ס"ע 15224-12-11 חיים שרביט נ' בר - בי.טו.די. בע"מ ואח'

התובע הגיש תביעתו נגד שני הנתבעים ואולם, כפי שהובהר בקדמי המשפט, לא הצליחו לא הוא ולא הנתבעת 1 לבצע מסירה של כתב התביעה לנתבעת 2, בסופו של יום נמסר כתב התביעה לנתבעת 2 ביום 2.4.13. ואולם זו לא הגישה כתב הגנה . משכך עתר התובע למתן פסק דין כנגדה בהעדרו. זאת ייעשה במסגרת פסק דין זה.

לגופו של ענין התנהל התיק כנגד הנתבעת 1 (להלן:הנתבעת) .

המחלוקות המהותיות הדורשות הכרעה בתביעה זו הן שתיים: מי הן מבין שתי הנתבעות מעסיקתו של התובע, והאם מכלול היחסים בין הצדדים הם אכן יחסי עובד ומעביד.

ככל שהתשובה לשתי שאלות אלה חיובית, ידונו פרטי רכיבי התביעה .

רקע נדרש

1. הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר במתן שרותי הפצת עתונים, כתבי עת ודברי דאר עבור לקוחות שונים.

2. בחלק מן הזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה שמשה נתבעת 2 כסוכנות הפצה, שהתקשרה בחוזה הפצה עם הנתבעת. הנתבעת הפסיקה התקשרותה עם נתבעת 2 בחודש מרץ 2008 בכל הנוגע להפצת דאר, ומאוחר יותר בכל הנוגע להפצת עתונים.

3. התובע התקבל לעבודה על ידי מר שמעון אלקיים, בעליה של נתבעת 2.

   בחודש אוגוסט 2009, נוכח מצבה הקשה של נתבעת 2,סוכם בין הנתבעת לנתבעת 2 כי מנהלה, מר אלקיים יחל לעבוד אצל הנתבעת ואילו עובדי הנתבעת 2 יועברו לעבוד אצל הנתבעת החל מחודש 7/09. (נספח י"ב לתצהיר התובע) .

4. החל מחודש אוקטובר 2009 התקשרה הנתבעת עם מר רני דמתי על מנת שזה ישמש כסוכן הפצה בתחום הדאר והחל מחודש 10/10 החל מר דמתי לספק שרותים לנתבעת 1 גם בתחום העתונים. התובע עבר לעבוד אצל מר דמתי החל ממועדי ההתקשרות האמורים. במסמך שצורף כנספח ו' לתצהיר התובע, מובהר לו כי יועבר לעבוד אצל מר דמתי כאמור, וכי תקופת עבודתו אצל הנתבעת תלקח בחשבון לשם חישוב ושמירת זכויותיו אצל מר דמתי.

5. החל מחודש11/06 עבד בשני קוי חלוקה (קו 15 וקו 89) עבור עבודתו בקו הראשון קיבל שכר באמצעות תלושי שכר, ואילו כנגד ביצוע העבודות בקו השני- שולם לו כנגד חשבוניות. לגבי שני המקרים התשלומים בוצעו על ידי נתבעת 2 עד לשינויים בכך כאמור לעיל.

6. לוחות זמנים כפי שעלו מעדות התובע והמסמכים שצרף:

   3/05-11/06 - עבודה אצל הנתבעת 2 בקו חלוקה אחד.

   11/06-3/08- עבודה אצל נתבעת 2 בשני קוי חלוקה.(תלושי שכר מחודש1/07 "איפסו" את הוותק).

   3/08-10/09 - המשך עבודה אצל הנתבעת 2 בתחום העתונים, מעבר לעבודה אצל הנתבעת בתחום המכתבים(תלושי שכר של הנתבעת).

   11/09-12/09- תלושי שכר של התובע ע"ש הנתבעת 2 תחת לוגו "קבוצת בר", בשלב זה, ככל הנראה , הועבר תחום העתונים למר דמתי.

   10/10 והלאה- גם תחום חלוקת מכתבים עובר למר דמתי.

7. על אף האמור לעיל, מיד עם תחילת עבודתו של התובע אצל מר דמתי, הוברר מתוך תלושי השכר שקיבל כי ותקו ויתר הזכויות הנגזרות מעבודתו אצל הנתבעת, לא מוכרים על ידי מר דמתי. יוער כי נכון למועד שמיעת הראיות בתיק זה ממשיך התובע להיות מועסק על ידי מר דמתי, וגם עוסק בחלוקת עתונים עבור גורמים שאינם קשורים לנתבעת (ובנוסף עובד כנהג מונית).

8. שכרו של התובע שולם כדלקמן: עבור הפצת עתונים- 3,000 ₪ לחודש, עבור הפצת מכתבים- לפי 45 אג' למכתב.

    

   דיון והכרעה

   מי היו מעסיקיו של התובע בתקופות השונות?

9. לטענת התובע שמשו הנתבעות ביחד ולחוד כמעסיקותיו. הנתבעת טוענת, מאידך, כי היא היתה מעסיקת התובע רק ביחס לתקופה לגביה שילמה לו שכרו (לטענתה 3-4 חודשים בלבד).

10. בטרם נעסוק בכך , נבהיר כבר עתה כי בשאלה האם שימש התובע עובד הנתבעת 2 או שמא רק קבלן עצמאי (ביחס לחלק מהעבודה שבוצעה), לא נחלקו הצדדים שלפנינו. יותר מכך, לא הוצג כל טעם מדוע בגין אותה עבודה שולם לתובע לעתים (בקו 89) על פי חשבונית

11. בעוד על פי החלק האחר (בקו 15) כשכר. אנו מקבלים איפוא את גרסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בין היתר בסעיף 13 לתצהירו וקובעים כי כל מערכת היחסים של התובע עם מי מן הנתבעות היתה מערכת יחסי עובד ומעביד.

12. המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד או מעביד הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות (דב"ע נב/3-158 יאיר - גליברמן [פורסם בנבו] (1992); ע"ע 300256/98 אייזיק – תה"ל [פורסם בנבו] (2002); ע"ע 478/99 חסידים - עיריית ירושלים [פורסם בנבו] (13.1.11) . למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני (ע"ע 300021/98 טריינין – חריש ומפלגת העבודה [פורסם בנבו] (2002) (להלן: ענין טריינין); בג"צ 5168/93 מור – בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (1996); ע"ע 14122-07-10 מכללת רמת גן – פרייס [פורסם בנבו] (13.9.12).( להלן ענין פרייס))

13. מבחני עזר נוספים המהווים חלק מהמבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי העבודה; אופן ביצוע התשלום; תלות כלכלית במעסיק; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. יצוין כי בהתאם לפסיקה אף אחד מהמבחנים אינו מכריע לבדו אלא יש לראות את התמונה בכללותה (ע"ע 568/06 שושן-קל שירותי נופש ותיירות, [פורסם בנבו], 3.1.08, וליתן משקל מתאים לכל אחד מהנתונים הרלבנטיים (ע"ע 283/99 ברק-כל הקריות בע"מ [פורסם בנבו] (2000); דב"ע מה/25-3 קיפניס - אגד בע"מ [פורסם בנבו] (1985) ע"ע 1076/04 מדינת ישראל - שוב [פורסם בנבו] (11.7.05) ע"ע 548/09 לוי – מוסך עלית לוי [פורסם בנבו] 22.11.09).

14. הכללים לקביעת זהותו של מעסיק במערכת יחסים משולשת נקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בפסק הדין המנחה בתיק דב"ע נב/142- 3 חסן אלהרינאת- כפר רות ואח', פד"ע כד 535, ובין היתר: כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם; בידי מי הכוח לפטר את העובד; מי קיבל את העובד לעבודה ומי הסדיר את תנאי קבלתו אליה; מי משבץ את העובד במקום העבודה; מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד; כיצד דווחו יחסי הצדדים לרשויות המס; למי הבעלות על הציוד והחומרים המשמשים את העובד בעבודתו; מי מפקח על עבודתו של העובד ולמרותו של מי הוא סר (ר' גם: דב"ע נד/96- 3 מ.ב מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי בע"מ- חליל עבד אל רחמן עאבד, [פורסם בנבו] פד"ע כט 151; ע"ע 1218/02 XUE BIN- א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ , [פורסם בנבו] פד"ע לח 650).

15. יישום מבחני הפסיקה האמורים הביאנו לכלל מסקנה כי יחסי עובד מעסיק התקיימו בין התובע לבין הנתבעת 2 לאורך כל תקופת עבודתו נשוא התביעה, ואולם החל מחודש מרץ 2008, הפכה גם הנתבעת למעסיקתו של התובע ביחד עם הנתבעת 2 וזאת עד לחודש 10/2010 (סוף התקופה נשוא התביעה). נבהיר:

16. אין חולק כי נתבעת 2 נתנה שרותי הפצה לנתבעת, ואך טבעי כי מכח זאת יהיו קשרים מסוימים בין עובדי נתבעת 2 לבין נציגים כלשהם של הנתבעת, ואולם בראשית הדרך למעט קשרים אלה, לא מצאנו אינדיקציות אחרות לקיומם של קשרי עבודה בין התובע לנתבעת. כך: התובע התקבל לעבודה על ידי מר שמעון אלקיים, בעליה של הנתבעת 2 בלבד (אף לא נטען כי הנתבעת היתה שותפה באופן כלשהו בבחירתו של התובע או בקביעת דרכי עבודתו, חלוקת הקווים , תנאי שכרו וכו'); אין חולק כי תלושי השכר של התובע הוצאו על ידי הנתבעת 2 והוא דווח לרשויות המס כמועסק על ידה; התובע עצמו טוען בתצהירו כי כל משימותיו היו נתונות לפיקוחו הבלעדי של מר אלקיים (ס' 13.4); מערך העבודה של התובע נקבע על ידי מר אלקיים, וכך אף השינויים בו (סעיף 13.6); אף מארועים מאוחרים יותר, שארעו כאשר הנתבעת 1 כבר הפכה למעורבת בהעסקת התובע, ניתן ללמוד כי התנהלותו של התובע היתה מול נתבעת 2 בלבד- כעולה מתמלול ההקלטה שצרף התובע לתצהירו, הקלטה שנערכה בעת שעבר התובע לעבוד אצל מר דמתי- זו הפעם הראשונה שהתובע מעלה בפני הנתבעת טענות לענין שכר שלא שילמה לו נתבעת 2 במלואו, ועולה הרושם כי הנתבעת מודעת לטענות אלה רק לאחר שהפכה היא להיות מעורבת בהעסקה (כפי שיתואר להלן),. אם כן, אף התובע עצמו, גם במועד מאוחר מאד , לא ראה בנתבעת כמי שעומדת מולו (כפוף לשיאמר להלן).

17. הנתבעת בחרה שלא להציג לפנינו את הסכם ההתקשרות שלה עם הנתבעת 2 והמסמך היחיד שהוצג (ע"י התובע) הוא מסמך משנת 2009 אשר דן בשינוי מבנה ההתקשרות, לכאורה יתכן כי המסמך היה מחזק את עמדת התובע, ואולם על אף זאת אנו מוצאים את בחירתה של הנתבעת לבצע את פעילותה באמצעות מספר קבלני משנה אשר את אזורי החלוקה שלהם היא קובעת, בחירה לגיטימית ובמיוחד כאשר לא שוכנענו כי הדבר נועד לפגוע בעובדים ובכללם בתובע. טענות התובע ביחס לזכויותיו שלא שולמו במלואן אין בהן כדי להצביע על כוונת מכוון מצד הנתבעת, שכן , כפי שהוכח בפועל, כאשר חששה התובעת למצבם של מר אלקיים והנתבעת 2, לא מנעה עצמה מלהכנס לנעליהן ולהתחייב בעצמה כלפי העובדים, ובהמשך ,אף לדאוג להבטחת רצף זכויותיהם. (על משמעות דברים אלה , בהמשך).

18. עם זאת, מצב זה השתנה לחלוטין עם דריסת הרגל של הנתבעת בתוך עניניה של הנתבעת 2. כפי שניתן להתרשם מן הממצאים שלפנינו, עם הסתבכותו של מר אלקיים, חששה הנתבעת להשלכות שתהיינה לקריסתו על יכולתה שלה לעמוד בהתחיבויותיה כלפי לקוחותיה (כפי שיכול לחשוש כל בעל עסק כאשר ספק חשוב שלו עומד על סף קריסה). הנתבעת יכולה היתה להסיק מסקנות עסקיות מסוגים שונים ביחס לדרכי פעולתה , ולא לנו לקבוע מה היו תוצאותיהן של מסקנות אלה ביחס לתובע. הנתבעת בחרה , כך נראה, שלא לפגוע ביציבות השירות ללקוחות, והחליטה ליטול שליטה על עניניה של הנתבעת 2 ובתוך כך גם להבטיח המשך העסקת העובדים, אשר ברור כי הם אלה שעומדים בחזית השירות. ברי מתוך השתלשלות העניינים בהמשך הדברים כי התובעת לא החליטה החלטה אסטרטגית להמנע מהתקשרות עם קבלני משנה, אלא ניסתה, מטעמיה העסקיים שלה, "להציל" את שניתן נוכח קריסתו של מר אלקיים.

19. ויובהר, בהקשר זה , אין לטעמנו נפקא מינה לעובדה שהנתבעת בחרה בחודש מרץ 2008 להפריד בין תחום המכתבים לתחום העתונים בכל הנוגע ל"אימוצם" של עובדי הנתבעת 2. בשלב זה עשתה הנתבעת 1 בנתבעת 2 כבתוך שלה והפכה בפועל למנהלת של הנתבעת 2. משכך,לטעמנו, החל מחודש מרץ 2008 ועד אוקטובר 2010, היתה הנתבעת מעסיקתו במשותף של התובע גם בחלק העבודה הנוגע לעתונים.

20. יוסף לענין זה, אף שתחום המכתבים עבר למר דמתי כבר בסוף שנת 2011 , לא מצאנו לפצל בין התחומים, שכן כאמור, התרשמנו, כי הנתבעת המשיכה להיות מעורבת בנושאים אלה עד למעבר המלא למר דמתי.

21. מקצת מן הטעמים הנוספים בגינם הגענו מסקנתנו דלעיל לפיה הפכה הנתבעת למעסיקה במשותף עם הנתבעת 2 החל מחודש מרץ 2008 הם: הנתבעת החלה לשלם שכרו של התובע החל מאותו מועד (ושילמה את שכרו בגין שני תחומי העבודה- סעיף 17 לתצהיר התובע); היא שהחליטה להפוך את מר אלקיים ממפיץ למנהל שלה ולמעשה להיות מעורבת בעסקו (נספח ז' לתצהיר התובע);היא הפכה למעורבת יותר בתנאי עבודתו של התובע ואף התערבה בקביעת זכויותיו ו"שמירה" עליהן- בין היתר היא שהחליטה על הפסקת עבודתו של התובע באזור 15, והיא שסכמה עמו על הפיצוי בגין כך (סעיפים20-22 לתצהיר התובע); היא שהודיעה לתובע על סיום עבודתו ומעבר למר דמתי, שההתקשרות עמו היא פרי בחירתה שלה; נציגיה אף נטלו אחריות על הסדרת חובות של התובע כעולה מן התמלול שצורף, ועוד.

     

22. מסקנת בינים- הנתבעת 2 היא מעסיקתו של התובע למשך כל תקופת העבודה נשוא התביעה (בהעדר הגנה)

    הנתבעת מעסיקת התובע ביחד ולחוד עם נתבעת 2 בתקופה שמאז מרץ 2008 ועד אוקטובר 2010.

     

    האם מעבר התובע לעבודה אצל מר דמתי מזכהו בזכויות הנובעות מסיום עבודה?

23. אף התובע טוען כי המשיך לעבוד באותו "מקום עבודה" אלא שנתחלפו המעבידים. עוד אין חולק כי על פי נספח י' לתצהיר התובע, התחיב מר דמתי כלפי הנתבעת וכלפי התובע עצמו, להכיר בוותק העבודה בתקופת עבודתו אצלה לצורך חישוב כל זכויותיו (באותה עת הועבר אמנם רק תחום חלוקת המכתבים ).

24. עוד אין חולק כי התובע המשיך, מרצונו לעבוד אצל מר דמתי , והוא אף הודיע בעדותו (עמ' 9):

    "ש. אם רני מתחייב לקחת זכויות שלך, ואתה טוען שהסיבה שאתה מגיש תביעה בסעיף 26 זה כי רני איפס לך את הזכויות. למה רני לא נמצא פה. למה לא הגשתם נגדו תביעה.

    ת.אני ממשיך לבוד אצלו משנת 2010. אני רוצה להתפרנס.

    ....

    ש. יש פה בן אדם שאתה טוען לגביו שהוא לא משלם לך ולא נותן לך ואפס לך כל הזכויות. איפה הוא.

    ת. נכון. בבוא הזמן אתבע גם אותו. אני רוצה להמשיך לעבוד ולהתפרנס". 

25. התובע טוען כי היות ומר דמתי לא עמד בהתחיבות להכיר ברצף הזכויות ונוכח התחיבות הנתבעת לשלם לו זכויותיו, הוא זכאי לפיצויי פיטורין אף שהמשיך לעבוד באותו מקום עבודה. התובע סומך יתדותיו על הפסיקה בענין : עד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים ( 1990 ) בע"מ - טטיאנה וורונין (פורסם בנבו,ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב - מוקד אמון סביון ( 1981 ) בע"מ(21.8.05), ע"ע 324/05 ריבה אציילדייב -עמישב שירותים בע"מ, (27.3.06 ) ע"ע 1363/02דינה חזין נ' תנופה שירותים ב''א ואחזקות 1991בע"מ (5.11.06), ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה ניקיון ושירותים בע"מ - מתוקה דמארי (2.1.06), ומבקש לגזור מכך שבכל מקרה שבו "קבלן עוזב" לא הציע מקום עבודה אחר, והמעסיק לא לקח אחריות על ותק, יהיו העובדים זכאים לפיצויי פיטורין גם אם הם נשארים בעבודה.

26. הפסיקה דלעיל נוגעת לעובדים עליהם חלים הסכמים קיבוציים/צווי הרחבה ספציפיים , וספק אם חלה ביחס למקרה הנדון.

27. מכל מקום, העובדה כי מר דמתי בניגוד להתחיבותו על פי ההסכם , לא מציין את ותקו של התובע בהתחשב בתקופת העבודה בנתבעת 1 אין משמעה כי אין התחיבות, ובצדק ציין התובע כי בכוונתו לתבוע את מר דמתי בבוא העת.

    משכך, ומשנשאר התובע באותו מקום עבודה, אינו זכאי לפיצויי פיטורין מהנתבעת .

28. סייג אחד לדבר והוא בקשר לסיום עבודתו של התובע באיזור 15. כאמור לעיל, לכאורה הועסק התובע בשתי משרות שונות בקווי החלוקה השונים. אמנם ספק אם סיום "חלק" מן העבודה מזכה בפיצויי פיטורין, ואולם נוכח הסכמת הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפסקה זו, ונוכח העובדה שכאשר הפך מר דמתי למעסיק, לא כללה העבודה איזור זה, ומשהתובע הוציא חשבונית בגין התשלום שהובטח לו, תשלם הנתבעת לתובע הסך המוסכם כאמור- 2,500 ₪.

29. עם זאת הדברים אינם נוגעים לרצף הזכויות ביחס לנתבעת 2. משכך, וככל שהדבר נוגע אליה, ואף בהעדר הגנה, זכאי התובע לפיצויי פיטורין בגין כל התקופה שמאז מרץ 2003-אוקטובר 2010.

30. כאמור , התובע בחר שלא לצרף את מר דמתי להליך דנן, אף שברי כי הדבר עלול לגרום להכרעות סותרות. עם זאת היות ומכל מקום משפסקנו פיצויי פיטורין ביחס לכל תקופת עבודת התובע עד אוקטובר 2010 כלפי נתבעת 2, הרי שאין חשש כי התובע יוותר "בין הכסאות" כתוצאה מן האמור.

     

    משקבענו קביעות אלה ידונו להלן רכיבי התביעה המפורטים:

31. ראשית יובהר כי בהתחשב במועד הגשת התביעה ואף נוכח המחלוקות המהותיות שבתיק זה, לדחות התביעה לתשלום פיצויי הפרשי הלנה בגין איזה מן הרכיבים.

     

    פיצויי פיטורין

32. בהעדר מחלוקת על הסכום הנתבע תשלם הנתבעת 2 לתובע פיצויי פיטורין בסך 49,405 ₪. מתוך סך זה, חבה הנתבעת ביחד ולחוד עם הנתבעת 2 סך של 2,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 1.11.10.

     

    הודעה מוקדמת

33. מקובלת עלינו טענת התובע כי בדבר המעבר להיות מועסק אצל הנתבעת וכן אצל מר דמתי לא ניתנו התראות מראש. עם זאת מתוך התנהלות התובע אשר מחד, לא ביקש לסיים עבודתו, אלא המשיך ברצף באותו מקום עבודה, ומשתיקתו לענין זה, סבורים אנו כי הוא ויתר על תשלום דמי הודעה מוקדמת. לפיכך לא יפסק לו דבר בגין רכיב זה.

     

    הפרשות לפנסיה

34. עיון בתלושי השכר של התובע גם אצל הנתבעת, מעלה כי לא הופרשו עבור התובע הסכומים להם זכאי. הנתבעת לא חקרה את התובע בנושא ולא המציאה כל ראיה בנדון. משכך אנו מקבלים את גרסת התובע בדבר הסכומים המגיעים לו:

    הנתבעת תשלם לתובע סך של 379 ₪.הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 1932 ₪.

    סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.2010.

     

    דמי חגים

35. התובע הגיש תביעה לדמי חגים . התובע התעלם בתחשיביו מן העובדה כי חלק משכרו (בגין הפצת עתונים) היה שכר חודשי, ומשכך בגין חלק זה של השכר אינו זכאי כלל לדמי חגים . לפיכך יש להפחית מן השכר הקובע החודשי שלו טען התובע בתביעתו, סך של 3,000 ₪, (השכר החודשי בגין חלוקת עתונים). אשר על כן, עומד השכר היומי לענין זה ע"ס 221 ₪. .משאין חולק על יתר תחשיבו של התובע , הוא זכאי לדמי חגים עבור 34 יום וסה"כ 7,514₪.

36. נוכח האמור לעיל ביחס לתקופת העבודה שבה עבד אצל שתי הנתבעות, הרי שחובה של הנתבעת הוא בגין 11 יום בלבד.

37. משכך תשלם הנתבעת 2 לתובע סך 7514 ₪ , כאשר ביחד ולחוד עמה על הנתבעת לשלם סך של 2,431 ₪. סכום זה אף הוא ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.10.

     

     

     

    הבראה

38. התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה כלל. בהעדר גרסה בנדון מטעם הנתבעים ואף בהעדרו של תחשיב חלופי, מתקבלת התביעה.

    הנתבעות שתיהן תשלמנה לתובע דמי הבראה בסך 5,067 ₪

     

    פדיון חופשה

39. אף לענין זה לא הובאו ראיות לסתירת גרסתו או תחשיבו של התובע.. משכך זכאי התובע לפדיון חופשה בסך 16,330 ₪. היות ותקופת עבודת התובע אצל הנתבעות במשותף קצרה יותר, הרי שחבותה של הנתבעת בגין רכיב זה עומדת על 36 ימים בלבד- במכפלת ערך יום עבודה (336 ₪- בשונה מן האמור לעיל לענין חגים)= 12,096 ₪.

40. משכך תשלם הנתבעת 2 לתובע סך 16,330 ₪ , כאשר ביחד ולחוד עמה על הנתבעת לשלם סך של 12,096 ₪. סכום זה אף הוא ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.10.

     

    נסיעות

41. התובע טוען לחבות בדבר דמי נסיעה שלא שולמו למשך 9 חודשים בשנת 2007. תקופה זו רלבנטית אך לנתבעת 2.

    בהעדר הגנה תשלם הנתבעת 2 סך של 2,043 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית הדין החל מיום 1.11.2007.

42. חלקה השני של תביעת הנסיעות דומה כי כלל אינו נוגע לעבודתו של התובע (מדובר בהסדר אישי כנגד תמורה, שעל פניה היא קבלנית וחורגת מגדר עניני העבודה הרגילים). משכך לא מצאנו מקום לפסוק דבר בענין זה.

     

    סוף דבר

    על הנתבעת 2 לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

    א. פיצויי פיטורין בסך 49,405 ₪.

    ב. פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה- סך של 1932 ₪.

    ג. דמי חגים בסך 7514 ₪.

    ד. דמי הבראה בסך 5,067 ש"ח

    ה. פדיון חופשה בסך 16,330 ₪ .

    הסכומים דעליל למעט הסך האמור בסעיף ד' ישאו הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 1.11.10. הסך האמור בסעיף ד' ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום הגשת התביעה.

    ו. דמי נסיעות בסך של 2,043 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית הדין החל מיום 1.11.2007.

     

    הנתבעת תשלם לתובע, ביחד ולחוד עם נתבעת 2 את הסכומים הבאים:

    א. פיצויי פיטורין בסך של 2,500 ₪.

    ב. דמי חגים בסך 2,431 ₪.

    ג. דמי הבראה בסך 5,067 ש"ח

    ד.פדיון חופשה בסך של 12,096 ₪.

    הסכומים דעליל למעט הסך האמור בסעיף ג' ישאו הפרשי הצמדה ורבית החל מיום 1.11.10. הסך האמור בסעיף ג' ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין מיום הגשת התביעה.

     

    מעבר לכך ובנוסף תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 379 ₪. סכום זה אף הוא ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.11.10.

     

    בנוסף לאמור לעיל תשא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪,

    הנתבעת 2 תשא בהוצאות התובע ביחד ולחוד עם הנתבעת, וכן בנוסף בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

     

    ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, (29 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    יוסף קשי, עובדים		שרה ברוינר ישרזדה, שופטת		וידה ילוז, מעסיקים