ס"ע 60921-06-14 ג'אן נ' המפעל להכשרת ילדי ישראל

1.עניינה של החלטה זו בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.על פי האמור בכתב התביעה, התובע מועסק כטבח וכמנהל מטבח בכפר הילדים בכרמיאל, מיום 13/10/1998, במשך למעלה מ- 15 שנה. בתביעה נטען כי עם הגיעו לגיל 60, בשנת 2008, ובהתאם להוראות חוקת העבודה, יום עבודה של התובע אמור להיות בן 7 שעות ושבוע עבודה אמור להיות בן 40 שעות, כך שהוא זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסכום כולל של 38,098 ש"ח.

3.הנתבעת הגישה, בד בבד עם כתב ההגנה, בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ("הבקשה"). לטענת הנתבעת, הסמכות העניינית לדון בסכסוך שבין הצדדים הינה לוועדה הפריטטית אשר קמה מכוח ההסכם הקיבוצי שבין הצדדים, היינו חוקת העבודה לעובדים במוסדות חינוך חקלאיים ופנימיתיים ("חוקת העבודה").

4.לטענת התובע, הוא אינו צד להסכם הקיבוצי ולכן סעיף הבוררות שבחוקת העבודה אינו מחייב אותו.

5.סעיף 2.7 לחוקת העבודה קובע "עובד או ועד עובדים או הארגון או האיגוד או ההנהלה או בעלות על מוסדות הכפופים לחוקה זו, לא יוכלו לפנות לבית הדין בתביעה כל שהיא הקשורה עם סעיפי חוקה זו. לצורך סעיף זה רואים את החוקה כשטר בוררין".

סעיף 4 לחוקת העבודה מפרט את דרכי המשא ומתן בין הצדדים והפניה לוועדה הפריטטית, כשלב בפתרון אפשרי של סכסוך.

6.כבר נפסק כי "ההסכם הקיבוצי הוא יסוד מוסד ביחסי העבודה הקיבוציים. בית הדין לעבודה מצווה ליתן תוקף מלא לרצון הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם הקיבוצי ולתרום בכך לתקינות מערכת יחסי העבודה הקיבוציים. מתן תוקף זה ייעשה, בין השאר, על ידי אכיפה בעין של הוראות ההסכם הקיבוצי, כפי שהן מתפרשות על ידי בית הדין" (בר"ע 5/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-מועצת פועלי דימונה – עיריית דימונה, פסק דין מיום 13/5/1999) ("עניין עיריית דימונה").

עוד נפסק בעניין עיריית דימונה, שסעיף יישוב חילוקי הדעות בחוקת העבודה מקנה לנציגי העובדים מחד, ולנציגי המעסיק מאידך, את הכוח והסמכות ליישב את חילוקי הדעות ביניהם, ויוצר בכך את האיזון המתאים לפתרון הוגן של מחלוקות, שהצדדים להסכם הקיבוצי שותפים לו, ובחרו בו כדרך נאותה ליישוב המחלוקות שביניהם.