סופר ואח' נ' גמאל

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנתניה מיום 30/5/2010, כבוד השופטת יעל גלוקמן, אשר חייב את המבקשים לשלם לתובע סך 7,605 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/8/07 ועד לתשלום בפועל.

המבקשים הינם בני זוג ובנם הבגיר, המשיב הינו שכן של המבקשים 1 עד 2. כאמור בפסק הדין, המשיב תבע מהמבקשים לשלם מחצית עלות קיר שנבנה בשנת 1994. אין מחלוקת כי באותה עת לא התירו המבקשים למשיב להשתמש בקיר משותף שהיה קיים אז לצורך בנייה שביצע, ובשל כך הוא נאלץ לבנות קיר נפרד.

לימים בנו המבקשים מבנה אשר נשען על אותו קיר אשר המשיב נאלץ לבנות בשנת 1994.

אשר על כן הוגשה התביעה. בית משפט קמא מצא את התביעה צודקת בעיקרה (נדחתה התביעה לחייב את המבקשים בהפרשי הצמדה וריבית משנת 1994) וחייב את המבקשים כאמור בעלות בניית הקיר בהתאם לקבלות שהמציא המשיב.

על פסק דין הוגשה בר"ע.

לטענת המבקש מספר 3 לא היה מקום לחייבו בתשלום, שכן הוא איננו בעל הנכס, אלא בעלי הנכס הינם המבקשים בלבד.

כל המבקשים מוסיפים וטוענים כי אתמול הרסו את המבנה, וכן הם טוענים כי אין זה נכון שבעבר לא התירו למשיב להשתמש בקיר קיים.

דין הבקשה להדחות.

לא מצאתי בפסק דינו של בית משפט קמא טעות בדין או בעובדה המחייבת התערבות של ערכאת הערעור. מעבר לנדרש יצויין כי המבקש מספר 3 מודה שהוא זה שבנה את המבנה, ועל כן בדין ניתן פסק הדין גם נגדו.

אין באפשרותה של ערכאת הערעור להתייחס לעובדות שארעו לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ועל כן העובדה שאתמול נהרס המבנה שבנו המבקשים אין בה כדי לשנות את פסק דינו של בית משפט קמא.

באשר לטענה כי אין זה נכון שבעבר מנעו המבקשים מהמשיב להשתמש בקיר הקיים, טענה זו דינה להדחות, שכן בית משפט קמא אומר במפורש בפסק הדין כי אין מחלוקת שבאותה עת לא התירו הנתבעים לתובע להשתמש בקיר משותף קיים. ובידוע הוא שבית משפט של הערעור איננו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

אשר על כן נדחית הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הבקשה בסך 500 ₪.

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.

ורדה פלאוט, שופטת

הוקלד על ידי: שושי עסיס