נכה שאינו מציג תג נכה בחניית נכים לא עובר עבירה

הנאשם מזוכה מן העבירה שבה הואשם.

הכרעת הדין עוסקת בשתי שאלות. האחת, האם החניית מכוניתו של נכה ברגליו ליד תמרור ג-43, המסמן מקום חנייה לרכב של נכה רגליים, מחייבת הצגת תג נכה ברכב. השנייה, האם תובע שהוסמך לבטל הודעת קנס מוסמך גם לפחית את סכום הקנס.

א.         האישום והדיון

2.         הנאשם הואשם בכתב-אישום מסוג ברירת משפט, המייחס לו עבירת חניה לפי סעיף 5(ו)(18) בחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960, בכך שביום 24.5.2007 בשעה 12:09 העמיד את מכוניתו סמוך לבית מספר 25 ברחוב קרן היסוד בירושלים, על-יד תמרור ג-43, המסמן מקום חנייה לרכב של נכה משותק רגליים.

3.         בדיון שהתקיים ביום 5.6.2008 הודה הנאשם בכל עובדות כתב האישום אך העלה שתי טענות שלפיהן, כך לטענתו, יש לזכותו חרף הודאתו בעובדות, ואף לחייב את המאשימה לשאת בהוצאותיו.

בהחלטה שניתנה בתום הדיון התאפשר לבאת-כוח המאשימה להשלים את טענותיה עד יום 26.6.2008, ונקבע כי הנאשם יודיע עד יום 10.7.2008 אם הוא מבקש להגיב לכך. עד היום לא הוגשה תגובת הנאשם או כל הודעה אחרת מטעמו. נראה כי בשל ההמתנה לתגובת הנאשם או שבלא משים, נעלם מעיני התיק, ומסיבה זו נדרשתי לו רק עתה, באיחור ניכר. עם הצדדים הסליחה.

ב.         העובדות, תשובת הנאשם לאישום וטענותיו בעניין האישום

4.         הנאשם כאמור, הודה בכל עובדות כתב האישום, ובכלל זה בכך שהמכונית שמספר הרישוי שלה מופיע בכתב האישום בבעלותו, כי אכן חנתה במקום ובמועד המופיעים בכתב האישום ליד תמרור ג-43. כן אישר שבעת החניית מכוניתו כמתואר בכתב האישום, לא הוצג בה תג נכה. הנאשם גם אישר שהתמונות שצילם פקח החניה משקפות את מכוניתו בעת מתן הודעת הקנס, והסכים להגשתן (ת/1 ו-ת/2).

פירושו של תמרור ג-43 בהתאם להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תש"ל-1970 הוא "חניה לכלי רכב של נכה משותק רגליים". בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי הנאשם אמנם נכה ברגליו, וכי ברשותו תג נכה המתייחס לשתי מכוניות, שאחת מהן היא זו שחנתה כמתואר בכתב האישום.

5.         יחד עם זאת, הנאשם העלה כאמור, שתי טענות אשר לטענתו מצדיקות את זיכויו מן האישום.

טענתו הראשונה של הנאשם, היא כי לא עבר עבירה. מיוחסת לו עבירה של החניית מכוניתו ב"מקום חניה לרכב של נכה משותק רגליים". לטענתו, הוא אמנם החנה את מכוניתו כמתואר מבלי להציג תג נכה, אלא שאין בכך עבירה, מן הטעם שהוא נכה ברגליו, ובעת החניית מכונית של נכה ליד תמרור ג-43 אין חובה להציג תג נכה.

טענת הנאשם היא, כי לעניין העבירה שבה הואשם אין כל רלוונטיות לתג הנכה ולהצגתו. הצגת תג הנכה רלוונטית רק כדי להתיר לנכה להחנות את מכוניתו במקום שבו החניה אינה מותרת, אם התמלאו הוראות חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993, ובכללן הצגת תג נכה. עוד הוסיף, שגם אין רלוונטיות לעובדה שתג הנכה מתייחס לשתי מכוניות, מאחר שיתכן מצב שבו הוא עצמו ישתמש בשתיהן, ורק באחת יוצג תג הנכה.

טענתו השנייה של הנאשם כוונה כלפי החלטת התובע אשר דחה את בקשתו לביטול הודעת הקנס, אשר לטענת הנאשם, ניתנה בחוסר סמכות. קודם שביקש הנאשם להישפט, ביקש לבטל את הודעת הקנס נושא האישום, ולבקשתו צירף צילום של תג הנכה שברשותו, המתייחס לשתי מכוניות. בתשובה מיום 7.2.2008 (נ/1), נאמר לו שפנייתו נדחית מהטעם שלא הוצג תג נכה, והוצע לו, לפנים משורת הדין, לשלם את מחצית הקנס (250 ש"ח במקום 500 ש"ח).

לטענת הנאשם, הצעה זו היא בגדר הסדר טיעון שנעשה בחוסר סמכות. משמוגשת בקשה לביטול הודעת הקנס, מוסמך התובע שהוסמך לכך לבטלה, או שלא לבטלה, אך לא הוסמך להפחית את סכום הקנס. בדיעבד נאמר לנאשם כי הקנס לא בוטל על-אף היותו נכה ברגליו ובעל תג נכה, מהטעם שתג הנכה מתייחס לשתי מכוניות, וישנה אפשרות שבעת החניית מכוניתו, נעשה שימוש בתג הנכה במכוניתו האחרת על-ידי אחר. אפשרות זו, לטענת הנאשם, טעונה הוכחה. אם תתברר כנכונה, כי אז אין מקום לביטול הקנס ובלבד שיוכח שלא הוא השתמש בשתי המכוניות. אם אינה נכונה, כי אז יש לבטל את הודעת הקנס. בכל מקרה, לטענתו, התובע אינו מוסמך להפחית את הקנס בשלב שבו מתבקש ביטולו.

לאור העובדה שבעת הגשת כתב האישום ידעה המאשימה שהנאשם לא עבר עבירה, ולאור התנהלותה כנטען בטענה השנייה, ביקש הנאשם כי המאשימה תחוייב לשאת בהוצאותיו.

6.         באת-כוחה של המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום. במענה לטענותיו השיבה בדיון ובהודעה שהוגשה על-ידה ביום 17.6.2008, כלהלן.

בעניין טענתו הראשונה של הנאשם, טענה באת-כוח המאשימה, כי משהחנה הנאשם את מכוניתו במקום המיועד לנכה משותק רגליים מבלי שהציג ברכבו תג נכה כנדרש, הרי שיש להרשיעו. כך גם על פי חוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), וכך לפי חוק חניה לנכים. לטענתה כאמור, מאחר שברשות הנאשם תג נכה המתייחס לשתי מכוניות, כי אז יכול שבעת החניית המכונית כמתואר בכתב האישום, שימש תג הנכה מכונית אחרת. מסיבה זו, אין די בכך שברשות הנאשם תג נכה למכוניתו, ומשלא הוצג, יש להרשיעו. בעניין זה ביקשה באת-כוחה של המאשימה להקיש מפסק-דין שלפיו הורשע נאשם שהחנה את מכוניתו באזור שהוקצה לבעלי תו חניה אזורי, מבלי שהוצג תו חניה אזורי מתאים שהיה ברשותו של אותו נאשם (עפ"א (מחוזי תל-אביב) 80077/06 דוד לוינטל נ' עיריית בני-ברק (21.2.2008)).

באשר ל טענתו השניה של הנאשם, השיבה באת-כוחה של המאשימה כי סעיף 229 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד, קובע כי תובע שהוסמך לכך על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, מוסמך לבטל הודעות תשלום קנס בנסיבות הקבועות בסעיף משנה (ג). בעניין זה נקבעו על-ידי היועץ המשפטי לממשלה החניות הקובעות את הנסיבות שבהן יבוטלו הודעות קנס (הנחיה מספר 4.3040). היועץ המשפטי הקודם של עיריית ירושלים, עו"ד אסא אליאב, פירש את הסמכות לביטול הודעות קנס ככוללת גם את הסמכות להפחתת סכום הקנס, ופרשנות זו אומצה גם על-ידי היועץ המשפטי הנוכחי של העירייה, עו"ד יוסי חביליו. יחד עם זאת ציינה, כי לנוכח הספק אם סמכות הביטול כוללת גם סמכות להפחתה, הועבר הנושא לבחינת משרד המשפטים, אך לא נאמר מה הייתה התשובה לכך, ככל שהייתה. מכל מקום באת-כוח המאשימה הדגישה, כי משהוגש כתב-אישום, ההצעה להפחתת סכום הקנס אינה עומדת עוד, וכי אין רלוונטיות להליכים שקדמו להגשתו.

ג.         דיון