1.בפנינו בקשת צד לסכסוך קיבוצי. בגידרה, אנו מתבקשים לאכוף על המשיבות לקיים במלואה את התחייבותן בהתאם להסכם קיבוצי עליו חתמה עם המבקשת ביום 25.8.11 (להלן: ההסכם), להקצות בתוך ארבע שנים מיום חתימת ההסכם אלף (1,000) תקני רופאים חדשים לבתי החולים הציבוריים.
נקדים ונאמר שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שבפועל הוקצו למעלה מאלף תקנים מאז חתימת ההסכם. ברם, לטענת הר"י, על המדינה להקצות תקנים נוספים, שכן חלק מהתקנים שהוקצו אינם צריכים לבוא בחשבון במניין האלף לפי שהוקצו עבור מטרות אחרות שמחוץ להסכם. עוד טוענת הר"י שחלק מהתקנים שכבר הוקצו טרם אויישו.
האם תקנים שהוקצו למימוש זכותם של מתמחים לשינה של שעתיים במהלך תורנויות, כפי שהוכרה בפסיקת בית דין זה, צריכים להיות מובאים במניין האלף? ומה הדין באשר לתקנים שהוקצו באופן ייעודי לרופאים מתמחים בני מיעוטים ולרופאים עולים להשלמת התמחותם? ואיזו משמעות יש לכך שחלק מהתקנים שהוקצו טרם אויישו? לשאלות אלה ואחרות נידרש במסגרת פסק דין זה.
מהלך ההתדיינות
2.בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שבפנינו הוגשה ע"י ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר"י) ביום 10.11.15, דהיינו כחודשיים וחצי לאחר סיומן של ארבע השנים שבמהלכן היו אמורים להיות מוקצים אלף התקנים החדשים. עם הגשתה, היא נקבעה לדיון ליום 28.12.15. ימים ספורים קודם לדיון נענה בית הדין לבקשת המדינה לדחייתו, על מנת לאפשר לצדדים לכנס את ועדת הליווי הפועלת מכוחו של ההסכם הקיבוצי. זאת, במטרה לנסות ולהגיע להבנות שייתרו את הצורך בהכרעה שיפוטית. ועדת הליווי התכנסה ביום 6.1.16, ובהמשך לה קיימו הצדדים מגעים נוספים, ללא הצלחה. לפיכך, התקיים דיון בבקשה עצמה ביום 11.2.16.
בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים מטעם הצדדים: ד"ר ליאוניד אידלמן יו"ר הר"י, מר יוסי כהן, המשנה לממונה על השכר במשרד האוצר, וד"ר יוסי נגה, מנהל המחלקה להכשרת כח אדם בשירותי בריאות כללית. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית הדין, נתמצת את טענות הצדדים, ומיד בהמשך נדון ונכריע בהן.
תמציח טענות הצדדים
3.לטענת הר"י, לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי קיימו הצדדים דיונים משותפים רבים ללימוד הצרכים הפרטניים של "השטח", ולאור דיונים אלה הוקצו מרבית התקנים. ברם, הר"י טוענת שרגע לפני יישומו של השלב האחרון בהסכם, עת היה על המדינה להקצות בהסכמתה ובתיאום איתה את 186 התקנים האחרונים שנותרו מתוך האלף, החלו באופן מפתיע עיכובים והשהיות בלתי מוסברים, עד כדי התעלמות מוחלטת של המדינה מפניות אליה. הר"י מוסיפה וטוענת שרק במהלך הדיון המשפטי שהתנהל בפנינו התברר לה שבמשך שנה וחצי קיימה המדינה דיונים פנימיים בהשתתפות גורמים רבים מלבדה, בעניין יישומו של פסק דין לנצברג (סע 54860-01-12 לנצברג נ' מדינת ישראל (23.7.14), להלן גם: פסק הדין בדבר זכותם של מתמחים לשינה במהלך התורנות), ובעניין יישומו של התיקון להיתר הכללי, שניתן לאחריו במטרה ליישם את הוראות פסק הדין. בעקבות דיונים אלה הקצתה המדינה 297 תקנים נוספים שמטרתם על פי הגדרתה הינה לאפשר למתמחים לממש את זכותם, שהוכרה בפסק הדין, לשינה של שעתיים לפחות במהלך כל תורנות. הר"י מדגישה שהיא כמובן תמכה ותומכת בזכותם של מתמחים לשינה במהלך התורנות, ואולם אין כל מקום לשיטתה שתקנים שהוקצו למטרה זו יובאו בחשבון תקני ההסכם. זאת, שכן אלה נועדו לשיטתה אך ורק למטרת הפחתת מספר התורנויות ולתגבור כוח אדם במקצועות שבהם קיים מחסור ברופאים.
ביחס לשירותי בריאות כללית, טוענת הר"י שהיא נמנעה מלמסור נתונים אודות ביצוע ההסכם, וגם במהלך ההתדיינות היא פיזרה מסך ערפל שמטרתו למנוע מהר"י כארגון היציג של רופאיה לבצע את תפקידה ולוודא כי הסכם התקנים מקוים. ביחס להדסה, טוענת הר"י שעל אף שלטענת המדינה הוקצתה לה מכסה של חמישים תקנים מתוך האלף, הרי שאלה לא אוישו על ידה בפועל. זאת, בשל מצבה הכלכלי הקשה בעטיה היא נמצאת בתוכנית הבראה שחייבה אותה לצמצם תקנים רופאים, תוכנית שקיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (פרק 14554-02-14 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' Hadassah Women's Organization of America (22.5.14)). הר"י ביקשה שיינתן פסק דין הצהרתי לפיו על הדסה לפעול באופן מיידי לאיושם של חמישים התקנים לצורך הפחתת מספר התורנויות בבית חולים זה. לבסוף, טוענת הר"י שאין למנות את 62 התקנים לרופאים מתמחים בני מיעוטים ורופאים עולים להשלמת התמחותם במסגרת האלף, וזאת מנימוקים שגם בהם נדון בהמשך פסק דין זה.
4.המדינה טוענת שהיא לא התנערה ואינה מתנערת ממחויבותה לפי ההסכם הקיבוצי. לשיטתה, מלוא התקנים, ואף למעלה מזה, כבר הוקצו. המדינה מדגישה שלאחר עבודת מטה סדורה וממושכת, הוברר לה שעל מנת ליישם את הוראות פסק הדין בדבר זכותם של מתמחים לשינה במהלך התורנות ואת הוראות התיקון להיתר שנעשה בעקבותיו, עליה להקצות 297 תקנים לכלל בתי החולים הממשלתיים, בתי החולים של שירותי בריאות כללית ובתי החולים הנוספים. המדינה מדגישה כי תקנים אלה מיועדים – הן בעקיפין והן במישרין – להקלת העומס על מתמחים ולשיפור הרפואה בפריפריה, שהן המטרות עליהן הסכימו הצדדים בהסכם. המדינה מדגישה שבסך הכל הקצתה 1,123 תקנים חדשים, הרבה מעבר לאלף שעליהם הוסכם. היא מוסיפה שעל פי ההסכם נשמרה הפררוגטיבה שלה להקצאת התקנים על פי שיקול דעתה, לאחר שיתוף והיוועצות בנציגות העובדים באשר לאופן ההקצאה המתוכנן, אך ללא צורך בקבלת הסכמתה. המדינה מוסיפה שאין כל בסיס לטענות הר"י לפיהן אין להביא בחשבון האלף את תקני הרופאים המתמחים בני המיעוטים והרופאים העולים החדשים. אשר לחמישים התקנים שהוקצו להדסה, המדינה הדגישה שהיא תיקצבה את הדסה בגינם באמצעות הגדלת מחיר יום האשפוז, והדסה היא שאחראית לכך שאלה לא אויישו (בשל תוכנית ההבראה).
5.שירותי בריאות כללית טוענת שמילאה באופן מלא את חובתה לפי ההסכם הקיבוצי, שהיתה הקצאת 280 תקנים מתוך האלף, על פי חלקה היחסי במספר מיטות האשפוז הציבוריות הרלוונטיות. לשיטתה, דין הבקשה כנגדה להידחות, הן לגופו של עניין והן מטעמים של שיהוי ומניעות. כללית טוענת שבסך הכל היא הוסיפה 434 תקנים, דהיינו הרבה יותר מ-280 התקנים שאותם היתה מחויבת להקצות לפי ההסכם. באופן ספציפי, טוענת הכללית שאין בסיס לטענת הר"י, לפיה תקני המתמחים שאינם מיועדים להישאר בבית החולים לאחר התמחותם (הללו מכונים "תקני סמנכ"לים"), אינם צריכים לבוא במניין האלף;
המשיבות 3 ו-4, עיריית תל-אביב המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי, ועיריית חיפה – המרכז הרפואי בני ציון, הדגישו שבתי חולים אלה הם בתי חולים עירוניים-ממשלתיים, המתוקצבים בתקציב המדינה, והקצאת תקנים נוספים עבורם מצויה בסמכות משרד הבריאות בלבד. על כן, הצטרפו שתי משיבות אלה באופן מלא לתגובת המדינה ועמדתה בהליך;
המשיבה 5, הדסה, שמה את הדגש בסיכומיה על כך שהיא צורפה לבקשה כמשיבה פורמלית, בלא שהתבקש כל סעד לגביה, ועל כן דין הבקשה להידחות ביחס אליה. לחלופין, היא טוענת שהמדינה לא מימנה את חמישים התקנים מתוך מכסת האלף שהיו מיועדים עבורה, והיא מבקשת שנורה למדינה לממן את התקנים שיועדו לצורך הפחתת הנטל על המתמחים בבית חולים הדסה שבירושלים.
דיון והכרעה
הסכם התקנים