השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זוהי עתירה כנגד החלטת הוועדה למינוי דיינים מיום 24.9.07 (להלן - ועדת המינויים), בה המליצה הוועדה לנשיא המדינה על מינויים של 19 דיינים לבתי הדין הרבניים. ביום 18.10.07 הוגשה העתירה לביטול מינויים של דיינים אלה לבית משפט זה בטענה כי נפל פסול בהחלטת ועדת המינויים על מינויים. ביום 29.10.07 נועד טקס ההשבעה של דיינים אלה במשכן נשיא המדינה. ביום 25.10.07, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את העתירה, וקבענו כי בשל דחיפות הענין, ונוכח המועד שנקבע להשבעה, יינתנו נימוקינו במועד מאוחר יותר.
להלן נביא את נימוקינו לדחיית העתירה.
העובדות וההליכים
2. מזה מספר שנים קיים מחסור הולך וגובר במספר הדיינים המכהנים בבתי הדין הרבניים האזוריים בישראל. מועד ההשבעה האחרון של דיינים לכהונה התקיים בשנת 2002. ערב החלטת ועדת המינויים, נשוא הליך זה, עמד החסר באיוש משרות הדיינים על 20% ממספר התקנים שהוקצו למשרות אלה. עובדה זו פגעה פגיעה קשה בתיפקוד בתי הדין הרבניים, ובשירות השיפוטי הניתן לציבור המתדיינים. במרוצת השנים שחלפו מאז, ובפרט מאז שנת 2004, שב והתעורר צורך מיוחד באיוש התקנים החסרים לכהונת דיינים. ועדת המינויים התכנסה מספר פעמים, בראשותם של שרים שונים, אולם לא עלה בידה להשלים את מלאכת המינויים. זאת, בין היתר, בשל שקילות בין עמדותיהם השונות של חברי הוועדה.
3. ביום 18.3.2007 התכנסה ועדת המינויים, והחליטה להמליץ על מינויים של 15 דיינים לכהונה בבתי הדין הרבניים האזוריים. כנגד החלטה זו הוגשו מספר עתירות לבית משפט זה (בג"ץ 2860/07, בג"ץ 2861/07, בג"ץ 2979/07 ובג"ץ 3059/07).
4. בתגובה לעתירות אלה, הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט ביום 8.5.07, כי "בשל תקלה, כתב ההסמכה לדיינות של 14 מתוך 15 הדיינים שנבחרו על ידי הוועדה למינוי דיינים לא היה בתוקף". היועץ הוסיף, כי בשל כך, "ובשל פגמים שנפלו גם בהליכי ועדות המשנה והצגת תוצריהן בוועדה, וממילא גם בהחלטת הוועדה, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, כי יש לשוב ולקיים מחדש את ההליכים בוועדה המשנה ובמליאת הוועדה, ביחס לכלל המועמדים, בהתאם להליכים הקבועים בכללי הוועדה". היועץ המשפטי ביקש להבהיר, כי לאור המחסור החריף בדיינים מכהנים במערכת בתי הדין הרבניים, יפעל שר המשפטים, על דעת נשיא בית הדין הרבני הגדול, לקיום הליכים חוזרים לבחירת דיינים, וזאת במהירות האפשרית. כן הבהיר, כי אין לראות בעמדה זו משום הסכמה ליתר הטענות שהועלו בעתירות. על יסוד הודעה זו, הורה בית משפט זה ביום 8.6.2007 על מחיקת העתירות לבג"צ, תוך שמירת זכות העותרות לשוב ולפנות לבית המשפט בתום ההליך החדש, באם יעלה צורך בכך.
5. בהמשך לכך, ביום 15.5.2007, חידשה ועדת המינויים את פעולתה, והחליטה על מינוי ועדת משנה על-פי סעיף 3 לכללי מינוי דיינים (סדרי העבודה של הוועדה למינוי דיינים), התשנ"ח-1997 (להלן - הכללים). במשך כשלושה חודשים, נתכנסה הוועדה מספר פעמים בכל שבוע, לצורך ראיון של כ-200 מועמדים לדיינות. במסגרת פעולתה זו, רשמה ועדת המשנה מסמכי פרוטוקול, וערכה חוות דעת מסכמות לגבי כל אחד מהמועמדים. בשיקוליה לגבי המועמדים, היא נדרשה, בין היתר, לקריטריונים הקבועים בסעיף 16 לכללי הוועדה, העוסקים בתיאור תכונות ומאפיינים עיקריים, הנדרשים ממועמד לכהונת דיין. בחודש אוגוסט 2007 העבירה ועדת המשנה למזכיר מליאת הוועדה את המלצותיה לגבי 43 מועמדים מכלל 200 המועמדים שרואיינו לכהונה (להלן - המועמדים המומלצים). ביום 5.8.2007 פורסמו שמות המועמדים המומלצים ברשומות, כנדרש על-פי סעיף 10א(א) לכללים, על מנת לאפשר לכל המעוניין בפרק זמן של 21 יום, להגיש את השגתו על מינוי המועמד (סעיף 10א(ב) לכללים).
6. בחלוף התקופה להגשת ההתנגדויות, התכנסה מליאת ועדת המינויים בשני מושבים, ביום 29.8.07 וביום 24.9.07, לדון ולהכריע על איוש כהונות הדיינים מתוך רשימת המועמדים המומלצים, בהתאם לסעיף 5 לחוק הדיינים, תשט"ו-1955 (להלן - חוק הדיינים). בפני חברי הוועדה הונחה מלוא התשתית העובדתית, לרבות שאלונים שמולאו על-ידי המועמדים המומלצים על נספחיהם, פרוטוקולים מלאים של ועדת המשנה, התנגדויות שהגיעו מהציבור למועמדות מועמד זה או אחר, ותשובות המועמדים שניתנו להן. פרוטוקול דיוני ועדת המינויים מצביע על דיון ממצה ומפורט שערכה הוועדה בשאלת התאמתם של המועמדים המומלצים למינוי. כמו כן, נדונה בוועדה שאלת הצורך בהצגת ציוני בחינות ההסמכה שעברו המועמדים, וכן נתבקשה התייחסות לשאלות של קרבה משפחתית של מועמד מומלץ זה או אחר לדיין מכהן, או לאישיות פוליטית, והיחס בין נתון זה לבין נתוני התאמתו הכלליים של המועמד למשרה. כעולה מעמדת המדינה, הדיון בוועדת המינויים התנהל בהתאם לסעיף 7 לכללים. המועמד המומלץ הוצג תחילה על-ידי שר המשפטים, ונציג ועדת המשנה הציג בפני חברי הוועדה את חוות דעתה של ועדת המשנה, והסביר את תוכנה, תוך התייחסות, במקרים מסוימים, לציון הסופי שניתן על-ידה למועמד. בהמשך, ניתנה הזדמנות ליתר חברי ועדת המינויים להשמיע את עמדתם ביחס למועמד, תוך התייחסות, בין היתר, לשיקולים הרלבנטיים למינוי על-פי סעיף 16 לכללים. מזכיר הוועדה התבקש להתייחס לשאלה אם הוגשו התנגדויות כלשהן למינוי המועמד, ומה תשובת המועמד שניתנה לכך. בתום דיוני הוועדה, פירט הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, את רשימת המומלצים על-ידו, והטעמים להמלצותיו. בתום הדיונים, התקיימה הצבעה חשאית, ונבחרו 19 מומלצים לכהונת דיינים בבתי הדין הרבניים האזוריים. אף כי בדרך כלל היתה הסכמה רחבה לגבי המועמדים המומלצים, לא בכל המקרים נתקבל המינוי פה אחד.
7. במהלך חידוש עבודתה של ועדת המינויים, פנו העותרים ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשוהו להבטיח כי תהיה הקפדה מיוחדת על קיום הכללים בהליכי מינוי הדיינים, לנוכח חששם כי גם ההליך החדש עלול להתנהל באורח פגום. לאחר שוועדת המינויים החליטה על מינוי ועדת משנה אחת, פנו העותרים בשנית ליועץ המשפטי לממשלה, וביקשו כי יורה לוועדת המינויים לחזור בה מהחלטה זו, שהיתה לדעתם פסולה. במסגרת פנייה זו, ביקשו העותרים מהיועץ המשפטי לממשלה כי יפעל להבטיח כי המלצות ועדת המשנה תתקבלנה על-פי כל הקריטריונים הקבועים בדין בעניין בחירת הדיינים, ותוך מתן המשקלות הראויים לכל אחד מהם. כך למשל, ביקשו כי יינתן משקל יתר לקריטריונים אובייקטיביים (כגון השכלה קודמת, ותק וניסיון) בהשוואה לקריטריונים סובייקטיביים עמומים, לטענתם (כגון מזג שיפוטי).
8. עוד עולה מן העתירה, כי נעשתה פנייה נוספת לוועדת המינויים על-ידי נציגת לשכת עורכי הדין בוועדה, עו"ד שרון שנהב, אשר ביקשה כי, כחלק מהמידע הכלול בתיקו של כל אחד מהמועמדים המומלצים, יימסרו לחברי ועדת המשנה ציוני בחינות הגמר לדיינות של כל אחד מהם. בישיבת ועדת המינויים ביום 19.8.07, חזרה עו"ד שנהב על דרישה זו בפני הרבנים הראשיים. בתגובה לבקשה זו היא נענתה, כי לא ידוע היכן הציונים, וכי במסגרת הראיונות למועמדים שערכה ועדת המשנה, הצהיר כל מועמד, על-פי מיטב זכרונו, על ציון הגמר שניתן לו, ונתון זה שוקלל בין יתר הנתונים הרלבנטיים למועמד.
9. ביום 25.10.07 קיימנו, כאמור, דיון בעתירה. במהלך הדיון, הביעו הצדדים את הסכמתם להעברת הפרוטוקולים של דיוני ועדת המינויים לעיוננו במעמד צד אחד, וכך נעשה. לאחר שעיינו בתוכן העתירה, ובתגובות המשיבים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל-פה, ועיינו במעמד צד אחד בפרוטוקולים של ישיבות הוועדה למינוי דיינים, החלטנו על דחיית העתירה.
טענות העותרים
10. העותרים הם עותרים ציבוריים. העותרת 1 היא עמותה הפועלת בעניינן של מסורבות גט ועגונות בישראל. העותרים 2-4 הם ראשי ישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע. העותרות 5-7 ו-10 הן עמותות הפועלות, בעיקרן, למען זכויות נשים ולקידום מעמד האישה בישראל. העותרת 8 היא תנועה ציונית דתית הפועלת, כהגדרתה, לקידום ערכי יהדות ליברלית, ציונית ומוסרית. העותרת 9 הינה עמותה המבקשת לקדם מוסדות וארגונים ציוניים-דתיים הדוגלים בחינוך לפתיחות ולסובלנות, בשמירה על החוק, ובכיבוד מוסדות המדינה וסמליה.
11. בעתירתם, משיגים העותרים על חוקיות הליך בחירת המועמדים בכללותו, ואינם טוענים כנגד בחירתו של דיין זה או אחר. טענתם המרכזית היא, בתמצית, כי הדיינים נבחרו לא על-פי כישוריהם, כי אם על-פי קשריהם עם מפלגות פוליטיות שנציגיהן משמשים כחברים בוועדה, ועל-פי קרבתם לרבנים מסוימים, ובפרט למנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס, הרב עובדיה יוסף, ולמנהיגה הרוחני של יהדות התורה, הרב יוסף שלום אלישיב. העותרים טוענים כי הליך הבחירה המחודש שהתנהל בוועדת המינויים ובוועדת המשנה, היה הליך למראית עין, כאשר בפועל, בין הגופים המיוצגים בוועדה, נערכו הסכמים אשר הבטיחו מראש את בחירתם מחדש של 15 המועמדים שנבחרו בהליך הבחירה הראשון, ואשר בחירתם נפסלה בעקבות העתירות הקודמות לבית משפט זה, בצירוף 4 מועמדים נוספים. העותרים מציינים, כי ככל הידוע להם, המועמדים שנבחרו מקובלים על נציגי לשכת עורכי הדין ונציגי המפד"ל בוועדה, אשר התנגדו למינוי חמישה-עשר המועמדים שהומלצו בהליך הבחירה הראשון, בטענה שההמלצה לגביהם הונחתה משיקולים פוליטיים זרים. כמו כן, רומזים העותרים לקיומם של הסכמים קואליציוניים, שבעטיים הופעלו לחצים מלשכת ראש הממשלה על שר המשפטים, ואשר נועדו לתמוך במועמדים המועדפים על המנהיגות הרבנית.
12. בהמשך לכל אלה, טוענים העותרים כי נפלו בעבודת ועדת המינויים פגמים מהותיים, ובהם: ניגוד עניינים, משוא פנים ושיקולים זרים; אי-התחשבות במאפיינים הנדרשים לכהונת דיין המעוגנים בסעיף 16 לכללי הוועדה, או, בגדרם של שיקולים אלה, מתן משקל-יתר למאפיינים "סובייקטיביים" של המועמד כגון חכמה, כושר ביצוע, ומזג שיפוטי, על חשבון שיקולים "אובייקטיביים" כגון השכלה, היקף פרסומים, ושירות בצה"ל; עוד נטען, כי הליך המינויים היה כרוך בפגיעה בשוויון ההזדמנויות של המועמדים שלא נבחרו, והתרחשה תופעה של כבילת שיקול הדעת של חברי ועדת המינויים.
העותרים מצביעים על הראיות הבאות, המבססות, לגישתם, את טענותיהם: עצם בחירתם מחדש של כל חמישה-עשר המועמדים לכהונה, על אף שבחירתם הקודמת נפסלה, מצביעה על פסול בהליך המינוי, על אף שרואיינו לכהונה מועמדים נוספים רבים. חיזוק לכך יש למצוא בעובדה כי מועמדים אלה אושרו פה אחד, וקיבלו בהליך המינוי המחודש גם את תמיכתם של אלה שהתנגדו להם בתוקף בהליך הבחירה הראשון. העותרים טוענים כי שינוי זה בעמדת המתנגדים, שבא בצמידות לבחירת ארבעה מועמדים נוספים, מעלה חשש כבד לקיום הסכמי בחירה מונחים על-ידי שיקולים פוליטיים זרים; כן הם מצביעים על העובדה כי רשימת המומלצים של ועדת המשנה לא כללה את המועמדים הטובים ביותר שרואיינו על-ידה, וזאת על-פי ציונים שהיא עצמה חילקה למועמדים: רק 24 מועמדים מתוך 43 המועמדים המומלצים קיבלו את הציון המירבי - 5, ואילו היתר קיבלו ציונים נמוכים יותר. זאת, על אף שבקרב מי שלא נכללו ברשימת המומלצים, נמצאו מועמדים נוספים שזכו בציון מירבי של ועדת המשנה; מהירותו של הליך המינוי המחודש, הזמן הקצר שהוקדש לראיון של כל מועמד, ולדיון לגביו, והפרסום המזורז של שמות המומלצים ב"רשומות", גם אלה תורמים לחשש האמור. עוד היפנו העותרים לידיעה בביטאון ש"ס "יום יום" באינטרנט, לפיה שר המשפטים, עם כניסתו לתפקיד, "התחייב בפני ראש הממשלה לכבד את כל ההסכמים הקואליציוניים עם ש"ס, והסיכומים שהושגו עם חיים רמון על מינוי דיינים"; כן הצביעו על ידיעות נוספות באתרי האינטרנט באותה רוח; עוד הסתמכו על הצהרותיהם הפומביות של הרבנים הראשיים לישראל, ועל הצהרות נציגי ש"ס ונציגי הדיינים, כי הם סרים למרותם של רבניהם. העותרים קבלו גם על מינוייה של ועדת משנה אחת בלבד לוועדת המינויים, שהיתה בניגוד לעמדת שר המשפטים, שביקש למנות ועדות משנה נוספות; הם טענו לקיום קשרים אישיים או פוליטיים, ישירים ועקיפים, של שבעה מהמועמדים שנבחרו למנהיגה הרוחני של ש"ס, או לדיינים בכירים, והיותם של שלושה מועמדים נוספים בוגרי בית המדרש היוקרתי "יחווה דעת" שבראשו עומד בנו של הרב עובדיה יוסף; לבסוף, מנתחים העותרים את נתוניהם האישיים של מספר מועמדים מתוך רשימת מומלציה של ועדת המשנה, תוך שהם מצביעים על כך שנתונים של מועמדים מבין אלה שלא נבחרו בסופו של יום טובים מאלה של המועמדים שנבחרו.
13. טענה אחרת שהעלו העותרים בדבר פסלות הליך בחירת המועמדים, היא כי נדרש חידוש כתב ההסמכה שלהם לכהן כמועמדים לדיינות, וחידוש כזה נעשה שלא על בסיס בקשה תקינה, העומדת בתנאי תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955 (להלן - תקנות הדיינים).
14. במישור הדיוני, טענו העותרים כי יש לחשוף בפניהם, גם אם במגבלות ובסייגים מסויימים, את הפרוטוקולים של ועדת המינויים, כדי שיתרשמו במישרין ממהלך הדיונים שהתנהלו בפניה. בלא קבלת סעד זה, טוענים העותרים, ידיהם כבולות, וקיים קושי ברור לבסס את החששות שהעלו באשר לאי תקינות הליכי המינוי. למצער, הסכימו העותרים כי הפרוטוקולים יועברו לעיונו של בית המשפט, כדי שיעיין בהם במעמד צד אחד, כפי שנעשה בפועל.