נמימי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפלת"ד.

התובע טוען כי ביום 22.12.06 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, כאשר נהג הוא ברכב מסוג מאזדה מ.ר. 1483959 (להלן : "הרכב"), עצר את רכבו, ובעודו יושב במושב הנהג מתח את גופו לאחור לכיוון שמשת החלון האחורית, כדי להוריד שלט "נהג חדש", כשלפתע חש בכאב עז ברגל שמאל כתוצאה מקרע בגיד האכילס (להלן: "האירוע").

2.יומיים לאחר קרות האירוע פנה התובע לקבלת עזרה רפואית בקופת החולים סמוך למקום מגוריו, ומשם הופנה בדחיפות למרפאה האורטופדית בבית החולים.

3.לטענתו, עד יום הגשת התביעה לא שב התובע לשגרת חייו עובר לתאונה, שהרי גם לאחר הסרת הקיבוע, ואף לאחר שטופל בסדרת טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיבית, הוא מוסיף לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הרגל, ועד ליום זה הוא צולע בזמן הליכה.

4.התובע שהה בחופשת מחלה במשך 84 ימים רצופים בעטיים נגרמו לו הפסדי שכר לטענתו.

5.הנתבעת טענה כי האירוע אינו נופל לגדר ההגדרה של "תאונת דרכים", שכן לא נעשה כל שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.

סוכם בין ב"כ הצדדים כי תחילה תידון שאלת החבות.

6.ביום 22.6.10 התקיים דיון הוכחות, בו נשמעה עדותו היחידה של התובע, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

7.תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 כדלקמן:

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

8.ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" מבוססת על שבעה מרכיבים : מאורע, נזק גוף, עקב, שימוש , ברכב מנועי, למטרות תחבורה. כבר נקבע לא אחת, כי דרך הבדיקה והסיווג כפי שנקבעו בפרשת עוזר (ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ. אררט חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נ (3), 532 ,1996) (להלן: "פרשת עוזר) הינם שיש תחילה לבדוק האם ההגדרה הבסיסית מתקיימת ורק אם אפשרות זו נשללת יש לבדוק את החזקות החלוטות ( ראה גם ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ , פ"ד נח(1)337).

9.לעניין השימוש ברכב נקבע בפס"ד עוזר על ידי הנשיא ברק כי:

"ה"שימוש" של רכב, לעניין חוק הפיצויים, עשוי להיות שימוש עיקרי, כלומר ביצוע יעודו או יעודיו הרגילים והטבעיים. כך, למשל, נהיגה היא שימוש עיקרי ברכב. הוספנו כי ה"שימוש" של רכב הוא גם שימוש לוואי, כלומר, כל אותן פעולות אינצידנטאליות, הבאות לסייע ולהבטיח פעולה הקשורה לשימוש העיקרי." (סעיף 7 לפסק הדין של השופט ברק בפסק דין עוזר).

10.ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 2009(1) 1604 מתאר כב' השופט ריבלין את התפתחות הפסיקה והפרשנות של המונח "נסיעה" שהינה המרכיב הראשון בהגדרה "שימוש ברכב מנועי" כדקלמן:

" גישה מרחיבה אף יותר הובעה על ידי דעת הרוב ברע"א 5739/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (1999), שם נקבע כי שחרור הבלם המכני החיצוני, שמנע תזוזה של מכונית שהובלה על גבי משאית, בא בגדרי "נסיעה ברכב". ולא כך הוא. ברי כי לא כל פעולה הקשורה, בקשר רחוק או קרוב, לנסיעה ברכב תיחשב "נסיעה" על פי ההגדרה.. . פרשנות המונח "נסיעה ברכב" הורחבה בפסיקה ונקבע כי היא חורגת מפעולת הנסיעה הפיסית ברכב, אך נראה כי המקרים הנופלים בגדריה חייבים להיות קשורים קשר ממשי לנסיעה בפועל. ודוק: הקשר צריך שיהא לפעולת הנסיעה עצמה, ולא רק לתוצאותיה. "( ההדגשות שלי ר.נ.).

11.מנגד, ניתן לראות את גישתו של כב' השופט אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עדכון משולב תשנ"ו), שם כתב כי:

"שלב "הנסיעה" מתחיל עם כניסתו של נהג או נוסע לתוך הרכב ומסתיים עם ירידתו ממנו" (עמ' 71).

גישה זו נדחתה בפסק דין ברע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (לא פורסם, [פורסם בנבו], שניתן ביום 29.10.2007), שם נקבע כי "אין לקבל מבחן טכני של נוכחות ברכב לצורך קביעה שמתקיים 'שימוש ברכב' מסוג 'נסיעה'. זוהי פרשנות שיש בה הרחבה שאינה מתבקשת מלשון החוק, ומנוגדת לתכליתו של תיקון מס' 8" (פסקה 8 לפסק הדין).