פסק דין
התובעת הגישה תביעה שבגדרה עתרה כי אחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, כך טענה, בעקבות טיפולים להסרת שיער מפניה שעברה אצל הנתבעת (להלן: הטיפולים).
כפי שנטען בכתב התביעה, וגם בתצהיר התובעת, היא התקשרה ביום 29.5.06 עם הנתבעת בהסכם, שבגדרו התחייבה האחרונה להעניק לתובעת טיפולים, באמצעות לייזר, להסרת השיער מפניה. ואכן, התובעת החלה פוקדת את סניפי הנתבעת בחיפה ובקריות, שם עברה סדרה של טיפולים. אלא מאי, כך הוסיפה התובעת, הטיפולים הביאו לתוצאה הפוכה של שיעור יתר ואף גרמו להופעת פצעי אקנה (נקבוביות מוגלתיות הדומות לפצעי בגרות) באזור הפנים. בשל כך, נגרמו לתובעת, כטענתה, נזקים נפשיים ופיזיים שבגינם התובעת סבורה כי על הנתבעת לפצותה.
היום שמעתי את עדי הצדדים וסיכומיהם, ומסקנתי היא כי נכון בנסיבות להורות על דחיית התביעה. כפי שהקדמתי התובעת עברה סדרה של טיפולי לייזר להפחתת השיער מהפנים, כאשר הטיפול האחרון נעשה בחודש 8/07, כפי שהתובעת עצמה מסרה בפניי (עמ' 7, ש' 3, עמ' 8, ש' 12). מעבר לעובדות מוסכמות אלו, הרי לא הוכח כי הטיפולים שניתנו לקו במידה כלשהיא של התרשלות או סטייה מסטנדר טיפול ראוי מסוג זה, לא הוכח כי קיים קשר עובדתי או משפטי בין טיפולים אלה לתופעות הנטענות וגם לא הוכח קיומו של נזק בעקבות סדרת הטיפולים אותם זכתה התובעת לקבל.
כל אימת וצד אוחז בטענות שבמומחיות, ביחוד עניינים שהינם מתחום הרפואה, הרי מושכלות יסוד הם כי טענות אלו ניתן ואפשרי להוכיח באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה לדבר. אין להסתפק בהעלאת השערות לחלל האוויר, כפי שנעשה בענייננו, גם לא בתחושותיה ואמונתה, יהיו כנות ככל שיהיו, של התובעת. הדרך הייתה סלולה בפניה להגשת חוות דעת, שבגדרה תבוא התייחסות למחדלי או מעשי הנתבעת הרשלניים שבעקבותיהם נגרמו הנזקים הנטענים, אולם שעה שהדבר לא נעשה, אין לי אלא לקבוע כי התובעת לא הרימה לא את נטל הראיה וגם לא השכנוע להוכחת קיומה של התרשלות או הפרה אחרת כלשהיא להוראה חוקית.
התובעת טענה בהקשר זה, כי הנתבעת הפסיקה לספק טיפולים מסוג זה, ולגישתה זו הראיה לכך, שעסקינן בטיפול מסוכן ואף כזה הכרוך בתופעות הלוואי להן טענה התובעת. מסקנתה של התובעת, מהפסקת הטיפול, הינה מרחיקת לכת. הפסקה זו יכולה להתרחש בשל סיבות רבות, ואף אם סיבות אלו לא התבהרו די צורכן, הדבר לא מלמד, ברמה הדרושה, כי עסקינן בטיפולים מסוכנים או כאלה שביצועם מעיד אודות סטית הנתבעת מסטנדר התנהגות של מטפל סביר אחר. לא זו אף זו, ד"ר דינה קלפיקוב, שהינה רופאה המומחית לעור ועובדת הנתבעת, מסרה בתצהירה ובעדותו בפניי הסברים משכנעים להפסקת טיפול זה. עדה זו הסבירה, כי ההחלטה נפלה לאחר שעלתה אפשרות כי טיפול בלייזר באזור מסוים, שלרוב מניב תוצאות חיוביות ורצויות, לעיתים מביא לחימום זקיקים באזורים סמוכים ולצמיחת שיער באזורים אלה. מכאן, ולנוכח חשש זה, אף שנותר בגדר השערה, הוחלט ע"י הנתבעת להפסיק מתן טיפול זה. כך או כך, לא ניתן לקבוע על סמך הראיות שהונחו בפניי והעדים שהעידו כי דבקה התרשלות כלשהיא בהתנהלותה של הנתבעת שיכולה לעמוד ביסוד הנזקים הנטענים.
והעיקר הוא שלא הוכח ולו שמץ של קשר כלשהו בין הטיפולים לתופעות הנטענות. התובעת, כזכור, טענה להופעת אקנה בעטים של הטיפולים, אלא שפצעים אלה לא הופיעו במהלכה של תקופת הטיפולים שארכה כשנה שלמה לערך ( עמ' 9, ש' 8-15). אף יתרה מכך, מחלה זו תועדה לראשונה בחלוף כ-3 חודשים מביצוע הטיפול האחרון (נספח 9 לתצהיר התובעת). הווה אומר, לא רק שבמהלך הטיפול התובעת לא סבלה מאקנה, הרי שגם לא קיימת סמיכות בזמן בין הופעת פצעי האקנה לטיפול האחרון, שהתובעת עברה אצל הנתבעת. אף יתרה מכך, התובעת נבדקה, בין היתר, ביום 7.2.08 ו-21.2.08 ע"י רופאה המומחית למחלות עור ומין מטעם קופת החולים בה התובעת חברה (נספחים 12, 13 לתצהיר התובעת), כאשר מומחית זו מציינת ברחל בתך הקטנה כי :" רוב הסיכויים שמדובר בהחרפה על רקעי גילוח מקומי" שגורם לזיהום משני ולהופעת האקנה. אלה הם מסמכים שהתובעת עצמה צרפה, ומהם ניתן להתחקות אחרי הסיבה האמתית העומדת מאחורי הופעת פצעים אלה, סיבה שאין בינה לבין הטיפולים ולא כלום. גם דר' קלפיקוב מסרה מפורשות הן בתצהירה וגם בעדותה בפניי כי הטיפול בלייזר, דוגמת זה שעברה התובעת, לא גורם להתפרצותם של פצעי אקנה, עדות שלא נסתרה.
אוסיף, גם אם נלך כברת דרך לטובת התובעת ועמדתה ונניח כי היא לא סבלה ממחלה זו עובר לקבלת הטיפולים, עדיין אין בעובדה זו כדי לאושש את עמדתה, ובוודאי שאין בה די כדי להרים את הנטלים הרובצים לפתחה בהוכחת קיומו של קשר סיבתי. עצם העובדה שמחלה כלשהיא התפרצה אחרי אירוע מסוים, הדבר בפני עצמו לא יכול ללמד על קיומו של קשר בין אירוע זה למחלה, אלא לכל היותר מצביע הוא על הופעה בציר הזמן אחרי אותו אירוע, ותו לאו .
הדבר גם נכון לעניין הטענה לשיעור יתר. טענה זו לא הופיעה באף לא אחד מהמסכים שהתובעת צרפה לתצהיריה, לא במכתבה מיום 28.7.10 אותו היא שלחה לנתבעת וגם לא במכתב ב"כ מיום 25.7.11 ( נספחים 4 ו-5 לתצהיר התובעת).באם הדבר לא קיבל ביטוי בפניות התובעת בחלוף יותר משלוש שנים מתום הטיפולים, הרי סביר לקבוע כי טענה זו נוצרה אך בגדרו של הליך זה, ואין בינה לבין הטיפולים כל קשר.
טענה זו גם לוקה בחוסר הגיון ונסתרת היא, מניה וביה, בגרסת התובעת עצמה. הרי באם לא היה שיעור יתר, ממילא התובעת לא הייתה נזקקת לשירותי הנתבעת, שעה שהיא פנתה להסרת אותו שיער שצמח בפניה, זו הראיה לכך שהדבר היה קיים עובר לפנייתה זו, ואין זה נכון ליחסו לסדרת הטיפולים המצומצמת שהתובעת עברה.
באישור הרפואי מיום 22.12.11 שנערך ע"י רופא המומחה למחלות עור אשר טיפל בתובעת נכתב בזו הלשון :" החולה סובלת משיעור יתר בפנים מזה שנים עברה סדרת טיפולים בלייזר לפנים בבדיקה היום שיעור יתר בולט בפנים" (נספח 7 לתצהיר התובעת). מהכתוב נכון להסיק כי בעקבות שיעור היתר בפניה של התובע היא פנתה לנתבעת, דבר שגם לא צריך להיות במחלוקת, אם כי ככל הנראה תופעה זו לא חלפה והיא עדיין קיימת. אישור זה יכול ללמד לכל היותר כי הטיפולים לא הושלמו, או אלו שבוצעו לא הביאו לתוצאה המיוחלת, אך בין זה למסקנה כי טיפולים אלה הם שגרמו להופעת שיעור היתר בפניה של התובעת, כטענתה, הדרך עוד ארוכה.
גם הנזק לו טענה התובעת נותר לוטה בערפל. אף שבתביעתה טענה לנזקים מיוחדים, הרי היא לא טרחה להביא ולו בדל ראיה שיסביר את טענותיה להפסדי שכר, הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה לצד שלישי. גם בתצהירה התובעת זנחה כליל נזקים נטענים אלה והתמקדה אך בסבלה בעקבות התנהלותה הרשלנית הנטענת של הנתבעת. ברם גם בגין נזק זה התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהוא שעה שהעילה עליה נשענה התובעת ואשר בכוחה היה להצמיח את ראש הנזק של כאב וסבל, לא הוכחה כדין.
סוף דבר.
12. לאור כל האמור לעיל, מורה על דחית התביעה.
מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 6,000 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תמציא פס" זה לצדדים.
ניתן היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.