נישואי זוג בניגוד ל''עיכוב נישואין'' חובת בירור טענות ו''אפרושי מאיסורא''

א.       ביום כ' באדר א' התשע"ו (29.02.2016) ניתנה על ידי הח"מ החלטה מנומקת שעסקה בבקשתו של [אלמוני] (להלן: הבעל או הגרוש) לפיה יורה בית הדין כי גרושתו – [פלונית] (להלן: האישה או הגרושה) אסורה להינשא ל[פלוני] (להלן: הנטען).

בהחלטתנו הבהרנו כי כבר ביום כ"ה בתמוז התשע"ד (23.07.2014) ניתנה החלטה שהורתה על עיכוב נישואיה של האישה עד לבירור טענותיו של הבעל ועל קביעת מועד לבירורן של הטענות.

בהחלטה סקרנו את הרקע ואת השתלשלות התיק ובסיומה קבענו בין השאר כי:

1. הצדדים, לרבות הנטען (שצורף כצד לתיק), יגישו לבית הדין הודעה בהתאם לתקנה ע"א לתקנות הדיון הקובעת:

הועבר משפט אחרי שהחל הדיון בו, מהרכב בית דין אחד להרכב בית דין אחר או שבא שינוי בהרכב בית הדין – יחליט בית הדין בהרכב החדש, לאחר שמיעת דברי הצדדים בעל פה או בכתב לפי החלטת בית הדין, אם להמשיך את הדיון מאותו השלב שבו נפסק הדיון בהרכב הקודם או להתחיל את המשפט מהתחלתו או מאחד השלבים הקודמים. הוראה זו תחול גם על העברת משפט מהרכב להרכב בבית הדין הרבני הגדול.

2. על בא כוח האישה להבהיר אם בקשתו הקודמת לדיון נוסף מבוססת רק על השינוי בהרכב בית הדין או שמא הוא סבור כי גם לו לא היה הרכב בית הדין משתנה ולחילופין – גם אם יחליט בית הדין כי יש להמשיך בדיון מהמקום בו נפסק – יש לקיים דיון נוסף טרם הכרעה. ולאחר קבלת עמדות הצדדים בהתאם לאמור יחליט בית הדין על דרך המשך ניהול ההליכים בתיק.
3. עד להכרעה סופית בתיק מחליט בית הדין לעכב – באופן זמני – את נישואי האישה והנטען.

ב.       לתדהמתנו כי רבה הוגשה לבית הדין למחרת תגובתו של בא כוח האישה, ובה נאמר כי האישה והנטען נישאו זה לזו כבר בתאריך 5.1.16. כאסמכתא צורפה תעודת נישואין המלמדת כי הללו נישאו ב"עדה החרדית".

ג.       בנוסף לכך כללה התגובה טענות שונות ובהן: טענה לפיה אין בית הדין יכול לאסור את האישה על הנטען לאחר שכתב במעשה בית דין כי היא מותרת לכל אדם; טענה כי התיק חייב להמשיך ולהידון בהרכב המקורי שטיפל בו כפי שכבר טען כותב הדברים בעבר ולבסוף – טענה לפיה קיימת סתירה בין חתימתו של אחד מהחתומים מטה – הרב סלומון – עליה לבין החלטה קודמת שלו שבה כתב כי אין מקום להעביר את התיק לטיפולו.

מוצאים אנו לנכון להגיב בקצרה על שלוש טענות אלה:

הטענה הראשונה – אין בית הדין יכול לאסור את האישה לאחר שבמעשה בית הדין נכתב כי היא מותרת לכל אדם: "אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ".

נוסח המעב"ד נוסח שגרתי הוא. אין כל סיבה שלא ייכתב נוסח זה כל עוד לא הוכח אחרת ולעולם אין מעב"ד כולל מילים אלה "כל עוד לא יוכח אחרת" – הדבר הוא בגדר המובן מאליו. "מותרת לכל אדם" הוא נוסחו של הגט עצמו וכשם שבו אין משמעות המילים בהכרח לכל אדם ממש – לא זו בלבד שאיסורי עריות הקודמים לנישואין רובצים על הגרושה כעל כל אדם מישראל, אלא אף איסורים הנובעים ממערכת הנישואין – איסורי אשת האב ואשת הבן ובן הבן, איסורי אשת אח ואחות אישה ואיסור הגרושה בשנית לבעל הראשון – כל אלה רובצים על האישה על אף לשון היתר "לכל אדם" שבגט ובמעב"ד. אין המעב"ד כולל כדבר שבשגרה אלא את איסור הגרושה לכהן. זאת משום שאיסור זה נוצר על ידי הגט גופו – מה שאינו בשאר איסורים, אף אם נובעים הם ממערכת הנישואין או ממעשי האישה בהם.

אכן, למען הסר מכשול מוזכר איסור לבעל ולבועל כשידוע בעת הגירושין כי האישה נאסרה, אך אי ידיעה וממילא אי כתיבה אין משמעה כי נפסק הדבר להיתר.

יתר על כן, אפילו היה כותב בית הדין בפירוש כי האישה מותרת לפלוני, אך לאחר זמן הועלתה טענה או התגלתה ראיה שמחמת יש לאוסרה עליו וכי על בית הדין להעדיף את כבודו – שלא לחזור בו, על פני כבוד שמים?!

לא זו דרכנו, במקום שיש חילול השם אין אנו חולקים כבוד לרב ולו יהיה "רב" זה אנו עצמנו.

אף תקנות הדיון קובעות במפורש (תקנה קכח): "חושש בית הדין שטעה בפסק דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף ובמקרה זה רשאי בית הדין לעכב את ביצוע פסק הדין עד לבירור".

כך אף לו נקבע במפורש כי האישה מותרת לנטען זה, כאמור, על אחת כמה וכמה שלא נכתב כך במפורש. כך פעל בית הדין לאורך כל הדרך וכך ימשיך לפעול.

הטענה השנייה: כפי שנכתב בהחלטתנו, יש מחברי ההרכב המקורי שדן בתיק שיצא לגמלאות ואינו יכול על פי חוק להמשיך ולדון. שתי אפשרויות קיימות, כאמור בתקנות הדיון ובהחלטות בית הדין: להמשיך את הדיון מהמקום בו הופסק – בפני ההרכב החדש או ההרכב שחל בו שינוי או להתחיל את ההליך מתחילתו. אלו האפשרויות ותו לא.