ס.מ.ל. היפר באר-שבע 1997 בע"מ נ' המרכז לאיכות השינה סליפ שופ בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים על סך 240,366.65 ₪ וזאת בגין חוב דמי שכירות ודמי ניהול בגין נכס אותו שכרה הנתבעת 1 מהתובעת. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו - 3 הוגשה בגין ערבות אישית לחובות הנתבעת 1.

2.חוזה השכירות נחתם ביום 15.7.03 ומתייחס לאולם בשטח של 600 מ"ר במתחם חוצות 7 בעיר באר שבע.

בחוזה השכירות נקבע כי תקופת השכירות הינה לשנתיים מיום 1.7.03 ועד ליום 30.6.05 תוך שניתנה אופציה לתקופה נוספת בת שש שנים עד ליום 30.6.11, אשר תוארך באופן אוטומטי כל עוד לא הודיעה הנתבעת 1 לתובעת על רצונה להביא את ההסכם לקיצו. הנתבעת 1 לא הודיעה לתובעת על רצונה להפסיק את חוזה השכירות.

להשלמת התמונה יצוין כי חוזה השכירות נערך בין חברת מיטבית סיבל באר שבע (1995) בע"מ (להלן: "חברת מיטבית") לבין הנתבעת 1. ביום 11.3.04 מונו לחברת מיטבית כונסי נכסים והנכס, יחד עם שטחים נוספים בשטח הפרויקט, נמכרו ביום 23.1.08 לתובעת.

3.במסגרת התביעה נטען כי היה על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את דמי השכירות שנקבעו בחוזה השכירות בגין התקופה שמיום 1.7.07 ועד 1.7.10 וכן את דמי הניהול לתקופה האמורה. כן נטען כי בעקבות פניית הנתבעת 1 בוצעה פריסת חוב ודחיית מועדי תשלום וכי שני שקים שנמסרו לתובעת ונמשכו מחשבונה של הנתבעת לא כובדו על ידי הבנק והוחזרו מחמת א.כ.מ.

עוד נטען כי לתובעת נודע בעקבות ביקור במושכר כי הנתבעת נטשה את המושכר.

בהתייחס לנתבעים 2 ו – 3 נטען כי הם התחייבו בכתב ערבות לקיום כל התחייבויות הנתבעת 1.

במהלך הדיונים בתיק טענה התובעת לקיומו של חוזה שכירות נוסף מיום 20.7.05 ובו צוין כי הביטחונות שיופקדו על פי ההסכם האמור, ישמשו גם ביחס לנכס המושכר לנתבעת 1 על פי החוזה מיום 15.7.03.

4.התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר אולם בהחלטה מיום 22.2.11 (כב' הרשם יניב בוקר כתוארו אז), נקבע כי התביעה אינה כשירה להידון בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעים 2 ו – 3

כנגד הנתבעת 1 ניתן פסק דין ביום 20.9.12, בהעדר הגנה.

5.הנתבע 2 טען בהגנתו כי כתב ערבות כנטען בכתב התביעה מעולם לא נחתם על ידו.

בעקבות טענת התובעת לקיומו של החוזה מיום 20.7.05 טען הנתבע 2 בתצהירו כי החוזה האמור מתייחס לנכס אחר שלגביו לא טוענת התובעת דבר וכל התחייבותו היתה לערוב להתחייבויות הנתבעת 1 בנוגע לחוזה מיום 20.7.05 ולגבי הנכס הנזכר בחוזה זה בלבד.

כן נטען על ידי הנתבע 2 כי ביום 22.6.06 נחתם בין הנתבע 2 לנתבע 3 חוזה העברת מניות לפיו העביר לנתבע 3 את כל מניותיו בנתבעת 1 וכי ממועד זה לא נטל כל חלק בפעילות הנתבעת 1. עוד נטען כי התובעת לא צירפה את חוזה הניהול וכי חוב עבור דמי ניהול צריכה לתבוע חברת הניהול ולא התובעת. כן נטען כי לא צורפה כרטסת הנתבעת 1 במערכת הנהלת החשבונות של התובעת ולא צורפו חשבוניות שנטען כי לא שולמו.

הנתבע 2 טוען עוד כי במועד העברת הפעילות בנתבעת 1 לנתבע 3, הודיע למר דוד גרייצמן אשר עבד בתפקיד של מנהל הנכסים מטעם מיטבית, כי סיים את פעילותו בחברה והעביר את הפעילות לנתבע 3 ונאמר לו כי הוא מופטר מכל התחייבויותיו.

הנתבע 2 טוען עוד כי התובעת מעולם לא פנתה אליו במכתב התראה או בדרישה כלשהי בעניין החוב.

6.הנתבע 3 טען בהגנתו כי לכתב התביעה לא צורף מסמך המעיד כי הוא חתם כערב לחיובי הנתבעת 1 לפי חוזה השכירות וכן נטען כי הנתבע 3 לא חתם על כתב ערבות המקים חיוב כלשהו כלפי התובעת.

בעקבות טענת התובעת לקיומו של החוזה מיום 20.7.05 טען הנתבע 3 בתצהירו כי החתימה המופיעה על גבי חוזה השכירות משנת 2003 אינה חתימתו וכי לא היתה לו כוונה לחתום על חוזה השכירות מיום 20.7.05 כערב. כן נטען כי מעולם לא הודיעו לו כל הודעה בקשר לערבות והוא לא נדרש לשלם כערב של הנתבעת 1. לעניין החיובים נטען כי אין כל פירוט והתובעת אינה מציינת מה הם הסכומים שכן שולמו במסגרת חוזה השכירות של הנתבעת 1.

דיון והכרעה:

7.ראשית יש לדון בשאלת ערבותם של הנתבעים 2 ו – 3 לחיובי הנתבעת 1.