נייס נ' שדה

פסק דין

1.התובע חיבר ביחד עם כותב אחר את הספר "הפיזולוגיה של המאמץ" שהוא ספר הלימוד העיקרי ואולי אפילו היחיד לתלמידי מגמת חינוך גופני לבגרות בחטיבה העליונה.

2.הנתבע הינו מורה למדעי החינוך הגופני בבתי הספר אלון גינזבורג ביבנה ומקיף ח' בראשון לציון.

3.התובע טען כי הנתבע העלה לאתרי בית הספר פרקים שלמים מתוך הספר בלא לציין את שמו של התובע. להיפך, השם שצויין היה שמו של הנתבע.

התובע מציין כי זכויות היוצרים לגבי הספר הינם של ההוצאה לאור שהוציאה את הספר אך הזכות המוסרית ביצירה הינה שלו וטענתו היא כי הופרה זכות מוסרית זו ולפיכך מגיע לו פיצוי בסך 30,000 ₪.

4.התובע הגיש גם מספר לא קטן של מוצגים שמטרתם להוכיח שהפרסום הנ"ל נעשה וכן כי הנתבע הוא זה שהיה מעורב ופעיל בפרסום הנ"ל.

5.יש לציין כי לאחר שנעשתה פנייה ע"י עורכי דין של התובע, דאגו שני בתי הספר שנזכרו לעיל, להסיר את הפרסום, דהיינו את המצגות הנ"ל מהאתרים שלהם באינטרנט.

6.הנתבע טען כי ידו לא היתה בפרסום הנזכר לעיל. לדבריו תלמידי המגמה שלו הם אלה שהכינו את המצגות והעלו אותן לאתר בית הספר ללא ידיעתו וזאת במסגרת הכנות למבחנים ולעבודות שהיה עליהם להגיש.

לדבריו לא ידע גם על הפרסומים האמורים עד שהתקבל מכתב עורכי הדין ממנו למד על כך.

7.לתמיכה בגירסתו של הנתבע העידה תלמידה לשעבר של בית הספר כי אכן המצגות הנ"ל הינן מעשי ידיהם של התלמידים והיא, שהיתה בת 15, אף ריכזה את הנושא, כל זאת בתום לב וללא ידיעה שיש בכך משום פגיעה בזכות כלשהיא.

8.סעיף 46 לחוק זכות יוצרים התשס"ח-2007 קובע כי זכות מוסרית ביחס ליצירה היא בין היתר זכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין, ואילו סעיף 50 לחוק האמור קובע כי העושה ביצירה פעולה הפוגעת בזכות המוסרים של היוצר, מפר את הזכות האמורה.

סעיף 51 לחוק הנ"ל קובע גם שורה של פעולות המהוות הפרה עקיפה של זכות מוסרית וסעיף 52 קובע כי הפרה של זכות מוסרית מהווה עוולה אזרחית.

9.מהחומר שהוגש ע"י התובע עולה כי אכן הפרסומים הנ"ל באתרי בית הספר הפרו את זכותו המוסרית של התובע כי שמו ייקרא ביחד עם הפרסום כמי שיצר את החומר שפורסם.

10.עם זאת, מהעדויות שנשמעו בפניי עולה כי אכן לנתבע לא היתה יד בפרסום האמור, דהיינו לא הוא זה שהעלה את הפרסום לאתרי בית הספר, אלא הדברים נעשו ע"י תלמידי המגמה אותה לימד.

על מנת שתהיה אחריות של הנתבע להפרה כאמור, יש להוכיח כי הוא זה שפעל בעניין האמור לעיל, אך כאמור הוכחה כזאת לא נמצאה וגם השתכנעתי מדברי העדה הנ"ל שעדותה הצטיירה כעדות אמינה, כי אכן הדברים נעשו על דעת התלמידים עצמם.

אינני מוצא מקום לקבוע האם היתה ידיעה או לא היתה ידיעה של הנתבע אודות הפרסומים הנ"ל, שכן ידיעה בדבר הפרת זכות מוסרית, אין בה כשלעצמה כדי להוות הפרה של זכות מוסרית, וכאמור לא השתכנעתי ולא הוכח כי היתה מעורבות פעילה של הנתבע בפרסומים שנזכרו לעיל.

11.בנסיבות אלה, לא עבר התובע את המחסום הראשוני להוכיח כי הנתבע הפר את הזכות המוסרית של התובע כאמור לעיל, ולפיכך גם אין מקום לעסוק בהגנות שונות הקבועות בחוק זכות יוצרים.

12.נוכח האמור לעיל, התביעה נגד הנתבע נדחית, אך בנסיבות העניין ומשהתובע רשאי היה להניח נוכח אזכור שמו של הנתבע במצגות הנ"ל כי היתה מעורבות של הנתבע בפרסום האמור, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן והודע היום י' אדר תש"ע, 24/02/2010 במעמד הנוכחים.

יחזקאל קינר, סגן נשיא