ס"ע 28546-05-12

1.תביעה זו נמנית עם כ-300 תביעות שאוחדו בבית דין זה. מדובר בתובעים שקיבלו תואר משלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל והנתבע 2 (להלן – המדינה או הגף) סירב ליתן להם אישור שקילות לתואר לצורך הענקת הטבות שכר. התובע בענייננו טוען כי הנתבע 2 מסרב, שלא בצדק, ליתן לו אישור שקילות אף שהליך לימודיו היה תקין.

2.זוהי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת הליך זה:

א.בשנת 1996 הוקמה בישראל שלוחה של אוניברסיטת לטביה (להלן – השלוחה), אשר אפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי באוניברסיטת לטביה בשיטת למידה מרחוק.

ב.הנתבע 2 (להלן – הגף או המדינה) מעניק לבעלי תארים אקדמאיים מחו"ל "אישורי שקילות" על פיהם התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל (בענייננו - השלוחה) שקולים לתארים מקבילים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.

ג.במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל. עם פתיחתה קיבלה השלוחה אישור של המועצה להשכלה גבוהה להפעיל לימודים מרחוק. יש לאבחן בין אישור ללימודים מרחוק לבין הפעלת שלוחה בהיתר המועצה להשכלה גבוהה או באישור משרד החינוך. האישור שקיבלה השלוחה סייג את פעילותה כדלקמן:

"במודעות שתפרסם אוניברסיטת לטביה בישראל לא תציין אוניברסיטת לטביה, בשום הזדמנות, כי התוכנית שלה פועלת בהיתר המועצה להשכלה גבוהה או באישור של משרד החינוך והתרבות בישראל, אולם אוניברסיטת לטביה רשאית לציין בפרסומיה כי היא נבדקה על ידי ועדת ה"שלוחות" של המועצה להשכלה גבוהה ונמצאה כמקיימת תוכניות לימודים בשיטת "למידה מרחוק"" (ההדגשה הוספה ד.פ.).

ביום 2.3.1998 נתן משרד החינוך לשלוחה אישור פעולה ללימודים מרחוק.

ד.ביום 16.2.1998 נכנס לתוקף תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה לפיו מוסד אקדמי זר המבקש להפעיל שלוחה בישראל נדרש לקבל רישיון מהמועצה להשכלה גבוהה. בלא רישיון כאמור לא ניתן לקיים בארץ פעילות לימודית ולהעניק בסופה תואר אקדמי. בהתאם, ביום 20.4.1999 הגישה השלוחה למועצה להשכלה גבוהה בקשה לקבלת רישיון כנדרש. בתגובה לבקשתה לקבל רישיון ובהתאם להוראות החוק, פנה המועצה להשכלה גבוהה לשלוחה בחודש נובמבר 1999 בבקשה לקיים ביקורת בשלוחה. אוניברסיטת לטביה סירבה לאפשר קיומה של ביקורת, והשלוחה משכה את בקשתה לקבלת רישיון על פי תיקון 11 לחוק המועצה להשכלה גבוהה. לפיכך אסרה המועצה להשכלה גבוהה על השלוחה לרשום סטודנטים חדשים ללימודים, אך אישרה לסטודנטים שכבר החלו בלימודיהם, לסיימם.

ה.במהלך שנת 2001 החלו חקירות משטרה בעקבות חשד כי תארים אקדמיים הוענקו לבוגרי השלוחה שלא כדין. בשל כך הוחלט להקפיא את מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה עד לסיום החקירה. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ (עליון) 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין שניתן ביום 26.8.2002 נפסק כי על המדינה לקבל החלטה באשר לאופן התנהלותה בהיבט המנהלי ובמישור יחסי העבודה בכל הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה עד ליום 1.10.02.

ו.בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מספר גורמים בשלוחה וכן נגד עובדי ציבור שקיבלו תארים מהשלוחה, ובעקבות זאת החליטה המדינה, ביום 20.3.03, שלא להכיר באופן גורף בתארים שניתנו כאמור. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –בג"צ מוסטקי הראשון). בפסק דין זה נקבע כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, שכן לא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל הסטודנטים בשלוחה אינם זכאים לתואר.

ו. בעקבות פסיקת בג"צ החלו הנתבעים בהליכים לבדיקה פרטנית של כל מקרה לגופו, בין היתר באמצעות ראיונות לבוגרי השלוחה במטרה לבחון האם הם זכאים לקבל אישור שקילות. הליכים אלה נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). שם נפסק כי הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה מתנהלים באופן ראוי וכי העותרים לא הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של הליכים אלה. עוד נפסק כי ככלל בית המשפט אינו מתערב בשיקול הדעת שהפעילה המדינה לגבי כל בקשה ובקשה, כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענה כי על המדינה לערוך לעותרים ראיון חוזר, וכי אין כל פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים.

ז.לאחר מתן ההחלטות הנ"ל ובעקבות החלטת המדינה שלא להכיר בתאריהם של עובדים רבים, הוגשו תביעות לבתי הדין האזוריים ברחבי הארץ. בהוראת בית הדין הארצי, אוחדו כלל התביעות שהוגשו בנוגע לאוניברסיטת לטביה בבית דין זה (ראו למשל בהמ"ד 41664-10-11).

ח.ביום 6.9.11 ניתנה החלטה, שאושרה לאחר מכן על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12) כי התביעות ידונו על פי סיכומים בכתב.

3.ואלו העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה:

א.התובע, למד לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה בתקופה 1999-2001 כאשר שירת במשטרת ישראל במחלקת סיור.

ב.ביום 23.9.2001 הגיש התובע לגף בקשה להערכת התואר (נספח ו 1 לסיכומי המדינה). במסגרת בדיקת פעילות השלוחה נתבקש התובע, כמו יתר הסטודנטים, להגיש לגף תצהיר אודות אמיתות הפרטים והמסמכים שמסר במסגרת בקשתו ולמלא שאלון. התובע לא מסר לגף את תצהיר התשובות לשאלון.