ביהמ"ש המחוזי הרשיע את הגבר בביצוע שוד, כליאת שווא ואונס. שופטי ביהמ"ש העליון התרשמו שהמתלוננת ככל הנראה דוברת אמת, אך בשל פגמים בחקירת המשטרה החליטו לזכות את המערער מחמת הספק מאונס.
בית המשפט העליון זיכה באחרונה אדם שהורשע באונס נערת ליווי בחדר בית מלון באילת. השופטים נועם סולברג ועופר גרוסקופף קבעו כי יש לזכות את המערער מחמת הספק מאונס לנוכח מחדלים של המשטרה, שלא הפנתה את המתלוננת לבדיקה רפואית שיכולה הייתה לספק ראיות מהותיות. עונש המאסר שהוטל על המערער קוצר ב-3 שנים.
האירוע התרחש במהלך טיול סוף שבוע שערכו 5 חברים ובהם המערער, באפריל 2015 באילת. מכתב האישום שהוגש נגד המערער עולה כי במהלך החופשה, אחד החברים הזמין למלון נערת ליווי ואמר לה כי בחדרו נמצא אדם נוסף שצפוי לעזוב מיד עם הגעתה. המתלוננת פגשה את המערער בלובי המלון והם עלו יחד לחדר, שם פגשו ארבעה חברים נוספים כשהם משתמשים בסמים.
על פי כתב האישום המערער הציע למתלוננת להתלוות אליו לחדר השירותים כדי לקיים יחסי מין תמורת תשלום. המתלוננת הסכימה, אך במהלך האקט הבחינה שהמערער מנסה לקחת את הכסף ששילם לה כמה רגעים קודם לכן. בתגובה היא לקחה בחזרה את כספה, הרחיקה מעצמה את המערער והודיעה לו שאינה מעוניינת להמשיך לקיים עמו יחסי מין.
בכתב האישום נטען כי המערער סרב לאפשר למתלוננת לצאת מהשירותים ואנס אותה בכוח. לאחר מכן, כשניסתה לעזוב את החדר נחסמה בידי אחד החברים והוכתה נמרצות וכל כספה נשדד ממנה.
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בכל סעיפי האישום לאחר שקבע כי "ניכר היה כי המתלוננת מעידה מדם ליבה. המתלוננת נראית ונשמעת אמינה, מדויקת, אותנטית וכנה". על כן נגזר על המערער עונש של 7 שנות מאסר בפועל והוא חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסך 70,000 שקל.
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון המערער עמד על טענתו כי המתלוננת ביצעה בו מין אורלי בלבד בהסכמה, והוא הופסק לבקשתה בעקבות שיחת טלפון שקיבלה. הוא הוסיף וטען שהמשטרה התרשלה בחקירת האירוע ולא לקחה מגופה של המתלוננת "בדיקת חיים" - שמטרתה לאתר סימני אונס. אי ביצוע בדיקה פשוטה זו, טען, מונע ממנו את האפשרות להוכיח שלא קיים יחסי מין מלאים עם המתלוננת.
חסרים פרטים
השופט ג'ורג' קרא ציין כי לשיטתו במקרה זה, אי ביצוע "בדיקת חיים" לא מהווה מחדל חקירה שמנע מהנאשם להתגונן, וספק אם ממצאי הבדיקה היו מצביעים באופן מובהק שהמערער לא אנס את המתלוננת. הוא ציין כי התרשם שעדותה של המתלוננת הייתה מהימנה מאוד בניגוד לגרסתו הלא עקבית של המערער.
מנגד, השופטים סולברג וגרוסקופף סברו כי לא ניתן להסתפק בעדות המתלוננת בלבד כבסיס להרשעה, וכי המשטרה הייתה צריכה לנקוט בפעולות חקירה פשוטות ומתבקשות כמו לשלוח את המתלוננת לבדיקת חיים, על מנת לחזק את עדותה ולהניח בפני בית המשפט תמונה מקיפה יותר .
נקבע לבסוף בדעת הרוב כי יש לזכות את המערער מחמת הספק מאונס, לאחר שלא הוכח מעל לכל ספק כי ביצע את העבירה. בתוך כך השופטים החליטו פה אחד להותיר את ההרשעה בעבירות שוד בנסיבות מחמירות וכליאת שווא על כנן. לפיכך, עונש המאסר של המערער קוצר כך שירצה 4 שנות מאסר בפועל. סכום הפיצוי שישלם למתלוננת הופחת ל- 40,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד טלי גוטליב, עו"ד אביאל אהרון
- ב"כ המשיבה: עו"ד בת שבע אבגז
עו"ד עופר אלמוג
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין