עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
34073-03-13
12/05/2013
|
בפני השופט:
אביגיל כהן
|
- נגד - |
התובע:
1. נכסי ח.נ. אריאל - חניון בית רובינשטיין בע"מ 2. ערן ברמן
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
פסק-דין |
פסק דין
1.לפני ערעור על הכרעת הדין אשר ניתנה ביום 20/12/12 בבית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) בת.פ. 6883/11 ולפיו הורשעו המערערים בעבירה של אי קיום תנאי 25 ד' מתנאי רישיון העסק וזאת על פי סעיפים 4, 14 (א) (ב) לחוק רישוי עסקים התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").
2.העסק שבו מדובר הוא עסק של חניון ברחוב דרך מנחם בגין 37 בתל אביב (להלן: "העסק" או "החניון").
בכתב האישום נטען, כי ביום 5/4/11 סמוך לשעה 13:20 נערכה ביקורת בעסק ונמצא כי הנאשמים לא קיימו לגבי העסק תנאי מהתנאים המיוחדים לרישיון העסק בכך שנמצאו רכבים חונים שלא בהתאם לסימונים במעברים ובמקומות המיועדים לתנועת רכבים בתוך החניון וזאת בניגוד לתנאי 25 א' ו- 25 ד' לתנאי המשטרה.
3.ברישיון העסק נקבע בסעיף 25 תחת הכותרת: "סדרי חניה" כדלקמן:
"א. המקומות המיועדים לחניית כלי רכב יהיו מסומנים בסימנים הנראים לעין, כמפורט בתכנית. חניית רכב תותר רק בהתאם לסימון.
ב. לא יחנו בעסק בעת ובעונה אחת כלי רכב במספר העולה על המספר שנקבע.
ג. נתמלאו כל מקומות החניה, יוצבו בכל הכניסות לעסק שלטים או סימנים אחרים שיורו כי אין מקום חניה פנוי.
ד. לא תותר חניה במעברים ובמקומות המיועדים לתנועת רכב בתוך החניון".
4.לא היתה מחלוקת עובדתית על כך, שבעת עריכת הביקורת נמצאו בחניון כלי רכב אשר לא חנו במקומות המסומנים וכן חנו במקום המיועד למעברים. (17 כלי רכב).
5.המערערים הקדישו את הגנתם לטענה ולפיה הם עושים מאמצים ככל יכולתם למנוע חנייה שלא בהתאם לסימונים.
הציגו תצלומים של מדבקות אשר מדביקים על שמשות כלי רכב המפירים מדבקות התראה (נ/4) וכן הוצגה מדבקה נ/3.
נערכים סיורים ברחבי החניון. הוצבו שלטי אזהרה לרבות בסמוך לקירות החניון, ליד מעברים ובקרבתם של איי תנועה.
6.בית משפט בהכרעת הדין בחן את תנאי הרישיון.
מסעיף 14 (א) לחוק רישוי עסקים, שם נקבע בין היתר: "כי אדם שלא קיים תנאי מתנאי רישיון או היתר זמני דינו – מאסר שמונה עשר חודשים", למד מכך כי מדובר בעבירה מסוג של אחריות קפידה.
נקבע כי העובדה שבסעיף 25 ד' לתנאי הרישיון נכתב: "לא תותר חנייה במעברים..." אין בה כדי לשנות את המסקנה ולפיה מדובר באחריות קפידה ואין צורך בכוונה פלילית לדרישה הנקובה.
בית משפט הגיע למסקנה ולפיה, המונח "לא תותר" כולל גם אי מניעה.
לאמור, תהיה הגנה מהרשעה בעבירה שכזו רק אם יוכיח הנאשם כי הוא נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה על פי סעיף לשון 22 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.
בית המשפט בחן את הפעולות שבהם נקטו הנאשמים על מנת לעמוד בתנאי הרישיון.
ציין, כי הצעדים שכן ננקטו על ידי הנאשמים הם צעדים חשובים המצביעים על המודעות של מפעילי החניון לעמוד בתנאי הרישיון אך נקבע, כי לא מדובר בצעדים ממצים אשר נדרשים ממפעיליו של חניון.