סאן דק ריצוף נ' ליאור דהן

פסק דין

הצדדים לתביעות והעובדות הצריכות להן, בתמצית

1.התובעת והנתבעת שכנגד (להלן : "התובעת") עוסקת בבניית דקים, פרגולות ומוצרי עץ, יבוא ושיווק חומרים לטיפול ושימור עץ חיצוני מתוצרת חברת FLOOD האמריקאית (להלן: "פלאד"). הנתבע והתובע שכנגד ( להלן : "הנתבע") הינו קבלן לביצוע עבודות חידוש ושימור עץ, בין היתר באמצעות חומרים מתוצרת פלאד אותם רכש מהנתבעת. פעילותו של הנתבע מתבצעת באמצעות בית עסק בבעלותו בשם "ל.ד חידוש ושימור עץ".

2. אין מחלוקת בין הצדדים שבתחילת הקשר המסחרי ביניהם, שהחל בשנת 2002 או בסמוך לכך, התמצה הקשר בין הצדדים ברכישת החומרים על ידי הנתבע ובהפניית לקוחות התובעת באזור הצפון, מקום מגוריו ועסקיו של הנתבע, לנתבע, לצורך ביצוע העבודות בפועל. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם בהמשך הדרך, בתחילת שנת 2005 או בסמוך לכך, החל הנתבע לשמש כמפיץ בלעדי של התובעת באזור הצפון – כך לטענת הנתבע, או שמא בשלב כלשהו אכן הסכימה התובעת, באופן זמני וניסיוני, שהנתבע ישמש כמפיץ מוצריה באזור מוגדר – אם כי לא באופן בלעדי ובמקביל לסוכניה – כך לטענת התובעת. לסוגיה זו אדרש בהרחבה בהמשך.

3.יהא אופי ההתקשרות בין הצדדים אשר יהא, אין מחלוקת כי הנתבע רכש מהתובעת חומרים במרוצת השנים , זכה למסגרות אשראי מסוימות ולתנאי תשלום מוסכמים. לטענת התובעת, במרוצת שנת 2007 החל הנתבע לצבור חובות כלפיה, סירב לספק בטחונות ו/או לפרוע את החובות השוטפים, ולפיכך ביום 2/9/07 זומן הנתבע לפגישה במשרדי התובעת (להלן : "הפגישה"), בנוכחות מנהלת החברה, הגב' אופירה ברקן (להלן: "אופירה"). בפגישה נטל חלק גם היועץ העסקי של התובעת, מר ירון אילון (להלן: "ירון"). בפגישה דרשה התובעת, לטענתה, שהנתבע יוריד את רמת האובליגו בחשבונו ו/או יעמיד לטובת החברה בטחונות ו/או יכסה את החוב הקיים בכרטסת עד ליום הפגישה בהמחאות דחויות בהתאם לתנאי האשראי שהוענקו לו עד אותו יום (שוטף פלוס 90 – 120 יום). לטענת התובעת, הנתבע סירב לכל הפתרונות הללו ולכן הודע לנתבע שאם יעמוד בסירובו תפסיק התובעת לספק לנתבע סחורה בהקפה, אלא רק במזומן, וזאת עד להסדרת החוב.

4.בין התובעת לנתבע לא הושג כל הסדר בנוגע לחוב הקיים, הנתבע לא הזמין מוצרים נוספים ואכן החשבונית האחרונה שתועדה בספרי התובעת הינה מיום 30/8/07. סכום החוב שנצבר לחובת הנתבע עד ליום הפגישה, כך לטענת התובעת, עמד על סך של 153,641 ₪ (להלן : "סכום החוב").

5.הנתבע ראה בהפסקת אספקת המוצרים מצד התובעת ובדרישה לפירעון מיידי של החוב כהפרת ההסכם עימו ולפיכך ביום 11/9/07, דהיינו מספר ימים לאחר הפגישה, שלח לתובעת מכתב מבא כוחו דאז, עו"ד קטנה כהן שרון (נספח ו' לכתב התביעה). במכתב זה ציין הנתבע, באמצעות באת כוחו, שהנתבע הינו מפיץ ראשי של מוצרי התובעת; שההפסקה החד צדדית באספקת המוצרים מהווה הפרה של ההסכם הקיים בין הצדדים וגורמת לפגיעה קשה בעסקי הנתבע, בתזרים המזומנים שלו, בקהל לקוחותיו ובשמו הטוב; ושהנתבע שומר על זכויותיו לתבוע כל נזק שיגרם לו בשל התנהגות זו.

6.התובעת הגיבה למכתב זה במכתב מטעמה, אשר נוסח אף הוא על ידי יועציה המשפטיים. במכתב זה (נספח ז' כתב התביעה) שבה התובעת ודורשת את סילוק סכום החוב, ואף צירפה למכתבה את כרטיס הלקוח של הנתבע. עוד ציינה התובעת שבמידה ויסולק החוב, לא תהא כל מניעה מלהמשיך את היחסים בין הצדדים (סעיף 5 למכתב). בעקבות מכתבים אלו נערכה בין הצדדים פגישה נוספת מיום 30/9/07, ובעקבותיה הוחלפו מכתבים נוספים (ראו נספחים ח' וט' לכתב התביעה). פגישות ומכתבים אלו לא הניבו תוצאות, לא לעניין הסדרת החוב, לא לעניין המשך פעילות משותפת, לא לעניין החזרת מוצרים וזיכוי כרטיס הנתבע בהתאם.

7.לפיכך, הוגשו התביעות שבפניי – תביעת התובעת הוגשה ביום 1/11/07, במסגרתה דורשת היא את תשלום סכום החוב; ותביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי הנתבע ביום 24/1/08, במסגרתה דורש הוא פיצוי בסך של 554,376 ₪ בגין הנזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בשל ההפרה של ההסכם וההפסקה החד צדדית באספקת המוצרים. להלן פירוט טענות הצדדים, ואתחיל דווקא מטענות הנתבע, היות שהחוב בכרטסת – המהווה את הבסיס לתביעת התובעת – למעשה אינו מוכחש.

טענות הנתבע בכתבי הטענות ובתצהיריו

8.הנתבע טוען כי בשנת 2004 הציע לתובעת לפעול כמפיץ ומשווק של מוצריה בצפון. לטענת הנתבע, התובעת נעתרה להצעתו זו ובתחילת שנת 2005 החל לעבוד כמפיץ ומשווק של מוצרי התובעת בצפון (ראו סעיף 6 לתצהיר הנתבע, סומן נ/2). הנתבע טוען כי תחילה לא עוגנו יחסי הפצה במסמך, אולם בהמשך הדרך, ביום 2/8/05, נוסח בין הצדדים מסמך הנושא את הכותרת: " הגדרת אזור פעילות לשיווק מוצרי FLOOD" (נספח א' לנ/2, יכונה להלן : "מסמך הגדרת הפעילות") . הנתבע טוען שבהמשך למסמך זה הוגדר אזור ההפצה הבלעדי שלו, מקו עכו צפונה לכיוון קריית שמונה שבמזרח, דרומה עד טבריה, בית שאן עד קו נצרת וכן כל אזור הגליל – העליון, המערבי והתחתון (להלן : "אזור ההפצה"). לתמיכה בטענת אזור ההפצה הבלעדי מצרף הנתבע את נספח א'1 לתצהירו, היא רשימת הלקוחות אשר הופנתה אליו על ידי התובעת, במטרה שמאותו מועד והלאה הנתבע הוא זה שיהיה בקשר ישיר עם החנויות באזור ההפצה ויתר הלקוחות (מסמך זה יכונה: "רשימת החנויות").

9.הנתבע טוען כי החל משנת 2005 שימש כאמור מפיץ בלעדי באזור ההפצה. לתמיכה בטענה זו מפנה שהנתבע לפרסום של התובעת הלקוח מתוך אתר האינטרנט שלה, שם מצוין ליד היישוב "מעלות/ עין יעקב" – מפיץ ראשי – ל.ד חידוש ושימור עץ – ליאור" (נספח ב' לנ/2); עוד מפנה הנתבע לפרסומיו הוא על גבי רכבו, שם מופיע הלוגו של התובעת (נספח ג' לנ/2). בנוסף, מפנה הנתבע למסמכים אשר התובעת צירפה כנספח ב' לכתב ההגנה שכנגד, הוא מסמך פירוט מכירות התובעת באזור הצפון, תוך פילוח בין המכירות לנתבע לעומת יתר הגורמים להם שיווקה התובעת סחורה בין השנים 2004-2007. הנתבע טוען כי בכל אחת מהשנים הללו סך המכירות אליו היווה בין 50%-80% מכלל מכירות התובעת באזור הצפון, דבר הבא ללמדך על מעמדו המיוחד באזור זה (נספח ד' לנ/2, יכונה להלן : "מסמך מכירות צפון"). הנתבע מדגיש כי במשך כל שנות פעילותו כמפיץ מעולם לא הוגדרו יעדים או מדדים שיש לעמוד בהם, ראו סעיף 24 לנ/2.

10.הנתבע טוען כי במשך השנים תנאי התשלום עמדו על שוטף פלוס 120, והיחסים התנהלו כסדרם. בחודש אוגוסט 2007 או בסמוך לכך הגיע לידיעת הנתבע, לטענתו, מידע לפיו גורם אחר באזור ההפצה זוכה לתנאים משופרים מאלה הניתנים לו, קרי התובע מכרה מוצרים לאותו גורם בהנחה הגבוהה ב – 7% מזו שניתנה לנתבע. הנתבע פנה בעניין זה לאופירה ולטענתו פנייה זו, ביחד עם העובדה שמספר חודשים קודם לכן שכרה התובעת את שירותי ירון במטרה להכשיר את עובדי התובעת להפיץ את מוצרי החברה ולחדול לעבוד עם מפיצים חיצוניים – וזאת כהחלטה אסטרטגית – הם אלו שהיוו את הרקע האמיתי להפסקת ההתקשרות החד צדדית עימו.

11.הנתבע טוען כי הבין בעקיפין ממחסנאי של התובעת שניתנה החלטה לחדול מלספק לו סחורה, ולכן יזם את הפגישה, במהלכה הועלתה הדרישה לפרוע מיידית את כל החובות הרשומים בכרטסת. הנתבע טוען כי דרישה זו עומדת בניגוד לתנאי האשראי שהיו נהוגים בין הצדדים; שבאותו מועד החוב שהגיע מועד פירעונו עמד על סך של 38,761 ₪ בלבד; ואילו סכום החוב במלואו אמור היה להיפרע עד חודש פברואר 2008, כפי שהיה נהוג בעבר (ראו סעיף 40 לנ/2). לטענת הנתבע, התובעת יצרה "סכסוך וירטואלי" (סעיף 42 לנ/2) כשכל מטרתה הייתה לנתק את קשרי העבודה שבין הצדדים, לנשל את הנתבע מאזור ההפצה ללא כל פיצוי ולהנות משוק הלקוחות אותו בנה הנתבע בשתי ידיו. לתמיכה בטענה זו מפנה הנתבע לטבלת ימי האשראי והאובליגו אשר נערכה על ידי מנהלת החשבונות של התובעת, הגב' ורדה הרשקוביץ (להלן : "ורדה", טבלת ימי האשראי צורפה כנספח א' לתצהירה, ת/1). הנתבע טוען כי מטבלה זו, שנערכה על ידי התובעת עצמה, עולה כי מסגרות האשראי של הנתבע עמדו על 100,000 ₪ וימי התשלום עברו לעיתים את 120 הימים.

12.הנתבע טוען כי הניתוק החד צדדי ביחסים, שנבע כאמור ממניעים פסולים של התובעת, גרם לו נזקים רבים. לטענת הנתבע, מכירות מוצרי הנתבעת היוו כ – 70% מתוך המחזור העסקי שלו. לפיכך, ההפסקה החד צדדית איימה למוטט את עסקיו וגרמה לו לריביות חריגות בבנק, ראו נספח י"א לתצהיר הנתבע. עוד טוען הנתבע כי היה על התובעת לתת לו הודעה מוקדמת של 3 שנים, ובהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעמו, רו"ח אבי כהן, הפסד ההכנסה מוערך בסך של 362,703 ₪; עוד טוען הנתבע כי נגרם לו נזק המתבטא באובדן ההנחה לה זכה, הפסד זה מוערך על ידי המומחה בסך של 91,673 ₪ (חוות הדעת של המומחה אבי כהן סומנה נ/3). סכום הנזק הוערך על ידי המומחה כהן בסך של 450,000 ₪. בנוסף טוען הנתבע כי נגרם לו נזק למוניטין של העסק, המוערך על ידו בסך של 100,000 ₪ (ראו סעיף 27-31 לכתב התביעה שכנגד). הנתבע טוען כי התובעת יכולה הייתה להקטין את נזקיה אם הייתה מקבלת לידיה החזר מוצרים בהיקף של כ – 20,000 ₪, אך היא סירבה שלא כדין לעשות כן.

13.אציין כי מעבר לתצהירו ולתצהיר המומחה כהן, הגיש הנתבע במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמו עוד ארבעה תצהירים נוספים (דאוד אדוארד; מיכל שרון; דותן חיון; שטרן יצחק). תצהירים אלו אמורים היו לתמוך בטענת הנתבע לפיו הוא היה המפיץ הבלעדי של מוצרי התובעת ואליו פנו לצורך הזמנת מוצרי התובעת. מתוך ארבעת תצהירים אלו, רק הגב' מיכל שרון התייצבה לעדות ולפיכך תצהירה הוגש וסומן נ/1, וכל יתר התצהירים נמשכו מתיק בית המשפט.

טענות התובעת, בתמצית

14.התובעת טוענת שהינה פועלת באסטרטגיית שיווק ברורה וחד משמעית, ושומרת היא על רמת מחירים קבועה הן למחסני עצים, הן לקבלנים והן לצרכנים. התובעת מציינת שכאשר פונה אליה לקוח או קבלן המעוניין במוצרי החברה, מפנה היא את אותו לקוח למספר נקודות מכירה הקרובות לאזור מגוריו של הפונה. התובעת מציינת כי במשך כל שנות פעילותה משקיעה היא משאבים רבים בפרסום שיווק וקידום מכירות (ראו סעיפים 7-11 לתצהיר אופירה, ת/5).

15.לגבי היחסים עם הנתבע, טוענת התובעת כי אלו החלו במכירת מוצרי התובעת לנתבע, לצורך ביצוע עבודותיו. התובעת אשר הייתה מרוצה מביצועיו של הנתבע כקבלן ביצוע עבודות שימור עץ, הפנתה אליו עבודות רבות באזורים רבים שאינם בצפון (ראו סעיף 15 לת/5). בהמשך, ובעקבות פנייה של הנתבע לתובעת, סוכם בין הצדדים שלתקופה זמנית וניסיונית ישווק הנתבע את מוצריה, במקביל לסוכן התובעת שפועל באופן קבוע באזור הצפון. זהו הרקע לחתימת מסמך הגדרת הפעילות. יצוין כי הן בכתבי הטענות, הן בתצהירי העדות הראשית והן בעדויות עדי התביעה, חזרה הטענה כי מדובר במסמך זמני, ניסיוני, שנכתב לצורכי משא ומתן בלבד (ראו עדויות ירון בעמ' 26 שו' 6-7; עדות אביהו ברקן, בנה של אופירה, בעמ' 38 שו' 22-24; עדות אופירה בעמ' 48 שו' 19).

16.התובעת מציינת כי בשנת 2006 לא הייתה מרוצה מביצועיו של הנתבע והתחזיות לגבי יכולת ההפצה של הנתבע לא התממשו. התובעת טוענת שהנתבע התמקד בצריכת מוצריה לצורך צריכה עצמית ולא בפתיחת נקודות מכירה חדשות ופיתוח הקיימות (תצהיר אופירה סעיף 17). לפיכך, התקיימה פגישה בין הצדדים ביום 28/1/07 בעקבותיה נוסח סיכום פגישה (נספח א'2 לתצהיר אופירה). התובעת מציינת שבעקבות בפגישה זו סוכם שהנתבע יספק את מוצרי התובעת לשלוש חנויות בלבד – טבע העץ בכרמיאל, חי פרזול בחצור ושטרן את כהן בקריית שמונה (ראו סעיף 3 לסיכום הפגישה). התובעת טוענת כי זכות הפצה מוגבלת זו ניתנה לנתבע מבלי לפגוע בזכותה של התובעת להפיץ בעצמה ו/או באמצעות סוכניה את מוצריה באזור הצפון.