1.התובעת, קוסמטיקאית, טיפלה במשך מספר שנים באורחי מלון "כנען ספא" שמופעל על ידי קופת חולים מאוחדת. זאת - על פי הסכם בין התובעת לבין הנתבעות. ההתקשרות בין הצדדים הופסקה ביוזמת הנתבעות.
2.בתובענה שבפני כעת - עותרת התובעת להכיר בה כמי שהיתה "עובדת" של הנתבעות, ובהתאם לכך - היא עותרת לחייב את הנתבעות לשלם לה בגין זכויות שונות שהגיעו לתובעת כ"עובדת".
3.הנתבעות מכחישות את קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים. לטענתן - התובעת היתה בעלת עסק עצמאי שהתקשרה עמן בהסכם למתן שירותים כקבלנית. בנוסף, טוענות הנתבעות כי אם התובעת תוכר כמי שהועסקה על ידיהן כ"עובדת", יש לחשב את הזכויות שהגיעו לה על פי תמורה נמוכה יותר מאשר זו ששולמה לתובעת בפועל, היא התמורה שהיתה משולמת לה אילו התובעת היתה מוגדרת מלכתחילה כ"עובדת".
4.במהלך ההתדיינות, נכשלתי בנסיונותי להביא את הצדדים להסכם פשרה, או לכך שהם יסכימו לכך שיינתן פסק דין על דרך הפשרה. את העדויות בתובענה שמעתי בלא נציגי הציבור שהוזמנו ולא באו.
הבהרה בקשר לנתבעות
5.מעמדה המדוייק של נתבעת מס' 1, לא הוברר בתובענה זו. (בכתב ההגנה נטען כי המלון הוא בבעלות חברת יאלון (הרחבה 1983) בע"מ, שהיא חברת בת של נתבעת מס' 2, אך לא הובאה ראיה כלשהי בענין זה). מכל מקום, הנתבעות התגוננו יחדיו מפני התובענה והתנהגו כאילו מדובר בנתבעת אחת.
6.לפיכך, גם פסק דין זה יראה את שתי הנתבעות כאילו הן אחת, ולהלן בפסק הדין אתייחס לשתי הנתבעות- כאילו מדובר ב"נתבעת" אחת. מכל מקום, אם לנתבעת מס' 1 יש אישיות משפטית בפני עצמה, הרי שכל אמירה בפסק דין זה בקשר ל"נתבעת", תיחשב כמכוונת אל שתי הנתבעות יחדיו ואל כל אחת מהן לחוד.
אלה העובדות
7.הנתבעת מפעילה בית מלון בצפת, אשר מספק לאורחיו שירותים שונים, ובהם גם שרותי קוסמטיקה.
לצורך כך - יש במלון חדרים המיועדים לטיפולי קוסמטיקה. המלון רוכש מוצרי קוסמטיקה מחברות שונות ומקבל מהן חלוקים - עם שמות חברות הקוסמטיקה - לשימושן של הקוסמטיקאיות שמטפלות באורחי המלון.
8.התובעת - כאמור לעיל - היא קוסמטיקאית. היא עוסקת במקצוע זה כבר החל משנות ה-80' של המאה העשרים.
התובעת מפעילה "קליניקה" לטיפולי קוסמטיקה באחד מחדרי ביתה המצוי בראש פנה.
לקוחותיה הגיעו אליה באמצעות שמועות שהועברו "מפה לאוזן" ולעתים - גם באמצעות פרסום באמצעות כרטיסי ביקור.
9.בעבר עבדה התובעת כקוסמטיקאית בבית המלון "מצפה הימים". בעת עבודתה ב"מצפה הימים" דווחה העסקתה כאילו מדובר בהתקשרות עם קבלנית עצמאית, אך לאחר ניתוק ההתקשרות בין התובעת לבין "מצפה הימים", הגישה התובעת תובענה בבית דין זה כנגד בית המלון "מצפה הימים", ובפסק הדין נקבע כי היו יחסי עבודה בין התובעת לבין "מצפה הימים".
10.התובעת רשומה כעצמאית אצל המוסד לביטוח לאומי ובמס הכנסה. התובעת היתה בעבר במעמד של "עוסק מורשה" מבחינת מס ערך מוסף, וסיפקה חשבוניות מס ללקוחותיה, אך בהמשך הפכה להיות בגדר "עוסק פטור", וכבר לא היתה חייבת במס ערך מוסף. בהתאם לכך, היא עברה לתת ללקוחותיה קבלות ולא חשבוניות מס.
11.ביום 6/6/05 (לאחר סיום ההתקשרות בין התובעת לבין "מצפה הימים"), החלה התובעת לעסוק במתן טיפולי קוסמטיקה אצל הנתבעת.
לא היה מי מטעם הנתבעת שהציע לתובעת - בטרם תחילת ההתקשרות, לבחור אם ההתקשרות תהיה כזו שבמסגרתה התובעת תהיה רשומה כ"עובדת" של הנתבעת, או אם היא תהיה כזו שבמסגרתה התובעת תוגדר כ"עצמאית".
12.היחסים בין הצדדים לא הוסדרו - תחילה - בהסכם כתוב.
ביום 1/9/05 נחתם הסכם בכתב (אמנם, התובעת לא זכרה את עצם חתימתה על ההסכם, אך מעדותה ניתן להבין כי היא אינה מתכחשת לחתימתה עליו, ואין כל סיבה שלא לקבל את גרסת הנתבעת בענין החתימה על ההסכם מיום 1/9/05, לכן - אני קובע שהתובעת אכן חתמה על ההסכם). מצד הנתבעת חתם על ההסכם מנכ"ל המלון, מר נעמי עלם.
ההסכם מיום 1/9/05 נוסח על ידי הנתבעת.
גם בטרם חתימתו לא היה מי מטעם הנתבעת שהציע לתובעת לבחור אם להיות מוגדרת כ"שכירה" או כעצמאית. ההסכם (כפי שעוד יצוטט להלן) התייחס אל התובעת כאל מי שאמורה להיות בגדר קבלנית עצמאית.
13.ההסכם מיום 1/9/05, נראה ככזה שהיה מובנה בעבור מעסים שהתקשרו עם הנתבעת לשם מתן טיפולי עיסוי לאורחי המלון, אך נראה שהדבר לא הפריע לנתבעת לסבור שהוא מתאים גם להתקשרות עם התובעת, שלא היתה מעסה אלא קוסמטיקאית.
14.התובעת הוגדרה בהסכם האמור כ"מטפל". העניינים שנגעו לטיפולי הקוסמטיקה, מולאו בהסכם בכתב יד, כמו גם פרטים אישיים של התובעת והתעריף השעתי שלגביו הוסכם.
כך, בין השאר, נאמר בהסכם מיום 1/9/05 (הדברים שיצוטטו להלן בגופן של כתב יד, משקפים כיתוב בהסכם בכתב יד):
"2.המטפל מצהיר כי הנו בעל הידע, המומחיות וההכשרה המקצועית, המיומנות והמקצועיות במגוון הטיפולים ...
המטלב יעניק שירותים כמפורט להלן לאורחי המלון: עיסויים, טיפולי פנים וכן טיפולי פנים - קוסמטיקה. הטיפולים הנ"ל יוענקו ברמה הגבוה[ה] ביותר לשביעות רצון המטופלים.
3.המטפל מצהיר ומתחייב כי הוא מורשה עפ"י כל דין לעסוק בנשוא חוזה זה.
...
5.כתנאי לכניסת חוזה זה לתוקף, ימציא המטפל למלון את כל האישורים המתאימים כדין והנדרשים לביצוע החוזה וכן ימציא פוליסת ביטוח לכיסוי כל נזק שייגרם למטופל מכל מ[י]ן וסוג שהוא בשווי ובתנאים שייקבעו ע"י המלון, ב"כ ויועצי הביטוח מטעמו. המטפל בלבד ישא בעלות הביטוח כאשר בית המלון ירשם כמוטב בפוליסת הביטוח. ...
6.המטפל מצהיר כי אין ולא יהיו בינו לבין המחלון יחסי עובד - מעביד ו/או כל יחס משפטי אחר זולת מזמין - קבלן עצמאי.
7.לאור האמור בסעיף 7 [היה צ"ל "6"] דלעיל המטפל ישא בין היתר בתשלומים החלים עליו כעצמאי עפ"י דין לרבות לביטוח לאומי, מס הכנסה, מ.ע.מ. ולכל גורם שהוא.
8.תמורת שירותיו של המטפל, ישלם לו המלון עבור הטיפולים שיבוצעו על ידו בהתאם למפורט להלן כנגד המצאת חשבונית מס כדין:
...
עבור טיפול למשך זמן של 60 דק' ישולם סך של 80 בתוספת מע"מ כדין.
...
9.בכל סוף חודש יגיש המטפל בפירוט טיפולים של החודש שעבר שיאושר על ידי הנהלת המלון ו/או כל נציג מורשה מטעמו.
10.המלון יהיה רשאי לבטל, חוזה זה לאלתר בכל אחד מן המקרים כדלקמן:
א.המטפל הפר הוראות סעיפים ... 6 ... לחוזה זה.
...
ו.במידה ותוקף פוליסת הביטוח פקעה מכל סיבה שהיא.
11.מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף 12 [היה צ"ל "10"] דלעיל למלון תהא הזכות להביא הסכם זה לסיומו בהודעה בכתב וזאת לפי שיקול דעתו הבלעדי מבלי שיהיה עליו להסביר את הפסקת ההתקשרות ובמקרה זה לא תהיה למטפל כל תביעה ו/או דרישה ו/או טענה כלפי המלון.
12.המטפל יהיה אחראי לכל נזק גופני מכל מ[י]ן וסוג שהוא שייגרם למטופל ממעשה או מחדל שלו. המטפל ישפה ו/או יפצה את אמלון בגין כל סכום שיידרש המלון לשלם למטופל כתוצאה עד סכום של 250,000 ₪ ממעשה או מחדל של המטפל מיד עם קבלת דרישה ראשונה לכך מהמלון ...
13.על אף האמור לעיל, המטפל לא יהיה אחראי לנזק שיגרם, במידה ויגרם, למטופל כתוצאה מתקלה במתקני המלון השייכים למלון, או בחומרים המאושרים ע"י משרד הבריאות בם בחר המלון להשתמש.".
14.למרות האמור בהסכם לגבי פוליסת הביטוח, מי שהסדירה את ביטוח האחריות המקצועית של התובעת ביחס לטיפולי הקוסמטיקה במלון - היתה הנתבעת. אולם, התשלום בשל כך, שולם על ידי התובעת.
15.שעות הטיפולים שהתובעת נתנה במלון, נקבעו בסידור עבודה מראש שניתן לכל החודש (ולעתים - אף לחודשיים מראש). התובעת היתה זו שקבעה מראש באילו ימים היא תהיה פנויה לטיפולים במלון, והיא שובצה לטיפולים רק בתוך ימים אלה. השיבוץ בפועל נעשה בדרך כלל בערב שלפני הטיפולים. באופן זה, היתה התובעת יכולה להימנע מלציין ימים שאינם נוחים לה. (כך, למשל, התובעת שאינה עובדת בשבתות, לא ציינה מעולם את ימי השבת כימים פנויים לטיפולים, אף שככלל ניתנו במלון טיפולי קוסמטיקה גם בשבתות).
בדרך כלל, התובעת ציינה כשעות מתאימות לה, את כל השעות שבימי א'-ה' משעה 11:00 עד השעה 19:00 ובימי שישי - את השעות שמ-10:00 עד 14:00.
אם לאחר הגשת סידור העבודה התברר לתובעת שעליה להיעדר מאחד הימים שאותם היא ציינה לפני כן כמתאימים לה, היה עליה להודיע על כך - מראש - למנהלת הספא ולקבל את אישורה על ההעדרות.
התובעת שובצה לטיפולים בדרך כלל בימים ובשעות שהתובעת ציינה שהם פנויים לצורך כך, אך היו מקרים שבהם היא התבקשה גם לבוא בשעות אחרות (לפני השעה 11:00 או לאחר השעה 19:00.
16.אמנם, הנתבעת טוענת כי התובעת היתה חופשיה לעשות כרצונה בעת הפסקות בין הטיפולים, אך היו מקרים שבהם היה על התובעת להגיע למלון גם שלא לצרכי טיפולים. כך למשל, היו ישיבות צוות שהנתבעת החליטה שיש בהן חובת נוכחות, וכי מטפל שלא ישתתף בהן - לא ישובץ לטיפולים.
ראו בענין זה, למשל, את המכתבים שצורפו כנספח ה' לכתב התשובה שהתובעת הגישה. ביניהם, אבי ציטוט מנספחים ה'3 ו-ה'4.
בנספח ה'3, נאמר כך:
"לכל המטפלים, ביום ו' בתאריך 16/04/10 תתקיים ישיבה עם איריס בשעה 13:00.
הנוכחות חובה על כל המטפלים! גם אם ישנם מטפלים שאינם עובדים ביום זה, נא להגיע!".
ובנספח ה'4, נאמר:
"לכל המטפלים
ביום חמישי ה-26/8/10 בשעה 14:00 תתקיים ישיבה עם ד"ר גלעד נוכחות חובה על כולם עובד שלא יופיע יושעה מטיפולים."
היו גם מכתבים אחרים ברוח דומה. כלומר, הנתבעת חייבה את התובעת להתייצב לישיבות (שעליהן היא לא קיבלה תשלום נפרד), כתנאי להמשך שיבוצה לטיפולים.
בנוסף, על פי העולה מהאמור בסעיף 6 לסיכום ישיבת המטפלים מיום 19/8/11, נראה שהיו מקרים שהתובעת התבקשה להישאר במלון ולהמתין בזמני ההפסקות בין הטיפולים. כך נאמר באותו סעיף:
"ישנם ימי עבודה חלשים עם הפסקות בין הטיפולים בימים אלו המטפלים הוותיקים צריכים להיות סבלנים ולתת מזמנם. הספא לא יפסיד טיפולים על מנת שמטפל לא יישב בהפסקה בין הטיפולים ולכן חייב שיתוף פעולה ורצון טוב בין המטפלים למשרד התיאום.".
כלומר - אין זה מדוייק לקבוע שלתובעת היתה שליטה מלאה על הזמן שבין הטיפולים.
17.בשעות שבהן שהתה התובעת במלון ולא היו לה טיפולים, היא היתה יכולה לשהות בחדר המנוחה שבמלון. שם הועמד לרשותה (כמו לרשות מטפלים אחרים), מזון (לחם, גבינות, ירקות) ושתיה חמה, בלא תשלום בעבור העלות. אעיר - כי מר עלם העיד שמלבד השתיה החמה - לא היתה למטפלים זכות לקבל מזון נוסף בחינם. בעדותו, הוא השים את עצמו כמתפלא לשמוע שהמטפלים אכלו בחינם ולא רק שתו. אך איני מקבל את עדותו של מר עלם בענין זה, שכן היא אינה מתיישבת עם מכתבו של מר עלם עצמו, מיום 7/11/10, שבו הוא כתב למנהלת הספא (איריס) שהמזון למטפלים כולל לחם, קוטג' וגבינה לבנה. לפיכך, העדפתי את העולה מעדות התובעת ומעדותה של העדה מטעמה, גב' סיופיה לוריא, על כך שהמזון הועמד לרשות התובעת בחינם.
18.הציוד שהיה בחדרי הקוסמטיקה, היה של הנתבעת. הן מיטות הטיפולים, הן המגבות, הן החלוקים (שאותם קיבלה הנתבעת מחברות הקוסמטיקה, כאמור לעיל), והן החומרים ששימשו את הקוסמטיקאיות לצורך הטיפולים.
בחדרי הקוסמטיקה היו גם מנורה וארון שניתנו למלון על ידי חברה שסיפקה למלון מוצרי קוסמטיקה.
כביסת החלוקים והמצעים שהיו בחדר הקוסמטיקה, נעשתה באחריות המלון ועל חשבונו.
הנתבעת לא היתה מעוניינת לאפשר הכנסת חומרי קוסמטיקה שלא היא בעצמה רכשה, מאחר שהיא חששה שמא יהיה מדובר בחומרים שיש בהם סיכון ללקוחות. הנתבעת דאגה לרכוש רק חומרי קוסמטיקה שלגביהם היא היתה בטוחה שהם מאושרים לשימוש.
התובעת עצמה השתתפה בספירת מלאי חומרי הקוסמטיקה שהיו במלון, וערכה רשימות חומרים להזמנה (ראו נספחים ו' ו-ז' לכתב התשובה שהתובעת הגישה). גם בענין זה העיד מר עלם כמי שהשתומם על כך שהתובעת ערכה ספירות מלאי, וגם בענין זה איני משוכנע שהתפלאותו היתה כנה.
19.התובעת עסקה במלון לא רק בטיפולים קוסמטיים, אלא גם במכירת חומרי קוסמטיקה ללקוחות. מחיר החומרים ללקוח נקבע על ידי הנתבעת. לקוח שרכש חומרי קוסמטיקה, שילם בעדם לנתבעת. אם החומרים נרכשו באמצעות התובעת - היא קיבלה מהנתבעת תשלום בעבור מכירות אלה, בנוסף לתשלומים שהיא קיבלה בעבור הטיפולים. בישיבות עם המטפלים, הונחו המטפלים לעודד מכירות של חומרים.
בנוסף, לעתים עסקה התובעת בהרצאות לאורחי המלון בענייני קוסמטיקה או בהעברת סדנאות בנושאי קוסמטיקה. גם בעד הרצאות או סדנאות אלה קיבלה התובעת תשלום מהנתבעת מעבר לתשלומים ששולמו בעד הטיפולים.
20.במקביל לעבודתה בבית המלון של הנתבעת, המשיכה התובעת להפעיל גם את הקליניקה שיש לה בביתה. (ללקוחות שהתובעת טיפלה בהם בביתה, ייקרא להלן: "הלקוחות הפרטיים").
מספר הטיפולים בלקוחות הפרטיים - לא היה רב. התובעת לא עבדה כלל בביתה בבקרים לפני שהיא יצאה לטיפולים במלון, אף אם היא היתה אמורה להתייצב במלון רק ב-11:00.
ממספרי החשבוניות והקבלות שהתובעת הוציאה לנתבעת (אחת לחודש) ניתן ללמוד כמה קבלות או חשבוניות הוציאה התובעת ללקוחות פרטיים, במהלך החודש. לא כל הנתונים הרלוונטיים הוגשו לי. (אעיר כי הנתבעת היתה זו שהגישה את המסמכים, וניתן להניח שהיא הגישה דווקא את המסמכים שהיו עדיפים בעיניה להגשה).
ממה שהוגש לי ניתן ללמוד את האמור להלן על מספר הקבלות או החשבוניות שהתובעת הוציאה ללקוחות הפרטיים:
א.בתום יוני 2005 הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 214. בתום יולי 2005 - התובעת הגישה לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 223. מכאן, שבמהלך יולי 2005, הוציאה התובעת 8 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ב.בתום אוגוסט 2005, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 231. מכאן, שבמהלך אוגוסט 2005 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ג.בתום ספטמבר 2005, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 239. מכאן, שבמהלך ספטמבר 2005 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ד.בתום אוקטובר 2005, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 247. מכאן, שבמהלך אוקטובר 2005 הוציאה התובעת 8 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ה.בתום נובמבר 2005, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 257. מכאן, שבמהלך נובמבר 2005 הוציאה התובעת 9 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ו.בתום דצמבר 2005, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 265. מכאן, שבמהלך דצמבר 2005 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ז.בתום ינואר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 276. מכאן, שבמהלך ינואר 2006 הוציאה התובעת 10 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ח.בתום פברואר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 285. מכאן, שבמהלך פברואר 2006 הוציאה התובעת 8 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
ט.בתום מרץ 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 298. מכאן, שבמהלך מרץ 2006 הוציאה התובעת 12 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
י.בתום אפריל 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 316. מכאן, שבמהלך אפריל 2006 הוציאה התובעת 17 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יא.בתום מאי 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 319. מכאן, שבמהלך מאי 2006 הוציאה התובעת 2 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יב.בתום יוני 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 324. מכאן, שבמהלך יוני 2006 הוציאה התובעת 4 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יג.בתום יולי 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 331. מכאן, שבמהלך יולי 2006 הוציאה התובעת 6 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יד.בתום אוגוסט 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 337. מכאן, שבמהלך אוגוסט 2006 הוציאה התובעת 5 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
טו.בתום ספטמבר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 345. מכאן, שבמהלך ספטמבר 2006 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
טז.בתום אוקטובר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 353. מכאן, שבמהלך אוקטובר 2006 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יז.בתום נובמבר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 360. מכאן, שבמהלך נובמבר 2006 הוציאה התובעת 6 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יח.בתום דצמבר 2006, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 365. מכאן, שבמהלך דצמבר 2006 הוציאה התובעת 4 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
יט.בתום ינואר 2007, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 373. מכאן, שבמהלך ינואר 2007 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
כ.בתום פברואר 2007, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 377. מכאן, שבמהלך פברואר 2007 הוציאה התובעת 3 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
כא.בתום מרץ 2007, הגישה התובעת לנתבעת חשבונית או קבלה שמספרה 385. מכאן, שבמהלך מרץ 2007 הוציאה התובעת 7 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים.
מדובר על תקופה בת 21 חודשים שבמהלכם הוציאה התובעת 151 חשבוניות או קבלות ללקוחות הפרטיים. על כן, מדובר על ממוצע חודשי של 7.19 טיפולים בלקוחות הפרטיים.
אין הדבר יכול ללמד הרבה על רמת ההכנסה מהלקוחות הפרטיים. לגבי חלק מהטיפולים האמורים, העידה התובעת כך:
"יכול להיות שבאה מישהי לעשות רק ... הסרת שפם ב-20 ₪.".
מעצם העובדה שהתובעת הפכה להיות בגדר "עוסק פטור" ונותרה כך בשאר התקופה הרלוונטית לתובענה, ניתן להסיק שהכנסותיה מהלקוחות הפרטיים, היו נמוכות, שכן ביחד עם ההכנסות מהנתבעת, לא עלו הכנסות התובעת על הסכום שנקבע לענין זה לפי הגדרת המונח "עוסק פטור" בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.
הסכום הממוצע של תקרת מחזור העסקאות של "עוסק פטור" בתקופה הרלוונטית לתובענה, היה נמוך מ-70,000 ₪ לשנה, כלומר - מדובר על מחזור עסקאות ממוצע נמוך מסך של כ-5,800 ₪ בחודש, כולל הסכום שהנתבעת שילמה לתובעת.
21.בתחילת שנת 2009, הגיעה הנתבעת למסקנה שנכון להחליף את החוזים שלפיהם התקשרה הנתבעת עם מטפלים שהוגדרו על ידיה כנותני שירותים עצמאיים.
המטפלים האמורים, והתובעת בכללם, קיבלו לעיונם נוסח של חוזה, שהיה אמור להיכנס לתוקפו החל מיום 1/2/09, והתבקשו להחזיר אותו חתום.
הובהר לאותם מטפלים כי מי שלא יחתום על נוסח החוזה שהנתבעת מציעה - לא ייכלל בסידור העבודה לאחר מכן. הבהרה זו אף זכתה לביטוי כתוב, במודעה שנתלתה בפינת הקפה שבחדר המנוחה, ונחתמה בידי מי שהיתה באותה עת מנהלת הספא של המלון.
במודעה נאמר כך:
" מטפלים יקרים
אנא להגיש את החוזה עד יום שבת 28/02/9
מי שלא מגיש מורידים אותו מהסידור
מיום ראשון על פי בקשת המנכ"ל."
חלק מהמטפלים האמורים התייעצו עם עו"ד לשם בחינת החוזה. התובעת - לא פנתה לייעוץ כזה. חלק מהמטפלים העלו בפני הנתבעת דרישות שונות בקשר לניסוח החוזה. הנתבעת שינתה את נוסח החוזה המוצע על פי חלק מאותן דרישות. התובעת לא העלתה דרישה כזו.
אחת המטפלות האמורות (שלומית) - לא הסכימה לחתום על ההסכם המוצע, ולפיכך הופסקה עמה ההתקשרות.
אם התובעת לא היתה מסכימה לחתום על ההסכם שנמסר לחתימתה - היתה הנתבעת מפסיקה את ההתקשרות עמה (כך ניתן להבין לא רק מגרסת התובעת, אלא גם מעדותו של מנכ"ל המלון, מר עלם, שאמנם העיד כי לא היה מי שהכריח את המטפלים לחתום על ההסכם, אך האלטרנטיווה - לדבריו - הפסקת ההתקשרות. כך, בין השאר, העיד מר עלם:
"ב-2009 הם היו יכולים להגיד שהם לא מסכימים. הם היו יכולים ללכת למקום אחר. הם לא הלכו והם המשיכו במלון שלנו.
...
הם היו יכולים לעבוד בבית שלהם גם.
...
אף אחד לא אילץ את התובעת לחתום על ההסכם ב-2009, כמו שאמרתי קודם. היא היתה יכולה ללכת.
...
אם היא לא היתה חותמת על ההסכם ב-2009, לא היינו ממשיכים את ההתקשרות איתה.".
כלומר, אכן - לא היה מי שאילץ את התובעת לחתום על ההסכם, אך החתימה על ההסכם בנוסח החדש - הוצבה כתנאי הכרחי להמשך ההתקשרות עמה.
אני מודע לטענת הנתבעת בסעיף 25 לסיכומיה, על פער הזמנים הנטען בין מועד פרסום המודעה שצוטטה לעיל לבין מועד חתימת התובעת על החוזה. מהתאריכים הנקובים עולה לכאורה שהתובעת חתמה על החוזה עוד בטרם פרסום המודעה שצוטטה לעיל. אולם, לדעתי, אין בכך כלום, וזאת בשל כל אחת מהסיבות הבאות:
א.אין כל בטחון שהחוזה - שלפי נוסחו נכנס לתוקפו ביום 1/2/09, אכן נחתם כבר ביום 1/2/09, כפי שנכתב בו. ייתכן שלמרות מועד החתימה שצויין עליו - הוא נחתם לאחר מכן (גם הנתבעת טענה שהנוסח ניתן לתובעת לבדיקה, בטרם חתימתה).
ב.גם מעדותו של מר עלם, שצוטטה לעיל, ובלי קשר לאותה מודעה, ניתן ללמוד כי חתימת התובעת על החוזה בנוסח שהנתבעת בחרה לנסח, היתה תנאי להמשך ההתקשרות עמה.
22.התובעת, אשר הכנסותיה מהנתבעת היוו חלק ניכר מאד מהכנסותיה מעיסוק במקצועה כקוסמטיקאית - לא היתה מעוניינת להפסיד את מקור הפרנסה האמור, ואכן חתמה על החוזה בנוסח שהנתבעת הכתיבה. התובעת לא ניהלה עם הנתבעת מו"מ בקשר לשינויי נוסח.
23.בחוזה משנת 2009, הוגדרה התובעת כ"נותן השירות".
בחוזה האמור נכתב - בין השאר - כך:
"הואיל ונותן השירות פנה למלון בבקשה להתקשרות עם המלון בהסכם קבלני למתן שירות לאורחי המלון כמטפל עצמאי ...
והואילונותן השירות מודע לכל ההשלכות הכספיות, הפיסקאליות והסוציאליות והאחרות שישנן להיותו לפי בחירתו, במעמד של קבלן, הנותן למלון שירותים כמטפל עצמאי, וזאת תמורת שכ"ט כולל זכויות סוציאליות, הגבוה יותר מעלות שכרו למלון כשכיר.
...
והואילוהמלון מסכים לקבל מנותן השירות, כמטפל עצמאי, שירותים במסגרת עסקה קבלנית ... והכל בכפוף לתנאי עיקרי שההתקשרות עם נותן השירות נעשית בהסתמך על הצהרותיו בהסכם, ועל הצהרתו המוקדמת כי הוא פעל ופועל עבור המלון כמטפל עצמאי שנהנה ויהנה מתמורה קבלנית גבוהה ומהטבות פיסקאליות כעצמאי, שיהא אחראי לממן מן התמורה הנ"ל את כל זכויותיו הסוציאליות, וכי הוא לא יגיש תביעה סותרת;
...
2.הצהרות נותן השירות
נותן השירות מצהיר:
א)...
ב)כי הוא קיבל את כל זכויותיו בתקופת העסקתו הקודמת להסכם זה, ככל שהיתה כזו, וכי אין ולא יהיו לו דרישות ו/או תביעות לגבי תקופת העסקתו הקודמת, ככל שהיתה כזו.
...
ה) כי הוא מבקש להיות מועסק כמטפל עצמאי, החל מיום חתימת הסכם זה, בספא של המלון.
ו) כי כמטפל הוא נהנה מתמורה קבלנית גבוהה, הכוללת בחובה את כל הזכויות הסוציאליות, אשר כעצמאי הוא מממן לעצמו, וכן מיתרונות פיסקאליים שונים.
ז)...
ח) כי הוא לא יגיש תביעה הסותרת את הצהרותיו לעיל.
...
4.קבלת מטופלים על ידי נותן השירות
א)קבלת המטופלים תיעשה בספא המלון, בימים ושעות קבלה כפי שיימסר לנותן השירות על ידי המלון.
...
5.מעמד נותן השירות
א)מעמד נותן השירות על-פי הסכם זה הינו נותן שירותים עצמאי ... אשר לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין המלון. למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם בזה בין הצדדים, כי אין בכוונתם ליצור ביניהם יחסי עובד ומעביד, או להחיל עליהם כל חוק ו/או דין, החל על עובד ומעביד.
ב)היותו של נותן השירות נותן שירותים ובעל עסק עצמאי, אשר לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין המלון - הינה בסיסו של הסכם זה, ושל שיטת חישוב התשלום לנותן השירות.
ג)נותן השירות מצהיר ומתחייב בזאת כי:
(1)שירותיו למלון מוגשים במסגרת העסק העצמאי שהוא מנהל, וכי הוא ישא וישלם מכספו את כל ההוצאות האישיות שלו, מכל מין וסוג שהוא, בגין פעילותו עבור המלון.
(2)נותן השירות רשום כעוסק מורשה לענין מס ערך מוסף ויגיש למלון חשבוניות, בגין כל תשלום שיגיע לו מהמלון.
(3)נותן השירות מנהל תיק עצמאי במס הכנסה ובביטוח הלאומי, ויהיה אחרי בלעדית לתשלומי כל המיסים והביטוח הלאומי עבורו.
(4)התנאים (1)-(4) [היה צ"ל (1)-(3)] לעיל הינם תנאים יסודיים בהסכם זה, והפרתם תחשב כהפרה יסודית וחמורה של ההסכם, ותצדיק את הפסקת ההתקשרות לאלתר.
(5)נותן השירות המנהל עסק עצמאי משלו, אינו משתלב בשום צורה ואופן בעסקו הנפרד של המלון.
...
6.התשלום לנותן השירות - תמורה קבלנית הכוללת זכויות סוציאליות
א)תמורת מתן כל שירותיו על-פי הסכם זה, המלון ישלם לנותן השירות את התמורה המפורטת בסעיף זה ... וזאת כנגד המצאת חשבונית מס כדין.
עבור טיפול למשך זמן של 45 דק' ישולם סך של 60 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור טיפול למשך זמן של 60 דק' ישולם סך של 80 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור 'טעימות' בברכה, למשך זמן של 60 דק' ישולם סך של 100 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור טיפול למשך זמן של 90 דק' ישולם סך של 120 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור טיפול למשך זמן של 120 דק' ישולם סך של 160 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור טיפול למשך זמן של 180 דק' ישולם סך של 240 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
עבור דמי ביטול לטיפול שהאורח מחויב ושילם בגינו, ישולם סך של 40 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
בגין טיפול אשר יבצע נותן השירות בשבת או בחג ... תשולם לנותן השירות תוספת של 15% על התעריף שנקבע בהסכם זה.
ב)נותן השירות ימציא למלון דו"ח מדויק על פעילותו ... בסוף כל חודש ...
ג)מוסכם ומוצהר בזה כי התמורה הקבלנית בגין שירותי נותן השירות כאמור בהסכם זה הינה גבוהה מן השכר שהיה המלון משלם לעובד שכיר מקביל, וזאת - גם מאחר שהתמורה הנ"ל כוללת בתוכה, בין השאר, מימון עצמאי, ע"י נותן השירות של זכויות סוציאליות בגינו.
ד)פרט לאמור בהסכם זה במפורש לא יגיעו לנותן השירות כל תשלומים, הטבות או זכויות נוספות כלשהן מן המלון.
...
9. התמורה הקובעת לשירותי נותן השירות וחובת ההשבה למקרה של תביעה סותרת
א) (1)מובהר ומודגש בזאת כי עובר לתחילת הסכם זה נותן השירות בוחר, מיוזמתו ומשיקוליו, ליתן שירותיו למלון על פי הסכם זה כקבלן בתמורה קבלנית גבוהה, הכוללת עלות זכויות סוציאליות של שכיר מקביל.
(2)נותן השירות מאשר בזאת כי ידוע לו ומוסכם עליו, כי אילו היה מועסק במלון כעובד שכיר - הוא היה מקבל, כעובד, תשלום ישיר מופחת בתוספת זכויות סוציאליות, כאשר העלות הכוללת, למלון כמעביד, בגינו כעובד - לא היתה עולה, בכל מקרה, על התמורה הקבלנית המשולמת לנותן השירות על-פי הסכם זה.
ב)עוד מוסכם ומודגש בזאת, כי התמורה הקבלנית הכוללת ... נקבעה בהתחשב בעובדה שנותן השירות הינו קבלן עצמאי, ואיננו בגדר 'עובד' לכל דבר ועניין ולצורך כל דין, ושלא תהינה למלון כל עלויות נוספות בגין העסקתו ו/או סיום העסקתו, לרבות תנאים סוציאלים למיניהם (ובכללם חופה שנתית, דמי הבראה ... תגמולים, פיצויי פיטורים ... וכיו"ב), כך שהתמורה הקבלנית המוסכמת ... הינה העלות המלאה, הכוללת והבלעדית שתהיה למלון בגין כל הקשור בקבלת כל השירותים מנותן השירות כעצמאי או כשכיר.
ג) לפיכך, אם יקבע, ע"י בית הדין לעבודה או גורם מוסמך אחר , בין אם על פי פניית נותן השירות ובין ע"פ פניית גורם אחר כלשהו, כי נותן השירות הגיש שירותיו למלון כ'עובד' לפני ולאחר חתימת הסכם זה, ולמרות האמור בהסכם זה ולמרות הסכמתם המפורשת המודעת ההפוכה של הצדדים, וכי לכן מגיעים לנותן השירות תנאים ו/או זכויות סוציאליות למיניהם - כי אז מסכימים הצדדים כי השכר שהיה מגיע לנותן השירות כ'עובד', ואשר ישמש כבסיס לחישוב זכויותיו של נותן השירות כ'עובד' - הינו 60% (שישים אחוזים) מן התמורה הקבלנית הממוצעת ששולמה לנותן השירות בכל שנה ושנה או חלק ממנה, בהתאמה (להלן: 'השכר המוסכם כעובד').
ד) נותן השירות יהיה חייב להשיב למלון, ביום בו תוגש דרישה ו/או תביעה הסותרות הסכם זה, בהן יטען כי נותן השירות היה, או הינו, עובד שכיר של המלון, את כל התשלומים העודפים שקיבל מן המלון מעל לשכרו המוסכם כעובד ... וכן את כל הסכומים שנותן השירות כבר קיבל מן המלון בעת סיום יחסי העבודה עובר לחתימת הסכם זה ... וזאת למפרע ..
ה)המלון יהיה זכאי לקזז סכומים עודפים כאמור כנגד כל סכום שיגיע לנותן השירות על פי הסכם זה, או על פי החלטת בית הדין או הגורם המוסמך, וזאת מבלי לפגוע מזכויות המלון לקבל מנותן השירות את יתרת הסכומים המגיעים לו.
...
11.פקיעת ההסכם
... בהגיע נותן השירות לגיל 65 שנה - יבוא הסכם זה לידי סיום, ויפקע ללא צורך בהודעה מוקדמת ...
...
13.העדרות
נותן השירות יודיע למלון 5 ימים מראש, ובמקרה של מחלה - בהקדם האפשרי, על היעדרותו.
...".
24.לאחר חתימת התובעת על ההסכם האמור - המשיכו היחסים בין הצדדים להיות כמקודם.
כלומר - התובעת המשיכה לקבל סך של 80 ₪ בגין כל שעת טיפול, המשיכה לקבל תקבולים נוספים בגין מכירת חומרי קוסמטיקה ובגין הרצאות (של לא נזכרו בהסכם משנת 2009), והמשיכה לתת קבלות כנגד התשלומים ששולמו לה אחת לחודש.
25.התשלומים שהנתבעת שילמה לתובעת בעבור החודשים שממרץ 2011 ועד פברואר 2012, היו בסך כולל של 23,997.90 ₪ (הסכום לא כלל מע"מ, מאחר שהתובעת, כאמור לעיל, היתה בגדר "עוסק פטור"). כלומר - הממוצע החודשי של התשלומים בעבור אותם 12 חודשים, היה בסך של 1,999.83 ₪.
עם זאת, התובעת טענה לתשלום סכום ממוצע של 1,800 ₪, ואין סיבה לקבוע סכום גבוה מזה שהתובעת טענה לו. על כן, אראה את הסכום החודשי הממוצע שהתובעת קיבלה בהתקשרותה עם הנתבעת, כסכום של 1,800 ₪.
26.הנתבעת לא הביאה ראיות בקשר לגובה הסכום שהתובעת היתה משתכרת אילו היתה מוגדרת כ"שכירה". אמנם, מר עלם העיד כי התשלום לתובעת, בסך של 80 ₪ לשעה, היה כמעט פי ארבעה מהתשלום ל"כל עובד במלון", אלא שבמקביל העיד מר עלם כי מנהל מחלקה במלון משתכר משכורת גלובלית בסך של 8,000 ₪. כלומר, בהנחה שהמשכורת הגלובלית באה לתשלום בעבור משרה בהיקף של 186 שעות בחודש, מדובר בשכר המשקף שווי שעה של כ-43 ₪, כך ש-80 ₪ אינו כמעט פי ארבעה מתשלום כזה. מכאן ברור שאין לקבל כפשוטה את עדותו של מר עלם על כך שמדובר בכמעט פי ארבעה ממה שמקבל "כל עובד במלון".
התובעת היתה בעלת מקצוע בתחומה, וקיבלה את התשלומים רק בעבור שעות עבודה בפועל והגיוני שאילו היא היתה מוגדרת מלכתחילה כ"עובדת" היא לא היתה מקבלת רק שכר בגובה שכר המינימום. הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן לגבי גובה השכר שמשתכרים אצלה מטפלים אחרים בתחום הספא, אשר מוגדרים כשכירים (למעשה, כלל לא ברור אם הנתבעת מעסיקה מטפלים שמוגדרים כשכירים, ייתכן שכולם מוגדרים כ"עצמאיים").
ייתכן, שאם היה עלי לקבוע מה השכר החלופי שהיה משולם לתובעת אילו היא היתה מוגדרת מלכתחילה כ"שכירה", הייתי נותן משקל רב למה שנכתב בסעיף 9(ג) להסכם בין הצדדים משנת 2009, בדבר 60% מהתמורה הקבלנית הממוצעת, אך כפי שיוסבר להלן - איני סבור שבתובענה זו היו נסיבות שמצריכות לקבוע את שיעור השכר החלופי, ואסתפק בקביעה שהנתבעת לא הוכיחה את השכר החלופי שהיה משולם לתובעת אילו היא היתה מוגדרת מלכתחילה כ"שכירה".
27.ההתקשרות בין הצדדים נפסקה ביוזמת הנתבעת לאחר ויכוח שהתגלע בין התובעת לבין מנהלת הספא (גב' אביבית אדרי ויזל) בישיבת מטפלים שהיתה ביום 1/3/12.
המהות המדוייקת של הויכוח - לא הובררה לי, ואני סבור כי אין צורך לקבוע אותה. מכל מקום, ממכתב שמנהלת הספא כתבה בעקבות אותה ישיבה (מכתב שמשום מה הוכתר על ידיה בכותרת "פרוטוקול"), ניתן להבין שמנהלת הספא סברה שהתובעת אינה מתנהגת כראוי באופן שבו היא מתווכחת לעיני המטפלים האחרים, וכי לפיכך - החליטה מנהלת הספא להוציא את התובעת מהישיבה, ולדווח על הארועים למנכ"ל המלון.
28.בעקבות הדיווח שמנכ"ל המלון קיבל מאת מנהלת הספא, הוא החליט (בלא ששוחח על כך עם התובעת), להפסיק את ההתקשרות עם התובעת.
במכתבו לתובעת מיום 5/3/12, כתב מנכ"ל המלון, כך:
" הנדון: הודעה על הפסקת התקשרות
בהתאם להוראות ס' 10(ב) להסכם מיום 1.2.09 הריני להודיעך כי החלטנו לסיים את ההתקשרות איתך.
ניתנת לך בזאת הודעה של 30 יום מראש ולפיכך ההתקשרות תגיע לקצה ביום 3.4.12.".
29.לאחר המכתב האמור, שובצה התובעת להרבה פחות טיפולים מאשר בדרך כלל. היא טיפלה בלקוחות המלון בימים 5/3/12, 9/3/12, 12/3/12, 19/3/12 ו-5/4/12. הסכום ששולם לה בגין הטיפולים במהלך מרץ 2012 היה בסך 360 ₪.
שאלת קיום יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים
30.המחלוקת הראשונה שיש לדון בה, והיא גם המחלוקת העיקרית בתובענה זו, נוגעת גם לסמכותו העניינית של בית הדין לדון בשאר המחלוקות. מדובר, כמובן, בשאלה אם למרות המצג החיצוני (של תשלום כנגד חשבוניות וקבלות ורישומה של התובע כעצמאית) - היו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.
31.מהבחינה הפורמלית, הצדדים נהגו כאילו מדובר ביחסי מזמינה וקבלנית עצמאית. התובעת, כאמור, היתה רשומה כעצמאית, ומסרה לנתבעת חשבוניות מס (ולאחר מכן - קבלות), כנגד התשלומים שהנתבעת שילמה לה. בענייני הכספים - הנתבעת לא נהגה עם התובעת כמי שהיתה "עובדת" שלה. התובעת לא קיבלה תלושי משכורת מהנתבעת, התובעת לא קיבלה חופשה שנתית, לא בוטחה על ידי הנתבעת בביטוח פנסיוני, לא קיבלה דמי הבראה וכיוצ"ב.
32.עם זאת, הלכה פסוקה היא שאין די בבחינת המצג החיצוני כדי לקבוע את קיומם או את העדרם של יחסי עבודה בין צדדים; יש לבחון את מהות היחסים, ובהתאם לכך להחליט (ויש מקרים שבהם ההחלטה אינה פשוטה, שכן לא תמיד מדובר בקיומו של גבול חד בין שתי אפשרויות היחסים).
33.הקביעה אם מדובר ביחסי עבודה או שמא ביחסים של "מזמין-קבלן", נעשית בעיקר (אך לא רק) על פי המבחן שנקרא בפסיקה בשם "מבחן ההשתלבות", המהווה מרכיב דומיננטי של "המבחן המשולב" או "המבחן המעורב", אשר בהתאם לו אמורה להיות מוכרעת שאלת סיווג היחסים.
למבחן ההשתלבות יש שני פנים; הפן החיובי והפן השלילי. בפן החיובי בוחנים את שאלת קיומו של "מפעל" שבו היה המועסק יכול להיות משולב, ובוחנים את אופן ההשתלבות שלו (האם מדובר בעיסוק שנעשה כחלק אינטגרלי מפעולות המפעל או שמא בעיסוק שסביר שמי שיבצע אותו יהיה קבלן שמספק למפעל את אותו שירות. לצורך כך - בוחנים פרמטרים שונים, כמו: התנהגות הצדדים, שאלת הפיקוח, שאלת יחסי המרות, שאלת הבעלות בכלי העבודה ועוד. בפן השלילי - בוחנים את שאלת קיומו של עסק עצמאי של המועסק, והאם ייתכן שהשירותים שהוא סיפק למפעל - סופקו מעסקו העצמאי.
34.בחינת מכלול מערכת היחסים בין הצדדים - מביאה אותי למסקנה שהיחסים שהיו ביניהם היו יחסי עובד-מעסיק, כך שהתובעת היתה בגדר "עובדת" של הנתבעת. בסעיפים שלהלן, אסביר את מסקנתי זו.
35.ראשית, ברור שהתקיים "מפעל" שבו היה ניתן לשלב את עיסוקה של התובעת, ושהעיסוק אכן שולב בו.
חלק מהשירותים שאורחי המלון קיבלו ב"ספא" של המלון - היו שירותי קוסמטיקה. לצורך הטיפולים ב"ספא" התקשר המלון עם מטפלים, דוגמת התובעת, שטיפלו באורחי המלון. האורחים ששילמו בעד הטיפולים - שילמו את התשלומים למלון. לא היה קשר עסקי ישיר בין המטפלים לבין המטופלים. הטיפולים באורחי המלון נעשו בחצרי המלון בלבד.
מדובר ב"מפעל" ששרותי ה"ספא" (לרבות הקוסמטיקה) - הם חלק ממנו.
מתן שירותי קוסמטיקה הוא חלק מהפעילות הרגילה של המלון. אין מדובר באיזה "מבצע" חד פעמי שבו המלון מפנה את הלקוחות לגורם חיצוני שיטפל בהם, אלא מדובר באורחי המלון שכפי שהם מקבלים במלון שירותי לינה והסעדה - הם מקבלים גם שירותי "ספא" כולל קוסמטיקה.
36.שנית, גם הפעולות הנוספות שהתובעת ביצעה במלון, מעבר לטיפולים, היו משולבות בעסקי המלון; כך למשל המלון הרוויח ממכירת מוצרי קוסמטיקה ועודד את התובעת למכור ללקוחות (ששילמו את התמורה למלון). גם הסדנאות וההרצאות שהתובעת העבירה, היו לאורחי המלון במסגרת השירותים שאורחי המלון קיבלו.
37.שלישית, התובעת אמנם היתה רשאית לקבוע את מסגרת הזמן שבה היא תשובץ לעבודה, אך משעשתה זאת - היה עליה להיות זמינה לעבודה ולערוך טיפולים במועדים שבהם הנתבעת שיבצה אותה לטיפולים. אם היא ידעה שלא תוכל להיות זמינה בתוך מסגרת הזמן שעליה היא דיווחה מראש - היה עליה להודיע על כך. בנוסף, אם היא כבר שובצה לעבודה (שיבוץ שנעשה ערב לפני יום הטיפול), היא היתה חייבת להיות נוכחת במלון ולבצע את הטיפולים שהיא שובצה אליהם. מעבר לכך, כפי שנאמר כבר לעיל - לעתים חוייבה התובעת להגיע למלון לעניינים אחרים כגון ישיבות צוות, בשעות שהיו מעבר לשעות שהתובעת דיווחה עליהן מראש ככאלה שבהן היא תהיה זמינה, והפרת חובה זו - היתה עלולה לגרור את הפסקת העסקתה.
38.רביעית, כל כלי העבודה - לא היו של התובעת, אלא של הנתבעת. לא רק החדרים שבהם בוצעו הטיפולים, אלא גם מיטות הטיפולים, המנורות, המצעים, החלוקים, חומרי הקוסמטיקה וארונות האחסון - היו של הנתבעת (אמנם, חלק מכלים אלה סופקו על ידי חברות הקוסמטיקה, אך האספקה היתה למלון ולא לתובעת). התובעת לא היתה אמורה לספק מאומה משל עצמה, מלבד הידע והנסיון שלה, וכח העבודה שלה.
39.חמישית, התובעת היתה כפופה בעיסוקה אצל הנתבעת למתאמי הטיפולים, למנהלת הספא ולמנכ"ל המלון. היא שולבה בהיררכיה הניהולית של המלון.
40.בשל האמור בסעיפים 35-39 לעיל, אני סבור שלמרות המצג החיצוני שנוצר (הרישום כעצמאית והתשלום כנגד חשבוניות וקבלות) ולמרות השליטה המוגבלת שהיתה לתובעת על זמנה, הכף נוטה לקביעה שביחסים שבין התובעת לבין הנתבעת, התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
41.בענין הפן השלילי של מבחן ההשתלבות - הרי שאמנם היה לתובעת עסק (קטן) משלה, שבה היא נתנה שירותי קוסמטיקה, אך לא ניתן לראות את מתן שירותי הקוסמטיקה לאורחי המלון, כחלק מאותו עסק עצמאי של התובעת.
מהעובדות שנקבעו לעיל, ניתן לראות כי בכל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, העסק העצמאי של התובעת היה זניח לעומת ההתקשרות שלה עם המלון; הן מבחינת מספר הטיפולים והן מבחינת ההכנסות. עיסוקה העיקרי של התובעת בתקופה שמיום 6/6/05 ועד יום 5/3/12, היה במלון של הנתבעת. מעבר לכך, בשעות הפנאי שלה, עסקה התובעת במתן טיפולים ללקוחותיה.
על כן, דעתי היא שהתקיים בתובעת גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, במובן זה שנכון לקבוע שהטיפולים שניתנו לאורחי המלון לא ניתנו כחלק מעיסוקה העצמאי של התובעת (וודאי שכך גם לגבי המכירות, הסדנאות וההרצאות).
42.כשמוסיפים לאמור לעיל את מבחני העזר האחרים - מתחזקת הנטיה לראות את התובעת כמי שהיתה "עובדת" של הנתבעת. כך, בנוסף לעובדה שהתובעת נתנה רק את כח העבודה שלה ואת הידע והנסיון שצברה ולא היתה לה בעלות על כלי העבודה, נכון להביא בחשבון שהתובעת היתה חייבת לספק את השירותים לאורחי המלון, באופן אישי. היא לא היתה רשאית לשכור אדם אחר במקומה שיבצע את העבודה שהיה עליה לעשות במלון. התובעת גם לא נשאה בסיכון עסקי כלשהו (אף לא בעת שעסקה בקידום מכירות).
43.בשל האמור לעיל, דעתי היא כי נכון לקבוע שהיחסים בין התובעת לבין הנתבעת היו יחסים של עובדת ומעסיקה.
משכך - הרי שבית הדין לעבודה מוסמך לדון בתובענה לגופה, ויש לבחון את זכאות התובעת לסעדים שאותם היא עותרת לקבל.
אולם, בטרם אבחן את הסעדים לגופם - אתייחס לשאלת תוקפו של סעיף 9 להסכם בין הצדדים מפברואר 2009, סעיף שכמצוטט לעיל - נאמר בו שבמקרה של קביעת קיומם של יחסי עבודה - יראו את השכר הנכון כשכר בשיעור 60% מהתמורה הקבלנית.
בנוסף, בטרם אבחן את זכאות התובעת לסעדים שהיא עותרת לקבל, אתייחס לטענת הנתבעת על כך שיש לקזז ממה שעשוי להיפסק לזכות התובעת - את הסכומים שהתובעת קיבלה כשהיא הוגדרה "עצמאית", אשר היו עודפים על אלה שהיא היתה מקבלת, אילו היתה מוגדרת מלכתחילה כ"עובדת".
שאלת "השכר החלופי", התמורה הקבלנית והשכר הקובע לצרכי תובענה זו
44.כאשר צדדים נהגו בהתחשבנויות שביניהם כאילו שהיחסים ביניהם היו יחסים של קבלן ומזמין, אך לאחר מכן נקבע שהיחסים למעשה היו יחסי עבודה, מתעוררת השאלה על פי איזה שכר נכון לערוך את החישובים.
ההלכה בענין זה ידעה מספר תהפוכות בבית הדין הארצי לעבודה, אך כיום עומדת בעינה ההלכה שנקבעה (בדעת הרוב) בפסק הדין בתיק ע"ע 110/10 רופא - מרקם סוכנות לביטוח בע"מ ואח' (פסק דין מיום 22/12/11, שייקרא להלן: "פס"ד רופא").
על פי פס"ד רופא, ככלל, נכון להביא בחשבון את השכר המשוער שהיה משולם לאותו עובד, אילו הוא היה מוגדר מלכתחילה כ"עובד" (השכר החלופי). הקביעה בענין שיעור השכר החלופי אמורה להיעשות על ידי בית הדין, ונטל ההוכחה על כך שמדובר בשכר נמוך מזה ששולם בפועל כנגד החשבוניות - מוטל על המעביד.
כך נאמר בענין זה בפס"ד רופא:
"השאלה כיצד לחשב את זכויותיו של מועסק שהוגדר בדיעבד כ'עובד' מעלה לדיון מספר שאלות משנה. השאלה הראשונה הינה מה יהא הבסיס לחישוב זכויותיו הסוציאליות - האם התמורה שקיבל כ'עצמאי' או שמא שכר משוער שהיה מקבל אילו היה מוגדר מלכתחילה כ'עובד' (להלן - השכר החלופי). ככל שהתשובה הינה האופציה השנייה, יש לעבור לדון בשאלה השנייה - כיצד יקבע בית הדין את שיעורו של אותו שכר חלופי. השאלה השלישית הינה באילו נסיבות תבוצע התחשבנות בדיעבד, תוך זקיפת ההפרש שבין השכר החלופי לתמורה הקבלנית לחובתו של המועסק והתייחסות אליו כאל סכום 'יתר' שיש לקזזו. השאלה הרביעית הינה האם יש נסיבות בהן סכומי ה'יתר' הללו יקימו חובת השבה, מעבר לקיזוז גרידא.
...
בכל הנוגע לשאלה הראשונה - הבסיס לחישוב הזכויות הסוציאליות - קיימת לפיכך כיום הלכה מושרשת, הקובעת כי זכויותיו הסוציאליות של מועסק המוגדר בדיעבד כ'עובד' תחושבנה לפי השכר החלופי שהיה מקבל אילו היה מוגדר מלכתחילה כ'עובד' ...
נראה כי גם בנוגע לשאלה השנייה - כיצד יחושב אותו שכר חלופי - אין עוד כיום מחלוקת ממשית, וההלכה קובעת כי ייקבע בהתאם לראיות שיובאו בפני בית הדין, כאשר נטל ההוכחה בקשר לכך מוטל על המעסיק. הראיות עשויות להיות שכרו של עובד מקביל אשר ביצע עבודה דומה; טבלת השכר בהסכמים קיבוציים רלוונטיים; שכר ראוי לעובד שכיר באותו מעמד כפי הנלמד ממקורות חיצוניים; או ראיות לגבי שכר חלופי שהוצע או נקבע בין הצדדים עצמם, ככל שהיה כזה, הכל בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ושיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפניה מובאות הראיות. לא עמד המעסיק בנטל המוטל עליו בקשר לכך - תחושבנה הזכויות לפי התמורה שקיבל המועסק כ'עצמאי'".
למרות האמור לקראת סוף החלק המצוטט לעיל, על האפשרות לקבוע את השכר החלופי בהתאם למה ש"נקבע בין הצדדים עצמם", נקבע בפסק דין מאוחר יותר, כי אין לתת להסכמה מעין זו - משקל מכריע. כוונתי לפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 14122-07-10 מכללת רמת גן - פרייס (פסק דין מיום 13/9/12, שייקרא להלן "ענין פרייס").
בפסק הדין בענין פרייס, ציטט בית הדין הארצי לעבודה חלק מפס"ד רופא בענין נפקותם של "סעיפי גדרון" בחוזים בין צדדים ליחסי עבודה, בקשר לשאלות הקיזוז וחובת ההשבה, חלק שבו נאמר שאין ללמוד מסעיפים כאלה את עצם הזכות לקיזוז או את חובת ההשבה, אלא ניתן להיעזר בהם לשם בחינה אם ניתנה לעובד אפשרות בחירה אמיתית בין להתקשר במעמד של "עובד" או במעמד של "קבלן", וכי בכל מקרה אין לראות סעיפים כאלה כמכריעים. על כך הוסיף בית הדין הארצי לעבודה בענין פרייס, כי נכון להחיל את העקרון האמור גם על עצם ההסכמה בדבר שיעור השכר החלופי.
כך - בין השאר - נאמר לענין זה בפסק הדין בענין פרייס, לאחר הציטוט האמור מפס"ד רופא:
"דברים אלה אמנם נכתבו בהתייחס לשאלה אם יש ליתן תוקף ל'סעיף גדרון' לצורך ביצוע קיזוז או השבה, אלא שהם נכונים גם באשר לאפשרות אימוץ השכר הנקוב ב'סעיף גדרון', כשכר חלופי לעובד השכיר. בהתאם לנפסק סעיפי גדרון שבהסכמי ההתקשרות עם המשיב, לא יהיו אלא מבחן עזר לקביעת שכרו של המשיב כ'עובד' המכללה, ואין לייחס להם משקל מכריע.".
45.בעניינה של התובעת, כאמור לעיל, הוסכם (בהסכם מפברואר 2009), כי "השכר החלופי" יהיה בשיעור של 60% מהשכר הקבלני ששולם לתובעת. אולם, כאמור לעיל - בשל האמור בפסק הדין בענין פרייס, אין זה נכון לתת משקל מכריע לאותה הסכמה, ועדיין נכון לדרוש מהנתבעת להוכיח את השכר החלופי הנכון.
46.האם הוכח מה הואהשכר החלופי הנכון?
לדעתי - התשובה לשאלה זו היא שלילית; כאמור כבר בסעיף 26 לעיל, לא ניתן לקבל כפשוטה את עדותו של מר עלם על כך שהתשלום השעתי ל"עובד" היה כרבע מהתשלום לתובעת. הנתבעת לא הביאה ראיות בקשר לשכר ששולם במלון למטפל מקצועי, דוגמת התובעת, אשר הועסק על בסיס שעתי (ולמעשה - כאמור - היא כלל לא הביאה ראיות על כך שהיו אצלה מטפלים כאלה שהוגדרו מלכתחילה כ"עובדים").
כזכור, לפי פס"ד רופא, נטל ההוכחה להוכיח את השכר החלופי מוטל על הנתבעת.
משהיא לא עמדה בו - נראה לי כי נכון להביא בחשבון את התמורה הקבלנית ששולמה לתובעת; כלומר - שכר חודשי ממוצע בסך 1,800 ₪ (זאת - משהתובעת טענה לכך, אף שכאמור לעיל הוכח כי הממוצע היה בסך כ-2,000 ₪).
45.משקבעתי כי לא הוכח קיומו של "שכר חלופי" נמוך יותר מאשר התמורה הקבלנית ששולמה לתובעת, הרי שכבר אין צורך לדון בטענת הקיזוז שהנתבעת העלתה.
עם זאת, אף אם היה מוכח שכר חלופי נמוך יותר מהתמורה הקבלנית, הרי שלפי ההלכה הפסוקה, נראה שהיה נכון לדחות את טענת הקיזוז. בענין ההלכה הפסוקה, אביא כאן שוב, ציטוטים מהאמור בפס"ד רופא:
"הכלל הבסיסי... הינו כי עובד שסווג באופן שגוי כ'עצמאי' יהא זכאי לכל הזכויות הכספיות שנשללו ממנו (בכפוף לתקופת ההתיישנות, נטלי ההוכחה והדין המהותי ביחס לכל אחת מהזכויות) - על סמך השכר החלופי כפי שייקבע על ידי הערכאה הדיונית - וזאת מבלי שניתן יהא לקזז ממנו סכום כלשהו כתוצאה מהפער בין התמורה ה'קבלנית' לבין השכר החלופי כפי שנקבע עבורו.
סייג לכלל זה יתאפשר רק במקרים חריגים, בהם ישתכנע בית הדין בדבר חוסר תום לב קיצוני של המועסק. רק ככל שבית הדין ישתכנע כאמור, על סמך מבחני העזר שנקבעו בפסיקה, יביא חוסר תום הלב לקביעה שיפוטית כי הסכומים שקיבל העובד לידיו משך תקופת עבודתו, ועולים על השכר החלופי שהיה מקבל לו היה מוגדר מלכתחילה כ'עובד' - שולמו לו תוך הפרת חובת תום הלב מצידו ולכן עליו להשיבם, במלואם או בחלקם. היינו, המקור המשפטי לביצוע הקיזוז הינו הפרת חובת תום הלב מצד המועסק, במקרים החריגים בהם תוכח הפרה כזו ...
...
ודוקו: עצם הגשת התביעה להכרה במעמד ה'עובד' לאחר שנות התקשרות רבות לא תיחשב בשום מקרה בפני עצמה כהפרת חובת תום הלב. מבחני העזר, לצורך הקביעה אם הופרה חובת תום הלב באופן קיצוני אם לאו, הינם ... קיומו של פער ניכר בין התמורה כ'עצמאי' לבין השכר החלופי, ובנוסף לכך (במצטבר) קביעה עובדתית כי הבחירה במתכונת ההתקשרות ה'קבלנית' הייתה של המועסק ולא של המעסיק - בין מתוך יוזמה שלו מטעמיו, ובין לאחר שניתנה לו אפשרות אמיתית לבחור בין העסקה כ'עובד' לבין העסקה כ'עצמאי' בשכר גבוה יותר והוא בחר באחרונה.
...
מבחני העזר אינם ... חזות הכול, וקיימת אפשרות לקבוע שגם בהתקיימם - ולאור כלל הנסיבות - אין לבצע 'התחשבנות בדיעבד'. באותו אופן קיימת אפשרות לקבוע שמוצדק לבצע 'התחשבנות בדיעבד' גם כאשר מבחני העזר אינם מתקיימים, אך כלל הנסיבות מצדיקות לקבוע כי המועסק נהג בחוסר תום לב קיצוני.
...
דרך כלל - לצורך הוכחת חוסר תום לב קיצוני אצל המועסק - יידרש המעסיק להוכיח כי התמורה ה'קבלנית' עמדה על 150% לפחות מהשכר החלופי. דרך כלל, ולמעט אם מובא טעם מיוחד לסטות מכך, ללא פער כאמור לא ניתן יהא להסיק על חוסר תום לב קיצוני ...
...
ההשוואה שיש לבצע היא בין השכר החלופי כפי שייקבע על ידי בית הדין ... לבין התמורה ה'קבלנית'.
...
בהתאם לאמור לעיל, באותם מקרים בהם ייקבע כי התמורה ה'קבלנית' עמדה על 150% לפחות מהשכר החלופי - ובנוסף לכך כי הבחירה במתכונת ההתקשרות ה'קבלנית' הייתה של המועסק, בין ביוזמתו ובין לאחר שניתנה לו אפשרות אמיתית לבחור - ניתן יהא להגיע למסקנה, כפוף לשיקול דעתו של בית הדין בהתחשב בכלל נסיבות המקרה, כי מתקיימות נסיבות של 'חוסר תום לב קיצוני', המצדיקות את קיזוזו של 'סכום הדלתא' מהזכויות אשר תיפסקנה לזכות המועסק. ודוקו: קיזוזו של 'סכום הדלתא' בנסיבות כאלה יבוצע דרך כלל במלואו, ולא רק באותו חלק העולה על 150%, וזאת כל עוד לא יעלה הקיזוז על הסכומים שנפסקו לזכות המועסק כאמור לעיל.
...
לסיכום - ... עובד שסווג באופן שגוי כ'עצמאי' יהא זכאי לפיצוי כספי בגין הזכויות הסוציאליות שנשללו ממנו, על סמך השכר המשוער שהיה מקבל לו היה מוגדר מלכתחילה כ'עובד', ומבלי שניתן יהא לקזז ממנו סכום כלשהו מתוך הזכויות שיקבל בגין סכומי 'יתר' כביכול. חריג לכך יתאפשר במצבים של חוסר תום לב קיצוני מצד המועסק, כפי שיילמד מתוך כלל הנסיבות ובהתחשב במבחני העזר שנקבעו בפסיקה, על מנת למנוע תשלום כפל שיש בו ניצול של דיני העבודה, וכאשר בכל מקרה לא תקום לעובד חבות העולה על הסכומים שנפסקו לזכותו כתוצאה מתביעתו.".
.
כלומר; הכלל הוא שאין לערוך התחשבנות של קיזוז "סכומי יתר" שבהם עולה התמורה הקבלנית על השכר החלופי. במקרים שבהם ניתן לקבוע כי היה חוסר תום לב קיצוני מצד העובד (ואשר מבחני העזר לקביעתם הם בהצטברות קיומם של שני אלה: פער של 150% בין התמורה הקבלנית לבין השכר החלופי וכן - בחירה אמיתית של העובד במתכונת העסקה של קבלן), ניתן יהיה לערוך התחשבנות של קיזוז עודף סכום היתר, אך בשום מקרה - לא השבה של סכומים מעבר למה שיכול להיפסק לזכות העובד.
בעניינה של התובעת - אמנם, אילו היה נקבע שהשכר החלופי הוא בשיעור של 60% מהתמורה הקבלנית ששולמה לה, היה מתקיים מבחן העזר בענין פער העולה על 150%. אולם, מבחן העזר השני - לא היה מצדיק את הקיזוז, שכן - כפי שנקבע לעיל - לא היתה לתובעת אפשרות בחירה כלשהי בין אפשרות להיות מועסקת כ"קבלנית" לבין אפשרות להיות מועסקת כ"שכירה". כאמור לעיל - לא דובר עם התובעת כלל על האפשרות להיות מוגדרת כ"שכירה". יתרה מכך; בתחילת שנת 2009, אף הוברר בעליל שאין כל אפשרות אחרת מאשר להיות מוגדרת כ"קבלנית", שכן אם התובעת לא היתה חותמת על החוזה שנחתם בפברואר 2009, היתה ההתקשרות עמה - נפסקת.
אני מודע לכך שבחוזה האמור נכתב כאילו שהתובעת היא זו שבחרה, משיקוליה, להיות מועסקת כ"קבלנית", אך עצם העובדה שכך נכתב בחוזה, רק ממחישה עוד יותר את המופרכות של טענה זו, שכן מדובר בחוזה שהתובעת לא היתה יכולה להביא לשינוי תוכנו ושחתימתה עליו היה תנאי להמשך העסקתה.
מכל מקום, משכאמור לעיל - כלל לא הוכח שהיה "שכר חלופי" נמוך מהתמורה הקבלנית, אין כל משמעות לשאלת הקיזוז.
46.כעת אעבור לבחון את רכיבי התביעה, לגופם.
זכאות התובעת לפיצויי פיטורים וסכום הפיצויים
47.התובעת היתה עובדת של הנתבעת במשך 6 שנים ו-10 חודשים (מיום 6/6/05 ועד יום 5/4/12). ההתקשרות בין הצדדים נפסקה ביוזמת הנתבעת. מדובר, איפוא, בפיטורים.
לפיכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. (ייתכן שהיתה איזו הפרת משמעת מצד התובעת בהתנהגותה ביום 1/3/12, אך גם אם כך היה - אין הנתבעת טוענת שהפרה זו מצדיקה שלילה של פיצויי הפיטורים.
48.השכר הקובע לצרכי תובענה זו, הוא בסך 1,800 ₪. על כן, סכום פיצויי הפיטורים שהתובעת זכאית לו, הוא בסך 12,300 ₪.
49.בין הצדדים היו (ויש עדיין) חלוקי דעות בשאלת עצם הזכאות לפיצויי פיטורים. נוכח המחלוקת בשאלת קיום יחסי עבודה בין הצדדים, נראה לי כי נכון לקבוע שיש ממש בחלוקי הדעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים. בשל כך - איני סבור שנכון לפסוק לזכות התובעת פיצוי הלנת פיצויי פיטורים.
50.התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 12,300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
תמורת הודעה מוקדמת
51.התובעת קיבלה הודעה מוקדמת בת חודש בטרם הפסקת העסקתה. אולם, כאמור בסעיף 29 לעיל, הנתבעת כמעט שהפסיקה לשבץ את התובעת לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, אף שהתובעת המשיכה להעמיד את עצמה לרשות הנתבעת. לפיכך, התובעת קיבלה רק סך של 360 ₪ על עבודתה באותו חודש.
בנסיבות אלה, אני סבור שנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בגובה ההפרש בין השכר הקובע (1,800 ₪) לבין השכר ששולם (360 ₪), כלומר - בסך של 1,440 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
פדיון חופשה
52.התובעת לא קיבלה חופשה שנתית כלל, והיא עותרת לקבל פדיון חופשה בסך 5,000 ₪.
הנתבעת, בסעיף 56 לסיכומיה, טוענת להתיישנות חלקית של התביעה לפדיון חופשה. טענה זו היתה אמורה להתקבל, אילו היא היתה נטענת בהזדמנות הראשונה (כלומר - בכתב ההגנה). אולם כתב ההגנה אינו כולל טענת התיישנות, ולפיכך - אני דוחה את טענת ההתיישנות שהנתבעת העלתה, בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958.
53.מספר ימי העבודה של התובעת - לא הוכח. על כן, איני יכול לעשות חישוב מדוייק של מספר ימי החופשה שנצברו לזכות התובעת במהלך שנות עבודתה, בהתאם להוראות המדוקדקות של סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. עם זאת, ניתן להעריך את מספר ימי העבודה, באופן משוער, על פי מה שניתן ללמוד הן מהתשלום החודשי והן מהמסמכים הספורים של סידור העבודה שהוגשו. התשלום החודשי הממוצע לצרכי תובענה זו, היה בסך 1,800 ₪. על פי תעריף שעתי של 80 ₪, מדובר על תשלום בעבור 22.5 שעות בממוצע לחודש. מסידורי העבודה שהומצאו (במצורף לכתב התשובה), נראה שימי העבודה הממוצעים של התובעת במלון נמשכו כ-6 שעות. לפיכך, ניתן להעריך שהמספר הממוצע של ימי עבודה של התובעת בכל חודש - היה 4. על כן, לצרכי חישוב ימי החופשה השנתית שנצברו לזכות התובעת, אניח שהתובעת עבדה 4 ימי עבודה בחודש.
54.בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 ובהתבסס על ההנחה של 4 ימי עבודה בחודש, צברה התובעת זכאות לימי חופשה, כאמור להלן:
בתקופה שמיום 6/6/05 ועד יום 31/12/05 - תקופה בת כ-57% של שנה שבה יחסי העבודה לא נמשכו במשך כל "שנת העבודה" (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-240), עבדה התובעת כ-27 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 14 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות ליום חופשה אחד בערך.
בתקופה שמיום 1/1/06 ועד יום 5/6/09 - תקופה בת 3 שנים ועוד כ-43% של שנה, שבהן יחסי העבודה נמשכו כל "שנת העבודה" (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-200), עבדה התובעת כ-165 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 14 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות לכ-12 ימי חופשה.
בתקופה שמיום 6/6/09 ועד יום 5/6/10 - תקופה בת שנה אחת (שהיתה שנת העבודה החמישית של התובעת), שבה יחסי העבודה נמשכו כל "שנת העבודה" (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-200), עבדה התובעת 48 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 16 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות לכ-4 ימי חופשה.
בתקופה שמיום 6/6/10 ועד יום 5/6/11 - תקופה בת שנה אחת (שהיתה שנת העבודה השישית של התובעת), שבה יחסי העבודה נמשכו כל "שנת העבודה" (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-200), עבדה התובעת 48 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 18 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות לכ-4 ימי חופשה.
בתקופה שמיום 6/6/11 ועד יום 31/12/11 - תקופה בת כ-57% של שנה שבה יחסי העבודה נמשכו במשך כל השנה (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-200), עבדה התובעת כ-27 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 21 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות לכ-3 ימי חופשה.
בתקופה שמיום 1/1/12 ועד יום 5/4/12 - תקופה בת כ-26% של שנה, שבה יחסי העבודה לא נמשכו כל "שנת העבודה" (ועל כן יש לחלק את מספר ימי העבודה ב-240), עבדה התובעת כ-13 ימים. לכן, בהתאם לזכאות צבירה של 21 ימים לשנה, צברה התובעת באותה עת זכאות ליום חופשה אחד בערך.
בסך הכל, על בסיס ההנחה של 4 ימי עבודה בחודש, צברה התובעת זכאות לכ-25 ימי חופשה (כולל ימי מנוחה שבועית).
מדובר בחמש שישיות של חודש. מאחר שזכאות לחודש חופשה (כולל ימי מנוחה שבועית) היתה מקנה לתובעת זכות לפדיון חופשה בסך של 1,800 ₪, הרי שזכאות ל-25 ימי חופשה (כולל ימי מנוחה שבועית), אמורה להקנות לתובעת זכאות לפדיון חופשה בסך של 1,500 ₪.
55.אני מחייב, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
פדיון דמי הבראה
56.התובעת לא קיבלה מהנתבעת דמי הבראה.
לאחר סיום יחסי העבודה, ניתן לפדות את הזכות לדמי הבראה, רק בעבור שתי שנות העבודה האחרונות. בגין כל אחת משתי שנות העבודה האחרונות, היתה התובעת זכאית לדמי הבראה בעד 7 ימי הבראה, כך שהתובעת זכאית לפדיון דמי הבראה על פי ערך של 14 ימי הבראה.
ערך יום הבראה למשרה מלאה בעת סיום עבודתה של התובעת היה בסך 365 ₪. כלומר, דמי הבראה לפי 14 ימי הבראה לעובד במשרה מלאה, היו בסך 5,110 ₪.
כאמור כבר לעיל, הכנסה של 1,800 ₪ לחודש, משקפת עבודה של 22.5 שעות בחודש (לפי תעריף שעתי של 80 ₪). מכאן שמדובר על 22.5 שעות בחודש. בהנחה שמשרה מלאה אצל הנתבעת היא בהיקף של 176 שעות בחודש (כנטען בסעיף 58.3 לסיכומי הנתבעת), הרי שהתובעת עבדה בהיקף משרה של כ-12.8%.
57.התוצאה מהאמור בסעיף 56 לעיל, היא שהתובעת זכאית לפדיון דמי הבראה בסך 654 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני
58.צו ההרחבה בענף המלונאות חייב את הנתבעת לבטח את התובעת בביטוח פנסיוני בשיעור של 6% משכרה.
משהנתבעת לא ביטחה את התובעת בביטוח פנסיוני, נכון לחייב אותה לשלם לתובעת פיצוי בגובה ההפרשה שהנתבעת היתה אמורה להפריש על חשבונה.
אעיר כי משלא הועלתה טענת התיישנות בכתב ההגנה - נכון להתייחס למלוא תקופת העבודה.
59.כאמור לעיל, השכר הקובע הוא בסך 1,800 ₪. 6% מסכום זה שווים 108 ₪, כך שהפיצוי בשל כל חודש שבו התובעת עבדה ולא בוטחה בביטוח פנסיוני אמור להיות בסך של 108 ₪.
60.התובעת עבדה אצל הנתבעת 82 חודשים, כך שהפיצוי הכולל בשל העדר הביטוח הפנסיוני הוא בסך של 8,856 ₪. על הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 6/11/08 (אמצע תקופת העבודה) ועד התשלום בפועל.
פיצוי בשל אי-עריכת שימוע
61.כאמור לעיל, מנכ"ל המלון החליט להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, בעקבות הדיווח שהוא קיבל ממנהלת הספא, ובלא ששוחח על כך עם התובעת. התובעת לא קיבלה זכות טיעון בענין זה.
62.לדעתי, בהתחשב בוותק של התובעת במקום עבודתה, העובדה שהתובעת פוטרה בלא זכות טיעון, מצדיקה פיצוי בגובה שכר 3 חודשים.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשל אי-מתן זכות הטיעון, בסך 5,400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
פיצוי בשל עגמת נפש
63.בהתאם להלכה הפסוקה, אין זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בשל עגמת נפש, שכן אין זה אחד מהמקרים הנדירים שבהם נכון לראות את התובעת כמי שזכאית לפיצוי מיוחד על האופן שבו נפסקה עבודתה (מעבר לפיצוי בשל אי-מתן זכות הטיעון).
מעבר לכך, אוסיף כי התובעת לא הוכיחה את טענתה על כך שדווקא היא היתה זו שפניה הולבנו בישיבת הצוות מיום 1/3/12.
לסיכום
64.בשל המוסבר לעיל, אני מקבל - חלקית - את התביעה, מצהיר כי היו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את האמור להלן:
א.פיצויי פיטורים בסך 12,300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
ב.תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
ג.פדיון חופשה בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
ד.פדיון דמי הבראה בסך 654 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
ה.פיצוי בשל העדר ביטוח פנסיוני, בסך 8,856 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/11/08 ועד התשלום בפועל.
ו.פיצוי בשל אי-מתן זכות טיעון, בסך 5,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/12 ועד התשלום בפועל.
65.בנוסף לאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/1/15, אם הוא לא ישולם לפני כן.
66.כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.
ניתן היום, ט"ו בכסלו תשע"ה, 7 בדצמבר 2014, בהעדר הצדדים.
|
|
|
חיים ארמון, שופט
|