה לערך השוק של רכב לא פגום. התובעת פוצתה על ירידת ערך שנגרמה לרכב בגין תאונה אחרת וכאשר הרכב נפגע בתאונה נוספת מחושב אחוז ירידת הערך לפי מצבו של הרכב לאחר התאונה כך שאם הנזק שנגרם לרכב בתאונה המאוחרת יותר הוא גדול יותר ומתווסף לנזק הראשון יש לפצות עליו בנוסף לנזק הקודם עליו כבר קיבלה פיצוי. נכון הדבר כי השמאי לא התייחס בדוח שערך לנזקי התאונה משנת 2008. לכן אין באפשרות בית המשפט להעריך האם מדובר בנזק חדש שנגרם בתאונה המאוחרת או נזק ישן שנגרם בתאונה המוקדמת ועליו כבר פוצתה התובעת. לכן נקבע כי סכום של 579.125 הנוגע לצבע כנף שמאלית אינו בר פיצוי.
שכ"ט שמאי: התנגדות חברת הביטוח לשלם סכום מעל 500 ₪ בגין שמאות רכב מבוססת על פסיקה רבה (ראה: ת"ק (חי) 3039/12/08 רינה רוקר נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (מאגר משפטי נבו), ת"ק (ראשל"צ) 2443/08 עוזיאל פנינה נ' כהן עמיאל (מאגר משפטי נבו), ת"ק (חי) 3601/07 גרינברג ענת נ' מגדל (מאגר משפטי נבו)). לפיה אין להשיב לתובע סכומים ששולמו עבור שכ"ט שמאי העולים על השכר המומלץ על ידי המפקח על הביטוח העומד על 491 ₪. חברת הביטוח בדיון שבפני אף טענה שהאחריות לבדיקת גובה שכ"ט שמאי היא על המבוטח. כלומר, על המבוטח לברר בטרם בדיקת הרכב על ידי השמאי מהו הסכום הנדרש על ידי השמאי ומהו הסכום שיוכר על ידי המבטח. הנחה זו אינה מבוססת על המציאות או על המתרחש בשטח ומביאה לאי צדק מובהק למבוטחים. בעת התאונה המבטח פונה לחברת הביטוח או לסוכן הביטוח שלו אשר הוא הגורם ששלח את השמאי מתוך רשימת השמאים המוכרים לה בלבד. אין כאן כל אפשרות של המבוטח להפעיל את שיקול דעתו, הדבר מוכתב לו על ידי המבטחת שלו וכתוצאה מכך המבוטח עומד בחוסר אונים לעומת המבטח של הצד השני המסרב להכיר בהוצאה. באופן זה מבוטחים רבים אינם מקבלים את המגיע להם על פי הפוליסה. נוצרה קונסטלציה שחברת הביטוח השולחת את השמאי לא טורחת להודיע למבוטח שהחברה תכיר בשכ"ט בסך 500 ₪ בלבד. ההוצאה הנוספת מגולגלת אל המבוטח. חברות ביטוח לא מקפידות על הנחיות מפקד הביטוח ולא מנחות את השמאים מטעמם, המספקים להן שרותי שמאות, בדבר שכ"ט מומלץ. אותן חברות ביטוח מקפידות על שכ"ט מומלץ כאשר הן נדרשות לשלמו. על אף שבמקרה דנן חברת הביטוח שלימה לתובעת 940 ₪ עבור שכ"ט שמאי, 440 ₪ מעל לסכום הנהוג, על הנתבעת לפצות את התובעת על מלוא סכום שכ"ט שמאי. העקרון בידני הביטוח הוא שעל המבטחת לפצות את המבוטח על הפסדיו- והתשלום לשמאי הוא בגדר הפסד ישיר. במצב שבו אין למבטח זכות לבחור שמאי מטעמו אין הגיון בעמדת חברות הביטוח לעניין גובהה השכר. רק לאחר מעשה כאשר הערכת השמאות בוצעה, מבין המבוטח שזכויותיו נפגעו. מצב בלתי הוגן ובלתי צודק שחברות הביטוח נהנות ממנו שנים רבות. יתכן שבמקרה דנן שכ"ט השמאי גבוה במיוחד אך אין לגלגל את ההוצאה הזאת על התובעת כאן שאין לה כל שליטה על השמאי שנשלח לשטח על ידי המבטחת שלה שלא דאגה להגביל את השמאי לשכ"ט המקובל בין חברות הביטוח.
אין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש.
על כן, הנתבעת 2 תשלם לתובעת את יתרת שכ"ט שמאי בסך 1,180 ₪ ועוד ירידת ערך (לא כוללת צבע כנף שמאלית) בסך 1,274 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך 350 ₪. הסכומים יישאו הפרי הצמדה וריבית על פי חוק מיום התאונה עד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, כ"א אלול תש"ע, 31 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.