השופט א' גרוניס:
1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור) מיום 17.1.06. המשיב, הוא המערער שכנגד, יליד 8.4.1976, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.10.1998, שעה שמשאית פינוי האשפה שבה נהג התהפכה. כתוצאה מהתאונה, אשר הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן - מל"ל) כתאונת עבודה, נותר המשיב קוואדרופלג, ונכותו הצמיתה הועמדה על שיעור של 100%. המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלת גובה הפיצוי לו זכאי המשיב מהמערערות (המשיבות שכנגד).
2. לאחר שבחן את חוות-הדעת של המומחית לשיקום, ד"ר פרבר, שהעידה בעניין, קבע בית המשפט המחוזי כי תוחלת חייו של המשיב קוצרה בשיעור של 15%, וכי לפיכך, יש להניח לצורך חישוב הפיצויים שהמשיב יגיע לגיל 70. בקביעת בסיס השכר של המשיב, נתן בית המשפט המחוזי דעתו, בין היתר, להשכלת המשיב, לתלושי השכר שלו ושל חבריו לעבודה, ולעדויות ביחס לאופק ההשתכרות בעבודתו. על בסיס כל אלה, קבע בית המשפט כי לתקופה של שנתיים מיום התאונה יועמד בסיס השכר של המשיב על 4,454 ש"ח לחודש נטו למועד פסק הדין (על פי השכר המשוערך ממועד התאונה). לתקופה מהיום בו חלפו שנתיים מהתאונה ועד לגיל 67, נקבע כי החישוב ייעשה לפי השכר הממוצע במשק - 6,700 ש"ח נטו. סך הכל נקבע בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד סכום של 2,329,196 ש"ח. עוד נקבע כי לא הוכח שהמשיב היה זכאי לתשלומי פנסיה כלשהם.
3. הצדדים לא היו חלוקים ביחס לצורך של המשיב בסיעוד, השגחה וליווי למשך כל שעות היממה. בקביעת סכום הפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת, נתן בית-המשפט המחוזי משקל לטענת המשיב כי מלוויו הם האנשים היחידים עימם הוא מתקשר באופן שוטף וחשוב לו שיוכל לדבר איתם, להחליף חוויות עימם ולשתפם במה שעובר עליו. עוד טען המשיב, כי לא יוכל לקיים קשר בסיסי כזה עם עובדים זרים וכי נכנס בעבר לדיכאון בשל היעדר תקשורת עם מלווה זר. לפיכך, קבע בית-המשפט כי המשיב זכאי לשני מלווים, האחד ישראלי והשני זר, בהעסקה ישירה, בעלות חודשית של 16,000 ש"ח. לאור האמור, הועמד סכום הפיצוי בגין עזרת הזולת מחודש אוקטובר 1999 ועד ליום פסק-הדין על 1,200,000 ש"ח, ומיום פסק-הדין ועד תום תוחלת החיים המקוצרת על 4,479,085 ש"ח. בגין העסקה חלקית של מטפלים באמצעות חברת כוח אדם בסמוך לשחרורו של המשיב מבית החולים (חודש ספטמבר שנת 1999) נקבע פיצוי בשיעור של 30,000 ש"ח. בגין הסיוע המסופק למשיב על ידי הוריו, נפסק פיצוי לעבר ולעתיד בסכום של 150,000 ש"ח.
4. בית-המשפט פסק למערער סכום נוסף של 200,000 ש"ח להבטחת טיפולים רפואיים או נפשיים, אשר לא יוכרו על ידי המל"ל וקופת החולים. לאחר שעיין בחוות-הדעת שהגישו המומחים מטעם הצדדים, קבע בית-המשפט כי המשיב זכאי לפיצוי בגין תוספת העלות לרכישה הראשונית של רכב מסוג VAN (70,000 ש"ח) ובגין הוצאות ניידות מוגברות ועלות של מעלית צד בסכום של 2,200 ש"ח בחודש (167,200 ש"ח לעבר ו-615,874 ש"ח לעתיד). עוד נפסקו למערער פיצויים בגין הוצאות שונות בקשר עם נזקים שנגרמו לו בתאונה: התאמת דיור (400,000 ש"ח), מיזוג אוויר (70,000 ש"ח), תוספות לאביזרים רפואיים (35,000 ש"ח), מיטה חשמלית, מזרן מותאם ומצעים (40,000 ש"ח), כסא גלגלים (43,092 ש"ח לעבר ו-158,728 ש"ח לעתיד), אביזרים משלימים למחשב (5,000 ש"ח), הוצאות כביסה וייבוש (30,000 ש"ח) ואביזרים נוספים (20,000 ש"ח). יצוין, שהפיצוי הלא ממוני שולם יחד עם התשלומים התכופים.
5. מסכום הפיצוי שנפסק הורה בית-המשפט לנכות את התשלומים התכופים שהועברו למשיב, שהסתכמו בערכאה דלמטה בסכום כולל של 658,313 ש"ח, ובתוספת יתרת התשלומים התכופים ששולמו ממועד הגשת הסיכומים עד ליום מתן פסק הדין. כן נוכו מן הפיצוי סכום קיצבת נכות מעבודה (1,483,827 ש"ח), קיצבה מיוחדת (2,387,964 ש"ח) וקיצבת ניידות (790,888 ש"ח). בית-המשפט קבע כי אף שהמשיב אינו מקבל בפועל גמלת ניידות, יש לנכות את גמלת הניידות הרעיונית שהמשיב זכאי לה, וזאת החל משלוש שנים לאחר התאונה. יוער, כי בית-המשפט אישר למערערות לעדכן את חוות הדעת האקטואריות לעניין סכומי הניכוי ליום פסק-הדין. עוד הורה בית-המשפט לנכות מן הפיצוי סכום של 711,225 ש"ח בגין סכומים ששולמו על-ידי קופת החולים בגין סיעוד לגבי העבר. באשר לעתיד קבע בית המשפט, על יסוד הסכמת בעלי הדין, כי יוקפא סכום של 2,288,532 ש"ח בחשבון נאמנות. סך הפיצוי לאחר ניכויים, הועמד, לפיכך, על סכום של 1,722,426 ש"ח, בכפוף להתאמות שתבוצענה על פי האמור בפסק הדין, ובנוסף על כך יופקד הסכום בנאמנות כאמור.
6. בערעור שהגישו המערערות, מלינות הן על גובה הפיצוי שנפסק במספר ראשי נזק. לטענתן, יש לקבוע כי הקיצור בתוחלת החיים של המשיב הוא בשיעור ממוצע של 17.5% וכן לחשב את הקיצור ביחס למלוא תוחלת החיים של המשיב, ולא ביחס ליתרת תוחלת חייו. עוד משיגות המערערות על גובה הפיצוי שנפסק בגין עזרת ההורים ובגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד. לשיטתן, לא הוכחו נסיבות המצדיקות סטייה מהסכום שנפסק בע"א 3375/99 אריה אקסלרד נ' "צור שמיר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000) (להלן - עניין אקסלרד) - 12,000 ש"ח לחודש - תוך שיערוכו. מבחינה עובדתית, כך נטען, המשיב אף לא הוכיח כי הוציא סכומים גבוהים יותר. המערערות מוסיפות כי לא היה מקום לקבוע שהמשיב זקוק למטפל ישראלי, וכי ממילא, הסכום שנפסק בעניין אקסלרד מבטא עלות של העסקת עובד זר ותיגבור (או העסקה תקופתית) של עובד ישראלי לצרכי תקשורת. עוד מבקשות המערערות להקטין את סכום הפיצוי בראשי הנזק של התאמת דיור ושל הוצאות ניידות מוגברות, שכן לשיטתן בשני ראשי נזק אלה יש להפחית סכומים גבוהים יותר המשקפים נכונה את ההוצאות שהיה מוציא המשיב גם אלמלא התאונה. לפיכך, מבקשות המערערות להעמיד את הפיצוי בגין התאמת דיור על סך של 185,000 ש"ח ובגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד על סך של 402,571 ש"ח. המערערות משיגות גם על גובה הפיצוי שנפסק בראשי נזק אחרים.
7. בערעור שכנגד מבקש המשיב כי הפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד יחושב לפי כפל השכר הממוצע במשק. זאת, על רקע טענותיו בדבר הכנסה נוספת ממכירת קרטונים, מתכות וחומרים שונים במקביל לעבודתו כנהג, ובהתבסס על השוואה למשכורתו של אחיו, שעבד באותה חברה. טענה נוספת של המשיב היא כי לא היה מקום לנכות קצבת ניידות "רעיונית", על אף שזו אושרה לו עקרונית, מהטעם שהוא אינו מקבלה בפועל, וניכוי שכזה הוא בבחינת רווח שלא כדין של המערערות, מאחר שהן לא תידרשנה להשיב סכומים אלה למל"ל.
8. כידוע, הכלל הינו כי אין ערכאת הערעור בוחנת לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות הניזוק. עליה לבחון את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים), וזאת על רקע נתונים בסיסיים, דוגמת גיל הנפגע, שיעור הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם בחינה זו מעלה כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לבחון לעומק כל ראש נזק בנפרד אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו למשל, ע"א 2221/06 שמואל יעקב נ' אלי את בכנר (לא פורסם, 11.12.07); ע"א 8380/03 קרנית נ' סאמר עבדאלולי (לא פורסם, 8.12.05); ע"א 1164/02 קרנית נ' בן-חיון לידור (לא פורסם, 4.8.05)). משכך, אין אנו נדרשים להתייחס אלא למקצת מהטענות, שהועלו לפנינו, המצדיקות התייחסותנו.
9. הנושא הראשון המצדיק התייחסותנו נוגע לראש הנזק של עזרת הזולת. ההלכה המנחה לעניין כימות סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה ניתנה בעניין אקסלרד. באותו מקרה נקבעו קריטריונים מנחים בשאלת הפיצוי המגיע לנכים קשים, אשר סובלים מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, וזקוקים לסיעוד, עזרה והשגחה במשך כל שעות היממה. בית המשפט אמד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 12,000 ש"ח בחודש, למועד מתן פסק הדין דשם, באומרו כי סכום זה נועד לכסות את ההוצאות הכרוכות בהעסקת עובד זר שיספק את כל צרכי הסיעוד, הן עזרה בפעולות היומיומיות והן עזרה בעבודות הבית. כמו כן, נאמר שם כי סכום זה נועד לכסות הוצאות נוספות, כגון צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ושכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. עוד נאמר, כי סכום הפיצוי שנקבע אף נותן ביטוי לסיכון כי תהיינה תקופות בהן לא יימצא עובד זר ולסיכון כי עלות ההעסקה תגדל. יחד עם זאת הובהר, כי נקודת המוצא לחישוב גובה הפיצוי היא אינדיבידואלית, בהתאם לצרכיו של הנפגע המסוים.
כאמור, בית משפט קמא העמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 16,000 ש"ח, החל מאוקטובר 1999 ועד תום תוחלת החיים המקוצרת. המערערות משיגות על סכום הפיצוי שנקבע, משום שלטענתן אין הוא עולה בקנה אחד עם אמות המידה שהותוו בפרשת אקסלרד. דין טענתן זו של המערערות להתקבל. המשיב טען בפני הערכאה הדיונית כי נדרשת מהמלווה של המשיב עזרה בפועל לפרק זמן ארוך יותר כל יום, מאשר זו שהייתה דרושה בעניין אקסלרד. בית המשפט קמא דחה טענה זו, ואף על פי כן קבע סכום של 16,000 ש"ח, הגבוה מזה שנפסק בעניין אקסלרד. בית משפט קמא ציין, כי הסכום של 16,000 ש"ח כולל גם את הוצאות המחייה של המלווים ונותן ביטוי לאפשרות שהתובע ייאלץ בתקופות מסוימות להעסיק מלווים באמצעות חברות כוח אדם. ואולם, כפי שפורט לעיל, הוצאות וסיכונים אלה כבר גולמו בסכום שנקבע בעניין אקסלרד. יתר על כן, בית המשפט קמא קבע כי לא נמצא הבדל מהותי בין מצבו הרפואי של המשיב בענייננו למצבו של המערער בעניין אקסלרד. משכך, לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה מהסכום שנקבע בעניין אקסלרד, לפי ערכו המשוערך ליום פסק הדין דלמטה. לפיכך, יש להעמיד את הסכום בגין עזרת הזולת החל מאוקטובר 1999 ועד תום תוחלת החיים המקוצרת על סכום של 13,000 ש"ח נטו לחודש (לאחר עיגול) ליום פסק הדין דלמטה. עם זאת, לא מצאנו לנכון להתערב בסכום הפיצוי בגין העסקת מטפלים דרך חברת כוח אדם בחודש ספטמבר 1999 ובגין עזרתם של הורי המשיב.
10. שאלה נוספת המצדיקה את התייחסותנו נוגעת לאופן חישוב קיצור תוחלת החיים. כלומר, משקבע בית משפט קמא כי תוחלת חייו של המשיב קוצרה ב-15%, האם קיצור תוחלת החיים בשיעור זה צריך להיות מחושב מכל תוחלת החיים או רק מיתרת תוחלת החיים של המשיב. בית המשפט קמא ערך את החישוב על סמך יתרת תוחלת החיים. בית המשפט ציין כי המשיב הינו בן 29 שנים ולאדם בגילו צפויות עוד כ-49 שנים ולכן, בהנחה שתקופה זו תתקצר ב-15%, הרי לצורך חישוב הפיצויים ייערך החישוב עד גיל 70 שנים. לטענת המערערות, כוונתה של המומחית, עליה התבסס בית המשפט בקביעת שיעור קיצור תוחלת החיים, הייתה לקיצור תוחלת החיים המחושב מתוך כל תוחלת החיים. הואיל והחישוב של קיצור תוחלת החיים צריך להיערך מתוך יתרתה של תוחלת החיים, צדק בית המשפט המחוזי בדרך הילוכו (ראו למשל, ע"א 830/76 אליהו סעדה נ' משה חמדי, פ"ד לג(1) 589, 597 (1979); ע"א 4022/98 הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל נ' צביה טויסטר, פיסקה 10 (לא פורסם, 4.7.99)). יצוין, כי יש לחשב את קיצור תוחלת החיים מיום מתן פסק הדין, ולא מיום התאונה (ראו, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 25-24 (2003)).
11. בערעור שכנגד טען המשיב כי אין לנכות מסכום הפיצויים את קיצבת הניידות לה הוא זכאי, שכן הוא לא קיבלה בפועל. טענותיו של המשיב הינן שהוא ניסה ללמוד נהיגה ולא הצליח וכי מל"ל לא אישר לו את סוג כלי הרכב המתאים לו. כמו כן נטען, כי הניכוי מהווה רווח שלא כדין של המערערות, שכן הן לא תידרשנה להשיב סכום זה למל"ל. אין לקבל טענות אלה. לפי סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בצירוף סעיף 4(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, זכאי המעביד לכך שמל"ל לא יחזור אליו בגין התגמולים ששולמו למשיב כנפגע עבודה. בענייננו, באות המערערות בנעליו של המעביד ופטורות אף הן מתביעת שיבוב של מל"ל. פטור זה אינו מהווה "פרס" או "רווח שלא כדין", אלא משקף את תוצאותיו של הביטוח שעבורו שילם המעביד (ראו, ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון (לא פורסם, 5.11.06)). על הניזוק מוטלת החובה לפנות למל"ל בתביעה למימוש זכותו לקבלת הגמלאות. אם הוא לא עושה כן, יש לנכות מהפיצוי המגיע את הגימלה לה הוא זכאי, כאילו מקבל הוא אותה. מכאן הביטוי "גימלה רעיונית". ניכוי זה משקף את זכאותו לקבל גמלאות ואת חובתו להקטין את נזקו. לעניין זה אין חשיבות אם קיבל המשיב את הגימלה בפועל או אם אך היה זכאי לה (ראו, אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים 693 (מהדורה שלישית, 1999); ע"א 8673/02 דניאל פורמן נ' רפאל גיל, פ"ד נח(2) 375, 382-381 (2004)). משכך, צדק בית המשפט קמא, שעה שניכה מתוך סכום הפיצויים את גמלת הניידות שהמשיב זכאי לקבלה מהמל"ל.
12. אי לכך, הננו מקבלים את הערעור באופן חלקי, במובן זה שסכום הפיצויים בגין עזרת הזולת יעמוד על סך של 13,000 ש"ח לחודש תחת 16,000 ש"ח. שכר הטרחה שנפסק בערכאה דלמטה יתוקן בהתאם. הערעור שכנגד נדחה. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
אני מסכים.
המשנה לנשיאה
השופט י' דנציגר: