פסק דין
עיקרי עובדות וטענות הצדדים
1.עסקה של התובעת, לממכר בשר (אטליז – מעדנייה) שפעל בשוק העירוני בטבריה, הוצת ביום 21/7/2008 ע"י אלמונים (להלן: "העסק" ו"ארוע ההצתה", בהתאמה).
כתוצאה מארוע ההצתה נגרמו לתובעת נזקים, לרבות נזקים למבנה העסק (אותו שכרה התובעת) ולתכולתו.
2.בתקופה הרלבנטית היה העסק מבוטח אצל הנתבעת על פי פרטי הפוליסה הנקובה בכתב התביעה וצורפה (להלן, הרשימה והחוברת, הכוללת חמישה פרקים יקראו - "הפוליסה").
3.התובעת אשר טענה כי נתקיימו תנאי הפוליסה תבעה מהנתבעת שפוי בגין נזקיה המכוסים בפוליסה, ולגביהם הוצגו שמאויות ותעוד.
לאחר שהנתבעת, מנימוקיה, דחתה את תביעת התובעת ועמדה בסרובה לשפות את התובעת למרות דרישות, הוגשה התביעה הכספית הנדונה, לשפוי התובעת בגין נזקיה המכוסים על פי הפוליסה וכן לפצוי התובעת בשל נזקים נוספים שנגרמו לה (לרבות הוצאות, הפסדים לעסק וכן פגיעה במוניטין), זאת מכח ועקב הפרת הסכם הביטוח וכן הפרת הוראות הדין, ע"י הנתבעת.
התובעת העמידה תביעתה על סך -.300,000 ש"ח עפ"י פרוט שהציגה בסעיף 12 לתביעה ועתרה כי הפצויים יפסקו לה בצרוף ריבית מיוחדת, מעבר לשערוך, זאת לאור התנהלות הנתבעת.
4.הנתבעת דחתה את דרישות התובעת לשפוי עפ"י הפוליסה, תוך שהיא טוענת, בין השאר ובעיקר, לקיומה של החרגה.
על פי הנטען במכתב הדחיה מיום 18/12/2008 (להלן: "מכתב הדחיה"), נטען ע"י הנתבעת כי עובר לארוע ההצתה היו איומים על התובעת מצד גורמים חרדיים על שהיא מוכרת בעסקה בשר לא כשר. התובעת גם ידעה שבעבר הוצתו שתי חנויות לממכר בשר לא כשר בטבריה, אולם היא המשיכה בפעילותה בתקווה שהעסק ישרוד.
בהתאם ועל אף שהפוליסה מכסה ארוע הצתה בזדון יש בענייננו, לטענת הנתבעת, להחריג את הכסוי הבטוחי, זאת מכח החריג הקבוע בסע' 11 לפוליסה (החלק החמישי של חוברת הפוליסה) הקובע כי מקרה בו המבוטח ידע ידיעה מוקדמת על כוונת זדון של אחר, לרבות התנהגות בניגוד לחוק והעולה כדי נטילת סיכון במודע או באי אכפתיות, ולא נקט אמצעים סבירים לסיכולו, לא יחול הכסוי הביטוחי.
עפ"י טענת הנתבעת התנהלות התובעת ששמעה על הצתות העבר ואוימה ע"י גורמים שונים, כי מכירת בשר לא כשר ובפרט בשר חזיר תגרום לה בעיות והמשיכה בפעילותה, מהווה הסתכנות במודע ובאה בגדר הפגנת אי-אכפתיות במסגרת החריג הנ"ל ובפרט כשלא נקטה כל אמצעי למניעת נזק צפוי זה.
עוד נטען במכתב הדחיה כי התובעת לא דווחה לנתבעת בעת כריתת חוזה הביטוח, על כך שבעסק ימכר בשר חזיר. לטענת הנתבעת אילו היו הדברים מובאים לידיעתה היא היתה נמנעת מעריכת הביטוח.
5.במסגרת כתבי טענותיה, תצהיריה וסיכומיה, הרחיבה, שכללה ו/או תרגמה הנתבעת את נימוקיה הנ"ל, לדחיית התביעה הבטוחית. הנתבעת הוסיפה טענות גם באשר להפרת חובת הגלוי מצד התובעת במסגרת סע' 6 לחוק חוזה ביטוח, טענות לאי מניעת/הקטנת נזק במסגרת סע' 61 לחוק חוזה ביטוח וטענה לדחיית התביעה מכח עקרון "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", לרבות שעה שהתובעת מכרה בשר חזיר בניגוד לחוק העזר העירוני. לשיטת הנתבעת הכרה בתביעת התובעת משמעותה עידוד הפרת חוק או מתן יד לפגימה מוסרית.
6.התובעת בכתבי טענותיה הקדימה וטענה כי הנתבעת מושתקת מלהכחיש את חבותה לנזקי התובעת במסגרת הפוליסה, זאת שעה שהיא ו/או נציגיה הכירו בחבות, לרבות בין השאר שעה שהודו בכסוי הביטוחי, לרבות כעולה מטיעוני הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה (במקור בשם התובעת) אל מול תביעת הצד השלישי, העסק השכן לעסק התובעת ואשר טען כי ניזוק מאירוע ההצתה, וכפי שיפורט.
התובעת בטיעוניה גם התנגדה לכל הרחבה ו/או תוספת, מעבר לנימוקים שהציגה הנתבעת בנימוקיה במכתב הדחיה והמסתכמים למעשה בטענה לקיומה של אותה החרגה הקבועה בסע' 11 לחלק החמישי של הפוליסה.
7.התובעת עתרה גם לדחיית את טענות הנתבעת לגופן; לטענתה לא הוכח מי הצית את העסק או כי מדובר בגורמים חרדיים. כן, לא הוכח כי הושמעו כלפי מנהלי התובעת איומים בכלל, ספציפיים או ישירים בפרט.
מכל מקום אין לטענתה בסיס לנסיון הנתבעת להיתלות בהחרגה הקבועה בסע' 11 לפוליסה, אם מהטעם שיש לקבוע שלחריג זה אין תוקף על פי נוסח הפוליסה, המבנה שלה וההלכה הפסוקה בענין, לרבות הצורך בעדכון המבוטח לגביו ולגבי תנאיו שלא הוכחו, מכל וכל, ולא הוכחו התנאים המצטברים הקבועים בו.
כמו כן לא הוכח, והדברים לא עולים מהפוליסה או מהשאלות בהצעת הביטוח, שהנתבעת לא התכוונה לבטח עסק המוכר בשר לא כשר או בשר חזיר בפרט, למועד ההתקשרות הביטוחית או בכלל. מכל מקום, לתובעת לא היתה כל ידיעה לענין סייג כאמור. לטענת התובעת טענות הנתבעת בענין, בדיעבד הן, בבחינת נסיון התחמקות מתשלום פיצוי.
המפורט גם משליך על טענות המאוחרות שהעלתה הנתבעת באשר להפרת חובת הגלוי, או לקיומו של "שנוי מהותי" עפ"י תנאי הפוליסה, לאור מכירת בשר החזיר, אשר נטען, ללא בסיס, כי חייב מתן הודעה מצד התובעת.