החלטה
בפניי בקשה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט אשר יכוף על המשיב את ביצוע הוראות פסק הדין מיום 30.4.06 אשר ניתן על ידי כב' המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה (להלן: "פסק הדין").
על פי פסק הדין, המשיב חוייב להשיב את הדירה נשוא פסק הדין, למימדיה וגבולותיה כפי שמופיעים בתשריט רישום הבית המשותף, ולבצע את כל התיקונים המתחייבים מכך, לרבות תיקון הגג שייחשף עם הסגת המעטפת החיצונית של הדירה למידותיה המקוריות. למשיב ניתנו ארבעה חודשים מיום מתן פסק הדין לביצוע האמור בפסק הדין. המשיב חוייב עוד, לסלק מגג הבית את פסולת הבניה שתצטבר.
ביום 03.07.08, ניתן פסק דין בערעור שהגיש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת פסק הדין בערעור, ניתנה למשיב ארכה לביצוע פסק הדין.
במהלך הדיון בבקשה, המבקשת הודתה, כי לאחר הגשת הבקשה דנן, המשיב ביצע את מרבית ההריסות כפי שנקבע בפסק הדין, אך נשארו שטחים מרוצפים ומעין צינורות ניקוז שעוברים תחתם. המבקשת טוענת, כי עבודות אלו לא בוצעו עד היום.
יודגש, כי ביום 25.01.10 (לאחר הגשת הבקשה), המבקשת הודיעה למשיב, שאינה עומדת על פירוק הריצוף, הוצאת המילוי אשר הוכנס לאמבטיות והשבת המצב לקדמותו, ובלבד שיוצע פתרון המניח את הדעת לסוגיית הניקוז בגג. משמע, המחלוקת שנותרה נטושה בין הצדדים, הינה סביב סוגיית מי הגשמים אשר מנוקזים על הגג וככל הנראה מחלחלים ויוצרים רטיבות ונזילות בקומות התחתונות שבבניין. על כן, הצדדים, סיכמו כי יפנו למומחה בתחום האיטום שיחווה דעתו בעניין סיבת הרטיבות.
עינינו הרואות, כי המשיב ביצע את מרבית העבודות שחוייב לבצען על פי פסק הדין. יודגש, כי המשיב קיבל אורכות לביצוע פסק הדין, הן במסגרת פסק הדין עצמו, והן במסגרת פסק הדין של ערכאת הערעור. זאת ועוד, לאחר ביצוע מרבית העבודות על פי פסק הדין, הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ, ניסו לתור אחר פתרון לבעיית הניקוז בגג, לרבות איתור מקור הבעיה. בנסיבות, המבקשת הודיעה למשיב, כי אינה עומדת על הסרת הריצוף, ובלבד שיימצא פתרון לבעיית הרטיבות.
המבקשת לא הצביעה על כוונה כלשהי מצד המשיב שלא למלא אחר פסק הדין. נהפוך הוא, המבקשת הודתה, כי המשיב ביצע את מרבית ההריסות על פי פסק הדין, ובפי המבקשת אף אין כל טענה לאי פינוי פסולת ההריסות. כל מה שטוענת המבקשת, כי המשיב טרם הסיר את הריצוף משטח הגג שאינו שייך לדירתו. כאמור לעיל, אי ביצוע עניין זה לא נבע מכוונה כלשהי אצל המשיב שלא לבצע את פסק הדין, אלא שהדבר נבע עקב סיכום בין הצדדים לפעול לאיתור מקור הרטיבות, וכי אם יימצא פתרון המניח את דעתה של המבקשת, אזי לא יהא צורך בהסרת הריצוף.
כאמור לעיל, הצדדים סיכמו לפנות למומחה לקביעת מקור הרטיבות בדירות שמתחת לגג. המבקשת בעצמה אינה בטוחה בכך, שסיבת הרטיבות באותן דירות שמתחת לגג, הינה במרצפות הדורשת הסרתן, ולכן, הוסכם בין הצדדים לפנות למומחה. תהליך זה נעצר עקב אי תשלום למומחה. המבקשת לא הוכיחה, כי בעקבות אי ההתקדמות בהליך זה, חזרה ופנתה למשיב וביקשה כי יסיר את הריצוף מהגג. נהפוך הוא, המשיב עדיין ממתין לקלבת חוות דעת המומחה.
על מנת שהבקשה לביזיון בית משפט תתקבל, על המבקשת להראות, כי המשיב הפר במודע את פסק הדין וכי קיים חשש סביר כי פסק הדין לא יקויים בעתיד. בנידון דידן, לא שוכנעתי, בשלב זה, כי קיים חשש סביר כי פסק הדין לא יקויים בעתיד, ודומה, כי המטרה מהגשת הבקשה, הינה הפעלת לחץ על המשיב לשאת בעצמו בעלות חוות דעתו של המומחה לאיטום, כאשר המבקשת בעצמה אינה יודעת מה מקור הבעיה.
לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪.
ניתנה היום, ו' כסלו תשע"א, 13 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.