ניאזוב נ' מדינת ישראל - פרקליטות המדינה ואח'

השופט נ' סולברג:

           סיפור המעשה – סופו בפשיעה; האם תחילתו באונס?

1. חמישה חברים נסעו לבילוי של סוף שבוע באילת. בשעת בוקר מוקדמת של יום השבת, מזמין אחד מבני החבורה נערת ליווי לחדרם בבית המלון, וזו (להלן: המתלוננת) מציעה להם מופע חשפנות. הללו מסרבים, מתנהל דין ודברים, עד אשר מסכמים שניים – המתלוננת והמערער (להלן: נתנאל) – להיכנס יחדיו לחדר השירותים ולקיים יחסי מין תמורת תשלום בסך של 250 ₪. השניים נכנסים לחדר השירותים, ומשם והלאה, מתפצלות גרסאותיהם: המתלוננת טוענת כי בתחילה קיימה יחסי מין עם המערער בהסכמה, לאחר מכן אנס אותה, וכשיצאה מחדר השירותים היכו אותה כמה מבני החבורה, מנעו את יציאתה מחדר המלון, ושדדו ממנה את כספה. המערער טוען מנגד, כי המתלוננת ביצעה בו מין אוראלי בלבד, וכי זה הופסק לפי בקשתה. זוהי, בתמצית שבתמצית, מסגרת ההתרחשות שעליה, בעיקרו של דבר, נסוב הערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 40527-04-15 (השופט נ' זלוצ'ובר, השופטת י' רז לוי והשופט ש' פרידלנדר), בגדרו הורשע המערער בעבירות של אינוס, שוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא, ונגזר עליו לרצות עונש של 7 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על-תנאי; כמו כן, הופעל לחובתו מאסר על-תנאי למשך 4 חודשים לריצוי במצטבר. המערער חויב גם בתשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 70,000 ₪.

עיקרי כתב האישום

2. ביום 17.4.2015 התארח נתנאל עם ארבעת חבריו במלון 'A ' באילת. למחרת, בשבת, בסביבות השעה 5:15, התקשר נתנאל אל המתלוננת והזמינהּ לחדרו במלון, כנערת ליווי. בשיחת הטלפון אמר נתנאל למתלוננת, כי נמצא עמו בחדר אדם נוסף, וזה יעזוב לכשתגיע; המתלוננת נענתה להצעה. השניים נפגשו בקומת הלובי של בית המלון ועלו לחדר מספר *** , שבו שהו אותה שעה ארבעת חבריו של נתנאל – הנאשם 2 (להלן: ישראל); הנאשם 3 (להלן:אדוארד); יגאל ניסימוב; ואלי נברייב – כשהם 'מסניפים' חומר שנראה למתלוננת כסם מסוג 'קריסטל'. מכיוון שבחדר שהו מספר אנשים, הציעה המתלוננת לבני החבורה לערוך לפניהם מופע חשפנות. משסרבו להצעה, דרשה שישיבו לה את סכום הכסף שהוציאה עקב הגעתה במונית.

3. בעקבות דרישה זו פנה נתנאל אל המתלוננת, והציע לה להתלוות אליו אל חדר השירותים על מנת לקיים עמו יחסי מין בתמורה לתשלום סך של 250 ₪. המתלוננת הסכימה, נתנאל נתן לה את הכסף, והיא הניחה אותו בתיקהּ. השניים נכנסו לחדר השירותים, נתנאל נעל את הדלת, והחל לקיים יחסי מין עם המתלוננת. על-פי כתב האישום, הושיט נתנאל את ידו במהלך קיום היחסים לעבר תיקהּ של המתלוננת, ונטל לידיו את סכום הכסף שנתן לה קודם לכן. המתלוננת הבחינה בנעשה, הרחיקה את נתנאל, לקחה בחזרה את הכסף, הודיעה לו שאינה מעוניינת עוד לקיים עמו יחסי מין, וביקשה לצאת מחדר השירותים הנעול. נתנאל סרב, דרש מן המתלוננת לשתוק, כּופפהּ בכוח על כיור חדר השירותים, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת ביקשה מנתנאל להפסיק, קראה לעזרה, צעקה 'הצילו', אך נתנאל המשיך במעשיו. לבסוף הצליחה המתלוננת להחלץ מאחיזתו של נתנאל, פתחה את דלת חדר השירותים, ושבה לחדר שבו שהו יתר בני החבורה.

4. המתלוננת ניגשה לעבר דלת הכניסה לחדר, פתחה אותה קמעא, אולם אחד מבני החבורה, ישראל, סגר את הדלת, חסם את דרכה של המתלוננת, ומנע את יציאתה מן החדר. שלושת הנאשמים – נתנאל, ישראל ואדוארד – אחזו במתלוננת, הכו אותה נמרצות בראשה ובחלקים נוספים בגופה, הפילו אותה על רצפת החדר, ודרשו כי תשיב לנתנאל את הכסף ששילם לה. המתלוננת, בעודה שרועה על הרצפה, הוציאה מתיקה 250 ₪ ומסרה אותם לנתנאל. השלושה המשיכו להכות במתלוננת, אחד מהם דרש שתיתן להם את יתרת הכסף שברשותה, והיא הוציאה מתיקה 400 ₪ נוספים וזרקה אותם על רצפת החדר. בהמשך, חילצה המתלוננת את עצמה מידיהם של השלושה, פתחה את דלת הכניסה לחדר ונמלטה מן המקום; שלושת הנאשמים נמלטו אל מחוץ לבית המלון. כתוצאה מהמעשים המתוארים, נגרמו למתלוננת חבלות ושטפי דם ברגלה ובידה.

5. על יסוד התשתית העובדתית המתוארת הוגש נגד שלושת הנאשמים כתב אישום בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק. נתנאל הואשם גם בעבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק. שני בני החבורה הנוספים, יגאל ואלי, לא הועמדו לדין.